תגידו כן ללהקת יס 1970-1969
Updated: Feb 4
תקליט: YES
תאריך יציאה: 25 ביולי 1969
Beyond And Before / I See You / Yesterday And Today / Looking Around / Harold Land / Every Little Thing / Sweetness / Survival
כשחמשת חברי הלהקה התקבצו בשנה זו להקמת להקה והקלטת אלבום, הם גילו שכל אחד מהם הגיע מרקע שונה לגמרי.
מתופף הלהקה, ביל ברופורד, ידע מעט מאד על מוסיקת רוק. הוא היה ג'אזיסט בנשמה והמתופף הנערץ עליו היה מקס רואץ'. ברופורד הצטרף ללהקת יס בידיעה שהיא תהיה להקת ג'אז. הוא לא שיער שהוא ינגן רוק. הוא אף קרא לאחד משירי אלבום הבכורה בשם HAROLD LAND, על שם נגן סקסופון הטנור הג'אזי.
הגיטריסט פיטר בנקס היה מעריץ נלהב של להקת המי, ובעיקר של הגיטריסט פיט טאונסנד. בנקס נמשך יותר אל המוסיקה החופשית ואהב פחות את המוסיקה הכתובה והמתוכננת מראש. הוא היה מהגיטריסטים הפרועים שלמדו להעריכם רק שנים רבות אחרי שכבר הפסיקו לנגן לקהל הרחב - וחבל.
אורגניסט הלהקה, טוני קיי, אהב מאד את להקת THE BAND ושאף ליצור מוסיקה כמותה. נגינת האורגן שלו נשענה על הצד הקצבי יותר.
הסולן ג'ון אנדרסון והבסיסט כריס סקווייר היו מעריצים נלהבים של הביטלס, סיימון וגרפונקל וההרכב הווקאלי 'המימד החמישי'. שני אלו שאפו ליצירת הרמוניות ווקאליות מעניינות ביצירה. סקווייר, שהיה נער מקהלה בילדותו, אהב את רעיון טוויית הקולות ההרמוניים. צליל גיטרת הבס שלו היה בשרני ומחוספס עוד מימיה הראשונים של להקה זו. אנדרסון ניחן בקול מיוחד וגבוה, שלא היה אופייני בלהקת רוק.
הכל נראה מבטיח כשלפתע החליט ביל ברופורד המתופף כי בא לו לפרוש מהלהקה לטובת לימודים בקולג' בלידס. הוא ראה שכסף טוב לא יגיע אליו מתיפוף ביס. החלטתו השפיעה באופן דרסטי על כל הלהקה, שחיפשה מהר מתופף אחר שיחליף אותו. בתחילה הם ניסו את איאן וואלאס, שניגן עוד לפני כן בלהקה ביחד עם ג'ון אנדרסון בשם THE WARRIORS. אותו וואלאס גם הצטרף בשנת 1971 לקינג קרימזון והקליט עימה את האלבום ISLANDS. אך וואלאס לא רצה בסופו של דבר להצטרף ליס.
פיל קולינס היה בזמן ההוא מתופף בלהקה בשם FLAMING YOUTH, אך המחסור הקשה בהופעות גרם לו לפרוש ממנה ולחפש להקה אחרת. החלום שלו היה להצטרף לאחת משתי הלהקות הבאות - THE ACTION או להקת יס. הוא נהג ללכת לראות את יס כל שבוע במועדון 'מארקי' שבמרכז לונדון. באחת ההופעות הוא נעמד ליד בחור שסיפר לו כי להקת יס מחפשת מתופף חדש בגלל שברופורד עוזב ללימודים. קולינס לא היסס והחליט לגשת אל מאחורי הקלעים ולנסות את מזלו. הוא הציג את עצמו לג'ון אנדרסון, שהגיב עם "נהדר בן אדם. תתקשר אלינו ביום שלישי ותבוא לאודישן". אך קולינס לא התקשר. זה היה מפתיע כי הוא הכיר את השירים של יס לאורך ולרוחב. הוא וודאי היה עובר את האודישן, מתקבל ללהקת יס ועולם הרוק המתקדם היה נראה אחרת לגמרי.
בינתיים נמשך החיפוש של להקת יס עד שהגיע אליה מתופף מליברפול בשם טוני אוריילי. לפני כן הוא ניגן בלהקה בשם THE KOOBAS. אוריילי היה בחור נחמד ומלא שמחת חיים. גם מתופף טוב. אך הבעיה שבאה נגדו הייתה ההתמכרות שלו לטיפה המרה. במשך שהותו עם להקת יס הוא ניסה להתאבד פעמיים. בפעם הראשונה הוא חתך את ורידיו באופן לא מספיק עמוק. הוא איבד את הכרתו וקיבל התעוררות על ידי חברי יס שגררו אותו בעודו מדמם לוואן ההסעות וישר להופעה.
באופן אירוני, אחת ההופעות של הלהקה עם אוריילי הייתה באוניברסיטה בלידס, אליה חזר ללמוד ברופורד. המתופף לשעבר נכח בקהל וראה כמה ההופעה גרועה בלעדיו. אוריילי ניגן כשהוא שיכור ואף נפל מהכיסא לא פעם. אחרי ההופעה הקיפו חברי הלהקה את ברופורד והתחננו בפניו שיחזור. הייתה להם סיבה להתחנן כי יומיים לאחר מכן הם היו אמורים לעלות כלהקה על הבמה של הרויאל אלברט הול הלונדוני. ברופורד לא יכל להתעלם מהנואשות של להקתו לשעבר והחליט לחזור.
מנהל הלהקה, רוי פלין, היה לפני כן בעל מועדון נחשב בלונדון. הוא ראה את הלהקה, התרשם ממנה מאד והחליט לעזוב את ניהול המועדון ולהשקיע בה את כל כספו. פלין תייג את אנדרסון כדובר הלהקה ובעל הרעיונות המרכזי, למרות שאנדרסון לא ניגן אז על אף כלי. אחרי שפלין קנה להם ציוד מכספו, הוא שם את הלהקה במשרד אמרגנות כושל שלא הצליח לארגן להם הופעות. התסכול היה גבוה. פלין הצליח לארגן ליס חוזה החתמה עם חברת אטלנטיק הידועה. אך הייתה עם זה בעיה כי פלין לא דאג להסדיר את העניינים הקטנים שבהחתמה שכזו. סעיפי התמלוגים הנמוכים גרמו למירמור בלהקה, שנמשך שנים לאחר מכן. פלין רצה להחתים את הלהקה לשלושה אלבומים. אך מנהל אטלנטיק, אהמט ארטגון , שראה את יס בהופעה, התעקש להחתים את הלהקה ל-12 אלבומים. וכך נחתם חוזה שהיה גרוע ביותר עבורה..
חברת אטלנטיק הידועה החתימה את יס על חוזה של ארבעה עמודים ובו צוינו התשלומים הפעוטים שהלהקה תקבל עבור 12 אלבומים. זה היה אחד מהחוזים האלה בהם מוחתמת להקה צעירה בתחילת דרכה ללא ידיעתה כי החוזה הזה ירדוף אותה שנים לאחר מכן. הביטלס סבלו גם הם מחוזה מחפיר שכזה. ועם ההחתמה הזו נכנסה הלהקה לאולפני ADVISION שהיו ברחוב בונד שבלונדון.
לברופורד המתופף זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נכנס לאולפן הקלטות והוא גילה לחרדתו רק בסוף ההקלטות שיש לו אפשרות להגביר או להנמיך את הווליום של שאר כלי הנגינה באוזניות שלו בזמן שניגן.
המתופף המסכן ניגן בכל התקליט כשהגיטרה של בנקס מנסרת לו את המוח מהאוזניות בווליום מחריש. זאת בגלל שהיה להם באולפן טכנאי הקלטה (שבנקס הגיטריסט כינה בשם 'החולדה') שרק בסוף ההקלטות נזכר לומר להם שיש להם אפשרות לווסת את עוצמת הכלים באוזניות. ברופורד ניסה לראשונה לנגן בהקלטות בויבראפון. זו הייתה הפעם הראשונה שלו על הכלי הזה ולכן ביצועו נשמע מהוסס למדיי. זה היה בשיר המקורי של אנדרסון, YESTERDAY AND TODAY.
בעיה נוספת שצצה באולפן הייתה אורגן ההאמונד בו ניגן טוני קיי. הלהקה השכירה האמונד B3 לאולפן ובילתה שלושה ימים באולפן ההקלטות רק בשביל למצוא סאונד מתאים להקליט אותו. קיי, שלא היה לו אז האמונד, ניגן עד אז רק באורגן VOX CONTINENTAL ולכן לא הצליח להפעיל באולפן את האורגן.
אף אחד באולפן לא ידע כיצד להביא את האורגן לרמת צליל בשרנית כזו כמו שנשמעה באלבומים של דיפ פרפל או להקת THE NICE. אפילו קית' אמרסון הגיע לאולפן כדי לספק כמה טיפים להקלטת האורגן.
חברי הלהקה לא הכירו מפיקים בסצנה הלונדונית. המפיק היחיד שהיה מוכר להם היה ג'ורג' מרטין וכך הובא לאולפן בחור לא מוכר בשם פול קליי, שתיפקד בתור מפיק. שמונת השירים שבאלבום הכילו שני קאברים (לביטלס ולבירדס) ושישה שירים מקוריים. שירים נוספים שהוקלטו בסשנים לאלבום הזה היו גירסה ל- SOMETHING'S COMING (מסיפור הפרברים) ושיר מקורי בשם DEAR FATHER (שיוקלט מחדש ועם תזמורת שנה לאחר מכן).
אלבום הבכורה קיבל באנגליה ביקורות חיוביות עם יציאתו. עיתון 'דיסק אנד מיוזיק אקו' פרסם בספטמבר 1969: 'התקליט הזה מצביע על עתיד ורוד ללהקה הזו. הצליל שלה ברור וחזק. המוסיקליות של חבריה טובה מאד. זה אחד התקליטים המלהיבים שיצאו לאחרונה מלהקה בריטית כלשהי'.
במלודי מייקר נכתב כי 'זה תקליט נהדר מאחת הלהקות המחתרתיות הטובות שלנו', אך בארה"ב נתקל התקליט בחומה אטומה. למעשה יס לא הייתה קיימת כלל בארה"ב אם מסתכלים על נושא השיווק. וזאת כי חברת אטלנטיק לא טרחה כלל לשווק את האלבום והלהקה. כל המשאבים הופנו להחתמה אחרת מאנגליה - להקת לד זפלין.
פיטר בנקס הוא זה שהמציא את השם YES ללהקתו החדשה, מפני שהושפע מאד מלהקת THE WHO. הוא רצה שם קצר ופשוט, שייראה טוב על פוסטרים ועטיפות תקליטים - ממש כמו זה של הלהקה הנערצת עליו. בנקס סיפר בספרו האוטוביוגרפי הנפלא על הקשר בין יס ללהקת המי: "אני חושב שהאמן הראשון שבאמת העניק עידוד ללהקת יס היה פיט טאונסנד. הופענו יחד עם המי מול קהל של סטודנטים באוניברסיטאות. אנחנו היינו אמני החימום וזה היה לפני שחברת התקליטים 'אטלנטיק' החתימה אותנו.
הקשר עם להקת המי החל כשהופענו במועדון פופולארי בשם REVOLUTION. לא סבלנו את המועדון הזה כי בעל הבית כל הזמן רץ אלינו וביקש שננמיך את הווליום. אנשים הגיעו למועדון הזה כדי לרקוד ולא כדי להקשיב ללהקה כמו יס. ואנחנו בהחלט לא היינו להקה לריקודים. ההופעה הראשונה שלנו שם הייתה נוראית. וכשמישהו כמו בעל הבית אומר לך להנמיך את הווליום אתה מיד רץ להגביר את הווליום שלך עוד יותר. פיט טאונסנד היה שם באותו ערב. התיישבתי בבאר של המקום אחרי ההופעה והוא התגנב מאחוריי וטפח לי על החלק האחורי של ראשי. זו הייתה טפיחה חזקה ביותר שהפתיעה אותי מאד. למעשה זו הייתה מכה רצינית.
הייתי די שיכור וכבר מוכן להסתובב ולהכות את מי שעשה לי את זה ולמרבה תדהמתי זה היה טאונסנד שהערצתי מאד. הוא נראה לא פחות שיכור ממני. כמובן שלא הרבצתי לו. הוא התיישב לידי ואמר לי שהלהקה שלי נהדרת ושנגינת הגיטרה שלי טובה גם היא. זה היה בשבילי רגע מרגש ביותר. אני מעריץ של הלהקה הזו מאז שראיתי אותה לראשונה במועדון 'מארקי' הלונדוני, בשנת 1964. כך הגענו, בהמלצת טאונסנד, לחמם את להקת המי. טאונסנד נהג לעלות לפני המופע שלנו ולהציג אותנו לקהל שלהם עם המון מילות עידוד".
הקרדיט לעיצוב העטיפה הזו ניתן למשרד עיצוב בשם CROSBY / FLETCHER AND FORBES. אלה היו תיאו קרוסבי, אלן פלצ'ר וקולין פורבס, שהקימו את משרדם בשנת 1965. אלן פלצ'ר היה זה שאחראי על עיצוב הלוגו הראשון (בלון הקומיקס) ועטיפת האלבום של להקת YES. הוא התייחס לעיצוב העטיפה הזו כמו כרזה לקמפיין. בתחתית העטיפה הוצב לוגו חברת התקליטים, כדי להראות שחברת אטלנטיק מכריזה בבועת קומיקס על בואה של להקה חדשה שהוחתמה אצלה. כמה פשוט - כך אפקטיבי!
העיצוב היה מוצלח עד כדי כך שהלהקה השתמשה בו אז כלוגו לכל דבר (בפוסטרים להופעות, בעיצוב תוף הבס של ביל ברופורד המתופף ובמודעות בעיתונים). הצד האחורי של העטיפה לא כלל קרדיטים או שמות השירים. זה כמובן שונה בהוצאות המאוחרות יותר של התקליט. כל המידע, בתוספת צילום הלהקה בגוון סגול, נמצא בעטיפה הפנימית של התקליט בהוצאתו הבריטית המקורית.
הלוגו המקורי של פלצ'ר לשם הלהקה נעלם מעיצובי התקליטים שלה מיד אחרי אלבומה השני, TIME AND A WORD. למעשה, לוגו הקומיקס כבר החל להיעלם בעיצוב עטיפת האלבום השני, כשהוצב שם רק בצידה האחורי.
בארה"ב יצא האלבום בעיצוב קדמי שונה לגמרי ובו תמונה צבעונית של הלהקה כשהיא עומדת בכניסה לבניין.
עטיפת האלבום העניקה קרדיט של תודה לטכנאי ג'ון אנת'וני ולבעלים של מועדון המארקי הלונדוני ג'ון ג'י. עם זאת, קרדיט אחד של תודה היה חסר שם באופן תמוה. זהו שמו של רוי פלין, שעזב תפקיד בכיר כמנהל מועדון רוק נחשב בלונדון, על מנת לנהל את הלהקה. הוא מימן את ציוד הנגינה שלה וגם זה שהביא אותה להחתמה בחברת אטלנטיק. פלין ביקש במפורש ששמו לא יוזכר על העטיפה. זמן קצר לאחר מכן החליטה הלהקה להפסיק את שירותיו והותירה אותו בחובות כספיים ועם שעון עליו נחרטה הקדשה אישית מחמשת חברי הלהקה.
פרטי מידע נוספים, נדירים ומיוחדים על תקליט זה, תקבלו בהרצאתי על להקת יס.
תקליט: TIME AND A WORD
תאריך יציאה: 24 ביולי 1970
No Opportunity Necessary, No Experience Needed / Then / Everydays / Sweet Dreams / The Prophet / Clear Days / Astral Traveller / Time And A Word
בניגוד ללהקות בריטיות אחרות שהוחתמו לחברת אטלנטיק, לד זפלין וקינג קרימזון, להקת יס, שהוחתמה גם היא ללייבל ההוא, לא קיבלה את הפריצה המטאורית שקיוותה לה כמו שתי האחרות. היא עדיין נאלצה להיאבק בהישרדות בזמן ההוא. אלבומה הראשון, שיצא ב-1969, קיבל ביקורות חיוביות אך לא נמכר בכמויות הרצויות. חמשת חברי הלהקה הביטו בעגמומיות בתמונות של להקה בריטית אחרית שהוחתמה גם היא לחברת אטלנטיק, לד זפלין, כשארבעה חבריה אוחזים בתקליטי זהב. בעוד הזפלינים נסעו במכוניות יוקרה מהופעה להופעה, חברי יס נעו בדרכים במסחרית פורד חבוטה.
למרות המוראל הירוד, להקת יס חזרה לאולפן עם שאיפות ותקוות רבות להקלטת האלבום השני, כשלפני כן ערכו חבריה חזרות בחווה ב-DEVON, על מנת להביא את היצירה שלהם לרמה מוגמרת להקלטה.
אבל מאחורי הקלעים החלו לצוץ בעיות; מנהל הלהקה, רוי פלין, גילה לחרדתו שאין שום תמלוגים מהאלבום הראשון (כי לא היו מכירות) ולפיכך גם אין מקדמה כספית מחברת התקליטים ליצירת האלבום השני. מה שאומר כי את האלבום השני הוא נאלץ לממן (שוב...) מכספו האישי. הוא היה מרושש לגמרי, אך שאר חברי הלהקה לא התרשמו מכך ודרשו שיממן גם את ההקלטות של האלבום השני, בתור מנהלם, תוך תיסכול על כך שלא הצליח לגרום להם להיכנס כרוח סערה לשוק המוסיקה המוערך, מעבר לזרם המוסיקה המחתרתית. פלין החל להבין שהקרע בינו לבין הלהקה גדל מיום ליום.
אחרי נסיונות מוצלחים של להקות כמו המודי בלוז, הנייס ודיפ פרפל למזג את יצירתם עם תזמורת, החליטו חברי יס שהגיע גם תורם לעריכת מיזוג שכזה. קודם הם ניסו להשתמש במלוטרון (כלי מקלדת שמדמה גם צלילי תזמורת), אבל קלידן הלהקה, טוני קיי, לא הסתדר עם הכלי והעדיף להישאר נאמן לאורגן ההאמונד שלו. השלב הבא היה להעסיק תזמורת של כלי מיתר ונשיפה, שהורכבה מסטודנטים מהרויאל קולג' הלונדוני. טוני קוקס הובא לכתוב עיבודים תזמורתיים.
בנוסף, הובא לאולפן מפיק חדש, טוני קולטון, שהיה אז חבר קרוב של ג'ון אנדרסון וזמר בעצמו בלהקת POET AND THE ONE MAN BAND. קרדיט ההפקה של קולטון היה אז עם להקת TASTE (של רורי גאלאגהר).
טכנאי האולפן היה אדי אופורד, שזו הייתה הפעם הראשונה שלו עם להקת יס. אופורד הפך מאז למפיק הראשי של אלבומיה הגדולים ביותר של הלהקה, ובכך הפך למעשה לחבר השישי בלהקה. אך זה כבר שייך לתקופה אחרת ומתקדמת יותר (תרתי משמע).
ב-21 במרץ 1970 הופיעה להקת יס הופעה מלאה עם שירי האלבום העתידי שלה, בקווין אליזבת' הול בלונדון, בליווי תזמורת שלמה. זו לא הייתה הופעה טובה. בחלק הראשון של המופע הופיעה הלהקה לבד ובחלק השני הצטרפו אליה 20 נגני התזמורת. הרעיון היה טוב, אך הביצוע היה בסופו של דבר מחפיר. הגברת כלי הקשת הייתה מתחת לכל ביקורת ולפיכך הוטבעה בתוך צלילי הגיטרה החזקים באופן מוגזם. וכל האירוע הפך בהתאם לאסון מתסכל. אוסיף לכך את העובדה שהתקליט עדיין לא יצא והקהל לא הכיר את השירים החדשים כראוי.
ההקלטות לאלבום נעשו באולפני ADVISION כשכבר בתחילתן החלו להתגלות צדדים מכוערים. הדבר העיקרי שהעיב על ההקלטות היה ריב גדול שפרץ בין גיטריסט הלהקה, פיטר באנקס לקולטון המפיק, שדרש מהגיטריסט הממורמר לנגן בגיטרה בסגנון של אלברט לי (שהיה חבר בלהקתו של קולטון) או של ג'ימי פייג', שהיה הגיטריסט הכי פחות אהוב על באנקס בתקופה ההיא. בקשה זו נראתה לו כעלבון צורב ובאחד הסשנים הוא זעם וזרק את גיטרת הריקנבקר החשמלית שלו על קולטון ואיים לפרוש מהלהקה.
