Search
  • Noam Rapaport

סופר טרופר - להקת אבבא שלא הכרתם

Updated: May 2




אנייטה פלטסקוג - שירה וקולות רקע

אנני-פריד (פרידה) לינגסטד - שירה וקולות רקע

ביורן אולבאוס - גיטרה, שירה וקולות רקע

בני אנדרסון - קלידים וקולות רקע


 

בני אנדרסון למלודי מייקר בתחילת 1976:

״במספר מובנים, להקת אבבא היא תחביב עבורנו. נאלצנו להשקיע יותר ויותר בה כשהתחלנו להצליח. אנחנו הבוסים שלנו. אנחנו לא תלויים בהצלחה של אבבא, שזה המזל שלנו. להקות רבות חייבות לצאת לסיבובי הופעות כדי לחיות. אין את הלחץ הזה עלינו, אז זה מאפשר לנו לעשות את מה שבא לנו.


השוק האנגלי היה השוק הקשה ביותר לפריצה שלנו. היו לנו להיטים באירופה, אמריקה ואוסטרליה, אבל רק אנגליה הייתה נגדנו. אני לא יודע למה. אולי היינו צריכים קודם להיפטר מהתיוג של האירוויזיון, ולאחרונה זה מה שעשינו״.


הידעתם ש...

השם ABBA הפך, בתחילת דרכה של הלהקה, גם כמטרה לבדיחה, כי המותג הזה היה גם שם של בית חרושת לדגים מעושנים, שנוסד בשנת 1938. ההשוואה, בשנת 1973, בין שני הגופים שאחזו בשם זה לא נתנה עדנה לשתי הזמרות ושני הזמרים, שהיו אז בדרכם לפריצה הגדולה באמת. מאז, כשלהקת אבבא הפכה למותג-על, כל פרסומת איתה גם פרסמה ביעילות, בעקיפין, את מוצרי הדגים.


בשנת 1979 יצאה להקת אבבא לסיבוב הופעות, שתוכנן כבר בקיץ 1978 ובתחילת הדרך חשבו שהוא יכלול גם את מזרח אירופה, יפן ואסיה. ארה"ב תמיד הייתה חשובה מאוד עבור הלהקה. ביורן: "לא רצינו להגיע לארה"ב לפני שנהיה גדולים מספיק כדי למלא אולמות גדולים בעצמנו, אבל לבסוף הגיע הזמן לעשות את זה. אבבא הייתה צריכה להראות לקהל האמריקאי שהיא קיימת גם מחוץ לאולפן ההקלטות".


זו הייתה הפקה ענקית שעלתה הון וכללה ציוד של 30 טון, 3 משאיות, 2 אוטובוסים, מטוס פרטי ועוד.





מאחורי השירים - "צ'יקיטיטה"


במקור השיר נקרא "בזרועות רוזליטה". ביורן, שכתב את השיר, אהב את השם אך לא מצא סיפור תואם, אז הוא הפך את זה לצ'יקיטיטה (שבספרדית זה אומר ילדה קטנה מאד). כדי להקל על פריצת דרך בדרום אמריקה, אבבא הקליטה גרסה בשפה הספרדית של השיר הזה, למרות העובדה שהלהקה מעולם לא למדה את השפה. החברים שרו את השיר בצורה פונטית ומאמציהם הגבירו את הפופולריות שלהם במספר מדינות באמריקה הלטינית.


באוקטובר 1979, היה ממש לא קל במחנה של להקת אבבא. בין השאר בגלל טראומה בין שמיים לארץ, במהלך סיבוב ההופעות שציינתי למעלה. מה קרה שם? בואו לקרוא...


היה זה ב-3 באוקטובר, יום אחרי הופעתה המוצלחת מאד של הלהקה באולם רדיו סיטי שבניו יורק. כדי להגיע ליעדה הבא, שכרה הלהקה מטוס סילון פרטי שהיה בבעלותו של המיליונר הווארד יוז.


ביורן אולבאוס ואנייטה פלסקוג, שכבר היו גרושים אז, הסכימו ביניהם שלא לטוס יחדיו כדי שאם, חס וחלילה, יקרה משהו בטיסה - יישאר הורה אחד בחיים לילדיהם. הפעם היה זה תורה של אנייטה הבלונדינית לעלות למטוס הסילון שכיוון את מנועיו לבוסטון, שם נקבעה הלהקה להופיע באותו ערב.



אבל זמן קצר לאחר ההמראה נקלע המטוס לסערה שצצה לפתע מצפון לניו יורק. זו לא הייתה סערה קטנה שאפשר להתעלם ממנה. אחרי הכל, בקונטיקט הרס אז טורנדו בניינים, מכוניות ומשאיות. מאות נפצעו והנזק היה רב.


מזג האוויר הרע גרם לכך שהמטוס לא יכל לנחות בשדה התעופה שנקבע, כי הוא גם נפגע מהסערה. הטייס החליט לחזור לניו יורק. בתוך המטוס מד העצבים היה גבוה מאד. עד כדי כך שהטייס החליט לנסות שוב והפנה את המטוס לבוסטון, בתקווה שמזג האוויר ישתפר. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. הוחלט לחוג בעיגולים בשמיים עד שיהיה אפשר לנחות.



לפתע הטייס הבחין שהדלק אוזל ושעליו לבצע נחיתת חירום בניו המפשיר. עבור אנייטה, שגם כך סבלה מפחד טיסות, זה היה סיוט. מסביב הכל היה חשוך והמטוס רעד והטיל פחד איום. היא לא הפסיקה להתפלל בשפתיים רועדות ועיניים דומעות.



גם מנהל ההופעות, בוס נורלינג, היה במטוס, וכמותה הוא חשב שהגיע הסוף המוחלט. "אנייטה הייתה היסטרית ואני לא מאשים אותה. אם מזג האוויר והרעידות לא הספיקו - הרי שגם לא היו אורות למסלול נחיתה. עבור הטייס הייתה זו משימה קשה ביותר". אבל הוא הצליח לנחות ומשם נכנסה החבורה הרועדת היישר למכוניות ולמקום ההופעה. אבל הסופה גרמה גם לפקקי מכוניות אדירים שארכו שעות. בינתיים הוחלט לאחר את ההופעה בשעה וחצי. אנייטה הייתה במצב איום אך הצליחה איכשהו לעלות לבמה וגם לחייך. משם נקבע ללהקה לטוס מיד ליעד הבא בוושינגטון, אבל אנייטה התעקשה להישאר עוד לילה בבוסטון. היא נאלצה לקחת כדורי שינה כדי להצליח איכשהו לישון באותו לילה.



למחרת היא עלתה למטוס רגיל ובראשה מחשבות ברורות על הרצון להפסיק לצאת יותר לסיבובי הופעות. כשהגיעה לוושינגטון, אפקט הטראומה מהטיסה ההיא התיישב עליה והיא נעלה את עצמה בחדר המלון. השאר היו בטוחים שלא יהיה מופע, עם הזמרת במצב של הלם. השעות חלפו ומנהל הלהקה, סטיג אנדרסון, ניסה בזעם רב להיכנס לחדרה של אנייטה. היא לא אפשרה לו. ביטול הופעה שכזו יכל לעלות הון לאבבא, בגלל שהביטוח לסיבוב ההופעות נעשה בחברת "לוידס" בלונדון וללא אישור מחלה ברור, הלהקה תאלץ לספוג סכום כסף אדיר.



אז הסכימה אנייטה להכניס לחדרה רק רופא. הוא יצא משם כשהוא מודיע שהחום שלה עלה ל-40. ההלם, בתוספת הצטננות, הוביל לשפעת. אז הוחלט לבטל את ההופעה ואנחות רווחה נשמעו מכל עבר - חוץ מאלפי מעריצים שקנו כרטיסים והגיעו לאולם, רק כדי לגלות שהערב שלהם נהרס.


מאחורי השירים - S.O.S


כנראה זו הפעם היחידה בהיסטוריית מצעדי הפזמונים ששם של להקה ושם של שיר באים בראשי תיבות שיכלים להיקרא באותו אופן בשני הכיוונים. בראיון בשנת 2009 ברדיו בי.בי.סי, חשף פיט טאונסנד (מלהקת המי) שזה אחד השירים האהובים עליו ביותר. הוא הוסיף שהוא שמע את זה לראשונה במונית אוסטרלית וזה פעל כשיר מרגיע עבורו בשיא המאניה של להקתו בהופעות האצטדיונים שלה בשנות ה-70.

אנייטה לא אהבה להקליט את השיר, כפי שסיפרה בשנת 2013: "פרידה ואני היינו מאד עייפות במהלך הקלטת הפזמונים בשיר הזה. אני לא יודעת כמה פעמים נאלצנו לשיר את זה, כדי שזה יישמע כמקהלה גדולה אבל בהחלט נמאס לנו מהשיר הזה באותו יום".



אז על מה הסרט, שהוקרן גם בארצנו בשנת 1978?

ובכן, הסרט מפרט את סיבוב ההופעות המגה-מוצלח של אבבא באוסטרליה במהלך אמצע 1977. הוא מכיל בעיקר קטעים מאחורי הבמה וכן שירים מפורסמים שצולמו במהלך הופעות בסידני, מלבורן, פרת' ואדלייד. יש בו את עלילת המשנה של התקליטן הצעיר, אשלי, שהבוס שלו מצווה עליו לערוך ראיון עומק עם אבבא והבעיות שהוא נתקל בהן כשהוא מנסה להגיע אליהם.


במרץ 1973 יצא תקליט הבכורה של להקת אבבא ושמו 'רינג רינג'.


זו הייתה התחלה לא קלה לרביעיית הפופ השבדית שבהמשך שלטה בענק בתעשיית הפופ העולמית והייתה מהגדולות בתעשייה בכלל בשבדיה. אבל בשנת 1973 ניגשו הארבעה לתחרות הקדם אירוויזיון השבדית עם השיר RING RING כשמתח רב ניכר במחנה הלהקה ובעיקר באנייטה, שהייתה אז בהריון מתקדם.


שניות לפני שעלתה עם חבריה לבמת האירוע היא חשה בעיטות בבטנה. "ניסיתי לעמוד כמה שאפשר ברקע כדי שאוכל לברוח מהבמה אם יקרה משהו", אמרה.



להקת אבבא לא נראתה כלהקת פופ מובילה אלא כאחת שפשוט רוצה לבצע שיר וללכת. ביורן לבש מקטורן סגול עם פפיון, הזמרת הברונטית, פרידה, לבשה חולצה ומכנסיים בצבע צהוב תואם, אנייטה לבשה חולצה ירוקה ופרחונית עם מכנסיים לבנים ובני אנדרסון הפסנתרן בחר בחליפה ופפיון שחורים. למרות ששתי הבנות פיקששו שורה בבית השני של השיר, ההופעה עברה ללא תקלות גדולות והקהל באולפן הגיב בהתלהבות, שלא הצליחה לשכנע את צוות השיפוט, ששלח את השיר למקום השלישי. במקום הראשון היו אלו "נובה והבובות".


הנה נובה והבובות:


והנה ארבעת גיבורנו באירוע:


ארבעת החברים היו המומים מהכישלון של השיר והביעו אכזבה מרה. מנהל הלהקה, סטיג אנדרסון, תכנן קמפיין שיווקי באירופה עם שיר זה ועתה נראה זועם, כי זו לא הפעם הראשונה שאבבא נכשלה בתחרות הזו. היה ברור להם כי יש פה התנגשות חזיתית בין צוות השופטים לטעם הקהל. באופן אירוני, מי שזכה בתחרות זו והגיע לבמת האירוויזיון של 1973 היה קלאס אף גייג'רצם, שהיה מחצית מצמד ושמו 'נובה' ובהמשך ישמש כטכנאי סאונד בהופעות של אבבא בימי הצלחתה.



השיר 'רינג רינג' נכשל בתחרות אך עותקים מתקליטון זה החלו להימכר בחטף בחנויות, כשהיה זה נס שיצא גם באנגליה. פול אטקינסון, לשעבר גיטריסט להקת הזומביס וכעת צייד כישרונות בחברת התקליטים 'אפיק', סיפר שנים לאחר מכן שהשמיע כל הזמן את השיר הזה במשרד ושיגע את כולם. הוא לא עצר והפך בעקשנותו את להקת אבבא להחתמתו הראשונה בחברה. חבריו לעבודה לא הבינו את רצונו וראו זאת כבדיחה עלובה עם להקה עלומה משבדיה. אבל הוא הצליח לשכנע את הבוס שלו, דיק אשר, שתינתן הזדמנות ללהקה.


(בתמונה: פול אטקינסון)


כך הוחתמה הלהקה שקיבלה מקדמה בסך 600 ליש"ט תמורת עשרה אחוזי תמלוגים עתידיים שהובטחו לחברה. השיר 'רינג רינג' יצא באנגליה ונכשל במצעד באופן מחפיר למדי. אריך הנגן, שיצא תחת שמותיהם הפרטיים של הארבעה, לפני שהמותג 'אבבא' הומצא, לא הצליח להימכר כראוי וכנראה כי היה תקליט טלאים עם שירים שהגיעו מפה ומשם, ללא קו אחיד שמקשר ביניהם. התקליט הכיל אפילו שתי גרסאות של 'רינג רינג' - אחת בשבדית והשנייה באנגלית. כמו כן, יש בתקליט שיר שאנייטה עזרה לכתוב וקיבלה על כך קרדיט - דבר שלא יחזור בתקליטים הבאים.


אחת הסיבות לאי אחידות התקליט היא שלהקת אבבא לא הייתה ממש קיימת בעת הכנתו. שתי הבנות תיפקדו יותר כזמרות אורחות בפרויקט של שני בחורים, כשבכמה שירים פה אף לא נשמע קולן בכלל. קהל המעריצים, שנאסף בהמשך, זכה להיחשף לרבים משירי התקליט כשיצאו בשנת 1975 בתקליט אוסף ושמו GREATEST HITS (שיצא אצלנו, בישראל, בשנת 1976).



כחודש לפני צאת תקליט הבכורה נולדה בתם של אנייטה וביורן, כשהימים האחרונים לפני לידתה היו מלחיצים ביותר. אנייטה עברה את טווח הזמן הרצוי להריון והובן כי אם התינוקת תישאר ברחם עוד זמן, עלול סופה להיות רע ומר. לא הייתה ברירה אלא לבצע ניתוח קיסרי וב-23 בפברואר 1973 הגיחה לאוויר העולם לינדה אלין. כשביורן חזר הביתה מבית החולים, חיכו לו שם בני ופרידה עם בקבוק שמפניה, כדי להיות הראשונים שיאחלו לו מזל טוב.


(להיטון - מרץ 1978):



בשנת 1981 אי אפשר היה להסתיר סוד בשבדיה. כך גילו על בשרם הטניסאי ביורן בורג, חברת המכוניות וולוו וחברי להקת אבבא. כי לפי חוק שנקבע בשבדיה, פרטי מידע של כתובות והכנסות של כל אזרח שם חייבות להיות, באופן אוטומטי, במאגר המידע שפתוח לציבור.


מספיק היה לבצע שיחת טלפון אחת למשרד הרישום ולבקש תדפיס עם המידע של אדם זה או אחר. למחשב השבדי אסור היה לשקר וגם אסור היה לשאול אדם מדוע הוא מבקש את המידע.


כך נודע לציבור שבני אנדרסון גר בשטוקהולם, הכנסתו המוצהרת בשנת 1979 הייתה 39,050 ליש"ט ושנה לאחר מכן היא הייתה 78,125 ליש"ט.


פרידה הזמרת, ואשתו לשעבר של בני, גרה אז בלידינגו. הכנסתה המוצהרת בשנת 1979 הייתה 36,147 ליש"ט ושנה לאחר מכן היא הייתה 29,303 ליש"ט.



חברתה הזמרת אנייטה גרה אז גם היא בלידינגו. הכנסתה המוצהרת בשנת 1979 הייתה 36,887 ליש"ט ושנה לאחר מכן היא הייתה 77,712 ליש"ט.


בעלה לשעבר, ביורן אולבאוס, גר בנפרד ממנה בלידינגו. הכנסתו המוצהרת בשנת 1979 הייתה 38,437 ליש"ט ושנה לאחר מכן היא הייתה 76,187 ליש"ט.


ג'ימי פייג' (גיטריסט להקת לד זפלין) סיפר לעיתון רקורד מירור:


"בשנת 1978 התקשרו אליי חברי להקת אבבא והציעו לי לבוא ולהקליט באולפנים שלהם. האולפן שלהם נודע רק בגלל שמם והם רצו להרחיב את שיווקו עם הבאת להקות נוספות להקליט שם. הם הציעו לנו מחיר מיוחד בשביל זה, אז הסכמנו. כשהגענו לשם, בסוף 1978, היה שם שלג רציני וקור אדיר. פגשתי באולפן את ביורן אולבאוס. זה היה כשהכנתי את ציוד הנגינה שלי להקלטה. האחרים מאבבא לא הגיעו לשם באותו יום. ביורן העניק לי גיטרה וזה היה מאד נחמד מצדו. למחרת הגיע לשם בני אנדרסון, שהתעניין מאד בסינטיסייזר החדש שהביא הבסיסט שלנו, ג'ון פול ג'ונס, לאולפן. לאחר מכן יצאנו איתו ועם אשתו, פרידה, לשתות משהו בפאב המקומי".


התוצאה המוקלטת באה עם התקליט האחרון של להקת לד זפלין כרביעייה, לפני שמתופף הלהקה, ג'ון בונהאם, מת. שם התקליט - IN THROUGH THE OUT DOOR.


במהלך המלחמה הקרה הוטל אמברגו על מטבעות מאחורי מסך הברזל. עם זאת, להקת אבבא הייתה די פופולרית במדינות הסובייטיות. מכיוון שהארבעה לא יכלו לקבל רובלים, הלהקה קיבלה במקום כספי תמלוגים מברית המועצות מניות בסחורות נפט.





עוד מאחורי השירים של להקת אבבא:


ביורן ובני היו שניהם מעריצי סטיבי וונדר והאזינו באדיקות לאלבומו האחרון אז, SONGS IN THE KEY OF LIFE. הם התחילו לעבוד על שיר חדש, עם שם זמני, A BIT OF MYSELF, שתפקיד הבס בו היה דומה לגרסה מואטת של השיר I WISH של סטיבי וונדר. זה היווה את הליבה של השיר והשאר נבנה על זה, כשמנהל הלהקה, סטיג אנדרסון, שמע את התוצאה הכלית והציע את השם THE NAME OF THE GAME.


ביורן כתב את THE WINNER TAKES IT ALL לאחר שהתגרש מאנייטה. מדובר בגירושים שבהם אדם אחד לא רוצה להיפרד ונאחז נואשות בנישואים. זה שם את אנייטה במקום המוזר לשיר שיר פרידה שכתב בעלה לשעבר. ביורן לא התכוון שכך יהיה: "שרתי בהקלטת הדגמה של זה והרבה אנשים אהבו ואמרו, 'אתה חייב לשיר את זה'. אבל הדבר ההגיוני היה לגשת עם זה לאנייטה. שביצעה את זה כשחקנית שעושה משהו מרגש מאוד. אחר כך היו גם כמה דמעות, כמובן. היה לי בקבוק ברנדי לידי בזמן שכתבתי את המילים לשיר הזה. זה היה מאוד אישי עבורי. בדרך כלל זה לא רעיון טוב לכתוב כשאתה שיכור, אבל הכל יצא עם זה. עד שכתבתי את המשפט 'האלים עשויים לזרוק את הקוביות שלהם' הבקבוק היה ריק".


ב-11 באוקטובר בשנת 1976, יצא האלבום ARRIVAL. בואו לגלות את הסיפור הפחות ידוע שהיה סביב האלבום הזה - כולל הלחצים והתסכולים.



לקראת הקלטת אלבום זה ביקשו אנייטה ופרידה לצאת גם בפרויקטים סולו. פרידה ביקשה לעשות תכנית טלוויזיה משלה בה תבצע שירי סולו, אבל אז היא נתקלה בשלושת הגברים בלהקה - בני אנדרסון, ביורן אולבאוס וסטיג אנדרסון (מנהל הלהקה) שיעצו לה פה אחד לשכוח מזה. טענתם הייתה שתדמיתה של להקת אבבא חייבת להיות אחידה בעיני הציבור. זו הייתה אכזבה מרה עבורה.



"בשבדיה, אנשים הכירו אותנו עוד לפני שהתחלנו עם הלהקה הזו", היא אמרה. "לכן זה נראה בסדר לעשות אלבומי סולו". אבל לא עזרו תחנוניה, כי גם בני וביורן זנחו כל הפקה אחרת שיכלו לעשות לטובת התמקדות טוטאלית באבבא. למרות שבתמונות היחצ"נות תמיד נראו חיוכים ובטחון, מאחורי הקלעים זה לא היה כך.



גם אנייטה רצתה אז לצאת בשירי סולו. אבל ההתחייבות ללהקת אבבא לצד גידול בתה, לינדה, גרמו לה להבין שפרויקט שלישי ימוטט אותה. אנייטה נהגה בעברה לכתוב שירים והיא רצתה להמשיך לעסוק בזה, אך ההחלטה קבעה שבאבבא אין מקום לכישורים האלו שלה. היא ידעה שאם כותב שירים לא שומר על המוזה שלו בחיים, היא תיכבה ללא שוב. זו הייתה הקרבה גדולה שהיא נאלצה לעשות.


דאגה נוספת שלה אז הייתה הצורך לעבור ניתוח להסרת השקדים. היא חששה מאד שהתהליך ישנה את קולה. לאחר דממת אלחוט במשך שבועיים היא נשמה לרווחה כשגילתה שקולה נשמר.



בינתיים עסקו בני וביורן בכתיבת שיר חדש לפרויקט הבא של אבבא. הם קראו לשיר בשם BOOGALOO. הם ניסו לעשותו בקצב הפ'אנק, אך ללא מורשת הפ'אנק בדמם, היה זה דבר קשה עד בלתי אפשרי לעשות ולקבל תוצאה משכנעת.


השיר החדש הזה משך לכיוון קצב לריקודים ולכן השניים פנו להשראה בשיר ROCK YOUR BABY, של ג'ורג' מקריי. שם הם מצאו את קצב הריקוד שהתאים להם. הם הקליטו כלי נגינה בסיסיים והיו מרוצים מהתוצאה. כשבני בא עם ההקלטה לביתו, הוא השמיע את זה לאשתו פרידה והיא פרצה בבכי מרוב התרגשות. אנייטה שמעה גם היא את ההקלטה וידעה מיד שמדובר בלהיט גדול. היה זה סטיג אנדרסון שהבריק כשהחליט לשנות את קונספט השיר למלכת הריקודים (DANCING QUEEN). להקת אבבא ניגשה לעבוד על השיר החדש בהתלהבות.



כשהגיע הזמן לבחור את התקליטון הבא, היו שני שירים שהתמודדו - מלכת הריקודים מול פרננדו. בסוף הוחלט להוציא את פרננדו קודם, כדי לשבור את נוסחתיות הלהיטים המקפיצים עם שיר איטי יותר, שיחמם את העניין לקראת רחבת הריקודים של מלכת הריקודים בת ה-17.



כמובן ש-DANCING QUEEN הפך ללהיט המטריף שכולם אהבו לשמוע (טוב, אולי לא כולם - אבל הרוב) והתקליטון הציג לראשונה גם את הלוגו החדש של הלהקה, עם אות B אחת הפוכה.



בהמשך היה זה גם KNOWING ME KNOWING YOU שהמשיך את מסלול ההצלחה. ההצלחה הייתה כה גדולה שמס ההכנסה השבדי ביקש לנכות מרווחי הלהקה 85 אחוזים. חברי הלהקה בחרו להשקיע את הכסף בעניינים עסקיים, במקום לתת אותו לקופת המדינה במלואו.



ההקלטות לתקליט השלם נמשכו, ואם בעבר הייתה זו אנייטה שבלטה - עתה הגיע תורה של פרידה לזרוח בקולה. היא עשתה זאת, בנוסף לשיר KNOWING ME KNOWING YOU, גם בלהיט נוסף ושמו MONEY MONEY MONEY. במקור חשב ביורן לקרוא לשיר GYPSY GIRL, אך נושא הכסף קסם לו בסוף יותר.



רבים חשבו ששתי הזמרות רק ישבו באולפן וחיכו שיקראו להן לשיר, אך במציאות הן היו מעורבות מאד בהפקה, כשהן מציעות רעיונות לעיבודים ולבניית קולות.


בסופו של דבר הושלם התקליט, שהיה האחרון בקטלוג הלהקה לשקף את התמימות ותחושת ההתפעלות מהגשמת החלום להצליח בסצנת הפופ העולמית. עבור פרידה, הייתה זו תקופה לא קלה של דכאון כשחוסר הבטחון שחוותה בשנים שעברו חזר לרדוף אותה. גיל 30 נחת עליה בחבטה. היא החליטה לגשת לטיפול פסיכיאטרי כדי לבדוק מה קורה לה.



התקליט ARRIVAL בא עם עטיפה ובה נראים חברי הלהקה יושבים בתוך מסוק ומוכנים לזינוק לשמיים. המטרה הייתה להראותם כשחקנים בליגה גדולה, אם כי היו שטענו אז שהזכוכית של המסוק גרמה להם להיראות כחיות מרוחקות בגן חיות, שאי אפשר לגעת בהן. אכן זה היה ניגוד חד לעטיפות האלבומים העליזות הקודמות.



ברולינג סטון נכתב בביקורת על התקליט בזמנו: "בזמן שאני כותב את הביקורת הזו, הסינגל מהאלבום הזה, מטפס במעלה המצעדים, ואבבא נראית על סף השלמת כיבוש הגבול הגדול האחרון שלה: אמריקה. אנגליה, אירופה ואוסטרליה היו משוגעות ביחד לאבבא במשך כחמש שנים. במדינה הזו, למרות שלרביעייה השבדית יש תזרים קבוע של להיטים, היא נתפסה בעיקר כתופעה. התקליט החדש יכול לעשות בדיוק את מה שהם מעוניינים בו, מכיוון שהוא האלבום החלק ביותר, הטהור ביותר, ובמובן הזה, הקיצוני ביותר שלהם עד כה.

אפילו יותר מהתקליטים הקודמים, התקליט הזה הא מוזיקת מעליות מהפנטת באופנה שלה, עם הפחתת מילותיהם המעוותות לחוסר רלוונטיות מוחלטת.


מכיוון שהם כל כך עליזים וחסרי פגיעה, אי אפשר באמת לשנוא אותם. הרגש החזק ביותר שהמתנגדים יכולים לגייס הוא טינה על כך שהאנשים המקסימים האלה ימשכו מספיק תשומת לב כדי לעזור לטשטש את הישגיהם של אמנים הרפתקנים".



בעיתון STEREO REVIEW נכתב אז: "אבבא היא הקבוצה השבדית שפגעה ב-1975 עם 'ווטרלו'. מאז היו להם עוד כמה סינגלים להיטים ואני חייב לומר לכם כרגע שלא הצלחתי להוריד את האלבום המסוים הזה מהפטיפון במשך שבוע. זוהי תצוגה נהדרת של ידע עצום, כתיבת שירים ערמומית וביצועים מרעננים. הקסם והפיצוץ של הלהקה מענגים, וניכר שכמה מוחות גדולים נכנסו להפקה. לא שהמוזיקה של אבבא שאפתנית או משמעותית, אבל זה משעשע באופן בלתי מעורער, ומוצג בריגוש ומיומנות. לא שמעתי אלבום נמרץ ועשוי היטב כמו זה במשך שנים".



הידעתם ש"סופר טרופר" זה שם של פנס-זרקור? לכן המשפט בפזמון, "האורות של הסופר טרופר ימצאו אותי הלילה". להקת אבבא לא הייתה הלהקה הראשונה שהשתמשה בשם פנס זה כשם של שיר. בשנת 1972 הקליטה להקת דיפ פרפל שיר בשם זה לתקליטה WHO DO WE THINK WE ARE.


ביורן ואנייטה התחתנו ב-6 ביולי 1971. זו הייתה אנייטה שהתעקשה שהם ימסדו את הקשר.


הפעם הראשונה בה התוודע ביורן לאנייטה הייתה כשהדליק את מכשיר הרדיו בביתו וממנו בקע לפתע קול שירה נשי שהוא מיד התאהב בו. הוא מיהר לקנות את התקליטון עם השיר הזה. הוא פגש את אנייטה חודשים לאחר מכן, בתכנית טלוויזיה אליה הגיעו השניים להצטלם בנפרד. להפתעתו, היא מיד ניגשה אליו ואמרה לו שהיא ממש מעריצה את להקתו, "הוטנאני". הוא היה בהלם.


שלושה חודשים לאחר הפגישה הם עברו לגור יחד, בדירת חדר קטנה בפרבר של סטוקהולם. הם היו אז ידועים בשבדיה וקיוו לשמור את אהבתם בסוד הרחק מעין התקשורת. במהרה דלפו החדשות המרעישות. הם התארסו, באוקטובר 1969, ובילו את חופשת האירוסין בקפריסין. הם גם סיכמו אז שלא ינהלו קריירה משותפת, כדי שלא להיות יותר מדי זה עם זו. נו, טוב...


החתונה נערכה בכנסיה גותית עתיקה ב-VERUM, שבדרום שבדיה. המקום נקבע בגלל קשריו של ביורן עם בעל מסעדה סמוכה, שהבטיח לארגן לו את הקייטרינג. אבל עם הכומר פחות הלך לו; כשביורן נשאל במהלך הטקס מה הזוג עשה למחייתו, הוא ענה בחיוך, "אנחנו אמנים (ARTISTS)". הכומר שמע בטעות את המילה ATHEISTS (אתאיסטים) ומיהר להגיב שהוא לא בטוח שברצונו לחתן אותם. ביורן מיהר להרגיעו והטקס המשיך.



למרות רצון הזוג לשמור על החתונה בסוד, השמועה פשטה במהרה והתקשורת מיהרה להגיע, כי אחרי הכל שניהם היו אז מוכרים בשבדיה (עוד לפני שהקימו את אבבא). הטקס, שהפך לאירוע לאומי של ממש, נקבע לארבע אחר הצהריים אך אנשים החלו לנהור למקום כבר בעשר בבוקר. כוחות משטרה רבים הוזעקו למקום, כד לשמור על הסדר מול אלפים שהתגודדו. בתוך הכאוס, אחד הסוסים, שנועדו להסיע את כרכרת הזוג המאושר, דרך על רגלה של אנייטה ממש לפני הטקס. רופא הוזעק לבדוק את מצב הרגל ולשמחת החוגגים ניתן אישור להמשיך.



פרידה לא יכלה להגיע לטקס כי הייתה בסיבוב הופעות, עם הזמר לאסה ברגהאגן, בצפון שבדיה. בני נכח במקום וניגן בעוגב הכנסיה את מארש החתונה המסורתי, מאת מנדלסון. עבור בני הייתה זו הגשמת חלום, כי שומרי הכנסיה לא נהגו להתיר לאדם, שאינו מוסמך מטעמם, לנגן בעוגב. כמה ימים לאחר מכן כבר עמלו אנייטה, ביורן ובני על הופעות משותפות.


אנייטה וביורן התגרשו בשנת 1979. זה החל בעיצומה של העבודה על תקליטה של הלהקה, בשנת 1978, שיצא בסוף בשם THE ALBUM. בעיתונים החלו לפרסם שהוגשה בקשת תביעה לגירושין בין אנייטה וביורן. השניים אישרו את העניין והוסיפו שזה לא יפגע בפעילות הלהקה.

אנייטה: "המתח בינינו היה קיים כבר תקופה ארוכה, אבל תמיד הצלחנו להסתיר אותו ולחייך למצלמות. עד שיום אחד, כאשר החלטנו סופית להיפרד, ערכנו ביוזמתנו מסיבת עיתונאים וסיפרנו בגלוי על כוונתנו להתגרש. אני חושבת שזו הדרך הטובה ביותר למנוע רכילויות לא מדוייקות. אני חושבת שהגירושין רק ישפרו את אווירת העבודה בלהקה. המתח ביני לבין ביורן ייעלם לאחר שכל אחד מאיתנו יהיה חופשי לעצמו. אנחנו מכירים אחד את השני מעל עשר שנים ויודעים כיצד להתגבר על מחלוקות מסוג זה".



אז מן הראוי שעכשיו אפנה גם לזוגיות של פרידה ובני, נכון? ובכן...

בני היה אז חבר בלהקת פופ ששמה "הפ סטארס" והיה לרוב בדרכים בהופעות, כשלא פעם הוא מצא את עצמו נכנס לבר מקומי ושותה בצמא (ולא פעם בייאוש) את המשקה שלו.


(בתמונה: בני והלהקה. הוא נמצא בצד שמאל למעלה)

בעודו יושב בעוד בר שכזה, צדו עיניו לפתע בחורה יפה עם שער ערמוני. הוא קרא לברמן ושאל אותו מי זו. הברמן השיב לו שהוא רק יודע שהיא זמרת טובה מאד. בני קם להציג את עצמו אך פרידה כבר זיהתה אותו כחבר ההפ סטארס והשניים החלו לפטפט. לא היה חשמל באוויר והם אמרו שלום ופנו לדרכם.

הפגישה הבאה שקירבה ביניהם קרתה כשהגיעו, בנפרד, להשתתף בחידון רדיופוני. בני אזר אומץ, הזמין אותה לארוחת ערב והיא הסכימה. שם, בארוחה, הוא הבין שמשהו קורה ביניהם.


פרידה עברה אז תהליך גירושין וגם נסיונותיה הרבים להתברג בתעשיית המוזיקה הותירו אותה חבולה ולקראת החלטה לפרוש מזה.


ב-1 באפריל 1970 עברו בני ופרידה לגור יחדיו בבית ישן ועלוב בוואסאסטן, פרבר של סטוקהולם. אהבתם חיפתה על הרעש האדיר שבא מהכביש הראשי. הדירה הייתה כה קטנה שאי אפשר היה להכניס לתוכה פסנתר, כי המיטה הכפולה תפסה את רוב השטח. עבור בני זה היה לא קל, אך האהבה לפרידה הקלה על המחסור.


בני ופרידה לא נישאו מעולם בטקס רשמי, אזרחי או דתי. הם פשוט הקימו בית ומשפחה עם כל החובות והזכויות שיש לזוג נשוי. יום הנישואים שלהם נחגג כל שנה ב-1 באפריל, היום בו הם עברו לגור ביחד. כל זה עד שהם התחתנו רשמית ב-6 באוקטובר 1978.


עם זאת, לאחר שנתיים בלבד של נישואים, הם נפרדו ב-1980, והתגרשו ב-1981. אז אמר בני: "פרידה ואני עדיין חברים טובים".


על פי הדיווחים, הגירושים שלהם הגיעו במהירות, לאחר שבני סיפר לפרידה שהוא פגש מישהי אחרת - מפיקת הטלוויזיה מונה נורקליט, לה נישא מאוחר יותר ב-1981. בני: "החלטנו להישאר ביחד למען המוזיקה".

פרידה הוסיפה: "עכשיו כשבני ואני נפרדנו, אנחנו מסוגלים לעבוד הרבה יותר טוב ביחד. הקשר שלנו לא אינטנסיבי כמו שהיה, אבל אנחנו עדיין בקשר. בחרנו להיות כנים לגמרי אחד עם השני. תמיד היינו מאוד כנים לגבי מערכות יחסים ואחרי שיחות ארוכות וקשות החלטנו ללכת כל אחד לדרכו. זה הסתכם במטרות השונות שלנו בחיים. תמיד היינו כנים ודיברנו על הכל. דיברנו ודיברנו ולבסוף, סיכמנו שגירושים יהיו הפתרון הטוב ביותר. היו הרבה דמעות והרבה דיונים, אבל לא הייתה דרך חזרה. הפרידה הפכה להיות הכרח".


ב-21 באפריל, בשנת 1975, יצא אלבומה השלישי (והשני הבינלאומי) של להקת הפופ השבדית, אבבא. לאלבום קוראים כשם הלהקה והוא מכיל גם את הלהיטים MAMMA MIA ו- SOS. בואו נגלה על התקליט הזה עוד קצת...


כאשר אלבום זה הגיע סוף סוף לחנויות התקליטים, היה ברור לכל שלהקת אבבא אינה רק קוריוז של אירוויזיון אלא להקת פופ אמיתית, בטוחה במה שהיא עושה ומקצוענית ביותר.

הלהיטים שיצאו מתקליט זה היו שירים שיעזרו להחתים את מעמדה של אבבא כיצרנית להיטים בשורה אחת עם הטובים ביותר. למעט קומץ שירים, ואולי המילים המוזרות פה ושם, האלבום עדיין זכור לטובה על ידי ביורן אולבאוס: "אם הייתי שומע את האלבום הזה בפעם הראשונה אז, בתור מישהו מחוץ ללהקה, הייתי חושב שהוא באמת נהדר". בני אנדרסון תיאר את האלבום כמקום בו "זה מתחיל להיות טוב".


הסשנים להקלטת אלבום זה החלו ב-22 באוגוסט 1974. היה זה באולפן צבוע למדי בבעלות המוזיקאי, המעבד והמפיק ברונו גלנמרק שהיה בעלה של הזמרת אן-לואיז הנסון, אחת הזמרות הפופולריות ביותר של שבדיה באותה תקופה.


ברונו עלה על הרעיון לבנות אולפן הקלטות משלו. "התעניינתי בצלילים ובנינו אולפן שיתאים לבית שלנו בזמנו, שהיה בית די גדול בפרבר של שטוקהולם", הוא סיפר. מרתף הבית, שעד אז היו בו חדר כביסה וחדר משחקים לילדים, הוסב לאולפן הקלטות מקצועי, אם כי קטן, שזכה לשם GLEN STUDIO.


למרות שאולי זה לא היה מקום ההקלטה האידיאלי מבחינה שטחית - "אפשר לשים ארבעה או חמישה נגנים בחדר האולפן, אבל לא יותר". אמר בני - האווירה הביתית פיצתה על חלק מהחסרונות שם. בעוד שרבים מבני דורם בלוס אנג'לס ובניו יורק נקלעו למפגשי הקלטות דמויי כוכבי רוק, כשהם מונעים בקוקאין, חברי אבבא מצאו את עצמם מרותקים לסם אחר לגמרי.


"אמא של אן-לואיז הייתה מתארחת אצלנו הרבה והיא אפתה לחמניות כל הזמן", נזכר ברונו גלנמרק, "אז כל יום כשאבבא הגיעו לאולפן, כמעט הדבר הראשון שאמרו היה, 'האם יש לחמניות?' אני לא חושב שרוב האולפנים האחרים יספקו לחמניות טריות כאלה".

אפילו עד היום, ביורן, שהחליט לרדת קצת במשקל לאחר שבקושי השתלב בתחפושת הבמה שלו באירוויזיון מוקדם יותר השנה, נזכר בפיתויים של האפייה של גברת הנסון. "אי אפשר היה לעמוד בפני זה - וזאת בתקופה שבה נאבקתי לשמור על משקל מתאים עבור אליל פופ...".


האולפן הציע את היתרון הנוסף בכך שהוא היה זמין לתקופות ממושכות. באולפן ההקלטות המוביל של שטוקהולם, מטרונום, שבו הוקלט כל האלבום הקודם של אבבא, הוקצה לחברות תקליטים שונות יום אחד בכל שבוע, שבו הן היו אמורות לסיים את כל ההקלטות שהן צריכות לעשות. זה היה אולי בסדר בימי העיבודים שנכתבו מראש, כאשר ניתן היה להשלים מספר רב יחסית של הקלטות ביום אחד של הקלטה. אבל עבור קבוצת פופ מודרנית, שהשתמשה באולפן ההקלטות כמעבדה, ועבדה בקפידה על הסגנונות, העיבודים והאווירה עבור השירים שלה, הגישה המוגבלת שם הייתה פחות אידיאלית.


"ניסינו לנדנד לחברות התקליטים האחרות כדי לקבל מהן עוד ימים", אמר בני. 'היינו מתקשרים לכולם ושואלים, 'אתם באמת צריכים את יום שלישי שלכם? אנחנו לא יכולים לקבל אותו במקומכם?'...".


המצב לא ייפתר במלואו עד שאבבא יבנו בהמשך את אולפני POLAR שלהם, שייפתחו בשנת 1978. בינתיים, אולפנים כמו זה של ברונו היו זמינים יותר לתקופות הקלטה רצופות מאשר במטרונום. זה היה מזל מיוחד עכשיו שאבבא נהייתה יותר ויותר שאפתנית, ודרשה יותר זמן כדי לעבוד על ההקלטות שלה.


עם זאת, הקלטות ממושכות לא תמיד היו פופולריות בקרב חלק מבני בית גלנמרק. "הסטודיו היה ממש מתחת לחדרי השינה שלנו", אמר ברונו גלנמרק, "ואם לביורן ובני היה רעיון מצוין למשהו, הם פשוט לא היו מוותרים עליו. אז קרה שהילדים נכנסו לחדר שלנו בשעת לילה מאוחרת והתלוננו, 'אמא, הם לא יכולים להפסיק לנגן?'..."


טכנאי ההקלטות, מייקל טרטוב, שימש כפרופסור המטורף של האולפן ומצא דרכים מעניינות ליצירת אפקטים. ברונו גלנמרק. "הייתה לנו בריכת שחייה מקורה בבית שלנו, ויום אחד מייקל נכנס לחדר הבריכה ומחא כפיים בידיו: 'אוי, איזה הד!'. לא לקח הרבה זמן עד שהוא משך חוטים לבריכה ושם רמקול בקצה אחד ומיקרופון בקצה השני, כדי שיוכל להשתמש בהד הזה כשהקליט". האפקט נוצל היטב. בשיר SO LONG שבו נגינת הגיטרה של יאן שפר התכבדה באקוסטיקה של חדר הבריכה. זה היה גם הרעיון של מייקל הטכנאי להוסיף צליל חצוצרה בסוף השיר.


האלבום שנוצר הכיל, בנוסף לשני הלהיטים הברורים שציינתי מקודם, גם ניחוחות גלאם-רוק עם השיר החותם, SO LONG, נסיון לעשות פ'אנק עם MAN IN THE MIDDLE ועוד שירים שסומנו כלהיטים ברורים אך יצליחו פחות בהמשך הדרך - BANG A BOOMERANG ו- I DO I DO I DO.


על השיר האחרון סיפר ביורן: "'אני זוכר בבירור כשכתבנו את זה. הינו באי הנופש שלנו אבל לא בקוטג' שבו בני ואני נהגנו לכתוב שירים. אלא בבית של בני ופרידה, באמצע החורף. אני זוכר את השלג. המילה הגרמנית 'שלאגר' פירושה בפשטות 'שיר להיט', אבל היא באה לדמות סוג מסוים של מוזיקה פופולרית אירופאית מאוד ממוקדת מלודיה, לעתים קרובות ללא בושה סכרינית.


שלאגר מתקופת הזהב של הז'אנר לא יכלול כמעט השפעות מג'אז אמריקאי או רית'ם אנד בלוז, אלא יהיה נטוע היטב במסורות המוזיקליות של יבשת אירופה. בסוף שנות החמישים ותחילת הסיקסטיז היו המגה-שלאגרים האלה שכל צפון אירופה הייתה מסתובבת ומזמזמת וזה מסוג השירים שלא כותבים יותר. אז במקרה של השיר הזה שלנו, הייתה השפעה ישירה של מנהיג התזמורת בילי ווהן ומצליל הסקסופון בקטע SAIL ALONE SILVERY MOON. זה היה שלאגר פופולרי מאוד מסוף שנות החמישים".


הלהיט הגדול ביותר מהאלבום היה גם השיר האחרון שהוקלטה עבורו, במרץ 1975. MAMMA MIA נכתב בספרייה ביתם של ביורן ואנייטה, והיה לא פחות מאשר פופ טהור ברמה הגבוהה ביותר. עבור בני, השיר היה אבן דרך משמעותית במסע שלו לתת ליצירות שלו ושל ביורן את המסגרת הטובה ביותר האפשרית באולפן. "זה היה רגע היוריקה הראשון, לפחות עבורי. אם תקשיבו לו, תשמעו שזה מסודר בצורה מאוד הדוקה: כולם מנגנים בדיוק מה שהם אמור לנגן. זה הרגיש ממש טוב. במיוחד כשהבנו איך לעשות משהו מיוחד מהפזמון. במקום להוסיף שכבות, הסרנו מהמיקס את הבס, התופים וכדומה. כשעשינו את זה חשבנו, 'עכשיו באמת עשינו משהו - זה טוב!'"


אבבא הפכה עם צאת התקליט להצלחה גדולה בכמה ארצות באירופה, אך בבריטניה הגדולה היא נתפסה כסנסציית עבר כשהזוכים הטריים באירוויזיון, TEACH IN בשירם 'דינג א דונג', היו בצמרת. לפתע קרה דבר ודווקא באוסטרליה החלו להתעניין בלהקת אבבא. משם החלה הדרך להצלחה בינלאומית חוצה יבשות.


בשנת 1976 הופיעה להקת אבבא באירוע שנערך לקראת נישואיו של המלך קארל גוסטאב עם סילביה סומרלאט.


השיר שבוצע היה DANCING QUEEN וחברי אבבא שרו אותו בפני המלך והמלכה לעתיד. אבל היו שמיהרו להטיל ביקורת ויומיים לאחר הטקס נכתב באחד העיתונים בשבדיה: "להקת אבבא מוכנה לעשות הכל למען פרסומת. אפילו לטעון שהקליטה שיר במיוחד למען המלך והמלכה, בזמן שהאמת היא שהשיר נכתב זמן רב קודם לכן, ללא קשר למאורע". חברי אבבא הבינו שלצד ההצלחה תמיד יהיו כאלו שלא יפרגנו וינסו להוציא את האוויר.


ביקורת על הופעתה של להקת אבבא באמסטרדם, שפורסמה ב-11 בפברואר בשנת 1977 ברקורד מירור:


"המופע נפתח עם מחזה מרהיב של הליקופטר שנוחת על הבמה של ה-SPORTS HALL. ואז נשמעו צלילי שיר הנושא של האלבום ARRIVAL, כשאחריו פרצו ארבעת חברי אבבא, וכל המלווים שלהם, בלהיט WATERLOO. כל הלהיטים היו על הבמה בהופעה הזו. רוצים SOS, גם זה היה והושר ביופי רב על ידי אשתו היפהפיה של ביורן. השיר 'פרננדו' אף קיבל בית נוסף בו הקהל יכול לשיר עוד ועוד. היה אפילו רגע בהופעה בו הארבעה שרו שיר שבו הם התלוננו כל אחד על ההרגלים הרעים של האחר. קטע מבדר אחר בהופעה היה קטע הריקוד שעשו פרידה ואנייטה עכשיו. יחדיו הפגינו השתיים את ארבע הירכיים היפים ביותר שיש על במה. בני אנדרסון הפגין סולו קלידים מרשים לאחר מכן והמופע נחתם עם יצירה אופראית מקורית על בחורה מהכפר שמצליחה בגדול בעולם המוזיקה ואז מגלה את הזיוף שבו. שתי הבחורות של אבבא גילמו את אותה הבחורה. המופע הסתיים עם DANCING QUEEN שגרם לכל המקום להתפוצץ. מה אוכל להגיד? זה מופע הקבארט הטוב ביותר שקיים היום".


ב-16 במרץ בשנת 2008 קרתה טרגדיה איומה למתופף השבדי, אולה ברונקרט בן ה-61, שהיה בעבר המתופף הקבוע של רביעיית הפופ השבדית אבבא. הוא היה זה שנתן את הקצב בהקלטות האולפן וגם בסיבובי ההופעות.


ביום זה, בעודו הולך בביתו, פסע בטעות ברונקרט לתוך דלת הזכוכית, בחדר האוכל, שנשברה מהמכה וחתיכת זכוכית חתכה את גרונו. הוא הספיק לכרוך מגבת כחסם עורקים, לדדות החוצה ולנסות להזעיק עזרה. אבל למרות שתופף פעמים רבות את הלהיט SOS, לא היה הפעם מי שיכל להצילו. הוא התמוטט בכניסת הבית ודימם למוות עד ששכן מצא את גופתו בערב כשמסביבו שלולית דם.


רוצים עוד ממני על להקת אבבא? כי הפוסט הזה הוא רק קצה המזלג:


אז איזה תקליט תקנו לחג החנוכה?

האם זה דודה? אבבא? אריק איינשטיין? יהודית רביץ? שרי? קייט בוש?

אלף כבאים לא יצליחו לכבות את אש הנרות של דצמבר 1980!


ב-30 בנובמבר בשנת 1981, יצא אלבום האולפן האחרון של להקת אבבא (עד האיחוד שהניב בשנת 2021 את האלבום VOYAGE). שם התקליט הוא THE VISITORS והיה זה תהליך הקלטה קשה מאד עבור הארבעה. בואו לקרוא את הסיפור...


אנחות הרווחה שיצאו מאולפן ההקלטה השבדי, ברגע שהסתיימו ההקלטות, נשמעו בחוזקה גם הרחק משם. עבור בני, ביורן, פרידה ואנייטה היה זה כטיפוס בהר תלול ומלא סלעים משוננים. ביורן: "האווירה באולפן הייתה צוננת לא פעם. אחרי הגירושים שעברנו היה קשה לבקש מהבחורות לשיר עוד פעם להקלטה מבלי לשמוע אותן עונות שלא מתחשק להן". העליצות של העבר פינתה את מקומה לחמיצות של ההווה. מצד אחד, הפרידות האישיות התירו קונפליקטים רבים ואפשרו לארבעה להמשיך ולעבוד מוזיקלית. אבל הגירושים הסירו מהלהקה את הניצוץ שהיה לה.



הספיק להביט בעיניים של פרידה כדי לראות כי משהו שם כבוי. פרידה: "כשאתה עובר תהליך של גירושין, זה משפיע על העבודה. משהו שהיה כה חשוב אצלנו כלהקה נעלם. משהו שפיאר את שירי העבר שלנו לא היה קיים יותר. בעבר, גם אם שיר היה עצוב קצת, היה בו משהו שגרם לניצוץ. בהכנות לאלבום THE VISITORS כבר היינו עייפים זה מזה. לא נותר כיף לעשייה וההקלטות הפכו לשגרה מתישה. התרחקנו זה מזה ויכול להיות שהעצבות והמרירות חלחלו לתוך האלבום".



לראשונה באלבומי הלהקה, פרידה ואנייטה לא שרו יחד, באותו קול, בפזמוני השירים. ביורן הוא שהתעקש לעשות כך. "המילים שכתבתי לשירים הפכו יותר מציאותיות כלפיי", הוא אמר. "יכולתי ממש לשמוע את מה שאותן מילים אומרות לי, בעוד שבעבר הן לא ממש הזיזו לי. לשמוע שני קולות ששרים יחדיו את המילים האישיות האלו היה דבר לא טבעי בעיניי". בני לא הסכים עם הגישה הזו: "אני מבין מה ביורן חש ככותב המילים. עבורו זה היה משהו אישי, אבל בגלל זה נעלם הצליל הכה אופייני ומיוחד של פרידה ואנייטה ביחד".



האלבום שנוצר היה האלבום הקר והמנוכר ביותר של הלהקה. צליל ההפקה שבו היה נוקשה יחסית. גם עטיפת האלבום משקפת זאת היטב, כשהפעם (בניגוד לעטיפות העבר) נראים הארבעה מרוחקים זה מזה. רבים החלו לתהות אז האם זה האלבום האחרון של הלהקה.

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום היה עם השיר ONE OF US שבו מוצג לראווה נושא מערכת היחסים שנשברה. אנייטה היא ששרה את השיר וגם כיכבה בקליפ הפרומו שלו, כשהיא נראית אורזת חפצים בביתה במטרה לעבור הלאה. בני אנדרסון לא רצה שהשיר יהיה הסינגל הראשון, אך ביורן התעקש. עבורו זה היה אישי.



השינוי הברור בלהקה גרם למעריציה להתבלבל והאלבום נמכר היטב, אך לא באותן כמויות היסטריות של הצלחות העבר. המסר של הקהל הרחב היה ברור; "אנחנו לא רוצים את להקת אבבא שלנו כשהיא מצוברחת, קודרת ובוגרת".


עיתון הרולינג סטון לא ריחם כלל, העניק לאלבום כוכב וחצי בלבד והצליף: "ברור שהלהקה הזו צונחת עכשיו אל התהום. זה אלבום מחורבן, אבל בהתחשב במצב הלהקה כעת, אנחנו צריכים להיות שמחים שהם בכלל עושים משהו".


בעיתון הקנדי THE OTTAWA CITIZEN דווקא אהבו: "קבוצת העל הבינלאומית אבבא דומה מאוד ליצרן רכב שמוציא דגם חדש של אותה מכונית בסיסית שנה אחר שנה. האפשרויות ועבודת הקישוט עשויות להשתנות כדי להעניק מראה רענן אך העיצוב הבסיסי נותר זהה. מה שהפך את הייצוא השבדי הזה לעסק גדול כל כך בתעשיית ההקלטות הוא האיכות הגבוהה במיוחד של המוצר של הלהקה והעובדה שהקו הבסיסי שלה היה שונה באמת מהזרם הכללי של פופ בייצור המוני.


בראיונות האחרונים, חברי הלהקה טענו שאולי הסוף נראה באופק עבור הלהקה. סימני ירידה במונחים של יצירתיות רעננה כבר ניכרים בתקליט זה. פשוט אין את אותה התלהבות וכושר המצאה שסימנו את הטוב ביותר בקריירה של אבבא. אלו החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שזה הוא עדיין אלבום מהנה ביותר באיכות גבוהה בסאונד, הפקה וביצוע מענגים להאזנה. אם החומר כאן לא ממש תואם את הטוב ביותר שאבבא ייצרה אי פעם, הוא עדיין מעל כל דבר ברוח דומה. ארבעת החברים הם אנשי מקצוע מושלמים הנתמכים על ידי אנשי צוות מהשורה הראשונה וזה מופיע בכל תו שמושר ומושמע באלבום הזה. אם המוזיקה לא מעוררת השראה במיוחד, היא בכל זאת מעוצבת בקפידה להנאה מרבית. זה עדיין מרתק מאוד ודי נעים. אז מעריצי אבבא לא צריכים להתייאש. הסוף אולי נראה באופק אבל הוא עדיין לא כאן, בתקליט הזה".


במאי 1982 חזרו בני וביורן לאולפן כדי להתחיל לעבוד על אלבום חדש ללהקת אבבא. התכנון היה הפעם להוציא זאת כאלבום כפול, כשתקליט אחד יורכב מהקלטות אולפן חדשות והתקליט השני יכיל מיטב הקלטות מהופעות חיות. רעיון תקליט ההופעה הושם מיד בצד. "זה היה רעיון מטופש מלכתחילה", הודה בני. בשנת 1986 ייצא תקליט של הלהקה בהופעה.



אבל משהו לא טוב עדיין קרה שם אצל אבבא בשנת 1982. כשבני וביורן הצליחו לכתוב כמה שירים וביקשו להגיע איתם להקלטה עם פרידה ואנייטה, המוטיבציה הייתה בשפל. היה ברור לכל שהחוויה של הכנת האלבום הקודם לא נשארה רק שם. שלושה שירים הוקלטו בתקופה ההיא, אבל מיד לאחר השלמתם הוחלט לבטל את המשך תהליך הקלטת האלבום השלם.


הקלטה אחרונה נעשתה עם השיר THE DAY BEFORE YOU CAME, שיצא באוקטובר 1982 כסינגל ולא התחבב על הקהל.



ביורן: ,אם היינו נותנים לאנייטה לשיר את זה באופן טבעי ושופע יותר, יכול להיות שהיינו מצליחים עם זה. אבל התעקשנו שהיא תשיר באופן קפוא, כדי ליצור אווירה מסוימת. בשלב הזה כבר לא הצלחנו לגעת בלב הפופ המיינסטרימי". בשלב הזה איבדה אבבא לא רק את האנרגיה שלה לחלוטין, אלא גם הקהל החל להתנדף ממנה.



סינגל נוסף עם שיר חדש יחסית ועטיפה מזעזעת, UNDER ATTACK, לא הצליח גם הוא כמצופה. להקת אבבא סיימה את פעילותה לשנים הבאות.