רוק מתקדם: בדרך לפשע המאה - להקת סופרטרמפ בשנותיה הראשונות

סופרטרמפ הייתה אחת מלהקות הרוק המצליחות ביותר של שנות ה-70 וה-80, הידועה בשילוב הייחודי של רוק מתקדם ומוזיקת פופ. עם זאת, שנותיה הראשונות של הלהקה התאפיינו בשינויים משמעותיים בסאונד ובהרכב שלה. מאמר זה בוחן את השנים המכוננות של סופרטרמפ, דן בהתפתחות הלהקה ובוחן גם את חברי המפתח של הלהקה בתקופה זו, כולל ריק דייויס ורוג'ר הודסון, ואת תרומתם בהתאמה לסגנון המוזיקלי של הלהקה. בנוסף, המאמר מתעמק בתקליטים המוקדמים של הלהקה.

הכל התחיל בלהקה בשם THE JOINT בה היה חבר פסנתרן בשם ריק דייויס. אותה להקה זכתה בתמיכתו של בריטי עשיר, שגר בשווייץ. הכינוי שלו היה סאם. שמו המלא היה סטאנלי אוגוסט מיסגוס. הוא האמין בלהקה, כשנתקל בה בעת שהופיעה בז׳נבה.

תמונה מחזרת הלהקה:

סאם החליט לרפד את הלהקה בציוד, מכונית וגם באספקת מקום להתגורר בו. במהרה הפכה התקווה לאכזבה וסאם פירק את הלהקה ועל דייויס הוא ציווה להקים להקה חדשה. מודעה לאודישן הושמה בדף הדרושים הקבוע שבמלודי מייקר וזו צדה את עיניו של רוג׳ר הודסון. הוא הגיע, ביצע את השיר DEAR MR. FANTASY של להקת טראפיק והתקבל בתנאי שיהיה הבסיסט בלהקה שתיקרא מעתה בשם DADDY.

דייויס הביא ללהקה גיטריסט בשם ריצ׳ארד פאלמר ואחד המתופפים שהיו בה אך נשאר זמן מועט היה נייג׳ל אולסון, שדרש שיקנו לו מטעם הלהקה מכונית והועף בשנייה שדרישה זו יצאה מפיו. בהמשך הוא מצא את אושרו ועושרו עם אלטון ג׳ון. לפני כן הספיק אולסון גם לתופף קצת עם אוריה היפ בשלביה הראשונים.

במקומו הגיע המתופף קית׳ בייקר (גם הוא יתופף בהמשך שנת 1970 עם אוריה היפ). העובדה שדייויס עצמו היה גם מתופף לא הקלה על בחירת מתופף ראוי ללהקתו החדשה עד שבאחד האודישנים הוחלט פה אחד לצרף את המתופף בוב מילר. סאם עמד מאחורי הלהקה ונהג לשלוח לה מרחוק כספים, ממקום מושבו בשווייץ.

זה לא היה קל לקבל ממנו כסף; כל צ׳ק יצא ממנו לאחר נסיונות שכנוע לא קלים מצד החברים. חברי הלהקה נהגו לא לפתח יחסי חברות זה עם זה ואפילו נהגו לאכול במטבח בתורות כדי לא להתקרב אישית זה לזה. האווירה הביתית לא הייתה קלה עבורם, אך הייתה להם משימה משותפת. אחד שנכח בבית בזמנו סיפר לאחר מכן את שהתחולל שם: "ריק נהג להשתכר ולספר בדיחות ארוכות ומגעילות למי שהיה מוכן לשמוע. מבחינה מוסיקלית לא היה טוב בבית. הלהקה ניסתה לנגן, בלב לא שלם, וכל ג׳אם שלה הפך לאסון".

דייויס, שהיו לו קשרים בגרמניה עם הופעות שערך שם בעבר עם THE JOINT, הצליח לארגן ל-DADDY כמה הופעות שם. היו לה אז רק ארבעה שירים מוכנים. החברים ביצעו גירסה ארוכה של ALL ALONG THE WATCHTOWER (שקיימת גם בווידאו שצץ לפני מספר שנים באיכות נהדרת).

שיר נוסף שבוצע בהופעות היה גירסה ל- SEASON OF THE WITCH (במקור של דונובן) שנמתחה לזמן רב.

כשהגיעו לגרמניה הבינו החברים שהם צריכים לבצע כל יום חמש הופעות באורך חצי שעה. החברים קלטו שבשביל זה צריך להיות מוכנים מוסיקלית ונהגו לערוך שם חזרות במהלך היום כדי להיות מוכנים בלילה. אבל בעל המועדון התלונן שהלהקה לא דאגה לנקות את הדירה ולכן סירב לשלם לה על הופעותיה. בינתיים דאג סאם העשיר לטוס מדי פעם משווייץ לבדוק את ההתקדמות.

הודסון: "סאם לא חי בעולם האמיתי. אני חושב שהוא ירש את כל הכסף שלו ולכן הוא כה עשיר. האיש מוזר מאד ועם לב רחב. לא תמיד אפשר להבין את מה הוא אומר. כשהוא משתכר אז הוא בלתי אפשרי. מזלו שיש לו את אשתו שדואגת להציבו על הקרקע".

אחרי ההרפתקה בגרמניה טסה הלהקה לשווייץ כדי לשהות אצל סאם ולהקליט באולפן שקרוב לביתו כמה הקלטות ניסיון. בשלב הזה צצו להקות שונות עם המילה DADDY בשמן. שינוי שם הלהקה היה דבר הכרחי והיה זה פאלמר הגיטריסט שצץ עם הרעיון לקרוא ללהקה ׳סופרטרמפ׳ על פי ספר שנכתב בשנת 1910 על ידי H.R. DAVIES בשם ׳אוטוביוגרפיה של סופר נווד".

כשחזרו לאנגליה, פנו חברי הלהקה לאנשים שונים עם ההקלטות שיצרו במטרה להשיג חוזה הקלטה. אנשים בחברת התקליטים ׳איי אנד אם׳ שמעו את ההקלטה והביעו התעניינות. זמן קצר לאחר מכן מצאה את עצמה הלהקה באולפני ׳מורגאן׳ שבלונדון כשהיא מקליטה שירים לאלבומה הראשון. ההחלטה שקיבלו החברים הייתה להקליט רק בשעות הלילה, כי הם שמעו שלהקות אחרות קיבלו את התוצאה הטובה ביותר כשערכו סשנים ליליים. לכן התקליט הזה של סופרטרמפ הוקלט בדרך כלל בין חצות לשש בבוקר.

הנוהל היה לצאת מהדירה ההיא שסאם אירגן ללהקה בסארי, בשעה 23:00, ולהגיע לאולפן בחצות. הודסון היה הנהג ברכב שהביא את הארבעה לאולפן. הלילה לא היה זמן אידיאלי לכולם להקלטה. טכנאי ההקלטה, רובין בלאק, לא פעם נרדם בעת העבודה, בעוד השאר נהגו לריב באולפן. אחת הבעיות נבעה מההחלטה להקליט את האלבום ללא מפיק מוסיקלי. הם חשבו שאם פול מקרטני לא צריך מפיק - אז גם הם לא.

התקליט הראשון של סופרטרמפ, שיצא ב-14 ביולי 1970, נתפס עד היום כאלבום בכורה בוסרי אך מעניין של הלהקה. המכירות בזמן אמת פנו לכיוון אסון. המלודי מייקר בביקורתו על האלבום: "המוסיקה די קודרת והשירה יוצרת את האווירה בהתאם. המילים קצת יומרניות ומאולצות אבל האלבום מומלץ להקשבה חוזרת. יש בו רגעים שמזכירים את פינק פלויד המוקדמת". בעיתון DISC AND MUSIC ECHO היו נלהבים יותר: "זה האלבום הטוב ביותר מזה כמה חודשים שיצא מלהקה בריטית. בבסיסו זה אלבום של אהבה, ברובו אופטימי אך מסתיים באופן עצוב".

ללהקה צורף אז גם הסקסופוניסט, דייב וינתרופ. בתמונה, משמאל - דייויס, הודסון, פאלמר, מילר ווינתרופ.

ב-27 באוגוסט בשנת 1970, נערך יומו השני של פסטיבל האי ווייט. גם סופרטרמפ הופיעה שם. הקהל לא ידע אז שמולו להקה, שבהמשך תהיה אחת ההצלחות הגדולות של הסבנטיז.

מילר המתופף החליט לאחר מכן לפרוש ופאלמר חש כי הוא במלחמה תמידית מול דייויס והודסון. סאם המיליונר טס במיוחד ללונדון כדי לפתור את העניין. אחרי כמה שיחות הוא החליט שהודסון יישאר בלהקה ופאלמר יועף ממנה.

באותו זמן עבד הודסון בסופרטרמפ כשהוא עדיין חתום בחוזה מול חברת מו״לות בשם ׳בלו מאונטיין׳. באותו יום בו הוחלט כי פאלמר יעוף קנה סאם את החוזה הזה עבור 500 ליש״ט. פאלמר היה נרעש מההחלטה להעיפו ושלח לסאם, ב-23 ביולי, מכתב ובו כתב: "והשטן אמר - שב בשקט! שב בשקט! אתה מזעזע את הספינה. אוקי, אשב בשקט. מתנצל באהבה, ריצ׳ארד". או במילים אחרות, פאלמר בא להגיד - לכו לעזאזל!

בינואר 1971 דיווח העיתון DISC AND MUSIC ECHO: "להקת סופרטרמפ שוקלת כרגע לבלות יותר זמם בגרמניה. זאת מכמה סיבות. קודם כל, הלהקה מאד פופולרית שם. יש לה הרבה הופעות. הלהקה גם רוצה כבר להקליט את תקליטה השני והאולפנים בלונדון תפוסים חודשים קדימה - והם גם מאד יקרים. האופציה הטובה היא להקליט באולפני 'בוואריה' שבמינכן ולהופיע שם כדי לממן את זה. הלהקה כבר הספיקה להקליט שם מוסיקה לסרט צ'כי שנקרא PURGATORY (גיהנום). הסרט מספר על התנקשות פוליטית. הלהקה אף מופיעה בסרט זה. בינתיים פרש ממנה הגיטריסט ריצ'ארד פאלמר והיא נותרה כרביעייה. כנראה זו הסיבה שלא שמענו ממנה הרבה מאז צאת אלבומה הראשון".

הודסון החליט בשלב הזה לעבור לגיטרה וקלידים. את ההרכב החדש איישו המתופף קווין קארי והבסיסט פראנק פארל. המטרה הייתה להקליט תקליט שני.

במאי 1971 סיפר קווין קארי לרקורד מירור: "הצטרפתי ללהקה חודשיים לפני שהתחלנו לעבוד על האלבום החדש. נאלצתי לעבור שלושה אודישנים, כשהלהקה בחנה במהלכם 87 מתופפים ו-93 גיטריסטים. הם לא מצאו גיטריסט מתאים, אז רוג'ר הודסון, נגן הבס שלנו, עבר לגיטרה ופרנק פארל הצטרף כבסיסט, אחרי שכבר סיימנו את הקלטת האלבום. עכשיו אנו מתכוננים לחזרות לקראת הופעות. אז מה אגיד על האלבום החדש שלנו? ובכן, הוא לא נועד לסנוור אנשים בווירטואוזיות אלא לשקף להם את הכוח שבמוסיקה שלנו. זה אלבום מגוון מאד ואם אנשים ישמעו בו דברים שלא התכוונו אליהם מלכתחילה, אז טוב להם. העובדה שהלהקה עדיין קיימת זה סוג של נס. כשהאלבום הראשון של הלהקה יצא, מצב הקשרים בין חברי הלהקה היה ממש רע. בסוף הגיטריסט והמתופף עזבו את הלהקה. עכשיו אנחנו באים לשכנע שהכל בסדר בסופרטרמפ. מאד נהנינו להקליט את האלבום, באולפני אולימפיק. עכשיו חברת התקליטים ממהרת להוציא את זה בחודש יוני ואנו מקווים שאנשים ממש ייהנו ממנו".

ב-25 ביוני בשנת 1971, יצא אלבום שני ללהקת סופרטרמפ, שמו הוא INDELIBLY STAMPED והוא נחשב לאחד העלומים יותר בדיסקוגרפיה הנרחבת של להקה מצליחה זו, כולל עטיפה שלא ברור כיצד להגיב לה. צינזרתי אותה - בכל זאת: