top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

ג'אז מומלץ - הבלוז והאמת המופשטת של אוליבר נלסון




רבים מחשיבים תקליט זה כחשוב ביותר בקריירה של הסקסופוניסט, אוליבר נלסון, ואחד הטובים בכלל, שיצאו בשנת 1961. ההרכב עמו ניגן נלסון בהקלטה הזו מורכב ממוסיקאים מעולים כמו אריק דולפי (בסקסופון אלט וחליל), פרדי האבארד (בחצוצרה), ג'ורג' בארו (בסקסופון בריטון), הפסנתרן ביל אוונס וחטיבת הקצב של הבסיסט פול צ'יימברס והמתופף רוי היינס.



אוליבר נלסון הגיע לניו יורק בשנת 1959, שנה משמעותית ביצירת ג'אז מודרני שיהפוך לקלאסיקה. נלסון: "כשהגעתי לסצנה הניו יורקית, במרץ 1959, האמנתי שיש לי זהות מוסיקלית משלי, אבל במהרה הכל הסתובב סביבי והתחלתי בתקופה של חיפוש עצמי". נלסון הוחתם בחברת התקליטים PRESTIGE ולאחר מספר אלבומים פנה אליו קריד טיילור, שניהל את חברת התקליטים הטריה יחסית, IMPULSE. טיילור ראה משהו מעניין באוליבר נלסון: “הוא היה מאוד מיוחד ומלודי. הוא ידע להשמיע צלילים כמו אף אחד אחר. היה בו משהו באותה נקודה בזמן. הוא יכל להשתלב עם קטע, אך יחד עם זאת היה לו צליל ברור. כשהוא ניגן סולו, הוא היה ללא ספק אוליבר נלסון". אבל מה שקיבל קריד טיילור היה הרבה יותר מנגן סקסופון טנור משובח; נלסון התמקד בקומפוזיציה ובעיבוד לקראת הקלטת הבכורה שלו בחברה של טיילור. התוצאה הייתה אחד מאלבומי הג'אז הזכורים ביותר מתחילת שנות השישים.



אחד הפרויקטים המוסיקליים שאוליבר נלסון היה מעורב בהם לפני הקלטת האלבום הזה היה לנגן בלהקה הגדולה של קווינסי ג'ונס. העיבודים שג'ונס כתב עבור אותה להקה השפיעו על נלסון, שלמד כיצד לכתוב עיבודים שגרמו ללהקה קטנה להישמע הרבה יותר גדולה. דוגמה טובה לכך באה כבר בקטע הפותח את האלבום, STOLEN MOMENTS. פרדי האבארד על נלסון כמעבד: “הוא ידע לשלב כמה קולות שלא מהעולם הזה! הוא ידע לשחק בין הכלים". המנגינה עשויה משלושה רעיונות מלודיים שנרקמו יחדיו למבנה שמזכיר פה ושם את הבלוז. מאז הפך הקטע הזה לסטנדרט ידוע וחשוב בעולם הג'אז.


למעשה, האבארד קיבל את הכבוד לתת את הסולו הראשון באלבום, למרות שהחצוצרן נזכר בכמה חששות כשהקלטות נעשו. "לא ידעתי שזה יישמע כל כך טוב כי אוליבר לא רצה שאהיה רועש כמו שחשבתי שצריך להיות. הוא רצה שאשתלב עם כלי הנשיפה האחרים במקום להיות בחזית. אני זוכר את העובדה שאמרתי, 'איך הקצב הזה יהיה משכנע?'... זאת אומרת, רוי היינס לא ניגן באופן כבד וביל אוונס גם ניגן כל כך שקט שבקושי שמעתי אותו".



היצירה השנייה באלבום היא HOEDOWN, שבעתיד יאמץ קית' אמרסון לגרסה משלו עם אמרסון, לייק ופאלמר באלבומם TRILOGY. פרדי האבארד: "מבחינתי זה היה קצת מחוץ להקשר של האלבום, אבל הוא לקח רעיון שגנבתי מג'ון קולטריין ושם את זה בתבנית הגשר המוסיקלי שבקטע. הוא בנה את הכל משם. אוליבר לא היה כל כך סולן כמו שהיה כותב, אז הוא היה לוקח חלקים של אחרים ומחבר אותם למשהו שהוא שלו".


הקטע שמסיים את הצד הראשון בתקליט נקרא CASCADES והוא נכתב בתחילה כתרגיל סקסופון של נלסון, שכתב בהערות בעטיפת התקליט: "פרדי נשמע לי כמו ג'ון קולטריין שמנגן בחצוצרה". בכלל, נלסון כתב את המילים בגב העטיפה כשהוא מסביר את המוטיבציה והמבנה מאחורי המנגינות שלו ומשבח את חבריו הנגנים בהקלטה.




שם התקליט הוצע על ידי קריד טיילור שראה כיצד אוליבר נלסון מתנסה ללא הרף בתבנית הבלוז. צד ב' נפתח בעוד אווירה בלוזית-ג'אזית כשהפעם ביל אוונס הוא שפותח את העניין עם הפסנתר המופלא שלו.


בביקורת על התקליט, במגזין הג'אז הנחשב "דאון ביט' (ב-21 בדצמבר 1961) נכתב ש"הנגינה של נלסון היא כמו הכתיבה שלו; הוא מתחשב, חסר הילת פרסום ובנוי היטב. האבארד גונב את ההצגה עם כמה מהסולואים הטובים ביותר שלו. וגם דולפי מנגן נהדר". המוסיקאי היחיד שלא לקח שום סולו במהלך ההקלטה הוא ג'ורג' בארו, שעדיין עשה תפקיד נהדר ליצירת צליל ההרכב הזה. אוליבר נלסון העניק לו את הקרדיט הראוי בעטיפת התקליט: "אני מוריד את הכובע בפני פול צ'יימברס, אריק דולפי, רוי היינס, פרדי האבארד וביל אוונס על הכישרון המשובח שהפגינו, ובמיוחד לג'ורג 'בארו, שגילם רק תפקיד משנה. חלקי הבריטון שלו נוגנו בדיוק כה טוב ובמסירות, עד כי אני מוצא צורך להזכיר במיוחד את עבודתו המשובחת".



המומחיות של קריד טיילור הייתה לגרום למוסיקאי ג'אז לעבור לקהלים רחבים יותר. למרות שהוא לא התערב הרבה באולפן ונתן לאנסמבל לעשות את שלו, תפקידו היה קריטי להצלחת התקליט הזה וסיפר מאוחר יותר: "אוליבר היה מאוד בתוך התהליך. הוא לא היה סתם סופר לכניסת הלהקה לעוד ביצוע. הוא היה מתנועע לפי הקצב בהתלהבות אדירה ואני בטוח שלחץ הדם שלו היה בשמיים בכל פעם שכזו. הוא פשוט הרגיש את כל מה שקורה".


שנים לאחר מכן המשיך נלסון לעבוד כנגן ומעבד עבור אחרים, כולל ג'יימס בראון, שלא פעם החמיא לו רבות. נלסון גם עבד הרבה בעולם הסרטים של הוליווד, כמעבד. הוא מת בגיל 43 בלבד (בשנת 1975) ומכל הדברים המוסיקליים הרבים שעשה, יש תקליט אחד שניצב מעל הכל בגאווה רבה.


בהמשך יצא תקליט זה בעטיפה שונה:




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page