בחזרה לפנטזיה - על קריסתה של להקת רוק מצליחה בשם אוריה היפ

במחצית הראשונה של הסבנטיז הייתה להקת אוריה היפ הבריטית להקת רוק מצליחה מאד. מבקרי המוסיקה לא סבלו אותה, אך הקהל נמשך אליה בכמויות רבות. תקליטים נמכרו היטב והופעות היו סולד-אאוט. עד שבשנת 1973 החל אורח החיים הראוותני להדביק את חברי הלהקה והסדקים החלו להיפער. מה קרה שם? בואו נגלה את הצד הפחות נעים מאחורי המסך של להקת רוק מובילה זו...

השנה היא 1973 ולהקת אוריה היפ מקליטה באולפן את אלבומה השישי, SWEET FREEDOM. סולן הלהקה התראיין אז לטוני סטיוארט, כתב עיתון NME:

"נאמר לנו על ידי המפיק שלנו, גארי ברון, כי זה יהיה ה-אלבום שלנו, אבל אמרתי לו אמש שהוא הולך להגיד זאת גם על האלבום הבא, ועל זה שאחריו. אני חושב שהוא אמר את אותו הדבר על כל האלבומים שלנו. אבל אני נשמע טוב יותר מבחינת שירה וכל השאר נשמעים טוב יותר. הרעיונות נשמעים טוב יותר והשירים נשמעים טוב יותר. בהתחלה קראו לנו להקת ונילה פאדג' מדרג שני".

ביירון על התכנים הכישופיים שאנשים מצאו באלבומיה הקודמים של הלהקה: "אם באמת היינו נכנסים לקטע הזה, היה לנו על מה לענות. אבל כל מה שעשינו היה לעשות שני אלבומים. אם היינו קוראים לאלבומים האלו בשמות כמו 'אוריה היפ בפעם הרביעית' או 'אוריה היפ כרך חמש' אז הדברים היו שונים. במובן מסוים זה אולי עשה לנו טוב. נראה עם המכירות של האלבום החדש אם זה פגע בנו. הגענו לארצות הברית והתחלנו לראות שיש גם אנשים ממש מוזרים שמגיעים להופעותינו שם. הבחורות האלה עם שפתון אדום דובדבן שאומרות 'היי בן אדם, אתה ממש קוסמי'. זה היה מגוחך. בארה"ב הם ממש בתוף הקטע הקוסמי הטיפשי הזה. ואז זה באמת התחיל כשקיבלנו את כל המכתבים המטורפים האלה מהאנשים המוזרים. אז הבנו שהאלבום החדש חייב להפסיק את העניין הזה. למה דייויד בואי הפסיק עם כל הקטע הזה שלו? הוא הרי הבחור המוזר ביותר מלבד אליס קופר. אני יכול לדמיין את שיחות הטלפון שהוא מקבל ואת המכתבים הנוראיים. אבל זו עבודה - הם יכולים לפוצץ לך את הראש. כל מה שהוא עשה היה להתחפש ולצאת ולעשות את ההצגה שלו, עד כמה שאני יכול לראות. הוא פשוט עשה תקליטים ועשה הצגה שונה. זה הכל".

את גודל התופעה המוזרה זכתה להקת אוריה היפ לחוות כבר בתחילת הסיבוב, כשהגיעה לדטרויט. ביירון סיפר: "היה שם מנהיג מחתרתי בשם סטיב, שקיבל לידיו את האלבום הראשון שלנו והשמיע אותו כמעט לכל דטרויט. כל השדרנים שם נדלקו והשמיעו את זה. אז רצינו לפגוש אותו ולהודות לו על כך. אבל כשהגענו להופיע שם, אנשים לחשו לנו שהוא מת ושיש עכשיו מנהיג אחר. אז הם הביאו אלינו את המנהיג הזה שנקרא ג'אגרס. מסתבר שהוא היה מטורף אמיתי שהעריץ לחלוטין את מיק ג'אגר. הוא היה גבוה, באמת נראה קצת כמו מיק ג'אגר ולבש גלימה שחורה. כשניסיתי להגיד לו שלום, הייתה דממה באוויר. לפתע הוא אמר לי לנעול מיד את דלת החדר בו היינו. ואז הוא אמר לי שדיבר עם סטיב והוסיף שהוא לובש שחורים כי אנשים חושבים שהוא מת. הוא אמר לסיום שאם ישאלו אותי שמא ראיתי אותו, שאענה שלא. העיר ההיא ממש חשבה שהוא מת כי הקטע שלו היה להיעלם למשך חודש ולהפיץ שמועה בעיר שהוא מת. אז הוא נהג להופיע בלילה עם גלימה שחורה ואיפור לבן ולהבהיל את האנשים. ולאחר מכן היה נעלם שוב. טיפוס ממש הזוי".

ב-3 בספטמבר 1973 יצא התקליט SWEET FREEDOM. הרבה חושבים שהלהקה צולמה לעטיפה במקום אקזוטי, אך היה זה רחוק מזה - במרפסת האחורית בביתו של הצלם, פין קוסטלו, בסארי. הצבעים העזים אכן מתעתעים...

כשההצלחה שנוצרה על ידי אלבום ההופעה הכפול, LIVE, התחילה להתפוגג, זה נראה בקושי אפשרי שדיוויד ביירון, הגיטריסט מיק בוקס, הקלידן קן הנסלי, הבסיסט גארי ת'אין והמתופף לי קרסלייק יתחילו להניע גלגלים לאלבום אולפן חדש. אבל המנהל, גארי ברון, היה ידוע כמנהל חסר רחמים, שהאמין שיעמיס יותר, כך יקטן הסיכוי שהציבור ישכח את בחוריו.

כך קרה שביוני ויולי של 1973 הגיעה אוריה היפ לאולפני שאטו ד'הורוויל, ליד פריס בצרפת, כדי להתחיל להקליט את התקליט הזה. אחוזת האולפן הייתה ביתו לשעבר של המלחין הקלאסי שופן והדיבור היה שהמקום רדוף רוחות רפאים. עדיין, אמנים רבים הגיעו לשם כדי להקליט הרחק מאימת מס ההכנסה הבריטי. הייתה זו הפעם הראשונה בה אוריה היפ הקליטה מחוץ לאנגליה.

שלושת השבועות שהלהקה בילתה שם לא היו בדיוק המאושרים בחייהם. קן הנסלי התגעגע הביתה, וכחברי הלהקה גילו שהציוד, עם 24 הערוצים של האולפן, לא תמיד תפקד כמו שצריך. עם זאת, תקליט זה היה אלבום האולפן השלישי ברציפות של הלהקה עם אותו הרכב נגנים, ומוסיקלית נשמע שהתוכן שלו שיקף את תחושת המטרה המתגבשת שלהם. אבל מאחורי הקלעים, הבעיות של הלהקה גברו, כשמערכת היחסים שלה עם גארי ברון, ששוב הפיק את ההקלטות, נעשתה מתוחה יותר ויותר. ההתמכרות לקוקאין והאלכוהוליזם של ביירון החלו להפוך לבעיות משמעותיות. ת'אין גם היה מכור להרואין.

שוב, קן הנסלי הלחין את חלק הארי של החומר כשהשיר STEALIN נשאר ברפרטואר החי של הלהקה, גם שנים לאחר מכן (הנסלי ביצע אותו כשהופיע בתל אביב). "זה היה על סף להפוך ללהיט גדול אמיתי, אבל הוחרם", אמר בוקס הגיטריסט. "הכל בגלל השורה, 'עשיתי את הבת של החווה'. היינו בסיבוב הופעות כשזה יצא, אז זה היה מאוחר מדי להקליט מחדש את המילים".

קן הנסלי על הכנת התקליט: "עדיין התאוששתי מדלקת כבד, הקלטנו את זה במנזר ישן מחוץ לפריס, הצוות האמריקאי שלנו הפחיד אותנו למוות והצית זיקוקים ברביעי ביולי. לי הרס מכונית שכורה ואני חושב שבילינו יותר זמן בשחייה, משחק פינג-פונג וירי ברובים מאשר בהקלטה! זו באמת הייתה בעיה לשהות הרחק מהבית ואני באמת מאמין שהתקליטים שעשינו כך נפגעו כתוצאה מזה".

מיק בוקס מדבר על הכנת התקליט: "זה היה טיול ההקלטות הראשון שלנו הרחק מהבית. זו הייתה חוויה לא קטנה עבורנו והפעם הראשונה שלא רק הקלטנו באולפן אלא גם ישנתי בו".

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "התקליט הזה גרוע כמו תקליטיה הקודמים של הלהקה, ואולי אפילו יותר. אלוהים יודע איך הלהקה הזו קיבלה קרדיט כלהקת רוק כבד טובה. מגיע לו ציון 5 מתוך 100".

בעיתון פיטסבורג פרס נכתב אז: "התקליט נפתח עם הגיטרות הבוערות של קן הנסלי ומיק בוקס בשיר DREAMER, עם ניגון משובח ומניע, אבל משם והלאה זה בעיקר נע בירידה. מה שבטוח, אוריה היפ היא להקה יצירתית אבל רבות מהמילים שלה בנאליות וחובבנות להחריד. הסולן, דיוויד ביירון, לא עוזר בעניינים, גם אם הוא מנסה להשיג ויברטו בקולו, הוא מגלה מקרה עצום של מתח בגרון, המייצר את הנדנדה המגוחכת הקשורה לזמרי אלט מזדקנים. זו היא להקה אניגמטית; החברים יכולים להשמיע צלילים טובים כשהם רוצים, אבל הם לא עושים זאת לעתים קרובות מספיק. אולי זה היעדר סולן מליגה עליונה שיניע אותם למעלה. הדמות אוריה היפ ה'אמיתית', כפי שנוצרה על ידי דיקנס, הכריזה על עצמה כ'אדם מאוד מטומטם שכל הזמן רימה את מעסיקו'. התקליט של להקת אוריה היפ הוא לא הונאה, אבל הוא מתקרב לזה בצורה מסוכנת".

בעיתון NORTH WALES נכתב אז: "זו קנייה בטוחה אם אתם אוהבים את אוריה היפ. הוא חדש, אבל עדיין שומר על אופי האלבומים הקודמים, ומזכיר למאזין שהם מנסים נואשות להיאחז באינדיבידואליות שלהם. בסך הכל האלבום טוב, אבל הם לא ניסו משהו באמת יוצא דופן".

למרות הביקורות הרדודות לרוב, הלהקה לא איבדה אז את קהלה והיו שהאמינו כי היא רק מתחילה להבעיר מנועים.

הופעת הבכורה לקידום התקליט החדש נערכה בלונדון. למרות שהיה אירוע מצער של זריקת פחיות על אמן החימום, אלכס הארווי, הקהל השתגע כשאוריה היפ עלתה לבמה. ביירון לבש על הבמה חליפת זהב.

הביקורות, כרגיל, לא היטיבו עם הלהקה בעיתונים. הנסלי: "זה היה מאכזב כי הקהל התלהב מאד ואז יש בתוכו ואת הבחור האחד מהעיתונות שנותר אדיש. אני חושב שהם פשוט סימנו אותנו כתרמית מלכתחילה, אבל השגנו את כל מה שאמרו לנו שלא נצליח להשיג... מה שעצבן אותם עוד יותר. זה הפך לסאגה מתמשכת, אבל כל עוד הקהל הופיע וקנה את התקליטים, זה כל מה שבאמת היה אכפת לנו ממנו".

ב-8 בספטמבר בשנת 1973, הופיעה להקת אוריה היפ בבולטימור. הנה ביקורת על הופעה זו, שנכתבה בעיתון רולינג סטון (גיליון 146), באותה שנה...

"...'מה שהוא עושה עכשיו', מסביר דייויד ביירון, בעת שהמתופף לי קרסלייק רץ מאחורי הקלעים, 'זה להירגע לקראת ההופעה. לי הוא בחור עצבני בדרך כלל. אני מניח שכולנו כמוהו. לכן תרגילים כמו מה שהוא עושה עוזרים לנו לא להיות מתוחים מדי בהופעה". המילים של ביירון באו כהסבר לתנועותיו של קרסלייק, שבאו לחקות את תנועותיו של קוף גדול ושיכור. המחווה הזו שלו לגילגול הקודם של האדם תמשיך להתרחש גם על הבמה. ברגע בו הוצג שמה של הלהקה על הבמה, עלו החברים והחלו מיד בתרגילי התעמלות קופצניים, שמציגים את הלהקה בכושר מרשים.

השיר שפתח את ההופעה היה EASY LIVIN. משם המשיכה הלהקה לפעלולים נוספים שליוו את העליצות המוסיקלית שלהם.

הגיטריסט, מיק בוקס, העיף את הגיטרה שלו באוויר כמה פעמים במהלך ההופעה ותפס אותה בצווארה, בשנייה האחרונה לפני שהיא עמדה להתנפץ על הבמה. דייויד ביירון העניק לקהל תנועות מרשימות משל עצמו. כמו גם קול מרשים וגבוה שהתעופף מעל הר המגברים ששכן על הבמה. השיא שלו, באותו ערב, היה כשהוא ביצע עם בוקס הגיטריסט פנטומימה משותפת של יחסי מין, מבלי להחסיר צליל אחד במוסיקה. השיא המוסיקלי של הערב הגיע עם השיר GYPSY. הלהקה הצליחה להחזיק מהלך של שני אקורדים בלבד למשך חמש דקות בעוד האורגניסט קן הנסלי נתן סולו ארוך, בתוך זה, עם שלושה צלילים בלבד. הקהל, שהיה מסביב, יצא מגדרו מרוב התלהבות. סטנדרט הלהקה, בזמן האחרון, הוא מחרוזת שירי רוק'נ'רול ישנים. הקהל רקד ונהנה ברובו. שמעתי מישהי, שיצאה מההופעה ואמרה: 'ובכן, אם אתה אוהב אותם - אתה אוהב אותם. אם אתה אוהב מוסיקה - אתה לא אמור לאהוב אותם...'

והנה ביקורת בעיתון SOUNDS על הופעה של להקת אוריה היפ בינואר 1973, באולם ריינבאו שבלונדון:

"שלושת אלפים אוהדים הגיעו ביום ראשון לתיאטרון ריינבאו שבלונדון כדי לראות את אוריה היפ, ובקושי שמו לב ללהקת החימום, SILVERHEAD. עם זאת, למרות שהקהל כבר לא היה סבלני בגלל האיחור בהופעה, חברי הלהקה ההיא הצליחו להניף את האווירה לטובתם, עם הסגנון הישיר שלהם עם רוק מתובלן במוסיקת נשמה.

כשהקהל עדיין חם מאותה סילברהד, אוריה היפ לא עשתה כלום חוץ מלהצית היסטריה בסוף הערב. עד אז שמענו אותם מנגנים, ובאופן לא מרהיב במיוחד, שירים מאלבומיהם.

הם בחרו בפתיחה כבדה עם יצירה מתוך האלבום THE MAGICIAN'S BIRTHDAY והמשיכו עם שירים כמו GYPAY וכמובן JULY MORNING. לעיתים הייתה בחירת השירים כבדה מדי וזו הייתה הקלה לשמוע את השיר העדכני, SWEET LORAINNE ולצידו את LOOK AT YOURSELF.

למעשה, GYPSY קיבל סולו ערמומי של קן הנסלי, ששילב צלילי אורגן עם סינטיסייזר מוג, ממנו הצליח לשחרר צלילים שנשמעו כמו גירוד פלדה על חרסינה. הוא המשיך את הסולו ברסיטל אורגן מסוג באך וסיים אותו כשלי קרסלייק הצטרף אליו בתיפוף.

לאחר מכן לקח קן גיטרה חשמלית והוביל בשיר TEARS IN MY EYES, אך לאחר התחלה מבטיחה נפל השיר למחסור במסתורין, בעניין או בדיוק. אף על פי כן, מעריצים אדוקים של אוריה היפ התלהבו כאילו הם חוצנים מגלקסיה אחרת ועודדו את הבסיסט גארי ת'אין לרכב על גבו של הזמר דייוויד ביירון ששכב על הרצפה.

עבור היפ זה היה ערב מוצלח להפליא. אולי זה בגלל שהם שהו במגרש ביתי ולראשונה מזה זמן מה. מה שלא יהיה, כאשר ביירון ביקש מכולם לקום ולמחוא כפיים חזק יותר, הם עשו זאת ולא התיישבו שוב. הם פשוט עמדו, צועקים וצועקים לעוד".

בנובמבר 1973 נקלעה להקת אוריה היפ לתקרית אלימה עם שוטרים שבדיים, בעת הופעת הלהקה בגוטנברג.

הלהקה עמדה להעניק הדרן מול 5,500 האנשים שהגיעו לראותה, כשלפתע פרצו שוטרים לבמה וניסו בכוח לעצור את המחווה הזו. דובר מטעם הלהקה סיפר כי הגיטריסט, מיק בוקס, חטף בוקס (סליחה על ההלצה הלשונית ההכרחית...) בסנטר והסולן, דייויד ביירון, כמעט נפל מהבמה לקהל. דובר מטעם המשטרה השיב כי הפעולה הזו ננקטה כדי למנוע תקרית בה היה חשש שהשורות הראשונות בקהל יימחצו בשל ההמולה הנלהבת מההופעה. הגיון שבדי.

להקת אוריה היפ מודל יוני 1974. "להקת ונילה פאדג' היא ההשפעה החזקה ביותר על הלהקה שלנו".

בתקופה זו הייתה הלהקה כבר סיפור הצלחה ברור וימי הביקורת ברולינג סטון, של מליסה מילס, על התקליט הראשון, נראו כבדיחה עגומה על חשבון הכותבת. אמנם אנשים רבים הביעו בציבור את סלידתם מהלהקה אך בשקט, בלי שאף אחד יידע, הם הניחו על הצלחת המסתובבת בפטיפון שבחדרם הסגור גם תקליט של הלהקה.

בכל רחבי אירופה, צפון אמריקה והמזרח הרחוק הצליחה הלהקה לשמור על שיעורי המחסור במתכות יקרות על ידי איסוף אלבומי כסף וזהב, בכל פעם שהחברים עברו את ביקורת הדרכונים.

קן הנסלי לעיתון NME: "העניין של הביקורת של מליסה (שבה היא איימה להתאבד אם הלהקה תצליח - נ.ר) באה בגלל שנפלנו בשנת 1970 בין הכיסאות. מה שעשינו היה לנסות ולפרסם את האלבום הראשון שלנו לפני שלקחנו אותו להופעות וזה היה בדיוק בזמן בו אנשים התעייפו מהגזמות תקשורתיות. היינו מאוד מאוד מחוספסים כשהתחלנו ואני חושב שחלק מהביקורת שלה הייתה נכונה. אבל זה לא חל רק על המבקרים, אלא גם על הציבור. הביקורת היחידה שלא אהבתי בה הייתה עם דברים שפשוט דחו אותנו על הסף מבלי לנסות להעיר הערות בונות. הכתיבה שלה נועדה פשוט להרוס. אנחנו עדיין מחכים שהיא תבצע את מה שהיא איימה לעשות".

אז ניגש הנסלי לספק את דעתו על תקליטי הלהקה הראשונים: "בשלושת האלבומים הראשונים שלנו - טוב, פשוט התחלנו לנסות למצוא כיוון. צריך פשוט להקשיב לכמה שירים מכל אחד מהם וזה יציין עד כמה היינו באמת שקועים עמוק בבוץ. במובן מסוים, נראה שזה דווקא עזר לנו. היינו טובים ותוקפניים בימינו הראשונים וכשיצאנו לגרמניה, נראה היה שהם אוהבים את זה ואז הם קנו הרבה עותקים מהאלבום הראשון שלנו. אני חושב שלהקת ונילה פאדג' היא ההשפעה החזקה ביותר על הלהקה שלנו. האלבום הראשון שהם עשו היה אלבום כבד ומקורי מאד. בנוגע לתקליטים שלנו, אני מרגיש את אותו הדבר לגבי כולם. מין תחושת ריקנות שכזו. משהו שהוא חסר הישג. אבל אחרי ששמעתי את WONDERWORLD, האלבום האחרון שלנו, חשבתי שבאמת הצלחנו להשיג משהו.

לפעמים אני כותב מילים קודם, אבל השירים שאני הכי מרוצה מהם הם השירים שבהם המוסיקה והטקסטים מתאחדים בו זמנית. דיברתי עם הבחור הזה בנורבגיה שהאזין לאלבום הסולו שלי והוא פירש את היותו בסגנון רוק חללי מכיוון שהשורה הראשונה אומרת 'טיילתי ברחבי היקום בכנפי חלל ואור'. אז אמרתי לו שהוא טעה לחלוטין ושכל זה הוא רק דרך פואטית לומר שהייתי בכל רחבי העולם ואני אוהב לחזור הביתה שוב. אני עדיין לומד לכתוב שירים. אמנם קיבלתי את הרישיון הזה לכתוב שירים, אבל אני מקווה שאנשים יקבלו את תחושתי שהשירים שלי השתפרו לאחרונה. אני במקרה הבעלים הגאה של פסנתר מאוד מאוד ישן ויקר מתוצרת סטיינוויי וכשאני כותב, אני יכול לשבת שם ולנגן בו שעות על גבי שעות. אז אני פשוט נעלם לאיזה מקום שלא ניתן ליצור איתי קשר בכלל. הטלפון יכול לצלצל במשך שעות ואנשים יכולים לדפוק לי על הכתף אבל אני פשוט אבוד בסוג כזה של עולם פלא. המוסיקה שלנו עכשיו היא רק כחמישה אנשים שלקחו רוק'נ'רול והתאמצו מאוד במשך חמש השנים שבהן היינו יחד כדי להפוך אותו לסוג הרוק'נ'רול שלנו. כלומר לבסס זהות משלנו ולהפוך את זה למקורי. אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה להביא מוסיקה שנועדה לנסות לבדר אנשים ולקחת אותם מחיי היומיום למסע קצר במקום אחר, בין אם זה אלבום או מופע".

ב-22 ביוני 1974 יצא תקליט חדש ושמו WONDERWORLD.

"כל תהליך הקלטת האלבום הזה היה סיוט מתמשך", אמר מיק בוקס. "קן הנסלי בילה את רוב הזמן בחדרו כשהוא בוכה ודייויד ביירון היה על הקצה. ניסיתי להיות הדבק בין שני אלו אך זו הייתה משימה ממש קשה. היינו צריכים לקחת הפסקה לפני הקלטת האלבום הזה, אבל זה לא קרה ונדחפנו אל מצב בעייתי".

הקלטת האלבום הזה באולפני MUSICLAND (ששכנו במרתף בית מלון במינכן, גרמניה) העניקו תחושה של ריחוק מסביבה אהובה. הנסלי: "חשתי כי הנה אני שוב בסיבוב הופעות שמשפיע עליי פסיכולוגית. הייתי רחוק מהבית. לא היינו ממוקדים במטרת ההקלטות. נאלצנו להקליט מחוץ לאנגליה בגלל ענייני מס הכנסה, כמובן". הסבר קצר - לו אוריה היפ, כמו כל להקה בריטית אחרת, הייתה מקליטה את האלבום שלה באנגליה, היא הייתה נאלצת לשלם גובה מס מטורף על הרווחים ממנו לטובת קופת המדינה.

עדיין, הנסלי הצליח לכתוב שירים במצב מלחיץ ומערער זה. הוא הביא את שיריו בצורתם הגולמית, עם שירה וגיטרה אקוסטית בלבד, ואז היו שאר חברי הלהקה עובדים איתו על יציקת הצליל של אוריה היפ בהם.

מיק בוקס: "ההצלחה והתהילה עלו לדייויד ביירון לראש. הסדקים החלו להיראות. הנהלת הלהקה הקשיבה רק לאדם אחד בלהקה וזה היה קן הנסלי. דייויד ממש לא אהב את זה ומשך כל הזמן את תשומת הלב לכיוון שלו".

המתופף לי קרסלייק: "המריבות בין הנסלי וביירון הגיעו למקומות מגוחכים. היינו מחכים בחדר ההלבשה לפני הופעה, 30,000 איש מריעים רק לנו שנעלה לבמה והנה שני אלו רבים ביניהם".

התוצאה, עם התקליט WONDERWORLD, לא הייתה מספיק טובה עבור חלק מהלהקה. הנסלי: "בחלומותיי נהגתי להגיע למקום שקראתי לו בשם WONDERWORLD. רבים מהשירים באלבום הושפעו מהיותי בעולם המעניין ההוא. האלבום הזה לא טוב כקודמו, SWEET FREEDOM. ברור שהשירים הטובים הפכו מעטים יותר ונוצר רווח גדול מדי ביניהם. זה מסוג האלבומים שהקלטנו רק כדי לעשות אלבום ולא כדי לעשות משהו משמעותי מוסיקלית. עם זאת, יש שם כמה נסיונות מוסיקליים שאהבתי לעשות. באותו זמן הייתה התהילה חשובה לנו יותר מהמוסיקה. דברים החלו להשתבש בגלל זה. לא הייתה לנו בעיה לעבוד קשה אבל הפעם כבר סבלנו מתשישות יתר, כנראה מבלי שידענו. זה היה מאד קשה לשמור על זרימה קבועה של יצירת שירים מול לחץ שכזה שהופל עלינו כלהקה".

הנה מה שמיק בוקס סיפר על האלבום, שנים לאחר מכן: "המלון בו היינו שכן ברחוב ליד האולפן ודייויד ביירון היה כה מחוק שיום אחד הוא יצא מהמלון עם שתי כוסות שמפניה מלאות בשתי ידיו. הוא פסע עלל הכביש במטרה אחת - להגיע לאולפן מבלי להפיל טיפה מהן. בינתיים נסעו סביבו מכוניות במהירות רבה. זה היה מאד מבהיל".

עטיפת האלבום לא מהאהובות על הנסלי: "אני ממש שונא אותה. זכור לי רגע בלוס אנג'לס בו פסעתי ברחוב וראיתי את התמונה הענקית לקידום האלבום ניצבת ברחוב וזה ממש גרם לי לרצות ולהקיא".

לאחר צאת האלבום הזה, ביוני 1974 נאלצו חברי הלהקה לצאת לסיבוב הופעות כדי לקדם אותו. זה היה ממש לא קל.

ב-15 בספטמבר 1974 הופיעה להקת אוריה היפ ב- SOUTHERN METHODIST UNIVERSITY שבדאלאס. הכל הלך כשורה עד שמכת חשמל אחת קטעה הכל. קורבן ההתחשמלות היה הבסיסט גארי ת'אין.

במהלך ההופעה הוא הזיע בכבדות בגלל ההתמכרות הקשה שלו להרואין, כשלפתע עף באוויר וצנח על פניו עם הגיטרה כשהיא מונחת מתחת לגופו השרוע. הראשון שהבחין בכך היה קן הנסלי האורגניסט, שעמד באותו צד של ת׳אין על הבמה. לפיכך הפסיק הנסלי לנגן ואחריו הפסיקו גם האחרים. מבוכה כללית נרשמה על הבמה ובקהל ושני אנשי צוות מיהרו לשאת את ת׳אין מחוץ לבמה כשגופו מתוח כולו מהזרם. הלהקה הבטיחה לקהל הופעת פיצוי חינם בדאלאס מתי שהוא בעתיד.

"אני חשבתי שהבן זונה הזה מת", אמר איש השיווק של חברת התקליטים 'האחים וורנר', פאט מוריס. אחד היחידים שראה את הרגע בו התחשמל בסיסט הלהקה, גארי ת'אין, על הבמה. "הוא ניגן היטב כשלפתע זה היה נראה כאילו יש לו התקף אפילפסיה. האיש רעד באופן קיצוני. ואז הוא הפך לבן לגמרי ונפל על פרצופו. הייתי בטוח שהוא החזיר את נשמתו לבורא באותו רגע".

האירוע הזה סיים את סיבוב ההופעות של אוריה היפ, שלושה תאריכים לפני התיכנון. סולן הלהקה, דייויד בירון, ציין כי לת'אין הייתה צהבת במצב מתקדם. כמו כן היה הבסיסט תשוש לגמרי. ביירון: "אם ת'אין לא היה חולה, היינו מסיימים את סיבוב ההופעות הזה כמו שצריך". ת'אין הסביר מיד לאחר ההתחשמלות: "כל מה שאני זוכר הוא שהלכתי למגבר הגיטרה שלי כדי להוסיף תדרים גבוהים לצליל הבס שלי. לאחר מכן התעלפתי. דייויד (ביירון) הבין מיד שהתחשמלתי ורץ אליי כדי למשוך ממני את הבס. בתחילה חשבתי שאני מת כי לא נשמתי. שכבתי שם מתוח לגמרי".

גורמים פנימיים בלהקה מספרים כי אין שום הפתעה בנוגע למה שקרה לת'אין. אחד מהם אמר ש"גארי ת'אין פשוט התעלל בעצמו, באופן פיזי ומנטאלי. הוא נראה כמו הגיהנום. רגליו נראו דקיקות ממש כמו זרועותיו. במהלך המופע בדאלאס הוא פשוט נסדק. הוא התחפף". כל חברי הלהקה לא ידעו להצביע על האשם בהתחשמלות הזו. דבר אחד ברור לכולם - סיבוב ההופעות הצפוף מאד גבה מחיר כבד עבור הבסיסט. הגיטריסט מיק בוקס: "הנהלת הלהקה לא גילתה רצון לעזור לנו במצב הנורא הזה עם גארי. היא דחפה אותנו קדימה כדי להמשיך להופיע ולהכניס עוד דולרים לקופה שלה".

קן הנסלי לרולינג סטון: "אנחנו נמצאים המון בדרכים, מאז האלבום הראשון שלנו, לפני ארבע שנים. התקשורת לא קיבלה אותנו מעולם בכבוד. אז הבנו שהדרך היחידה להגיע לקהל היא להופיע מולו כמה שיותר. ככה עושות רוב הלהקות הבריטיות שרוצות לפרוץ לשוק האמריקני. המוסיקה שלנו היא לא כזו מיוחדת, שאנשים יעדיפו אותה על פני משהו אחר. אנחנו פשוט חמישה חבר'ה בריטים נחמדים שמופיעים 13 חודשים בשנה. ועכשיו תראו מה עוללנו. גארי נפל. פשוט נהדר. לצערי, אלו היו ימים בהם הלהקה הייתה חייבת להתקדם בכל מחר וכל אחד מאיתנו היה צריך להתמודד עם שדים משלו. לכן לא מצאתי את הזמן לעזור לגארי. לא פעם גררנו אותו מסטול לחלוטין לטיסה להופעה הבאה. הצלחנו לשכנע טייסים שהוא מסוגל לטוס איתנו, למרות שברור היה שהוא רחוק מזה".

קן הנסלי לרולינג סטון: "אנחנו נמצאים המון בדרכים, מאז האלבום הראשון שלנו, לפני ארבע שנים. התקשורת לא קיבלה אותנו מעולם בכבוד. אז הבנו שהדרך היחידה להגיע לקהל היא להופיע מולו כמה שיותר. ככה עושות רוב הלהקות הבריטיות שרוצות לפרוץ לשוק האמריקני. המוסיקה שלנו היא לא כזו מיוחדת, שאנשים יעדיפו אותה על פני משהו אחר. אנחנו פשוט חמישה חבר'ה בריטים נחמדים שמופיעים 13 חודשים בשנה. ועכשיו תראו מה עוללנו. גארי נפל".

ביירון הזמר לא יכול לחשוב על דבר אחר שהוא מעדיף יותר מאשר להיות בסיבוב הופעות ואמר לרולינג סטון: "אני אוהב להיות בדרכים. אלה החיים שלי. ברור שיש גם מפגעים. בכל עבודה יש מפגעים. אנחנו מופיעים כשמונה חודשים בשנה. שאר הזמן מוקדש להקלטות. אנחנו חייבים לשחרר אלבום החוצה כל חצי שנה. הדרך היחידה לשלם את החשבונות היא בהופעות. במיוחד עכשיו, כשמס ההכנסה הבריטי הוא גבוה ביותר. אולי נארוז ונעבור לארה"ב".

הנסלי: "לא איכפת לי מכסף. לצערי, הדגש עבר מהמוסיקה לעסקים. אם אנשים לא מתעניינים במוסיקה שלנו, אז אני לא מתעניין בהם כאנשים. אני מוסיקאי בנשמה שלי ומבאס אותי לראות סימנים של דולרים בכל מקום שבו אני מתבונן. צר לי על המוסיקאים שמחפשים את הכסף כדי לקנות חווה או משהו כזה. מוסיקה היא בשבילי התחייבות למשהו שהוא הרבה מעבר לזה. לא לוקחים אותנו ברצינות. ההנהלה שלנו מחביאה כל הזמן ביקורות עלינו, כדי שלא נתעצבן. כל הסיבוב האחרון הזה היה מאכזב מאד. אפשר אף לומר שהסיבוב היה מבחיל. אוריה היפ אינה הלהקה שתגיע לצמרת ההצלחה של להקות כמו הרולינג סטונס".

להקת אוריה היפ מודל אוקטובר 1974. "אני שמח שהאלבום WONDERWORLD לא הצליח".

באותם ימים לא היה ברור במחנה הלהקה, האם העסק הזה ימשיך עוד בבטחה. קן הנסלי, מרגיש שיש קרע בשורות הלהקה וזה גורם למחלוקת באידיאולוגיה המוסיקלית שלה. זה קרה, הוא ציין לעיתון NME, בגלל שאננות, חוסר תקשורת וזמן רב מדי שהוקדש לדאגה בעניין הצד העסקי של הלהקה.

הנסלי: "זה כך כבר כשנה, מאז שהתחלנו להסתבך עם ענייני מס ההכנסה. אם זה לא יתוקן, זה ישפיע קשות על הלהקה. לא אם כן זה יתוקן זה ישפיע באופן סופי ולצערי יש סיכוי שזה מה שיקרה. זה מעכב את הצמיחה שלך, ממש כמו לעשן. אני לא יודע מה הולך לקרות עכשיו כי הגענו למצב שבו קיימת האפשרות שהתנגשות בין דעות מוסיקליות תקשה עלינו להקליט אלבום נוסף".

חוסר שביעות הרצון של הנסלי נובע מרצונו לשנות את הכיוון המוסיקלי של הלהקה ולהביא לבמה מופע שיתאים יותר להתקדמות הניכרת באלבומיה האחרונים. לטענתו, השירים המוסיקליים יותר, בהיותם רכים ומלודיים, אינם מטופלים כמו שצריך מצד חברים אחרים.

"אני באמת חושב שזה לא בסדר ואם אנשים בלהקה לא משוכנעים ששירים כמו WONDERWORLD ו- THE SHADOWS OF THE WIND מתאימים לה, הם ינגנו אותם ללא חשק ולכן השירים לעולם לא יצאו כמו שצריך. אבל כשמגיע שיר רוקי שמתנגש, דופק, מתנפל ודורך על הגז, כולם מתנפלים עליו בתאווה והוא ממריא. זה בגלל שיש שתי אסכולות. האחת אומרת שאנחנו צריכים פשוט לנגן רוק רועש והשנייה - שאני מודה שהיא שלי - אומרת שאנחנו צריכים לעשות משהו קצת אחר. מה שאנחנו עושים כרגע זה לא רק קל אלא גם לא מאוד עתידני וזה בהחלט לא מתקדם. זה לא באמת מייחד אותנו מכל שאר הלהקות. זה פשוט ממתג אותנו כלהקה רועשת נוספת".

די ברור שהוא עדיין לא שטח את תלונותיו לשאר חברי הלהקה. "הגעתי לפיתרון בדיוק מה עלינו לעשות. אני הולך להציג את הרעיונות האלו. יש לי דפי הערות שאקריא ואני אראה מה התגובה. אם תהיה הסכמה כללית של הלהקה שאנחנו רצים בדרך הנכונה, אז אני אחשוב ברצינות ואקרא לשיחה רצינית מאוד עם כולם שבה אשאל אם בכלל יש עוד צורך בי בלהקה. אם אני אחראי לכך שהמוסיקה שלנו לא מצליחה לעבור להמונים, זה בגלל שאני יוצא לדרך מוסיקלית שונה משאר חברי הלהקה. ואם זה המקרה, כדי להיות מציאותיים לגבי זה, מישהו אחר בלהקה יצטרך להתחיל לכתוב את השירים שהם טוענים שהם צריכים לעשות. אחרת הם יצטרכו לגרום למישהו חיצוני לעשות את הכתיבה. אני שמח שהאלבום WONDERWORLD לא הצליח, כי פירוש הדבר שהתחילה תקופת בחינה מחודשת, שהייתה חסרה מזה 18 חודשים".

אולי זה המצב בו להקה מרגישה שאין לה יותר לאן לטפס?

הנסלי: "זו תופעת לוואי של הצלחה מסוימת. קל מאוד להיות ככה כשיש לך כסף בבנק, תקליטי זהב על הקיר ואתה נוהג במכונית נחמדה. במיוחד אם חונכת בסביבה אחרת לגמרי. זה ממש קל להבין מדוע יש אנשים שפשוט יושבים מסביב וחושבים שאין מה לעשות. אבל זה תלוי מה הגישה שלך ולשם מה אתה בעסק הזה מלכתחילה. האם אתה בעסק כדי להרוויח כסף? להיות כוכב? או בגלל שבחרת במוסיקה כקריירה?". למרבה הצער כבר אין צורך שכולם יגורו באותו אזור. כבר אין צורך לחלוק חדרי מלון, או אפילו להישאר באותו מלון. אין צורך לטוס באותו מטוס או לנסוע באותה מכונית. ברגע שהמצב הזה נכנס, אתה מבין עד כמה אתה מנותק מהשאר וזה משפיע על הביצועים שלך. זה חייב לקרות כי אתה לא בקשר, נפשית או פיזית, עם אף אחד מהאנשים שאתה עובד איתם. הפעם היחידה שאנחנו רואים זה את זה היא על הבמה. אבל אני מכיר להקות שעושות את זה ועדיין מצליחות לגרום לזה לעבוד. אני מתכוון למי שלא גר ביחד או חוגג יחד כל הלילה. הם עדיין ממשיכים אחרי עשר שנים. כשאתה רואה מישהו עם הישג כזה, זה גורם לארבע שנים וחצי של פעילות ולכמה תקליטי זהב להיראות די עצומים".

הנסלי המשיך בעניין מצב הלהקה: "אני חושב שהסיבה שבאמת לא הצלחנו היא בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו על ראש הגדר. אם נמשיך, זה יהיה לזמן רב או שכל העניין הזה יתמוטט ואז נדע שלא קיבלנו את מרכיב הקסם הזה שמחזיק להקות לנצח נצחים, כמו המי, הסטונס ולד זפלין. אני פשוט חושב שזה לא בסדר לשבת בניחותא אחרי ארבע שנים וחצי ולהגיד 'עשינו מספיק'. מכיוון שכשאתה בוחר במוסיקה כקריירה ואתה להוט לקחת את כל הכסף, ההצלחה, התהילה וההדר שהיא יכולה להעניק לך, זה לא הוגן לשבת על זרי דפנה. זה פשוט יתנקם בך ובמוקדם או במאוחר אתה תבין שההחלטה לעצור הייתה מוקדמת. שאננות היא כמו ריקבון יבש. במקרה זה לא מדובר בדלתות ובמסגרות החלונות שלך שנאכלו. אלו הם חייך המדממים. הקריירה שלך".

גם שאר חברי הלהקה זכו להגיב למצב, שתיאר הנסלי. "קני נהיה מאוד פרנואידי", הסביר דייוויד ביירון, "וחושב שאנחנו במצב מכריע, אבל ראיתי כל כך הרבה להקות שעולות ויורדות. דקה אחת כולם אומרים שהם סיימו, ובדקה הבאה הם חוזרים עם האלבום הגדול ביותר של השנה. זה באמת לא רלוונטי. אתה לא יודע מה הולך לקרות. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות, וזאת הפילוסופיה שלי על החיים, הוא לעשות את מה שאתה נהנה לעשות. קני באמת מודאג. כמו כל לילה בסיבוב ההופעות האמריקני כשהוא כל הזמן אמר: `זה לא קורה! זה לא קורה!'. אמרתי לו: 'קני, היו שם 12,000 איש! זה היה מופע סולד אאוט! כולם עמדו על הרגליים ומחאו כפיים וחזרנו ועשינו הדרן של 20 דקות! איך אפשר לומר שזה נכשל?'. 'אני יודע את זה', הוא אמר, 'אבל הם תמיד עושים את זה'. אז אמרתי לו: 'אבל הם לא היו עושים את זה אם הם לא היו רוצים'... קני אולי ירצה לנסות ולדחוף את הלהקה לכיוון אחר, שהוא מנסה לעשות, אבל הוא טועה. הוא היה מקבל החלטה מאוד מאוד לא נכונה אם הוא היה עושה זאת ולכן מעולם לא הותר לו לעשות זאת. זה יכול להגיע למחנק, ואם כן - הוא יצטרך לעזוב ולעשות את הדברים שלו. אבל אני בטוח שפשוט נצטרך לעבור שיחת להקה סוערת שאחריה הכל יסתדר".

במרץ 1975 פורסמה ביקורת, ברקורד מירור, על הופעתה של להקת אוריה היפ באולם ABOY שברוטרדם, הולנד...

"תרימו ידיים, כל אלו שהצביעו לטובת להקת יס. ובכן, אוריה היפ היא כנראה הלהקה הבריטית הראשונה שהופיעה פה אצלנו מאז יס הגדולה. ההולנדים קפצו משמחה לקבל את פני אוריה היפ. לאחר יום של שמש לוהטת, המקומיים השזופים והשרופים היו זקוקים רק למנת רוק משתלחת כדי לסיים את יומם.

אוריה היפ לא איכזבה. השם של הלהקה נבנה היטב באירופה עם השנים וכעת היא סיפור הצלחה גדול. עכשיו, עם התוספת של הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מרוקסי מיוזיק, קינג קרימזון ופאמילי) הם הגיעו לגבהים חדשים. הם מנגנים באופן מהודק יותר מבעבר, וג'ון ווטון, שניגן רק כתשע הופעות עד זו, נראה כאילו היה בלהקה מרגע הקמתה.

ההופעה הזו הייתה חלק מסיבוב הופעות לקידום התקליט RETURN TO FANTASY. ההופעה כללה גם את השירים החדשים SHADY LADY והסינגל PRIMA DONNA, אבל הקהל, שהראה נכונות להקשיב להם, רצה את מנת הבשר האמיתית, עם שירים כמו GYPSY".

במרץ 1975 הוציא דייויד ביירון את תקליט הסולו הראשון שלו, TAKE NO PRISONERS. בתקליט ניגנו גם חבריו באוריה היפ.

ביירון כבר חש אז יותר מדי בטוח כשאמר גם: "יש אנשים ששמעו את האלבום שלי ואמרו שזה נשמע יותר כמו אוריה היפ מאשר אוריה היפ. אחרים אמרו שזה נשמע יותר כמו מה שאוריה היפ צריכה להישמע. יש לאלבום את הגולמיות של אוריה היפ המוקדמת, אבל יש לו גם יותר אלמנטים מגוונים".

להקת אוריה היפ מודל מרץ 1975. "הלהקה זקוקה לזרז יצירתי חדש ולהזרקת דם חדש שיעזור לנו למצוא רעננות".

אז נראה היה כי הנהלת להקת אוריה היפ החטיפה לגארי ת'אין, הבסיסט לשעבר בלהקה, בעיטה נכבדת במפשעה. כמה שבועות לפני כן הוכרז כי ת'אין והלהקה נפרדו באופן ידידותי. באופן לא צפוי, פרסמה ההנהלה הצהרה נוספת ובה התעקשה כי ת'אין למעשה פוטר.

היה ידוע כבר מזה זמן מה שלא הכל בסדר במחנה הלהקה. לקראת סוף השנה הקודמת ניהל ת'אין עימות פומבי עם המנהל, גארי ברון, על מה שלטענתו היה חוסר התחשבות בעקבות התחשמלות קשה שחטף על הבמה בעת הופעה בדאלאס.

בזמן סיבוב ההופעות הבריטי של הלהקה באוקטובר 1974, הכל נראה טוב בחזית ת'אין וברון, אך קן הנסלי הודיע ​​שהוא לא מרוצה מהתקדמותה המוסיקלית. דיוויד ביירון ומיק בוקס לא הסכימו עמו.

על הכרזת הפיטורים של ת'אין אמר הנסלי ל-NME: "זה היה הראשון מתוך סדרת ראיונות שנויים במחלוקת שהסעירו את העניינים בלהקה. אני חושב שבזמן שדיברנו לפני כן, ביטאתי את רגשותיי האישיים מאוד. הרגשתי ממורמר מחוסר תשומת הלב המוקדשת למוסיקה, וכל הדברים שקורים בעסקים. הגעתי למצב בו הייתי כל כך ממורמר, שהגבתי מעבר למידה. אבל לא יכולתי לשמור זאת יותר בפנים. הרגשתי שהדבר העסקי מקבל עדיפות רבה מדי והמוסיקה הוזנחה. לזמן מה הרגשנו שסחבנו את גארי על הגב שלנו. הוא נגן בס נהדר ועשה ללהקה שירות אדיר מבחינה מוסיקלית, אבל המצב איתו גרם כמובן לכולם להיות מתוחים. כשארבעה אנשים עושים עבודה של חמישה אנשים, זה מקשה על המצב. האווירה המעורערת וחוסר ההתקדמות השפיעו על כל אחד מאיתנו באופן שונה. אני חושב שהמצב עם גארי היה מצער מאוד כי הוא לא אדם חזק פיזית, והוא הרגיש את הלחץ של להיות בדרכים הרבה יותר מכולם. לפעמים הוא היה קרוב מאוד לשבירה טוטאלית. אבל כיבדנו את המוסיקליות שלו ובמקום לעשות את הדבר הברור מאליו ופשוט לתת לו את הבעיטה ולקבל מישהו אחר, טיפלנו בסיטואציה בתקווה שזה ישתפר. כשדבר ההתחשמלות הזה קרה בדאלאס, זה היה רציני יותר ממה שבחרנו לפרסם באותה עת. ואז חלה הידרדרות בבעיותיו ואי אפשר היה יותר להגן עליו".

הנסלי המשיך: "ההשפעה המצטברת של אותם סיבובי הופעות גררה את גארי למטה, עד שאפילו הדברים הפשוטים ביותר הפכו למאמץ גדול מבחינתו, והוא פשוט לא הצליח להסתדר. היו לו בלגאנים עם החברה שלו שהפריעו לתיפקודו בלהקה. אני חושב שהוצאנו אותו בזמן, ואני חושב שזה יתברר לטובה, כי אני כבר הרבה זמן בדעה שהלהקה זקוקה לזרז יצירתי חדש ולהזרקת דם חדש שיעזור לנו למצוא רעננות. התוצאה היא שכולם משתפים פעולה הרבה יותר מאי פעם באלבום החדש שהקלטנו".

אכזבה מסוימת נותרה בלהקה כי חבריה נאלצו לדחות את העבודה על ההופעה החדשה שלהם עד שיימצא נגן בס ראוי. הנסלי: "עכשיו כולנו עצבניים עם העובדה שאנחנו לא עושים כלום. אבל אני בטוח שכולנו נשכח את זה די מהר אם נמצא את הבחור הנכון להיות איתנו. ברור שהתאכזבנו מאוד כאשר נאלצנו להיפרד מגארי, כי אף אחד לא רוצה לפרק שילוב מנצח, וזה מה שמכירות התקליטים וההופעות שלנו הוכיחו שהיינו, למרות שחלק מהביקורת הייתה שלילית. יש לנו עכשיו אווירה של אופטימיות בלהקה. אני מנסה שזה יישמע לא סדיסטי מדי, אבל מתוך המצב הרע הזה כולנו מרגישים שמשהו טוב יבוא. אנחנו נחושים, כמו תמיד, להוכיח שאנחנו יכולים להמשיך לדברים אף גדולים יותר".

להקת אוריה היפ מודל מאי 1975. "אין ספק שזה לא קל להיות עשיר".

"להשתתף במירוץ", אמר קן הנסלי לכתב עיתון NME כשהוציא תצלום של מכונית מירוץ מהארנק שלו, "הוא טיפולי בעיניי כמו שגולף זה לאנשים אחרים. זו האלטרנטיבה לאולקוס. אם כל מה שהייתי צריך לעשות ולחשוב עליו זה מה שאני עושה עם אוריה היפ ובעצמי, הייתי כנראה מכור לסמים או משוגע או כנראה שניהם. אני מאמין גדול ביכולת להתרחק מהדברים לזמן מה, כי כשאתה חוזר לזה, זה עוזר לך לחשוב באופן ברור יותר. ובעסקי הרוק'נ'רול, בימים אלו, עם כל הפיתויים שמונחים לפניך, קשה לשמור את הרגליים על הקרקע. במיוחד אם הרווחת כסף טוב. ברגע שאתה מקבל כמה תקליטי זהב על הקיר, אתה נוטה לעבור לתחום חשיבה אחר לגמרי, וזה לא טוב לאף אחד".

בעוד שכתב NME נדהם מהאמירות לנוכח הבית המפואר בו הנסלי אירח אותו, מיהר האורגניסט להבהיר: "הדרך היחידה להעריך את משמעות ההצלחה היא לדעת איך אתה מרגיש כלפי עצמך. אין ספק שזה לא קל להיות עשיר. אני צריך לשלם מס על כל המכוניות שלי ולשלם חשבון חשמל גבוה ביותר על כל הגאדג'טים וגם לכוון את הפסנתר כל שבוע. אין ספק שלהיות מיליונר זה כאב ראש. אני מתכוון, אנשים יכולים לראות את הדבר החומרי הזה רק כעל רווח, אבל יש בו חסרונות אדירים שאנשים לא רואים, והחסרון הגדול ביותר הוא שזה גורם לך לאבד קשר מוחלט עם כל מה שאמיתי ורגיל".

באותו זמן הוא הוציא את תקליט הסולו השני שלו, EAGER TO PLEASE. "אחת הסיבות להקלטתו הייתה לספק לעצמי ביטחון כלשהו, ​​במקרה שמישהו ייקח ממני את ביצת הזהב הזו שנקראת אוריה היפ. זה עוזר לי להתמודד עם הידע שאני אוכל להמשיך לעשות משהו לבד, אם כי במידה פחותה של הצלחה ולכן גם פחות גמול חומרי. אבל זו תהיה עבודה לכל דבר. תקליט סולו הוא כלי תקשורת מושלם מבחינתי לקביעת המיקום בדיוק אליו אני הולך כאדם, מבחינה מוסיקלית, וזה חשוב כדי שאוכל לתרום ללהקתי כראוי. הישגים בהקשר של להקה הם דבר שונה מהישג בהיבט סולו".

עדיין, ההליכה לסולו לא גרמה להנסלי לרצות ולהנהיג להקה משלו שתנגן מאחוריו. "אני לא מהמר גדול, ואם אני הולך לצאת לקריירת סולו, אני צריך להקה, ואני לא יודע אם אוכל לשאת באחריות להוביל מבצע שכזה. אוריה היפ היא למעשה הלהקה הראשונה בה הייתי אי פעם בה שגם יכולתי לפעול כחבר בלהקה, ולא להיות האדם המוביל בה. בלהקת THE GODS תמיד הרגשתי שאני האחראי היחיד ללהקה. עם אוריה היפ אני מרגיש שאני יכול לתרום יותר מאחור כי דיוויד (ביירון) הוא איש החזית שלנו. זה נותן לי מידה מסוימת של ביטחון. אני לא יכול לפעול כאמן סולו בזמן שהלהקה עדיין קיימת אלא אם כן הם היו מפטרים אותי, והייתי צריך ללכת לעבוד בסולו. האמת שאין לי פיתרון אמיתי בסוגיה הזו. זו דילמה מעניינת".

נגן בס חדש הצטרף לאוריה היפ - ג'ון ווטון, שניגן לפני כן בלהקות פאמילי וקינג קרימזון. העיתונות הבריטית פירסמה אייטמים שליליים בנוגע לעזיבת ווטון את המוסיקה המתקדמת בשביל המוסיקה של אוריה היפ.

ביוני 1975 יצא אלבום חדש ללהקת אוריה היפ ושמו RETURN TO FANTASY.

עיתוני המוסיקה בבריטניה עשו את עבודתם הרגילה בכתיבת הביקורות. מבקר אחד, שנשאר חסר שם, כתב: "האלבום הזה מייגע להחריד. אם הרעיון שלך לזמן טוב הוא לבהות בטלוויזיה עם הסאונד כבוי, זה בשבילך. השיר 'פרימה דונה' נשמע כמו משהו שלהקת סטטוס קוו דחתה כי זה לא היה מורכב מספיק. השירה של ביירון משתמשת בטריקים זולים, מיק בוקס הוא גיטריסט מינימלי וקן הנסלי מתייחס למקלדות שלו יותר כמו כריות אלקטרוניות מאשר כלים מוסיקליים".

גם לעיתון רולינג סטון היו רק דברים קשים להגיד על המוצר הזה:

"לצוד את אוריה היפ זה דבר פשוט. האלבומים שלהם מלאים מטרות של קליעה למטרה. גם האלבום החדש, כמו קודמיו, הוא רעשני ושטחי. לעתים מוציא האלבום תגובות של עצבנות מצד המאזין. זאת הודות לצווחות מנקבות האוזניים של דייויד ביירון או צלילי החריקות מהסינטיסייזר של קן הנסלי. הרוק המכני שלהם מותיר ריק בזיכרון המאזין למשך עשר דקות מתום ההקשבה".

טוני סטיוארט, מעיתון NME, כתב: "חברי אוריה היפ מנסים ביחד להיות שלושה דברים שונים, שרק מדי פעם משלימים זה את זה. האם הם רוצים להיות כבדים? האם הם רוצים לבסס מחדש את המוניטין שלהם, שנפגע על ידי התקליט הקודם? או שהם רוצים לזרוח ככותבי שירים טובים וכנגני מוסיקה טובה? בעיקרון, היפ חייבת להתגבר על ההיבטים הסותרים של קולקטיב האישיות שלה".

למרות זאת, האלבום נמכר היטב.

הנה הביקורת מעיתון עולם הקולנוע:

להקת אוריה היפ מודל אוגוסט 1975.

באותם ימים הייתה הלהקה בסיבוב הופעות אמריקני שכלל גם גיחה לשיקגו. לא ששיקגו היא רעיון טוב לפיקניק; דיוויד ביירון, זמר הלהקה, נפגש שם בעבר עם ניסיון דקירה אותו ובפעם אחרת היה אמור הגיטריסט, מיק בוקס, לפגוש חבר שהיה המתופף של להקת WHITE TRASH במועדון בשיקגו. הפגישה מעולם לא התקיימה מכיוון שהמתופף, בובי רמירז, הסתבך בוויכוח ונהרג בבעיטת מגף של מקומי בגופו. כפי שאמר ביירון: "אם הם אוהבים אותך כאן, הם הקהל הטוב ביותר בעולם. אם הם לא אוהבים אותך, מוטב שתסתכל מסביב".

גבירותיי ורבותיי, אוריה היפ!”, הוצגה הלהקה במסיבת העיתונאים, בסופרמרקט מקומי, והרכש החדש יחסית, הבסיסט ג'ון ווטון, לא חש במיטבו ונאנק במתן תשובה: "אחרי ארבע שנים שבהן החלפתי ריק גרץ' בפאמילי ואת גרג לייק בקינג קרימזון, עכשיו אני גארי ת'אין".

בחזרה ללימוזינות הממוזגות ואחר כך להופעה מול 15,000 איש מריעים. מבחינה ויזואלית, הנסלי מטה את גופו קדימה ואחורה תוך כדי נגינה אנרגטית באורגן, כשההוא זורק את שערו באורך המותניים לאחור כמו ווייקמן ברונטי. הוא נועל מגפיים לבנים, באורך כמו שערו, כך שהשניים כמעט נפגשים. מאחוריו נמצא קרסלייק היצוק ומולו, ווטון, רציני בבגד שחור. בין השניים, וכמעט בכל מקום אחר על הבמה בזמן כזה או אחר, ביירון רץ ללא הפסקה.

נדמה היה שנוכחותו הבימתית של ביירון היא שהובילה את המבקרים להתנפל על הלהקה בצורה חסרת רחמים. הוא משחק את כוכב הפופ בכל דקה מההופעה. אם משיכת חולצתו מכתף אחת תקבל כמה צעקות, הוא יעשה זאת; אם התגלגלות על הרצפה מענגת קהל, הוא יעשה את זה. הקהל לא רוצה שהלהקה תעזוב את הקהל ומתחנן שחמשת החברים ימשיכו לקחת אותם "בחזרה לפנטזיה" (כשם תקליטם האחרון). משם טסה הלהקה למחרת לקליבלנד.

ביירון על הפילוסופיה של אוריה היפ: "כמה להקות אחרות עולות לבמה ואומרות 'קדימה, תאהבו אותנו'. אבל איתנו, אנחנו כופים את זה עליהם כל הזמן, ודואגים בוודאות שיאהבו אותנו".

זהו היה יום גדול ללהקה, ויום גדול במיוחד להנסלי, שחגג יום הולדת 30 וגם את סיום תהליך גירושיו. הוא חגג על הבמה, על ידי הטלת כוס מיץ תפוזים על אחת המצילות של קרסלייק. כולם נהנו על הבמה וזיעה נשפכה שם כמים.

מיק בוקס, הגיטריסט שנאלץ אז לנגן עם גבס כי נפצע בידו: “קצת דאגתי מסיבוב ההופעות הזה, אבל זה עבר בסדר. הקהל עדיין טוב באותה מידה והאלבום נמכר בהתאם. כנראה שנקבל על זה אלבום זהב. כן, הזרוע קצת כואבת לפעמים, אבל זו הייתה בחירה להמשיך עם קצת כאב או לשבת בבית ולהתבאס עם זרוע בגבס, בלי לעשות כלום".

לפי הדיווח בלהיטון, השבר בידו של בוקס מנע אז את הגעת הלהקה לארצנו.

אבל בסופו של דבר, גם החלמתו של בוקס לא ריפאה את המצב הלא טוב של הלהקה.

קן הנסלי: "בפילדלפיה לא הצלחנו אפילו למכור את כל הכרטיסים לאולם שנכנסים אליו 3,000 איש. דייויד (ביירון) התנהג כמו פרימדונה ושם קצוץ על הקריירה שלו. הבעיה שהוא גם זרק את הקריירה שלנו יחד עם שלו. ניסינו להסביר לו שהוא לא לבד בעניין, אך זה לא עזר. הנקודה השפלה ביותר בחיי הלהקה הייתה בשנת 1976. כל הכיף שהיה נמוג והיינו כחבורה של מכונות. על הבמה ביצעתי את התפקידים שלי באופן אוטומטי. רגעים ספונטניים על הבמה הפכו נדירים. צעדנו לעבר המוות".

הנסלי לא יכל לסבול זאת יותר והחליט לטוס הביתה, באמצע סיבוב הופעות בחו"ל. המצב הרע היה ברור כשמש. הנסלי: "טסתי הביתה כי ידעתי שאנחנו בצרות וזו הייתה הדרך היחידה שלי להביע את עמדתי בעניין. זו הייתה הדרך היחידה לקבל את תשומת לב האחרים, אבל זה לא פתר את הבעיה. דייויד המשיך להתנהג באופן גרוע וזה היה סוף עצוב. הודעתי למנהל שלנו, גארי ברון, שזה לא יכול להימשך כך, כי כל מופע רק גורם לנו נזק במקום תועלת. נמאס לי לשים פלסטר קטן על פצע ענק. הודעתי שזה או אני, או דייויד בלהקה. זה הרגע בו הוחלט להוציא אותו מאוריה היפ".

גארי ברון, מנהל הלהקה: "דייויד עשה צחוק מעצמו וזכה במו ידיו להיות האיש הלא פופולרי בחבורה". עדיין, ברון הצליח לשכנע את הנסלי להישאר ולנסות שוב, כי דייויד ביירון לא היה קל להחלפה, בתור חוד החנית. הנסלי נשך שפתיים ופנה לכתוב שירים לאלבום הבא, שייקרא HIGH AND MIGHTY. בשלב הזה ביירון כבר לא היה מעוניין בכתיבת שירים. הנסלי הסביר בהמשך שעבורו היה זה "כמו להקליט אלבום סולו שלו עם חברים מלהקת אוריה היפ".

קן הנסלי: ""עדיין היה לנו פוטנציאל לשנות דברים, אבל היו גם בעיות. מכירות התקליטים ירדו מעט ותהינו למה, ואם נוכל לעשות משהו בקשר למצב. וכמובן, לכולנו היו גרסאות משלהם כיצד לעשות זאת. אחת מהתיאוריות של דיוויד ביירון הייתה שצריך לפטר את גארי ברון, אבל למעשה זו הייתה אשמתנו. אפשרנו לכל כך הרבה דברים אחרים להסתבך ולהסיר את העיניים מהמוסיקה תוך איבוד העלילה לחלוטין. אז התמקדנו במלכודות ההצלחה ובאזורים הבעייתיים, מחפשים את מי להאשים וגארי היה זה שהאשימו אותו. זה, בתורו, יצר מערכת חדשה לגמרי של בעיות. אז כך או אחרת יצרנו כדור שלג במקום לפתור את הדברים".

ב-8 בדצמבר 1975 נמצא גארי ת'אין ללא רוח חיים באמבטיה בביתו בלונדון.

ארוסתו סיפרה אז: "הוא קם להתקלח בחמש בבוקר ודלת האמבטיה הייתה פתוחה. דיברתי איתו מחדר השינה וחזרתי לישון. התעוררתי בתשע בבוקר ומצאתי אותו באמבטיה כשהוא לא נושם". ת'אין בן ה-27 נטל מנת יתר של הרואין. הנסלי, שנים רבות לאחר מכן: "משהו בלהקה הזו שלנו מת עם לכתו של גארי. משם והלאה זה כבר לא היה טוב".

במאי 1976 יצא תקליט חדש - HIGH AND MIGHTY.

האלבום נכשל במכירות, באופן יחסי. בזמנו הוא אפילו לא יצא בארה"ב.

למרות שהוא לא ידע את זה באותו זמן, השעון תקתק נגד דיוויד ביירון. ההופעות של אוריה היפ בוומבלי, באותה שנת 1976, היו האחרונות עמו באנגליה. לאחר מכן המשיכה הלהקה לפסטיבל PINKPOP ההולנדי ולהופעות נוספות באירופה. במהלך הופעה בשוודיה, ביירון היה כה שיכור שהוא נפל מהבמה.

הקש ששבר את גב הלהקה הגיע בספרד. הלהקה הגיעה ומצאה את האצטדיון נעול, ביירון נכנס לסצנת צעקות מול איש מקומי, "אתה יודע מי אני??" ובעט בדלתות הזכוכית כדי להיכנס, בעוד חבריו מתביישים להם בצד.

דייויד ביירון פוטר מהלהקה מיד לאחר מכן...

עבור מעריצים מושבעים, הקסם של הלהקה יצא מהדלת עם הקמע המשופם והכריזמטי. כולם ידעו שהפיטורים של ביירון הם הימור ענק. חברי הלהקה הנותרים ידעו זאת היטב. הנסלי: דייוויד היה פרונטמן פנטסטי ולעולם לא ניתן היה להחליפו באמת. דיוויד ואני לא היינו חברים אמיתיים. דיוויד לכאורה אמר פעם בראיון, 'אני לא מרגיש כלום כשאני שר את השירים של קן - אני פשוט שר אותם'. אנחנו לא יודעים באיזה מצב רוח הוא היה כשהוא אמר את זה, אחד הנכסים הגדולים ביותר של דיוויד היה היכולת שלו לפרש ולהביע שיר, בין אם זה שלי או של מישהו אחר, אז אני חושד שהוא פשוט הרגיש את הצורך לא להיות נחמד כלפיי".

דיוויד ביירון לא היה המום כשנתבקש לעזוב. במקום להביע את מרירות הכעס שלו, הוא אמר לעיתונות שהוא מבין. "הוקל לי לחלוטין", הוא הודיע לעיתון NME. "כל הדברים שמפרקים אותי כבר שנה נעלמו. כן, פוטרתי אבל אני לא משאיר רגשות רעים. או שאני גדלתי יותר מהם, או שהם גדלו יותר ממני". ביירון הוסיף שהוא כבר פרש מהלהקה בשלוש הזדמנויות נפרדות, אבל שוכנע לחזור בכל פעם.

בראיון ארוך יותר עם עיתון SOUNDS, ביירון אמר כי רבות מהבעיות שלו היו עם "האנשים שארגנו את הלהקה. חשבתי שאנשים איבדו, אולי בצדק, קצת אמון בנו במהלך השנתיים האחרונות".

ג'ון ווטון פרש רשמית מאוריה היפ שבועיים לאחר פיטוריו של ביירון... למעשה, הוא עזב את הלהקה ממש רגע לפני פיטוריו של ביירון.

הנסלי: "כשג'ון ווטון הצטרף אלינו, אנשים חשבו שהנה מגיע הגורם שיוציא אותנו יצירתית מהבוץ. האמת היא שהדברים הלכו איתו מהרע אל הגרוע. הרפרטואר שלו בלהקות היה צריך להזהיר אותנו שהוא לא יהיה איתנו זמן רב. והנה, כשנה חצי מחברותו בלהקתנו, הוא קנה בזכותנו בית, שם עוד כסף בצד - ועזב".

"יש אנשים שגוררים את הגופה של הלהקה ועושים את סיבוב ההופעות השנתי ומוציאים עוד אלבום, ואין השראה חדשה", אמר ווטון ל-NME. "זה קרה עם דיפ פרפל וזה התחיל לקרות לאוריה היפ. אני לא חושב שהקול של דיוויד היה טוב כמו שהיה לפני שלוש או ארבע שנים. הוא היה שוחק אותו. הוא היה צורח בשיא קולו כל לילה. הוא לא התרעם עליי כשאמרתי לו את זה, כי זה הוצע כעצה ידידותית, אבל הוא היה צריך לנוח כמה חודשים מחוץ לבמה. הוא סבל קשות, כי קולו הלך והחמיר. הלהקה התחילה להתאגד נגדו כי הם חשבו שהוא איכזב אותם. עד שהם פיטרו אותו".

"לא משנה מה הסיבות האישיות שבגינן דיוויד הרגיש לא בנוח בתוך הלהקה. אני הרגשתי אותו דבר", הסביר ווטון בראיון אחר. "אז הייתי חייב לצאת. נגמר הזמן שלי להיות עם אוריה היפ. דיוויד ואני היינו מאוד קרובים, שמרנו על קשר כל הזמן. האדם האחרון שראיתי מהלהקה היה קן הנסלי. זה היה בלוס אנג'לס. לא דיברנו על מה שקרה אחר כך לדיוויד, אנשים נוטים לא לדבר על זה. עזבתי רגע לפני שהוא פוטר. בחרתי לצאת לחופשה במיורקה, אחרי הטירוף של סיבוב ההופעות באירופה. הודעתי למנהלים שלי, בזמן שהייתי במיורקה, שלא אמשיך את החוזה שלי עם אוריה היפ. אחרי שעשיתי את זה, הודיעו לי שדייויד פוטר. אני לא יודע איך זה יהיה בתוך הלהקה אחרי דיוויד. דברים התחילו להיות לא נוחים במהלך אותו סיבוב הופעות באירופה. כל מה שאני יכול לומר הוא שאהבתי מאוד את דיוויד. הוא ואני היינו דמויות מאוד דומות, אחים בנפש. דייוויד לקח את זה קשה מאוד כשהוא פוטר. אף אחד לא אוהב להיות מפוטר ולדיוויד היה אגו כמו שלכולם יש בעסק הזה".

במקום ווטון הצטרף לאוריה היפ הבסיסט טרבור בולדר, לשעבר חבר בלהקת "העכבישים ממאדים" שליוותה את דייויד בואי. הוא נשאר בלהקה עד מותו.

בסוף אוקטובר 1976 פורסם ברקורד מירור מי יהיה הזמר הבא בלהקת אוריה היפ.

עברו מספר חודשים של חיפושים כשיום אחד המליץ מתופף להקת MUD, דייב מאונט, להנסלי על זמר שהוא מכיר ויכול להתאים.

קראו לו ג'ון לוטון, לשעבר הזמר בלהקת LUCIFER'S FRIEND. בעיתון רקורד מירור מיהרו ללגלג, למרות יכולותיו הווקאליות המרשימות:

"האם זה איאן האנטר? לא... ובכן, במשך חודשים חיכינו בציפיה לראות במי תבחר להקת אוריה היפ כזמר החדש שלה. שמות רבים עלו לאוויר בניחושים, הזמן חלף ואנשים החלו לאבד עניין בזה. עד שהשבוע הגיעה הבשורה המפתיעה. אוקי, חברים. תשמיעו את קולות התרועה לקראת הבשורה.... הזמר החדש בלהקת אוריה היפ הוא... ג'ון לוטון! אני כבר שומע אתכם שואלים מי זה. מה זאת אומרת שלא שמעתם עליו? הוא היה בלהקת 'החבר של לוציפר'. אה, לא שמעתם עליהם? תנו לי לגרד בראש ולמצוא לכם הרכב איתו שאתם יותר מכירים. אה, מה עם זמרי לס האמפריס? נו, אלו שעשו מוסיקת פופ אירופאית. משהו בסגנון שירי האירוויזיון. כן, חברים. ג'ון היה בהרכב הזה. אה, הוא גם השתתף בהפקה של רוג'ר גלובר, 'נשף הפרפר'. אבל זה לא ממש נחשב. אז האם זה יוביל לסיכוי של הגעת להקת אוריה היפ לתחרות האירוויזיון? עם החבר'ה האלו, אי אפשר לדעת".

לוטון לא היה הראשון שהלהקה ניסתה להכניס כמחליף. קן הנסלי: "הבעיה הייתה שהאנשים שציפינו מהם רבות, כמחליפים ראויים לדייויד ביירון לא היו טובים. אז הבנו שהדרך למציאת מחליף תהיה קשה אף יותר. אני זוכר שהאודישן של קוברדייל היה נוראי. הנה רק פיטרנו זמר שיכור עם אישה גרמניה ופנימה צעד קוברדייל עם חברה גרמניה ובקבוק ג'ק דניאלס בידו". הגיטריסט, מיק בוקס, זכר דווקא ש"דייויד היה טוב, אבל באותו זמן הגיע אליו הצעת מימון ללהקה חדשה והוא בחר לעשות את ווייטסנייק".

איאן האנטר: "הייתי אז במצב כלכלי איום ונורא והם הציעו לי 5,000 ליש"ט בשבוע. אבל לא התחברתי למוסיקה שלהם ולא ראיתי סיבה טובה באמת להתקדם עם זה. אז החלטתי שאם אני לא יכול לעשות את זה - עדיף שלא אעשה את זה".

מקורות טענו שהיה זה רוג'ר גלובר, הבסיסט לשעבר של דיפ פרפל, שהציע לאוריה היפ לצרף אליהם את ג'ון לוטון, שהשתתף בפרויקט שלו בשם THE BUTTERFLY BALL. לוטון עשה שיעורי בית כהלכה, ניגש לאודישן וקיבל כרטיס פנימה. לוטון היה אז די אנונימי. מעטים ביותר זכרו שהוא שר בלהקת LUCIFER'S FRIEND (שיש הטוענים שהשיר שלה RIDE THE SKY הועתק על ידי לד זפלין לשיר IMMIGRANT SONG).

לוטון: "האמת שהתרגשתי מהבשורה שהתקבלתי. בהתחלה הייתי בטוח שאיזה חבר עובד עליי. אבל קן התקשר אליי שוב ואז הבנתי שזה רציני".

הוא ידע שיש לו פה נעליים ענקיות למלא. אחרי הכל, דייויד ביירון היה הקול הבולט של אוריה היפ.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.