Search
  • Noam Rapaport

ליילה הפילה אותי על ברכיי - הכרונולוגיה של אריק קלפטון עם להקת דרק והדומינוס

Updated: Mar 12



חברי הלהקה:

אריק קלפטון - שירה, גיטרה

בובי ויטלוק - פסנתר, אורגן, שירה

קארל ריידל - בס

ג'ים גורדון - תופים

דוואן אולמן - גיטרה


קלפטון: "הייתי אז רווק אבל קיוויתי מאד שפאטי בויד תעבור אליי. לא הייתה לנו אז מערכת יחסים. מה שאני אוהב באלבום הזה הוא שהוצאנו אותו באופן אנונימי. בתחילה לא ידעו מי אנחנו ואפילו הופענו במועדונים קטנים באנגליה תחת השם הזה - ולא הגיעו אנשים. זו הייתה אחת הלהקות הטובות ביותר שהייתי חבר בה. זו הייתה הפעם הראשונה בה שיווקתי אלבום באופן אנונימי לגמרי. זו הייתה חוויה מיוחדת ביותר".



ב-19 במאי 1970 שוחררה הודעה רשמית, בעיתונות המוזיקה הבריטית, שבה נאמר כי אריק קלפטון יחזור לבמה בשני מופעי צדקה, שייערכו ב-14 ביוני בלונדון.


ההופעות נועדו לאסוף כסף לפעילים שעסקו במחאות נגד מלחמת ויאטנם. במודעות נמסר כי הוא יופיע עם חברים שזהותם תתגלה רק ביום המופע. מה שכן, נודע כי שלושה חברים מלהקת הליווי של דלייני ובוני יהיו בהופעות ויגיעו במיוחד מלוס אנג'לס. זהותם של השלושה, לפי הפרסום, הצביעה על הקלידן בובי ויטלוק והנשפנים בובי קיז וג'ים פרייס.


(בתמונה: דלייני ובוני עם קלפטון)


בעוד שרוב הלהקה הגדולה של דלייני ובוני בחרה לעזוב את הזוג הנשוי והמזמר לטובת הופעות עם ג'ו קוקר, החליט ויטלוק להישאר עם דלייני ובוני עד שהחליט כי הגיע הזמן לשינוי. הוא לקח הפסקה וטס ללונדון כדי לפגוש את קלפטון, שלא היסס והציע לו להקים ביחד להקה.



בהמשך אותו חודש מאי הצטרפה אליהם חטיבת הקצב עם הבסיסט ריידל והמתופף גורדון.

קלפטון: "לא תיכננתי להקים את הלהקה הזו. היכרתי את קארל ריידל, ג'ים גורדון ובובי ויטלוק כשניגנתי עמם בסיבוב ההופעות של דלייני ובוני. הם החליטו לעזוב את דלייני ובוני כי ביקשו העלאה בשכרם ונתקלו בסירוב. קארל התקשר אליי ושאל אותי אם בא לי להקים איתו להקה. חשבתי לתומי 'מדוע לא?'. אז הם באו לאנגליה והתגוררו בבית שלי במשך מספר חודשים. כך הפכנו לדרק והדומינוס. חיפשתי מסגרת מוזיקלית להתאים לתוכה וזה היה צעד טבעי עבורי".


הרביעייה החלה לערוך חזרות אינטנסיביות בביתו של קלפטון שבסארי. חבר נוסף שהגיע ברגע האחרון והצטרף ללהקה היה דייב מייסון, לשעבר הגיטריסט מלהקת טראפיק.


ב-6 ביוני 1970 זעקה כותרת בעיתון מלודי מייקר הבריטי, שקלפטון יעבוד מוזיקלית ביחד עם הבסיסט ג'ק ברוס (חברו לשעבר בלהקת CREAM) וחצוצרן הג'אז הנודע, מיילס דייויס.



הרעיון היה להופיע יחדיו בפסטיבל מוזיקה גדול, בסביבת ניו יורק. זו לא הייתה רק שמועה, כפי שסיפר קלפטון: "התפתיתי לעבוד עם שניהם ואני ממש מחכה לנגן עם מיילס דייויס. זאת למרות שאינני מבין מה הוא עושה מוזיקלית, אבל זה לא משנה". בסופו של דבר, ההופעה לא התרחשה.


ב-14 ביוני 1970 נערכה הופעת הבכורה של להקת דרק והדומינוס.


זו הייתה הפעם הראשונה בה דרך אריק קלפטון על במה בריטית, מאז שהופיע עם הצמד דלייני ובוני. ביום זה נערכו, ב-LYCEUM בלונדון, שני מופעי צדקה למען גופים שפעלו נגד מלחמת ויאטנם. לצד הלהקה החדשה של קלפטון הופיעו חמישה אמנים נוספים, שהסכימו להופיע בחינם; להקת אשטון גארדנר ודייק, איש הבלוז אלקסיס קורנר, NOIR, RAVEN והשדרן ג'ון פיל. בקהל נצפו מיק ג'אגר ופיטר פרמפטון.



באותו יום חיפשה להקתו של קלפטון שם ראוי, כשהמודעות לקראת ההופעות ציינו את שמות המשפחה של ארבעה חבריה; אריק קלפטון, המתופף ג'ים גורדון, הבסיסט קארל ריידל והקלידן בובי ויטלוק, שהציע את השם THE DYNAMICS. אבל היה זה טוני אשטון (הקלידן מלהקת אשטון, גארדנר ודייק) שגם הנחה את הארוע והחליט לקרוא ללהקה שהציג בשם "דרק והדומינוס".



קלפטון: "זו הייתה בדיחה שלו. טוני הציע את השם כי הוא תמיד קרא לי דל. אז הוא רצה לקרוא ללהקה דל והדומינוס. אבל ברגע האחרון הוא שינה את זה לדרק והדומינוס".





קלפטון עלה לבמה בחליפה ושיער משוח לאחור. ההופעה נפתחה באופן אקוסטי כשלצידו הגיטריסט דייב מייסון וגם ויטלוק לצדם כשהוא פורט קצת בגיטרה משלו. הם מבצעים את השיר EASY NOW ואחריו עולה גם חטיבת הקצב של הלהקה והעניינים הופכים חשמליים.



כתב עיתון דיסק, רוי שיפסטון, נכח שם ודיווח לעיתונו בחוסר להט שהיה זה מופע רגיל וקלפטון לא היה מעניין. גם כריס וולש מהמלודי מייקר לא התרשם. יקח ללהקה עוד קצת זמן עד שתקבל את מקומה הראוי בעולם הרוק האגדי.


למחרת המופע התייצב כל ההרכב להקלטת אלבום הסולו של ג'ורג' האריסון, שייקרא ALL THINGS MUST PASS, באולפני טריידנט שבמרכז לונדון.



האריסון ראה בקלפטון וחבורתו את 'להקת הבית' בתקליט שלו. קלפטון וחבריו החליטו לנצל את הסשנים גם להקלטת תקליטון בכורה, עם המפיק של האריסון לאלבומו (פיל ספקטור). ההקלטות נערכו ב-18 ביוני עם גרסה מהירה לשיר TELL THE TRUTH.




ב-9 ביולי 1970, הגיע אריק קלפטון לאולפני טריידנט שבלונדון, כדי להקליט עבור דוקטור ג'ון.


דוקטור ג'ון היה עוד אמן אמריקני שבחר, כמו רבים לפניו, להקליט דווקא בלונדון. הוא לא היה דוקטור אמיתי. שמו היה מאק רבנאק והוא ידע לשלב מוזיקלית ובאופן נפלא שורשים מניו אורלינס עם מיסטיות מלהיבה.


ב-25 ביולי 1970 פורסמו בעיתונים התמונות הראשונות של קלפטון ולהקתו, שצולמו בביתו שבסארי, ביחד עם כלבו ג'יפ, ששמו יפאר את אחד מקטעי הג'אם באלבום של האריסון, I REMEMBER JEEP. דייב מייסון כבר לא נמצא בתמונה...


ב-7 באוגוסט 1970 יצא באנגליה אלבום הסולו הראשון של אריק קלפטון. באותו יום הוא הופיע עם דרק והדומינוס במלון MAYFAIR שבניוקסל. להקת החימום הייתה WRITING ON THE WALL וקלפטון ולהקתו קיבלו עבור הופעתם 750 ליש"ט.


תקליט בכורה זה של קלפטון כאמן סולו יקבע את הסגנון שלו מעתה ואילך; הוא מתמקד בשירתו, בכתיבת שירים ובמקצבים פשוטים - כשעניין הווירטואוזיות בנגינת הגיטרה בא כאלמנט משני.



"אתה צנוע מדי!", זעק המלודי מייקר ושיקף את דעתם של רבים אז על התקליט. "מה שמפריע פה הוא שאריק קלפטון התמזג כל כך בצליל של הצמד דלייני ובוני עד שתקליט זה הפך לתקליט שלהם שנשמע כאילו הוא רק מתארח בו. אפילו גרוע מזה, סגנון שירתו של אריק בא לאחר הדרכה ברורה מדלייני בראמלט".


עם אלבום זה עשה קלפטון תפנית של 180 מעלות מעבודתו בחמש השנים הקודמות. הלכו הסולואים הארוכים והג'אזיים והלכה עבודת הבלוז השורשית של שיקגו. במקומם, קלפטון בא כזמר וחיפש להגדיר צורות שירה משלו. פה הוא מסמן את השימוש הראשון שלו בגיטרת פנדר סטרטוקאסטר והצליל הגבוה שלה עמד בניגוד גמור לצלילי הגיבסון הכהים והשמנים, שקלפטון עשה עם ג'ון מאייאל והבלוזברייקרז ולהקות CREAM ובליינד פיית'.



ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על התקליט: "התקליט נפתח עם אריק ששר, 'אני מתערב אתכם שלא חשבתם שאני יודע איך לעשות רוק'נ'רול'. ובכן, אם לומר לך את האמת, אריק, התחלנו לתהות. עם כל ההתרוצצויות שעשית לאחרונה, התחלנו לדאוג שתהפוך לעוד מוזיקאי אולפן שיתעסק עם עשירים ומפורסמים.


אבל לא. למרות כל זה, התקליט הוא חם וידידותי מהסוג שלא שמעתי מאז האלבום הראשון של דלייני ובוני. קולו של קלפטון הוא גילוי. הוא פחד להשתמש בו בעבר כי הוא חשב שזה נוראי, אבל דלייני אמר לו שקולו הוא מתנה מאלוהים, ואם לא ישתמש בו, אולי אלוהים ייקח אותו ממנו. הקול של קלפטון בסדר גמור; מחוספס ולא גמור, אולי, אבל הוא מוסיף לאיכות הכפרית של המוזיקה. אז כן, אריק. אתה יודע בהחלט לעשות רוק'נ'רול וגם אתה מנגן בגיטרה באופן מדהים".



משום מה האלבום נשכח ובדרך כלל לא מוזכר בקרב האנשים שמדברים על תקליטיו הגדולים של אלוהי הגיטרה - ולא בצדק. אז מה יש לנו פה? הרבה מהצמד דלייני ובוני, ליאון ראסל, ג'יי ג'יי קייל ואלוהים אחד מהוסס מאד, שנתן לאחרים להובילו. אבל התוצאה היא מהנה ביותר. זו תקופה בה קלפטון רצה להיות כמה שיותר רחוק מאור הזרקורים שעל הבמה ופשוט לנגן. לפני כן הוא נחבא אל הכלים בלהקת בליינד פיית', כשכולם ציפו ממנו דווקא להיות בה המוביל. בתקליט הזה הוא ריפד את עצמו בסוללת מוזיקאים-חברים גדולה ומוכשרת ביותר, שנועדה להחביאו.




ב-25 באוגוסט טסו חברי הלהקה למיאמי כדי להקליט שם את אלבום הבכורה. קלפטון היה שבור לב בגלל שאשתו של ג'ורג' האריסון, פאטי בויד, דחתה את חיזוריו.


ב-26 באוגוסט 1970 המשיכה להקת דרק והדומינוס להקליט באולפני CRITERIA שבמיאמי. רק שהפעם קרה שם דבר שישפיע על המשך ההקלטות.


הגורל רצה וטכנאי ההקלטה, טום דאוד, שמע כי להקת 'האחים אולמן' מנגנת בקרבת מקום (ב- MIAMI CIVIC CENTER). קלפטון היה מעריץ נלהב של דוואן אולמן. לכן הוחלט לקחת הפסקה מההקלטות ולסור למקום ההופעה של האחים. קלפטון: "אני זוכר שנסענו לפארק ובזמן שהחנינו את האוטו, שמעתי גיטרה מייבבת מרחוק שכבשה אותי. זה היה מדהים. התיישבנו מקדימה מול הלהקה ונדהמתי ממה שראיתי. כל חבריה נראו דומים זה לזה. הם היו כולם רזים, עם שיער ארוך וניגנו רוק כמו שלא שמעתי מעולם לפני כן".


אולמן, שהיה אז רק בן 23, כבר הטביע את חותמו כאחד מנגני הסלייד המובילים של ארה"ב. כשהוא הבחין בקלפטון בקהל, הוא קפא במקומו ללא יכולת לזוז. דוואן העריץ ביותר את קלפטון ולא ציפה לדבר כזה שיצוץ בהופעתו. אחרי ההופעה של האולמנים הזמין אותם קלפטון לאולפן כדי לג'מג'ם ביחד והם הסכימו בשמחה, כשבשלב כלשהו בלילה עזבו הם את האולפן. הגיטריסט, דוואן אולמן, נשאר שם והמשיך לג'מג'ם עם הדומינוס.


למחרת ההופעה הזו ג'ימג'מו שוב שני הגיטריסטים באולפן. זה השלב בו ביקש קלפטון מדוואן להצטרף להקלטות האלבום של הדומינוס. הוא הרגיש כי דוואן הוא למעשה האח המוזיקלי שתמיד היה חסר לו. דוואן נענה להזמנה בשמחה.


לאחר שדוואן עזב את האולפן, ביום זה, הקליטה הלהקה גם כמה טייקים של TELL THE TRUTH (בעיבוד איטי יותר מזה שהוקלט לפני כן לתקליטון בכורה, בהפקת פיל ספקטור) ושיר שכתבו קלפטון וקלידן הלהקה, בובי ויטלוק, בשם TENDER LOVE, שלא יזכה להגיע לקו הגמר.



ההגעה של דוואן להקלטות נתנה זריקת מרץ אדירה לדומינוס, עם שילוב מעניין בין הפנדר של קלפטון לגיבסון לס פול של אולמן. חברי הלהקה נהגו לערוך באולפן ג'אמים ארוכים על מנת למצוא תבניות לשירים. בין הג'אמים נהגו הם לבלות את זמנם בבריכת השחיה ובסאונה. לכן כולם נראים מאד שזופים בתמונות שמתנוססות בעטיפה הפנימית של האלבום. טום דאוד, שהקליט גם את האלבומים של CREAM וזכר את כמות הציוד האימתנית שהשלישייה ההיא העמיסה לתוך אולפני ההקלטות, נדהם מהציוד המינימלי שהובא הפעם להקלטות. במקום מגברי המרשאל האימתניים הביאו קלפטון וחבריו מגברי פנדר קטנים.


ב-2 בספטמבר 1970 התייצבו ארבעת חברי דרק והדומינוס באולפני CRITERIA שבמיאמי, כשהיום מתחיל עם הקלטת השיר I LOOKED AWAY.



משם עברה החבורה להקלטת נגינת הבסיס בשיר BELL BOTTOM BLUES. שם השיר מדבר על מכנסיים שהיו אז לוהטים מאד באופנה, עם חלק עליון צר וחלק תחתון מתרחב מאד. הם נקראו גם מכנסי פדלאפון או מכנסי סן טרופה (או בלשון ארצנו - מכנסי סן טרופז).



השיר הפך לתחינה קורעת לב של קלפטון מאהובתו הבלתי מושגת שתבוא אל זרועותיו לפני שהיא תמצא אותו עם מישהי אחרת ושיהיה מאוחר מדי. רבים חושבים שהשיר נכתב על פאטי בויד, שריסקה את ליבו של קלפטון, אך הייתה זו מישהי אחרת שעליה נכתב השיר.


ויטלוק: "אריק פגש את הבחורה הצרפתיה הזו, שהייתה כמו נסיכה פרסית או משהו כזה, והיא לבשה מכנסי פעמון. היא לא דיברה אף מילה באנגלית ומערכת היחסים הזו נמשכה רק שבוע. הוא התחיל את השיר שם, ואז כשחזרנו לאנגליה, סיימנו את זה בחדר הטלוויזיה שבביתו".


קלפטון, שעם השנים התעמעם זכרונו וסיפר כי זה נכתב על פאטי, קרא את דבריו של ויטלוק ואישר אותם. ויטלוק לא זכה בתחילה לקבל קרדיט כתיבה בשיר זה, אך זה השתנה בזכות מעשה טוב לב מקלפטון. ויטלוק: "רגע לפני שיצאה מהדורה מורחבת של האלבום, לציון ארבעים שנה, אריק שאל את חברת התקליטים, 'ומה בובי יקבל מזה?'. מייקל איטון, המנהל שלו אמר לו, 'כלום, מכיוון שהוא מכר את כל התמלוגים שלו'. ובכן, ללא ידיעתי, אריק ומייקל לקחו את עורכי הדין שלהם בווורנר / צ'אפל ובאוניברסיטת יוניברסל ובכל שאר החברות וקנו לי בחזרה את זכויותיי והחזירו לי אותן".



במהלך ההקלטה נכנס לאולפן הגיטריסט דוואן אולמן (מלהקת האחים אולמן) והצטרף לחבורה להקלטת השיר HAVE YOU EVER LOVED A WOMAN.


ב-3 בספטמבר 1970 הוקלטו השירים I AM YOURS ו- ANYDAY. במהלך הסשן הציע הבסיסט, קארל ריידל, שהם יקליטו גם את השיר של צ'אק וויליס, IT'S TOO LATE. השאר נענו בשמחה להצעה. גם הפעם היה דוואן אולמן באולפן.


למחרת כבר חזר אולמן להופעות עם להקתו וקלפטון וחבריו החליטו שיתמקדו בימים בלעדיו בהעלאת כלי נגינה ותפקידי שירה למה שהוקלט עד אז.


ב-5 בספטמבר 1970 החל קלפטון בהלחנת השיר שיהפוך לשיר הנושא של התקליט. זה החל להיכתב לאחר שאולמן ניגן במהירות את קטע הבלוז AS THE YEARS GO PASSING BY, של אלברט קינג.


הצלילים הציתו את אש היצירה והפכו לקטע הפתיחה מהמפורסמים יותר בעולם הרוק. הפעם זה היה שיר על פאטי בויד וארבעה ימים לאחר מכן ניגשו חברי הלהקה להקלטת הלחן החדש.


קלפטון: "במשך חיי עמדתי פעמים רבות בצומת דרכים. 'ליילה' היה באחת הפעמים ההן. נעמדתי בצומת כשאני משותק מפחד ולא יודע להיכן לפנות. הייתי מעורב רומנטית עם בחורה שהייתה נשואה לחברי הטוב ביותר. הייתה לי להקה חדשה וסמים חיכו לי בכל פינה. הסמים הם שעזרו לי להתגבר על הפחד".



ב-9 בספטמבר 1970 הקליטה להקת דרק והדומינוס קלאסיקה!


בשלב זה כבר היה ברור שלוח זמני ההקלטות לאלבום נקבעו לפי הזמן הפנוי של הגיטריסט דוואן אולמן. ביום זה חזרו ארבעת חברי הדומינוס עם אולמן לאולפן.


קלפטון: "יום אחד מישהו נתן לי שם ספר בשם 'הסיפור של ליילה ומג'נון'. זה היה סיפור פרסי על איש מטורף שמתאהב באישה יפהפיה ולא נגישה. אהבתי מאד את השם של האישה בסיפור והיה לי כבר בסיס לשיר שכתבתי על פאטי. יצקתי את דמותה של ליילה בשיר הזה ודוואן העניק לו את התבלין הנכון".


קלפטון ניגש לשיר את השיר במיקרופון באופן שלא נשמע כמותו לפני כן בוקע מגרונו. בסוף הסשן הושלם חלקו הראשון של השיר LAYLA.


בהקלטה זו ניגן אולמן בגיטרת גיבסון לס פול אותה רכש בסוף שנת 1968 בחנות כלי הנגינה LIPHAM שבפלורידה. שבוע ימים בלבד לאחר ההקלטה הזו כבר נפרד אולמן מהגיטרה כשהחליף אותה (כשהוא מוסיף 200 דולר וראש מגבר) בגיטרת גיבסון לס פול משנת 1959, שהייתה בבעלות ריק סטיין, גיטריסט להקת "בלון האבן", שחיממה את האולמנים באותו יום בו נערכה העסקה ביניהם.


קלפטון ניגן בגיטרת פנדר סטרטוקאסטר אותה כינה בשם BROWNIE. מה גם שמגבי הגיטרה האימתניים בהם השתמש בעבר, הוחלפו במגבר קיטרה קטן באופן משמעותי, שיצר עבורו צליל שונה ומרתק לא פחות.


ב-1 באוקטובר 1970 הקליטו חברי דרק והדומינוס את הקטע המסיים של השיר LAYLA. את קטע הפסנתר הזה הלחין ג'ים גורדון המתופף.



ההקלטות נערכו באולפני "קרייטריה" שבמיאמי. באותו יום גם נערכה בסיאטל הלווייתו של חברו הקרוב של אריק קלפטון, ג'ימי הנדריקס. קלפטון בחר שלא להגיע לשם ולהתמקד בהקלטה באולפן עם שני שירים - IT'S TOO LATE ו- LAYLA. זמן קצרצר לפני מותו של הנדריקס ביקש קלפטון לראותו בהופעה של להקת סליי ומשפחת סטון. קלפטון הגיע עם הגיטרה אך הנדריקס לא נראה בשטח.


בתמונה: הלווייתו של ג'ימי הנדריקס.


את החלק הראשון של השיר LAYLA כבר הקליטה החבורה לפני כן כשבינתיים בא לג'ים גורדון רעיון למנגינה יפה בפסנתר והוא התעקש לצרפה להקלטה שנעשתה. השאר הסכימו והדבקת שני החלקים תהפוך ליצירה אחת בלתי נפרדת. ההקלטה עם הפסנתר קיבלה האצה קלילה בסליל ההקלטה כשחוברה באולפן ההקלטות לחלק הראשון של השיר. כך שכשמקשיבים לשיר, אלא שומעים את המהירות המקורית של ביצועו כפי שנוגן באולפן.


גורדון היה אז בן זוגה של הזמרת ריטה קולידג' (איתה הוא הופיע במופע של דלייני ובוני). הם נהגו לריב ביניהם כל הזמן והתווכחו מי מהם מנגן טוב יותר בפסנתר. באחת המריבות האלה ניגן לפתע גורדון את הקטע הזה שהפך לחלק השני של השיר.



דוואן מנגן את הסלייד בקטע הזה שמסיים את השיר, אבל בובי ויטלוק טען בתוקף כי אולמן הרס את הקטע היפהפה הזה עם הגיטרה המזייפת שלו. ויטלוק טען שאם דוואן לא היה מנגן בקטע הזה, זה היה יכול להיות קטע מושלם מבחינה מוזיקלית.


מפיק ההקלטה, טום דאוד: "אמרתי לחברי הלהקה שזה האלבום הטוב ביותר שהקלטתי מאז GENIUS של ריי צ'ארלס. זה היה כה טוב".


קלפטון: "היו אז סמים רבים בסביבה שלנו. היה מרבץ של דילרים ששכן לא הרחק מאיתנו והם סיפקו לנו את כל מה שהזדקקנו לו. בתחילה לא היה נראה שהסמים השפיעו על מהלך העבודה התקין. היום זה ודאי היה הורג אותי. היינו אז כשירים מאד פיזית ונראה היה שהדברים בשליטה".


ב-5 באוקטובר 1970 נערכה הופעה ב'טאון הול' שבבירמינגהם. בקהל נמצא רוברט פלאנט, הסולן של לד זפלין. בשלב מסוים מחליט פלאנט לעלות לבמה, מבלי שהוזמן, אבל זוכה לדחיפה החוצה מהבמה.


עיתון NME הבריטי דיווח על התקרית בזמנו כך:

"רוברט פלאנט נדחף מהבמה על ידי איש צוות טכני של הלהקה שהופיעה. זה היה סוג כזה של הופעה. פלאנט ועוד 2000 איש אחרים הגיעו לראות את קלפטון ולהקתו החדשה, דרק והדומינוס. זה היה ערב של בלגאן והזדמנויות שהתפספסו. להקת החימום של הערב, BRONCO, איחרה לעלות לבמה. זאת כי אחד מחבריה לא הגיע בזמן. כשהתחילו להופיע, הובן לכל כי עדיף היה לו לא עלו כלל לבמה. המופע שלהם היה רדוד. כשאריק עלה לבמה עם חבריו היה הקהל קר לגמרי. מופע החימום הקפיא אותו. קלפטון, שהשתפר מבחינה ווקאלית מאז החל לשיר בתקליטים, לא היה באותו ערב ולא יהיה לעולם רוברט פלאנט.


הדומינוס, כמה שהיו טובים, נראו כזקוקים לזמר טוב שיוביל אותם. חברי הלהקה מורכבים ממוזיקאים מהליגה הגבוהה ביותר - בובי וויטלוק (אורגן ושירה), קארל ריידל (בס) וג'ים גורדון (תופים). תוסיפו להם את קלפטון ומתקבל גן עדן. ואז לפתע נראה רוברט פלאנט כשהוא עולה לבמה. זה היה לא מתוכנן באופן ברור. בקהל זיהו אותו אבל קלפטון וחבריו לא. גם האיש הטכני, שעמד לצד הבמה ושמר עליה מפני הפרעות, לא זיהה את רוברט. הוא חסם את הזמר זהוב השיער והובילו החוצה דרך הדלת הצדדית שליד הבמה. כך התפספס לנו סיכוי לג'אם סשן מפלצתי. קלפטון המשיך להיאבק כזמר ונראה שהוא מותח מדי את מיתרי גרונו. עד מצב בו היה קשה לשמוע אותו שר. הנסיון של דרק והדומינוס מוכיח את עצמו הכי טוב כשקלפטון מנגן ולא מוסח על ידי הצורך גם לשיר".


פאטי בויד: "אריק לא שר לי מעולם את השיר LAYLA לפני שהוא הוקלט. הפעם הראשונה שנודע לי על השיר הייתה כשהקשבתי להקלטה. הוא חזר מארה"ב והשמיע לי את ההקלטה, לפני שיצאה לאור. הצלילים ממש היכו בי. אני מאד מוחמאת מכך ששיר כזה נכתב עליי".


ב-9 באוקטובר 1970 הופיעה הלהקה ביורקשייר. באותו יום יצא תקליטון סולו לקלפטון, עם השיר AFTER MIDNIGHT.


לפני צאת הלהקה לארה"ב התראיין קלפטון לעיתון OBSERVER: "אני חש שאני כל הזמן עומד למשפט. אני יודע שמצפים ממני לתת יותר ממה שאני יכול והמתח מבעית. המוות של ג'ימי טלטל אותי וייקח זמן עד שאתאושש מזה. אני רק רוצה שהשנה הזו כבר תיגמר כי היא אסון עבורי".



ב-15 באוקטובר 1970 נפתח סיבוב ההופעות הראשון והיחיד של דרק והדומינוס בארה"ב. הופעת הבכורה נערכה בריידר קולג' בניו ג'רזי.


ב-23 באוקטובר 1970 הופיעה להקת דרק והדומינוס את ההופעה הראשונה שלה משתיים בפילמור איסט בניו יורק.


ההקלטה מהמופע הזה תצא, כשלוש שנים לאחר מכן ובאופן ערוך באלבום ההופעה החיה של הלהקה.



להקת החימום בערב הזה הייתה להקת HUMBLE PIE. להקה נוספת שהופיעה לפני שתי אלה בערב הזה נקראה BALLIN JACK. ליסה מלמן כתבה על ההופעה לעיתון המוזיקה 'דיסק': "אריק נראה ככוכב הפופ הבריטי הבטוח בעצמו. עם זאת הוא ניגן את צלילי הגיטרה הטובים ביותר ששמעתי. המוזיקה שהוא ולהקתו עושים מעניינת יותר מכל מה שהוא עשה עד כה".



מייק ג'אן, מהניו יורק טיימס, דיווח גם הוא על ההופעה: "דרק והדומינוס הם קבוצת הרוק החדשה של אריק קלפטון, ואנשים בקהל שצעקו 'קלפטון' לפני שהחבורה עלתה על הבמה, לא התאכזבו. הגיטריסט הבריטי נחשב לאחד הטובים ברוק. הלהקות הקודמות שלו היו מוצלחות מאוד, כפי שכנראה זו תהיה.


קלפטון ניגן שירים משלו, נוטה בכבדות לכיוון שירי בלוז קצביים. הוא ניגן בלוז איטי אחד. נגינתו מקצועית ביותר, כמעט חסרת מאמץ, אך מרגשת מספיק. הוא גם שכלל דרך טובה לעבור מקצב לניגון מלודיה, והוא יכול לנגנם באותו אופן וללא מאמץ. הביקורת היחידה שניתן להעלות על הביצוע היא שהשירים בדרך כלל נשמעים חוזרים על עצמם".


בוב דילן נראה צופה במופע, אך לא הצליח להגיע אל מאחורי הקלעים כי לא היה לו אישור כניסה. נשמע הזוי, אך אכן קרה. גם פול מקרטני, שעבד אז בניו יורק על תקליטו השני, RAM, הגיע לצפות בהופעה שאחריה נערכה מסיבה לכבוד קלפטון ונראו בה גם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג.


ב-5 בנובמבר 1970 הופיעה להקת דרק והדומינוס (עם אריק קלפטון) בתוכנית הטלוויזיה של זמר הקאנטרי, ג'וני קאש.



המופע צולם באודיטוריום RYMAN שבנאשוויל. יחד עם קלפטון היו הפסנתרן בובי ויטלוק, הבסיסט קארל ריידל והמתופף ג'ים גורדון. הם פצחו בביצוע הבלוז IT'S TOO LATE, מאת צ'אק וויליס. לאחר מכן הצטרף קאש, עם גיטרה אקוסטית שנתלתה על גבו, כשהוא מרעיף תשבוחות על הופעת הלהקה. לאחר מכן הוסיף: "תקשיבו, אני חושב שאחד האמנים החשובים ביותר, שהשפיע על להקות רבות באנגליה, הגיע היישר מכאן".


קלפטון השיב: "כן, הרבה מוזיקאי בלוז ואנשים לבנים שאימצו את מוזיקת הקאנטרי, השפיעו על כולם. אני חושב שאחד מהם נמצא כאן בתוכנית. אולי נצרף אותו אלינו?".


קאש: "כן, גם אני חושב כך! קארל פרקינס!".


פרקינס מצטרף והחבורה פוצחת בביצוע נהדר לשיר MATCHBOX. קלפטון ולהקתו ניגנו גם את שיריהם, GOT TO GET BETTER IN A LITTLE WHILE ו- BLUES POWER - אך מצלמות הטלוויזיה כבו ורק מכשיר ההקלטה נותר לתעד את הביצועים.


בבית המלון שבנאשוויל סיפר קלפטון לכתב עיתון המוזיקה NME, שנכח עמו: "האמת היא שקיוויתי כי דוואן אולמן יבוא איתי להצטלם לתוכנית של ג'וני קאש. הוא יכל לשחרר אותי מנגינה, כדי שאתרכז בשירה. גיטריסטים רבים מגיעים לחדרי פה והם כל כך טובים עד שאני מפחד להוציא את הגיטרה שלי מתיק הנשיאה שלה".


קלפטון ניצל את שהותו בנאשוויל כדי לערוך קניות. משם צצה הגיטרה 'בלאקי' שהפכה לגיטרה היקרה לו ביותר. בשנת 2004 היא נמכרה על ידו, למטרות צדקה, במחיר מיליון דולר. קלפטון על רכישת הגיטרה: "נכנסתי לחנות בשם SHO-BUD ובחלק האחורי שבה הייתה ערימה של גיטרות פנדר סטראטוקסטר וטלקאסטר. כל אחת מהן עלתה כמאה דולר. כמעט לא ניגנו בהן אז כי כולם העדיפו את הגיטרות מתוצרת חברת גיבסון. אבל סטיב וינווד הוא שהכיר לי את האיכות של גיטרות הפנדר. כשהייתי בחנות נזכרתי כי גם באדי גאי ניגן בכזו. אז קניתי כמה גיטרות פנדר בחנות ולקחתי את כולן לאנגליה. נתתי אחת לג'ורג' האריסון, אחת לסטיבי וינווד ואחת לפיט טאונשנד. שמרתי לעצמי שלוש גיטרות. מאותן שלוש בניתי לי גיטרה אחת, שקראתי לה 'בלאקי'.


ב-9 בנובמבר 1970 שהו חברי להקת דרק והדומינוס בארה"ב. לפתע החליט אריק קלפטון לעשות מעשה בעקבות טרגדיה אישית.



הוא קטע את סיבוב ההופעות וטס מיד בחזרה לאנגליה, כשנודע לו כי סבו האהוב, ג'ק קלאפ, חולה בסרטן ושמצבו קשה מאד. קלאפ מת כמה ימים לאחר מכן. קלפטון סיפר באוטוביוגרפיה שלו: "סבי היה דמות עצובה בסוף ימיו, כששכב במיטתו בבית החולים. הוא הובס שם על ידי המחלה וגם משבץ אותו חטף שנה לפני כן, שהותיר אותו משותק בצד אחד של הגוף. במשך זמן מה חשתי אשמה גדולה במותו. הרגשתי כי אני הייתי אחראי לזה בכך שביהירותי קניתי לו בית ודאגתי לפרישתו המוקדמת. רק לאחר זמן רב הבנתי שלא כל מה קורה בחיים הוא באחריותי".


בעת היעדרותו של קלפטון נערכה מסיבת עיתונאים במלון בוורלי הילס שבלוס אנג'לס.

בובי ויטלוק אמר שם: "אנחנו ממש מעורבים במוזיקה הזו. אנחנו רואים אותה צומחת וזה מלהיב. כל הופעה שונה וזה רק משתפר. כל מה שעשינו עד עכשיו על הבמה זה שירים של אחרים ועכשיו זה חומר שלנו וזה מאד מרגש".


לאחר מכן חזר הגיטריסט לארה"ב ולדרכים עם הדומינוס, אך למרבה ההפתעה לא נמכרו הכרטיסים כמצופה.


ב-18 בנובמבר 1970 הופיעה הלהקה בברקלי. שם נפגש אריק קלפטון עם קרלוס סנטנה...

קרלוס סנטנה הזמין את אלוהי הגיטרה לג'מג'ם איתו באולפנים החדשים של WALLY HEIDER וקלפטון, חובב הג'אמים, הסכים להגיע כשבאולפן פגש גם את הגיטריסט הצעיר, ניל שון בן ה-16. קלפטון התרשם מאד מנגינתו של שון הצעיר.


ניל שון סיפר: "זה היה לפני שהצטרפתי כחבר בלהקת סנטנה. אחרי הג'אם אמר אריק לילה טוב לכולם. למחרת נפגשנו והוא ביקש ממני להצטרף ללהקתו, שנקראה דרק והדומינוס". למרות ההצעה הנדיבה, החליט שון להישאר בבית (כי הוריו לא הסכימו שיעבור לאנגליה) וקרוב לקרלוס, שיצרפ אותו ללהקת סנטנה כחבר מן המניין.


ב-21 בנובמבר 1970 הופיעה הלהקה בפסדינה. במלודי מייקר נכתב בביקורת על ההופעה הזו:

"הגיע הזמן שאריק קלפטון יחשב מחדש את מקומו בעולם הרוק. שני מופעים שעשה ביום זה גרמו להרבה רצון לעוד - ולא באופן חיובי. הבעיה כנראה נעוצה בעובדה שהמוזיקליות של ההרכב מעולה אבל ההופעה כה משעממת, עם סאונד חזק מאד ושירה שבקושי נשמעת. הקהל לא בא לעזרה ורבים הלכו באמצע. הגיע הזמן שמשרד ההנהלה שלו יפסיק לתייגו בעמדה שהוא אינו יכול וכנראה גם רוצה למלא".


בנובמבר 1970 יצא האלבום הכפול של דרק והדומינוס בארה"ב. ב-22 בנובמבר פרסמה כתבת עיתון שיקגו טריביון שמדובר באלבום חף מניפוח יתר אך יש בו חריזה מאולצת.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "כאשר אנו פונים אל דרק והדומינוס, אנו מוצאים קצת בלבול. אלבום כפול אומר שאתה יכול לצפות למילוי כלשהו ויש כמה קטעים שנועדו לזה פה.למרבה השמחה, מה שנשאר הוא מה שקיווית לו מהשילוב של הסגנון המתפתח של אריק, חטיבת הקצב בסגנון דילייני ובוני, והחוזקות של יכולות הסשן של דוואן אולמן. קלפטון הוא לא אלוהים, אבל הוא ו'סקיי דוג' והדומינוס יחדיו עושים שעה בערך של גן עדן. אולי מבקרים, קהל ומוזיקאים יכולים להסכים עם זה, רק הפעם".


ב-1 בדצמבר 1970 הופיעה להקת דרק והדומינוס בטאמפה, כשהגיטריסט דוואן אולמן, שהיה פנוי באותו יום, הצטרף לנגן איתה על הבמה.


ב-2 בדצמבר 1970 הופיעה הלהקה באודיטוריום WAR MEMORIAL ב- SYRACUSE. אמני החימום הם להקת TOE FAT ואלטון ג'ון. גם הפעם דוואן אולמן ניגן על הבמה.


ב-6 בדצמבר 1970 הייתה הפעם האחרונה בה הופיעו יחדיו על הבמה חברי דרק והדומינוס.


היה זה בקולג' SUFFOLK COMMUNIUTY שבניו יורק, כשאריק קלפטון, בובי ויטלוק, קארל ריידל וג'ים גורדון עלו יחדיו בפעם אחרונה על במה וניגנו לקהל. להקת החימום הייתה TOE FAT. זו הייתה ההופעה האחרונה של אריק לפטון לחודשים הבאים.


ב-11 בדצמבר 1970 יצא באנגליה האלבום הכפול של דרק והדומינוס ושמו LAYLA AND OTHER ASSORTED LOVE SONGS.

I Looked Away / Bell Bottom Blues / Keep On Growing / Nobody Knows You When You're Down And Out / I Am Yours / Anyday / Key To The Highway / Tell The Truth / Why Does Love Got To Be So Sad? / Have You Ever Loved A Woman / Little Wing / It's Too Late / Layla / Thorn Tree In The Garden


כשהאלבום הכפול הזה יצא לשוק, הוא נתקל בחומה של אדישות מצד הציבור ולא נכנס כלל למצעד הבריטי. על עטיפת האלבום לא צויין שדרק והדומינוס הם למעשה להקתו של אריק קלפטון וצעד ההתחבאות שלו מאחורי הדמות של דרק גבה מחיר גבוה מאד מבחינה שיווקית. אפילו מדבקות, שנשאו את הכיתוב "דרק הוא אריק", לא הצליחו לאושש את הנזק שנעשה.


קלפטון סירב לערוך מסע יחצ"נות עבור האלבום. הוא לא היה מוכן נפשית לכך וחשב שהאלבום יימכר בזכות המוזיקה בלבד, אך הרצוי התנגש עם המצוי והמציאות סטרה על פניו. את הכישלון הצורב הזה לקח קלפטון עמוק לליבו.



עיתון 'מלודי מייקר' פרסם בביקורתו בדצמבר 1970: "ובכן, זו להקת רוק קטנה ולא רעה. אבל רגע, אריק קלפטון פה! אז האם צריך לחשוב אחרת על הלהקה הזו? ואם כן, אז מדוע? בכל אופן, מולנו אלבום כפול עם שירים שנעים בין היופי לשעמום. הגרסה לשיר של הנדריקס מדהימה, אך מצד שני יש לנו את I AM YOURS שנשמע כשיר בוסה נובה מקולקל. השיר 'ליילה' הוא הטוב ביותר שתקבלו מקלפטון שממש בוער פה. קלפטון ואולמן מעניקים פה שיעור אמיתי לנגינת גיטרה".


בעיתון רקורד מירור בחרו באלבום זה כאלבום החודש.


עיתון 'ביט אינסטרומנטל' פרסם בינואר 1971: "קלפטון צמח מהחול הטובעני של ימי להקת CREAM והנה הוא מציג לנו פה את כישרונו האמיתי. זה נהדר לראות כי המאסטר שם בצד את האגו שלו ומעניק לנו במקומו דבר שהוא היופי בהתגלמותו".



באפריל 1971 כינס קלפטון את הדומינוס בלונדון לעבוד על שירים לאלבום שני. ההקלטות נערכו ב-9 במאי אך ההרואין כבר השתלט על העניינים. כל החברים נהגו להסניף כל הזמן מהסם והיו משותקים יצירתית. החברות הגדולה ביניהם הפכה ליריבות קשה ומזיקה.


בובי ויטלוק: "לא עשינו הרבה סמים במהלך ההקלטה שלנו. אבל אם אתה שותה וויסקי ומסניף קוקאין והרואין, זה עדיין יהיה במערכת שלך מחר. המצב היה כל כך חמור, שמנהל חברת התקליטים, אהמט ארטגון, ניסה להתערב. הוא לא רצה שאריק ילך בדרך הזו, אבל הוא עשה את זה, הוא כבר היה בדרך. אתה לא יכול לעצור נרקומן. רק המוות עוצר נרקומן".


באחד הטייקים לשיר EVIL כתב טכנאי ההקלטה על קופסת סליל הטייפ, לצד הערוץ של ג'ים כורדון - "מה לעזאזל הוא עושה שם?".


אחרי ריב אלים באולפן בין קלפטון למתופף ג'ים גורדון, יצא הגיטריסט בזעם מהאולפן ללא כוונה לחזור לשם. מבחינתו, הלהקה הסתיימה. האלבום השני לא יצא מעולם והדומינוס לא התאחדו שוב. חודש לאחר מכן כבר פורסם בעיתונים שאין יותר להקה. ג'ים גורדון הצטרף ללהקת טראפיק, בובי ויטלוק החל לחשב קריירת סולו, קארל ריידל לא ידע מה לעשות ואריק קלפטון החל לפסוע מחוץ לעולם המוזיקה ופנימה לעולם ההרואין הנבזי.



חלק מהסשנים לאלבום השני יצאו בקופסה של קלפטון שנקראת CROSSROADS. חלק נוסף מההקלטות האלה נכלל בגרסת הרימסטר לציון 40 שנה מצאת האלבום כשבובי ויטלוק אף הקליט שירה חדשה בחלק מההקלטות האלה. קיימים גם בוטלגים שמאגדים את כל הסשנים האלה. אני ממליץ על הבוטלג הכפול SUBSTANCES שמאגד את כל ההקלטות ובאיכות נהדרת.


ב-29 באוקטובר 1971 נהרג דוואן אולמן בתאונת אופנוע. הוא היה בן 24 בלבד.


האלבום של דרק והדומינוס יצא בארצנו באיחור ניכר. באיתון להיטון פורסמה עליו הביקורת הזו.


להקת דרק והדומינוס לא התאחדה וגם לא תתאחד לעולם...


ב-30 במאי בשנת 1980, מת הבסיסט קארל ריידל.


קלפטון בספרו האוטוביוגרפי: "חשתי אשמה אדירה כשקארל מת. הוא הציל את חיי כשעודד אותי לחזור לעשות מוזיקה, בשנת 1974. אחרי תקופה בה הייתי שקוע בסמים. הוא הציל אותי ואני סובבתי לו את הגב שלי כשהוא היה זקוק לי. מאז לא ראיתיו. כשנודע לי על מותו, חשתי אחראי למצב הזה. בדיוק השלמתי אז סיבוב הופעות באנגליה. מותו גרם לי דכאון אדיר ואיבדתי את עצמי בשתייה. יום נורמלי שלי הפך לרביצה מול הטלוויזיה ודחיה אגרסיבית את כל מי שהגיע לביתי וביקש לעבוד איתי. פשוט רציתי להישאר בבית ולהשתכר. לא הצלחתי להוציא את קארל ממחשבתי".


פרט טריוויה: בעטיפה הפנימית של האלבום יש צילום של בחורה עם שיער שופע כשראשה בידה והיא מישירה מבט אל המצלמה. זו היא קיי פורבוי. ולמה אני מספר את זה? כי אותה בחורה הייתה כה מאוהבת בריידל הבסיסט שלא יכלה לשאת את הבשורה על מותו, בשנת 1980. היא נטלה אקדח, ירתה לעצמה בראש ונקברה קרוב אליו.



במחצית הראשונה של שנת 1983 שמע ג'ים גורדון קולות מטרידים בראשו. זה היה הקול של אמא שלו שלא נתן לו מנוח, הורה לו להרעיב את עצמו ולא לישון. עד שב-3 ביוני 1983 הוא החליט לשים לזה סוף.


הקול שבראשו אמר לו לארוז בתיק שלו סכין קצבים וגם פטיש ולהגיע לבית אמו. הוא התייצב בביתה בשעת אחר הצהריים אך היא לא הייתה בבית. הוא נסע משם והחליט לחזור בלילה. בשעה 23:30 דלק אור בבית. הוא דפק בדלת ושמע את אוסה מארי גורדון נועלת את נעלי הבית שלה וצועדת לכיוון הדלת.


כשנפתחה הדלת הביט גורדון באמו בת ה-72 במשך כמה שניות. היא קראה לו בשמו וזה הספיק כדי שיתנפל עליה. הוא תקף אותה שלוש פעמים בפטיש, בעודה צורחת לעזרה. לבסוף הוא דקר אותה עם הסכין שלוש פעמים בחזה והרג אותה. זו הייתה התפרצות של מחלה סכיזופרנית שקיננה בו בסתר אך פרצה החוצה עקב שימושו המוגזם בסמים ואלכוהול.


גורדון, שהיה בעל קול מלטף כשדיבר, היה ידוע בטמפרמנטים הקשים והאלימים שלו כתוצאה מהתפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שלו. כשראה פעם אחת בטלוויזיה בתא הכלא שלו כי אריק קלפטון קיבל פרס מכובד על האלבום LAYLA -הוא זרק וניתץ בזעם את כל מה שהיה באותו רגע בחדרו. גורדון לא מיועד לשיחרור ונחשב אדם מסוכן. פעם אחת גילו בחדרו פתק ובו רשימת חיסול. בפתק היו כתובים השמות הבאים: רוברט סטיגווד (מנהלו של קלפטון), בובי וויטלוק ואריק קלפטון...





41 views0 comments
©
...