Search
  • Noam Rapaport

און דה רקורד: להקת דיפ פרפל (סגול כהה) מייצרת קלאסיקה בשנת 1969

Updated: Dec 27, 2021



חברי הלהקה:

ריצ'י בלאקמור - גיטרה

רוד אוונס - זמר

ג'ון לורד - אורגן האמונד ושאר מקלדות

ניק סימפר - בס

איאן פייס - תופים




ב-24 בינואר 1969 פורסם בעיתון THE NAPA VALLEY (קליפורניה):


"הדבר הראשון שיש לי לומר על דיפ פרפל הוא שאני מכור לחלוטין. הם ניגנו במועדון "סאונד פקטורי" בסוף השבוע האחרון, ולמרות שהעיבוד הווקאלי שלהם רדוד למדי, הם, מבחינה מוזיקלית, הלהקה הכי מרגשת ששמעתי מזה שנים, לפעמים אפילו קינג הנדריקס נראה חובבני בתחום הסאונד הכבד לעומתם.


בוויכוחים על עליונות בין אמריקה לאנגליה, דיפ פרפל תעמוד לצד הביטלס מנקודת המבט הבריטית. ג'ון לורד הוא ללא ספק נגן האורגן הגדול ביותר ששמעתי עד כה. למעשה, שאר החבורה היא כגיבוי לביטויים המדהימים שלו. האורגן של ג'ון לורד הוא מה שהמפוחית היא ללהקת באטרפילד בלוז, או כלי הנשיפה בלהקת באדי מיילס אקספרס, אם אתם יודע למה אני מתכוון.


הגיטריסט הראשי, ריצ'י בלאקמור, בולט בהנחה ונותן להדהוד הצלילים מימד חדש והדוק להפליא. הצליל שלו מקורי ותפקידי הנגינה שלו נשמעים יותר כקטעים של כלי מיתר סימפוניים. איאן פייס המתופף הוא טוב, אבל לא ממש יוצא מן הכלל כמו חבריו באורגן ובגיטרה. עם זאת, הוא עושה כמה סולואים בהופעה שהם מהירים ומפוצצים. הבסיסט, ניק סימפר, מחזיק את העסק טוב מאוד. בסך הכל, אני ממליץ בחום על האלבום הראשון שלהם, SHADES OF DEEP PURPLE, שעושה עבודה נפלאה בלכידת אווירת הלהקה. אם הטעם המוזיקלי שלכם מתוחכם ותובעני, אני מרגיש שזו הלהקה שתעמוד בציפיות הכי גבוהות שלכם"



דיפ פרפל חזרה לאנגליה בשבוע השני של ינואר והחלה בהקלטות לתקליטה השלישי. בפברואר 1969 יצא תקליטון עם השיר EMMARETTA, כשבצדו השני גרסה מוקדמת לשיר THE BIRD HAS FLOWN. שני השירים לא ייצאו באריך נגן של הלהקה (מלבד אוספים עתידיים).



השיר על אמרטה, שהייתה בחורה ששיחקה אז בלונדון בהפקת המחזמר "שיער", היה מסחרי באופן ברור. הנסיון לא הצליח והתקליטון נכשל במכירות.




תגידו מזל טוב לריצ'י בלאקמור ולג'ון לורד. לא צריך להביא צ'קים.


בחירת לבו של בלאקמור היא בארבל הארדי הגרמנייה, שעסקה למחייתה בריקוד אקזוטי ואותה פגש עוד טרם ימי הסגול הכהה, כשעבד בהמבורג בלהקה ושמה THE CRUSADERS. הפגישה בין השניים נערכה במועדון 'בלוקהוט' החביב עליו שם. המועדון היה בר-מסעדה פשוט יחסית אך עדיין מקום בילוי מועדף ובארבל (או בכינויה 'באבס') הייתה אחת החשפניות המובילות שם. במהרה עבר בלאקמור להתגורר בדירתה, כשהיא דואגת להביא כסף ממופעי החשפנות שלה והוא דואג להתאמן ללא הרף בנגינה בגיטרה.

באבס, כמובן, לא תהיה אשתו האחרונה.


ג'ון לורד התחתן עם ג'ודית' פלדמן, שלפני כן התגוררה בישראל והייתה חברתו של דני שושן, אז בסיסט וזמר בלהקת האריות.


חודש פברואר: הופעות בדנמרק, שפילד, וולברהפמטון, קרדיף, לונדון, ניוקסל + הקלטות לרדיו בי.בי.סי


חודש מרץ: הופעות בוויילס, לונדון, ניוקסל, רדיץ', לונדון (שוב), סוואנסי, ברייטון + הקלטות לרדיו בי.בי.סי



חברי דיפ פרפל גם ממשיכים להקליט חומרים חדשים לאלבומם השלישי.



חודש אפריל יככב כנושא ביצירה שתחתום את אלבומה השלישי של דיפ פרפל, שייצא בהמשך אותה שנה. כך נכתב על היצירה בעטיפת התקליט: "זה מין קונצרט בשלושה חלקים על חודש אפריל. הסקציה הראשונה מנוגנת רק על ידי ג'ון וריצ'י. ג'ון ניגן בפסנתר ובאורגן וריצ'י ניגן בגיטרה אקוסטית (תפקיד קצבי ותפקיד מוביל שהוקלט לאחר מכן) ובגיטרה חשמלית. המקהלה נוספה לאחר מכן. כל הסקציה הזו קיבלה 11 ערוצי הקלטה. כמו כן, איאן (פייס) נשמע ברקע בטימפאני.


הסקציה השניה היא תיאורו התזמורתי של ג'ון את אפריל. כלי הנגינה הנשמעים פה הם: שני חלילים, שני אבובים, קרן אנגלית, שני קלרינטים, שני כינורות, ויולה ושני צ'לו.


הסקציה השלישית היא טיפול במהלך האקורדים שבסקציה הראשונה באופן "סגול" יותר. בכללי, אנו מקווים שאפריל משתקף מזה כתזכורת אישית על חודש יפהפה אך עצוב לנו".


Grey sky where it should be blue

Grey sky where I should see you

Ask why, why it should be so

I'll cry, say that I don't know


בתחילת אפריל 1969 יצאה דיפ פרפל לסיבוב הופעות בארה"ב ובקנדה.

בהמשך פורסם בעיתון דמונטון ג'ורנל:


"יותר מ-5,000 אנשים, רובם בני נוער צעירים, ישבו במשך יותר מארבע שעות, ב- KINSMEN FIELD HOUSE, על מושבי עץ מחוספסים ועל רצפת העץ. הם שילמו 4.50 דולר עבור הפריווילגיה. ההמונים שנמשכו לשם הוכיחו שאדמונטון יכולה להרשות לעצמה כמה ממופעי הרוק היקרים יותר. אומרים ששתי הלהקות המובילות שהובאו לשם, דיפ פרפל וואנילה פאדג', עלו למארגנים 10,000 דולר עבור הופעתן בלילה אחד. דיפ פרפל הייתה טובה יותר מוזיקלית אך ואנילה פאדג' הייתה מלהיבה יותר".

ב-24 באפריל 1969 פורסמה ביקורת על הופעה של דיפ פרפל ב- PASADENA ROSE PALACE, מאת ג'ון מנדלסון, בלוס אנג'לס טיימס:


"דיפ פרפל היא להקה מליגה ג' שמתחזה ללהקה מהליגה הגבוהה, בנסיון לרכב על גל אפנת הלהקות הבריטיות האחרות. החצי הראשון של הופעתה לא השתנה כלל מאז שראיתיה לפני חצי שנה. חודשים. זה נותר צפוי מבחינה מוזיקלית בעיקר בגלל שהגיטריסט ריצ'י בלאקמור והאורגניסט ג'ון לורד לא מצליחים להתאפק מלהכניס לסולואים שלהם את כל הרעשים המוזרים שהם יכולים לסחוט מהכלים שלהם. הרפרטואר של דיפ פרפל. החצי השני של ההופעה כלל מספר קטעי ראווה ארוכים להחריד שבהם כל אחד מחברי הלהקה זכה להשוויץ ביכולת שלו תוך הצגת חוסר בקיאות אמיתית בכלי שלו ונסיון להרשים את הקהל הצעיר מאד עם כל הטריקים הגימיקיים הזולים שידע".

במהלך ששת השבועות של סיבוב ההופעות הזה קרה שבר בלהקה. בלאקמור, לורד ופייס החליטו שצריך לפטר את אוונס ואת סימפר. הסיבוב נמשך כששני אלו לא יודעים מה מתרחש מאחורי גבם.


מנהל סיבוב ההופעות החדש של הלהקה, ג'ון קולטה: "השלושה דרשו מיד לערוך פגישה איתי. שם הם הודיעו לי שהם לא יכולים עם השניים ההם. הודעתי להם שאי אפשר לפטר אותם כך, באמצע סיבוב. נותרו לנו כ-15 הופעות והאווירה הייתה קשה. אסרתי עליהם להגיד לרוד ולניק, מחשש שהם יעזבו אותנו באמצע הסיבוב וישאירו אותנו עמוק בחרא".


איאן פייס: "רוד היה זמר מוגבל מאד וזה הפך להיות בולט מדי. היחס של ניק כלפי החיים הפך בלתי נסבל והיה קשה להתנהל איתו על בסיס יומי".


ג'ון לורד: ,"המוזיקה שלנו הפכה להיות כבדה יותר וזה כבר לא התאים לגוון הקול של רוד. ניק היה בסיסט טוב מאד אך מיושן בסגנונו. לא רצינו לפטר אותם, אבל לא הייתה לנו ברירה. רצינו להתקדם".




ב-4 ביוני בשנת 1969, הופיעה להקת EPISODE SIX במועדון INY LODGE שב- WOODFORD GREEN (בצפון לונדון). בקהל נכחו ריצ'י בלאקמור וג'ון לורד מלהקת דיפ פרפל, שביקשו לאחר מכן מסולן הלהקה, איאן גילאן, להצטרף אליהם.

בתמונה: להקת EPISODE SIX (איאן גילאן שלישי משמאל ורוג'ר גלובר ראשון מימין)


ריצ'י בלאקמור, בשנת 2009, על הצורך בשינוי בלהקה: "זה היה בגלל רוברט פלאנט. הופענו במועדון בבירמינגהם שנקרא MOTHERS ופלאנט עלה לשיר שם עם טרי ריד. הלסת שלנו נפלה ומאותו רגע חיפשנו מישהו דינמי שיידע לעמוד על הבמה ולשיר כמוהו. כך שהודות לפלאנט קיבלנו את גילאן שגם שר נהדר וגם נראה נפלא".

אבל המחטף של גילאן לא בא בקלות ולמחרת ההופעה נאלץ הזמר להגיע למשרד הנהלת EPISODE SIX, שם חיכתה לו הקלידנית ומנהיגת הלהקה הקשוחה, גלוריה בריסטו, שאיימה לתבוע על הפרת חוזה עמה. גילאן הבטיח באותה פגישה כי יכבד את התאריכים שנותרו לפני שיעבור צד.


ג'ון קולטה חזר בינתיים לאנגליה והופתע מאד ממה שבא מולו: "לא ידעתי שהם כבר מצאו זמר ובסיסט חדש. חזרתי למשרד וגיליתי שם מכתב עם תביעה ממישהי בשם גלוריה בריסטו, שטענה שחטפתי שניים מהנגנים שלה. בכלל לא ידעתי אז מי הם איאן גילאן ורוג'ר גלובר. רק הגעתי מארה"ב והנה המכונית של ניק סימפר מגיעה לביתי בברייטון ובה נמצא גם רוד אוונס. הם צעקו עליי, אז הזמנתי אותם לארוחת צהריים והסברתי את מה ששלושת האחרים החליטו".


ניק סימפר קיבל פיצויים בסך 10,000 ליש"ט וויתר על אחוזים מתמלוגים עתידיים. רוד אוונס בחר באופציית אחוזי התמלוגים והרוויח סכום נאה ביותר, בזכות הצלחת הלהקה בהמשך דרכה.


סימפר יצטרף מיד לאחר מכן כבסיסט בלהקת הליווי של הזמרת מארשה האנט. הוא יופיע עמה בפסטיבל בילזן, ב-22 באוגוסט 1969. שם הוא ייאלץ להיתקל גם בדיפ פרפל, בהרכבה החדש, כשהופיעה שם.



מהאנט עבר סימפר לנגן עבור הזמר המוזר, לורד סאץ', ומשם פנה להקים, בשנת 1970, את להקת WARHORSE שתוציא שני אלבומים ובהם סאונד שבא לחקות את הצליל הטרי של דיפ פרפל בלעדיו.


רוד אוונס עבר לארה"ב, כדי להינשא, הוציא תקליטון כושל והקים את להקת CAPTAIN BEYOND (שם שהוצע ללהקה על ידי בסיסט להקת יס, כריס סקווייר), עם שני פליטי להקת איירון באטרפליי. ההרכב לא נחל הצלחה, למרות ההבטחה, והתפרק אחרי שני תקליטים.



אוונס לא נחל הצלחה גדולה בעולם המוזיקה עד שבשנת 1980 הוא התפתה להקים "להקה מזוייפת" בשם דיפ פרפל ונתבע על ידי הנהלת הלהקה המקורית. אז הוא נושל מתמלוגיו, אולץ לשלם סכום גדול ונעלם מעל פני השטח. יש האומרים שהוא עבד כאח בבית חולים או נהג אמבולנס.



איאן גילאן: "חברי דיפ פרפל שאלו אותי אם רוג'ר גלובר יכול להגיע איתי ולנגן בהקלטה. כמה ימים לפני ההקלטה הזו הגעתי לביתו של ג'ון לורד, כשלבשתי בגדים שלקחתי מרוג'ר. לכן הוא הגיע להקלטה עצמה עם מכנסיים מרופטים שהיו קשורים לגופו עם חתיכת שרוך, במקום חגורה".



רוג'ר גלובר: "לא שמעתי על דיפ פרפל לפני כן. הם לא היו סיפור הצלחה באנגליה והיה זכור לי במעומעם שהיה להם להיט אחד פעם בארה"ב. ריצ'י בלאקמור התקשר יום אחד למתופף של EPISOSE SIX, מיק אנדרווד, ושאל אותו אם הוא יכול להמליץ לו על זמר. מיק המליץ לו על גילאן. כשבלאקמור ולורד הגיעו לראות אותנו בהופעה באיזה מועדון, לא נערכה היכרות ביני לבינם. הם ניגשו ישר לאיאן, הציעו לו להצטרף אליהם ובאותו רגע מתה הלהקה שלנו באופן מוחלט. אז איאן התקשר אליי ושאל אם אני רוצה להתלוות אליו לבית של ג'ון לורד, כדי שנשמיע לו כמה שירים שכתבנו ואולי הוא יתעניין בהם. הגעתי לפגישה אך במהרה הבנתי שהשירים שכתבנו, על אריות וקופים, לא יתאימו לדיפ פרפל. ג'ון ממש לא אהב אותם כשלפתע שאל: 'מה אתם עושים הלילה? בא לכם לבוא לנגן איתנו בהקלטה?'. הוא השמיע לנו שיר שהוא וחבריו סימנו כשיר הבא בתקליטון שאמור לצאת בארה"ב. זה נשמע לאיאן ולי כשיר פופ סתמי אבל הסכמנו. לא היה לנו מה להפסיד"





ביוני 1969 יצא בארה"ב האלבום השלישי של דיפ פרפל. אך בגלל שחברת התקליטים לא הצליחה להוציא את האלבום כשהלהקה הייתה פעילה בסיבובי הופעות, המכירות היו חלשות יותר ממכירות שני האלבומים הקודמים.





האלבום הוחרם בכמה מקומות בגלל השימוש בציור של הירונימוס בוש (GARDEN OF EARTHLY DELIGHTS). דווקא בארה"ב הייתה בעיה גדולה מבחינת עירום על עטיפות תקליטים. למרות שהיה מדובר פה בציור שנוצר כמה מאות שנים קודם לכן, הוחלט שם כי מדובר בפורנוגרפיה, עם הדמויות העירומות שמופיעות בו.


הציור הזה של בוש ידוע מאד בתחום האמנות והוא בא לשקף את דעתו של הצייר על מראה הגיהנום. בעוד שהמקור בא בצבעים, הפך הציור לשחור-לבן (בטעות הדפסה) בעטיפת התקליט המדוברת. בנוסף, הודבקה בתוך הציור תמונה של חברי הלהקה שנועדה להתמזג עמו אך זו היא הדבקה חובבנית.


מה שהופך את העניין ליותר תמוה הוא שלהקה אחרת מארה"ב, בשם PEARLS BEFORE SWINE, עשתה שימוש בציור של בוש, שנתיים קודם לכן, לעטיפת תקליט הבכורה שלה, ONE NATION UNDERGROUND. הפעם הצילום הונצח על העטיפה בצבע ולא נרשמה שערורייה.


באוסטרליה יצא התקליט הזה של דיפ פרפל בעטיפה שונה לגמרי...


ב-7 ביוני 1969 נכנסה דיפ פרפל להקליט, באולפני KINGSWAY ובאופן סודי, את השיר HALLELUJAH לתקליטונה הבא. השיר, שסומן כתקליטונה הבא של דיפ פרפל בארה"ב, נקרא במקור I AM THE PREACHER ולורד סיפר כי 'בלאקמור ואני החלטנו כי יהיה זה מושלם לערוך אודישן לגילאן בהקלטה הזו. עיבדנו את השיר תוך שעה ובמהלך הסשן קיבלנו עור ברווז מאופן שירתו".



גלובר: "הגעתי עם איאן להקלטה ופגשתי שם את כל השאר. הייתי אז עני ומרופט וחשתי באי נינוחות. שנים לאחר מכן נאלצתי לספוג את הבדיחה שלהם על מה שלבשתי להקלטה ההיא. אבל בסוף ההקלטה ניגש אליי לורד ושאל אותי אם ברצוני להצטרף אליהם. השבתי לו שאני לא יכול כי איאן כבר עזב את הלהקה שלנו ואני חייב להישאר שם לאות נאמנות. נראה היה שלורד מאד הופתע מתשובתי". בלילה אחרי ההקלטה נשאר גלובר ללון בביתו של גילאן ושם התחבט קשות - להצטרף לדיפ פרפל או לא?


גילאן: "ביליתי זמן רב עם רוג'ר, בנסיון לשרטט לו את היתרונות והחסרונות בהצטרפות לדיפ פרפל. בסוף הוא הסכים להצטרף איתי והתקשר לג'ון לורד בעשר בבוקר! הוא לא ידע שג'ון לא נהג לקום עד שתיים בצהריים".


גלובר: "לא ידעתי שלורד הוא אחד שאהב לקום מאוחר מאד בבוקר והערתי אותו משנתו. זה עלה לי בעונש על תנאי בלהקה למשך שלושה חודשים". גלובר רצח וגם ירש, כשבהקלטה זו ניגן בגיטרת הבס של ניק סימפר, שטרם ידע כי ימיו בלהקה ספורים.


זו הייתה הפעם הראשונה בה הלהקה הפיקה לבד את הקלטתה ונגינתו של גלובר הרשימה דיה כדי להביא עמה גם כרטיס כניסה עבורו לדיפ פרפל.

ומה עם איום התביעה של גלוריה בריסטו? תביעתה הוסדרה מחוץ לבית המשפט, כשהנהלת דיפ פרפל שלשלה לכיסה 3,000 ליש"ט בשביל לסגור את הנושא. בריסטו לקחה את הכסף והשקיעה אותו בהקמת להקה בשם QUATERMASS, עם המתופף מיק אנדרווד. להקה זו הקליטה, לאלבומה היחיד (שייצא בשנת 1970) שיר בשם BLACK SHEEP OF THE FAMILY, שיקליט ריצ'י בלאקמור לאלבום הראשון של להקת ריינבאו שלו (בשנת 1975). רק שתראו כיצד העסק מתגלגל.


ב-4 ביולי 1969 הופיעה דיפ פרפל בפעם האחרונה עם הזמר רוד אוונס והבסיסט ניק סימפר. ההופעה הייתה בקארדיף באולם בשם TOP RANK BALLROOM. השכר עבור הופעתה של הלהקה שם עמד על 150 ליש"ט.


ב-10 ביולי 1969 הופיעה לראשונה דיפ פרפל עם ההרכב חדש (שבהמשך יקבל גם את הכינוי MARK II). הלהקה קיבלה 87 ליש"ט עבור הופעתה. גילאן וגלובר היו אז שכירים חדשים, כשהובטח לכל אחד מהם שכר שבועי בסך 25 ליש"ט.


ההופעה נערכה במועדון SPEAKEASY שפעל ברחוב מרגרט הלונדוני והיה מקום בילוי פופולרי אליו נהגו להגיע מוזיקאים ידועים רבים. לפני ההופעה חתם הבסיסט רוג'ר גלובר על חוזה הצטרפות ללהקה וכתב ביומנו לאחר ההופעה: "בהתחלה קצת פחדתי אבל הכל הלך בסדר. היו תגובות טובות".


גילאן סיפר על המופע בספרו: "כך הגיע הלילה המיוחד בו הובלתי, על הבמה הקטנה של הספיקאיזי, את הלהקה. מולי בקהל היו מוזיקאים אחים ובני משפחה, חברים וחברות. ברגע שהתחלנו, נרשמה השתוללות במקום. חשתי שאנחנו מפיקים כוח בלתי ניתן לתיאור. ביצענו שם את MANDRAKE ROOT ועוד כמה שירים ששכחתי. במהלך ההופעה גם בכיתי כשנזכרתי בכל הלהקות האחרות שעזבתי או פוטרתי מהן. על הבמה הזו לפתע היכו בי כל הרגשות ההם. כי חשתי לפתע שכל מה שעברתי עד טז מתנקז לדבר אחד גדול וברור שקורה עכשיו".

ב-25 ביולי 1969 יצא התקליטון HALLELUJAH.