top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

ג'אז מומלץ - האהבה העליונה של ג'ון קולטריין

עודכן: 24 בספט׳ 2023



חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


התקליט A LOVE SUPREME, של רביעיית ג'ון קולטריין.

הוקלט ב-9 בדצמבר 1964.

יצא בינואר 1965.


המעריצים של הסקסופוניסט, ג'ון קולטריין, זיהו את זה כיצירת מופת כמעט בהאזנה ראשונה. זה הפך ללהיט המסחרי הגדול ביותר בקריירה שלו, ואולי היצירה הנצחית ביותר של מוסיקת ​​פולחן בקנון האמריקאי. לא פלא שהתקליט הוכנס בשנת 2016 לספריית הקונגרס האמריקני.


אבל זה לא רק אלבום של ג'ון קולטריין כי אם יצירה משותפת של הרביעייה הקבועה שלו, שהוקלטה בדצמבר 1964 ויצאה חודש לאחר מכן. החברים שניגנו אותו: הפסנתרן מקוי טיינר, הבסיסט ג'ימי גאריסון והמתופף אלווין ג'ונס.



ג'ון קולטריין היה סקסופוניסט שעמד בצד ונתן למנהיגים אחרים לנהל את ענייני ההרכב בו היה חבר. הוא ניגן בסוף שנות החמישים בתקליט פורץ הדרך של מיילס דייויד, A KIND OF BLUE, ורק בשנת 1960 הוא החל להנהיג. לקראת אמצע אותו עשור קולטריין מצא דרך לצאת לחופשי עם צליל ניסיוני יותר. זה הגיע לשיא עם התקליט הזה שהיה בעיני קולטריין כמנחה לאלוהים - שאותו מצא בתוכו לאחר מאבק ארוך בהתמכרות להרואין. לקולטריין יש דיסקוגרפיה נרחבת אך A LOVE SUPREME הוא גם תקליטו הנמכר ביותר. הגיטריסטים, קרלוס סנטנה וג'ון מקלאפלין ציינו את התקליט כבעל השפעה מרכזית על הנגינה שלהם והם עשו לו מחווה משלהם, בתקליט LOVE DEVOTION SURRENDER שיצא בשנת 1973.


קולטריין, בהנהגתו החופשית כי סמך על נגניו, נתן להם לעשות את שלהם לפני שהוא נכנס בנגינת סקסופון והזכיר להם כל פעם מי מנהל את הדבר הזה.


בסוף שנת 1964 התבודד ג'ון קולטריין בחדר שינה פנוי בקומה העליונה בביתו בלונג איילנד, עם הסקסופון, העט והנייר שלו. מאוחר יותר זכרה אשתו, המוזיקאית אליס קולטריין, כיצד הוא הגיח "כמו משה שיורד מההר" עם חבילה חדשה לגמרי של דפי מוזיקה שאותם כינה A LOVE SUPREME.


התקליט A LOVE SUPREME הוא סוויטה בת ארבעה חלקים. הוא נועד להיות אלבום רוחני, המייצג באופן כללי מאבק אישי לטוהר, ומבטא את הכרת התודה העמוקה של האמן כשהוא מודה בכישרונו כדבר שאינו שלו אלא יצירה של כוח עליון רוחני.



קולטריין כתב במילות העטיפה הפנימיות: "מאזינים יקרים: כל השבח לאל למי מגיע כל השבח. הבה נרדוף אחריו בדרך הישרה. כן זה נכון; 'חפשו ותמצאו'. רק דרכו נוכל לדעת את הירושה המופלאה ביותר.


במהלך שנת 1957, חוויתי, בחסדי אלוהים, התעוררות רוחנית שאמורה הייתה להוביל אותי לחיים עשירים יותר, מלאים יותר, פרודוקטיביים יותר. באותה תקופה, בהכרת תודה, ביקשתי בענווה שיתנו לי את האמצעים והזכות לשמח אחרים באמצעות מוזיקה. אני מרגיש שזה הוענק בחסדו. כל השבח לאלוהים.


ככל שהזמן והאירועים חלפו, אכן שררה תקופה של חוסר החלטה. נכנסתי לשלב שסתר את ההתחייבות והתרחק מהדרך הנכבדה; אך למרבה המזל, מדי פעם, דרך ידו הבלתי-שגויה והרחמנית של אלוהים, אני כן קולט וקיבלתי מחדש את הכול כהלכה שלו, ואת הצורך שלנו ותלותנו בו. בשלב זה אני רוצה לומר לכם שלא משנה מה... זה עם אלוהים. הוא אדיב ורחום. דרכו מאוהבת, דרכו כולנו. זה באמת אהבה עליונה.


האלבום הזה הוא מחווה צנועה לו. ניסיון לומר 'תודה לאל' דרך עבודתנו, כפי שאנו עושים בליבנו ובלשוננו. שיעזור ויחזק את כל בני האדם בכל מאמץ טוב. המוזיקה כאן מוצגת בארבעה חלקים. הראשון נושא את הכותרת "הכרה", השני "רזולוציה", השלישי "רדיפה", והחלק הרביעי והאחרון הוא קריינות מוזיקלית של הנושא והוא מכונה "תהלים".


לסיום, אני רוצה להודות למוזיקאים שתרמו את כישרונותיהם המוערכים להכנת האלבום הזה ולכל הפעמים הקודמות. לאלווין, ג'יימס ומקוי, אני רוצה להודות לכם על מה שאתם נותנים בכל פעם שאתם מופיעים עם הכלים שלכם. כמו כן, לארצ'י שפ (סקסופוניסט טנור) ולארט דייוויס (בסיסט) ששניהם הקליטו ברצועה שלמרבה הצער לא תשוחרר בשלב זה; הערכתי העמוקה לעבודתכם במוזיקה בעבר ובהווה. אני מקווה שנוכל לקדם את העבודה שהתחילה כאן.


תודה למפיק בוב ת'יל; לטכנאי ההקלטה, רודי ואן גלדר; והצוות של חברת תקליטי ABC-PARAMOUNT. הערכתנו ותודתנו לכל האנשים בעלי הרצון הטוב והמעשים הטובים בעולם. שלא נשכח לעולם שבשמש של חיינו, דרך הסערה ואחרי הגשם - הכל אצל אלוהים - בכל הדרכים ולתמיד. כל השבח לאלוהים. באהבה לכולם, אני מודה לכם".



כמו כן, בעטיפה הגיע לעיני המאזינים גם השיר הזה שקולטריין כתב בדצמבר 1964:


"אני אעשה כל שביכולתי כדי להיות ראוי לך, הו אדוני.

הכל קשור לזה.

תודה לך אלוהים.

שלום.

אין אחר.

אלוהים הוא. זה כל כך יפה.

תודה לך אלוהים. אלוהים הוא הכל.


עזרו לנו לפתור את הפחדים והחולשות שלנו.

תודה לך אלוהים.

בך הכל אפשרי.

אנחנו יודעים. אלוהים ברא אותנו כך.

שימו עין על אלוהים.


אלוהים הוא. הוא תמיד היה. הוא תמיד יהיה.

לא משנה מה... זה אלוהים.

הוא רחום וחנון.

הכי חשוב שאכיר אותך.


מילים, צלילים, דיבור, זיכרון, מחשבות,

פחדים ורגשות – זמן – הכל קשור...

הכל עשוי מאחד... הכל עשוי באחד.

יתברך שמו.

גלי מחשבה - גלי חום - כל תנודות -

כל השבילים מובילים לאלוהים. תודה לך אלוהים.


הדרך שלו... היא כל כך מקסימה... היא אדיבה.

זה רחום - תודה לאל.

מחשבה אחת יכולה לייצר מיליוני רעידות

וכולם חוזרים לאלוהים... הכל כן.

תודה לך אלוהים.


אל תפחד... תאמין... תודה לאל.

ליקום יש פלאים רבים. אלוהים הוא הכל. הדרך שלו... זה כל כך נפלא.

מחשבות - מעשים - תנודות וכו'

כולם חוזרים לאלוהים והוא מנקה הכל.

הוא רחום ורחום...תודה לאל.


תהילה לאלוהים... אלוהים כל כך חי.

אלוהים הוא.

אלוהים אוהב.

האם אהיה מקובל בעיניך.

כולנו אחד בחסדו.

העובדה שאנו כן קיימים היא הכרה בך הו אדוני.

תודה לך אלוהים.


אלוהים ישטוף את כל הדמעות שלנו...

תמיד יש...

הוא תמיד ישחק.

חפשו אותו כל יום. בכל הדרכים חפשו את אלוהים כל יום.

הבה נשיר את כל השירים לאלוהים

שכל הלל מגיע לו... הללו את אלוהים.


אין דרך קלה, אבל כולם חוזרים לאלוהים.

עם כל מה שאנו חולקים את אלוהים.

הכל עם אלוהים.

הכל איתך.

צייתו לאדון.

ברוך הוא.


אנחנו מדברים אחד... רצון ה'... תודה לאל.

ראיתי את אלוהים - ראיתי רשעים -

אף אחד לא יכול להיות גדול יותר - אף אחד לא יכול להשוות לאלוהים.

תודה לך אלוהים.


הוא ייצור אותנו מחדש... הוא תמיד עשה ותמיד יהיה.

נכון - ברוך שמו - תודה ה'.

אלוהים נושם דרכנו כל כך...

כל כך בעדינות אנחנו בקושי מרגישים את זה... ובכל זאת,

זה הכל שלנו.


תודה לך אלוהים.

התרוממות רוח-אלגנטיות-התעלות

הכל מאלוהים.

תודה לך אלוהים. אמן".


האלבום מתחיל עם צליל גונג ואחריו שטיפת מצלתיים מידיו של אלווין ג'ונס המתופף. הפסנתרן, מקוי טיינר, מלהטט בקלידים באופן מופלא כהרגלו בעוד קולטריין מעניק כמה צלילי פתיחה מרשימים בכלי הנשיפה שלו. מיד לאחר מכן נכנסים ג'ונס וטיינר לגרוב שנשען על ארבעה צלילי הבס החוזרים והמהפנטים של ג'ימי גאריסון. בהמשך מגיעה אף הפתעה בדמות שירה חוזרת עם שם התקליט, שנשמע כמנטרה.


כשקולטריין ונגניו הגיעו לסשן ההקלטה באולפן, היה להם רק מושג קלוש מה תיכנן להם הסקסופוניסט לנגן. עבורו היה זה מסע אישי-רוחני, כאדם שהיה מכור כבד להרואין והצליח למצוא את השער החוצה. הוא ניזון מפילוסופיות שונות ורקח אותן בראשו לשאיפה להגיע כמה שיותר למעלה.



"המטרה שלי היא לחיות חיים דתיים לגמרי ולהביע זאת במוסיקה שלי," אמר קולטריין לעיתון ניוזוויק. "אם אתה חי את זה, לא תהיה לך בעיה גם לנגן את זה, כי מוסיקה היא חלק מהתמונה הכללית. להיות מוסיקאי זה דבר עמוק ביותר. המוסיקה שלי היא הביטוי למי שאני - אמונתי, הידע שלי והמהות שלי. כשאתה מבין את האפשרויות הטמונות במוסיקה, אתה רוצה לעשות איתה משהו שיעשה טוב לאנשים ולשחרר את האנושות מהכבלים. מוסיקה יכולה לעשות את העולם טוב יותר. אם אני מוכשר לזה, אשמח לעשות זאת. מוסיקה היא משהו שהוא מעבר למילים".



קולטריין אכן הצליח להביע את עצמו במוסיקה שלו והתקליט הזה מהווה גשר ברור בין הג'אז הברור שעשה בתקליטים קודמים לג'אז החופשי שיקליט בהמשך הדרך הקצרה שלו. ליצירה הזו שלו יש שלוש הקלטות בלבד; ההקלטה האולפנית, הופעה בצרפת והקלטה שנחשפה לאחרונה שהוקלטה בהופעה חיה בסיאטל, באוקטובר 1965.


כשיצא התקליט, פורסמה ביקורת עליו במלודי מייקר: "תחושה דתית תמיד הייתה שזורה באופן הדוק בג'אז, אבל השראה דתית ישירה נדירה בג'אז המודרני. עם זאת, האלבום החדש של ג'ון קולטריין מוצא את הטנוריסט השנוי במחלוקת מקדיש ארבע יצירות שלו כמו, ואני מצטט ממילות העטיפה של קולטריין עצמו,

'מנחה צנועה לו... ניסיון לומר, 'תודה לך אלוהים'. זה משהו יוצא דופן עבור ג'אז מודרני, אם כי רוב המוזיקה הגדולה של העולם המערבי נובעת מהדת.


עם זאת, תקליט זה אינו מכיל מוזיקה למסיבת תה של כומר. זוהי ההצהרה האישית של קולטריין על האופן שבו האמונה באלוהים השפיעה על חייו, וכתוצאה מכך על המוזיקה שלו. וכג'אז, זה מעולה. הרביעייה היא כרגע היחידה ההישגית ביותר בג'אז מודרני והסגנונות של ארבעת הנגנים יוצרים אווירה מטלטלת עם יצירתיות. תמיד קורה משהו, כביכול. היכולת של קולטריין להפריע אפילו לאוזן הכי אדישה עם הצלילים שלו מעולם לא נתקלה טוב יותר בתקליטים מאשר פה. בכל ארבע הרצועות הוא הופך להיות מעורב באופן אינטנסיבי עם המערבולת הקצבית של הצוות טיינר, ג'ונס, גאריסון, שבונה את הסולואים שלו כמתנפצים. זו קבוצה לא פחות ממעולה. טיינר עוקב אחר מחשבותיו של קולטריין לשלמות, והסולו שלו מלא בניסוח מרהיב ומחשבות שהופכות אותו לבולט בכל מקום".


ג'ון קולטריין נראה אז לחובבי ג'אז כיחיד שמנגן ועמו מפה ומצפן. הוא היה מוזיקאי בעל סגולות רבות. בנגינתו הייתה כנות נלהבת ושליטה בסקסופון טנור ללא אח ורע בעולם הג'אז. הוא היה המקבילה העכשווית אז של

צ'רלי פארקר. לכתב בריטי הוא אמר אז: "אני לא חושב שזה השתנה מאז שניגנתי עם מיילס דייויס, לפני כחמש שנים. אני מניח שגדלתי קצת, מוזיקלית. אבל אני חושב שאולי הייתי קצת יותר יצירתי באותם ימים. אני לא יודע אם אי פעם אוכל להיות שלם כמוזיקאי. אני לא, אבל אני לא חושב שאדע מה חסר עד שאמצא את זה, אם אתה מבין אותי. אולי אשמתי העיקרית כרגע היא בכך שיש לי תחושה טבעית לפרטים הקטנים. אני רוצה לעשות עוד דברים בגדול. אני רוצה לעבוד כדי להעלות את זה - ויש הרבה מצבים אחרים שאני חייב ללמוד. אני מניח שהיו לי כמה דברים שלא הסתדרו, אבל בדרך כלל אם אתה מקבל דבר חדש, אתה פשוט ממשיך לנגן בו עד שתחבר אותו. יש לי מזל גדול - אני עובד עם מוזיקאים נהדרים. הם מאוד יצירתיים - אני לא צריך להגיד לאף אחד מה לעשות. אני רק מגדיר את הסעיפים השונים ומשאיר להם את השאר. יש לנו אמון רב אחד בשני. זה חיוני - ככה זה ביחד. הם הולכים איתי ברצון לאזור חדש. אנחנו בדרך כלל לא מאמינים בעמידה במקום.


זה תמיד מפחיד אותי. בכל פעם שאני מכין שינוי, אני קצת מודאג שזה עלול להפתיע אנשים. ולפעמים אני דוחה דברים בכוונה מסיבה זו. אבל אחרי זמן אני מוצא שאין שום דבר אחר שאני יכול לעשות מלבד להתקדם. עדיין לא הלחנתי משהו שאני לגמרי מרוצה ממנו. אני מתכנן לעשות עבודות מורחבות יותר - יש לי סקיצות של

דברים בראש שלי. אני רוצה להגיע לנקודה שבה אני יכול להרגיש את הרטטים של מקום מסוים ברגע מסוים ולהלחין שיר נכון שם במקום ואז לזרוק אותו. אני מנסה להימנע מלחזור על דברים כמה שאני יכול".


עם ההצלחה של A LOVE SUPREME הגיע גם משבר. הרביעייה הקלאסית שלו - אחת הלהקות הנערצות ביותר בתולדות הג'אז - עדיין הייתה שלמה, אבל קולטריין התחיל לתקוף את שיווי המשקל שלה, כשהוא מנסה כל הזמן לדחוף קדימה ולשבור גבולות. הוא הוסיף נגנים להרכב והדבר שבר את מקוי טיינר שעזב ב-1965. במרץ 1966 החליט ג'ונס המתופף כי גם לו די מזה ופרש.


"ניסיתי לעשות משהו", אמר קולטריין בסוף 1966. "חשבתי שאני יכול לעשות שני דברים: יכלה להיות לי להקה שניגנה כמו שהיינו מנגנים פעם, ולהקה שהולכת לכיוון שהלהקה שיש לי עכשיו הולכת. אני יכול לשלב את שני האלמנטים האלו".



התקליט A LOVE SUPREME היה גם אלבום ג'אז פופולרי, שנמכר בכחצי מיליון עותקים עד שנת 1970, מספר העולה בהרבה על מכירת תקליטים אחרים של קולטריין, שלא זכה ליהנות מפרי עמלו כי הוא מת מסרטן בשנת 1967.




מאז ועד היום אנשים רבים שותים בצמא את האהבה העליונה הזו, שנוצרה על ידי אמן אחד שפרץ גבולות וחבורת נגנים שזרמה איתו. המפיק הידוע, נייל רודג'רס, הצביע על תקליט זה כאחד האהובים עליו ביותר. כך הוא אמר ברולינג סטון: "אבי החורג הגיע הביתה עם התקליט הזה ואני זוכר ששמעתי את קטע הפתיחה וזה היה מדהים, כמובן. אבל כשהקומפוזיציה RESOLUTION הופיעה... זה מתחיל עם קונטרבס זקוף, ואז כשטריין נכנס, זה למעשה כמעט העיף אותי מהכיסא שלי. מעולם לא שמעתי משהו כל כך דינמי וכל כך רגשי.


אני כמעט רוצה להתחיל לבכות עכשיו רק להיזכר איך זה גרם לי להרגיש. זה היה הכל. זה היה רוחני; זה היה אמנותי; רמת הווירטואוזיות של הנגינה; הפוליריתמיות של המתופף, אלווין ג'ונס, בזמן שהם מנגנים סוג זה של מנגינות. הייתי שקוע לגמרי בתקליט הזה. לשמוע אותם שרים ומזמרים, זה היה מדהים בעיני, כי זה הרגיש כאילו אני מקבל מבט לתוך הנשמה של קולטריין. מה שכמובן תמיד הרגשתי כל חיי מהנגינה שלו, אבל לשמוע את האדם מדבר זה כמו 'וואו, מה זה?' - זה דבר קסום. יש לי אוסף תקליטים די משמעותי, אבל אם כל התקליטים האלו יצליחו איכשהו להיעלם, ויישאר לי רק אחד להאזין לו לשארית חיי, זה יהיה התקליט הזה".



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.






©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page