top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

באנדל רוק - מקבץ כתבות רוק נדירות מן העבר 8

עודכן: 24 באוק׳ 2023



ברוכים הבאים לבאנדל שמיני ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.


בדצמבר 1969 פורסמה כתבה על ג'ימי הנדריקס במלודי מייקר ובה אמר גם את הדברים הבאים:


"חשבתי מזה זמן מה לאחד את שלישיית האקפריינס. אני מחכה עכשיו לנואל רדינג ומיץ' מיטשל שיחליטו אם הם מוכנים לזה. ראיתי את נואל באולם הפילמור ונראה כי הכל מסתדר לו. מיץ' בינתיים מנסה להתאקלם בחזרה באנגליה, לפי מה שהבנתי. אם סיבוב האיחוד שלנו יקרה, ברור שנופיע גם באנגליה. אני מתכנן שזה יתחיל באנגליה וימשיך משם לשאר אירופה, אמריקה, הוואי, קנדה ואולי נסיים באנגליה. בינתיים אני מקליט עם להקתי, BAND OF GYPSYS, שהיא שלישיה עם באדי מיילס בתופים ובילי קוקס בבס. הלהקה הזו מאד פ'אנקית. סוג של רוק ובלוז. באדי מיילס הוא מתופף רוקיסטי יותר אבל מיץ' מיטשל הוא מתופף קלאסי יותר.


אין לי מושג מה קורה היום באנגליה מוסיקלית וכנראה שאצטרך לחזור לשם כדי להיטען באנרגיות חדשות. ראיתי כאן את ג'ת'רו טול ומאד התרשמתי מהם לטובה. בינתיים כתבתי הרבה דברים חדשים ויש לי מספיק שירים לשני תקליטים. נראה כי תקבלו תקליטון ראשון שלי מההקלטות בינואר הקרוב. מה יהיה שמו? או 'מנסה להיות גבר' או 'חדר מלא במראות'..."


כשבשנת 1973 רוכבת חברת התקליטים הקודמת של קאט סטיבנס על הצלחתו, עם שירים שיצאו אצלה בסיקסטיז:


בפברואר 1976 פורסמה כתבה על להקת קווין בעיתון המוזיקה הבריטי, רקורד מירור. זאת לציון הצלחתה של הלהקה במשאל בקרב קוראי השבועון. ג'ון דיקון, בסיסט הלהקה, מגיב בכתבה:


"הייתה לנו שנה מוצלחת מאד והסוף שלה, עם השיר 'רפסודיה בוהמית' שצעד כל כך הרבה זמן, ממש הפתיע אותנו. אנחנו לא בטוחים מה קורה לאמן כשהוא נשאר כל כך הרבה זמן בפסגה. להקת הביי סיטי רולרס עשתה זאת לפנינו, עם השיר BYE BYE BABY, ואני מקווה שאנחנו נמשיך להצליח. אנחנו יוצאים בקרוב לשלושה חודשי הופעות באמריקה, אוסטרליה ויפן. כשנחזור, נתחיל להקליט אלבום חדש. אני מקווה שהפעם לא ייקח לנו זמן כה רב להקליט.


עדיין אין לנו שירים מוכנים לזה. אין לנו את היכולת לשלוף שירים שמתאימים מיד לתקליטונים. אני חושב שאנחנו פרפקציוניסטים ויש המון צרות במהלך ההקלטות בגלל זה. הסוד שלנו הוא התמדה בדרכנו. ההצלחה לא באה לנו בן לילה. מה שבטוח, ההצלחה מעניקה לנו עכשיו חירות שלא הייתה לנו לפני כן. כשהתחלנו עם הלהקה, לא היה לנו כלל כוח. זה נחמד להיות במצב בו אנו יכולים יותר להחליט בנוגע אלינו ולהציב תנאים.

בכל אופן, אנחנו לא מרגישים שאנחנו בפסגה. אנחנו פשוט ממשיכים לעבוד. אפילו אין לי מכונית נוצצת. יש לי מכונית ישנה וחבוטה. מדי פעם אני מתראה עם שאר חברי הלהקה לבילוי משותף, אבל אנחנו לא עושים זאת לעיתים קרובות. ברור שיש בינינו ויכוחים. אבל זה לא מגיע לרמת האל חזור. מה שבטוח, אנחנו לא מתכוונים לעזוב את אנגליה ולברוח ממס ההכנסה, במידה ונגיע לשלב הזה של רווחים. אני אוהב את אנגליה ולא מוכן להפסיד את כוס התה שלי".


באותו חודש פורסם גם אייטם על הלהקה בניו יורק טיימס; "קשה לומר מדוע להקה בריטית אחת מצליחה באמריקה ואחרת לא". אמר הגיטריסט בריאן מאי, במלון הלהקה, לכתב הניו יורק טיימס. "באנגליה אפשר להיכנס למצעד התקליטונים עלפי המוניטין של הלהקה. אנשים קונים את זה מבלי להניד עפעף, ואז אתה עולה לפסגת המצעד ומגיע לתוכנית הטלוויזיה הבריטית המגוחכת ההיא, טופ אוף דה פופס, ואז כולם קונים את מה שראו על המרקע. אצלכם כאן, קשה מאוד להשיג השמעה ברדיו".


התקליטים של קווין מלאים באפקטים אולפניים מרהיבים, שרבים מהם באים ממוחו של מאי. אלו אפקטים שהלהקה אפילו לא מנסה להשחיל בהופעה חיה. במקום זאת, הדגש הוא על שואו, אך לא מהסוג הצעקני, הפוגע והזול מהמוזיקה, כך לפי הארבעה שהסבירו לאותו עיתונאי.


"המוזיקה שלנו תיאטרלית", אמר פרדי מרקיורי, הזמר הראשי. "המוזיקה שלנו היא קצת קיצונית, ועלינו להעלות את זה על הבמה. אנחנו להקה של אקסטרים, ואנחנו אוהבים את זה ככה".



רוצים תמונות בלעדיות של דייויד בואי מסיבוב ההופעות האחרון שלו בשנת 1973? הנה הכתובת:


באפריל 1970 פרסם עיתון NME הבריטי כתבה על להקה חדשה יחסית ושמה בלאק סאבאת', שנראתה בעיני רבים כאחת שמתעסקת בעניינים של מאגיה שחורה.


גיטריסט הלהקה, טוני איומי, הסביר: "כולם חושבים שאנחנו להקה שמתעסקת בזה. אבל אנחנו בחרנו בשם הזה רק כי הוא מצא חן בעינינו. אני מסכים שכמה מקטעי התקליט שלנו מדברים על דברים לא טבעיים, אבל זה הכי רחוק שהלכנו. התקליט הבא שלנו יכיל מוסיקה יותר אינסטרומנטלית. הייתי חבר בלהקת ג'ת'רו טול במשך כמה שבועות. מבחינה מוסיקלית הם טובים מאד אבל הלהקה ההיא מתייחסת למוסיקה שלה כאל עבודה, בעוד שאצלנו פה אנו מתייחסים לזה באופן רגשי. אנחנו בלהקה הזו גם חברים טובים. הם לא.


כשהצטרפתי לג'ת'רו טול, זו כבר הייתה להקה גדולה. עם בלאק סאבאת' אני חש יותר בנוח כי פה אני חלק מלהקה שעדיין מנסה לפרוץ. המוסיקה המחתרתית כרגע היא מבורכת. אנשים פתוחים ללמוד צלילים חדשים ויש הרבה להקות חובבניות וטובות שלא מצליחות לפרוץ. יש, למשל, להקה אחת שנקראת HOT SPRING WATER שאני מאד אוהב אבל אין לה שום גב להישען עליו. אני גם מאד אוהב את מוסיקת כלי הנשיפה של דם, יזע ודמעות ושל שיקגו. אני מאד מקווה שאזכה לראותן בסיבוב ההופעות שמצפה לנו בארה"ב. אנחנו חוששים מעניין המאגיה השחורה שהודבקה לנו, כי בארה"ב יכולים ללכת עם זה נגדנו. אנחנו אפילו שוקלים לשנות מילים של שירים פה ושם כדי להתאימן לשם. אני מאד רוצה גם לראות הופעות של גיטריסטים כמו ג'ו פאס ואלווין לי. יש להם את זה. הם מנגנים ואתה לא שומע פתאום איזה קלפטון שפורץ בנגינתם. הם מיוחדים".


תמונה נדירה מארכיון הרוק שלי פרדי מרקיורי והתמלילן ברני טאופין. שנת 1977.


באוקטובר בשנת 1970 פורסמה בעיתון דיסק הבריטי כתבה על דיפ פרפל - "פרפל כבר לא חושבים שמוזיקה קלאסית זה דבר מדליק יותר... חוץ מג'ון לורד".


בכתבה עצמה, מהארכיון הפרטי, פורסם (כרגיל, בתרגום שלי): "דיפ פרפל הגיעה לפתע לנקודה הגבוהה ביותר בהיסטוריה שלה, מזה שלוש שנים. עם אלבום ותקליטון במקומות גבוהים במצעדים. עכשיו יש לחברי הלהקה את ההצלחה וההכרה שכה מגיעה להם.


זו להקה שלמה. נגנים מצוינים שלא שוכחים שכדי להיות בתוך המוזיקה, הם צריכים גם להיות חלק מהביזנס שנלווה לה. למרות שההשתוללות הבימתית ששלפה לאחרונה נתקלה במבקרים שליליים, מעריציה אוהבים אותה ומעדיפים אותה על להקות אחרות שרק עומדות קפואות במקום. פרפל לא נותנת לקהל שלה להרגיש כאילו הוא פולש לג'אם פרטי על הבמה. חברי הלהקה זוכרים היטב שאותו קהל שילם מכספו כדי לראותם - ולא רק כדי לשמוע אותם.


עברה כשנה מאז שהזמר, איאן גילאן, והבסיסט, רוג'ר גלובר, הצטרפו ללהקה. מאז הם כמעט ולא מביטים לאחור.


האורגניסט, ג'ון לורד, מספר: "זה היה קשה מאד לספר לרוד אוונס ולניק סימפר, הזמר והבסיסט הקודמים שלנו, שהם לא עושים את מה שאנחנו רצינו שיעשו. כולנו היינו חברים טובים אבל נאלצנו להחליפם לטובת התקדמות הלהקה. איבדנו חצי שנה מבחינה מוזיקלית, בגלל השינוי הזה. אבל התקופה הזו שינתה את הלהקה לטובה. זה היה שווה את המאמץ. עם זאת, באותם ימים חשבתי שלעולם לא נצליח להתרומם שוב".

למרות שדיפ פרפל כבר נהנתה בעבר מלהיט בשוק האמריקני (HUSH), היא לא הייתה מוכנה להצלחה שקרתה פתאום שם עם השיר BLACK NIGHT. לקח כמעט שלושה חודשים מצאתו ועד שהחל להרים גלים שם.


לורד: "זו הפעם הראשונה שנכנסנו לאולפן לעשות תקליטון. מה שיצא לפני כן כתקליטון היו שירים שהוצאנו מאלבומים" (זה לא נכון, כי יצא לפני כן תקליטון עם השיר "אמרטה", שלא נכלל באף אלבום - נ.ר). אני מניח שרצינו לקבל להיט. זו הרגשה נהדרת שזה הצליח כך".


כרגע כותבת הלהקה חומרים לאלבומה הבא וכרגע יש לה כתשעה או עשרה שירים לעבוד עליהם. לורד: "נרצאה הפעם עשרה שירים בתקליט. הם יהיו קצרים יותר כך שיהיה יותר גיוון. הסולואים יהיו קצרים יותר, כי סולואים ארוכים זה דבר שלא מצליח ממש בתקליט. זה יותר קטע של הופעות חיות". (ובכן, גם פה לורד לא מדייק - בתקליט הבא של דיפ פרפל, FIREBALL, יהיו רק שבעה קטעים ובהם גם סולואים ארוכים - נ.ר).


לורד: "חיפשנו זהות עבור הלהקה שלנו. התקליטים הקודמים היו בלגאן של סגנונות. התקליט IN ROCK הוא הראשון שנעשה עם כל הכוח. בתקליט הבא נשתמש בלקחים שלמדנו מעשיית האלבום הזה ונתקדם משם. אנו רוצים שזו תהיה התקדמות טבעית. כשעשיתי את הקונצ'רטו ללהקה ולתזמורת, שאר חברי הלהקה היו נחמדים לעזור לי בזה. הקונצ'רטו מאד עזר לנו אז. מאז כתבתי עוד יצירה, GEMINI SUITE, כי נתבקשתי לעשות זאת מהבי.בי.סי. אבל כלהקה הוחלט שלא ניכנס לפרוייקט שכזה. ריצ'י (בלאקמור) ממש לא רוצה את זה יותר. אבל כתבתי דברים לתזמורת שאני רוצה לעשות. זו המטרה שלי. אני רוצה לכתוב קונצ'רטו לאורגן עבור קית' אמרסון. דיברנו על זה לפני כחצי שנה אבל לא היה לנו זמן לפתח את זה. אולי אני והוא נעשה אלבום כפול; להקת הנייס עם תזמורת בצד אחד ואנחנו עם תזמורת בצד השני. אבל הקטע הכלכלי לעשות את זה ודאי יטרפד את העניין. אני בהחלט רוצה לכתוב לו משהו כי הטכניקה שלו בנגינה חסרת גבולות. אולי זה יהיה רק הוא ותזמורת. אולי אעשה משהו עם תזמורת ואני אנגן בפסנתר וקית' באורגן ונתחלף באמצע. זה יכול להיות דבר נהדר".


בעניין הכלכלי של הפרויקט, לורד ידע היטב במה מדובר. אחרי הכל, כשעשה את GEMINI SUITE בהופעה עם דיפ פרפל, היו להם רק שתי חזרות עם תזמורת של 70 איש שעלתה 700 ליש"ט (של אז) לכל חזרה בת שלוש שעות בלבד.


בנוגע לצליל של דיפ פרפל, לורד התחמש לאחרונה גם בפסנתר חשמלי כי חש שהגיע הכי רחוק שיכול עם אורגן ההאמונד וברצונו לחזור לתחושת הנגינה בפסנתר. עם זאת, הופעת הלהקה, כולל ההתעללות הפיזית בכלי נגינה, תמשיך כדי ליצור את האפקט הויזואלי. לורד: "כמו שמיק ג'אגר אמר - 'אם אתה לא מתכוון לנוע על הבמה - עדיף שתנגן מאחורי וילון'...".


תמונה נדירה מהארכיון שלי: ג'ף לין (מלהקת אי.אל.או) עם מאי פאנג, חברתו לשעבר של ג'ון לנון. במסיבה בשנת 1977.


במאי 1968 פורסמה במלודי מייקר כתבה על פינק פלויד. להקה שלא הייתה אז במצב יציב.


"לפני חמישה עשר חודשים, הפינק פלויד, עם מוזיקה אלקטרונית אוונגרדית משלה ומופע אור קצת פחות מתוחכם, בישרה את העידן קצר המועד של ימי האהבה. היום, עם שני תקליטונים מוצלחים למדי מאחוריהם והסינגל החדש שלהם, IT WOULD BE SO NICE, שיצא עכשיו, חברי הלהקה עובדים קשה יותר ממה שהם עשו אי פעם.


אבל שוק הסינגלים הוא שוק שהפינק פלויד לא מייחסים לו ערך גבוה מדי. 'אפשר באריך נגן לעשות בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות. הסינגל האחרון, APPLES AND ORANGES, לא היה קל לנו לעשותו', אומר המתופף ניק מייסון. 'זה היה מסחרי אבל יכולנו לעשות את זה רק בשני סשנים. אנחנו מעדיפים לקחת יותר זמן בהקלטות'.


'נראה שההזמנות להופעות תלויות בשאלה אם יש לך תקליט בעשרת הגדולים במצעד', קובע רוג'ר ווטרס. 'אני לא אוהב את השיר החדש שהוצאנו או את הדרך שבה הוא מושר. להוצאת סינגלים אין חיוניות מוחצת בתחום שלנו. בתקליטים אנחנו יכולים להפיק את המיטב שלנו בכל זמן נתון'.


הפינק פלויד ראו שינויים בעצמם ובחומר שלהם וניק חושב שבשנה האחרונה היכולת והטכניקה שלהם 'השתפרו מאוד - מה שעושה את ההבדל'.


'סצנה שלמה הלכה', ממשיך רוג'ר ווטרס, שמנגן בס. 'מופעי אור יצאו מהאופנה, אבל אם אנשים עדיין אוהבים אותם, חייב להיות בזה משהו'. הפינק פלויד הם חדשנים ויש להם רעיונות שחורגים מהגבולות המקובלים הרגילים שמציבה הכלכלה של עולם הפופ. הם מאוד עוסקים בהיבטים החזותיים של הצגת מוזיקה. לרוג'ר היה רעיון של להקים קרקס, באוהל גדול, שישתמש בלהטוטנים ובלהקות, כמו פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס ולהקת קרים. זה היה פרויקט דמיוני מרגש שנמעך על ידי מי שהחזיק בפיננסים. כעת הפלויד פנו לגוף הציבורי של מועצת האמנויות בבקשתה לקבל מענק באזור של 5,000 פאונד למימון פרויקט נוסף המשלב מספר אמנויות.


אומר רוג'ר, 'זה יהיה סיפור, באמצעות להקות אחרות, שנכתב כסאגה. כנראה יהיה קריין, אולי השדרן ג'ון פיל, ותהיה איכות בהפקת החומר. זו תהיה סצנה ללא מטרות רווח - שום קשר למכירת תקליטים. הייתי רוצה שארתור בראון יגלם את מלך השדים, כשהפלויד יספק לו את המוזיקה. זה יהיה כמו לספר סיפור אגדה'...".



חידון ביטלס בעיתון KRLA, מודל שנת 1965:


בשנת 1977 פורסמה ברקורד מירור כתבה על אמרסון, לייק ופאלמר ובה שלושת החברים מספרים, בנפרד, על חששותיהם מסיבוב ההופעות הגרנדיוזי החדש שלהם.


קית' אמרסון: "בשנת 1974 הפסקנו לתפקד כשלישייה לזמן מה, בגלל שהייתי חייב להתאוורר מהמוזיקה. למעשה כבר התפרקנו כמה פעמים אבל הקהל הרחב לא יודע את זה. ממש לא דיברנו זה עם זה. מבחינתנו הלהקה הזו פשוט כבר לא הייתה. אבל אז נפגשנו ושוחחנו והבנו שיש לנו עדיין כבוד זה לזה. לפרויקט החדש שלנו, שבא כאלבום הכפול שנקרא WORKS, היה זה גרג (לייק הבסיסט) שהציע שכל אחד מאיתנו יקליט צד אחד כסולו. לי לקח זמן מה כדי להיכנס לרעיון הזה כי רציתי מזה זמן רב להקליט אלבום סולו משלי, אבל כל פעם שהלהקה הזו נתקעה בחיפוש אחר חומרים - נאלצתי להפריש את הרעיונות שלי אליה במקום לאלבום סולו. השיר PIRTAES היה אמור להיות באלבום הסולו שלי. המוזיקה שכתבתי לקטע הזה נוצרה במקור כפסקול לסרט שכתבתי בשם 'כלבי המלחמה'. אבל פרויקט הסרט נפל. אני לא יודע מדוע. הספר היה מצוין וזה היה יכול להיות סרט נהדר. אז נותרתי עם מוזיקה שהפרשתי ללהקה במקום לסרט. הבאתי את זה לגרג והצעתי לו שיכתוב מילים לזה בנושא שכירי חרב. הוא ענה לי שלא בא לו לכתוב על הנושא הזה ויבדוק אפשרות אחרת. חודש לאחר מכן הוא צלצל אליי והציע לכתוב מילים על פיראטים אז הסכמתי".


על הקלטת יצירת הפסנתר שלו לאלבום הזה שנקרא WORKS, סיפר: "זה היה מגוחך לחלוטין. סקציית כלי הנשיפה קראה מגזיני פורנו בעת ההקלטה. המנצח על התזמורת אפילו לא ראה אותם עושים את זה כי הם ישבו מאחור. לא היה אכפת להם כלל מהמוזיקה שכתבתי. זה מאד הציק לי ונאלצתי להיות קשוח איתם".

על סיבוב ההופעות הבא הוא אמר: "אני לא חושב שאחזור לעשות כל מיני טריקים ופעלולים בנגינתי. לא אקפוץ יותר על אורגן ההאמונד ואני מקווה שאנשים לא יתאכזבו ממני אומר את זה. יש לי מקלדות חדשות להביא לבמה והן מאד כבדות. חוץ מזה, יש המון ציוד ואין מספיק מקום להשתולל. כרגע אני מודאג יותר מהסאונד הכללי של כל מה שיהיה מאשר לתדמית האישית שלי. כרגע אני מתכונן לסיבוב הזה ואחריו ודאי אפנה לתחביב אחר שלי - צלילה. לא בטוח כלל שאמשיך את חיי כמוזיקאי".


מתופף הלהקה, קארל פאלמר, מסביר את הצד שלו: "ניסיתי בצד הסולו שלי בתקליט לכסות כמה סגנונות מוזיקליים. אני חושב שנגני כלי הקשה צריכים לעשות כך, כלומר לנסות כמה סגנונות. הרחבתי את יריעותיי המוזיקליות בשנתיים בהן לא תפקדנו כלל כלהקה, בשנים 1975 ו-1976. אני מתכוון במהלך סיבוב ההופעות להמשיך להתאמן בקראטה ולכן אני מביא איתי מאמן פרטי. אני מעורב בקראטה מזה שלוש שנים. אני אתאמן איתו כל בוקר במשך שעה. המטרה היא אנרגטית לחלוטין. אינני רואה בתורת הלחימה הזו משהו עוין כלפי האחר אלא כדבר טוב שמשחרר אנרגיות. זאת למרות שהחייתיות שבי די חזקה".


והנה גרג לייק מצדו: "אני תמיד מעדיף דברים יפים יותר מאשר דברים ביזאריים במוזיקה. אני מעדיף הרמוניה מאשר חוסר הרמוניה. אני יודע שיש בלהקה הזו הרבה מהצד שאני פחות אוהב אבל זה חלק מהקסם פה, כנראה. יש פה קומבינציה בין הרומנטיקה שלי לטכניות המוזיקלית של קית'. קשה לי כזמר לעבוד בלהקה שכזו. כי רוב החומר נכתב על ידי קית' והוא נועד להיות אינסטרומנטלי. לי קשה לא פעם למצוא את הקו המלודי שם. לא פעם אני מתוסכל מזה. קית' רואה את זה רק מנקודת מבט של מלחין ולא של זמר. להיות בלהקה זה לא דבר שנהנים ממנו. לתקשורת זה תמיד יהיה נוח לומר שאנחנו עושים חיים ביחד אבל האמת אינה כזו. נאבקנו המון כדי להשיג את מה שהשגנו. השאלה היא אם הקהל ימשיך לאהוב את מה שאנחנו עושים, כי נראה לי שדי מיצינו את העניין האלקטרוני במוזיקה שלנו. מה שכן, עניין הכנסת התזמורת השלמה יכול להיות פנטסטי, כי צליל התזמורת מרגש אותי הרבה יותר מזה של סינטיסייזר מוג. ההרפתקה הזו מסוכנת לנו מאד מבחינה כלכלית. השקענו הכל כדי שזה יקרה. אין לנו רשת ביטחון פה. אנחנו שלושתנו לבדנו פה ורק בעתיד נדע מה עוללנו".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר




Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page