top of page
תמונת הסופר/תNoam Rapaport

המלצת ספר רוק - כשג'ון לנון מדבר... והרבה


הספר LENNON REMEMBERS בא עם אחד הראיונות האיקוניים ביותר שנתן כוכב רוק אי פעם, כדיאלוג גלוי ולעתים מטלטל בין ג'ון לנון ועורך הרולינג סטון ג'אן ונר, שפורסם לראשונה בשנת 1971. קודם כל, חשוב לציין שהספר לא מביא את כל הטקסט שפורסם בזמן אמת ברולינג סטון (יש לי את כל הגיליונות בהם פורסם המאמר במלואו. עדיין, הראיון בספר מביא אלינו את לנון במצב של כנות רגשית גולמית, זמן קצר לאחר התפרקות הביטלס, כשהוא היה להוט לפרק מיתוסים על הלהקה, המוסיקה שלו וחייו. מה שהופך את הספר הזה לכל כך יוצא דופן הוא לא רק הגישה חסרת התקדים למחשבותיו של לנון, אלא הנכונות שלו להיות אמיתי באופן אכזרי.


בזמן הראיון, לנון היה בעיצומו של מהפך אישי גדול. הוא עבר קצת לפני כן טיפול ראשוני עם ארתור יאנוב, תהליך שנועד להסיר הגנות פסיכולוגיות ולהגיע לליבת הכאב הרגשי, דבר שהשפיע בבירור על כנותו לאורך הראיון. זוהי תמונת מצב גולמית של המציאות שלו לאחר הביטלס.


אחד המרכיבים החזקים ביותר של הספר הוא הביקורת הבלתי פוסקת של ג'ון על תדמית הביטלס. הוא הפריך את הגרסה המיתולוגית של הלהקה שטופחה על ידי מעריצים וכלי תקשורת, ובמקרים רבים, על ידי חברי הלהקה עצמם. הוא מביע תסכול מהאופן שבו הביטלס נתפסו כאייקונים תרבותיים באומרו, "הביטלס היו הממזרים הכי גדולים עלי אדמות".


בקטע אחד בלתי נשכח, לנון מחמיר במיוחד בתפקידו של פול מקרטני בשנותיה המאוחרות של הלהקה, וטוען שפול שלט יותר ויותר בכיוון האמנותי של הלהקה. הוא נזכר במרירות ביצירת LET IT BE: "זה היה המפגש הכי עלוב עלי אדמות. בגלל זה לא יכולתי לסבול את זה. פשוט התמסטלתי כל הזמן, וזה היה פשוט... המטען הכי גדול של אשפה". האכזבה שלו מהשפעתו של מקרטני על הצליל של הביטלס עד הסוף מורגשת, והוא מרחיק לכת ואומר, "נמאס לנו להיות אנשי צד של פול. אחרי שבריאן אפשטיין מת, זה מה שקרה".


הראיון ראה גם את לנון דוחה את תדמית ה"שלום ואהבה" של הביטלס, שעד אז הפכה למקודשת. הוא אמר על ALL YOU NEED IS LOVE: "זה היה שיר תעמולה, אבל זה היה שיר תעמולה מהפכני... אני מתעניין יותר במהפכה - מה שהולך לקרות עכשיו". לנון רצה שאנשים יידעו שהרעיונות שלו התפתחו ושהוא כבר לא מזדהה עם השטחיות של עידן הפלאוואר-פאוואר של הביטלס.


הוא מתייחס ללחץ של להיות באור הזרקורים ולדרכים שהובילו אותו לתחושות של בידוד. "ככל שגדלנו, כך נאלצנו להתמודד עם יותר חוסר מציאות. זה לא היה רק ​​שאנשים הסתכלו עלינו, אלא שהם חשבו שיש לנו תשובות. דבר שלא סיפקנו". הוא גם מדבר על השטחיות של התהילה: "לא הפכתי למשהו כשהתפרסמתי. הייתי כמו שהייתי אי פעם. פשוט נהייתי אומלל יותר, זה הכל".


ניתן לקשר את תחושת ההתפכחות הזו לפרימת מערכת היחסים של לנון עם הביטלס. הוא מתייחס למתח רב השנים עם מקרטני, וקובע בבוטות: "פול ואני מכירים אחד את השני בהרבה רמות שונות שאי אפשר להסביר לאף אחד. אנחנו פשוט יודעים. גדלנו יחד. היו לנו חילוקי דעות, אבל אנחנו מכירים אחד את השני. אבל סיימנו את זה".


ההשפעה הרגשית של המילים הללו חזקה, שכן לנון, הידוע בשנינותו החריפה וההומור הלועג לעתים קרובות, מסיר את היומרה כדי לחשוף פגיעה אמיתית. הוא התמודד עם סופה של אחווה שהגדירה חלק עצום בחייו, ותחושת הנפרדות העמוקה הזו היא משהו שזועק בין שורות הספר.


בראיון, ההקצנה של לנון היא מוקד מרכזי נוסף. עד 1971 הוא היה עסוק מאוד באקטיביזם פוליטי לצד יוקו אונו. הוא מבקר את עמדתם הא-פוליטית של הביטלס, ומשקף כיצד הם נמנעו מלדון בנושאים חשובים בשנות ה-60. לנון מציין במפורש את רצונו להיות מהפכני יותר במוסיקה שלו ובמעשיו. הוא מבהיר שהוא ראה את המוסיקה שלו לאחר הביטלס ככלי להעיר אנשים לנושאים חברתיים, והוא מתח ביקורת על מוסיקאים אחרים שלא השתמשו בפלטפורמה שלהם באותו אופן. גם בוב דילן לא הצליח להתחמק מחיציו הארסיים.


אחד ההיבטים המרתקים ביותר בספר הוא עד כמה לנון נראה פגיע. עבור מישהו שבילה שנים מאחורי המגן של תהילת הביטלס, הוא היה פתוח להפליא לגבי הפחדים שלו, המאבקים שלו וחוסר הביטחון שלו. הוא מודה שהוא מרגיש אבוד לאחר התפרקות הלהקה ומביע אי ודאות לגבי עתידו. "אני רק מנסה להישאר ער", הוא אומר, בהתייחס לרצונו להימנע מלהיות נעול בהצלחתו שלו.


יתר על כן, לנון משקף את המורשת המוסיקלית שלו ברגשות מעורבים. לעתים קרובות הוא מזלזל בחלק מהעבודות של הביטלס, במיוחד האלבומים המאוחרים יותר. לגבי אבי רואד הוא אומר, "הייתי נבוך מזה. חשבתי שזה זבל". הוא גם מודה שהיצירתיות של הלהקה התייבשה עד הסוף, וקבע בבוטות, "המוסיקה מתה כשפול קיבל את הרעיון של העטיפה של סרג'נט פפר".


אולם מתחת למרירות, יש גם תחושה של גאווה ואהבה למה שהביטלס השיגו. הוא מתאר בספר את ימיה הראשונים של הלהקה בחיבה, ואומר, "הביטלס היו להקה נהדרת. כולנו היינו רק ילדים, והמצאנו משהו, וזה היה מדהים".


אז כן, זה ספר שהוא חובה לכל מי שרווצים לדעת עוד על ג'ון לנון והביטלס בתקופה כה חשובה.



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.




©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page