ברוכים הבאים לבאנדל חמישי ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.
להקת אוריה היפ מודל 1972. "אנו מנסים ליצור סצנה משלנו".
בזמנו לא נתפסה הלהקה בצד האינטיליגנטי של הרוק. כך סברו מבקרי המוזיקה שיצאו נגדה, שקבעו כי זו להקה שמתאימה למעריצים של בלאק סאבאת' ודיפ פרפל. עם צאת האלבום הרביעי, DEMONS AND WIZARDS, החלה התקשורת לשים קצת יותר תשומת לב רצינית כלפי החמישיה הזו.
"אני חושב שנכנסנו בזמן הלא נכון לזירת העיתונות", קבע גיטריסט הלהקה, מיק בוקס, בעיתון NME. "נכנסנו כשלהקות כבדות אחרות יצאו וכל הדברים הרכים יותר נכנסו. מכיוון שהיינו להקה כבדה וקידמנו את עצמנו ככזו, היינו מודאגים מאד. הדרך היחידה עבורנו לרכב מעל הסופה הייתה להמשיך לעבוד ולהתקדם מוזיקלית. אם להיות כנים, תמיד חשבנו שנוכיח את עצמנו כי הקהל תמיד היה טוב מאוד עבורנו. בהופעותינו תמיד נדרשנו לעלות לכמה הדרנים. אז חשבנו, 'מי פה טועה? זה לא יכול להיות אנחנו!'. באופן אישי, אני לא חושב שהעיתונות אי פעם האזינה לנו בצורה הוגנת. ניסינו להתקדם בכל אלבום ואני חושב שזה ברור מאליו, אם מקשיבים היטב לתוצרת שלנו".
אוריה היפ הוצבה כמטרה נוחה לכיתת יורים תקשורתית בזמן צאת אלבומה הראשון, שקיבל קמפיין פרסומי עצום מחברת התקליטים. בתקשורת אהבו להסכים שיש פה באוויר ריח של התלהבות יתר לא מוצדקת.
"באמת שזה יצא משליטתנו", אמר בוקס. "בכלל לא הסכמנו עם כל הפרסום הזה, אבל חברת התקליטים שלנו באותה תקופה ביקשה מאיתנו לתאר את המוזיקה שלנו. אמרנו שיש בה דברים כבדים וכמה דברים קלים יותר. הם הלכו וקבעו עם זה שם לאלבום (VERY 'EAVY VERY 'UMBLE). כשראינו את הפרסומת עם השם הזה, עיקמנו את האף. אפילו היינו חייבים להודות שמבחוץ זה נראה כמו התלהבות יתר מזויפת. זה לא היה אמור להיות כך".
לא היה קל לאוריה היפ להתקבע על האנשים הנכונים. זאת עד שהגיעו לאלבום הרביעי.
בוקס: "גם אחרי שהקמנו את אוריה היפ הראשונה היו לנו בעיות איומות למצוא את הבסיסט והמתופף הנכונים, כי מעולם לא רצינו מוזיקאים חלשים אצלנו. תמיד רצינו אנשים עם דרייב טוב, אבל זה לקח עידנים למצוא מישהו כזה. אחרי סדרה ארוכה של שינויים, יש לנו עכשיו את לי קרסלייק בתופים וגארי ת'יין בבס. זו יחידה ממש נחמדה עכשיו כי יש לנו חמישה זמרים חזקים, חמישה אנשים חזקים על הבמה וחמישה אנשים שכותבים מוזיקה. אני חושב שדברים מתחילים לקרות עכשיו כי יש לנו חמש נקודות חוזק לקשת הצבעים שלנו. בעיניי זה נהדר כי אנחנו באמת מבינים אחד את השני כאנשים, ובאמת מבינים אחד את השני על הבמה. זה די נדיר, כי עם הרבה להקות זה יכול להיות כל כך גרוע, גם אם הכל נראה נהדר כלפי חוץ".
באותה תקופה הייתה תחושה שאוריה היפ פונה לקהל צעיר יותר.
בוקס: "בהתחלה ממש פחדנו מזה, והתיישבנו ושוחחנו על זה בינינו לבין עצמנו. אבל אז חשבנו שיש לנו מזל כי אנחנו עדיין מושכים את הקהל המבוגר שהיה לנו בעבר. הם נוטים לשבת מאחור בזמן שהצעירים מזנקים קדימה. אני חושב שזה נהדר. למעשה הצלחת האלבום החדש שלנו כבר עשתה הבדל ניכר בגודל הקהל שלנו, וזה, כמובן, נעים מאוד. שמנו המון תקווה באלבום הזה ואני חושב שזה צעד די גדול מהאלבום הקודם, LOOK AT YOURSELF, שהיה יותר בקטע של רוק. אני חושב שהמוזיקה שלנו מאוד כנה. המילים בשירים שלנו טובות. אני מרגיש שלהקות רבות, שמדורגות בקטגוריה שלנו, לא דואגות יותר מדי למילים, או אפילו לשירה לצורך העניין. בסך הכל, אנו מנסים ליצור סצנה משלנו ואני חושב שאנחנו מתרחבים כל הזמן. ההצלחה של האלבום הזה מעלה אותנו שלב נוסף. מבחינה מסוימת זה היה מעין אלבום של MAKE IT OR BREAK IT. זו האמת".
תקליטון חדש ללהקת (ה)סטטוס קוו - שנת 1968:
להקת ג'נטל ג'יאנט מודל דצמבר 1970. הענק העדין נולד וכתבה במלודי מייקר סיפרה כך:
דרק שולמן, סולן הלהקה, רוצה מאד להבהיר שללהקת GENTLE GIANT החדשה אין שום קשר ללהקת SIMON DUPREE AND THE BIG SOUND - להקתו הקודמת. "סיימון דפרי התפרקה כי אנחנו השתעממנו וניגנו חרא של מוזיקה. מבחינתי ניגנו שם פחות מהיכולת המוזיקלית שלנו באופן ניכר".
שולמן טוען שלהקת ג'נטל ג'ייאנט היא משהו אחר לגמרי, למרות שבלהקה הזו הוא נמצא עם שני אחיו שהיו איתו גם בלהקה הקודמת. "אחים תמיד נשארים יחד. אנחנו לא רק שינינו את השם שלנו זה ממש כמו לקרוא ללהקת דיפ פרפל בשם EPISODE SIX" (איאן גילאן ורוג'ר גלובר הגיעו מלהקת EPISODE SIX ללהקת דיפ פרפל - נ.ר.)
שולמן מוסיף: "אני לא מתבייש בסיימון דפרי אבל אנשים עלולים לקבל תפיסה מוטעית בנוגע ללהקה החדשה אם יתייחסו אליה כהמשך של הישנה".
שולמן סבור שרוב הרעיונות המוזיקליים באים מחבר להקה בשם טרי (שזה למעשה קלידן הלהקה, קרי מינייר - נ.ר), שלאחרונה עזב את הקולג' המלכותי למוזיקה. אחד מהשולמנים גם יודע לנגן בכינור ואפילו יש להם צ'לו על הבמה.
דרק שולמן חש שביעות רצון כשקלידן להקת STONE THE CROWS נשמע אומר על להקתו שהיא BAROQUE AND ROLL BAND. "אנחנו מנגנים מוזיקה עוצמתית ומלאת כוח. לא כבדה כמו בלאק סאבאת' או דיפ פרפל. לכן השם שלנו מתאים מאד. המוזיקה שלנו גם עדינה וגם ענקית".
חברי הלהקה טוענים שברצונם להפוך את עולם המוזיקה לעסק רציני יותר. אין להם עניין להוציא תקליטונים. "אנחנו למדנו היטב את הלקחים מסיימון דפרי" - אומר דרק שולמן, "ועכשיו אנחנו התקדמנו הלאה מבית הספר התיכון לאוניברסיטה".
דרק השקיע שנה על מנת להביא את להקתו לחטיבה מוזיקלית. כרגע יש להם תיכנון לעשות סיבוב של שישה שבועות בארה"ב, כנראה כלהקת חימום ללהקה ידועה. "אנשים בארה"ב משתגעים מאלבום הבכורה שלנו. בעבר עשינו טעות כששחררנו להיט בשם KITES ומיד אחר כך ישבנו על כסאות הנוח ונתנו לדברים לקרות. עד עכשיו אנחנו בועטים בעצמנו על הטעות הזו".
המתופף מביא כותרת בשנת 1968 לעיתון רקורד מירור:
להקת HUMBLE PIE מודל אוקטובר 1970.
בחודש זה התראיין זמר הלהקה, סטיב מאריוט, לכתב עיתון NME. אז ניסה שירה החדש של הלהקה, BIG BLACK DOG, את מזלו במצעדי הפזמונים באנגליה, אך העסק איתו לא ממש התרומם. מאריוט היה די משועשע כשהכתב בישר לו על כך בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית ביניהם. מאריוט שהה אז עם להקתו בפילדלפיה בהופעות והיה זה סיבוב ההופעות השני של הלהקה מחוף לחוף.
מאריוט סיפר משם את רשמיו על הסיבוב: "הכל מפיל אותי כאן, כולל ההתקררות המזורגגת הזו שחטפתי. אבל כולנו מנגנים במיטבנו והתגובה של הקהל היא פשוט יותר מדי... זה אדיר. אנחנו במיקום השני בהיררכיית האמנים בסיבוב הזה.
באופן אישי, אני מעדיף את המקום האמצעי הזה מאשר את המקום העליון. אנחנו עובדים על זה בסופו של דבר, אבל אנחנו לא ממהרים לזה בטירוף... יש לנו הרבה זמן. אם אתה מצליח ממש טוב במקום האמצעי הזה, אתה בונה את עצמך היטב לקראת הצלחה כשתהיה במקום הראשי. הופענו עם להקות כמו מאונטיין, מונגו ג'רי ולהקה קטנה וממש פגזית בשם ג'יימס גאנג. אנחנו יודעים שהאמריקנים חצי מוכנים להקשיב לך, אם אתה אנגלי, אבל אם אתה באמת יכול לנגן ולהפעיל את זה כמו שצריך, אז תאמין לי שאתה פשוט לא יכול לפשל.
דבר אחד שבאמת שימח אותנו, זה הכמות הגדולה של השמעות הרדיו שהאלבום שלנו מקבל. נראה שהוא יגיע למצעד האמריקני השבוע. לא רק זה, המנהל שלנו, די אנת'וני, עושה הכל בשבילנו בסיור הזה. סוף סוף יש לנו מישהו שעובד איתנו. הוא בדיוק כמו מאמן כדורגל.
לכולנו פה יש הצטננות ממש קשה. אני חושב שזה בגלל שכל כך חם כאן בחוץ ואנחנו תמיד קופצים פנימה והחוצה מהבריכה. בכל מקרה, זה מוטט את כולנו. אשתי ממש חסרה לי פה. הדבר הגדול כאן הוא שהם מתעניינים בנו כלהקה חדשה לגמרי ולא חופרים בעבר שלנו. זה אתגר חדש וגדול, אבל אנחנו בעניין".
כתב ה-NME סיכם, "אם זה המקרה, נראה שבקרוב נאבד עוד אחת מהלהקות הטובות ביותר שלנו לארצות הברית... ובכן, אני מניח שזה העסק". הוא לא ידע כמה שהוא צודק בהשערה זו.
פרנק זאפה מדגמן גיטרות בשנת 1967.
פיטר גבריאל (מלהקת ג'נסיס) מודל מרץ 1973. "מעולם לא היינו מרוצים לחלוטין מהאלבום והמוזיקה בו".
גבריאל הוא חוד החנית של ג'נסיס. הוא מוקד המשיכה והוא האיש הפרוע. או כך זה נראה למראית עין מתעתעת. מחוץ לבמה הוא מתלבש בצורה סולידית וצנועה לחלוטין. רק המצח המגולח מעיד שמדובר במישהו צנוע עם ניצוץ מיוחד.
כמה חודשים לפני כן יצא תקליטה הרביעי של הלהקה, "פוקסטרוט", ולגבריאל היה מה להגיד עליו לכתב עיתון SOUNDS: "ובכן, מעולם לא היינו מרוצים לחלוטין מהאלבום והמוזיקה בו נשענת במידה רבה על לכידת האווירה כולה. לצערי, לא קלטנו את האווירה שיכולנו לעשות, אבל אנחנו יכולים לעשות זאת על הבמה עם המצגת החזותית שלנו.
"אני חושב שיש לנו מספיק אלמנטים חזותיים שברגע שאנשים יראו את הלהקה, התמונות שיראו בעיניהם יובילו אותם לתקליט. למשל, אני חושב שהסרט 'צוללת צהובה 'סיפק תמונות חזותיות לאנשים שבזכות זה הלכו אחר כך לתקליט וגילו שירים כמו ONLY A NORTHERN SONG.
מעולם לא הוצאנו דבר מגושם כמו SUPPER'S READY לבמה לפני כן ואנחנו מגלים שכשאנחנו מוציאים דברים שעשינו הרבה עבודה עליהם, הם בדרך כלל לא יכולים להחזיק קהל בחלקים מסוימים, אך מה שמשמח אותנו הוא שהקהל, בסיבוב ההופעות הנוכחי, מוכן להקשיב לכל זה.
כרגע אנחנו עדיין מוגבלים במה שאנחנו יכולים להעביר, אבל עם תוכנית x, בואו נקרא לזה כך, נוכל לתת את הדגש הנכון. העניין הוא שאנחנו עדיין לא מרוצים ממצב התאורה בהופעותינו. אנחנו לא רוצים לדאוג לקשיים הטכניים אבל אני חושב שזה בלתי נמנע להקים צוות שיפעיל את כל זה עבורנו. אתה הופך להיות ארגון שמוציא יותר כסף ודורש יותר כסף בהתאם. אנחנו רוצים לעשות את הכי טוב שאפשר על הבמה ולהרוויח את הכסף שלנו בתקליטים. אנחנו עדיין רואים את עצמנו בעיקר ככותבי שירים שנראים אולי קצת מוזרים".
סטיבי וונדר מדגמן מפוחית של חברת HOHNER, בשנת 1964.
להקת קינג קרימזון מודל נובמבר 1971. "אני מודה שאני אחראי להרבה מהמתח בזמן האחרון".
"אני עדיין לא יכול לראות איך אפשר להרכיב להקה - או אפילו להעלות על הדעת את הרעיון להרכיב קבוצה של אנשים ולהפוך אותה ללהקה", אמר אז מנהיג הלהקה, הגיטריסט רוברט פריפ, לעיתון SOUNDS.
פריפ ידע על מה הוא מדבר. כי להקות התפרקו אז מדי יום והסיבות שחבריה נותנים בדרך כלל נשמעות כ"אי הסכמה מוזיקלית". זה כמובן נאמר לתקשורת, אבל מתחת לפני השטח הסתתרו תת זרמים, כמו שהמתופף הוא חלאת אדם, או שהגיטריסט הראשי רוצה להיות סופרסטאר, או שלזמר יש הרגלים בעייתיים. לפי פריפ, מערכות היחסים בתוך להקה חשובות לא פחות מהמוזיקה. לעתים קרובות, אנשי הלהקה מבלים יותר זמן ביחד מאשר עם משפחותיהם, לטוב ולרע.
"לכל אחד יש תפקיד בלהקה כאישיות ולא רק כנגן", אמר פריפ. אחרי הכל, קינג קרימזון כמעט התפרקה במהלך סיבוב ההופעות האחרון שלה אז. מל קולינס, נגן כלי הנשיפה, אמר: "היה לחץ להכין את האלבום ISLANDS מכיוון שזה היה צעד שבתחילתו לא ידענו אם נוכל לעשותו כהלכה. כולנו היינו די מרוצים מהאלבום, אבל אז היינו צריכים ללכת היישר לסיבוב ההופעות, שהיה קצת בעייתי. גילינו שזה לא מסתדר כמו שרצינו שזה יהיה. כלהקה אנחנו מאוד תובעניים וצריך לכוון לדברים גבוהים יותר כל הזמן, והיו לנו כמה הופעות גרועות. כולנו היינו מתוסכלים למדי, ובוז בארל עבר תקופה לא טובה בנגינת הבס שלו, מה שהשפיע גם על שירתו".
פריפ: "הסיבה שאנחנו מנגנים ביחד היא בגלל שאנחנו רוצים לנגן ביחד, והאנשים המעורבים בזה כולם רגישים למדי, כך שכאשר הרגישות מבעבעת יותר מדי, זה הופך לצרות. אני, למשל, נהיה חסר רגישות לאחרים ואז יש בעיות".
מל קולינס: “אני לא יכול לעבוד בשדה קרב. אני צריך להיות באהדה עם האנשים האחרים בזירה כדי לנגן במיטבי. אני יכול לראות שיש מקרים שאתה יכול להיות פרודוקטיבי כשאתה מתוחכם, אבל זה לא עובד כך רוב הזמן".
פריפ: "כך עבדה בעבר הלהקה הוותיקה של קרימזון, ולכן היא עשתה המון ואז התפצלה. אני מודה שאני אחראי להרבה מהמתח בזמן האחרון". חברי הלהקה, שחשו תסכול אדיר ממנו, החלו גם לריב זה עם זה - עד שיום אחד נערכה שיחת הבהרה והעניינים נרגעו לזמן מה.
פריפ: "יש בסיס חזק מספיק של אהבה וכבוד בלהקה, ומטרות משותפות, לאפשר לדבר על הזה לקרות בלי הרבה האשמות אישיות מצמררות או גסות".
בעיה נוספת שהייתה להם, אך מבחוץ הפעם, הגיעה מהקהל. "באופן אישי אני מתקשה מאוד להתייחס לצעקות מהקהל וענייני הדרנים. כי אני לא חושב שזה קשור כל כך למוזיקה. ככל שהקהל צעיר יותר, כך הצעקות לעידוד חזקות יותר מכיוון שיש הרבה יותר אנרגיה לשחרר. אבל אני חושב שזה הוגן לומר שנתקלנו במרכיב חזק של חוסר רגישות כלפי מה שאנחנו עושים - כמו אנשים שצועקים כל הזמן שננגן את EPITAPH. זה לא קל"
פרסומת עם להקת דייב קלארק פייב - שנת 1964:
פיטר גרין (פליטווד מק) מודל פברואר 1970 - מדוע הוא רוצה לזרוק את כל הכסף שלו?
באותם ימים היה גרין איש שכסף לא היה חסר לו ומכוניתו הייתה מתוצרת יגואר. בסך הכל הוא היה מרוצה ממה שהיה לו, אך מצד שני הוא לא היה מרוצה.
“יש כל כך הרבה אנשים שבכלל אין להם שום דבר", הוא אמר אז לכתב NME, "שאני מרגיש שהמעט שאני יכול לעשות זה לוותר על העודפים שלי. לא שיש לי מיליונים, אבל יהיו הרבה כספים גדולים שיגיעו לי בהשוואה למה שהאדם הממוצע מרוויח. עדיין לא קיבלתי תמלוגים מכתיבת השירים שלי ומגיע לי 18,000 ליש"ט (של אז - נ.ר) שבכוונתי לתת לנזקקים. אסור שיהיה רעב. רק בגלל שמישהו נולד בצד השני של העולם, זו לא סיבה שהם ירעבו בגלל זה.
אני לא נכנס לעוני, למרות שחשבתי לעשות את זה. אולי זה היה גורם לי להרגיש טוב יותר. כך ככל שאני מרוויח יותר כסף כך אוכל לתת יותר. קל לעשות את זה. מה שאנשים אחרים עושים עם הכסף שלהם זה ממש לא ענייני, אבל אני יודע איך זה להרוויח 5 ליש"ט בשבוע ולצחוק טוב ולהרוויח 500 ליש"ט ולהיות עצוב.
אני מרגיש אשם עם בזבוז כסף על עצמי אבל אני עומד להיזהר. הרגשתי את זה הרבה... אפילו כשאני אוכל לפעמים. המעט ביותר שאני יכול לעשות הוא למסור את הכסף שאני לא צריך, וכל מי שחושב שכסף ישמח אותם, כל כך טועה. אשמח לרכוש יאכטות ואני אוהב מכוניות, אבל העניין הוא שלפני שאני עושה את זה - הייתי רוצה לדעת שכולם מקבלים את קערת האורז שלהם כל יום. אני חושב על החיים כצינור ארוך שאתה מסתכל בו. כאשר אתה נולד - הצינור פתוח והחלק הפנימי קל לכניסה. דברים כמו בסיס משפחתי גרוע, עוני וחוסר הזדמנות מתחילים להכות עם ההליכה בפנים עד שהצינור נסגר מאחוריך. באתי מבית פועלים והיה לי רקע משפחתי טוב, אבל דברים מסביבי החלו להחליד את הצינור. זה מה שקורה להרבה אנשים".
פיטר גם קיווה אז לעשות עם להקת פליטווד מק מופעי צדקה - "זה יהיה טוב יותר כי אז אני לא אצטרך לגעת בכסף". המופע הראשון לצדקה היה בליסיאום הלונדוני, ב-12 באפריל, לסיוע לקשישים יהודים. כמובן שהיו ספקנים שפקפקו בסיבות העומדות מאחורי טוב הלב שלו, ועל זה הוא אמר, “זה ענייני מה שאני עושה וכל מי שמפקפק יכול ללכת לעזאזל".
על סיבוב ההופעות האחרון של פליטווד מק בארה"ב הוא אמר: "מאוד נהניתי מזה. הסוכן האמריקני שלנו, שמזמין הרבה להקות בריטיות, כמו ג'ת'רו טול, עשר שנים אחרי וכו', אמר שמבחינתו הלהקה שלנו הייתה אחת המוצלחות ביותר איתה נקשר. הרגשנו שעשינו דריסת רגל חשובה. כמובן שהיו הרבה עליות ומורדות וזמנים שבהם בקושי זזנו אבל התחושה בטיסה חזרה הביתה הייתה כל כך טובה שאם נתבקש להסתובב ולחזור לשם שוב, אני חושב שכולנו נסכים מיד. הכרנו שם הרבה חברים חדשים".
הלהקה הביאה מארה"ב גם הקלטה עם שלושה מופעים שעשתה במועדון GARDEN PARTY שבבוסטון כדי לערוך אותן לאלבום בהופעה, "כשיהיה לנו זמן. יש לנו גם בערך 20 משירים חדשים ואנחנו באמת צריכים להקליט עכשיו. אבל יש לנו כל כך הרבה הופעות לעשות”.
ארתור לי (לשעבר מלהקת LOVE) מודל 1975. "ברור שאני עושה את זה בשביל הכסף".
עשר שנים לפני כן הקליטה להקת LOVE את אלבומה הראשון עבור חברת התקליטים ELEKTRA ועשר שנים לאחר מכן הפך תקליט זה לפריט למכירה במחירי מבצע בחנויות התקליטים. הזמנים השתנו אך מנהיג אותה להקה, ארתור לי, עדיין לא הצליח למצוא את פריצת הדרך המלאה שהגיעה לכשרון כמו שלו.
בשנת 1975 הוא חזר לאנגליה, עם גרסה חדשה ושונה לגמרי של להקת LOVE, כדי להציג את הצליל העדכני שלו. כך סיפר לעיתון NME את רשמיו ודעותיו: "פרסום הוא כל העניין, ואנחנו לא מקבלים מזה הרבה לצערי. אני עושה את אותו סוג של מוזיקה שאני תמיד עושה - מוזיקה טובה שאם אתם לא אוהבים אותה, אז חבל. אם מישהו מצפה ממני להיות שולחן או כסא, אז תשכחו מזה. החיים לא מורכבים משולחנות וכיסאות ואם אתם לא יכולים להיות מספיק פתוחים כדי להעריך דברים שונים מזה, אז אתם מוגבלים. אם אנשים באמת אהבו אותי בעבר, הם יכולים לעשות זאת גם עכשיו. הם יכולים ללכת עם השינוי. אני לא אמור להיות סוג של בדרן. אני אוהב את כל מה שעשיתי מוזיקלית. אם אני לא יכול לעשות את מה שאני רוצה, אז אין טעם לעשות שום דבר. ברור שאני עושה את זה בשביל הכסף, כי אני אוהב מוזיקה אבל אני חייב גם להתקיים בעזרתה".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר
Comments