עוצרים את מוזיקת הרוק! - על מעצרים של כוכבי על בעולם של רוק קלאסי

סמים, נשק, אלימות, שכרות יתר, מין, רצח - הם חלק מהדברים בגינם נעצרים כוכבי הרוק והפופ הגדולים. בהרצאות המוסיקה שלי אני נוהג להביא את האמנים הידועים לקהל כאנשים רגילים - כמוני וכמותכם. אז בפוסט זה אסקור עבורכם כמה מעצרים שהיו פעם לכוכבי הרוק שחשפו את היותם בני אנוש.

ב-9 בדצמבר בשנת 1967, נעצר ג'ים מוריסון, סולן להקת THE DOORS, במהלך הופעה של להקתו בניו הייבן, קונטיקט. היה זה יום אחד אחרי יום הולדתו.

לפני שהמופע בניו הייבן החל, נקלע ג'ים מוריסון למריבה עם קצין משטרה שריסס גז מדמיע בפניו. לפי הדיווח, אותו שוטר ראה את מוריסון מתעסק עם בחורה בחדר ההלבשה של האיצטדיון והורה לשניים לעזוב. הזמר, שלא אהב את התוקפנות שבדרישה, מיהר להגיב באגרסיביות. השוטר, שלא אהב את התוקפנות שבדרישה, שלח יד לתרסיס הגז ומיהר ללחוץ עליו. בתוך הבלגאן נחפז לשם הסוכן של מוריסון (ריצ'רד לורן) והתחנן בפני השוטר לא לעצור את הזמר, כדי שהמופע לא יבוטל ויגרום למהומה והפסדים, "כי אחרי הכל, זה מופע שנועד לגייס כסף למען הקולג' של ניו הייבן". התנצלויות נשלחו לחלל האוויר וההופעה יצאה לדרך.

השיר הראשון, FIVE TO ONE, עבר מצוין ואחריו הגיע UNHAPPY GIRL. גם PEOPLE ARE STRANGE ו- BACK DOOR MAN בוצעו ללא הפרעה. אבל אז הגיעה היצירה WHEN THE MUSIC'S OVER ובה מוריסון, כשעיניו עדיין אדומות מהגז המדמיע, בחר לספר סיפור.

בעוד חבריו מנגנים בשקט מאחוריו, הוא ניגש למיקרופון: "ברצוני לספר לכם סיפור. הוא קרה לפני כמה דקות. ממש כאן בניו הייבן". אז המשיך לתאר מפגש שלו עם בחורה שביקשה את חתימתו במסעדה והשניים הלכו משם לשירותים שבאיצטדיון והעניינים התלהטו ביניהם. הוא המשיך לתאר את מה שקרה עם השוטר ועם סיום השיר מחא הקהל כפיים. השוטרים מיהרו לצוות על מפיק ההופעה להדליק את האורות באולם תיכף ומיד.

אנשים חשבו שהמופע נגמר והחלו לצאת. הקלידן ריי מנזרק ניגש למוריסון ולחש משהו באוזנו. מוריסון ניגש למיקרופון: "אתם רוצים לשמוע עוד שיר?" והמשיך לדרוש שיכבו את אורות האולם. שוטרים נרגזים החלו לעלות לבמה. מוריסון הפנה את המיקרופון שלו לשוטר האחראי כדי שזה יספר לקהל מה קורה. אבל השוטר, שלא היה בענייני הסברים, מיהר לבצע מעצר על הבמה. המופע נגמר.

מוריסון נלקח אל מאחורי הקלעים ושם קיבל כמה אגרופים מהשוטרים ולאחר מכן הוא הורשע בהפרת הסדר. הקהל, בינתיים, לא היה מוכן לזה והגיב בצעקות רמות באולם. המשטרה דאגה לעצור עוד כמה אנשים. מאות צעדו לעבר תחנת המשטרה במחאה וגם מהם נעצרו כמה.

ב-31 ביולי בשנת 1980, נעצר ג'ון פיליפס, מלהקת האמהות והאבות, באשמת אחזקת קוקאין ושימוש במרשם מזויף איתו פעל בבית מרקחת מקומי. המעצר נעשה על ידי סוכני סמים פדרליים בבית הקיץ המפואר שלו בווטר מיל, לונג איילנד.

עמו נעצרו גם שני בעלי בית מרקחת בשדרת מדיסון ואם יורשעו בקשירת קשר להפצת סמים, שלושתם היו צפויים ל-15 שנות מאסר וקנסות של 25,000 דולר.

פיליפס השיג לכאורה טפסי מרשם ריקים גנובים והלך עם זה לבית המרקחת, שם סופקה לו הסחורה באופן לא חוקי, כשהוא קונה כמויות גדולות באופן קבוע. עכך הבטיח אספקה ​​גדולה של סמים, לעצמו ולחבריו, וגם רווח - יותר מאלף דולר בכל פעם. פיליפס נידון לשמונה שנים בכלא אך העונש הומתק לחודש בכלא ו- 250 שעות של עבודות שירות.

ב-21 בנובמבר בשנת 1980, הגיעו שוטרי משטרת לוס אנג'לס לביתו של הזמר / מתופף, דון הנלי (מלהקת איגלס) כדי לגלות נערה מתה בת 16 שלקחה מנת יתר.

יום לפני כן אירח הנלי בביתו את הצוות הטכני של הלהקה, כמסיבת סיום לסיבוב הופעות של להקתו, שעמדה אז על סף פירוק. כדי לפלפל את האווירה, הוא התקשר למאדאם של בית בושת, שתביא לו בחורה למסיבה. למחרת בבוקר החלה הבחורה להראות סימנים של שבץ. הנלי המבוהל רץ לטלפון. הצוות הרפואי שהגיע מצא את הקטינה עירומה לחלוטין ובמצב קריטי. שעות לאחר מכן הגיעו שוטרים לעצור את המתופף. בסוף הוא נקנס באלפיים דולר ובמאסר על תנאי לשנתיים. מאוחר יותר טען כי נטל על עצמו את האשמה כדי להרחיק את עוזריו, שסיפקו את הסמים.

הנלי נעצר מיד והואשם באחזקת סמים ושידול קטינה. בווידוי נדיר הוא סיפר לתקשורת, בשנת 1991: "כן, היא הייתה קטינה וכן, היא הייתה פרוצה. לא היה לי מושג שהיא לוקחת כל כך הרבה סמים. לא שכבתי איתה. כן, התקשרתי לפני כן למאדאם שתספק אותה לביתי. כן, היו אז בביתי בחורים אחרים מצוות ההופעות של הלהקה ורצינו לחגוג כהלכה את סיום מסע ההופעות. לקחתי אחריות על הכל וזה היה טיפשי. יכולתי לשטוף את כל הסמים בשירותים. לא רציתי שהקטינה תמות בבית שלי. עשיתי מה שחשבתי ושילמתי מחיר. הייתי אז בטוח שהקריירה שלי מחוסלת".

ב-28 בדצמבר בשנת 2002, גורש אליל העבר הנוצץ, גארי גליטר, בבושת פנים מקמבודיה לאנגליה. אז נאלץ לעמוד למשפט באשמת ביצוע מעשים מגונים בקטינים. מה בדיוק קרה עם כל זה? בואו לקרוא...

גארי גליטר (פול פרנסיס גאד) היה אייקון פופ בריטי משנות ה-70, שמפורסם בביגודו המנצנץ, במגפי הפלטפורמה ובפאות לחיים מרשימות. הוא ידע להיטים מנצנצים כשהבולט בהם היה "רוק אנד רול (חלקים 1 ו-2)", שעדיין מושמע באירועי ספורט (באולמות שלא החרימו אותו בעקבות מעשיו).

מאז אותם ימי תהילה נוצצים הוא הפך לעבריין מין רשמי ומשוקץ. נפילתו מחסד החלה עם הרשעה בבריטניה, בשנת 1999, על החזקת חומר פורנוגרפי עם קטינות. הוא ריצה תקופת מאסר של ארבעה חודשים ובהמשך נסע לקמבודיה ובשנת 2002 גורש ממדינה זו, אך גורמים בקמבודיה לא ציינו שום פשע ולא הגישו אישומים.

בשנת 2006 הוא נתפס בשדה התעופה הוויאטנמי, הו צ'י מין סיטי, כשהוא מנסה לעלות על טיסה לבנגקוק. המשטרה המקומית החרימה את המחשב הנייד שלו, ובו מאות תמונות פורנוגרפיות עם קטינות. הפעם הוא לא הצליח להתחמק והובל לבית המשפט, כשבמשפטו צוטטו עדויות גרפיות של הילדות בנות ה-11 וה-12, שגליטר חיבב אותן יתר על המידה והתעלל בהן מספר פעמים.

"הטיפול בילדים הוא הדאגה לעתידנו. אך מעשיו של גארי גליטר נגדו זאת", אמר השופט חמור הסבר. "הוא התעלל מינית וביצע מעשים מגונים עם ילדים פעמים רבות ובצורה מעוררת חלחלה".

הפרטים הגרפיים שנמסרו שם גררו התנשפויות מהקהל. גליטר לא הראה שום רגש בזמן המשפט, אך כשהורשע, בשנת 2006, הוא צעק בכעס: "לא עשיתי כלום! אני חף מפשע! זו מזימה שתפרו נגדי!". בכך התייחס לצהובונים הבריטיים שהתחקו אחר נוכחותו בוויאטנם.

המשטרה הדפה אותו משם וליוותה אותו מחוץ לבניין והיישר אל הכלא. גליטר, שהיה יכול לקבל עד שבע שנים בגין פשעו, קיבל עונש מינימלי של שלוש שנים על ידי בית המשפט. מאוחר יותר הסביר השופט כי בין הגורמים התורמים לעונש הקל יותר היו 2,000 הדולרים ששילם גליטר למשפחת כל נערה כ"פיצוי". באוקטובר 2007 נמסר בתקשורת שהכוכב המושמץ לא יקבל חנינה מהכלא בוויאטנם.

על פי קריטריונים שקבע הנשיא נגוין מין טריט, מי שעושה פשעים נגד ילדים אינו כשיר להיות בין כ-10,000 אסירים שיקבלו חנינה או הפחתת עונש בכלא.

גליטר נאלץ לרצות את כל שלוש השנים. בשנת 2008 ניסה גליטר להגיע מתאילנד להונג קונג, אך שם נחסמה כניסתו והוא הוחזר למקום ממנו הגיע. גליטר הבין שאין מנוס ואולץ לחזור לאנגליה ולהירשם שם כעבריין מין, כשצהובון בריטי אחד כינה אותו האיש הכי לא רצוי בעולם.

גליטר הפך סמל לבעיות ארוכות השנים של דרום מזרח אסיה עם פדופיליה וזנות עם ילדים. סגנונו המוחצן, שעזר להפוך אותו לנוכחות בימתית משכנעת בשנות השבעים והשמונים, תרמה לתדמיתו הלא נעימה במקרה זה. זה העביר מסר ברור מאוד למתעללים במין ולמתעללי מין פוטנציאליים, שהם כבר לא יוכלו לברוח בקלות ממדינה אחת בדרום מזרח אסיה למדינה הבאה בתקווה שתהיה להם גישה נוחה לילדים ופטור מעונש.

עד אז היה הטיפול בעניין שם רופף וזה היה גן עדן לפדופילים.

ב-31 באוגוסט בשנת 1969 עשה פיטר יארו בן ה-32, זמר בשלישיית הפולק המתקתקה, פיטר פול ומארי, דבר אסור בבית מלון "שור האם" בוושינגטון.

הוא נעצר על מעשה זה ב-26 במרץ בשנת 1970, כשהאשמה הצביעה על קיום יחסי מין עם קטינה בת 14.

לפי טענת הנערה, היא הוזמנה על ידו עם אחותה בת ה-17 לחדרו, אך כשנפתחה הדלת, הוא עמד מול השתיים כשהוא עירום כביום היוולדו. הוא הגיב לטענה, בבית המשפט, שלא היה כך ושהנערה הצעירה חיבקה אותו ונישקה אותו וזה מה שהצית את העניין ביניהם.

השופט ביקש לבדוק שוב את עדותה של הצעירה ושם גילה שהיא התנגדה לכל זה, בניגוד לטענתו של הזמר המפורסם. קו ההגנה ביקש לשחרר את יארו בטענה שהוא התחתן מאז ושהוא מקבל טיפול פסיכיאטרי.

העונש המקסימלי עמד על עשר שנים כשבסוף בילה יארו שלושה חודשים בבית כלא. הוא כנראה אסף עמו לשם את פרס הגראמי בו זכה כמה ימים קודם לכן עם להקתו, בקטגוריית תקליט הילדים הטוב ביותר לשנה ההיא. כמה אירוני.

שנים לאחר מכן פורסם בוושינגטון פוסט: "איש מהממשלה לא הודיע ​​לברברה וינטר על החנינה. לא הבית הלבן, לא משרד המשפטים של פרקליט החנינה, לא התובע שטיפל בתיק שלה.

היא גילתה מאמה, שקראה בעיתון שאחד מזמרי הפולק המפורסמים במדינה, שהודה והורשע בהתעללות מינית בה כשהייתה בקושי בת 14, קיבל חנינה על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ביומו המלא האחרון בתפקיד, בשנת 1981.

זה הרגיש, אמרה וינטר כעת, "כאילו קיבלתי אגרוף חזק בבטן. הם כאילו אמרו לו, 'זה בסדר מה שעשית, רק אל תיתפס בפעם הבאה', אם זה הגיוני".

חנינות נשיאותיות מעוררות לעתים קרובות מחלוקת, החל מחנינה שהעניק הנשיא ג'רלד פורד לקודמו המושפל, ריצ'רד מ. ניקסון, ועד לחנינה של ביל קלינטון את איש הכספים הנמלט מארק ריץ', שהיה ברשימת המבוקשים של ה-FBI לצד אוסאמה בן לאדן. דונלד טראמפ, שהעניק שוב ושוב חנינות לחברים ובני ברית פוליטיים, חנן או הקל בעונשים של 144 אנשים בשעותיו האחרונות כנשיא.

אבל החנינה הזו של קרטר - אולי היחידה בהיסטוריה של ארה"ב שמחקה הרשעה בעבירת מין נגד ילדים - חמקה מבדיקה כשהיא קרה. היא ניתנה שעות ספורות לפני שחטופים אמריקנים באיראן שוחררו, מה שתפס כותרות במשך שבועות.

עדיין, מה שיארו עשה המשיך להכשילו בהמשך הדרך. במהלך העשורים האחרונים זכה יארו לשבחים והצטיינות מרובים. הוא שר בחתונתו של הסנאטור לשעבר, ג'ון קרי, ובאירוע ההשבעה של הנשיא ביל קלינטון. הוא אסף פרסים על מפעל חיים. הוא נתן את קולו ושמו למטרות שונות, אבל יארו נדחה מלהופיע, בשנת 2019, בפסטיבל אמנות בעיירה נוריץ', ניו יורק, בגלל תגובה נגדית שהתעוררה נגדו. עבירות שהוסתרו באופן פעיל או, במקרים מסוימים, נמוגו מהזיכרון לאחר עשרות שנים, פרצו קדימה והציתו זעם חדש.

בהצהרה שנשלחה בדוא"ל, אמר יארו שהבחירה של המארגנים היא לא הוגנת ולא צודקת: "אני תומך באופן מלא בתנועות הנוכחיות הדורשות שוויון זכויות לכולם ומסרבות לאפשר התעללות ופגיעה מתמשכת - בעיקר בעלות אופי מיני, שאני אשם בה, בצער רב. אני לא מבקש למזער או לתרץ את מה שעשיתי ואני לא יכול להביע כראוי את התנצלותי וצערי על הכאב והפגיעה שגרמתי בהקשר זה. עם זאת, מעבר לכל המילים והרגשות שלי שהובעו, אני אלך בראש מורם, אעשה כל שביכולתי כדי לתקן, ואקדיש את עצמי לעזור להביא יותר צדק ושלום לעולם".

חלקם שיבחו את בחירת העפתו מהפסטיבל, אך זה גם הביא לגל של מתנגדים למהלך.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמעצרו אז של יארו השפיע על הקריירה שלו. הוא הודה שהופעות אחרות בוטלו בגלל מה שהוא תיאר כ"עבירת המין הנתעבת והחרטה הגדולה ביותר שלי". הורים מחו ותלמידים סירבו להופיע כאשר בית הספר התיכון שלו במנהטן, תכנן לצרף אותו להיכל התהילה שלו.

יארו הביע חרטה על התקרית, ושיתף את הצער שלו בראיונות ובהצהרות פומביות לאורך השנים. "זה היה עידן של חוסר שיקול דעת אמיתי וטעויות של גברים באופן קטגורי. הייתי אחד מהם. טעיתי. אני מצטער על זה".

ב-5 בינואר בשנת 2016 נעצר דונלד פייגן, סולן ומייסד סטילי דן, על ידי משטרת ניו יורק והואשם בתקיפת אשתו בביתם. פייגן, הואשם כי דחף אותה למסגרת חלון משיש, והפיל אותה על הרצפה, בדירתם שבמנהטן.

ב-3 באוקטובר בשנת 1965 נעצר ג'וני קאש על ידי אנשי הגבול האמריקנים בגבול עם מקסיקו. הם חשדו בו כי ברצונו להבריח הרואין. בחפציו נמצאו מעל 1,000 כדורים של תרופות. הוא קיבל עונש על תנאי.

ב-30 בינואר בשנת 1970, הופיעה להקת הגרייטפול דד בניו אורלינס. זה נגמר במעצר ובשיר קלאסיקה.

ההופעות נערכו במועדון WAREHOUSE, כשיחד עם הדד הופיעו שם באותו ערב גם להקת THE FLOCK ולהקת פליטווד מק. לאחר ההופעה דחתה להקת פליטווד מאק את ההזמנה להגיע למלון של הדד ולחגוג. כך ניצלו חברי הלהקה מגורל עגום שנחת על הדד. אחרי המופע ערכו הם את המסיבה, בחדרו של הגיטריסט בוב וויר, ונעצרו על ידי המשטרה המקומית, שמיד דאגה לשלוף צו חיפוש. הסמים נמצאו מיד ובוב וויר, המתופף ביל קראוצמן, המתופף השני מיקי הארט ועוד 15 אנשים מטעמם נלקחו לתא המעצר. הגיטריסט ג'רי גרסיה בדיוק הגיע למלון מסיבוב רגלי שעשה, ראה את ההמולה, ביקש לפנות לאחור אך נתפס על ידי השוטרים בעודו עושה את דרכו בשקט למעלית. הוא נעצר גם כן. השוטרים ערכו חיפוש בכל חדרי הלהקה ורק החדר של קלידן הלהקה, רון 'פיגפן' מקרנן, נמצא נקי מהחומר האסור. החברים העצורים נשארו בתא המעצר עד ששוחררו בערבות, על ידי מנהל הלהקה (לני הארט, אביו של מיקי), שהשתמש ברווחי ההופעה מהלילה האחרון. הגרייטפול דד הספיקו להגיע להופעה הבאה בסיבוב.

האמת? חברי הלהקה היו טיפשים להיעצר כך. זאת כי חברי להקת ג'פרסון איירפליין נעצרו שם על ידי המשטרה לפני כן ושומר בבית המלון יעץ למקרנן, שהסיכוי הוא גבוה לפשיטה משטרתית גם עליהם שם. הם לא לקחו את העצה ברצינות.

הגרייטפול דד, שלא יתנו לחוויה שכזו לחמוק ללא יצירה, רקחו שיר שנקרא TRUCKIN, שהפך מאז לאחד הפופולריים יותר של הלהקה.

ב-11 בנובמבר בשנת 1969 נקלע שוב ג'ים מוריסון לצרות.

היה זה בדרך לראות הופעה של הרולינג סטונס בפניקס, כשג'ים מוריסון וחברו השחקן, תומס בייקר, נעצרו על ידי ה- FBI בגין שכרות בפומבי והפרעה בוטה למהלך התקין של טיסה; דיילת שעבדה במטוס בו הוא טס מלוס אנג'לס האשימה אותם בתקיפתה ובהטרדה מינית. קפטן המטוס, קרייג צ'אפמן, נאלץ לעזוב את מקומו שלוש פעמים ולגשת לאזור בו שני השיכורים הטרידו ולאחר מכן הודיע בקשר שיביאו כוח משטרתי שיחכה למטוס עם נחיתתו. השניים בילו את הלילה בכלא המקומי.

למחרת התייצבו מוריסון ובייקר בבית המשפט וטענו לחפותם. המשך המשפט נדחה ל-2 בדצמבר וכל אחד מהם שוחרר בערבות 66 דולר (שזה שווה ערך ל-468 דולרים בשנת 2020). אבל במקום להיות משוחררים מיד הם נכלאו מיד שוב באשמה אחרת - איום על דיילת בעת טיסה. אז הוחלט שהשניים ישוחררו רק בערבות 2500 דולרים (17,730 דולרים בשנת 2020) והמשפט באשמה זו נדחה ל-24 בנובמבר.

ב-24 בנובמבר התייצבו מוריסון ובייקר מול השופט וויליאם קופל, כשעורך הדין שלהם היה קרייג מהרנס. הם שוב הצהירו כי אינם אשמים וקופל הודיע להם שהם בסכנת כליאה לעשרים שנה וקנס בסך 10,000 דולרים על כל אחד מהם ועל כל האשמה בנפרד. השופט הוסיף גם שבגלל גילו של מוריסון, הוא יוכל להישלח על ידי בית המשפט לשיקום לצעירים ובכך לצאת משם לאחר ארבע שנים. המשך המשפט נדחה למרץ 1970.

ב-26 במרץ 1970 היה זה תורה של הדיילת המוטרדת להעיד בבית המשפט. היא סיפרה שהשניים היו "שיכורים לחלוטין ומעוררי גועל מהרגע בו לא הורשה יותר למכור להם אלכוהול במשך הטיסה". נוסעת נוספת הגיעה להעיד, אך בגלל שלא ידעה מי מהשניים הוא מוריסון והתבלבלה בפרטים. הסנגור מיהר לרכב על המצב והודיע שיש לזכות את לקוחותיו ומיד. ב-20 באפריל 1970 שוחררו מוריסון ובייקר, בגלל אותה טעות בזיהוי.

בתחילת אפריל 1975 עבר הגיטריסט הידוע, סטיב מילר (ההוא מ'סטיב מילר בנד') תקרית מביכה.

היה זה כשמילר בן ה-31 שרף את הבגדים והתכשיטים של בת זוגו, ברניטה די אוריו. מה שמילר שכח באותו רגע של זעם זה שהוא שבקליפורניה ושריפה במזיד וללא אישור את רכוש האחר, שנאמד ביותר מ-25 דולר, גוררת עמה אשמת עבירה שיכולה להביא למעצר.

אם זה לא מספיק, מילר הואשם גם בהתנגדות למעצר, כשנאבק עם השוטרים שהגיעו לעצרו. במהלך המאבק הוא נפל על חלון זכוכית בביתו וסבל מחתכים, בסנטרו וליד אוזנו, שהצריכו 23 תפרים.

הכל החל בסאן פרנסיסקו, בעת ארוחת צהריים עם חברים. הוא נראה מדוכדך. לאחר הארוחה נכנס למכוניתו ונסע לכיוונה של ברניטה בת ה-18. זמן קצר לאחר מכן, העידה התובעת, הרים מילר השתוי את קולו והשמיע נגדה איומים עסיסיים וציווה עליה לעזוב את בית האבן הזה שהשכיר לה. במהלך צעקותיו הוא גם סטר לה.

רייצ'ל דייויס, שגרה עם בעלה טים (שהיה המתופף בהרכב המקורי של סטיב מילר בנד) ביחידה הגדולה של אותו מבנה, העידה כי ברניטה הגיעה אליה במצב היסטרי לחלוטין. מילר בינתיים עסק באיסוף חפציה בערימה גדולה בחוץ והבעירם באש (ונשבע לכם שלא חשבתי על זה כפוסט לכבוד ל"ג בעומר שבא בימים אלו). ברניטה לא היססה והתקשרה למשטרה.

השוטר וויליאם מקארוור הגיע לזירה ומצא את מילר נעמד במרפסת הקדמית. בידו נראה צינור מים גדול בו ניסה לכבות את האש שהפכה בשלב מסויים לגדולה ומבהילה. זמן קצר לאחר מכן סיפר המוסיקאי: "האש יצאה קצת משליטה אז. נכנסתי אז לצרה שנכנסים אליה לפעמים כשממש מאוחר בלילה ואתה שתוי ואתה כועס על השוטרים שבאו לעצור אותך. ההתנגדות שלי למעצר נבעה מכך שלא הצלחתי לעצור את זרם המים שבצינור ושני השוטרים שהגיעו הצמידו אותי מיד לקיר וכך דחפו את הראש שלי דרך חלון. אני לא מתכוון לפתוח בתביעה נגדם. לא מתאים לי להוסיף עוד חשיפה תקשורתית על המקרה הזה. אני רק רוצה שזה יסתיים".

מילר שוחרר בערבות למחרת, לאחר שהפקיד 5,000 דולר. לאחר מכן נסע לביתו, שם הסביר לבת זוגו הכועסת את שאירע והיא ניסתה בתגובה לבטל את התביעה. אך כשהתקשרה לעורך דינה, הסביר לה כי סוג זה של תביעה והשלכותיו לא מאפשרים את סגירת התיק באופן שכזה.

מילר מצדו התלוצץ לתקשורת כי תקרית שכזו דווקא יכולה לעורר את הקריירה שנרדמה אצלו מאז הצלחת השיר THE JOKER: "מה אתם חושבים? האם זה הזמן להוציא לשוק תקליט לוהט, תרתי משמע? שאקרא לזה SMOKING WITH STEVE? אולי אבצע בו גרסה משלי לשיר RING OF FIRE?".

מה שבטוח, הקריירה הרדומה של מילר התעוררה שוב לחיים ובעוצמה רבה, כששנה לאחר מכן הוציא לאור תקליט נהדר ושמו FLY LIKE AN EAGLE.

שנת 1967 הייתה שנה של סקנדלים וסכנה עבור הרולינג סטונס.

הכל החל ב-12 בפברואר, עם פשיטה משטרתית על ביתו של קית' ריצ'רדס. מהלך שהוביל למעצרו, כמו גם למעצר של מיק ג'אגר. שלושה חודשים לאחר מכן הם עמדו בבית המשפט ושוחררו בערבות ועם נפש מצולקת. אבל זה לא הסתיים פה, כשבריאן ג'ונס נעצר גם הוא באשמת סמים. הם שוחררו מיד, אבל עבור ג'ונס היה זה רגע קשה מנשוא.

אוזי אוסבורן היה ידוע לא רק בשירתו אלא גם באישיותו הפרועה, ובפרסונה הפרועה עוד יותר על הבמה (הוא נשך לשמצה את ראשו של עטלף אמיתי על הבמה), הוא גם חווה את חלקו בהתמודדויות עם החוק.

אוזי נעצר בשנת 1984 בממפיס בשל שכרות פומבית וגם הואשם באלימות כלפי אשתו שרון אוסבורן, אך קדם לאלו מה שהוא עשה בטקסס.

ב-19 בפברואר 1982 שהה הוא עם להקתו בסן אנטוניו שם שתה יותר מדי אלכוהול. אז הוא יצא לרחוב כשהוא לבוש בשמלה של שרון שהחביאה את בגדיו מחשש שייצא לרחוב כשהוא שיכור כלוט. עם שמלה לגופו וללא חוש שיפוט בראשו הוא החליט לרוקן את שלפוחית השתן שלו על הפסל הקרוב ביותר שמצא.

לא היה לו מושג שהוא עומד מול הסנוטאף הקדוש שמול בניין אלאמו. הסנוטאף נבנה בשנת 1939 כדי לכבד את המתים בקרב מפורסם שהתרחש בשנת 1836 במהלך מלחמת העצמאות של המדינה. מאז מהווה האתר ציון דרך היסטורי בגאווה הטקסנית. אוסבורן לא היה במצב פיכח לזכור פרטי היסטוריה. הוא בקושי זכר באיזו עיר הוא נמצא. בניגוד לאמונה הרווחת, הוא לא השתין ישירות על האלאמו עצמו, אבל הוא בחר לעשות זאת לידו ומבלי להסתתר, כשאנשים רבים נועצים בו עיניים נדהמות.

המשטרה מיהרה לעצור את את הזמר הפוחז, שבילה חלק משעות אחר הצהריים בכלא מקומי, שוחרר מאוחר יותר בערבון של 40 דולר והספיק להגיע להופעה.למרות שהקנס היה נמוך, על אוסבורן נאסר להופיע שם שוב עד שנת 1992, אז התנצל בפומבי בפני העיר ותרם 10,000 דולר לארגון ששומר על שטח האלאמו. העיר סלחה לו."כולנו עשינו דברים בחיינו שאנחנו מתחרטים עליהם", אמר אוסבורן. "אני מוחמא מכך שאנשי סן אנטוניו מצאו מקום לסלוח לי. אני מקווה שתרומה זו תראה שהתבגרתי מאז".

ב-13 באפריל בשנת 1982 נעצר דייויד קרוסבי.

שוטרים, שנכנסו למועדון הרוק CARDI כדי לערוך סיור שגרתי, מצאו את קרוסבי יושב בחדר ההלבשה עם שקית חשודה ואקדח אוטומטי. הוא היה בהפסקה בין שני סטים בהופעה שהושמעה בפני קהל של כ-750 איש.

"הוא עשה סט אקוסטי", אמר מנהל המועדון, ג'ון דנטון. "הוא אמר שיחזור בעוד 5 עד 10 דקות לעשות סט נוסף עם הלהקה שלו, כשהמשטרה מצאה אותו".

כשהשוטרים נכנסו, הם שמעו קול של גבר אומר 'דייויד, תפסיק עם זה, תניח את זה למטה". השוטרים אמרו שהם מצאו את קרוסבי יושב עם מבער גז ביד אחת ובקבוק זכוכית חום ביד השנייה. קרוסבי הניח אותם על הרצפה, ואז הוציא תיק ירוק מחיקו והניח אותו על הרצפה. בחיפוש התגלו החומרים מפלילים וקרוסבי אולץ להגיע לתא המעצר ושוחרר משם בערבות כדי להגיע לבית המשפט, ב-6 במאי.

למרות שהמעריצים כבר ידעו שהוא עושה סמים, עניין הנשק הגיע כהפתעה גמורה מכיוון שהוא היה פעיל קולני נגד אלימות ונגד מלחמה. קרוסבי הסביר שהוא התחיל לשאת אקדח לאחר שג'ון לנון נרצח בשנת 1980.

הצד האפל של מפיק המוסיקה והמוסיקאי ג'ק ניטשה.

ג'ק ניטשה היה בסיקסטיז יד ימינו של המפיק פיל ספקטור. הוא למד ממנו המון על ענייני הפקה והמשיך לעבוד כמוסיקאי כשהוא מעטר בצליליו יצירות של הרולינג סטונס, ניל יאנג ועוד.

זה היה במהלך מסע השיווק התקליט HARVEST בשנת 1973 כשהיחסים של ניטשה ויאנג החלו להתקלקל. התנהגותו של ניטשה יצאה ממש משליטה. לעתים קרובות הוא היה מביך את כולם על הבמה על ידי ניבולי פה דרך המיקרופון שלו. השניים נפרדו לאחר מכן.

השימוש לרעה בסמים ובאלכוהול של ניטשה יצא מכלל שליטה, ובנובמבר 1974, הוא השמיץ את חברו הוותיק בצורה הכי לא מתנצלת בראיון. לאחר הרגע הזה יאנג כבר לא רצה יותר לשמור עמו על קשר ולא קשה להבין מדוע. "הטקסט שלו כל כך מטומטם ויומרני", זעף ניטשה (שנטען כי היה שיכור כשהתראיין), "וסיבוב ההופעות איתו היה עינוי. כולם בלהקה השתעממו עד מוות עם סולואי הגיטרה הנוראים האלו. הוא היה מסתובב מול הלהקה בהעוויה המטופשת הזאת בזמן שהוא ניגן, ואני כמעט התגלגלתי על הבמה בצחוק. הוא לקח את עצמו כל כך ברצינות. ניל הציג תמונה אחרת... הוא נראה ממש מגניב. אבל התברר שזה שטויות. ניל יאנג הוא העבריין הגדול מכולם - כל אורח החיים שלו הוא המיליונר שלא אכפת לו מכלום, על אף אחד מלבד עצמו. הוא אפילו לא כותב טוב. אבל כולם התבדו כי הם חושבים שהם צריכים לאהוב אותו - כלומר אם אתה לא אוהב את ניל יאנג, כמה אתה מגניב?"

בסוף הסבנטיז כבר היה ניטשה בצד האפל יותר של המוסיקה. בשנת 1979 הוא נאשם במה שהשחקנית קארי סנודגרס תיארה כלילה של מכות ואימה בביתה. חשוב לציין שסנודגרס הייתה בתחילת הסבנטיז אהבתו הגדולה של ניל יאנג וגם אם בנו פגוע המוחין, זיק.

סנודגרס העידה שניטשה תקף אותה מינית עם אקדח ואיים "להרוס את החלק הזה בי", כשהוא מניח אקדח בין רגליה ואונס אותה באמצעותו. לזכותה העיד במשפט נגד ניטשה גם השחקן-במאי פול וויליאמס, שהיה עמה בליל המתקפה. ניטשה הואשם בתקיפה בכוונה לרצח, תקיפה בנשק קטלני וכליאת שווא.

היא אמרה לבית המשפט שהיא התעוררה בליל ה-29 ביוני 1979 וגילתה את ניטשה, שנכנס לבית דרך דלת לא נעולה, עומד בחדר האמבטיה מחוץ לחדר השינה שלה. היא אמרה שהיא הייתה במיטה עם וויליאמס והוסיפה, "הוא לא היה המאהב שלי". היא אמרה שניטשה צעד לעברה כשהוא מחזיק אקדח, ואז איים עליה ועל וויליאמס במוות. "היה לו אקדח. הוא הסתובב והתייצב מול שנינו... הוא אמר לוויליאמס שעדיף שיצא מהבית או שהוא הולך להרוג אותנו". וויליאמס: "הוא ממש רעד. שתי ידיו על האקדח. הוא איים עליי ושמעתי את האקדח נטען".

סנודגרס וניטשה, שהיו בזוגיות למשך שלוש שנים, נפרדו לפני כן. "היו לנו תקופות מאוד קשות", היא אמרה. "קיבלנו החלטות אם אנחנו צריכים להיות ביחד או לא". לאחר שוויליאמס נמלט מביתה של סנודגרס, היא אמרה שניטשה היכה אותה בקת האקדח, גרר אותה בחדר בשיערה וריסק אותה בפנים ובידיים, חתך את פניה בצורה כל כך קשה שניתק עצב. ואז, היא אמרה, הוא הובילה אותה לחדר שבו ישן בנה זיק בן ה-7.

לדבריה, ניטשה "כרע על ברכיו והניח את האקדח לראשו של הילד שלי, שישן, ואמר שאם אעשה קולות הוא יפוצץ את המוח שלו על כל הקיר". לאחר מכן, היא העידה, ניטשה לקח אותה לשירותים, שם הכריח אותה להתפשט. היא אמרה שהאגודל שלה דימם קשות, לאחר שניסתה להגן על פניה בידיה, וניטשה לא נתן לה לטפל בזה. היא אמרה שהיא הייתה מכורבלת בתנוחת עובר כאשר הוא משך אותה על רגליה.

סנודגרס תיארה כיצד ניטשה התעלל בה לכאורה עם האקדח שלו. היא דחפה אותו, הוא נפל על הקיר, והיא ברחה לגן שם הסתתרה מאחורי כמה שיחים ליד בריכת השחייה. הוא יצא החוצה מהבית כשהוא מקלל ומחפש אחריה עד שעזב. בהמשך שינתה סנודגרס את גרסתה וטענה שניטשה לא אנס אותה עם האקדח אלא רק הניח אותו בין רגליה...

בסופו של דבר הוא נקנס ב-3,500 דולר ונידון למאסר על תנאי בגין תקיפה זו. סנודגרס ניגשה לערער ודרשה מיליון דולר פיצויים.

בלוג מוזיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.