באנדל רוק - מקבץ כתבות רוק נדירות מן העבר 3

ברוכים הבאים לבאנדל שלישי ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.

ג'ורג' האריסון מודל נובמבר 1974.

אחרי חודשים של שמועות ושנים של משאלת לבבות מעריצים, ג'ורג' האריסון יצא לסיבוב ההופעות המסיבי שלו, ב-27 ערים אמריקניות וקנדיות. היה מדובר בכ-50 מופעים תוך פחות מחודשיים. זהו סיבוב ההופעות הארוך ביותר שביצע מישהו מהביטלס מאז התפרקות הלהקה לפני ארבע שנים. בדיעבד, היה זה סיבוב שרבים אהבו לקטול, בין השאר בגלל שהאריסון שינה מילים בשירי ביטלס (לטובת מסרים רוחניים) וגם קולו היה כה צרוד. האריסון הגיע כה צרוד לסיבוב עד שהבדיחה סיפרה כי שם הסיבוב הוא DARK HOARSE (בתרגום - צרידות חשוכה), על פי שם אלבומו מאותה שנה DARK HORSE.

האריסון ערך מסיבת עיתונאים לקראת צאתו לדרך. החדר היה עמוס בכתבים, צוותי טלוויזיה וצלמים. הוא דיבר על הביטלס (ביחד ולחוד), על סמים, על סיבוב ההופעות העתידי, על התקליט DARK HORSE שלו, אשתו פאטי שחיה עם אריק קלפטון, הטעם האישי שלו במוזיקה ועוד.

מדוע אחרי כל השנים החלטת לחזור לארצות הברית?

חזרתי לכאן פעמים רבות. זו הפעם הראשונה שחזרתי לעבודה. זו הפעם הראשונה שיש לי אשרת שהייה לעבודה מאז שנת 71.

מהן הסיבות לכך שלא הייתה לך אשרה שכזו?

הייתה לי אותה בעיה כמו ג'ון לנון. נתפסתי עם סמים על ידי סמל בשם פילצ'ר.

היה לך קשה לשכנע את לתת לך ויזה?

זה לוקח הרבה זמן. הרבה תלוי בוושינגטון וכמה הם עסוקים והם די עסוקים לאחרונה. הגשנו בקשה לפני חודשים. זה עבר בסדר, אבל ברגע שהסיבוב ייגמר, אני צריך לצאת משם.

מה התחושות שלך לגבי הסיבוב הקרוב?

אני חושב שאם היה לי יותר זמן הייתי מוכה בבהלה, אבל אין לי אפילו זמן לדאוג לזה.

איזה סוג של חומר תעשה בהופעות?

מנגינות ישנות והרבה חדשות. נראה שהמנגינות הישנות קיבלו עיבודים מעט שונים. אני הולך לעשות את "MY SWEET LORD ו"- GIVE ME LOVE, אבל בוריאציות שונות במקצת. הם צריכים להיות הרבה יותר חופשיים.

האם ראבי שנקאר יפתח את ההצגה?

לא, אני אפתח את התוכנית, אבל זה בהחלט לא הולך להיות החלק השני של המופע למען בנגלה דש, אם זה מה שאנשים חושבים.

האם תופיע בבריטניה ובאירופה?

הייתי רוצה. ניסיתי לקבוע קונצרט ממש לפני חג המולד, למרות שכל האולמות הוזמנו. התחושה בתוך הלהקה היא שאנחנו צריכים לעשות הופעה בלונדון. הם אומרים, בואו נעשה 12 תאריכים, בואו נסייר באנגליה, בואו נסייר באירופה. אני רוצה ללכת ליפן. אני רוצה ללכת לכל מקום. השנה יש לי יותר מדי מה לעשות ולא מספיק זמן לעשות את זה.

האם יש לך חרדות ככל שהסיור מתקרב?

העיקרית היא שאיבדתי את קולי, זאת אומרת במידה מסוימת.

יש לך אלבום בתכנון?

כמעט. יש לי כמה דברים לעשות בזה.

מי מנגנים בו?

היו לי (ג'ים) קלטנר, רינגו, גארי רייט, קלאוס (פורמן). כמה שירים עשיתי השנה עם ווילי וויקס, אנדי ניוארק, טומי סקוט; האנשים בלהקה בסיבוב הופעות איתי.

מה הכותרת של האלבום?

השם שלו הוא DARK HORSE

מדוע היה פער כזה בין האלבום הזה לקודם?

הייתי עסוק בעבודה. עשיתי את האלבום שהפקתי ל- SPLINTER, סיימתי את האלבום של ראווי, הייתי בהודו במשך חודשיים, ארגנתי את פסטיבל המוזיקה מהודו; עשיתי מיליון דברים.

מדוע אינך מעניק ראיונות אישיים?

אין לי מה לומר, באמת. אני מוזיקאי, לא מדבר. אם אתה מקבל את האלבום שלי, אז ברצוני שהוא יגיד לכם בדיוק מה עשיתי.

האם אתה שם לב הרבה לדברי המבקרים?

ביטלתי את כל מנויי העיתונים שלי לפני חמש שנים, אז אני לא באמת יודע מה אנשים אומרים. אם אני רואה ביקורת על אלבום אני אקרא אותה, אם כי זה לא משנה מה הם אומרים, כי אני מה שאני אם הם אוהבים את זה או לא.

האם אתה מתפלא עד כמה הביטלס עדיין משמעותיים לאנשים כיום?

לא באמת. זה נחמד. אני מבין שהביטלס אכן מילאו חלל בשנות ה-60. זה כמו כל דבר; אם אתה גדל עם משהו - אתה מתחבר אליו. אחת הבעיות בחיינו היא שאנחנו נקשרים לדברים. אני יכול להבין שהביטלס עשו דברים נחמדים ואנשים עדיין אוהבים אותם. הבעיה באה כאשר הם רוצים לחיות בעבר, כאשר הם רוצים לאחוז במשהו. אנשים מפחדים משינוי.

ראית את ההצגה?

אתה מתכוון להצגה `ג'ון, ג'ורג', הארי, רינגו, פרד, ברט וסטיגווד'? זה קורה שם אבל עדיין לא היה לי סיכוי לראות את זה. אני שומע דיווחים סותרים. יש אנשים שאומרים שזה עלוב והם בוכים כי הם אומרים שם שבריאן אפשטיין עלוב, אחרים אומרים שזה פנטסטי ובריאן יוצא כמו מלאך. אני אצטרך לראות את זה כשאקבל יום חופש.

האם אתה מעורב במשא ומתן רציני כדי להחזיר את הביטלס ללילה אחד?

לא, קראת את הרולינג סטון?

מה חשבת על המאמר ההוא?

העניין הוא שכולו פנטזיה, הרעיון להחזיר את הביטלס שוב. אם אי פעם נעשה את זה, הסיבה תהיה שכולנו שבורים כלכלית. אני מעדיף שווילי וויקס יהיה לצדי בבס מאשר פול מקרטני. זו האמת, עם כל הכבוד לפול. הביטלס היו כמו להיות בקופסה, הגענו למצב הזה. לקח לי שנים להיות מסוגל לנגן עם מוזיקאים אחרים. מכיוון שהיינו כל כך מבודדים זה הפך להיות קשה מאוד לנגן אותה מנגינה יום יום. אני לא חושב שהביטלס היו כל כך טובים. אני חושב שהם בסדר, אתה יודע. הייתי מצטרף ללהקה עם ג'ון לנון בכל יום, אבל לא יכולתי להצטרף ללהקה עם פול מקרטני, אבל זה לא דבר אישי. זה רק מנקודת מבט מוזיקלית.

מה היחסים שלך עם ג'ון ופול?

זה טוב מאוד, בעצם. לא ראיתי את ג'ון כי הוא שהה בארצות הברית למרות שדיברתי איתו בטלפון. נראה שהוא בכושר נהדר. פגשתי את פול שוב וכולם ממש ידידותיים, אבל זה לא אומר שאנחנו הולכים להקים להקה.

תן לי לשנות נושא ... האם אתה מתגרש?

לא, זה טיפשי כמו נישואים. אריק קלפטון היה חבר קרוב במשך שנים. אני מאוד שמח על זה, אני עדיין מאוד ידידותי איתו.

ברצינות? איך אפשר להיות מאושרים מזה?

כי הוא נהדר. אני מעדיף שהיא תהיה איתו מאשר עם איזה מסומם.

מה הגישה שלך לסמים עכשיו?

סמים? יש לך? אילו תרופות? אספירין? על מה אתה מדבר? מה אתה מגדיר כתרופות? וויסקי? אני לא רוצה לתמוך בהם כי כל כך קשה להיכנס לאמריקה.

מה אתה מחשיב כתפארת עד כה בקריירה המוזיקלית שלך?

כמוזיקאי? אני לא חושב שיש לי עדיין. באופן פרטי, רק להיות מסוגל לשבת כאן היום ולהיות שפוי יחסית. זה כנראה ההישג הגדול ביותר שלי עד כה.

מי הם כמה מהאמנים העכשוויים שאתה הכי מעריץ?

סמוקי רובינסון, אני מאוהב בטירוף בסמוקי רובינסון. יש כל כך הרבה מהם. אני אוהב את דיקי בטס. אני חושב שריי קודר הוא סנסציוני.

מה עם הסטונס?

כן, הסטונס, אתה יודע, הם בסדר. נחמדים.

האם אתה יכול לראות זמן בו תוותר על היותך מוזיקאי?

אני יכול לראות תקופה בה הייתי רוצה לוותר על סוג זה של טירוף, אבל לעולם לא אפסיק את המוזיקה. הכל מבוסס על מוזיקה.

מעכשיו אפשר גם לנייד אורגני האמונד בקלות רבה... מדעה משנת 1965.

להקת ליזי הרזה (THIN LIZZY) מודל מרץ 1973.

"ללהקה כמו סלייד יש את הכוח לשנות קהל בדרך החשיבה שלה, ואילו רוב הלהקות האחרות שמחות ללכת כמו שהקהל רוצה מבלי באמת להתאמץ יותר מדי לשמור על זהותן. החוויה שלקחנו מסלייד היא יקרה מפז, הן מבחינת חשיפה לקהל והן מבחינת למידה כיצד להתמודד עם ביקורת הקהל. ואף אחד לא מושך קהלים גדולים ונלהבים יותר מסלייד בימינו".

כך אמר נגן הגיטרה השקט של ליזי הרזה, אריק בל, לעיתון SOUNDS. זו המסקנה אליה הגיע לאחר סיבוב ההופעות האחרון של להקתו בבריטניה עם סלייד.

אין שום ספק שסיבוב ההופעות המשותף הזה נתן דחיפה נוספת לסינגל שיצא אז לשלישייה האירית הזו, WHISKY IN THE JAR. השיר, במקור בלדת שתייה אירית מסורתית, הוקלט על ידי ליזי הרזה זמן מה לפני חג המולד ושכב רדום במשך כשלושה חודשים, למרות שהושמע ללא הרף בתכניתו של קיד ג'נסון ברדיו לוקסמבורג,. הוא החל לטפס במעלה המצעדים רק באמצע הסיבוב עם סלייד. אריק בל: "אני שמח שהסינגל התקבל במצעדים. חשבנו שזה יכול להיות להיט גדול בזמן שהקלטנו אותו, אבל אז גילינו שזה לא קל לשים אותו במצעד".

להקת ליזי הרזה הוקמה בבלפסט לפני בשנת 1969 והסיפור שלה הוא סיפור מוכר כמעט לכל להקת רוק שאי פעם יצאה מאירלנד. הלהקה, מלבד אריק בל, כללה את פיל לינוט, בבס ובשירה והמתופף בריאן דאוני, שכולם ניגנו עם להקות עלומות בסצנה האירית.

השלושה הגיעו יחדיו ללונדון ב-1971 כדי להקליט את אלבומם הראשון לחברת התקליטים DECCA ומאז הקליטו אלבום שני וטוב יותר, שנקרא SHADES Of A BLUE ORPHANGE, שיצא ב-10 במרץ 1972. שני התקליטים זכו לביקורות טובות מצד רוב המבקרים.

איזו התחלה ממש ממש מגניבה יש לאלבום השני הזה! בקצב מדויק, צלילי גיטרה מגניבים, מילים מעורפלות ואווירת פ'אנק מיוזעת מסביב, עד שזה מסתכם בפזמון הנהדר, 'חייב להמשיך לנוע... חייב להמשיך הלאה...".

עם הגיטריסט אריק בל במיטבו, כשהוא מעלה את רמת האדרנלין עם סולו גיטרה חלקלק, אך עוצמתי. שיר הפתיחה הזה, THE RISE AND DEAR DEMISE OF THE FUNKY NOMADIC TRIBES, ארוך אך מוצדק בעיניי בשביל זה. זה אולי אחד משירי גולת הכותרת בגילגולה הראשון של הלהקה. יכול להיות שסולו תופים בשיר הראשון זה דבר קצת מיותר, אבל מצד שני זה מדליק.

חוץ משיר זה נכתב שאר התקליט על ידי פיל לינוט, לבדו, ללא שיתוף פעולה בקרדיטים עם בל או דאוני. רוב השירים פחות רוקיסטיים, אך אני אישית ממש אוהב את זה. הרי הלהקה ידועה לרוב כלהקת רוק בצד הנוקשה יותר שלו, והנה פה יש צד רך שנעים להאזין לו.

אפילו יש פה קריצה לרוק'נ'רול של פעם עם I DON'T WANT TO FORGET HOW TO JIVE, שמזכירה לנו שגיבורי הרוק של הסבנטיז ניזונו רבות מחלוצי הז'אנר של סוף שנות החמישים. לשמוע את לינוט שר כך, בקול מהדהד זה דוקומנט מעניין. גם אם נעשה כקריצה.

נקודת שיא נוספת בתקליט הזה באה עבורי עם שיר הנושא האווירתי, כשברקע צלילי מלוטרון וצ'מבלו כה אהובים והפזמון "זה נכון, כחול אמיתי, כחול אירי, ולפעמים זה מזכיר לי אותך ...". כמה שזה יפה!

אריק בל: "כל מה שהקלטנו עד היום נעשה בחיפזון מטורף ופשוט לא קיבלנו את הזמן להעלות לאלבום את כל הדברים שבאמת רצינו. אני חושב שגם ההקלטה לא מושלמת בגלל שלא יכולנו להרשות לעצמנו זמן להתאמן כראוי".

בעוד הסינגל על אותו וויסקי זכה להצלחה, האלבום השלישי החל את מסע ההקלטות שלו ובל סיפר שבוודאי יורכב בקפידה רבה יותר משני קודמיו.

"דבר נוסף שהסיבוב עם סלייד לימד אותנו היה החשיבות של מופע בימתי חזק. כשהגענו לראשונה ללונדון, נטינו פשוט לעלות על הבמה ולנגן לעצמנו. היינו נכנסים לג'אמים ארוכים מפוצצים שנשמעו לנו נחמדים, אבל גישה זו לא ממש מחזיקה מעמד. פעם זה היה טוב, אבל לא עכשיו. לא תקשרנו עם האנשים שהופענו מולם. היום אנחנו ביחד מספיק זמן כדי להעביר את האנרגיה של הלהקה לקהל ואני יודע שאנחנו עושים את זה בסדר. זה רק מקרה של נוכחות בימתית חזקה ושילוב עם מה שכבר קיים שם. ביחד זה מסתדר יפה".

מודעה מפולפלת משנת 1970 - "מי הקליט את המי?"

פיט טאונסנד, מודל 1982. מספר לרולינג סטון דברים מעניינים מזווית עינו על ידוענים אחרים ועל להקת המי:

"לא הייתי בקשר עם ג'ון לנון בתקופת ההתרחקות שלו מהציבור, במחצית השניה של הסבנטיז. אהבתי מאוד את האלבום שלו עם שירי הרוקנ'רול ואת האלבום אימאג'ין. אבל לא נהניתי במיוחד מדברי הסולו שלו. אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים הוא "שדות תות לנצח". אבל תמיד היו לי רגשות מוזרים מאוד לגבי הביטלס, כי מבחינתי הם היו מרוחקים מדי, ככוכבים, ואולי תמיד יהיו. אני מכיר את החברים שנותרו טוב מאוד.

יש לי קשר טוב עם פול ורינגו, ואני רואה את ג'ורג 'מדי פעם; הוא קצת מתבודד, אבל אני רואה אותו ומרגיש איתו רגוע לגמרי. יש לנו הרבה במשותף, במיוחד בעניין המיסטיקה ובגינון, ואנחנו גרים קרוב אחד לשני. אבל ג'ון מעולם לא... דיברתי איתו פעם בטלפון. התארחתי בניו יורק והייתה לו שם סוויטה והוא התקשר ושוחחנו קצת. אמרתי, 'בא לך לשתות?', לא במובן של 'בוא נשתכר'. והוא אמר, 'לא, לא, לא, אני פשוט לא עוסק בסצנה כזו בכלל'. ואני אמרתי, 'נו, איזה סוג של סצנה?'. לא הצעתי סצנה אלא הצעתי להיפגש לשתייה. אז חשבתי שאין טעם להתקרב אליו ועדיף שאגיד לו ביי ביי. אני תוהה האם צורת הריחוק שבחר לא הביאה למותו הטרגי בסופו של דבר. במילים אחרות, האם אתה באמת יכול להיות גרטה גרבו? כלומר, איזו אידיוטית אותה אישה הייתה. היא הפכה לכוכבת גדולה ואז אמרה, 'אני רוצה להיות לבד'. מדוע היא פשוט לא נשארה במקום בו הייתה מלכתחילה? אני יודע שהמעמד הייחודי שלי גורם לי להרבה בעיות, אבל אין שום דבר שאני רוצה לברוח ממנו. אני יודע שדברים יכולים לצאת משליטה כי אני מסתכל על מישהו כמו אנדי גיב כרגע".

על חבריו ללהקת המי: "הסיבוב הבריטי בשנה שעברה היה פשוט יותר מדי בשבילנו. לא הופענו מספיק טוב והרבה מזה היה בגלל שהייתי די מוזר רוב הזמן. אני חושב שכולנו היינו ורוג'ר באמת היה בספק רציני אם עלינו להמשיך או לא. אני מניח שבנסיבות רגילות הייתי מרגיש שזו ההזדמנות שלי לצאת מהלהקה וכל האחריות שהיא טומנת בחובה. אבל אני לא. עשיתי את ההיפך וניגשתי לרוג'ר, ואמרתי שאנחנו צריכים לחשוב ברצינות לפני שנעשה מהלך שכזה. העליתי כמה מהנקודות שהוא העלה לי בעבר, כשהרגשתי שהלהקה עברה את שיאה. אמרתי לו גם שאני לא מרגיש שאני יכול לכתוב עבור הלהקה אם היא פשוט הולכת לאולפן הקלטות וללא הופעות. הרגשתי שאנחנו צריכים להופיע. אני צריך את המשוב החי הזה ככותב מוזיקה. היו גם שמועות על כך שרוג'ר לא היה מרוצה מקני ג'ונס המתופף וקני לא היה מרוצה מהעובדה שהוא לא יכול היה לתקשר עם רוג'ר. אני חושב שרוג'ר הרגיש מאוד חזק שאנחנו באמת מתגעגעים לקית' מון יותר ממה שידענו.

הוא גם הרגיש שחלק מהשינויים שביצענו, כמו הכנסת קלידן להרכב, די הסוו את מה שהיה לא בסדר. אני חייב להסכים איתו שהלב של הלהקה לא אותו דבר. אבל זה לא אומר שאנחנו עדיין לא יכולים להשיג הרבה, באזור אחר, ולהמשיך לחגוג את הקסם שהיה שם. האלבום האחרון שלנו (FACE DANCES) לא הביא את הסחורה".

על הרולינג סטונס: "ההבדל בין להקת המי לסטונס הוא שלהם אין דברים למעט רוק'נ'רול. ואין שום דבר רע בכך. אבל זה כל מה שיש להם. ולנו יש הרבה יותר ומספיק כדי לאפשר לנו, אני חושב, אפילו לשקול סוג של הוואלס האחרון, כביכול. בכל מה שקשור לקריירת ההקלטות שלנו, אני לא יודע כמה תקליטים עוד נעשה יחד או שאמשיך לעבוד עם רוג'ר כל שארית חיי. אני לא באמת יודע".

גם על ג'וליאן לנון היה לו מה להגיד: "ראיתי אותו אתמול בלילה, והוא היה מאוד מתנשא ויהיר, וזה מאוד לא מתאים לו. אני חושב שאולי הוא מרגיש שהשתמשו בו הרבה וניצלו אותו. במיוחד על ידי כל הנערות הצעירות שעושות את זה. אני חושב שזה בטח מוזר מאוד עבורו. כלומר, החמיא לי מאוד, כשנכנסתי לסצנת המועדונים, פתאום להיות מוקף בבלונדיניות יפהפיות בנות שבע עשרה. ואז פתאום אתה מבין שבעצם הן עומדות לידך בתקווה שיהיה תצלום, או שאולי תיתן להן מיליון פאונד או משהו טיפשי. וחמישה שבועות אחר כך אותם ידוענים נראים כאילו הם גוססים. יש בזה משהו מאוד טרגי, ואני חושב שג'וליאן אינטליגנטי דיו כדי לעבור את זה. לא הקשבתי למוזיקה שלו".

על אריק קלפטון: "אני כבר לא יודע מה אריק באמת רוצה מהחיים. אני יודע שחלק מהדברים שאריק מוצא בהם חשיבות רבה, אני לא. הוא נפגע מאוד כשהפסיק להיבחר לנגן הגיטרה מספר 1 במגזינים שונים לגיטרה. חשבתי שזה רדוד לחשוב כך, אבל זה היה חשוב לו. אני חושב שהוא חושב על עצמו הרבה יותר כמוזיקאי מאשר ככוכב. אני חושב שהוא מודע לדימוי שלו, ובמידה מסוימת לאחריותו. אבל הוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה מבחוץ. כן, אני חושב שאריק עשה כמה טעויות מהותיות שהוא לא יכול לחפות עליהן. אתה לא יכול לשנות את העבר, למרבה הצער. הוא היה מכור להרואין במשך שנתיים. הוא איבד שנתיים מחייו ומהקריירה.

ולמרבה הצער, הרבה מההשפעות של הרואין אינן הפיכות, כפי שאתה יכול לראות על ידי קריאת כתביו של ויליאם ס. בורוז. עמוד ראשון, שטויות. עמוד שני, יותר שטויות. עמוד שלוש, עוד שטויות. וככל שהקוראים נכנסים לזה יותר וקוראים את הזבל, יותר זבל יוצא מהאיש הכותב. אני באמת אוהב את אריק מאוד, אחרת לא הייתי מעורב כל כך בחיי איתו. ואני לא רואה אותו עושה שום דבר רע בכלל. אני מאוד נהנה ממה שהוא עושה. אני לא חושב שזה בהכרח מקסימום הפוטנציאל שלו, אבל אני לא רואה למה הוא צריך לעבוד במקסימום הפוטנציאל שלו, כי זה לא מה שהוא רודף אחריו. ג'ף בק, אני חושב, הוא אדם מוטרד הרבה יותר. ללא ספק, הוא נגן הרוק האקספרסיבי המשובח ביותר שקיבלנו ובכל זאת, נראה כי אין לו מה להביע. פעם אמר לי רוברט פריפ שהוא מעריץ את ג'ימי הנדריקס מכיוון שהנדריקס היה הכל בתוכו והמאבק שלו היה להוציא את זה, ואילו לפריפ יש את כל הטכניקה להוציא דברים, אבל יש לו בעיה למצוא אותם בפנים. איזה דבר זה לומר, כי כואב לי לומר את זה על מישהו נחמד כמו רוברט פריפ, אבל, זאת אומרת, זה נכון".

על פול מקרטני: "האזנתי לאלבום החדש של פול מקרטני, TUG OF WAR. זה אולי הדבר הכי טוב שהוא עשה מזה זמן וזה נשמע ממש נחמד. אבל נראה שזה ממש לא קשור לרוק. הוא מעולם לא עשה רוק. יכולתי לשבת ולנהל שיחה עם פול על רוק והיינו מדברים על שני דברים שונים. אנחנו כל כך שונים. אם הוא מדבר על רוק, אני חושב שהוא מדבר על ריצ'רד הקטן. ואילו אני לא חושב שריצ'רד הקטן היה חשוב כל כך. אבל אחת הסיבות שאני מתרגש מהפרויקט האחרון של פול היא בגלל שהוא וג'ורג 'מרטין עובדים שוב יחד; כי הוא עושה מאמץ מודע להיכנס באמת להפקת תקליטים רצינית, ולא להתעסק באולפנים ביתיים - שאני, למשל, חושב שזה נורא. כשיצא השיר EBONY AND IVORY, כולם אמרו, 'אלוהים אדירים, שמעת את זה? זה נורא!'..

ובכן, שמעתי את זה וחשבתי שזה מדהים! חשבתי, 'זהו, זה מקרטני!.... תמיד אמרתי שמעולם לא הייתי מעריץ גדול של הביטלס fh בשבילי הרוק היu הסטונס, ולפני כן צ'אק ברי, ולפני כן, אולי כמה אנשים שחיו בשדות בלואיזיאנה. אבל אני לא באמת יכול לכלול את הביטלס בזה. הביטלס הסתיימו עם מתבודדי הרמן. זה לא רוק'נ'רול. תמיד הייתי מבולבל מאוד לגבי הגישה האמריקנית לחשוב שהביטלס הם רוק. כי הם היו תופעת פופ כל כך גדולה. תמיד נהניתי מכמה דברים שלהם כמוזיקה קלילה, עם יצירות מופת מדי פעם שנזרקות פנימה. אבל עם הרבה דברים שלהם, שאתה לא יכול לחפור עמוק מאוד. או שאתה נתקל בהתחמקות מכוונת של לנון ממה שהוא מנסה לומר, או ברדידותו של פול מקרטני, כי הוא רואה במוזיקה כישות. כלומר, הוא מאמין גדול במוזיקת ​​פופ, אני חושב. אבל אני תוהה אם מקרטני נשען על זרי הדפנה של הביטלס".

על להקת אבבא: "אני זוכר ששמעתי את השיר S.O.S ברדיו בארצות הברית וכשהבנתי שזו להקת אבבא, זה היה מאוחר מדי, מכיוון שכבר נכבשתי על ידי זה. פשוט חשבתי שזה צליל כל כך נהדר עם תוף בס נהדר וכל העניין".

פרסומות של חברת VOX בשנת 1971. בואו גם אתם להישמע כלהקת רוק אמיתית!

פינק פלויד מודל אפריל 1969. "אנחנו עושים עכשיו משהו שיהיה שגרתי בעוד עשרים שנה".

להקת פינק פלויד הייתה ידועה אז עדיין כלהקת מחתרת רצינית באנגליה וב-14 באפריל היא הופיעה באולם רויאל פסטיבל הלונדוני, כשהיא מתהדרת בצליל חדש והיקפי. לפני המופע סיפר מתופף הלהקה, ניק מייסון, לעיתון ביט אינסטרומנטל:

"המופע הזה יהיה גדול ויכיל פרטים רבים ומעניינים. זה מסוג המופעים שמצביעים לכיוון אליו המוזיקה אמורה ללכת. הצליל שנפיק יבקע מכל מקום באולם. אנחנו עושים זאת עם רכיב בשם AZIMUTH CO-ORDINATOR. זה סוג של מיקסר סאונד שמאפשר לקבוע מיד להיכן לשלוח את הצלילים. כרגע אנחנו עסוקים בבניית עוד אחד שכזה, כדי לזרוק כמה שיותר צלילים מסביב. כל מיקסר שכזה מכיל ארבעה ערוצים בו. במיקסר הזה יש שני מוטות קטנים שמאפשרים לך לשלוט על הצליל. כך אפשר למקם צליל בכל פינה באולם. כל מוט שכזה אחראי על צליל מסוים ואפשר לשלוט על שני צלילים במקביל כשכל אחד מהם 'נזרק' למקום אחר. אנחנו עושים עכשיו משהו שיהיה שגרתי בעוד עשרים שנה. אנשים יקנו תקליטים שיש בהם צליל היקפי וישמיעו אותם במערכות שמע מיוחדות, עם רמקולים בכל פינה של החדר. זה ודאי יעלה יותר מקניית מערכת סטריאו רגילה אבל השוני באפקט יהיה עצום. כרגע אנחנו עדיין לומדים להכיר את המיקסר הזה שבנינו להופעות. כך נוכל, למשל, גם להשמיע הקלטות אפקטים מוכנות מראש ולהשמיען בכל פינה באולם".

מסתבר שזה לא המיקסר הראשון מהסוג הזה שהלהקה בנתה. מייסון: "כבר בנינו בעבר מיקסר שכזה אך לצערנו הוא נגנב מאיתנו במופע היחיד בו השתמשנו בו. אבל אין לי ספק שמי שגנב את זה מאיתנו לא יצליח להפעילו כהלכה".

לא כל הופעה של פינק פלויד שילשלה רווחים לכיסי חבריה. מייסון: "עשינו מופע באולם קווין אליזבת', לפני כשנה וחצי. הפסדנו הרבה כסף מזה, למרות שכל הכרטיסים נמכרו, כי שילמנו כסף רב לציוד שהבאנו לשם. עכשיו זה כבר יהיה אחרת. כיום הקהל ממש נהנה איתנו. בימים בהם הופענו באולמות ריקודים, אנשים אהבו את השיר על אמילי ושנאו את כל השאר. מופע טוב בזמנו היה מופע בו לא זרקו עלינו בקבוקים. אנשים באו אז כדי לשתות, לרקוד, להתחיל עם בחורות וללכת מכות, אם זה היה לילה טוב במיוחד".

על תוכניות הלהקה בהמשך השנה (כשהוא מסביר על התקליטים MORE ו- UMMAGUMMA): "לאחרונה השלמנו את ההקלטות למוזיקה לסרט. ההקלטות ארכו שבוע ועכשיו אנחנו עובדים על אלבום שיחולק לארבעה חלקים. כל חלק יוקדש לאחד מאיתנו שיעשה בו את מה שהוא רוצה. הקטע שלי באלבום יהיה, מן הסתם, קשור לכלי הקשה ואשתמש בו בהרבה סטריאו. היצירה של ריק רייט ממש מתקדמת ומאכלסת את כל שמונת הערוצים של האולפן. היצירה של רוג'ר ווטרס לא תתמקד בבס. למעשה, הוא עושה משהו שנשמע כמו מוסיקה אלקטרונית. המטרה שלנו היא לעשות אלבום כפול שתקליט אחד בו יהיה בהופעה חיה והשני באולפן. זה יראה לאנשים מה אנחנו יכולים לעשות ביחד ולחוד".

ברשותכם, אחזור להופעה ההיא בפסטיבל הול (כאמור, ב-14 באפריל) ואגלה לכם שפינק פלויד ניגנה שם את היצירה המקורית THE MAN. לאחר מכן הייתה הפסקה ואחריה חזרה הלהקה לבמה לביצוע היצירה THE JOURNEY. לקינוח בוצע הקטע INTERSTELLAR OVERDRIVE.

יוצר הסרטים, אנתוני סטרן, הגיע לאולם בשעת אחר הצהרים, כשהלהקה התכוננה לקראת הופעתה. הוא הצליח לתעד את ההכנות בשחור לבן וגם תכנן להקליט את ההופעה באותו ערב. אבל, למרבה הצער, מנהל המקום קלט מה שקרה ומיהר למנוע זאת, כשהשיחה בין שניהם נקלטה גם היא במהלך צילומי אחר הצהריים. התיעוד הזה יצא שנים לאחר מכן באופן רשמי.

ג'ון לנון - איש צעיר ושחצן! - כפי שנכתב במכתב למערכת של המלודי מייקר בשנת 1967

להקת קווין מודל אוגוסט 1974. אז איך עשתה אז הלהקה את הסאונד הבימתי שלה?

תאהבו את זה או לא, אבל אתם חייבים להודות שבתקליטים יש ללהקת קווין צליל ייחודי. איך בריאן מאי משיג את הצלילים המטורפים האלו מהגיטרה הבנויה שלו? ואיך רוג'ר טיילור צועק לגובה שיכול לנפץ כוסות? ואיך מצאה הלהקה את השילוב המושלם לבניית קולות? כל זה, בתוספת עזרה מטכנאי הקלטה מיומנים, מעניקים סאונד מרשים ביותר.

לשחזר את הצליל הזה להופעה חיה זו משימה קשה עבור ג'ון האריס, מהנדס הקול של הלהקה. האריס למד באותה מכללה בה למדו חברי הלהקה, והוא היה איתם כבר מההתחלה. זכך שהוא הכיר אותם היטב.

קווין שכרה את מערכת הסאונד הנרחבת שלה ויכלה לסחוט ממנה 3,500 וואט. ההספק העוצמתי הגבוה ביותר בו השתמשה הלהקה בסיבוב ההופעות הבריטי האחרון שלה אז היה 2,500 וואט וזה קרה בניוקאסל.

הלהקה השתמשה אז בשני מיקסרים גדולים לסאונד. האחד נועד לתופים והשני חולש על הכלים האחרים. זה נתן להם הרבה ערוצים לשחק איתם.

כמו כן נעשה שימוש באפקטים מיוחדים שונים, הכוללים ECHOPLEX על שירתו של פרדי מרקיורי, מה שהעניק אפקט DELAY בעת הצורך. בריאן מאי השתמש בשני אפקטים כאלו. כך הוא ניגן צליל ואחריו הוסיף על הצליל שחזר להתנגן עוד פעם צליל נוסף ויצר עם זה הרמוניות מיוחדות.

הלהקה נהגה לערוך בדיקת סאונד של שעתיים. אז זה נחשב להמון זמן בגלל מספר האפקטים שהלהקה השתמשה בהם. כיום, כל להקה הכי קטנה עושה באלאנסים באורך שכזה ואף יותר. חברי הלהקה ידעו שכל תקלה עלולה להיות הרת אסון.

רוצים לזכות בגיטרה כמו של ג'ון לנון? הנה ההזדמנות - בשנת 1964. זו למעשה גיטרת ריקנבקר 325 כמו של ג'ון, אבל לא ה-גיטרה שלו. עד אז היה ג'ון הבעלים של ריקנבקר שניה, עוד 325, שהוכנה במיוחד עבורו ואותה קיבל במיאמי בפברואר 1964. הוא קנה את הראשונה בהמבורג בשנת 1960, דגם נדיר בגימור טבעי משנת 1958 ללא חורים...

בפברואר בשנת 1970 פורסמה כתבה על קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג במלודי מייקר. הדובר הראשי בה היה סטיבן סטילס.

הגאונות, אומרת האמרה הישנה, ​​היא יכולת אינסופית להכיל מאמצים. אם זה כך, אז סטיבן סטילס חייב להיות די קרוב לזה. כי סטיבן הוא בחור מאוד קפדני, הרבה יותר ממה שעושים רוב מוזיקאי פופ, שאוהבים להקליט מהר ולעוף הביתה. "גישה זו היא הבסיס להצלחה רבה", אמר לי במלון שלו בלונדון לפני כמה ימים.

"יש אנשים, בלהקות מממפיס ולהקות מנאשוויל, שרק עושים את זה כי הם יודעים את כל זה מבלי להתאמץ. הם עברו את הצורך לעבוד על הכל בפירוט. אבל מבחינתי זה שונה מאוד, וזה עניין של עבודה קשה מאוד. כמו הבחור עם להקת קרידנס קלירווטר (ג'ון פוגרטי - נ.ר), למשל - התקליטים שלהם נשמעים כאילו הם הקליטו אותם במהירות והתפצלו, אבל המתופף מנגן בדיוק במהירות הנכונה כי הוא יודע שזה הקצב שמוכר את התקליטים שלו. סרג'נט פפר, למשל, נוצר בגישה הפוכה ואני, כמו זה, אוהב לקחת הרבה זמן ולהכין משהו שבדיוק מתאים לי. יש לי יותר יכולת לזה מאשר מישהו אחר בלהקה שלנו, ולפעמים אני נשאר מאחור לעבוד על המיקסים כל עוד טכנאי ההקלטה יישאר איתי. האלבום החדש שלנו, שנקרא DEJA VU, לקח שבועות להקליט, בסן פרנסיסקו ובלוס אנג'לס. בסן פרנסיסקו הייתי קם בחמש אחר הצהריים, אוכל ארוחת בוקר, הולך לאולפנים ונשאר שם עד הצהריים שלמחרת ואז הולך הביתה ומתמוטט.

זה נמשך כך במשך שלושה שבועות. לפעמים אני צריך לעבוד כדי לשכנע גם את החבר'ה האחרים לעשות זאת. על אחד משיריו של קרוסבי מהאלבום החדש, גרמתי לו לנגן אותו שוב ושוב שוב עד שהוא נרדם מעל הגיטרה שלו. גם השירים של ניל (יאנג) לא נשמעים כמו הדברים שהוא עשה בלעדיי. עבדתי קשה על אלה, כי למרות שהאלבום הזה עם קרייזי הורס (EVERYBODY KNOWS THIS IS NOWHERE - נ.ר) היה מדליק, אתה יכול לדעת שהוא הוקלט במהירות.

הצלחנו להקליט את האלבום הראשון שלנו די מהר, בערך במשך חודש, כי זו הייתה עדיין חוויה חדשה אז וכולם היו מסוגלים להביא רעיונות ולא היה אכפת לי לעבוד קשה בזה. אבל משהו כמו 'סוויטה: ג'ודי תכולת העיניים' עדיין לקח הרבה זמן, כי אנחנו עשינו את כל החלקים בנפרד. ביליתי שעות רבות על תפקיד הגיטרה שבשיר 'מרקש אקספרס', במציאת ההרמוניות הנכונות שיצטרפו לקו המוביל שבגיטרה".

סטילס היה בזמן דברים אלו באנגליה כי להקתו לקחה הפסקה, לאחר שישה חודשים של סיבובי הופעות. בהפסקה זו הצליחו כולם להקליט אלבומי סולו חוץ ממנו. , "המצב עם הזמן באולפנים ממש מגוחך. כל המקומות שאני רוצה לעבוד בארצות הברית מוזמנים עד הקיץ. רציתי לעבוד באולפני וולי היידר אבל יש לו איזושהי עסקה עכשיו עם בונס האו, ובונס מקבל את רוב הזמן אצלו להקלטה. אלבום הסולו שלי ייקח לי רק חודש להקליט, כי אני מלהטט עם הרעיונות מזה זמן מה. אולי אצטרך רק מתופף ואעשה את כל שאר החלקים בעצמי, אבל אני יודע שאם אני אצטרך מישהו אחר, יש הרבה תותחים כבדים כאן - כמו אריק קלפטון, שיחזור בקרוב. יש גם סיכוי שסטיב ווינווד יצטרף וגם רינגו סטאר, שניגנתי עבורו לא מזמן. ממש נהניתי לנגן באולפן איתו, עם האריסון ועם קלאוס פורמן. ג'ורג' מרטין הפיק את הסשן ההוא. ג'ורג' האריסון אמר שהסשן נועד לתקליטון ההפתעה של רינגו (שייקרא IT DON'T COME EASY - נ.ר) ואני מניח שזה יכול להיות נכון.

רינגו נכנס עם מנגינה קטנה - כלומר, הוא התיישב וניגן שמונה תיבות ואמר, 'זהו זה'. אז כולנו הצענו, כמו איך להוסיף גשר מוזיקלי כאן והקדמה קטנה שם וזה יצא יפה מאוד. יכולתי להבין מדוע ג'ורג 'מרטין היה כה חשוב לביטלס ובמיוחד בצורת השירים, באלמנטים המתוחכמים יותר. הוא השפיע מאד על הביטלס ובעיקר על פול. חשבתי שהוא אדיר, ואשמח שהוא יעשה איתי אלבום, אבל אני מניח שאשתמש בביל הלברסון, כי הוא כל כך רגוע והוא לא מפריע לי שאני לוקח את הזמן ומבלבל בראש.

התחלתי להקשיב להם בזמן שיא האלבום "ביטלס למכירה" - זה עדיין המקום בו אני נמצא, אגב, וכך גם כל השאר - ואולי באותה תקופה הם היו ברגעים הגדולים והמבודדים ביותר שלהם, ובכך הם היו הכי קרובים. כל כך הרבה פעמים ג'ון היה נכנס עם רעיון אינטואיטיבי כלשהו לשיר, ופול וג'ורג 'מרטין טיפלו בזה, והמוצר המוגמר היה עושה זאת למשהו מדהים. כיום כל הסצנה הולכת ומשתחררת. עוד מעט יהיו אולי חמישה עשר בחורים שכולם יכולים לנגן יחד בכל שילוב אפשרי. זו התרופה נגד קיפאון מוזיקלי. לא כל הזמן אותם פרצופים ישנים אלא פשוט להיות הרבה יותר חופשי ופחות תחרותי, כי אם מישהו טוב יותר ממישהו אחר, זה כבר לא משנה. תחרותיות היא זו שהורגת את המוזיקה".

גם על ההופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ברויאל אלברט הול, היה לו מה להגיד: "זו הייתה הפעם הראשונה שהושפענו מהמתח. כבר הופענו מול קהלים גדולים שהיו הרבה יותר לא ידידותיים בהתחלה, אבל הם נתנו לנו מחיאות כפיים סוערות לאחר השיר הראשון. באלברט הול הרגשנו איכשהו כאילו עמדנו בבית המשפט, כאילו האנשים הגיעו לשפוט אותנו ולא ליהנות מהמוזיקה שלנו. האנשים מלפנים היו ידידותיים, והאנשים שלמעלה היו ידידותיים, אבל מסביב עמדו המון חברי להקות אחרות שהיו שיפוטיים. אין שום מקום אחר באנגליה שהייתי מעדיף להופיע בו יותר מאשר שם, אלא שאנשים כנראה הולכים לקונצרט באלברט הול בתוך מחשבה מוגדרת. ספגנו ביקורת על שהשקענו זמן רב בכיוון הגיטרות ושאר הכלים, וזה מוצדק בחלקו כי אני אוהב לכוון כלים בזמן שאני מנגן קצת מוזיקה, כדי שזה לא יישמע לא נעים לקהל. אבל כשניל נהיה עצבני, הוא מנגן מאוד נוקשה ומניח את הגיטרה שלו לא כראוי ואז צריך לכוון אותה שוב".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר