אפל סקראפס - קבלו את העורף של הביטלס

פירוש המילה SCRUFF בסלנג הבריטי = כינוי למי שלבושים באופן זרוק ומרושל. כנראה התופעה הבאה שתקראו על APPLE SCRUFFS נקראה כך בגלל שהמעריצות באו בבגדים זרוקים, מחכות לביטלס גם בקור וגם בגשם האנגלי.

אז ביקום רחב הידיים של ספרות הביטלס, המלא בניתוחים היסטוריים ובדיווחים פנימיים של עובדים, ספרה של קרול בדפורד, "מחכים לביטלס", מציע פרספקטיבה אינטימית ולבבית ייחודית. זה לא סיפור מחדר הישיבות או מתא ההקלטות, אלא מהמדרכה, ממדרגות הכניסה ומפריפריה של כוכבות-על, המתעד את המסע המדהים של אפל סקראפס - קבוצת נשים צעירות ומסורות שהפכו לחברות הלא רשמיות של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם בשנותיה האחרונות הסוערות ביותר .ספר הזיכרונות של בדפורד, שבמרכזו מערכת היחסים המתפתחת שלה עם ג'ורג' האריסון, מספק הצצה אישית ולעתים קרובות גלויה להפליא אל המציאות היומיומית של הביטלמאניה ואל ההתפרקות הכואבת והסופית של החלום.

מצרחות בדאלאס לחלומות בלונדון (1964-1966)

המסע של בדפורד החל בפרץ מובהק של ביטלמאניה בהופעה שלהם בדאלאס, טקסס, בשנת 1964.כשהייתה אז בת שתים עשרה, היא שכנעה את אחיה הגדול, בילי, שהסס לקחת אותה למופע .האירוע היה זרז; היא מתארת ​​טירוף שהתנגד לכל היגיון, שהגיע לשיא בכך שטיפסה על גדר תיל בגובה שני מטרים בשדה התעופה רק כדי להעיף מבט מקרוב על הלהקה, וחתכה את ידיה בתהליך. מסירות עזה זו הייתה אופיינית לתרבות המעריצים של התקופה, שכללה את "מסיבות הפיג'מות של הביטלס", בהן נערות צעירות היו מתעמקות במגזינים ומאזינות לתקליטים, והצטרפות למועדוני מעריצים הייתה סימן למחויבות מוחלטת .עבור בדפורד וחבריה, הביטלס היו כך - "ג'ון היה סרקסטי; פול היה יפהפה; ג'ורג' היה שקט ואינטליגנטי; ורינגו היה חמוד"

שנה לאחר מכן, בשנת 1965, אמה של בדפורד מימנה טיול לראות את הביטלס ביוסטון, חוויה שקירבה אותה באופן מפתה לאליליה.לאחר ניסיון כושל למצוא את חדריהם תוך הסתתרות בארון אחסון במשך חמש שעות, בדפורד וחברתה ננסי הסיקו בצדק שהביטלס ישתמשו במעלית נסתרת כדי להימנע מההמונים. ההימור שלהן השתלם. כאשר דלתות המעלית נפתחו בקומה השנייה, הן נפגשו עם מאבטחים שאישרו שזו הקומה של הביטלס. בתוך הכאוס שפרץ, הן הצליחו להעיף מבט חטוף של עשר שניות בלהקה ממרחק של שני מטרים בלבד. בדפורד נזכרה כיצד שימרה כל פרט ופרט בזיכרונה: "ג'ון לנון לבש ז'קט בצבע בז' וצחק כשראה אותנו. ג'ורג' האריסון הלך לצד ג'ון. פול צחק ורינגו, שהיה לצידו, חייך אלינו".

קרבה זו רק הגבירה את שאיפותיה, כשהגיעה ללונדון בשנת 1966 עם אמה ואחיה. שם , היא התחברה לקבוצת ליבה של מעריצות אנגליות, כולל בחורה בשם רות' ששימשה לה כמדריכה. עמה בדפורד יצאה ל"סיבוב", וביקרה במקומות בהם שכנו בתי הביטלס. טיולים אלו הניבו מפגשים יוצאי דופן: הן פגשו את אשתו דאז של ג'ורג' האריסון, פאטי בויד, בסופרמרקט; ניהלו חילופי דברים קצרים וידידותיים עם רינגו בחלון שלו; ושמעו סיפורים ממקור שני על האינטראקציות הבוטות של ג'ון לנון עם מעריצים.

הטיול היה גם חוויה של טבילה אל תוך "סווינגינג לונדון", עם ביקורים ברחוב קרנבי, בבוטיקים נחשבים ובקינגס רואד. שיאו של הטיול היה ביקור בסיבילה, דיסקוטק שהיה בבעלות חלקית של ג'ורג' האריסון .שם, בדפורד ואחיה בילי ראו את פול מקרטני וג'יין אשר. בלילה שלאחר מכן, ברגע של מזל יוצא דופן, כשהיא ובילי עזבו, הגיע פול ודיבר עם בדפורד, כאילו הזמין אותה למועדון, אבל היא הייתה קפואה מהלם. המפגש, קצר ככל שיהיה, חיזק את נחישותה לגשר על הפער בין מעריצה לחברה.

המשמר ברחוב סאביל 3: לידתן של אפל סקראפס (1969)

בינואר 1969, בגיל שבע עשרה, קרול בדפורד עברה ללונדון לצמיתות עם מטרה אחת ויחידה: להכיר את הביטלס.לאחר תקופה קצרהבעבודה עגומה היא מצאה את דרכה למטה החדש של הלהקה ברחוב סאביל 3, בית המשרדים של אפל קורפס. בעומדה על מדרגות הבית היא החלה במשמרת שתגדיר את השלב הבא בחייה ותציג אותה בפני קהילה של מעריצות בעלי דעות דומות.

קבוצה זו נודעה במהרה בשם "אפל סקראפס". הן היו שונות מהתיירים החולפים על פני הבניין כי הן שמרו על נוכחות כמעט מתמדת, חיכו בכל מזג אוויר ובכל שעה, ובסופו של דבר הפכו לדמות קבועה עבור הלהקה וצוותה. נוצרה היררכיה חברתית מורכבת, כאשר כל סקראף "שייכת" באופן לא רשמי לביטל האהוב עליה, דינמיקה שהובילה לעיתים לקנאה ויריבות עזה. מרגו הפכה לדמות מרכזית, בדרנית מטבעה, שהאהוב עליה היה פול . לסו-ג'ון היה מעמד מיוחד בשל הקשר הנדיר והקרב שלה עם ג'ון לנון הסרקסטי. לוסי חשה ברקיע היהלומים כשהגנה בכל ליבה על האהוב עליה, ג'ורג'.

שנת 1969 הייתה שנת סוערת עבור הביטלס, ובהמשך לכך, עבור הסקראפס. הן היו עדות ממקור ראשון לתוצאות נישואיו הפתאומיים של פול מקרטני ללינדה איסטמן במרץ, אירוע שהרס נפשית את גדודי מעריצותיו שחשו שלעולם לא יתחתן. ג'יל, מעצבת שיער מברמינגהם, נטשה לקוחה באמצע חפיפת השמפו כששמעה את החדשות ברדיו ולקחה רכבת בכיוון אחד ללונדון כדי להצטרף לאבלים מחוץ לביתו של פול.

תקופה זו ראתה גם את אחד האירועים הנועזים ביותר בהיסטוריה של הסקראפס: פריצה לביתו של פול בשדרת קוונדיש, לא הרחק מאולפן ההקלטות באבי רואד. בהנהגת "סקראף" בשם כריס, קבוצה שכללה את בדפורד ומעריצה אמריקאית אורחת, ג'ודי, הן השתמשו בסולם כדי להיכנס לבית דרך חלון חדר האמבטיה הפתוח בקומה השניה. ברגע שנכנסו פנימה, הו שקעו במה שבדפורד מתארת כ"טירוף של אוכלי נבלות", וגנבו בגדים (כולל חולצות מהמותג היקר "מיסטר פיש" ותחתונים מלוכלכים), מאות שקופיות של לינדה ותמונה ממוסגרת יקרה של פול עם אביו.

התוצאה הייתה שיעור באחריות. פול היה נסער באופן גלוי, התעמת עם מרגו, ג'יל וקרול ימים לאחר מכן, והסביר שהשקופיות הגנובות היו קריטיות לסרט הקרוב עם הביטלס. הוא ביקש את עזרתן באיתור הפריטים, ואמר להן שהבנות שלקחו פריטים יכולות לשמור את הבגדים .זה הוביל ל"תוכנית שיקום" שבה בדפורד וחברותיה נאלצו לשכנע, ובמקרה אחד לגנוב בחזרה, את הסחורה הגנובה מהבנות האחרות .פול אישר מאוחר יותר שכתב שיר על התקרית: "היא נכנסה דרך חלון חדר האמבטיה". נו, אז היה שווה - נכון?

בזמן שהביטלס הקליטו את אלבומם האחרון, אבי רואד, הסקראפס שמרו על ערנות לילה ארוכת שנים באולפני EMI. הן הפכו מיומנות בהבדלת עצמן מהתיירים וחוו מפגשים בלתי נשכחים, ולעתים קרובות קומיים, רבים. לילה אחד, מרגו וקרול נתקעו בשק שינה עם רוכסן תקוע, מקפצות יחד לשעשוע רב של ארבעת הביטלס שצפו על זה ממדרגות האולפן. קיץ 1969 גם ראה סימנים ברורים ראשונים של הסדקים הפנימיים בלהקה, בעיקר כאשר ג'ון לנון הזועם יצא בסערה מהאולפן והלך לביתו של פול כדי להתעמת עמו.

חברות פורחת ודועכת (1969-1972)

בתוך הכאוס של התפרקותה האיטית של הלהקה, פרחה ידידות אישית בין קרול בדפורד לג'ורג' האריסון. הקשר ביניהם העמיק באמצעות חוויות ושיחות משותפות. בפסחא 1969, היא ולוסי ביקרו בביתו באשר, שם ג'ורג' שוחח עם קרול על חוויותיו השליליות בסיבוב הופעות בטקסס. הוא הצטלם איתה וחתם לה על ספר הביוגרפיה שהאנטר דייוויס כתב עליהם קצת לפני כן. חברות מתפתחת זו הייתה מקור לקנאה עזה עבור לוסי, שהרחיקה לכת עד כדי כך שחסמה פיזית את קרול מלהיפרד מג'ורג' לפני שיצא לחופשה בסרדיניה. ג'ורג' היה עד לתקרית, שהותירה את קרול בדמעות, ונראה כי הוא מבין את המצב. עוזרו האישי, טרי דוראן, הרגיע מאוחר יותר את קרול שג'ורג' מחבב אותה ויראה אותה עם שובו.

עם שובו, ג'ורג' הקפיד לחפש את קרול על מדרגות המשרדים של אפל, לשאול, "איך הצלחת להישאר?" ואמר לה, "טוב לראות אותך שוב". הקיץ הגיע לשיאו בפרידה נוגעת ללב לפני שקרול נאלצה לחזור לארה"ב. ג'ורג' חיכה לה על מדרגות EMI, ואמר לה, "חיוך אחד ממך שווה לי יותר מכל המתנות שיכולת לתת לי", זיכרון שהיא שמרה על חשיבותו. בלילה שלמחרת, הוא נתן לה את הפרס האולטימטיבי - חתימה על גב תמונה - "לקרול באהבה מג'ורג'" ונשיקה...

כאשר קרול חזרה ללונדון לצמיתות במאי 1970, הלהקה הייתה כבר מפורקת. למרות המהומה, חברותה עם ג'ורג' המשיכה להתפתח. במהלך הקלטת יצירת המופת שלו, האלבום המשולש ALL THINGS MUST PASS, הסקראפס זכו לתגמול על נאמנותן עם מחווה האולטימטיבית: ג'ורג' כתב עבורן שיר. הוא ניגן להן את APPLE SCRUFFS בחדר הבקרה של אולפני EMI. המילים הודו להן על ערנותן הבלתי נלאית: "צפיתי בך יושב שם / ראיתי את העוברים ושבים בוהים / כאילו אין לך לאן ללכת אבל יש / כל כך הרבה שהם לא יודעים על אפל סקראפס".

החברות הגיעה לשיאה ערב אחד כאשר ג'ורג', לאחר שראה את שאר הסקראפיות מנדות את קרול, נתן לה טרמפ הביתה. במכונית, הם ניהלו את השיחה האישית ביותר שלהם, דנו בלחצים העזים של תהילתו, חיי משפחתו ורוחניותו. הוא נתן לה עותק של הספר "אוטוביוגרפיה של יוגי", ספר שהיה חשוב לו מאוד, ואמר לה, "אנחנו תמיד ביחד. אנחנו אחד בתוך השני". הערב הסתיים בנשיקה.

עם זאת, אינטימיות זו הייתה שברירית. לאחר מות אמו של ג'ורג' ביולי 1970, ולאחר הצלחת המופע למען בנגלדש בשנת 1971, הקשר החל להתפרק. קרול, מתוסכלת משתיקותיו הארוכות של ג'ורג' וממה שנתפס ככישלונו להתמודד עם בעיות בנישואיו, כתבה לו מכתב ביקורתי ובחוסר חוכמה נתנה אותו לאשתו פאטי שתמסור לו. זה הוביל לשיחת טלפון קשה שבה ג'ורג', לכאורה תחת לחץ, אמר לה שהוא לא יכול לראות אותה שוב .המכה האחרונה והכואבת הגיעה דרך מאל אוונס, שביקר את קרול ולטענתה הציע לה להגיע לדירה בלוס אנג'לס בשמו של ג'ורג' - הצעה שפירשה כהזמנה להיות המאהבת שלו. התקרית, בין אם הייתה אי הבנה או הצעה אמיתית, ריסקה את החברות לצמיתות.

סיפורה של קרול בדפורד מסתיים בהצצה האחרונה שלה לג'ורג' האריסון בשנת 1972. היא ראתה אותו אך לא דיברה אליו, הכרה שקטה בכך שידידותם הייחודית הסתיימה.

כמה ציטוטים מהספר...

על עוצמת מעריצות הביטלס: "מצאתי את עצמי לא רק צורחת בקול רם, אלא גם מרימה את חצאית הצמר הצמודה שלי עד המותניים ומטפסת על הגדר בגובה שבעה או שמונה מטרים עד לנקודה שבה חתכתי את ידיי על גדר התיל שבראשה. ילדה אחת נדחפה דרך הזכוכית ונחתכה קשה מאוד. מאוחר יותר שמענו שהילדה קיבלה שיחת טלפון מהביטלס בזמן שהייתה בבית החולים. הם היו מאוד נסערים מחוסר המזל שלה. היא שמחה מאוד לדבר עם הביטלס, אך היא תחמיץ את הקונצרט...

...ילדה אחת החזיקה עשב בידה וצעקה "רינגו! רינגו הלך על הדשא הזה!"...

על ג'ורג' האריסון: "יש בו משהו שמסקרן אותי. הוא מאוד מושך... ג'ורג' נהג במכוניתו ועצר בפינה שממול למקום שבו התאספנו. הוא הביט בי מחלון מכוניתו במבט של אי הבנה ועצב רב".

על פירוק הביטלס: "אני חושבת שהם מתפרקים. כולנו עמדנו, דוממות, לא מאמינות. זה היה מגוחך, אפילו בלתי אפשרי. הם לא יכלו להתפרק... אבל מה שהכי הרגיז אותנו היה לראות את פניהם של ג'ורג' ורינגו בכל פעם שהם באו ועזבו את אפל".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459