top of page
Search
  • Noam Rapaport

בחזרה לפנטזיה - על קריסתה של להקת אוריה היפ

Updated: Dec 22, 2022


במחצית הראשונה של הסבנטיז הייתה להקת אוריה היפ הבריטית להקת רוק מצליחה מאד. מבקרי המוזיקה לא סבלו אותה, אך הקהל נמשך אליה בכמויות רבות. תקליטים נמכרו היטב והופעות היו סולד-אאוט. עד שבשנת 1973 החל אורח החיים הראוותני להדביק את חברי הלהקה והסדקים החלו להיפער. מה קרה שם? בואו נגלה את הצד הפחות נעים מאחורי המסך של להקת רוק מובילה זו...


השנה היא 1973 ולהקת אוריה היפ מקליטה באולפן את אלבומה השישי, SWEET FREEDOM. סולן הלהקה התראיין אז לטוני סטיוארט, כתב עיתון NME:


"נאמר לנו על ידי המפיק שלנו, גארי ברון, כי זה יהיה ה-אלבום שלנו, אבל אמרתי לו אמש שהוא הולך להגיד זאת גם על האלבום הבא, ועל זה שאחריו. אני חושב שהוא אמר את אותו הדבר על כל האלבומים שלנו. אבל אני נשמע טוב יותר מבחינת שירה וכל השאר נשמעים טוב יותר. הרעיונות נשמעים טוב יותר והשירים נשמעים טוב יותר. בהתחלה קראו לנו להקת ונילה פאדג' מדרג שני".



ביירון על התכנים הכישופיים שאנשים מצאו באלבומיה הקודמים של הלהקה: "אם באמת היינו נכנסים לקטע הזה, היה לנו על מה לענות. אבל כל מה שעשינו היה לעשות שני אלבומים. אם היינו קוראים לאלבומים האלו בשמות כמו 'אוריה היפ בפעם הרביעית' או 'אוריה היפ כרך חמש' אז הדברים היו שונים. במובן מסוים זה אולי עשה לנו טוב. נראה עם המכירות של האלבום החדש אם זה פגע בנו. הגענו לארצות הברית והתחלנו לראות שיש גם אנשים ממש מוזרים שמגיעים להופעותינו שם. הבחורות האלה עם שפתון אדום דובדבן שאומרות 'היי בן אדם, אתה ממש קוסמי'. זה היה מגוחך. בארה"ב הם ממש בתוף הקטע הקוסמי הטיפשי הזה. ואז זה באמת התחיל כשקיבלנו את כל המכתבים המטורפים האלה מהאנשים המוזרים. אז הבנו שהאלבום החדש חייב להפסיק את העניין הזה. למה דייויד בואי הפסיק עם כל הקטע הזה שלו? הוא הרי הבחור המוזר ביותר מלבד אליס קופר. אני יכול לדמיין את שיחות הטלפון שהוא מקבל ואת המכתבים הנוראיים. אבל זו עבודה - הם יכולים לפוצץ לך את הראש. כל מה שהוא עשה היה להתחפש ולצאת ולעשות את ההצגה שלו, עד כמה שאני יכול לראות. הוא פשוט עשה תקליטים ועשה הצגה שונה. זה הכל".



את גודל התופעה המוזרה זכתה להקת אוריה היפ לחוות כבר בתחילת הסיבוב, כשהגיעה לדטרויט. ביירון סיפר: "היה שם מנהיג מחתרתי בשם סטיב, שקיבל לידיו את האלבום הראשון שלנו והשמיע אותו כמעט לכל דטרויט. כל השדרנים שם נדלקו והשמיעו את זה. אז רצינו לפגוש אותו ולהודות לו על כך. אבל כשהגענו להופיע שם, אנשים לחשו לנו שהוא מת ושיש עכשיו מנהיג אחר. אז הם הביאו אלינו את המנהיג הזה שנקרא ג'אגרס. מסתבר שהוא היה מטורף אמיתי שהעריץ לחלוטין את מיק ג'אגר. הוא היה גבוה, באמת נראה קצת כמו מיק ג'אגר ולבש גלימה שחורה. כשניסיתי להגיד לו שלום, הייתה דממה באוויר. לפתע הוא אמר לי לנעול מיד את דלת החדר בו היינו. ואז הוא אמר לי שדיבר עם סטיב והוסיף שהוא לובש שחורים כי אנשים חושבים שהוא מת. הוא אמר לסיום שאם ישאלו אותי שמא ראיתי אותו, שאענה שלא. העיר ההיא ממש חשבה שהוא מת כי הקטע שלו היה להיעלם למשך חודש ולהפיץ שמועה בעיר שהוא מת. אז הוא נהג להופיע בלילה עם גלימה שחורה ואיפור לבן ולהבהיל את האנשים. ולאחר מכן היה נעלם שוב. טיפוס ממש הזוי".


ב-3 בספטמבר 1973 יצא התקליט SWEET FREEDOM. הרבה חושבים שהלהקה צולמה לעטיפה במקום אקזוטי, אך היה זה רחוק מזה - במרפסת האחורית בביתו של הצלם, פין קוסטלו, בסארי. הצבעים העזים אכן מתעתעים...


כשההצלחה שנוצרה על ידי אלבום ההופעה הכפול, LIVE, התחילה להתפוגג, זה נראה בקושי אפשרי שדיוויד ביירון, הגיטריסט מיק בוקס, הקלידן קן הנסלי, הבסיסט גארי ת'אין והמתופף לי קרסלייק יתחילו להניע גלגלים לאלבום אולפן חדש. אבל המנהל, גארי ברון, היה ידוע כמנהל חסר רחמים, שהאמין שיעמיס יותר, כך יקטן הסיכוי שהציבור ישכח את בחוריו.


כך קרה שביוני ויולי של 1973 הגיעה אוריה היפ לאולפני שאטו ד'הורוויל, ליד פריס בצרפת, כדי להתחיל להקליט את התקליט הזה. אחוזת האולפן הייתה ביתו לשעבר של המלחין הקלאסי שופן והדיבור היה שהמקום רדוף רוחות רפאים. עדיין, אמנים רבים הגיעו לשם כדי להקליט הרחק מאימת מס ההכנסה הבריטי. הייתה זו הפעם הראשונה בה אוריה היפ הקליטה מחוץ לאנגליה.



שלושת השבועות שהלהקה בילתה שם לא היו בדיוק המאושרים בחייהם. קן הנסלי התגעגע הביתה, וכחברי הלהקה גילו שהציוד, עם 24 הערוצים של האולפן, לא תמיד תפקד כמו שצריך. עם זאת, תקליט זה היה אלבום האולפן השלישי ברציפות של הלהקה עם אותו הרכב נגנים, ומוזיקלית נשמע שהתוכן שלו שיקף את תחושת המטרה המתגבשת שלהם. אבל מאחורי הקלעים, הבעיות של הלהקה גברו, כשמערכת היחסים שלה עם גארי ברון, ששוב הפיק את ההקלטות, נעשתה מתוחה יותר ויותר. ההתמכרות לקוקאין והאלכוהוליזם של ביירון החלו להפוך לבעיות משמעותיות. ת'אין גם היה מכור להרואין.


שוב, קן הנסלי הלחין את חלק הארי של החומר כשהשיר STEALIN נשאר ברפרטואר החי של הלהקה, גם שנים לאחר מכן (הנסלי ביצע אותו כשהופיע בתל אביב). "זה היה על סף להפוך ללהיט גדול אמיתי, אבל הוחרם", אמר בוקס הגיטריסט. "הכל בגלל השורה, 'עשיתי את הבת של החווה'. היינו בסיבוב הופעות כשזה יצא, אז זה היה מאוחר מדי להקליט מחדש את המילים".



קן הנסלי על הכנת התקליט: "עדיין התאוששתי מדלקת כבד, הקלטנו את זה במנזר ישן מחוץ לפריס, הצוות האמריקאי שלנו הפחיד אותנו למוות והצית זיקוקים ברביעי ביולי. לי הרס מכונית שכורה ואני חושב שבילינו יותר זמן בשחייה, משחק פינג-פונג וירי ברובים מאשר בהקלטה! זו באמת הייתה בעיה לשהות הרחק מהבית ואני באמת מאמין שהתקליטים שעשינו כך נפגעו כתוצאה מזה".




מיק בוקס מדבר על הכנת התקליט: "זה היה טיול ההקלטות הראשון שלנו הרחק מהבית. זו הייתה חוויה לא קטנה עבורנו והפעם הראשונה שלא רק הקלטנו באולפן אלא גם ישנתי בו".

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "התקליט הזה גרוע כמו תקליטיה הקודמים של הלהקה, ואולי אפילו יותר. אלוהים יודע איך הלהקה הזו קיבלה קרדיט כלהקת רוק כבד טובה. מגיע לו ציון 5 מתוך 100".



בעיתון פיטסבורג פרס נכתב אז: "התקליט נפתח עם הגיטרות הבוערות של קן הנסלי ומיק בוקס בשיר DREAMER, עם ניגון משובח ומניע, אבל משם והלאה זה בעיקר נע בירידה. מה שבטוח, אוריה היפ היא להקה יצירתית אבל רבות מהמילים שלה בנאליות וחובבנות להחריד. הסולן, דיוויד ביירון, לא עוזר בעניינים, גם אם הוא מנסה להשיג ויברטו בקולו, הוא מגלה מקרה עצום של מתח בגרון, המייצר את הנדנדה המגוחכת הקשורה לזמרי אלט מזדקנים. זו היא להקה אניגמטית; החברים יכולים להשמיע צלילים טובים כשהם רוצים, אבל הם לא עושים זאת לעתים קרובות מספיק. אולי זה היעדר סולן מליגה עליונה שיניע אותם למעלה. הדמות אוריה היפ ה'אמיתית', כפי שנוצרה על ידי דיקנס, הכריזה על עצמה כ'אדם מאוד מטומטם שכל הזמן רימה את מעסיקו'. התקליט של להקת אוריה היפ הוא לא הונאה, אבל הוא מתקרב לזה בצורה מסוכנת".


בעיתון NORTH WALES נכתב אז: "זו קנייה בטוחה אם אתם אוהבים את אוריה היפ. הוא חדש, אבל עדיין שומר על אופי האלבומים הקודמים, ומזכיר למאזין שהם מנסים נואשות להיאחז באינדיבידואליות שלהם. בסך הכל האלבום טוב, אבל הם לא ניסו משהו באמת יוצא דופן".


למרות הביקורות הרדודות לרוב, הלהקה לא איבדה אז את קהלה והיו שהאמינו כי היא רק מתחילה להבעיר מנועים.


הופעת הבכורה לקידום התקליט החדש נערכה בלונדון. למרות שהיה אירוע מצער של זריקת פחיות על אמן החימום, אלכס הארווי, הקהל השתגע כשאוריה היפ עלתה לבמה. ביירון לבש על הבמה חליפת זהב.


הביקורות, כרגיל, לא היטיבו עם הלהקה בעיתונים. הנסלי: "זה היה מאכזב כי הקהל התלהב מאד ואז יש בתוכו ואת הבחור האחד מהעיתונות שנותר אדיש. אני חושב שהם פשוט סימנו אותנו כתרמית מלכתחילה, אבל השגנו את כל מה שאמרו לנו שלא נצליח להשיג... מה שעצבן אותם עוד יותר. זה הפך לסאגה מתמשכת, אבל כל עוד הקהל הופיע וקנה את התקליטים, זה כל מה שבאמת היה אכפת לנו ממנו".


ב-8 בספטמבר בשנת 1973, הופיעה להקת אוריה היפ בבולטימור. הנה ביקורת על הופעה זו, שנכתבה בעיתון רולינג סטון (גיליון 146), באותה שנה...


"...'מה שהוא עושה עכשיו', מסביר דייויד ביירון, בעת שהמתופף לי קרסלייק רץ מאחורי הקלעים, 'זה להירגע לקראת ההופעה. לי הוא בחור עצבני בדרך כלל. אני מניח שכולנו כמוהו. לכן תרגילים כמו מה שהוא עושה עוזרים לנו לא להיות מתוחים מדי בהופעה". המילים של ביירון באו כהסבר לתנועותיו של קרסלייק, שבאו לחקות את תנועותיו של קוף גדול ושיכור. המחווה הזו שלו לגילגול הקודם של האדם תמשיך להתרחש גם על הבמה. ברגע בו הוצג שמה של הלהקה על הבמה, עלו החברים והחלו מיד בתרגילי התעמלות קופצניים, שמציגים את הלהקה בכושר מרשים.


השיר שפתח את ההופעה היה EASY LIVIN. משם המשיכה הלהקה לפעלולים נוספים שליוו את העליצות המוזיקלית שלהם.



הגיטריסט, מיק בוקס, העיף את הגיטרה שלו באוויר כמה פעמים במהלך ההופעה ותפס אותה בצווארה, בשנייה האחרונה לפני שהיא עמדה להתנפץ על הבמה. דייויד ביירון העניק לקהל תנועות מרשימות משל עצמו. כמו גם קול מרשים וגבוה שהתעופף מעל הר המגברים ששכן על הבמה. השיא שלו, באותו ערב, היה כשהוא ביצע עם בוקס הגיטריסט פנטומימה משותפת של יחסי מין, מבלי להחסיר צליל אחד במוזיקה. השיא המוזיקלי של הערב הגיע עם השיר GYPSY. הלהקה הצליחה להחזיק מהלך של שני אקורדים בלבד למשך חמש דקות בעוד האורגניסט קן הנסלי נתן סולו ארוך, בתוך זה, עם שלושה צלילים בלבד. הקהל, שהיה מסביב, יצא מגדרו מרוב התלהבות. סטנדרט הלהקה, בזמן האחרון, הוא מחרוזת שירי רוק'נ'רול ישנים. הקהל רקד ונהנה ברובו. שמעתי מישהי, שיצאה מההופעה ואמרה: 'ובכן, אם אתה אוהב אותם - אתה אוהב אותם. אם אתה אוהב מוזיקה - אתה לא אמור לאהוב אותם...'


והנה ביקורת בעיתון SOUNDS על הופעה של להקת אוריה היפ בינואר 1973, באולם ריינבאו שבלונדון:


"שלושת אלפים אוהדים הגיעו ביום ראשון לתיאטרון ריינבאו שבלונדון כדי לראות את אוריה היפ, ובקושי שמו לב ללהקת החימום, SILVERHEAD. עם זאת, למרות שהקהל כבר לא היה סבלני בגלל האיחור בהופעה, חברי הלהקה ההיא הצליחו להניף את האווירה לטובתם, עם הסגנון הישיר שלהם עם רוק מתובלן במוזיקת נשמה.


כשהקהל עדיין חם מאותה סילברהד, אוריה היפ לא עשתה כלום חוץ מלהצית היסטריה בסוף הערב. עד אז שמענו אותם מנגנים, ובאופן לא מרהיב במיוחד, שירים מאלבומיהם.


הם בחרו בפתיחה כבדה עם יצירה מתוך האלבום THE MAGICIAN'S BIRTHDAY והמשיכו עם שירים כמו GYPAY וכמובן JULY MORNING. לעיתים הייתה בחירת השירים כבדה מדי וזו הייתה הקלה לשמוע את השיר העדכני, SWEET LORAINNE ולצידו את LOOK AT YOURSELF.



למעשה, GYPSY קיבל סולו ערמומי של קן הנסלי, ששילב צלילי אורגן עם סינטיסייזר מוג, ממנו הצליח לשחרר צלילים שנשמעו כמו גירוד פלדה על חרסינה. הוא המשיך את הסולו ברסיטל אורגן מסוג באך וסיים אותו כשלי קרסלייק הצטרף אליו בתיפוף.


לאחר מכן לקח קן גיטרה חשמלית והוביל בשיר TEARS IN MY EYES, אך לאחר התחלה מבטיחה נפל השיר למחסור במסתורין, בעניין או בדיוק. אף על פי כן, מעריצים אדוקים של אוריה היפ התלהבו כאילו הם חוצנים מגלקסיה אחרת ועודדו את הבסיסט גארי ת'אין לרכב על גבו של הזמר דייוויד ביירון ששכב על הרצפה.



עבור היפ זה היה ערב מוצלח להפליא. אולי זה בגלל שהם שהו במגרש ביתי ולראשונה מזה זמן מה. מה שלא יהיה, כאשר ביירון ביקש מכולם לקום ולמחוא כפיים חזק יותר, הם עשו זאת ולא התיישבו שוב. הם פשוט עמדו, צועקים וצועקים לעוד".


בנובמבר 1973 נקלעה להקת אוריה היפ לתקרית אלימה עם שוטרים שבדיים, בעת הופעת הלהקה בגוטנברג.


הלהקה עמדה להעניק הדרן מול 5,500 האנשים שהגיעו לראותה, כשלפתע פרצו שוטרים לבמה וניסו בכוח לעצור את המחווה הזו. דובר מטעם הלהקה סיפר כי הגיטריסט, מיק בוקס, חטף בוקס (סליחה על ההלצה הלשונית ההכרחית...) בסנטר והסולן, דייויד ביירון, כמעט נפל מהבמה לקהל. דובר מטעם המשטרה השיב כי הפעולה הזו ננקטה כדי למנוע תקרית בה היה חשש שהשורות הראשונות בקהל יימחצו בשל ההמולה הנלהבת מההופעה. הגיון שבדי.


להקת אוריה היפ מודל יוני 1974. "להקת ונילה פאדג' היא ההשפעה החזקה ביותר על הלהקה שלנו".


בתקופה זו הייתה הלהקה כבר סיפור הצלחה ברור וימי הביקורת ברולינג סטון, של מליסה מילס, על התקליט הראשון, נראו כבדיחה עגומה על חשבון הכותבת. אמנם אנשים רבים הביעו בציבור את סלידתם מהלהקה אך בשקט, בלי שאף אחד יידע, הם הניחו על הצלחת המסתובבת בפטיפון שבחדרם הסגור גם תקליט של הלהקה.


בכל רחבי אירופה, צפון אמריקה והמזרח הרחוק הצליחה הלהקה לשמור על שיעורי המחסור במתכות יקרות על ידי איסוף אלבומי כסף וזהב, בכל פעם שהחברים עברו את ביקורת הדרכונים.



קן הנסלי לעיתון NME: "העניין של הביקורת של מליסה (שבה היא איימה להתאבד אם הלהקה תצליח - נ.ר) באה בגלל שנפלנו בשנת 1970 בין הכיסאות. מה שעשינו היה לנסות ולפרסם את האלבום הראשון שלנו לפני שלקחנו אותו להופעות וזה היה בדיוק בזמן בו אנשים התעייפו מהגזמות תקשורתיות. היינו מאוד מאוד מחוספסים כשהתחלנו ואני חושב שחלק מהביקורת שלה הייתה נכונה. אבל זה לא חל רק על המבקרים, אלא גם על הציבור. הביקורת היחידה שלא אהבתי בה הייתה עם דברים שפשוט דחו אותנו על הסף מבלי לנסות להעיר הערות בונות. הכתיבה שלה נועדה פשוט להרוס. אנחנו עדיין מחכים שהיא תבצע את מה שהיא איימה לעשות".


אז ניגש הנסלי לספק את דעתו על תקליטי הלהקה הראשונים: "בשלושת האלבומים הראשונים שלנו - טוב, פשוט התחלנו לנסות למצוא כיוון. צריך פשוט להקשיב לכמה שירים מכל אחד מהם וזה יציין עד כמה היינו באמת שקועים עמוק בבוץ. במובן מסוים, נראה שזה דווקא עזר לנו. היינו טובים ותוקפניים בימינו הראשונים וכשיצאנו לגרמניה, נראה היה שהם אוהבים את זה ואז הם קנו הרבה עותקים מהאלבום הראשון שלנו. אני חושב שלהקת ונילה פאדג' היא ההשפעה החזקה ביותר על הלהקה שלנו. האלבום הראשון שהם עשו היה אלבום כבד ומקורי מאד. בנוגע לתקליטים שלנו, אני מרגיש את אותו הדבר לגבי כולם. מין תחושת ריקנות שכזו. משהו שהוא חסר הישג. אבל אחרי ששמעתי את WONDERWORLD, האלבום האחרון שלנו, חשבתי שבאמת הצלחנו להשיג משהו.


לפעמים אני כותב מילים קודם, אבל השירים שאני הכי מרוצה מהם הם השירים שבהם המוזיקה והטקסטים מתאחדים בו זמנית. דיברתי עם הבחור הזה בנורבגיה שהאזין לאלבום הסולו שלי והוא פירש את היותו בסגנון רוק חללי מכיוון שהשורה הראשונה אומרת 'טיילתי ברחבי היקום בכנפי חלל ואור'. אז אמרתי לו שהוא טעה לחלוטין ושכל זה הוא רק דרך פואטית לומר שהייתי בכל רחבי העולם ואני אוהב לחזור הביתה שוב. אני עדיין לומד לכתוב שירים. אמנם קיבלתי את הרישיון הזה לכתוב שירים, אבל אני מקווה שאנשים יקבלו את תחושתי שהשירים שלי השתפרו לאחרונה. אני במקרה הבעלים הגאה של פסנתר מאוד מאוד ישן ויקר מתוצרת סטיינוויי וכשאני כותב, אני יכול לשבת שם ולנגן בו שעות על גבי שעות. אז אני פשוט נעלם לאיזה מקום שלא ניתן ליצור איתי קשר בכלל. הטלפון יכול לצלצל במשך שעות ואנשים יכולים לדפוק לי על הכתף אבל אני פשוט אבוד בסוג כזה של עולם פלא. המוזיקה שלנו עכשיו היא רק כחמישה אנשים שלקחו רוק'נ'רול והתאמצו מאוד במשך חמש השנים שבהן היינו יחד כדי להפוך אותו לסוג הרוק'נ'רול שלנו. כלומר לבסס זהות משלנו ולהפוך את זה למקורי. אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה להביא מוזיקה שנועדה לנסות לבדר אנשים ולקחת אותם מחיי היומיום למסע קצר במקום אחר, בין אם זה אלבום או מופע".


ב-22 ביוני 1974 יצא תקליט חדש ושמו WONDERWORLD.


"כל תהליך הקלטת האלבום הזה היה סיוט מתמשך", אמר מיק בוקס. "קן הנסלי בילה את רוב הזמן בחדרו כשהוא בוכה ודייויד ביירון היה על הקצה. ניסיתי להיות הדבק בין שני אלו אך זו הייתה משימה ממש קשה. היינו צריכים לקחת הפסקה לפני הקלטת האלבום הזה, אבל זה לא קרה ונדחפנו אל מצב בעייתי".


הקלטת האלבום הזה באולפני MUSICLAND (ששכנו במרתף בית מלון במינכן, גרמניה) העניקו תחושה של ריחוק מסביבה אהובה. הנסלי: "חשתי כי הנה אני שוב בסיבוב הופעות שמשפיע עליי פסיכולוגית. הייתי רחוק מהבית. לא היינו ממוקדים במטרת ההקלטות. נאלצנו להקליט מחוץ לאנגליה בגלל ענייני מס הכנסה, כמובן". הסבר קצר - לו אוריה היפ, כמו כל להקה בריטית אחרת, הייתה מקליטה את האלבום שלה באנגליה, היא הייתה נאלצת לשלם גובה מס מטורף על הרווחים ממנו לטובת קופת המדינה.



עדיין, הנסלי הצליח לכתוב שירים במצב מלחיץ ומערער זה. הוא הביא את שיריו בצורתם הגולמית, עם שירה וגיטרה אקוסטית בלבד, ואז היו שאר חברי הלהקה עובדים איתו על יציקת הצליל של אוריה היפ בהם.


מיק בוקס: "ההצלחה והתהילה עלו לדייויד ביירון לראש. הסדקים החלו להיראות. הנהלת הלהקה הקשיבה רק לאדם אחד בלהקה וזה היה קן הנסלי. דייויד ממש לא אהב את זה ומשך כל הזמן את תשומת הלב לכיוון שלו".


המתופף לי קרסלייק: "המריבות בין הנסלי וביירון הגיעו למקומות מגוחכים. היינו מחכים בחדר ההלבשה לפני הופעה, 30,000 איש מריעים רק לנו שנעלה לבמה והנה שני אלו רבים ביניהם".



התוצאה, עם התקליט WONDERWORLD, לא הייתה מספיק טובה עבור חלק מהלהקה. הנסלי: "בחלומותיי נהגתי להגיע למקום שקראתי לו בשם WONDERWORLD. רבים מהשירים באלבום הושפעו מהיותי בעולם המעניין ההוא. האלבום הזה לא טוב כקודמו, SWEET FREEDOM. ברור שהשירים הטובים הפכו מעטים יותר ונוצר רווח גדול מדי ביניהם. זה מסוג האלבומים שהקלטנו רק כדי לעשות אלבום ולא כדי לעשות משהו משמעותי מוזיקלית. עם זאת, יש שם כמה נסיונות מוזיקליים שאהבתי לעשות. באותו זמן הייתה התהילה חשובה לנו יותר מהמוזיקה. דברים החלו להשתבש בגלל זה. לא הייתה לנו בעיה לעבוד קשה אבל הפעם כבר סבלנו מתשישות יתר, כנראה מבלי שידענו. זה היה מאד קשה לשמור על זרימה קבועה של יצירת שירים מול לחץ שכזה שהופל עלינו כלהקה".

הנה מה שמיק בוקס סיפר על האלבום, שנים לאחר מכן: "המלון בו היינו שכן ברחוב ליד האולפן ודייויד ביירון היה כה מחוק שיום אחד הוא יצא מהמלון עם שתי כוסות שמפניה מלאות בשתי ידיו. הוא פסע עלל הכביש במטרה אחת - להגיע לאולפן מבלי להפיל טיפה מהן. בינתיים נסעו סביבו מכוניות במהירות רבה. זה היה מאד מבהיל".


עטיפת האלבום לא מהאהובות על הנסלי: "אני ממש שונא אותה. זכור לי רגע בלוס אנג'לס בו פסעתי ברחוב וראיתי את התמונה הענקית לקידום האלבום ניצבת ברחוב וזה ממש גרם לי לרצות ולהקיא".


לאחר צאת האלבום הזה, ביוני 1974 נאלצו חברי הלהקה לצאת לסיבוב הופעות כדי לקדם אותו. זה היה ממש לא קל.


ב-15 בספטמבר 1974 הופיעה להקת אוריה היפ ב- SOUTHERN METHODIST UNIVERSITY שבדאלאס. הכל הלך כשורה עד שמכת חשמל אחת קטעה הכל. קורבן ההתחשמלות היה הבסיסט גארי ת'אין.


במהלך ההופעה הוא הזיע בכבדות בגללל ההתמכרות הקשה שלו להרואין, כשלפתע עף באוויר וצנח על פניו עם הגיטרה כשהיא מונחת מתחת לגופו השרוע. הראשון שהבחין בכך היה קן הנסלי האורגניסט, שעמד באותו צד של ת׳אין על הבמה. לפיכך הפסיק הנסלי לנגן ואחריו הפסיקו גם האחרים. מבוכה כללית נרשמה על הבמה ובקהל ושני אנשי צוות מיהרו לשאת את ת׳אין מחוץ לבמה כשגופו מתוח כולו מהזרם. הלהקה הבטיחה לקהל הופעת פיצוי חינם בדאלאס מתי שהוא בעתיד.



"אני חשבתי שהבן זונה הזה מת", אמר איש השיווק של חברת התקליטים 'האחים וורנר', פאט מוריס. אחד היחידים שראה את הרגע בו התחשמל בסיסט הלהקה, גארי ת'אין, על הבמה. "הוא ניגן היטב כשלפתע זה היה נראה כאילו יש לו התקף אפילפסיה. האיש רעד באופן קיצוני. ואז הוא הפך לבן לגמרי ונפל על פרצופו. הייתי בטוח שהוא החזיר את נשמתו לבורא באותו רגע".


האירוע הזה סיים את סיבוב ההופעות של אוריה היפ, שלושה תאריכים לפני התיכנון. סולן הלהקה, דייויד בירון, ציין כי לת'אין הייתה צהבת במצב מתקדם. כמו כן היה הבסיסט תשוש לגמרי. ביירון: "אם ת'אין לא היה חולה, היינו מסיימים את סיבוב ההופעות הזה כמו שצריך". ת'אין הסביר מיד לאחר ההתחשמלות: "כל מה שאני זוכר הוא שהלכתי למגבר הגיטרה שלי כדי להוסיף תדרים גבוהים לצליל הבס שלי. לאחר מכן התעלפתי. דייויד (ביירון) הבין מיד שהתחשמלתי ורץ אליי כדי למשוך ממני את הבס. בתחילה חשבתי שאני מת כי לא נשמתי. שכבתי שם מתוח לגמרי".



גורמים פנימיים בלהקה מספרים כי אין שום הפתעה בנוגע למה שקרה לת'אין. אחד מהם אמר ש"גארי ת'אין פשוט התעלל בעצמו, באופן פיזי ומנטאלי. הוא נראה כמו הגיהנום. רגליו נראו דקיקות ממש כמו זרועותיו. במהלך המופע בדאלאס הוא פשוט נסדק. הוא התחפף". כל חברי הלהקה לא ידעו להצביע על האשם בהתחשמלות הזו. דבר אחד ברור לכולם - סיבוב ההופעות הצפוף מאד גבה מחיר כבד עבור הבסיסט. הגיטריסט מיק בוקס: "הנהלת הלהקה לא גילתה רצון לעזור לנו במצב הנורא הזה עם גארי. היא דחפה אותנו קדימה כדי להמשיך להופיע ולהכניס עוד דולרים לקופה שלה".


קן הנסלי לרולינג סטון: "אנחנו נמצאים המון בדרכים, מאז האלבום הראשון שלנו, לפני ארבע שנים. התקשורת לא קיבלה אותנו מעולם בכבוד. אז הבנו שהדרך היחידה להגיע לקהל היא להופיע מולו כמה שיותר. ככה עושות רוב הלהקות הבריטיות שרוצות לפרוץ לשוק האמריקני. המוזיקה שלנו היא לא כזו מיוחדת, שאנשים יעדיפו אותה על פני משהו אחר. אנחנו פשוט חמישה חבר'ה בריטים נחמדים שמופיעים 13 חודשים בשנה. ועכשיו תראו מה עוללנו. גארי נפל. פשוט נהדר. לצערי, אלו היו ימים בהם הלהקה הייתה חייבת להתקדם בכל מחר וכל אחד מאיתנו היה צריך להתמודד עם שדים משלו. לכן לא מצאתי את הזמן לעזור לגארי. לא פעם גררנו אותו מסטול לחלוטין לטיסה להופעה הבאה. הצלחנו לשכנע טייסים שהוא מסוגל לטוס איתנו, למרות שברור היה שהוא רחוק מזה".


קן הנסלי לרולינג סטון: "אנחנו נמצאים המון בדרכים, מאז האלבום הראשון שלנו, לפני ארבע שנים. התקשורת לא קיבלה אותנו מעולם בכבוד. אז הבנו שהדרך היחידה להגיע לקהל היא להופיע מולו כמה שיותר. ככה עושות רוב הלהקות הבריטיות שרוצות לפרוץ לשוק האמריקני. המוסיקה שלנו היא לא כזו מיוחדת, שאנשים יעדיפו אותה על פני משהו אחר. אנחנו פשוט חמישה חבר'ה בריטים נחמדים שמופיעים 13 חודשים בשנה. ועכשיו תראו מה עוללנו. גארי נפל".



ביירון הזמר לא יכול לחשוב על דבר אחר שהוא מעדיף יותר מאשר להיות בסיבוב הופעות ואמר לרולינג סטון: "אני אוהב להיות בדרכים. אלה החיים שלי. ברור שיש גם מפגעים. בכל עבודה יש מפגעים. אנחנו מופיעים כשמונה חודשים בשנה. שאר הזמן מוקדש להקלטות. אנחנו חייבים לשחרר אלבום החוצה כל חצי שנה. הדרך היחידה לשלם את החשבונות היא בהופעות. במיוחד עכשיו, כשמס ההכנסה הבריטי הוא גבוה ביותר. אולי נארוז ונעבור לארה"ב".

הנסלי: "לא איכפת לי מכסף. לצערי, הדגש עבר מהמוסיקה לעסקים. אם אנשים לא מתעניינים במוסיקה שלנו, אז אני לא מתעניין בהם כאנשים. אני מוסיקאי בנשמה שלי ומבאס אותי לראות סימנים של דולרים בכל מקום שבו אני מתבונן. צר לי על המוסיקאים שמחפשים את הכסף כדי לקנות חווה או משהו כזה. מוסיקה היא בשבילי התחייבות למשהו שהוא הרבה מעבר לזה. לא לוקחים אותנו ברצינות. ההנהלה שלנו מחביאה כל הזמן ביקורות עלינו, כדי שלא נתעצבן. כל הסיבוב האחרון הזה היה מאכזב מאד. אפשר אף לומר שהסיבוב היה מבחיל. אוריה היפ אינה הלהקה שתגיע לצמרת ההצלחה של להקות כמו הרולינג סטונס".


להקת אוריה היפ מודל אוקטובר 1974. "אני שמח שהאלבום WONDERWORLD לא הצליח".


באותם ימים לא היה ברור במחנה הלהקה, האם העסק הזה ימשיך עוד בבטחה. קן הנסלי, מרגיש שיש קרע בשורות הלהקה וזה גורם למחלוקת באידיאולוגיה המוזיקלית שלה. זה קרה, הוא ציין לעיתון NME, בגלל שאננות, חוסר תקשורת וזמן רב מדי שהוקדש לדאגה בעניין הצד העסקי של הלהקה.


הנסלי: "זה כך כבר כשנה, מאז שהתחלנו להסתבך עם ענייני מס ההכנסה. אם זה לא יתוקן, זה ישפיע קשות על הלהקה. לא אם כן זה יתוקן זה ישפיע באופן סופי ולצערי יש סיכוי שזה מה שיקרה. זה מעכב את הצמיחה שלך, ממש כמו לעשן. אני לא יודע מה הולך לקרות עכשיו כי הגענו למצב שבו קיימת האפשרות שהתנגשות בין דעות מוזיקליות תקשה עלינו להקליט אלבום נוסף".



חוסר שביעות הרצון של הנסלי נובע מרצונו לשנות את הכיוון המוזיקלי של הלהקה ולהביא לבמה מופע שיתאים יותר להתקדמות הניכרת באלבומיה האחרונים. לטענתו, השירים המוסיקליים יותר, בהיותם רכים ומלודיים, אינם מטופלים כמו שצריך מצד חברים אחרים.

"אני באמת חושב שזה לא בסדר ואם אנשים בלהקה לא משוכנעים ששירים כמו WONDERWORLD ו- THE SHADOWS OF THE WIND מתאימים לה, הם ינגנו אותם ללא חשק ולכן השירים לעולם לא יצאו כמו שצריך. אבל כשמגיע שיר רוקי שמתנגש, דופק, מתנפל ודורך על הגז, כולם מתנפלים עליו בתאווה והוא ממריא. זה בגלל שיש שתי אסכולות. האחת אומרת שאנחנו צריכים פשוט לנגן רוק רועש והשנייה - שאני מודה שהיא שלי - אומרת שאנחנו צריכים לעשות משהו קצת אחר. מה שאנחנו עושים כרגע זה לא רק קל אלא גם לא מאוד עתידני וזה בהחלט לא מתקדם. זה לא באמת מייחד אותנו מכל שאר הלהקות. זה פשוט ממתג אותנו כלהקה רועשת נוספת".



די ברור שהוא עדיין לא שטח את תלונותיו לשאר חברי הלהקה. "הגעתי לפיתרון בדיוק מה עלינו לעשות. אני הולך להציג את הרעיונות האלו. יש לי דפי הערות שאקריא ואני אראה מה התגובה. אם תהיה הסכמה כללית של הלהקה שאנחנו רצים בדרך הנכונה, אז אני אחשוב ברצינות ואקרא לשיחה רצינית מאוד עם כולם שבה אשאל אם בכלל יש עוד צורך בי בלהקה. אם אני אחראי לכך שהמוזיקה שלנו לא מצליחה לעבור להמונים, זה בגלל שאני יוצא לדרך מוזיקלית שונה משאר חברי הלהקה. ואם זה המקרה, כדי להיות מציאותיים לגבי זה, מישהו אחר בלהקה יצטרך להתחיל לכתוב את השירים שהם טוענים שהם צריכים לעשות. אחרת הם יצטרכו לגרום למישהו חיצוני לעשות את הכתיבה. אני שמח שהאלבום WONDERWORLD לא הצליח, כי פירוש הדבר שהתחילה תקופת בחינה מחודשת, שהייתה חסרה מזה 18 חודשים".


אולי זה המצב בו להקה מרגישה שאין לה יותר לאן לטפס?

הנסלי: "זו תופעת לוואי של הצלחה מסוימת. קל מאוד להיות ככה כשיש לך כסף בבנק, תקליטי זהב על הקיר ואתה נוהג במכונית נחמדה. במיוחד אם חונכת בסביבה אחרת לגמרי. זה ממש קל להבין מדוע יש אנשים שפשוט יושבים מסביב וחושבים שאין מה לעשות. אבל זה תלוי מה הגישה שלך ולשם מה אתה בעסק הזה מלכתחילה. האם אתה בעסק כדי להרוויח כסף? להיות כוכב? או בגלל שבחרת במוזיקה כקריירה?". למרבה הצער כבר אין צורך שכולם יגורו באותו אזור. כבר אין צורך לחלוק חדרי מלון, או אפילו להישאר באותו מלון. אין צורך לטוס באותו מטוס או לנסוע באותה מכונית. ברגע שהמצב הזה נכנס, אתה מבין עד כמה אתה מנותק מהשאר וזה משפיע על הביצועים שלך. זה חייב לקרות כי אתה לא בקשר, נפשית או פיזית, עם אף אחד מהאנשים שאתה עובד איתם. הפעם היחידה שאנחנו רואים זה את זה היא על הבמה. אבל אני מכיר להקות שעושות את זה ועדיין מצליחות לגרום לזה לעבוד. אני מתכוון למי שלא גר ביחד או חוגג יחד כל הלילה. הם עדיין ממשיכים אחרי עשר שנים. כשאתה רואה מישהו עם הישג כזה, זה גורם לארבע שנים וחצי של פעילות ולכמה תקליטי זהב להיראות די עצומים".



הנסלי המשיך בעניין מצב הלהקה: "אני חושב שהסיבה שבאמת לא הצלחנו היא בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו על ראש הגדר. אם נמשיך, זה יהיה לזמן רב או שכל העניין הזה יתמוטט ואז נדע שלא קיבלנו את מרכיב הקסם הזה שמחזיק להקות לנצח נצחים, כמו המי, הסטונס ולד זפלין. אני פשוט חושב שזה לא בסדר לשבת בניחותא אחרי ארבע שנים וחצי ולהגיד 'עשינו מספיק'. מכיוון שכשאתה בוחר במוזיקה כקריירה ואתה להוט לקחת את כל הכסף, ההצלחה, התהילה וההדר שהיא יכולה להעניק לך, זה לא הוגן לשבת על זרי דפנה. זה פשוט יתנקם בך ובמוקדם או במאוחר אתה תבין שההחלטה לעצור הייתה מוקדמת. שאננות היא כמו ריקבון יבש. במקרה זה לא מדובר בדלתות ובמסגרות החלונות שלך שנאכלו. אלו הם חייך המדממים. הקריירה שלך".



גם שאר חברי הלהקה זכו להגיב למצב, שתיאר הנסלי. "קני נהיה מאוד פרנואידי", הסביר דייוויד ביירון, "וחושב שאנחנו במצב מכריע, אבל ראיתי כל כך הרבה להקות שעולות ויורדות. דקה אחת כולם אומרים שהם סיימו, ובדקה הבאה הם חוזרים עם האלבום הגדול ביותר של השנה. זה באמת לא רלוונטי. אתה לא יודע מה הולך לקרות. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות, וזאת הפילוסופיה שלי על החיים, הוא לעשות את מה שאתה נהנה לעשות. קני באמת מודאג. כמו כל לילה בסיבוב ההופעות האמריקני כשהוא כל הזמן אמר: `זה לא קורה! זה לא קורה!'. אמרתי לו: 'קני, היו שם 12,000 איש! זה היה מופע סולד אאוט! כולם עמדו על הרגליים ומחאו כפיים וחזרנו ועשינו הדרן של 20 דקות! איך אפשר לומר שזה נכשל?'. 'אני יודע את זה', הוא אמר, 'אבל הם תמיד עושים את זה'. אז אמרתי לו: 'אבל הם לא היו עושים את זה אם הם לא היו רוצים'... קני אולי ירצה לנסות ולדחוף את הלהקה לכיוון אחר, שהוא מנסה לעשות, אבל הוא טועה. הוא היה מקבל החלטה מאוד מאוד לא נכונה אם הוא היה עושה זאת ולכן מעולם לא הותר לו לעשות זאת. זה יכול להגיע למחנק, ואם כן - הוא יצטרך לעזוב ולעשות את הדברים שלו. אבל אני בטוח שפשוט נצטרך לעבור שיחת להקה סוערת שאחריה הכל יסתדר".


במרץ 1975 פורסמה ביקורת, ברקורד מירור, על הופעתה של להקת אוריה היפ באולם ABOY שברוטרדם, הולנד...


"תרימו ידיים, כל אלו שהצביעו לטובת להקת יס. ובכן, אוריה היפ היא כנראה הלהקה הבריטית הראשונה שהופיעה פה אצלנו מאז יס הגדולה. ההולנדים קפצו משמחה לקבל את פני אוריה היפ. לאחר יום של שמש לוהטת, המקומיים השזופים והשרופים היו זקוקים רק למנת רוק משתלחת כדי לסיים את יומם.


אוריה היפ לא איכזבה. השם של הלהקה נבנה היטב באירופה עם השנים וכעת היא סיפור הצלחה גדול. עכשיו, עם התוספת של הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מרוקסי מיוזיק, קינג קרימזון ופאמילי) הם הגיעו לגבהים חדשים. הם מנגנים באופן מהודק יותר מבעבר, וג'ון ווטון, שניגן רק כתשע הופעות עד זו, נראה כאילו היה בלהקה מרגע הקמתה.


ההופעה הזו הייתה חלק מסיבוב הופעות לקידום התקליט RETURN TO FANTASY. ההופעה כללה גם את השירים החדשים SHADY LADY והסינגל PRIMA DONNA, אבל הקהל, שהראה נכונות להקשיב להם, רצה את מנת הבשר האמיתית, עם שירים כמו GYPSY".


במרץ 1975 הוציא דייויד ביירון את תקליט הסולו הראשון שלו, TAKE NO PRISONERS. בתקליט ניגנו גם חבריו באוריה היפ.


ביירון כבר חש אז יותר מדי בטוח כשאמר גם: "יש אנשים ששמעו את האלבום שלי ואמרו שזה נשמע יותר כמו אוריה היפ מאשר אוריה היפ. אחרים אמרו שזה נשמע יותר כמו מה שאוריה היפ צריכה להישמע. יש לאלבום את הגולמיות של אוריה היפ המוקדמת, אבל יש לו גם יותר אלמנטים מגוונים".


להקת אוריה היפ מודל מרץ 1975. "הלהקה זקוקה לזרז יצירתי חדש ולהזרקת דם חדש שיעזור לנו למצוא רעננות".


אז נראה היה כי הנהלת להקת אוריה היפ החטיפה לגארי ת'אין, הבסיסט לשעבר בלהקה, בעיטה נכבדת במפשעה. כמה שבועות לפני כן הוכרז כי ת'אין והלהקה נפרדו באופן ידידותי. באופן לא צפוי, פרסמה ההנהלה הצהרה נוספת ובה התעקשה כי ת'אין למעשה פוטר.

היה ידוע כבר מזה זמן מה שלא הכל בסדר במחנה הלהקה. לקראת סוף השנה הקודמת ניהל ת'אין עימות פומבי עם המנהל, גארי ברון, על מה שלטענתו היה חוסר התחשבות בעקבות התחשמלות קשה שחטף על הבמה בעת הופעה בדאלאס.


בזמן סיבוב ההופעות הבריטי של הלהקה באוקטובר 1974, הכל נראה טוב בחזית ת'אין וברון, אך קן הנסלי הודיע ​​שהוא לא מרוצה מהתקדמותה המוזיקלית. דיוויד ביירון ומיק בוקס לא הסכימו עמו.




על הכרזת הפיטורים של ת'אין אמר הנסלי ל-NME: "זה היה הראשון מתוך סדרת ראיונות שנויים במחלוקת שהסעירו את העניינים בלהקה. אני חושב שבזמן שדיברנו לפני כן, ביטאתי את רגשותיי האישיים מאוד. הרגשתי ממורמר מחוסר תשומת הלב המוקדשת למוזיקה, וכל הדברים שקורים בעסקים. הגעתי למצב בו הייתי כל כך ממורמר, שהגבתי מעבר למידה. אבל לא יכולתי לשמור זאת יותר בפנים. הרגשתי שהדבר העסקי מקבל עדיפות רבה מדי והמוזיקה הוזנחה. לזמן מה הרגשנו שסחבנו את גארי על הגב שלנו. הוא נגן בס נהדר ועשה ללהקה שירות אדיר מבחינה מוזיקלית, אבל המצב איתו גרם כמובן לכולם להיות מתוחים. כשארבעה אנשים עושים עבודה של חמישה אנשים, זה מקשה על המצב. האווירה המעורערת וחוסר ההתקדמות השפיעו על כל אחד מאיתנו באופן שונה. אני חושב שהמצב עם גארי היה מצער מאוד כי הוא לא אדם חזק פיזית, והוא הרגיש את הלחץ של להיות בדרכים הרבה יותר מכולם. לפעמים הוא היה קרוב מאוד לשבירה טוטאלית. אבל כיבדנו את המוזיקליות שלו ובמקום לעשות את הדבר הברור מאליו ופשוט לתת לו את הבעיטה ולקבל מישהו אחר, טיפלנו בסיטואציה בתקווה שזה ישתפר. כשדבר ההתחשמלות הזה קרה בדאלאס, זה היה רציני יותר ממה שבחרנו לפרסם באותה עת. ואז חלה הידרדרות בבעיותיו ואי אפשר היה יותר להגן עליו".



הנסלי המשיך: "ההשפעה המצטברת של אותם סיבובי הופעות גררה את גארי למטה, עד שאפילו הדברים הפשוטים ביותר הפכו למאמץ גדול מבחינתו, והוא פשוט לא הצליח להסתדר. היו לו בלגאנים עם החברה שלו שהפריעו לתיפקודו בלהקה. אני חושב שהוצאנו אותו בזמן, ואני חושב שזה יתברר לטובה, כי אני כבר הרבה זמן בדעה שהלהקה זקוקה לזרז יצירתי חדש ולהזרקת דם חדש שיעזור לנו למצוא רעננות. התוצאה היא שכולם משתפים פעולה הרבה יותר מאי פעם באלבום החדש שהקלטנו".


אכזבה מסוימת נותרה בלהקה כי חבריה נאלצו לדחות את העבודה על ההופעה החדשה שלהם עד שיימצא נגן בס ראוי. הנסלי: "עכשיו כולנו עצבניים עם העובדה שאנחנו לא עושים כלום. אבל אני בטוח שכולנו נשכח את זה די מהר אם נמצא את הבחור הנכון להיות איתנו. ברור שהתאכזבנו מאוד כאשר נאלצנו להיפרד מגארי, כי אף אחד לא רוצה לפרק שילוב מנצח, וזה מה שמכירות התקליטים וההופעות שלנו הוכיחו שהיינו, למרות שחלק מהביקורת הייתה שלילית. יש לנו עכשיו אווירה של אופטימיות בלהקה. אני מנסה שזה יישמע לא סדיסטי מדי, אבל מתוך המצב הרע הזה כולנו מרגישים שמשהו טוב יבוא. אנחנו נחושים, כמו תמיד, להוכיח שאנחנו יכולים להמשיך לדברים אף גדולים יותר".


להקת אוריה היפ מודל מאי 1975. "אין ספק שזה לא קל להיות עשיר".


"להשתתף במירוץ", אמר קן הנסלי לכתב עיתון NME כשהוציא תצלום של מכונית מירוץ מהארנק שלו, "הוא טיפולי בעיניי כמו שגולף זה לאנשים אחרים. זו האלטרנטיבה לאולקוס. אם כל מה שהייתי צריך לעשות ולחשוב עליו זה מה שאני עושה עם אוריה היפ ובעצמי, הייתי כנראה מכור לסמים או משוגע או כנראה שניהם. אני מאמין גדול ביכולת להתרחק מהדברים לזמן מה, כי כשאתה חוזר לזה, זה עוזר לך לחשוב באופן ברור יותר. ובעסקי הרוק'נ'רול, בימים אלו, עם כל הפיתויים שמונחים לפניך, קשה לשמור את הרגליים על הקרקע. במיוחד אם הרווחת כסף טוב. ברגע שאתה מקבל כמה תקליטי זהב על הקיר, אתה נוטה לעבור לתחום חשיבה אחר לגמרי, וזה לא טוב לאף אחד".


בעוד שכתב NME נדהם מהאמירות לנוכח הבית המפואר בו הנסלי אירח אותו, מיהר האורגניסט להבהיר: "הדרך היחידה להעריך את משמעות ההצלחה היא לדעת איך אתה מרגיש כלפי עצמך. אין ספק שזה לא קל להיות עשיר. אני צריך לשלם מס על כל המכוניות שלי ולשלם חשבון חשמל גבוה ביותר על כל הגאדג'טים וגם לכוון את הפסנתר כל שבוע. אין ספק שלהיות מיליונר זה כאב ראש. אני מתכוון, אנשים יכולים לראות את הדבר החומרי הזה רק כעל רווח, אבל יש בו חסרונות אדירים שאנשים לא רואים, והחסרון הגדול ביותר הוא שזה גורם לך לאבד קשר מוחלט עם כל מה שאמיתי ורגיל".



באותו זמן הוא הוציא את תקליט הסולו השני שלו, EAGER TO PLEASE. "אחת הסיבות להקלטתו הייתה לספק לעצמי ביטחון כלשהו, ​​במקרה שמישהו ייקח ממני את ביצת הזהב הזו שנקראת אוריה היפ. זה עוזר לי להתמודד עם הידע שאני אוכל להמשיך לעשות משהו לבד, אם כי במידה פחותה של הצלחה ולכן גם פחות גמול חומרי. אבל זו תהיה עבודה לכל דבר. תקליט סולו הוא כלי תקשורת מושלם מבחינתי לקביעת המיקום בדיוק אליו אני הולך כאדם, מבחינה מוזיקלית, וזה חשוב כדי שאוכל לתרום ללהקתי כראוי. הישגים בהקשר של להקה הם דבר שונה מהישג בהיבט סולו".



עדיין, ההליכה לסולו לא גרמה להנסלי לרצות ולהנהיג להקה משלו שתנגן מאחוריו. "אני לא מהמר גדול, ואם אני הולך לצאת לקריירת סולו, אני צריך להקה, ואני לא יודע אם אוכל לשאת באחריות להוביל מבצע שכזה. אוריה היפ היא למעשה הלהקה הראשונה בה הייתי אי פעם בה שגם יכולתי לפעול כחבר בלהקה, ולא להיות האדם המוביל בה. בלהקת THE GODS תמיד הרגשתי שאני האחראי היחיד ללהקה. עם אוריה היפ אני מרגיש שאני יכול לתרום יותר מאחור כי דיוויד (ביירון) הוא איש החזית שלנו. זה נותן לי מידה מסוימת של ביטחון. אני לא יכול לפעול כאמן סולו בזמן שהלהקה עדיין קיימת אלא אם כן הם היו מפטרים אותי, והייתי צריך ללכת לעבוד בסולו. האמת שאין לי פיתרון אמיתי בסוגיה הזו. זו דילמה מעניינת".


נגן בס חדש הצטרף לאוריה היפ - ג'ון ווטון, שניגן לפני כן בלהקות פאמילי וקינג קרימזון. העיתונות הבריטית פירסמה אייטמים שליליים בנוגע לעזיבת ווטון את המוזיקה המתקדמת בשביל המוזיקה של אוריה היפ.