Search
  • Noam Rapaport

און דה רקורד: ולהתחיל מבראשית - להקת ג'נסיס (עם פיטר גבריאל) מספרת

Updated: Jan 6



חברי הלהקה שמספרים:

פיטר גבריאל - שירה, חליל צד

טוני בנקס - אורגן האמונד, מלוטרון, פסנתר, פסנתר חשמלי, סינטיסייזרים וגיטרה

סטיב האקט - גיטרה חשמלית ואקוסטית

מייק ראת'רפורד - בס וגיטרות

פיל קולינס - תופים, קולות רקע ושירה

אנתוני פיליפס - גיטרות (בשנים 1970-1967)




פיטר גבריאל: "כמה בלהקה ממש שנאו את מה שעשיתי בה".



גבריאל, שהיה זמר הלהקה מתחילתה ועד שנת 1975, גילה לעיתון UNCUT בשנת 2007: "שלוש השנים הראשונות בלהקה היו קשות מנשוא. המנטור הראשון שלנו היה ג'ונתן קינג, שאהב את הקול שלי והסכים להפיק אותנו, בתנאי שנעשה מוזיקה שתתאים לאופי האהוב עליו, שהיה בסגנון הבי ג'יז. בהתחלה היינו כותבי שירים שידעו גם קצת לנגן. ניגנתי רע בחליל ועוד יותר רע באבוב. אבל הכל נעשה, בתקופת האלבום הראשון, בהתלהבות רבה".



לפתע החלו היצירות שכתבנו לנוע לכיוון המתקדם יותר ואיבדנו את ההתלהבות של קינג בנו.

היה קשה להשיג הופעות כי רוב האנשים חיפשו להקות שיבצעו גרסאות כיסוי לריקודים. איכשהו הצלחנו להיגרר. המטרה שלי הייתה לקחת את המאזינים לעולם חלומי שבניתי להם. דמיינתי את הבית של סבי וסבתי שהיה בית גדול וישן עם המון אווירה. שם בניתי את הרעיון של היצירה THE MUSICAL BOX. לא היה להם מגרש למשחק הקריקט, למי שתהה.


הערצתי אז את להקת המי וסיום היצירה הדרמטי מגיע בדיוק משם. ניסיתי לשכנע את מייק ראת'רפורד לנגן בגיטרה כמו פיט טאונסנד.



בהופעותינו נאלצו מייק ראת'רפורד, סטיב האקט וטוני בנקס לכוון המון פעמים את הגיטרות בין השירים. עליי הוטלה המשימה למשוך את הזמן מול הקהל עד שהם יהיו מוכנים. הייתי צריך לבדר את הקהל. אז התחלתי לספר סיפורים וראיתי שזה עובד. משם זה הוביל להופעה בדבלין שבה שמתי מסכת שועל על ראשי ולבשתי את השמלה האדומה של אשתי, ג'יל. הקהל שם היה בהלם. זה הלהיב אותי עוד יותר. כמה בלהקה ממש שנאו את מה שעשיתי בה, עם הדבר הזה. אני רציתי להכניס הומור ללהקה שלנו. הם חשבו שאני הופך את המוזיקה שעשינו למשהו טריוויאלי מדי. להקת ג'נסיס לא הייתה ממש להקה דמוקרטית מבחינתי וידעתי שרעיון התחפושות לא יעבור בהצבעה. אז הלכתי ועשיתי זאת מבלי להתייעץ איתם.



כשהגענו לשלב ההופעות של THE LAMB, חברי הלהקה לא ראו את התחפושות שבניתי עד שלב החזרות הבימתיות. ידעתי שאם אביא אותן לפני כן, זה לא יעבור בהצבעה".





פיטר גבריאל: "בתחילת דרכנו כג'נסיס חשבנו את עצמנו ככותבי שירים. מבלי שהספקנו למצמץ מצאנו את עצמנו לפתע חתומים מול חברת 'דקא'. ההורים שלנו היו מבועתים כשהבינו לאיזו צרה הכנסנו את עצמנו עם החוזה הזה. למזלנו היינו כולנו קטינים כשחתמנו על החוזה, ללא נוכחות של מבוגר לידנו, כך שהתוקף שלו לא היה חוקי. ההורים שלנו נכנסו לסיפור וחתמנו מול 'דקא' לחוזה של שנה עם תנאים טובים יותר מהחוזה הראשון".



פיטר גבריאל בשנת 1971 (לעיתון המוזיקה זיג זאג):

"כל אחד בלהקה מקבל 15 ליש"ט מדי שבוע ולא נראה לי שהשכר יעלה בשנה הקרובה. קיבלנו מקדמה חד פעמית שבגללה לא נקבל כסף מתמלוגים עד אולי האלבום הרביעי שנוציא. כי האלבום השלישי שהוצאנו, NURSERY CRYME, לא ממש נמכר".





פיטר גבריאל בשנת 1977 לעיתון מלודי מייקר: "כשהייתי בג'נסיס קיבלתי מהעולם קרדיט על כל המוזיקה של הלהקה. זה כמובן לא היה נכון. עכשיו אני מקבל קרדיט על כתיבת כלום. אם תשאל את טוני בנקס ומייק ראת'רפורד, שני הכותבים העיקריים בלהקה, הם יגידו לך שאני זה שיצר את המלודיות לתפקידי השירה שלי. זה היה התחום שלי".


גבריאל ראה בהופעה את להקתו לשעבר יותר מפעם אחת וכך דיווח: "מאד נהניתי מהם בהאמרסמית' אבל התאכזבתי כשהם הופיעו בריינבאו שבלונדון. צ'סטר תומפסון, המתופף השני שלהם על הבמה, נראה כמו דג מחוץ למים. לא היה רגש לביצועים. ההופעה שלהם בבריסטול הייתה טובה יותר".



אז מה דעתו של גבריאל על ג'נסיס בלעדיו?

גבריאל: "כשהייתי עם ג'נסיס היה הדגש יותר על שירים מאשר על הבלטת נגינה. עכשיו הלהקה הזו דואגת יותר להבליט את כשרון הנגינה שלה. מה שכן, כשאני שומע מדי פעם את תקליטי העבר שלנו - אני מרגיש לאן חתרנו וכיצד נכשלנו פה ושם בנסיון להגיע לשם. אני זוכר כיצד ניסיתי המון פעמים למלא חורים במוזיקה שהיו צריכים להישאר ללא כיסוי שלי. בעניין הזה ג'נסיס טובים יותר עכשיו. מבחינה טכנית, פיל קולינס הוא זמר טוב יותר ממני. יש לו יותר שליטה ממני על הקול".


על ג'נסיס עם קולינס הוא הוסיף:

"אם ג'נסיס הייתה מתרסקת אחרי שעזבתי אותה - הייתי מרגיש רע ביותר על כך. כשעזבתי אותם הם מיהרו לספר שהרסתי את הלהקה ממניעים אגואיסטיים. עכשיו אין כבר את הנקודה שהרסתי את הלהקה. העזיבה שלי הכניסה בהם אוויר צח. בעוד הם רטנו על כך שהייתי הדמות המרכזית על הבמה - הם כל הזמן נהגו להתחבא מאחוריי. נפלה עליהם אחריות ליצור משהו חזק מוסיקלית עם עזיבתי. להקת ג'נסיס הייתה עם עתיד ורוד כשעזבתי. היינו ממש לקראת פריצה גדולה באמריקה. אבל אני כבר חשתי שג'נסיס הגיעה הכי רחוק שאפשר איתי והאש החלה לדעוך במוזיקה שלנו".



פיטר גבריאל בשנת 1973 לעיתון 'מלודי מייקר':

"יש סיפור אמיתי מאחורי היצירה THE BATTLE OF EPPING FOREST. לפני כשנתיים או שלוש קראתי בעיתון על מלחמת כנופיות שהתרחשה ביער אפינג. אחד התחביבים שלי הוא לאסוף כתבות מעיתונים על דברים שקרו. במקרה הזה - שמרתי אצלי את הכתבה הזו אבל לא הצלחתי למצוא מאז עוד דיווחים בעיתונים על אותו קרב. אפילו פרסמתי מודעה בעיתון THE TIMES ובדקתי בספריות שיש בהן מאגרי עיתונים, אך לצערי הסיפור נעלם כלא היה. אפילו הכתבה המקורית שגזרתי בזמנו על כך נעלמה מאז".



ב-2 באוקטובר בשנת 1982, נערך מופע איחוד של להקת ג'נסיס בהרכבה הפרוגרסיבי, עם פיטר גבריאל. למופע הזה הם קראו בשם SIX OF THE BEST.



איחוד עם ג'נסיס היה הדבר האחרון שעבר בראשו של פיטר גבריאל בשנת 1982. הוא היה מחוץ להקה במשך שבע שנים בשלב זה וקריירת הסולו שלו התחילה סוף סוף להמריא. הסינגל שלו SHOCK THE MONKEY היה להיטו הראשון בארבעים הגדולים בארה"ב. הקהל בהופעותיו גדל מדי שנה והמבקרים אהבו את שני האלבומים האחרונים שלו.


הדבר היחיד שהיה מחזיר אותו לג'נסיס היה אם אנשים ממש מאיימים לרצוח אותו, וזה בדיוק מה שקרה לאחר שהופעת WOMAD שהעלה באנגליה הייתה אסון פיננסי. "החובות היו יותר ממה שיכולתי לשער אי פעם", אמר. "היו לי כמה טלפונים עם איומי רצח מאנשים שאני חייב להם כסף. זה היה סיוט מעיק מאוד”.



גבריאל עדיין לא היה כוכב הסולו שהפך מאוחר יותר בעשור האייטיז, כך שכל מופע גיוס כספים שיעלה על עצמו לא היה מרוויח מספיק כסף כדי להוציא אותו מהתסבוכת. למרבה המזל, עזיבתו את ג'נסיס הייתה ידידותית ביותר והם שמחו לסייע. "בין אם הוא הרגיש שהוא זקוק לעזרה או לא כדי לצאת מהצרות, זה היה הגיוני מבחינתנו", אמר פיל קולינס. "אין ספק שזו לא הייתה מחווה מתנשאת".


ג'נסיס היו בשלבים אחרונים של סיבוב הופעות שבא לשווק את אלבומם THREE SIDES LIVE. וברגע שהסתיים הם החלו להתאמן עם גבריאל בהאמרסמית' אודאון בלונדון. גבריאל הוא פרפקציוניסט מקפיד בכל הנוגע להתכוננות לכל סוג של מופע, אבל במקרה הזה היו לו יומיים בלבד להתכונן לפני שהופיע עם חבריו בפני קהל עצום, במילטון קיינס, אנגליה. זה עשוי להסביר את ההחלטה שלהם לא לצלם את המופע או אפילו להקליט אותו באופן מקצועי, אם כי לרבים מהקהל היו מכשירי הקלטה והארוע יצא בבוטלגים, אם כי באיכות לא טובה.



לאחר פתיחת חימום של ג'ון מרטין (אותו הפיק קולינס זמן קצר לפני כן), להקת הבלוז וטוק טוק, עלתה ג'נסיס לבמה בעיצומה של סופת גשם. בצעד דרמטי, הלהקה נשאה את גבריאל על הבמה בארון קבורה ממשי. כשהם פתחו עם BACK IN NYC הוא יצא מהארון כשהוא לבוש כמו ראאל, הדמות המרכזית מ"הטלה רובץ על ברודווי". ההרכב של ג'נסיס כלל על הבמה את צ'סטר תומפסון ופיל קולינס בתופים, מייק רת'רפורד (שביום זה חגג יום הולדת) בבס ובגיטרה, דריל סטראמר בגיטרה וטוני בנקס בקלידים. בינתיים, סטיב האקט (הגיטריסט שפרש מג'נסיס בשנת 1977) בדיוק סיים הופעה משלו בקרבת מקום ומיהר להגיע גם הוא לאירוע. הוא עלה לבמה רק בשני השירים האחרונים.


רבים מהשירים שבוצעו באותו ערב נכללו כבסיבובי הופעות ג'נסיס האחרונים. רק יצירות כמו THE MUSICAL BOX לא בוצעו מאז עזב גבריאל את הלהקה בשנת 1975. מאז גבריאל כמעט ולא ניגן שירי ג'נסיס בהופעות הסולו שלו ולכן התאמץ מעט לאורך כל הלילה. "הייתי מתוסכל כי זה היה מרושל מאוד", הוא אמר. "בהחלט לא הייתי חד מספיק וזה היה קצת כמו ללכת לבית הספר כשלא היית שם שלושים שנה".



השיר היחיד שלא של ג'נסיס שבוצע במהלך ההופעה היה "גבעת סולסברי", שמשקף את החלטתו של גבריאל לעזוב את הלהקה. אחריו בוצע TURN IT ON AGAIN שבו גבריאל וקולינס החליפו מקומות על הבמה. גבריאל החל את דרכו כמתופף לפני שהפך להיות זמר, אבל הוא לא שם לב שבשיר זה יש מקצב לא סימטרי והתיפוף הרגיל שלו הרס את הביצוע. הם סגרו את המופע עם I KNOW WHAT I LIKE ו- THE KNIFE (שני השירים שהאקט הספיק להגיע אליהם ולנגנם עם חבריו).


"טעינו שלא צילמנו את זה", אמר רת'רפורד. "התחושה הייתה שאסור לנו להקליט את זה כי זה לא יהיה מופע נהדר. היו קצוות גסים, אבל היינו צריכים לעשות את זה בכל זאת. זה היה רגע שהיינו צריכים לתעד, עם כל היבלות שבו".


לאחר אותו לילה גורלי ניצל גבריאל מנזקי גוף אפשריים ומהזעם של נושיו. מופע זה הרוויח מספיק כסף כדי לכסות חלק ניכר מהחובות שצבר פסטיבל WOMAD.


טוני סטראטון סמית' (נשיא חברת התקליט CHARISMA, שהחתים להקות כמו ג'נסיס, ציפור נדירה, וואן דר גראף ג'נרייטור ועוד):




"להקת ג'נסיס הייתה להקה לא שמחה בחלק הראשון של שנות השבעים. כל הזמן חשבתי שהלהקה הזו הולכת להתפרק - בכל רגע נתון. לא פעם חשבתי, בחלק הראשון של שנות השבעים, שאנו הולכים לאבד את פיל קולינס כמתופף הלהקה. הוא החל להביע את חוסר שביעות רצונו על הזמן שלוקח לכל רעיון להתקבל בלהקה. גם סטיב האקט הגיטריסט היה בעמדה נחותה, מול הכוח המשולש של טוני בנקס, פיטר גבריאל ומייק רות'רפורד. שלושת אלה רבו כל הזמן ביניהם, אבל הם גם תמיד הפכו לגוף אחד כשמישהו אחר בלהקה הביע משהו שלא התאים לאחד מהם. אני זוכר פעם אחת כזו שרעיון מסוים הובא להצבעה. סטיב ופיל הצביעו עם הרוב, כשלפתע השניים הנותרים באותו צד עברו לצד השני והותירו את סטיב ופיל בעמדת המיעוט".


פיטר גבריאל, בשנת 1972, בעיתון "דיסק אנד מיוזיק אקו":

"כמאזינים, כולנו כבר השתעממנו למוות מלהקות שמאלתרות ועושות סולואים של גיטרה שלא מסתיימים. בלהקה שלנו, כולם מנגנים תפקידים שנכתבו מראש ועשינו עליהם הרבה חזרות. זה ממש כמו תזמורת. כך שאם מישהו מאיתנו יתחיל פתאום לאלתר, הוא יישמע מבולגן בכל העסק. גם כך זה קשה לאלתר בתוך מוזיקה מורכבת כמו שלנו".




מייק ראת'רפורד: "נערכו פגישות רבות ובהן עלה רק נושא הכסף. הסכומים שנאמרו שם היו בסדר גודל שהיה קשה לעכל אותו. לא היה אחד מאיתנו שרצה אז לעזוב את הלהקה ולהישאר חייב כסף לחברת התקליטים, כחלק מהשותפות העסקית שנקבעה. זה מצב לא קל".


פיל קולינס: "אני זוכר שקראתי שאנו בחוב של 150,000 פאונד אבל זה לא היה חוב שלנו כאנשים נפרדים, אלא שכל להקת ג'נסיס הייתה חייבת את הכסף הזה כגוף אחד. לא היו לנו אז חוזים טובים. עדיין הרווחנו רק 35 פאונד בשבוע".



סטיב האקט: "עשינו חזרות לתקליט SELLING ENGLAND בבית ליד גן החיות של צ'סינגטון. כל הזמן קיבלנו, בעת החזרות, צעקות מהשכנים מסביב שאנחנו רועשים מדי. כנראה שהאווירה הזו חילחלה אל האלבום".

חברי להקת ג'נסיס מספרים על תקופת 1970.



פיטר גבריאל: "השיר הראשון שכתבתי בחיי היה בגיל 13. השיר נקרא "סאמי השבלול. נראה לי שהשתפרתי מאז. טוני בנקס ואני נהגנו ללכת באופן קבוע לראות הופעות במועדון מארקי שבלונדון ואחת הלהקות שהכי אהבנו הייתה THE NICE (עם האורגניסט קית אמרסון). אני זוכר שישבתי פעם אחת ליד הפסנתר וניסיתי לכתוב מוזיקה בסגנון הקטע 'רונדו' שניגנה הלהקה ההיא. כשהגיע לי רעיון אז הבאתי אותו לטוני, שחיבר לו קטע נוסף, וכך נוצר הבסיס ליצירה שלנו שנקראת 'הסכין'..". המילים לשיר הזה באות לשקף את הנער שהייתי בבית הספר, שניסה למרוד. הייתי נגד אלימות וגם דגלתי בצימחונות בהתאם. באתי להראות בשיר הזה את האלימות כדבר שמביא דיקטטורה. כיום אני מסתכל על המילים שכתבתי בשיר הזה ואני די מתכווץ ממבוכה.


פעם אחת, בשנת 1970, הלכתי לנסות את מזלי בחברת 'האחים וורנר'. חיפשתי חוזה הקלטה לג'נסיס. השגתי לפני כן את שמו של אחד הבכירים שם ועם המידע הזה ניגשתי בצהריים למשרדי החברה. כשנכנסתי, ניגשתי למזכירה ושאלתי 'האם איאן חזר מארוחת הצהריים?'. המזכירה השיבה לשלילה. אז עניתי לה 'טוב, אז אני הולך לחכות לו במשרד שלו'. המזכירה נראתה מתוחה כי היא חשבה שאני חבר קרוב של אותו איאן. כך פילסתי את דרכי ישר לצמרת החברה ולהגיש את הקסטה המיוזעת של ג'נסיס להתרשמותו. לפחות הדחייה הגיעה ישר מהצמרת..".



טוני בנקס: "לאחר זמן מה גילינו שהשיר 'הסכין' מקבל תגובה נלהבת מהקהל. אז העברנו אותו לסוף ההופעות שלנו כהדרן אנרגטי. מה שכן, ציוד הנגינה שלנו נראה אז על הבמה כאילו הוא נזרק ממקומות שונים. זה היה ציוד זול. מייק (ראת'רפורד) הבאסיסט נהג לנגן צ'לו באחד השירים וכולנו ניגנו בגיטרות אקוסטיות עם 12 מיתרים, שהיה דבר לא שיגרתי אז. ופיטר גבריאל ניגן בחליל ודפק ברגל על תוף בס שהציב לעצמו".


פיטר גבריאל: "תוף הבס הזה איפשר לי להשתתף עם הלהקה בקטעים הרועשים. לא הייתה עליי גיטרה להסתובב עמה וטוני היה רכון כולו על הקלידים. כל מה שנותר לי הוא להביא לבמה את הכישרון הרעוע שהיה לי בתור מתופף בעבר".



טוני בנקס: "פיטר ניגן חזק מדי על תוף הבס הזה. ובדרך כלל הוא גם היה מפספס את הקצב. לא פעם מצאתי את עצמי צועק עליו על הבמה שיפסיק לעזאזל לנגן על זה כי זה מפריע לריכוז שלי. כשיצאנו בשנת 1970 להופעות, דאג איש הטכני שלנו להצטייד בסל עם נקניקיות קרות. להקות אחרות, שראו אותנו מגיעות עם זה, צחקו עלינו. אבל זה עבד היטב לטובתנו. לא היה אז נהוג לספק אוכל לאמנים לפני הופעות ומי שלא היה מביא מהבית היה נאלץ לקנות בחוץ. ולנו לא היה כלל כסף. היינו עניים".


אנתוני פיליפס: "אחרי ארבעה חודשים של הופעות לקידום התקליט השני שלנו החלטתי לפרוש מהלהקה. התחלתי לפתח פחד במה. אם היינו מדברים על זה בלהקה אז הייתי וודאי מתגבר על זה, אך לא היה עם מי לתקשר אז. הרבה מתח נבנה בתוך הלהקה. הייתי בן 17 ולא חוויתי דבר שכזה לפני כן. אני ממש פחדתי לעלות לבמה".



מייק ראת'רפורד: "לא יכולתי לעשות הרבה בעניינו של אנתוני, גם אם הייתי מטר לידו על הבמה. אתה יכול רק לחייך לכיוונו ולנסות לעודד אותו אבל הבעיה קיננה עמוק בתוכו. כתוצאה מכך הוא איבד חשק מלהיות בלהקה".


טוני בנקס: "אני חשבתי אז שאנתוני מתנהג באופן ילדותי. הוא היה המנהיג שלנו. לרגע אחד חשבתי שבלעדיו לא תהיה להקה".


מייק ראת'רפורד: "ההופעה האחרונה שלנו עם אנתוני פיליפס נערכה מול 25 איש. וזהו זה. לאחר מכן החלטנו פיטר, טוני ואני לעשות שינוי גם העמדת התופים. ג'ון מייהאו (המתופף) עשה עבודה טובה אך לקח לו זמן רב ללמוד תפקידים והוא גם לא הביא הרבה רעיונות מוזיקליים משלו ללהקה".



מייהאו: "היה ברור ששערי הארוך ומערכת התופים שלו לא מספיקים למוזיקה של ג'נסיס. הם רצו מתופף כמו מייקל ג'יילס, מקינג קרימזון, שנמנע מקלישאות ותופף נהדר. לא הופתעתי כשנתבקשתי לעזוב. למרות שמאד אהבתי את המוזיקה שעשינו. פיטר הוא שבישר לי את זה בבית קפה בלונדון. מייק היה שם איתו. פיטר גמגם כשנאלץ להגיד לי את זה, אבל הוא עשה זאת עם כבוד. ברור שנפגעתי מזה ודמעות ירדו מעיניי. לא סיפרתי להם שבאותו זמן סבלתי מדיכאון תהומי ונקלעתי למשבר נפשי. לא הייתי מאושר כשהייתי בג'נסיס – ולא בגללם, אלא בגללי".


פיטר גבריאל מודל מרץ 1973. "מעולם לא היינו מרוצים לחלוטין מהאלבום והמוזיקה בו".



גבריאל הוא חוד החנית של ג'נסיס. הוא מוקד המשיכה והוא האיש הפרוע. או כך זה נראה למראית עין מתעתעת. מחוץ לבמה הוא מתלבש בצורה סולידית וצנועה לחלוטין. רק המצח המגולח מעיד שמדובר במישהו צנוע עם ניצוץ מיוחד.


כמה חודשים לפני כן יצא תקליטה הרביעי של הלהקה, "פוקסטרוט", ולגבריאל היה מה להגיד עליו לכתב עיתון SOUNDS: &quo