הספר נקרא LOVING JOHN, מאת מאי פאנג.
ובכן, זה הוא ספר זיכרונות אינטימי ומרתק ביותר המתאר את התקופה בת 18 החודשים שבה פאנג, שהייתה עוזרתו האישי של ג'ון לנון, הפך לאהובתו במהלך תקופת "סוף השבוע האבוד" שלו. חיפשתי זמן רב עותק מודפס של ספר זה, שיצא לפני שנים, ולשמחתי מצאתי. מה שגיליתי זה ספר שמביא כניסה מיוחדת עם עוד זווית לאחת הדמויות האניגמטיות ביותר של עולם הרוק.
אחד ההיבטים המרתקים ביותר של הספר הוא מעמדה הייחודי של פאנג כקרובה ביותר אז בעולמו של לנון. בתור העוזרת האישית שלו, הייתה לה גישה ישירה לחיי היומיומיים שלו, אבל בתור בת זוגו הרומנטית, היא ראתה צדדים בו שרק מעטים אחרים יכלו לראות. ספר הזיכרונות שלה מציע תיאור חיבה אנושי של לנון בתקופה שבה הוא ניווט את סערת הפרידה מיוקו אונו ואת ניסיונותיו למצוא משמעות אמנותית ואישית.
האהבה של פאנג את לנון זורחת בכל עמוד. זה לא סתם ספר מלא רכילות ושערוריות (אם חיפשתם...). במקום זאת, זהו דין וחשבון לבבי ומכבד המדגיש את המורכבויות של לנון. פאנג כותבת בחום ובהבנה חדה על נפשו של לנון. היא לא נרתעת מהפגמים שלו, אבל היא גם מבהירה שלנון היה אדם עם עומק ורוך עצומים. "כשג'ון לא נאבק עם השדים שלו, הוא היה מתוק להפליא. הוא לא אהב יותר מאשר לשבת ליד הפסנתר ולהלחין. זה היה כאילו מוסיקה הביאה לו שלווה", היא כתבה בספר.
למרות תהפוכותיו האישיות, זו הייתה תקופה שבה לנון שיתף פעולה עם אמנים כמו אלטון ג'ון ודיוויד בואי, ועבד על פרויקטים משלו. המפגש המפורסם שלו עם פול מקרטני מרגש, ופאנג נותנת לקוראים תיאור ממקור ראשון עד כמה חייו של לנון היו מרגשים - ולעתים קרובות בלתי צפויים - במהלך החודשים הללו. "הוא היה כמו ילד שוב, כל כך מלא בהתלהבות כשהגיע עם מנגינות חדשות. אני זוכרת שהוא אמר, 'אני הולך להראות לעולם שעדיין יש לי את זה'..." הציטוט הזה מביא צד של לנון שפאנג הכירה מקרוב: הרצון שלו להוכיח את עצמו, לא רק לעולם אלא גם לעצמו.
בלב הזיכרונות הזה עומדת כמובן מערכת היחסים הרומנטית בין לנון לפאנג. סיפור האהבה שלהם עדין, ופאנג מביאה את השמחה שהם חלקו תוך שהיא מציעה הצצה להיבטים הסוערים יותר של מערכת היחסים שלהם. היא כותבת בגילוי לב על החוויות המשותפות שלהם, מנסיעה ללוס אנג'לס ועד לרגעים שקטים יותר של פשוט ליהנות אחד מחברתו של זה. מערכת היחסים ביניהם, על אף שהייתה זמנית, התאפיינה בחיבה עמוקה וכבוד הדדי. "ג'ון גרם לי להרגיש נאהבת בדרכים שלא חוויתי קודם לכן. הוא היה מגונן, שובב, ובעיקר הצחיק אותי. הוקרתי כל רגע איתו".
חוזק נוסף של הספר הוא היחס המכבד של פאנג כלפי יוקו אונו. במקום לצייר אותה כאישה רעה, כפי שעשו לא מעט כאלו שכתבו על לנון, פאנג הכירה במורכבות היחסים של יוקו וג'ון. היא מסבירה שיוקו בעצמה הקלה על מערכת היחסים ביניהם, וביקשה מפאנג לטפל בג'ון במהלך הפרידה שלהם. פאנג כתבה על ההסדר הזה ללא טינה, והראתה שהיה כבוד הדדי בינה לבין יוקו, למרות הסיבוכים. "יוקו תמיד הייתה נוכחת בחייו של ג'ון, גם כשהיינו ביחד. אבל זו לא הייתה תחרות. לג'ון היה מקום מיוחד בלבו עבורה, בדיוק כפי שהיה לו עבורי".
הכתיבה בספר קולחת. היא לא מייפה ולא עושה שערוריות. במקום זאת, היא מציגה את סיפורה בצורה צנועה. ספר הזיכרונות לא מתמקד רק בזמנים הטובים אלא גם מפרט את התמודדויותיו של לנון עם אלכוהול והסערה הפנימית שלו. עם זאת, ברור לאורך כל הדרך שפאנג רחשה אהבה עמוקה והערצה לאיש מאחורי האגדה.
אז כן, לדעתי זה ספר חובה למי שרוצים להכיר עוד על ג'ון לנון ובתקופה מכרעת בחייו. זה לא רק חוקר את דמותו של לנון אלא גם מספק תובנות חשובות לגבי הסביבה התרבותית של שנות ה-70, יחסיו עם מוסיקאים אחרים ותחייתו היצירתית.
הרצאותיי "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450
