top of page
Search
  • Noam Rapaport

הימים האחרונים של ג'ון לנון



23 באוקטובר 1980

יצא בארה"ב תקליטון הקאמבק של ג'ון לנון, JUST LIKE) STARTING OVER). בעוד לנון שר על התחלה מחדש, החתים בחור בשם מארק צ'אפמן את כרטיס העבודה שלו כשומר ביטחון בהונלולו בפעם האחרונה. עד אז הייתה חתימתו בכל יום עם הכינוי 'צ'אפו'. הפעם הוא חתם את כרטיסו בשם ג'ון לנון.



לנון: "כתבתי את השיר ליוקו, אבל אחר כך הבנתי שזה מסר לכל הנשים וכתחינה לכולנו להתחיל מחדש. סקסיזם זה נושא כה גדול, שאפילו לא התחלנו לדון בו כראוי. יש המון סוגים של אי שוויוניות בעולם - הגזע הזה מול הגזע ההוא. אבל תמיד הנשים נמצאות שם למטה".


למרות רצונו הטוב של לנון, מבקרי המוזיקה מיהרו לתקוע סכינים בתקליטון החדש. איאן פיי מהמלודי מייקר: "בפברואר 1975 יצא לחנויות תקליט שירי הרוק'נ'רול של הוד מלכותו ואחר כך קיבלנו את האוסף SHAVED FISH. חמש שנים אחרי היעלמות שלו, בה הוא בילה זמן עם משפחתו, הוא חוזר. אם זה כדי לספק את הדרישה או לראות האם הוא יכול עדיין לספק את הסחורה בגיל 40 - הוא בא עם השיר הזה ומותיר את הרצון לקוות לאלבום שלם שיהיה טוב יותר מהשיר הסנטימנטלי להחריד הזה שלו. למרבה הפלא, פעם הוא אמר על ג'ורג' האריסון את אותו הדבר, לפני שפרש מהמוזיקה - 'ובכן, הוא התנתק. זה קל להתנתק, אם אתה מוקף באנשים שאינם עושים רוק. אז אתה שוכח מה זה'. מה שקרה ללנון במוזיקה החדשה שלו מראה שכל עולם המוזיקה חלף לידו לגמרי. התקליטון החדש שלו גרוע מכל מה שעשה עד כה. הבה נקווה שעוד אלוף אחד שצולע עכשיו, חסר נשימה ועל ברכיו, לא יגיע לשפל שכזה כה מהר". במשפט האחרון התכוון המבקר לפול מקרטני.



עיתון רקורד מירור מיהר לפרסם ביקורת ארסית על התקליטון: "אז, ג'ון לנון, הנה חזרת. תקליטך המקורי האחרון הושפע מפרידת הנסיון שלך מאשתך השניה, יוקו, אבל מיד לאחר מכן חזרתם להיות ביחד ולא עשיתם דבר מאז, חוץ מבייביסיטר על התינוק ומכירת פרות. ובכן, בזמן הזה הפכה מולדתך החדשה לתעשייתית מאד. להקות בריטיות רבות הפכו מצליחות בניו יורק. יש הקוראים לזה גל הפלישה הבריטית השנייה. אנו בטוחים שאתה זוכר את הראשונה. הרי יש לך 25 אחוזים מהאחריות לכך שזה קרה. והיית איש חשוב כי הרי בתוכנית של דייויד פרוסט, ביום האחרון של הסיקסטיז, הוכתרת לאיש העשור. אתה בטח זוכר את הסיקסטיז, ג'ון. כי הנה יצרת פה שיר סיקסטיז נוסף, אבל האם בכוונתך להיפרד שוב מיוקו? האם זו הסיבה שאתה חוזר אלינו עם שיר כזה חלול?".


באוקטובר 1980 דיווח הרולינג סטון:


"ג'ון לנון ויוקו אונו סיימו להקליט 22 שירים באולפני 'היט פקטורי' בניו יורק. לנון מתכנן להוציא את האלבום, 'פנטזיה כפולה', לפני חג המולד ונראה שלאחר מכן יצאו הלנונים לסיבוב הופעות שיתחיל ביפן, יעבור משם לאנגליה, צרפת, גרמניה וימשיך לחוף המערבי בארה"ב ומשם לחוף המזרחי.


בסיבוב ההופעות הזה ינגנו לצד ג'ון ויוקו הגיטריסטים יו מקרייקן וארל סליק, הבסיסט טוני לווין, המתופף אנדי ניומרק, הפסנתרן ג'ורג' סמול ונגן כלי ההקשה ארתור ג'נקינס (שהחליף בהקלטת האלבום את ראלף מקדונלד).


מקרייקן: "הלהקה ביקשה מלנון לצאת לסיבוב הופעות. בתחילה הוא אמר שישמח להופיע אבל יש גם עניינים שליליים בעניין. אבל כולם כה להוטים ומוכנים שהוא הסכים לצאת לדרך. האש בהחלט בוערת בו. ההקלטות איתו ממש זרמו. זה רוק'נ'רול טוב".


לנון עדיין לא חתם בחברת תקליטים שתוציא את התקליט החדש, אבל הוא בטח לא יצטרך להתאמץ בשביל להשיג חוזה כזה. שיריו החדשים מתוארים כ'לא פוליטיים' ו'חדשים בכמה מובנים', לפי מקור שהקשיב להם. שיר אחד, BEAUTIFUL BOY, נכתב לבנו של ג'ון, שון, בן החמש. שיר נוסף, BEAUTIFUL BOYS, נכתב על ידי יוקו לשני הגברים בחייה".



בגליון שבא לאחר מכן הגיב הקורא אד טרנר מג'ורג'יה לכתבה: "זה ממש חדשות נפלאות שלנון חזר לאולפן. אבל למה, אלוהים אדירים, יוקו חייבת גם לשיר?".


העניינים עדיין רגועים אצל הלנונים, שנרגשים לקראת חידוש הקריירה שלהם כאמנים.


בעיתון דיילי מירור פורסם אז באוקטובר: "ליוקו יש חמש מחלבות, חמש דירות שמשקיפות על הסנטרל פארק בניו יורק וחצי תריסר אפשרויות נופש אחרות מפלורידה להר מבודד. וכמובן שיש את היאכטה המפוארת שלה.


אבל עכשיו מגיח ג'ון לנון עם מה שמכונה בפי רבים, 'האלבום שהכי מצפים לו בשנה זו'. יקראו לזה פנטזיה כפולה ויהיו בו ארבעה עשר שירים, שחלקם כתב ג'ון וחלקם יוקו. בשנת 1975 ביצעו השניים אקט של היעלמות. הוא נעל את עצמו בדירה בניו יורק מאחורי קירות שיש ושומרי ראש. הסיבה לכך הייתה שון הקטן, שנולד אחרי הפלות ועם סיכוי אחרון להיות אמא לילד עם ג'ון.


לנון הסביר לאחרונה את ההיעלמות שלו: 'רציתי לתת לשון חמש שנים של יציבות. לא ראיתי את ג'וליאן, בני הראשון, כשהוא גדל. והנה עכשיו יש מולי בחור בן 17, שמתקשר אליי ומדבר איתי על אופנועים'.



אז למשך כמה שנים אור הזרקורים הופנה לעבר ג'ון לנון בכיור המטבח שלו. הקהל היחיד שלו היה תינוק קטן. עכשיו הוא חוזר לאור הזרקורים האמיתי. מדוע?

'כי עקרת הבית הזו ממש רוצה שתהיה לה קריירה. עכשיו, כששון בן חמש, אני מרשה לעצמי להגיד שלאבא יש עוד דברים לעשות'.


בחג המולד האחרון רץ שון מבית של שכן בחזרה לביתו אחרי שצפה שם בסרט 'צוללת צהובה'. בפיו הייתה שאלה - 'אבא, האם באמת היית פעם ביטל?'. אבל אתם יכולים לשכוח מימי העבר שישובו. כשג'ון נשאל האם הוא מתגעגע אל העבר, התשובה שלו קצרה מאד - 'לא'. אם הוא ופול היו חוזרים לעבוד ביחד זה היה 'משעמם' וג'ורג' ורינגו 'לא רלוונטיים, כי הם לא כתבו את המוזיקה. ללכת אחורה אל הביטלס זה כמו לחזור לבית הספר. אני לא איש של איחודים. זה נגמר'...".



בינתיים נמסר בעיתון THE STAGE על חוזה חדש ללנון: "שניים מכוכבי הרוק הנמכרים ביותר, אלטון ג'ון וג'ון לנון, חתמו על חוזים בלעדיים בחברת תקליטים שהוקמה רק לפני שלושה חודשים. לחברה קוראים 'גפן רקורדס', שמנהל דייויד גפן".



הדיילי מירור פרסם על התקליטון החדש של ג'ון ויוקו: "אחרי חמש שנים של היעלמות, ג'ון לנון חוזר לשוק התקליטים עם שיר שנקרא, באופן אירוני, '(ממש כמו) להתחיל מחדש". אבל זה צד ב' של התקליטון שמעורר תהיות, עם השיר של יוקו אונו ושמו KISS KISS KISS. היא שרה ביפנית לא מובנת עם צלילי אפקטים פרובוקטיביים שגורמים לך לתהות האם זה הוקלט במהלך רגעים סקסיים. כמו שג'ון לנון אמר לפני כן: 'הנושא של יצירתנו הוא חקר הפנטזיה המינית בין גברים ונשים'...".


27 באוקטובר 1980

מארק צ'אפמן רכש בהונלולו אקדח מתוצרת חברת צ'ארטר. האקדח, 38 SPECIAL UNDERCOVER, הציע לרוכשיו תוף קליעים קל יותר במשקלו ואבטחת יתר שנתנה בטחון למי שנשא אותו, שלא ייפלט לפתע כדור. היה זה אקדח שנתן איזון נכון בין גודל, משקל ואבטחה.



בתור מאבטח, לא הייתה לצ'אפמן בעיה לרכוש את האקדח והמחיר עבורו היה 169 דולר.


29 באוקטובר 1980

מארק צ'אפמן טס מהונלולו לניו יורק. הוא החזיק אקדח בתיק הנשיאה איתו עלה למטוס. לא היו עמו קליעים. אף אחד לא חשב שמשהו לא כשורה איתו. אפילו לא אשתו, גלוריה, שהייתה סוכנת נסיעות כשפגשה אותו בהונולולו והתחילה את הרומן שלהם במכירת כרטיסי טיסה עבורו.


לא רק ג'ון לנון היה ברשימת המטרות של צ'אפמן; הוא גם שקל להרוג את מנחה הטלוויזיה ג'וני קארסון, השחקנית אליזבת טיילור והשחקן-במאי ג'ורג' סי סקוט.


למחרת הגיע מארק צ'אפמןן לבניין דקוטה, בניו יורק, במטרה ברורה לפגוש את ג'ון לנון. הוא לא הצליח וזה יגרום לו להגיע לבניין גם בחמשת הימים הבאים. גם ניסיונות, באותו יום, לרכוש קליעים לאקדח שלו נתקלו באי הצלחה.


11 בנובמבר 1980

מארק צ'אפמן התקשר מדירתו השכורה בניו יורק, לאשתו בהוואי.

הוא הודיע לה: "אני מתכנן להרוג את ג'ון לנון!". היא התחננה שיחזור הביתה וחשבה שאלה רק מילות סרק שיצאו מפיו.



14 בנובמבר 1980

ג'ון הקליט בדירתו, בבניין דקוטה, את הקלטתו הביתית האחרונה ובה קטעי דמו עם השמות POP IS THE NAME OF THE GAME, YOU SAVED MY SOUL וגם גרסה סופית של SERVE YOURSELF.


15 בנובמבר 1980

ביום זה הייתה, לפי מקורות רבים (כולל רינגו סטאר), הייתה הפעם האחרונה בה המתופף נפגש עם ג'ון לנון. הפגישה נערכה במלון פלאזה בניו יורק. זה המלון בו הביטלס השתכנו, בהגיעם בפעם הראשונה לתפוח הגדול, בפברואר 1964.



"ג'ון ויוקו היו כה מאושרים יחדיו אז, ממש כמו שני אנשים באחד", סיפר רינגו בהמשך. "הוא בא עם יוקו לשעה והם כל כך נהנו שהם נשארו איתנו חמש שעות".


17 בנובמבר 1980

ביום זה יצא, בו זמנית בארה"ב ובבריטניה, האלבום "פנטזיה כפולה", של ג'ון ויוקו.


באותו יום בו יצא האלבום, התקשר ג'ון לאנגליה ודיבר עם אחותו למחצה, ג'וליה, ודודתו, מימי. לשתיהן הוא סיפר שבכוונתו להגיע בקרוב לשם, ולראשונה מאז שעזב בשנת 1971. בהמשך היום הוא פסע ברחוב 72 כשכמה עותקים מהאלבום החדש בידו. אז נתקל בפול גורש, צלם חובב שנהג לפקוד את בניין הדקוטה ולחכות לג'ון שמא יגיע. "אתה יודע שהאלבום שלי יצא היום?", אמר ג'ון לגורש הזורח, "אתה רוצה עותק אחד?".


גורש הנרגש מיהר לקחת עותק ושכח לבקש גם חתימה בעטיפתו אך הספיק להצטלם עם ג'ון, כשברקע נראה מחייך למצלמה גם שומר הכניסה של מסעדת "פורטה קושר".




במהרה הביקורות בעיתונים גורסות שזה לא אלבום טוב. מלודי מייקר פרסם: "כל העניין מסריח מסטריליות מפנקת... זה פיהוק מוזיקלי אדיר!"


כך פורסם אז עם צאת התקליט בעיתון NME: "פנטזיה כפולה נשמעת נהדרת ליצירת חיים נהדרים לזוג, אבל היא גם עושה, לצערנו, תקליט מחורבן".


בעיתון מלודי מייקר גם לא הביעו תמיכה: "התקליט עמוס בקלישאות מוזיקליות וסנטימנטים צולעים. זה סוף מדכא להתגלות מחדש. התקליט נכשל כי המוזיקה שבו לא עושה צדק, באופן בוגדני".


21 בנובמבר 1980

ג'ון ויוקו הצטלמו בסנטרל פארק לכתבה עליהם ברשת הטלוויזיה ABC.


4 בדצמבר 1980

מוקדם בבוקר, אנדי פיבלס ומפיק הבי.בי.סי, פול וויליאמס, הגיעו לניו יורק כדי לערוך את הראיון שלהם עם דיוויד בואי עבור RADIO ONE. לאחר מכן, בסיוע חברת התקליטים "גפן רקורדס", השניים הצליחו לארגן ראיון עם ג'ון ויוקו, שתוכנן ל-6 בדצמבר, באולפן ההקלטה HIT FACTORY.

בינתיים, ג'ון הקליט באולפן ההוא גיטרה וקלידים לשיר של יוקו, WALKING ON THIN ICE.


5 בדצמבר 1980

בתחילת היום החל ג'ון לתכנן את חזרתו לאנגליה, אירוע שדודה מימי נזכרה בו: "הוא צלצל ואמר שהוא מביט מבעד לחלון בניו יורק, מסתכל על הרציפים והספינות ותוהה אם אחת מהן שטה לליברפול. זה עורר בו געגועים הביתה".


ג'ון ביקש ממימי שתשלח לו את עניבת בית הספר הישנה שלו. בעקבות השיחה, היא החלה לארגן בביתה חדר שינה לג'ון לשהות בו במהלך ביקורו.


מאוחר יותר באותו היום, בבניין דקוטה, אנדי פיבלס ופול וויליאמס, מהביבי.סי, פגשו את יוקו אונו כדי להסביר לה כיצד יערכו למחרת את הראיון עם ג'ון.


פיבלס: "פגשנו את יוקו בדקוטה, שם היא וג'ון שילבו את ביתם עם משרדיהם. בילינו שעה איתה והיא אמרה לי שג'ון מתוח מהראיון כי עבר זמן רב מאז שהוא עמד מול מיקרופון של רדיו. קבענו להיפגש באולפן, בצהריים למחרת".


בהמשך היום ביקר ג'ונתן קוט בדקוטה כדי לראיין את ג'ון למגזין רולינג סטון. הראיון ימשיך להיערך באולפני HIT FACTORY, שם ג'ון ערך רמיקס לשירים של יוקו, OPEN YOUR BOX ו- KISS KISS KISS. זאת לתקליטון שתוכנן ליוקו בשם YOKO ONLY.

הראיון נמשך עד ארבע לפנות בוקר באולפן, כשג'ון דיבר ויוקו ישנה שם על הספה.


6 בדצמבר 1980

ביום זה הגיע לדוכני העיתונים הגליון החדש של פלייבוי, עם החלק הראשון של הראיון שג'ון ויוקו העניקו.

על שער הגליון הופיעה תמונתה החושנית של ברברה באך (חברתו של רינגו). כמו כן, הובטח לקוראים שהראיון של ג'ון ויוקו יכיל את דבריהם "על אהבה, סקס, כסף, תהילה והכל על הביטלס".


בינתיים שהה ג'ון באולפני HIT FACTORY והעניק שם ראיון, לשדרן הבי.בי.סי, אנדי פיבלס.

פיבלס: "ג'ון נראה מאוד בכושר, מאוד בריא. הוא איבד כמות עצומה של משקל אבל חשבתי שהוא נראה טוב. דיברנו הרבה יותר משלוש שעות. התרשמתי מהכנות שלו. הוא היה רגוע מאוד ונראה מרומם לספר לי סיפורים שהוא שמר כל כך הרבה זמן. הוא היה מוכן לדבר על

הכל, ממש בחזרה לימים שבהם פגש לראשונה את פול מקרטני, כשהם היו אנשי המחצבה. הוא היה לגמרי רגוע והוא לא הביע דאגות לגבי הביטחון שלו. אחר כך הרגשתי שאני

מכיר את האיש כל חיי. החום והרצון שלו לרצות אותי בראיון די הדהים אותי".


בראיון זה ג'ון אמר גם: "אני אוהב מאד את הסדרה 'המלון של פולטי'. הייתי רוצה להשתתף בזה. יש בי חלק שרוצה להיות קומיקאי, אבל אין בי את האומץ לעשות את זה. אני מעדיף להיות ב'המלון של פולטי' מאשר בביטלס. זו הסדרה הטובה ביותר שראיתי מזה שנים".


כמו כן הוא אמר לפיבלס: "אני יכול לצאת מדלת האולפן וללכת מכאן ישר למסעדה. אתה יודע כמה זה נהדר? או ללכת לראות סרט בקולנוע. יש אנשים שניגשים אליי כדי לקבל חתימה אבל הם לא מציקים לי".



פיבלס מצא את לנון במצב רוח אופטימי ולכן ביקש להמשיך ולראיין, אז הראיון נמשך עד לשעות הבוקר המוקדמות, במסעדה הסינית, "מיסטר צ'או".


בינתיים נרשם מארק צ'אפמן למלון YMCA, ברחוב 63, ומשם צעד לכיוון בניין הדקוטה. בדרכו לשם, הוא עצר בחנות תקליטים ורכש את האלבום החדש של ג'ון ויוקו, "פנטזיה כפולה".


7 בדצמבר 1980

אחרי שקראה חלקים מאתמול בקריאת הראיון, יוקו התקשרה למראיין דיוויד שף, ממגזין פלייבוי, כדי לומר לו שהיא וג'ון מרוצים מאד מתוצאות הראיון. בערב, ג'ון התקשר

לדודה מימי בבית שלה בפול, דורסט, והודיע לה: "אני בא לאנגליה ואני אגיע גם לליברפול".



יוקו אונו: "ג'ון תכנן לחזור לאנגליה למפגש מנצח של הביטלס. החלום הכי גדול שלו היה לשחזר את הקסם המוזיקלי של השנים הראשונות עם פול, ג'ורג' ורינגו. החלום הזה היה תלוי בהצלחה של התקליטון STARTING OVER. ג'ון היה תמיד אנגלי בנשמה. הוא רצה לחזור לשורשיו אבל הוא רצה לעשות את זה בסטייל. ג'ון דן באפשרות לחזור לאנגליה אם השיר יגיע שם למקום הראשון במצעד. אם כן, ג'ון, שון ואני היינו הולכים להפליג חזרה לאנגליה על ה-QE2. ג'ון היה מאוד נרגש מהרעיון. ג'ון אף פעם לא באמת הסתכסך עם פול, ג'ורג' ורינגו, למרות מה שאנשים חושבים. היו הבדלים, לפעמים עזים, אבל אף אחד לא

הרס לחלוטין את החברות הזו. הם פשוט התרחקו בגלל שלכל אחד הייתה

משפחה משלו לטפל בה. לבסוף, ג'ון הרגיש שהם גדלו והיו בוגרים

מספיק כדי לנסות לכתוב ולהקליט שירים חדשים".


בינתיים השתכן מרק צ'אפמן, ביום זה, במלון שרתון היוקרתי שבניו יורק, שעלה 65 דולר ללילה. משם הוא הלך שוב לבניין הדקוטה כשבדרך הוא רכש עותק ממגזין פלייבוי האחרון, עם הראיון של ג'ון ויוקו. על גבו הוא נשא תרמיל ובו קסטות עם 14 שעות של מוזיקת ביטלס.



8 בדצמבר 1980


יום זה של ג'ון לנון החל קצת לפני שבע וחצי בבוקר (זמן ארה"ב). הוא אכל ארוחת בוקר במסעדת לה פורטונה ובתשע בבוקר ניגש להסתפר במספרה וקיבל את הבלורית שהזכירה את ימיו העליזים בהמבורג עם הביטלס. ברבע לעשר חזר שמח לביתו כדי להתראיין לרדיו RKO.



ג'ון סיפר: ״האלבום ׳פנטזיה כפולה׳ הוא האלבום המשותף הראשון שלי ושל יוקו. נכון שעבדנו יחד בעבר, אבל אני מרגיש שזו רק ההתחלה. אני הולך לעתיד לא ידוע, אבל אני עדיין כאן. כשיש חיים, יש תקווה. יש רק שני אמנים שעבדתי איתם זמן רב יותר מרגע חפוז; פול מקרטני ויוקו אונו. אני חושב שעשיתי עבודה טובה כמגלה כשרונות״.


לורי קיי, אחת המראיינות שהגיעה לראיין אותו בביתו לתכנית הרדיו, סיפרה לאחר מכן: ״'ג'ון אמר לי שלא יצליח לשרוד בלי יוקו והוסיף שהוא מקווה למות לפניה״.



דיב שולין, שהגיע לראיון עם לורי, סיפר: "ביליתי שלוש שעות עם ג'ון וזה היה הראיון הכי שמח שהיה לנו אי פעם. לנון היה כה נלהב לגבי שנותיו הבאות ולחזור אל המוזיקה".


לאחר הראיון, הגיעה לדירתם הצלמת אנני לייבוביץ, כדי לצלם את ג'ון ויוקו לשער העיתון רולינג סטון. במהלך הצילום, התפשט ג'ון מבגדיו ונשכב על יוקו שנותרה לבושה.



פול גורש: "הגעתי לדקוטה בסביבות 12:30 לפני הצהריים. היו שם עוד שני אנשים שקיוו לפגוש את ג'ון כשיחזור. אחד מהם היה איש גבוה והשנייה הייתה בחורה בלונדינית שנראתה כבת עשרים. לאחר כשעתיים הגיע לשם שון לנון, בלוויית העוזר של הלנונים, פרד סימן. הם היו בחופשה עם אמו של פרד, הלן. הבחורה הכירה את הלן, כנראה, וניגשה לשוחח עמה ועם שון למשך כמה דקות. הבחור הגבוה ניגש אליי ושאל אם אני מחכה ללנון. עניתי שכן והוא הציג את עצמו בפניי כמארק ושהוא מהוואי".



בסביבות השעה 16:00, יצאו ג'ון ויוקו את דירתם לאולפן ההקלטה היט פאקטורי. בכניסה לבניין מגוריהם, חיכה להם צ'אפמן ובידו האלבום החדש שרכש יומיים לפני כן. כשראה את ג'ון, ניגש אליו וביקש ממנו שיחתום עבורו על העטיפה. ג'ון שמח למלא את בקשתו ושאל: ״האם זה כל מה שאתה רוצה?" וצ'אפמן השיב בחיוב.



פול גורש צילם במצלמתו את רגע החתימה וניסה לקבל חתימה שכזו גם עבורו, אך ג'ון מיהר לאולפן ועזב את המקום. "החלטתי ללכת משם ואמרתי למארק שוודאי אשיג את החתימה של לנון בזמן אחר. הוא אמר, 'אני אחכה. אתה לעולם לא יודע אם תראה אותו שוב'...".




באולפן, עבד ג'ון בשמחה על שירה של יוקו ״הולכת על קרח דק״. דייוויד גפן, בעל חברת התקליטים החדשה של ג'ון ויוקו, נכנס לאולפן והודיע לשמחתם שהתקליט החדש שלהם הגיע למעמד של אלבום זהב. בשעה 22:30 הוחלט לסיים את הסשן. ג'ון אמר לג'ק דאגלס, טכנאי ההקלטה: ״נתראה מחר, זורחים ועליזים״. ג'ון ויוקו תיכננו לאכול במסעדה אבל החליטו לבסוף להגיע הביתה ולבדוק מה שלום שון. המכונית יצאה מהאולפן והגיעה לבניין דקוטה, שם המתין להם צ'אפמן בסבלנות. את העותק החתום הוא שם בעציץ בכניסת הבניין כי ידע שיפריע לו בעת ביצוע משימתו.


בתמונה: חתימתו של ג'ון לנון לצ'אפמן.


יוקו צעדה ראשונה וצ'אפמן בירך אותה לשלום. ג'ון הלך אחריה ופנה לכיוון שער הכניסה לבניין, עם קסטות מהאולפן בידו. לאחר מספר צעדים, קרא צ'אפמן בשמו של ג׳ון וזה סובב אליו את ראשו.


לפתע, נשמעו קולות ירי שהפרו את שלוות הרחוב...



פרטי הרצח המזעזעים נמצאים בספר "ביטלמאניה!"



9 views0 comments
©
...
bottom of page