צלחת מלאה בסודות - פינק פלויד בשנת 1968

חברי הלהקה:

רוג'ר ווטרס - בס, קולות

ריק רייט - קלידים, שירה וקולות

ניק מייסון - תופים

דייויד גילמור - גיטרה, שירה

(סיד בארט - גיטרה, שירה)

במחנה הלהקה היה ברור שמנהיג הלהקה הלום הסמים, סיד בארט, לא יכול להמשיך ולתפקד כחוד החנית ולכן הובא גללהקה חברו מילדות בקיימברידג', דייויד גילמור (לשעבר חבר להקת JOKERS WILD). ב-8 בינואר בשנת 1968, ערך דייויד גילמור את החזרה המוסיקלית הראשונה שלו עם הלהקה.

החזרה נערכה בחדר בבית ספר KENSEL RISE PRIMARY SCHOOL שבלונדון. החזרה הזו הייתה לקראת סשן הקלטה, שנקבע יומיים לאחר מכן באולפני EMI שבאבי רואד. גילמור: "בחזרה הזו הביא לנו סיד שיר שכתב בשם HAVE YOU GOT IT YET. הוא כל הזמן שינה אותו וברור שלא הצלחנו ללמוד אותו. זה היה שיר בסגנון בלוז, אבל סיד כל הזמן שינה בו דברים. ברור שכמה חלקים במוחו התרופפו ואחד מהם היה חוש ההומור שלו".

ב-27 בינואר בשנת 1968, פורסם במלודי מייקר שגיטריסט חדש הצטרף באופן קבוע לפינק פלויד.

"זמר חדש וגיטריסט הצטרף לפינק פלויד ומרחיב את ההרכב לחמישה אנשים. קוראים לו דייויד גילמור והוא בן 21. הוא חבר ילדות של סיד בארט ורוג'ר ווטרס והוא ערך, במשך כמה שבועות, חזרות עם הלהקה. הוא יצטרף אליהם לסיבוב באירופה שיתחיל ב-18 בפברואר ותהיה בו גם הופעה בפסטיבל הפופ הבינלאומי הראשון שברומא".

בהצלחה לדייויד!

ב-18 בפברואר בשנת 1968, הצטלם הגיטריסט דייויד גילמור בפעם הראשונה עם להקת פינק פלויד לתוכנית טלוויזיה.

הלהקה התמקמה באולפן הטלוויזיה BRT-TV שבבניין התיאטרון 'אמריקאנאס' וצילמה שבעה קליפים שיווקיים לטלוויזיה הבלגית. שלושת הנותרים צולמו בפארק הייסל, כשפינק פלויד מבצעת 'תזמורת בצורת' על פלייבק קיים.

ב- 6 באפריל בשנת 1968, שיחררה להקת פינק פלויד הודעה רשמית בעיתון המלודי מייקר על עזיבתו של סיד בארט את ההרכב. זה נשמע כהצהרה בומבסטית, אך פתחתי בשבילכם את הגליון ההוא וגיליתי שזה פורסם כאייטם קטנטן עם הכותרת (ובה שגיאת כתיב) - "בארט פורש".

ההודעה הרשמית באותו אייטם לא ציינה שמצבו הבריאותי התערער עקב שימוש מופרז בסמים שגרמו לו לנזק בלתי הפיך. זה נוסח כך: "סיד בארט עזב את פינק פלויד כדי להתמקד בכתיבת שירים. את מקומו בלהקה תפס הגיטריסט דייויד גילמור. הגיטריסט החדש יישמע בתקליטון הבא של הלהקה, IT WOULD BE SO NICE, שאמור לצאת ב-19 באפריל".

שני המנהלים של הלהקה החליטו להפסיק את ניהולה ולנהל רק את בארט בחושבם כי הוא היוצר המוסיקלי היחיד והאמיתי שיש בלהקה ולכן כדאי להשקיע אך ורק בו.

ב-19 באפריל בשנת 1968, יצא באנגליה תקליטון של להקת פינק פלויד עם השיר IT WOULD BE SO NICE, שכתב רייט, ונחשב מאז על ידי הלהקה כפיסת זבל מיותרת.

בתחילה פרסם עיתון 'רקורד מירור' כי התקליטון המיועד הבא של הלהקה יהיה עם שיר ושמו CORPORAL CLEGG. זה לא יצא לפועל והשיר הזה התמקם בסוף הצד הראשון בתקליטה השני של הלהקה. הקלטת שירו של רייט נערכה באולפני EMI (שעדיין לא נקראו בשם אולפני אבי רואד), בעת שעסקו חברי הלהקה בהקלטת תקליטם השני ביחד. לאחר השלמת השיר הובן כי יש צורך לשנות את שם העיתון המופיע במילותיו, EVENING STANDART ל- DAILY STANDART הפיקטיבי, כדי להימנע מעבירה על חוק איסור פרסום מוצרים בשירים. בכל אופן, שיר זה נשמע כדבר שמתאים יותר לצאת מבית היוצר של להקת הקינקס ולא של פינק פלויד, שגם צילמו לו בזמנו קליפ, שמאז צץ רק חלקו הראשון לצפיה לקהל הרחב. בצדו השני של התקליטון הזה ניצב השיר היפהפה 'ג'וליה דרים' (ששמו המקורי היה 'חלומה של דורין'), עם קולו המלטף של דייויד גילמור וצלילי המלוטרון המענגים מידיו של ריק רייט.

במאי 1968 הסגיר רוג'ר ווטרס את דעתו על השיר IT WOULD BE SO NICE בעיתון מלודי מייקר: "אני לא אוהב את השיר הזה ואת הדרך בה בוצע. אנחנו חייבים כעת להוציא תקליטונים במטרה להשיג כך הופעות".

ב-28 ביוני בשנת 1968, יצא אלבומה השני של להקת פינק פלויד, SAUCERFUL OF SECRETS.

Let There Be More Light / Remember A Day / Set The Controls For The Heart Of The Sun / Corporal Clegg / A Saucerful Of Secrets / See-Saw / Jugband Blues

חברי הלהקה אמרו על אלבום זה את הדברים הבאים..

דייויד גילמור: "הלהקה הזמינה אותי להצטרף אליה, כשסיד בארט הפך בעייתי, כי הייתי כנראה היחיד בסביבה שידע לנגן היטב ולשיר. גם באתי מרקע דומה אז ידענו שנתקשר היטב. אני חושב שהגיטריסט היחיד שהם חשבו אז לצרף היה ג'ף בק, שודאי היה לוקח אותם למקום אחר. אני לא חושב שהשפעתי על הלהקה בתקליט השני הזה. לקח לי זמן להתרגל אליהם ולמצוא את מקומי שם".

ניק מייסון: "חשנו שמחים כשהצלחנו לסיים את התקליט ללא סיד. גילינו כי יש בנו יצירה ארוכה ומעניינת שהיא מעבר לרעיונותיו של סיד".

ריק רייט: "אני מתכווץ כשאני שומע את השירים שכתבתי לתקליט הזה. אבל אני סבור שלא רק שיריי לא צלחו את מבחן הזמן. גם השיר 'קורפורל קלג' רע באותה מידה. סיד היה עד אז כותב השירים שלנו ועתה נפלה אחריות זו עלינו ולא היה לנו הדמיון העשיר שלו לכתוב שירים".

גילמור: "ניק ורוג'ר ציירו על דף את יצירת הנושא כתרשים ארכיטקטורה, עם שיאים ומחשבות. זו לא הייתה מוסיקה למען היופי או הרגש. אין בה קו סיפורי, למרות שאנשים שלחו לנו מכתבים ובהם פירושים שלהם את זה".

גילמור: "הלחץ המוקדם עלינו הגיע מהמפיק נורמן סמית' וחברת EMI שעמדה מאחוריו. הם רצו שנעשה שירי פופ חמודים. אולי הם חשבו שיש להם עוד ביטלס איתנו".

רייט: "אני זוכר את נורמן אומר שאיננו יכולים לעשות דברים ארוכים וכי עלינו לכתוב שירים באורך שלוש דקות. אמרנו לו שאם אינך רוצה להפיק אותנו, אז פשוט תסתלק".

מייסון: "הופתעתי מאד כשהביקורות של אז קטלו את התקליט, כי חשבתי שיש בו רעיונות ממש חדשניים".

ניק מייסון סיפר שנים לאחר מכן למגזין ושמו RHYTHM: "אני מאד אוהב את האלבום הזה. כנראה גם בשל העובדה כי זה אלבום של להקה אמיתית. והקטע השלישי בתוכו, SET THE CONTROLS FOR THE HEART OF THE SUN, הוא אחד האהובים עליי בו. יש בו המון מקום לאוויר ולדינמיקה. יש בו מין מסע מסביב לעולם. השתמשתי בהקלטה של זה במקלות לבד (מקלות שבקצה שלהם יש אריג צמר מהודק שמעניק צליל עמום עם הקשתו על התוף). את הרעיון לשימוש במקלות האלו לקחתי מסרט עם צ'יקו האמילטון ושמו JAZZ ON A SUMMER'S DAY.

הסרט הזה צולם ב-1958 ורואים את צ'יקו מנגן שם סולו עם המקלות ונדלקתי על הרעיון. למזלנו, היה לנו זמן הקלטה בלתי מוגבל באולפנים שבאבי רואד. כך שיכולנו לעסוק בנסיונות רבים כדי ליצור צלילים רבים ומשונים. כל זה בזכות הביטלס, ששינו את ענייני ההקלטה באולפן הזה. חברת EMI, שהייתה הבעלים של האולפן, הבינה כי עדיף לתת לביטלס זמן הקלטה רב כדי לקבל את ביצי הזהב. אנחנו, שלא מכרנו אז תקליטים רבים, עשינו צעד שבא לטובתנו. ויתרנו על כמה אחוזים מהתמלוגים העתידיים שלנו לטובת קבלת זמן הקלטה בלתי מוגבל. זה עבד נהדר עבורנו. אני מרגיש שאנחנו חייבים את ההצלחה שלנו לביטלס. הם סללו את הדרך לזה".

למחרת צאת התקליט, ב-29 ביוני בשנת 1968, הופיעה להקת פינק פלויד בפסטיבל חינם גדול בהייד פארק.

שדרן רדיו פופולרי בבי.בי.סי, ג׳ון פיל, שכר באותו זמן סירה כדי לשוט במימי האגם שבפארק. את חוויית ההקשבה לצלילי הפלויד כשהוא באותה סירה תיאר לאחר מכן במילים "חוויה דתית"...

באוגוסט 1968 נקלעה להקת פינק פלויד לצרות.

הכל החל כשהלהקה טסה לסיבוב הופעות בארה"ב, שהיה אמור להתחיל בניו יורק, ואז נתקלה בבעיות עם אישורי עבודה. אם זה לא מספיק, חברי הלהקה ומנהלה נתבשרו שכדי לתת להם אישור שכזה, עליהם לחכות מחוץ לארה"ב. לכן נאלצה החבורה לטוס למונטריאול ולחכות שם עד שהפלונטר ייפתר.

אבל גם לאחר מתן האישור לא תמו הצרות; בעוד הלהקה עושה את דרכה להופעה בשיקגו, נגנבה הגיטרה של דייויד גילמור.

ספטמבר 1968 ולהקת פינק פלויד חזרה מסיבוב הופעות בארה"ב. חבריה סיפרו לעיתון 'רקורד מירור':

רוג'ר ווטרס: "ראינו שם בעיקר את בתי המלון שלנו. לא היה זמן להסתובב. ראינו את הסיבוב הזה בשני מישורים. מצד אחד, היו האנשים שבאו להקשיב לנו. אבל המעמד הקפיטליסטי שם היה בעייתי עבורנו. ברור שהם מפחדים מהדור האמריקאי הצעיר שגדל תחתם. לכן הם מגיבים באלימות, אך זה לא עוזר להם. המשטרה מגיבה באלימות לצעירים ההם, אך נראה כי הצעירים הם שינצחו. כאן, באנגליה, המצב פחות מורגש כי המשטרה פה לא מכה את ההיפים. לכן תחושת הרגשות פה, לעומת ארה"ב, היא שונה לגמרי. פה אפשר לשבת ולצחוק על הכל עם כוס בירה. בארה"ב זה מגיע מיד לאלימות. אם תשאלו על השוני המוסיקלי - כדאי שתדברו עם ריק, האורגניסט שלנו. הוא המוסיקאי האמיתי בלהקה".

ריק רייט: "בארה"ב יש קהל שבא להקשיב ללהקה. באנגליה הם מגיעים לא פעם כדי להפריע ללהקות שמופיעות, אם כי יש פה כמה מועדונים ששומרים על הסדר".

ווטרס: "אנחנו הפסקנו להופיע פה במקומות בהם הקהל מגיע רק כדי להשתכר".

דייויד גילמור, הגיטריסט החדש בחבורה: "בחו"ל מתחילים להציב אותנו בראש הרשימה של מופעים, כשמתחתינו ראינו לא פעם שמות של להקות שהן הגיבורים שלנו. לא פעם זה היה מביך עבורנו וחשבנו שזו טעות מצד המארגנים".

ב-26 בספטמבר בשנת 1968, נערכה הפרמיירה הבריטית לסרט THE COMMITTEE, בקולנוע "קמאו פולי" שברחוב ריג'נט, לונדון. פינק פלויד הלחינה והקליטה את פסקול הסרט, שבכיכובו של פול ג'ונס (לשעבר הסולן של להקת מנפרד מאן).

עיתון המחתרת "אינטרנשיונל טיימס" דיווח על הסרט: "לצערנו, הסצנה הדרמטית והמוצלחת ביותר, מופיעה דווקא בתחילת הסרט והיא מעניקה את הרושם השגוי בנוגע למה שאנו נקבל בהמשכו. למרות שהסרט הזה לא ממש מוצלח, הוא מציב כיוון שונה וחדש בתעשיית הקולנוע הבריטי. הזמר ארת'ור בראון מתארח בסרט זה ומעניק הופעה אפוקליפטית עם שירו NIGHTMARE. המוסיקה בסרט היא של פינק פלויד ופול ג'ונס מוכיח לנו שיש לו כשרון טוב במשחק".

וממש באותו יום פורסם במלודי מייקר ראיון עם רוג'ר ווטרס: "אנו עובדים בלהקה כרגע על צליל היקפי בהופעותינו. ברצוננו להעיף את הפורמט הישן והידוע של הופעות הפופ. אנו נשתמש גם בהקלטות שאנו מכינים מראש, שיושמעו ביחד עם הצלילים שנעשה על הבמה. אין בכוונתנו להתפשר במה שאנו עושים".

ב-23 באוקטובר בשנת 1968, הקליטה להקת פינק פלויד את השיר POINT ME AT THE SKY באולפני EMI. ביום זה הקליטו ארבעת החברים את תפקידי הנגינה הבסיסיים, לקראת הוספות בהמשך.

זה לא היה קל להקליט את השיר הזה, עם האווירות המוסיקליות השונות בין הבתים והפזמונים (שמזכירות את אווירת הקונטרסט בין הבתים והפזמונים של "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס, כששם שיר זה אף מופיע בשירה של פינק פלויד). למרות שהתוצאה תהיה ראויה, התקליטון לא יזכה להצלחה ויגרום לפינק פלויד להבין ששוק התקליטונים אינו עבורה.

רוג'ר ווטרס: "זה היה התקליטון האחרון מסדרת תקליטונים לא ידועים שעשינו. אין לי מושג למה עשינו את זה. זה היה ניסיון בהרכבת שיר וזה לא הצליח".