top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

באנדל רוק - מקבץ כתבות רוק נדירות מן העבר 26




ברוכים הבאים לבאנדל 26 ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.


בינואר 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על האורגניסט של להקת TEN YEARS AFTER ושמו צ'יק צ'רצ'יל:


"מי האדם הראשון שעולה בראש כשחושבים על להקת עשר שנים אחרי? זה חייב להיות הגיטריסט, אלווין לי.

אבל עכשיו חבר אחר של הלהקה זוכה להכרה בזכות עצמו - צ'יק צ'רצ'יל, פסנתרן ואורגניסט. צ'רצ'יל נולד בדרבישייר בינואר 1946, והיו לו שיעורי פסנתר תוך כדי לימודים בבית הספר. הוא שנא כל דקה שם. 'העדפתי לצאת ולשחק כדורגל עם החבר'ה'. הוא עזב את בית הספר בגיל 16. 'זה סלע מחלוקת', הוא אמר. 'עברתי את הצד המעשי של האקדמיה בבחינות, אבל פשוט לא יכולתי לזכור תאריכים, אז נכשלתי'. ביציאה מבית הספר שלו, נגינה בפסנתר הייתה כמעט נשכחת עבורו.


'סירבתי לנגן, שנאתי את זה עד כדי כך. אבל כשהייתי בן 19 הבנתי שזה יכול להיות טוב אם תהיה לי ההזדמנות לנגן מה שרציתי'. אחרי בית הספר, צ'רצ'יל עבד בחנות מפעל להרכבת כסאות לרכב ולאחר מכן נכנס לעבודה במשרד רואי חשבון. הוא נשאר שם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן קיבל הצעה מלהקה לצאת להופעות בגרמניה. עם זאת, אסון התרחש כשהסולן פרש מההרכב להתחתן, שבוע לפני שהלהקה הייתה אמורה לעזוב. בלעדיו הם החזיקו מעמד שבוע בקלן לפני שפוטרו. צ'רצ'יל חזר לאנגליה לבזבז שלושה חודשים כמובטל ובתקופה זו הוא פגש את אלווין לי.


'שכנעתי אותו, איכשהו, שהוא צריך נגן אורגן,' הוא נזכר. 'עליתי על הבמה איתם לפני הופעה וניגן בפסנתר

שהיה שם והם הציעו לי עבודה. ואז אלווין שאל אותי אם יש לי פסנתר משלי, מה שלא היה לי. בכל מקרה, הם נתנו לי עבודה בתור סוחב ציוד והסתדרתי כדי לחסוך מספיק כסף מזה ולקנות קלידים'. צ'רצ'יל קנה מיד שנייה אורגן מדגם VOX CONTINENTAL ווקס קונטיננטל אז הצטרף ללהקה אשר, בזמנו, נקראה THE JAYBIRDS. לא עבר זמן רב מאז כשהם שינו את שמם ל'בלוז יארד', שנמשך במשך שבועיים, ואז זה

שונה שוב ל'עשר שנים אחרי'. עד אז הוא כבר ניגן באורגן האמונד. כנגן רוק הוא מפרט שילוב יוצא דופן של מוזיקאים מועדפים עליו. הם כוללים את בטהובן, צ'ייקובסקי, ברהמס, שופן, ג'ימי סמית', ת'לוניוס מונק, הביטלס וסיימון וגרפונקל. 'אני אוהב קלאסיקות עכשיו יותר ממה שאהבתי בעבר. יש לי חשק לנגו אותן בכל פעם שיש לי זמן'.


נגינת הבמה שלו היא יותר עניין של אימפרוביזציה, מה שמציג בעיות משלו. 'לילה אחד אני אנגן משהו ואחשוב 'זה טוב', ואז ביום הבא לא אוכל לזכור את זה. אנשים מבריקים, כמו קית' אמרסון, יזכרו את מה שהם ניגנו'. למרות מוזיקה קלאסית, אהבתו העיקרית היא עדיין רוק. 'הלהקה שלנו היא לא סנסציה שקרתה בן לילה. שנים שעבדנו לקראת המטרה ויכולנו לראות את עצמנו גודלים. ברגע שהגענו לשם, היינו יותר בוגרים ולכן דאגנו לא לזרוק את הכל'..."


בפברואר 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על ג'וניור קמפבל, לשעבר הגיטריסט של להקת מרמלדה:


"עברו שמונה עשר חודשים מאז שג'וניור קמפבל עזב את להקת מרמלדה והוא מגיע עם להיט סולו ראשון בשם HALLELUJAH FREEDOM. למעשה הוא לא באמת התכוון לעשות קריירה משלו וחשב בכלל על כתיבת מוזיקה לקולנוע. עם זאת, הצעה נדיבה מחברת התקליטים DECCA הצליחה לפתות אותו. 'אחרי שעזבתי את הלהקה', הוא הסביר, 'התחלתי לעשות סידורים כמו גם לימודים במכללה המלכותית למוזיקה. השאיפה הגדולה שלי היא לכתוב מוזיקה לקולנוע ואני חושב שאני אהיה די טוב בזה.


כשנפרדתי מלהקת מרמלדה, חברת DECCA ידעה שכתבתי את הלהיטים של הלהקה ולכן אני חייב לקבל ממנה הצעה טובה. הם שילמו לי מקדמה והזמנתי אולפן הקלטה לפני שבכלל התחלתי לכתוב כל חומר. זה תמיד עובד אצלי הכי טוב כשאני לחוץ. אם הייתי צריך לחכות שיר מושלם, הייתי מחכה עד שנת 2001. בכל מקרה, כשנכנסתי להקליט את HALLELUJAH FREEDOM, קיבלתי רק את הרעיון הבסיסי. ידעתי שאני רוצה שזה יהיה שיר בסגנון גוספל אז הבאתי כמה זמרות כדי לעשות את קולות הרקע וזה עבד טוב'.


קמפבל עזב את מרמלדה לאחר עשר שנים. 'שבע מהשנים האלה היו פשוט קשות וללא הצלחה כלל. ואז היו לנו תשעה להיטים - שלושה מהם במקום הראשון - שניים מהם מכרו יותר ממיליון עותקים. הסתובבנו בעולם

שלוש פעמים אבל הייתי קצת מתוסכל בהרבה מובנים - להיות חלק מלהקה קטנה'.


במהלך תקופת חוסר הפעילות של הביטלס כלהקת הופעות, מרמלדה הפכה לאחת מהלהקות הגדולות ביותר לבני הנוער בבריטניה, יחד עם AMEN CORNER ו- LOVE AFFAIR. 'כשהגענו לראשונה ללונדון והופענו במועדון מארקי, והנדריקס וקלפטון באו לראות אותנו. אבל עדיין משהו שם לא הצליח. אולי הרגשנו לא משהו כשהיינו ממש רחוקים מהבית וללא כסף. בסוף שנת 1967 החלטנו שנעשה משהו מסחרי וכך בא השיר LOVING THINGS. אז מרמלדה הפכה לשם דבר! היינו בעסק הרבה זמן עד אז ורצינו כבר להרוויח. היו הרבה אנשים בעסקי המוסיקה שנותרו בלי כלום. אתה לא יכול לחזור הביתה כל לילה מהופעה ולהאכיל את הקרביים שלך בזיכרונות'.


למזלו של קמפבל, עכשיו יש לו הרבה יותר מאשר זיכרונות להאכיל את עצמו. התמלוגים של מרמלדה נתנו לו זמן לחקור עוד יותר את המוסיקה. 'מוסיקה לקולנוע היא דבר אחד שאני רוצה לעשות והרגשתי שאני צריך הכשרה בסיסית באקדמיה. נראה שברגע שאתה יודע את הכללים הבסיסיים, אתה יכול לשבור אותם כרצונך. אז למדתי תיאוריה וקומפוזיציה'. גם בתקופה זו הוא עיבד שירים עבור מילר אנדרסון, הטרמלוס, מרמלדה ועוד. 'אני לא מחשיב את עצמי כותב שירים. בכנות, כתיבת שירים לא מעניינת אותי מאוד. אני רק רואה בזה אמצעי להשגת מטרה'. זה לא אומר שהוא בכוונה גורם לעצמו לכתוב חומר שהוא יודע שיימכר בכמויות גדולות. 'אני מנסה לעשות את השירים שלי מתוחכמים ככל האפשר. לעולם אל תכתוב שום דבר מסחרי באופן בוטה'. בינתיים הוא לא מופיע כאמן סולו ואין לו באמת תוכניות קונקרטיות לעשות זאת. אלבום הסולו הראשון שלו אמור לצאת בפברואר ויכיל את הסינגל החדש שלו, WANDERING MAN".


במרץ 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על הזמר כריס פארלו:


"כריס פארלו כמעט איחר בחצי שעה לפגישה עם ביט אינסטרומנטל, אבל חוסר הדייקנות שלו היה בגלל הצורך ללמוד את הפריטים למכירה בחנות המזכרות הצבאיות שהוא מפעיל. למשל, היו הסימנים והשפשופים

על קסדה של הצבא הגרמני, בזמן מלחמת העולם השניה, שהצריכו חקירה. החנות של פארלו, שנקראת CALL TO ARMS, באה עם אווירה שונה. פארלו הוא לאומני ואומר שהוא יהיה הראשון להירשם לצבא אם החופים שלנו יהיו מאוימים. הוא מעריץ פטריוטיות בכל מובן שהוא. 'החנות היא בריחה מוחלטת בשבילי מהשואו ביזנס. במהלך ימיי בלהקת קולוסאום, ג'ון הייסמן (המתופף) אמר לי שהוא חי את הלהקה במשך 24

שעות ביממה בלי שום דבר אחר לחשוב עליו. הוא אמר שהוא מקנא בי בגלל שיש לי פעילות אחרת למחשבו שלי'. הוא הראה לי טבעת שסביב אחת מאצבעותיו. זו הייתה טבעת מכסף ונשאה את סמל המפלגה הנאצית, צלב הקרס. 'היא נתנה לי את זה,' הוא אמר והצביע על האישה מאחורי הדלפק בבית הקפה. 'היא איטלקייה אבל לא סיפרה לי מאיפה היא השיגה את זה. היא כנראה הכירה גרמני בזמן המלחמה'.


פארלו נהנה כרגע בלי להקה. ההפסקה מלהקת אטומיק רוסטר מבורכת בעיניו.הוא בדיוק סיים להקליט אלבום סולו ראשון. 'אני עובד באופן קבוע. בדרך כלל אני מקבל כמה שירים כתובים ואז חוזר לאולפן לשיר אותם'. התקליט הזה שלו ייצא ממש בקרוב 'ויהיו בו כמה חברים'. פארלו עכשיו בן שלושים וקצת אבל פניו ללא קמטים. הוא ייראה צעיר אף יותר אם ישיל עוד כמה קילו.


הוא החל לעשות מוסיקה משנת 1957 בלהקת הסקיפל של ג'ון הנרי. בימים ההם הוא שר בשמו האמיתי - ג'ון הנרי דייטון. הגיטריסט בלהקה הו היה טל פארלו וממנו הוא לקח את שם המשפחה הבימתי שלו. 'לא שיניתי את שמי להיות סנסציוני באופן בו ג'רי דורסי שינה את שמו לאנגלברט האמפרדינק. לאחר ששיניתי את שמי, הקמתי את להקת THUNDERBIRDS. השם הגיע ממכונית אמריקאית שכולנו השתגענו עליה'.


הלהקה הזו משכה קהל וגם הופיעה לצד הרולינג סטונס. 'זו אחת הלהקות הטובות ביותר שצצה מאנגליה. האנשים שניגנו איתי בה היו מדהימים. היה לנו את טוני אשטון כאורגניסט, אלברט לי בגיטרה וג'וני ווייס בתופים. היה לנו גם בסיסט בשם THE MOUSE שהיה אחד הבסיסטים השמאליים הראשונים בארץ. בהמשך היה לנו את המתופף קארל פאלמר'.


הלהקה התפרקה בשנת 1969 כשבין לבין הוא הוציא מוסיקה שהביאה לו הרבה תודעה אך מעט כסף. זה היה באמצע הסיקסטיז כשמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס כתבו לו את השיר OUT OF TIME. השיר יצא בחברת התקליטים IMMEDIATE. ג'אגר נתן לפארלו גם את השיר YESTERDAY'S PAPERS. בשני המקרים, פארלו לא ראה כסף מזה. 'אומרים לי ש-OUT OF TIME היה אחד השירים הטובים יותר של הסיקסטיז. יש שקראו לו קלאסיקה, אבל התקופה שלי בחברת התקליטים ההיא הייתה בדיחה גמורה'.


פארלו פירק את ה-THUNDERBIRDS וטס לניו יורק לראות אם שם מזלו יהיה טוב יותר. הוא נשאר שם 18 חודשים והקליט מוסיקה משדמנת. לצדו שרה באולפן ג'ניס ג'ופלין. 'הסתדרנו היטב כי שנינו נהגנו לשתות הרבה סאות'רן קומפורט. הקלטנו חומר שלא יצא ואני מקווה שלא ייצא. החיים בניו יורק לא היו קלים. היו רציחות מדי יום, כולל חברים שלי. בגלל זה דאגתי לא להיות מעורב מדי בדברים. פעם אחת מישהו שם טיפטף לי אל.אס.די לכוס ונקלעתי לטריפ. במשך יומיים לא תיפקדתי. השיעור שלמדתי הוא לא לקנות משקה כשמישהו עומד לידי. כולם סיממו שם זה את זה. פארלו חזר לאנגליה.


'חשבתי אז לפרוש מעולם המוסיקה. ישבתי וחשבתי מה לעשות הלאה, כשג'ון הייסמן ודייב גרינסלייד (האורגניסט) באו אליי וביקשו שאצטרף לקולוסאום. כנראה שלעולם לא אצליח להיפטר מעסקי המוסיקה'. הוא הרוויח שם הרבה כסף, אך סיפר שהרוויח יותר עם הלהקה שבאה לו לאחר מכן, אטומיק רוסטר. 'הפירוק של קולוסאום לא קרה בגלל מישהו אחד בלהקה. אני מניח שהגענו יחד הכי רחוק שאפשר. כולנו היינו מוסיקאים עם טעמים שונים. ג'ון הייסמן היה מתופף פנטסטי אך סירב בתוקף להפוך את קולוסאום ללהקת רוק. אבל תראו מה הוא עושה עכשיו - מפעיל להקת רוק בשם TEMPEST'.


פארלו על הסצנה אז: 'שמעתי שגארי גליטר אמר שהוא קיבל קסם מיוחד. ובכן, לחתול שלי יש יותר קסם ממה שיש לו. להקת סלייד היא להקה טובה - אבל גליטר? שום סיכוי. אני לא חושב שאוכל לחזור למוסיקה מסחרית. אני רוצה לשיר את מה שבא לי. אחרי שהייתי בקולוסאום ואטומיק רוסטר, לא אחזור ללהיטים מהונדסים'...".


הנה אני עם כריס פארלו:


באפריל 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על הכנר וילף גיבסון, מלהקת אי.אל.או:


"מתזמורת סימפונית לונדונית לתזמורת אור החשמל היה זה מסע מדהים של הכנר, וילף גיבסון. עם ההצלחה היחידה של , ROLL OVER BEETHOVEN, ואלבום שנמכר היטב - זה בהחלט מסע מוצלח.


וילף נולד בדילסטון, נורת'מברלנד בשנת 1945 והתחיל לנגן בכינור כשהיה בן שש. אביו היה גם כנר. התוצאה הסופית של לימודיו של וילף באה עם מלגה בקולג' המלכותי למוסיקה. 'זה פשוט התפתח ככה', הוא אמר, 'יכולתי לעשות דברים אחרים; יכולתי להיות כדורגלן. שיחקתי בנורת'מברלנד כשהייתי תלמיד בית ספר והיו אנשים שהתעניינו בי. חוץ מזה התעניינתי בציור, אבל בגלל שקיבלתי את המלגה למוסיקה - המסלול נקבע עבורי'.


בזמן שהיה בקולג', וילף גם נכנס לשיעורי ניצוח של אדריאן באוט וכשעזב את הקולג' בגיל 19, הוא ניצח על הבלט הלונדוני עד שזה נסגר שישה חודשים לאחר מכן בגלל מחסור במימון. 'במבט לאחור, האגו שלי משך אותי להיות מנצח ואחרי שנה זנחתי את הרעיון. הייתי צעיר מדי מכדי לנצח. צריך שנים של ניסיון ולא היה לי מספיק מזה'. אחרי שהבלט התקפל וילף נאלץ לרעוב קצת ואז החלה הקריירה שלו להמריא בתזמורות קלאסיות. הוא החליט להיות כנר חופשי להשכרה. 'כשניגנתי בתזמורת הלונדונית פגשתי את המוסיקאי קית' טיפט שהזמין אותי להשתתף בפרויקט שלו בשם CENTIPEDE. זה היה משהו אחר לגמרי. אז הבנתי שמוסיקה קלאסית היא כמו בצבא - אסור לצאת מהקו. אתה מנגן מה שחמישה עשר אחרים מנגנים כמוך. אי אפשר להשתחרר. אז החלטתי לעזוב את עניין התזמורות ולהציע את עצמי להקלטות. עד שיום אחד קיבלתי טלפון מדון ארדן. הוא שאל אותי אם ארצה לנגן בלהקה שהוא מנהל, ELO. הלכתי לראות הופעה שלהם בבירמינגהם, ניגנתי איתם קצת והם הציעו לי להצטרף'.


רוב החומר בלהקה נכתב על ידי הגיטריסט-זמר, ג'ף לין. 'כולנו מנגנים בלהקה בכלים שונים וכל אחד טוב בכלי שלו. כשהגיע הזמן לעשות שיר לתקליטון, ידענו ש-ROLL OVER BEETHOVEN הוא השיר הנכון. עשינו אותו לפני כן על הבמה וזה תמיד עבד טוב. עשינו גירסה שיש בה גם שובבות וגם שיגעון. רק כך יוצרים משהו מעניין. חוץ מזה, טוב גם להיות לא רק רציניים".


ההרצאה "התזמורת המחשמלת - הסיפור המיוחד של אי.אל.או", להזמנה: 050-5616459



במאי 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על הזמר פיל מאי, מלהקת THE PRETTY THINGS:


"פיל מאי הוא מהזמרים שבאמת ראו את הכל. המתחרים שלו היו הרולינג סטונס ולהקות אחרות מסצנת הרית'ם אנד בלוז של תחילת הסיקסטיז. בזמן בו המצעדים באנגליה נטו לכיוון מוסיקת פופ, פיל וחבריו ללהקה נמצאו במקומות כמו מועדון CRAWDADDY בריצ'מונד. להקת THE PRETTY THINGS נשענה על תדמית היותה מגעילה. השיער הארוך של חבריה, ביגוד הביט והמוסיקה האמיצה - שנלקחה עם אלמנטים מצ'אק ברי ובו דידלי - פגעה בהורים וחובבי הפופ ועינגה דור חדש של פריקים על מוסיקת רוק.


הם היו אהובים על מפיקי תוכנית הטלוויזיה READY STEADY GO ולאחרונה הוציאו שני תקליטים בעלי סטטוס גבוה. אלו הם SF SORROW ו- PARACHUTE. אין ספק שאלבומים אלו הקדימו את זמנם ובמהלך התקופה הזו היו שחשבו שהלהקה נעלמה מסצנה. עם שינוי בהרכב, בעיות בהנהלה ושאר בעיות שעיכבו את הלהקה, פיל מאי עבר תקופה לא טובה בה תהה האם כדאי בכלל להמשיך עם כל זה. אז החל טיפוס מחודש לעבר העמדה הנוכחית בה הלהקה חזרה להיות מוערכת. זה קורה גם בתקליט החדש FREEWAY MADNESS שמביא לקידמה גם את הכישרון של הגיטריסט פיטר טולסון והקלידן ג'ון פובי.


כפי שמאי הסביר: 'אנו צריכים להודות המון למנהל שלנו, ביל שפרד, שקישר אותנו עם חברה הגונה בארה"ב. המנהל הקודם שלנו נפגע קשות בתאונת דרכים ולמעשה התפרקנו לפני שנה. אז התרחקתי מכל זה וטסתי ליוון. חשבתי שהכל נגמר עבורי. אבל ביוון מצאתי את עצמי כותב שירים ורציתי לחזור לאנגליה. אז קיבלתי מברק מביל ומשאר הבחורים שכדאי לנו להתאחד'. אחרי הכל, להיות בקדמת להקת THE PRETTY THINGS זה הדבר שפיל מאי הכי רוצה לעשות".


ביוני 1973 פירסם עיתון ביט אינסטרומנטל פרופיל על פיט סינפילד, לשעבר מלהקת קינג קרימזון:



"פיט סינפילד עשה אלבום סולו - הראשון שלו בכוחות עצמו. זה לא תקליט רגיל, יש בו הרבה הפתעות וכל הדברים שהוא תמיד רצה לעשות. כשפיט דיבר איתנו, הוא קודם כל נגע בפרידה שלו מקינג קרימזון. 'חזרנו מסיבוב הופעות באמריקה ורוברט (פריפ הגיטריסט) התקשר אליי בערב חג המולד. הייתי אז במצב מתקדם של תשישות. הוא אמר 'היי פיט, זה רוברט פריפ', שהיה דבר מוזר להגיד. אז הוא אמר, 'אני לא יכול לעבוד איתך יותר'. אמרתי בסדר והנחתי את שפופרת הטלפון. זה באמת הגיע לפיצוץ הזה משתי סיבות. אחת הייתה שרוברט כתב מוסיקה שלא רציתי לכתוב לה מילים כי רציתי לעשות מוסיקה חמימה יותר. סיבה נוספת היא שבסיבוב ההופעות האחרון לא היו התנאים האופטימליים ללהקה והתלוננתי על כך רבות. אני מאמין שזה היה נחוץ אך השאר אמרו שהם מאושרים עם תאורה שמורכבת רק משתי נורות ושהמוסיקה היא שחשובה. אז רבנו על כך ומצחיק שעכשיו הם משתמשים בתאורה גדולה יותר. חשבתי שהמוסיקה שיצרנו דרשה תאורה בימתית טובה.


אחרי שהועפתי מקרימזון, נתבקשתי להפיק את תקליט הבכורה של רוקסי מיוזיק. הפקתי גם את תקליטון הבכורה שלהם, VIRGINIA PLAIN. אז חשבתי שאם הם יכולים לעשות מוסיקה, גם אני יכול. זה היה טוב לביטחון האישי שלי. אני לא מוסיקאי, אבל יש לי רעיונות טובים מאד. עזרתי מאד לרוקסי מיוזיק גם מבחינה בימתית. אחר כך הייתי במבוי סתום והצעתי להנהלת EG שאעשה תקליט. הם אמרו בסדר, אולי. אז קיבצתי כמה חברים שניגנו איתי והשמעתי את התוצאה להנהלה. אז נאמר לי שזה לא יעשה טוב לקריירה שלי. השבתי שהם ודאי צוחקים. צעקתי עליהם שהפקתי כבר תקליטים לאחרים ושהם לא יכולים להגיד לי להפיק לאחרים ולא לעשות אלבום בשמי כי זה יזיק לקריירה שלי. בסוף הם הסכימו למרות שהם חששו שלא אצליח לשיר כהלכה. למעשה, לא שרתי מעולם לפני כן אבל חשתי שאצליח לשיר משהו.


התקליט נעשה בתקציב של 8,000 ליש"ט. כן, זה יקר ובגלל כמה סיבות. עדיין, השתמשתי להקלטה בחברים שלי. רציתי שהאלבום יהיה נגיש וחמים. היו דברים שרציתי לעשות אבל לא ניתנה לי אפשרות בקינג קרימזון. רציתי לעשות שיר בסגנון קאנטרי או שיר רוק ישיר או שיר אקוסטי עם גיטרה, שירה וחליל. אני חושב שהתקליט שלי מוזר קצת אבל יש בו את האישיות שלי. אנשים אומרים לי שהמוסיקה טובה להקשבה במכונית ואני לא יודע אם זו מחמאה או עלבון'...".




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר

















Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page