הדג ששחה נגד הזרם: סיפור המאסטרפיס של כריס סקווייר.

ואווו... איזה תקליט הוא זה משנת 1975! כל קטע כאן הוא יצירה מופלאה לטעמי. שני קטעים הם ארוכים מאד ושלושה קצרים יחסית. מהאלבום הזה - לפי המבנה שלו - אפשר ללמוד שהרעיונות הקונספטואליים ליצירות המפוארות של יס לא הגיעו ממנו אלא מזמר הלהקה, ג'ון אנדרסון. אך מה שסקווייר הביא ללהקה הגדולה ההיא זה מוזיקליות מקורית ואנרגטית. הקטע הכי קרוב ליס באלבום הזה הוא קטע נהדר שחותם את צד א' של האלבום. לקטע קוראים SILENTLY FALLING. אגיע אליו עוד מעט.

בתקופה הזו סקווייר חזר לכתוב מוסיקה ובגדול. שנה לפני כן הוא התראיין וסיפר שהפסיק לכתוב מוסיקה בשנת 1972 והחליט להתרכז בלמידה לנגן אף טוב יותר. אז ההפסקה הזו בכתיבה כנראה עשתה לו טוב, כי הוא נמצא פה בשיא האלמנט שלו.

את סקווייר יצא לי לפגוש בירח הדבש שלי עם אשתי בלונדון. לקחתי אותה לראות הופעה של אוריה היפ באולם אסטוריה. ההופעה הייתה מזעזעת לטעמנו (עם זמר שמכנסי ברדלס סטייל ספיינל טאפ היו לגופו ולהקה שניגנה את השירים מהר מדי). לפניה הייתה גם להקת אסיה, שהשריד היחיד מההרכב המקורי היה ג'ף דאונס הקלידן, שניגן בסינטיסייזר אייטיזי ומכנסי ויניל הדוקים לגופו. זה היה רע ולפתע גם אשתי חשה שם ברע. אז ניגשתי לסדרנית וביקשתי ממנה רשות לקחת את יקירתי לאזור העליון, שהיה מיועד למוזמנים. לאחר מספר הפצרות היא ניאותה ועלינו לשם כדי להתאושש. לפתע קלטתי שלצדי עומד איש גבוה מאד ומיד זיהיתי אותו.

לא האמנתי! כי מכל חברי להקת יס, דווקא אותו הכי רציתי לפגוש. אלוהים ממש סידר לי משאלה זו. אז פניתי אליו והוא היה חביב ביותר. התחלנו לדבר על מוזיקה ובשלב מסוים גם אמרתי לו המון תודה על המוזיקה שהוא עשה למעני. הוא חיבק אותי ואז אמר לי - YOU ARE MOSTLY WELCOME. זה היה בימים לפני עידן הפלאפונים עם המצלמות שיכלו להנציח את הרגע. אבל הרגע הזה חקוק אצלי לנצח.

לכריס סקווייר הייתה נגינה ייחודית על הבס. זו לא הייתה נגינה ריתמית (קצבית) בלבד אלא היה בה עושר מלודי מעניין ואף כובש. הצליל שלו, בעיקר באלבומיה הראשונים של להקת YES עד CLOSE TO THE EDGE אופיין בחיספוס מענג, שהושג על ידי גיטרת 'ריקנבקר' וכיוון מגבר הבס שלו כך שהתדרים הגבוה והנמוך היו למעלה ואילו התדרים האמצעיים (MID RANGE) היו מונמכים אצלו לגמרי. אני זוכר היטב כששמעתי לראשונה את THE YES ALBUM. הקטע הפותח, YOURS IS NO DISGRACE, המם אותי בעיקר בגלל סאונד ונגינת הבס שבו. ויש לי העונג לספר לכם פה על אלבום הסולו של מר סקווייר. כמה שאני אוהב את המוזיקה שבו.

אני זוכר היטב את היום בו קניתי את אלבום הסולו הראשון של כריס סקווייר, FISH OUT OF WATER. זה היה עותק ויניל יד שניה עם עטיפה נפתחת. תוצרת חוץ כמובן. כשהגעתי הביתה ושמתי את התקליט בפטיפון, שלושה דברים עלו בראשי:

1. האלבום נשמע פשוט נהדר ורענן.

2. הבחור הזה יודע גם לשיר היטב.

3. הדגש בתקליט היה על בס-תופים, קלידים ותזמורת. גיטרה חשמלית נשמעה לעיתים נדירות ביותר, כשהיא נוגנה על ידי סקווייר עצמו.

כשהייתי נער הפכתי מעריץ מושבע של להקת יס. אמנם קלידים היו האהבה הגדולה שלי אך לא כך היה הדבר אצל להקת יס. הגיבור האמיתי שלי בלהקה הזו היה ונשאר הבסיסט כריס סקוויר. מאז ועד היום אני מחזיק בדעה ברורה: זה האלבום הטוב ביותר שנעשה על ידי חבר של להקת יס מחוץ למסגרת הלהקה ההיא.

באמצע שנות השבעים, להקת יס הייתה על גג העולם, כוח מוזיקלי אדיר שמילא אצטדיונים והגדיר מחדש את גבולות הרוק המתקדם. אך אז, בשיא התהילה, בין השנים 1975 ו-1976, החמישה החליטו לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת פסק זמן. לא לחופשה, אלא כדי שכל חבר יוכל לצלול לאוקיינוס טופוגרפי משלו וליצור תקליט סולו. עבור הבסיסט הכריזמטי כריס סקווייר, הצלילה הזו הולידה יצירה על-זמנית: התקליט FISH OUT OF WATER. לא סתם התקליט נקרא כך - הכינוי FISH דבק בכריס סקווייר עוד הרבה קודם לכן. חבריו ללהקה הידועה ההיא סיפרו לא פעם על חיבתו המוגזמת של הבסיסט לאמבטיות. הוא היה טובל בהן שעות בכל בית מלון בו שהה. עד כדי כך שהיה מאחר לבלאנסים, הופעות או טיסות. שם התקליט FISH OUT OF WATER משקף את מצבו אז - כריס סקווייר היה פה דג מחוץ למים החמימים שנקראו להקת יס.

טכנאי ההקלטות של התקליט היה גרג ג'קמן - רק בן 21, לא מנוסה אבל אחיו של אנדרו פרייס ג'קמן, האיש שאחראי לתיזמורים המופלאים בתקליט. סקווייר וג'קמן היו חברים עוד מימי הנעורים כששרו יחד במקהלה. אז ברור שהם סמכו על האח הצעיר לבית ג'קמן - והוא לא איכזב. ואם כדי לסגור את המעגל עוד יותר; בארי רוז היה נגן העוגב הראשי בתקליט. מי זה בארי רוז? ובכן, הוא היה מנהל המקהלה של סקווייר וג'קמן בילדותם. והנה הוא פה מנגן בעוגב השלישי בגודלו באירופה, עם צינורות אימתניים.

עבור סקווייר, זה היה רגע סוריאליסטי של סגירת מעגל. הוא, האחים ג'קמן ובארי רוז, חוזרים לאותו המקום בו הופיעו יחד כנערים צעירים במקהלת כנסיית סנט אנדרו, תחת שרביטו של רוז. בקיץ 1975 הם התאחדו כדי להגשים את חלום הסולו הראשון של כריס. המתח באוויר היה כמעט מוחשי.

הימור מסוכן או גאונות צרופה?

קל לשכוח באיזו מהירות מסחררת יס דהרה בתחילת הסבנטיז. כל תקליט חדש שלה, מ-THE YES ALBUM פורץ הדרך בשנת 1971 ועד RELAYER הסוער בשנת 1974, לווה בסיבוב הופעות גרנדיוזי יותר מקודמו. למרות לוח הזמנים המטורף, הלהקה המשיכה להרים את הרף היצירתי. גם אחרי המחלוקת סביב האלבום הכפול והשאפתני TALES FROM TOPOGRAPHIC OCEANS, יס נותרה הלהקה החדשנית והנועזת.

לכן, הרעיון שכל חמשת החברים יוציאו תקליטי סולו במקביל נראה כמו הימור מסוכן או, כפי שכמה חששו, התקף לא ברור קולקטיבי. המנהלים בחברת התקליטים אטלנטיק ממש לא התרשמו. הם חששו, ואולי בצדק, שהמהלך יפרק את נוסחת הקסם שהפכה את יס למכונת זהב.

עבור סקווייר, סממני ההצלחה כבר היו שם. בשנת 1972 הוא רכש את אחוזת ניו פייפרס רחבת הידיים, וכמו כל אריסטוקרט רוק שמכבד את עצמו, התקין שם אולפן הקלטות משוכלל במרתף. בין סיבובי ההופעות האינסופיים, התגבש לאטו התקליט FISH OUT OF WATER. היה קל להניח שתקליט סולו של סקווייר יהיה מפגן וירטואוזיות טהור, משהו בסגנון הקטע THE FISH מהתקליט FRAGILE, אבל המציאות הייתה שונה. לב התקליט נכתב בפסנתר, יחד עם חברו הוותיק מימי להקת THE SYN, אנדרו פרייס ג'קמן.

אחיו של אנדרו, גרג: "כריס היה הבחור היחיד שהכרתי שהיה מסוגל לאחר לפגישה בביתו שלו. הייתי מגיע עם אנדרו בצהריים, והיינו צריכים למצוא מה לעשות עד שכריס היה מחליט לרדת לאולפן, לפעמים רק בשבע בערב".

איחוד כוחות ושאיפות גדולות

אל המרתף המפורסם הגיע גם ביל ברופורד, המתופף המקורי של יס. ברופורד פרש מלהקת יס בשנת 1972 ועבר לקינג קרימזון. הנוכחות של ברופורד בפרויקט של סקווייר די תמוהה למי שמכיר את ההיסטוריה של הלהקה. השניים לא הפסיקו לריב ביניהם במהלך ימיהם ביחד בלהקה. זה הגיע לשיאים בתקופת ההכנות לאלבום CLOSE TO THE EDGE. ברופורד המם את סקווייר במכה ניצחת כשהכריז יום אחד, כרעם ביום בהיר, שהוא עוזב את הלהקה לטובת קינג קרימזון.

סקווייר היה בטוח שברופורד התחרפן. בשנת 1975 קינג קרימזון כבר חדלה מלהתקיים וברופורד החל תקופה של השכרת שירותיו כנגן אולפני. כמה טוב שהם חזרו לעבוד על האלבום הזה יחד ושיתוף הפעולה ביניהם בתקליט זה נשמע כשני חברים שחזרו לשוחח ביניהם עם כלי הנגינה שלהם. בהמשך סיפר המתופף כי היה זה כמו להקליט תקליט של יס, ללא תפקידים כתובים. סקווייר הציג בפני ברופורד את הרעיונות והאחרון חשב כי זה דווקא לא קשה לביצוע מבחינתו. שלא כמו נגני סשנים שבאים לכתוב חשבונית ולעוף מהאולפן, ברופורד מעניק באלבום הזה תיפוף מדהים.

"כריס היה למעשה נגן הבס הראשון שלי", הוא סיפר. "לא חשבתי שזה מוזר בכלל שהוא רצה צליל בס טרבלי, מנוגן עם מפרט, דומיננטי כמו גיטרה מובילה. הוא היה אמן בקונטרפונקט, קווי הבס שלו היו משהו שאפשר היה לשיר או לזמזם. אני לא בטוח שאי פעם חשבתי על עצמנו כ'חטיבת קצב', וגם כריס לא". החומר לתקליט הסולו היה גמיש מאוד. "זה היה בדיוק כמו להקליט תקליט של יס. כריס היה מנגן לי קטע, ואני הייתי אומר 'אוקיי, אני יכול לעשות את זה'. אנדרו היה המנהל המוזיקלי, הוא רשם הכול כי ידע שיצטרך לתזמר את זה אחר כך. תודה לאל שהיה לנו מוזיקאי אמיתי בחדר!".

הסאונד של ברופורד הוא כה ייחודי (במיוחד בתוף הסנר - הו, הסנר הזה!) עד שנשמע כי הוא וסקווייר חידשו את חטיבת הקצב שלהם בצורה מהודקת ממש כמו בימים עברו. יש בתיפוף של ברופורד סוג של עוקצנות בריאה. הוא מצליח להפתיע גם כשהוא מנגן קצב רגיל. הוא יודע להכניס בתוכו מעברי תופים או נגיעות שגורמות לעונג על היצירתיות הרבה שלו. ברופורד בא מרקע של ג'אז והוא בהחלט מראה לנו בסגנון התיפוף שלו שהוא כזה.

מבקר נוסף בניו פייפרס היה הקלידן פטריק מוראז, שהגיע היישר מהדירה מוכת העכברים המעופשת ששכר בלונדון. "לכריס הייתה מין הילה סביבו", אמר מוראז. "הוא אולי היה שקט יותר מג'ון אנדרסון או סטיב האו, אבל הוא היה ישיר ביותר לגבי מה שהוא רצה ממך". סולו ההאמונד הלוהט של מוראז ביצירה SILENTLY FALLING, אותו הגדיר סקווייר כ"אחד הטובים ששמעתי", הוא הוכחה לתרומתו. אך למוראז יש חרטה אחת: "הייתה כימיה מעוררת השראה בין ביל, כריס וביני. אם רק היינו יכולים לעשות תקליט טריו, רק שלושתנו. זה היה יכול להיות פשוט לא ייאמן!".

הקטע SILENTLY FALLING שציינתי קודם נפתח בעיבוד יפהפה של כלי נשיפה. משם אנחנו יוצאים למסע של נפילה מגובה רב. כזו שבאמצעה קצב היצירה מתגבר (עם סולו ההאמונד) וזה ממש מזכיר את התגברות המהירות הפיזית של גוף שצונח מגובה רב. צליל הפסנתר שנשמע בשיר הזה ובשאר התקליט הוקלט עם פסנתר חדש שרכש סקווייר, שניצב בינתיים בחלל החניה שלו, במקום מכונית הרולס רויס. כבלים הוצאו מהאולפן החוצה לכיוון החניה וכך הוקלטו הצלילים הנפלאים של הכלי הזה. היה זה פסנתר כנף שעלה הון תועפות לבסיסט השאפתן. חלקים מהשיר הזה הגיעו בשלב מאוחר יותר לסשנים של GOING FOR THE ONE, במהלך העבודה על השיר TURN OF THE CENTURY. די תמוהה הכללת חומרים מכאן בסשנים המאוחרים של יס בהתחשב בעובדה שהאלבום הזה יצא שנתיים לפני כן.

יצירה שמתעלה מעל כולם

במהלך סיבובי ההופעות, חברי יס היו משמיעים זה לזה את עבודות הסולו שלהם. זה יצר תחרות בריאה. "מה שכריס עשה", אמר מוראז, שעבד גם על התקליט של סטיב האו, "היה לקבוע רף גבוה עבור כולנו". ואכן, FISH OUT OF WATER הוא יצירה מרשימה במגוון ובעומק שלה. מהפתיחה השמיימית של עוגב הקתדרלה ב-HOLD OUT YOUR HAND, דרך היופי הפסטורלי של YOU BY MY SIDE, היצירה המטריפה SILENTLY FALLING.

צד ב' של התקליט נפתח עם הקריצה הג'אזית במשקל שבע שמיניות ב-LUCKY SEVEN. זה יצא גם על גבי תקליטון בארה"ב. יש בו הרגשת השפעה מאלבומי ג'אז-פ'אנק שהיו לוהטים בתקופה ההיא. סקווייר הביע לא פעם את אהבתו לפיוז'ן של התקופה ההיא. וזה אכן מאד ניכר בקטע הזה. שיר שכזה היה נשמע מוזר מאד באלבום של יס. בייחוד עם סולו הסקסופון שיש בו. אבל באלבום של סקווייר הוא זורם טבעי ביותר. הסקסופוניסט כאן הוא מל קולינס, שניגן לפני כן בלהקת קינג קרימזון (אם כי הוא היה בהרכב של קרימזון לפני ביל ברופורד). קולינס: "כשכריס שאל אותי כמה אני דורש עבור ההקלטה, לא ידעתי מה לענות לו. הדבר היחיד שעלה בראשי הוא לבקש ממנו חשיש, שעישנתי אז כמו כולם. הוא הציע שיביא לי חשיש, מנורת זכוכית במתנה - כי ידע ששברתי מנורה שיקרה לליבי בביתי בעת שניקיתי אותו - וגם 100 ליש"ט".

את התקליט חותמת הרומנטיקה הפרוגרסיבית של SAFE (CANON SONG) עם הפאר התזמורתי שלה – התקליט הוא מסע מוזיקלי עוצר נשימה.

לדעת רבים (כולל אני), התקליט הזה התעלה מעל ארבעת תקליטי הסולו האחרים של חבריו ללהקה. נגינת הבס הווירטואוזית של סקווייר נוכחת, אך תמיד משרתת את השיר ולא משתלטת עליו. עבורו, לראות את אנדרו פרייס ג'קמן מנצח על תזמורת שלמה באולפני מורגן בלונדון, ומפיח חיים בתווים שכתב, היה רגע של התגלות. "היכולת שלו פשוט לרשום את זה ולדעת איך זה יישמע הייתה מדהימה". סקווייר אף הציע לחברו קרדיט כתיבה משותף, אך זה סירב בנימוס.

אז כן, זה תקליט מעולה שהוא מיזוג מושלם של פופ, מוזיקה קלאסית ורוק מתקדם. דובר על תקליט המשך של סקווייר וג'קמן, אך לוח הזמנים של יס והפוליטיקה הפנימית מנעו זאת. מותו של אנדרו פרייס ג'קמן בשנת 2003 שם קץ סופי לחלום. מזל שהשניים הצליחו לסיים בהצלחה כבירה את הדג שמחוץ למים.

אז מי אמר שדגים לא יכולים לדבר? הנה לכם דג אחד שידע לדבר, לשיר, לנגן ולעשות את כל זה באופן הכי טוב שיש.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459