Search
  • Noam Rapaport

הפינה הישראלית של רפפורט - הצד השני של הפסקול הישראלי - חלק 3

Updated: Mar 2



שנת 1979. שלישייה חדשה מתחילה מופע חדש עם קטע חדש ושמו 'כפר דייגים'. לשלישייה הזו קוראים 'צליל מכוון' וחבריה הם יצחק קלפטר, שלמה ידוב ושם טוב לוי. את הקטע האינסטרומנטלי הזה חיבר קלפטר בעת ששהה עם להקת כוורת בארה"ב, בשנת 1976. עם השלושה מנגנים גם הבסיסט אבנר יפעת והמתופף הצעיר (בן 17), דני מקוב, שלמד תופים אצל אהרלה קמינסקי ו'צליל מכוון' היא ההפקה המקצועית הראשונה שלו. שיר נוסף בהופעה החדשה הוא 'בואי נישאר', שכתב יצחק לתקליט הסולו הראשון של גידי גוב. ויש גם את 'ילדי הירח', שכתב שלמה ידוב (עם מילים של אהוד מנור) להצגה בשם זה. שם טוב לוי מביא את 'בלילות הסתיו', שריד מלהקת 'ששת'. ויצחק מביא עוד שריד מהעבר - 'עד עולם אחכה', אותו שר, עם יעל לוי, בתכנית הבימתית 'שיחות סלון'.


בחזרה המוסיקלית, שנערכה ב'בית הובן', היו חששות לא מעטים לקראת מופע הבכורה. שירים מבוצעים, זה אחר זה, באותה חזרה. במהלך ביצועם מבצעים חברי הלהקה החלפת הערות מוסיקליות. יצחק שר את 'שיר אהבה בדואי' - גם הוא שריד מ'שיחות סלון'. שמי מביא את 'יכול להיות שזה נגמר' - אותו עיבד לראשונה עבור אריק איינשטיין, בשנת 1973. ויש גם את ה'להיטים' משלישית 'קצת אחרת' - 'הנסיך הקטן' ו'שיר בין ערביים'. יצחק מבצע את 'לוקח ת'זמן' ומולו, באולם החזרות, יושבת אשתו, ורד, ומחייכת לכל עבר. לאחר מכן פוצח ידוב בשיר 'ימים לבנים', ששר במקור אפרים שמיר בתכנית רדיו. לאחר מכן הייתה זו נתנאלה שהעניקה מקולה ועכשיו הגיע תורו של מלחין השיר גם לבצעו. ואיך אפשר מבלי לבצע את השיר החדש שיצחק כתב ? הוא כשם השלישייה החדשה, שנאחל לה הצלחה גדולה מאד.



בשנת 1975 חיפשו האמנים והמפיקים מקורות לשמחה, אחרי השבר הגדול של מלחמת יום כיפור. הפקות החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ואחת מהן הייתה ׳פסטיבל שירי בירה׳.

השירים המקוריים שנכתבו לו סבבו סביב אותו משקה שיכר תוסס ומרווה. אפילו יצא תקליט עם שירי אותו פסטיבל, שהפך מאז לסוג של פריט לאספנים.


אז מה היה שם בערב הפסטיבל, שנערך ב-9 במרס 1975 בהיכל התרבות? המנחים, עזרא דגן וטוביה צפיר, הפליאו בכשרון ההנחייה. במקום השלישי זכתה להקת האחים והאחיות. במקום השני זכה יגאל בשן. ואבי טולדנו התמקם במקום הראשון. מה שבטוח - היה שמח מאד בפסטיבל זה. הפרגון היה רב. אושיק לוי ומירי אלוני אף רקדו על הבמה לצדו של עוזי מאירי, כשהגיע תורו לבצע את שירו. תראו את זה בתמונה המצורפת.





השיר "היא לא תדע", של להקת גזוז, מושפע מוזיקלית מסגנון השירה של להקת THE FOUR SEASONS?

איך אני יודע את זה? דני סנדרסון סיפר לי את זה, כששאלתי אותו אם השיר מושפע מ- PICTURES OF LILY של להקת המי. אז מעכשיו, כשתקשיבו לשיר הזה - תבינו מדוע בניית הקולות ההרמונית שבו היא מיוחדת שכזו, בסגנון פרנקי ואלי וחבריו.


גם הסיפור של המחזמר שיער - בספר "רוק ישראלי 1973-1967"


הנה חלק מהביקורת שנכתבה על התקליט 'סע לאט' של אריק איינשטיין בעיתון ידיעות אחרונות:


"זה אלבום שמיותר להמליץ עליו. מי שנמנה עם מעריציו של אריק ירכוש תקליט חדש זה בלאו הכי. אשר לשאר - הם יפסלו אותו מלכתחילה. אולם על אף הדעות החלוקות לגבי דימויו של אריק איינשטיין כזמר בימה - הוא זמר התקליטים הטוב ביותר. באלבום זה מתגלה אריק גם כתמלילן בעל צביון מיוחד. כתיבת פזמון המבוסס על אוסף חוויות יומיומיות, הוא אתגר. אין זה פשוט לצרף ביטויים ושברי חוויות - שיישמעו כשיר ולא כגיבוב של מילים. אריק הצליח לעשות זאת בשיר הנושא".



בשנת 1977 החל שלום חנוך בהרצת מופע חדש שלו - 'אדם בתוך עצמו'. יחד עימו על הבמה הייתה סוללת נגנים נהדרת : אלון הלל בתופים, אלונה טוראל בפנדר רודס וסינטיסייזר, חיים קריו בגיטרה ואוהד אינגר בבס. מפיק המופע היה לואי להב.


סוף נובמבר 1975. שלמה ארצי יצא מחדש בהצגתו, 'משחקי 26'. מדוע יצא מחדש? כי תכנית זו לא קיבלה ביקורות טובות מהקהל שבא לצפות בה והורדה מהבמה לצורך שיפוצים. ארצי, ביחד עם המנהל המוסיקלי אלדד שרים, עמלו במשך כשבועיים להרים את העסק מחדש.


בהצגה זו השתתפו עם שלמה עוד שבעה שחקנים-נגנים ששרים, מנגנים ואף רוקדים עמו. הגיוון בה הוא רב ויש שטענו כי רב מדי ומטשטש כל קו ברור. זה התחיל עוד לפני תחילת המופע, כששלמה וחבריו למופע הסתובבו בין הקהל. שלמה, שבדיוק היה אז בן 26, פתח את המופע בפרודיה טלוויזיונית. הבמה חשוכה ורק מסך טלוויזיה גדול מואר, שבו נראה דיון על ההצגה. השחקן גדי יגיל מוקלט פה כשהוא מחקה שני מבקרי תאטרון, שקוטלים את ההצגה.


בעוד הקהל ספג את מה שריצד על המסך, הגיח שלמה מהאולם, עלה לבמה וסגר את המכשיר. זה הזמן לשיר הפתיחה. מנגנים אלדד שרים (קלרניט, פסנתר חשמלי וסינטיסייזר מוג), משה בר אילן (גיטרה חשמלית), בני וילנר (גיטרה חשמלית), שלמה חממי (תופים), הרצל בן דרור (גיטרה בס) ושתי זמרות. המופע היה מושקע, עם שקופיות שריצדו ותאורה מיוחדת. לאחר הפסקה באמצע עלו ארצי וחבריו לבמה וביצעו מיני אופרת-פופ על עלייתו ונפילתו של זמר פופ. ארצי בתפקיד אותו זמר, כאילו לא ניחשתם.

וכך, על נעלי פלטפורמות ענקיים הוא שר 'החלטתי שאהיה - זמר יה יה'.


שנת 1973 ודמותו של קזבלן מקבלת כבוד נוסף בביקורת על התקליט, משירי הסרט, בעיתון עולם הקולנוע:


"זהו אחד מאותם תקליטים נדירים שנעשו לא רק בקפדנות מרובה - אלא גם באהבה. אם נהניתם מהסרט (ומי לא אהב את הסרט ?) הרי שמובטח לכם שתאהבו גם את התקליט.

יהורם גאון מתעלה על עצמו פעם נוספת כשהוא משמיע את 'כל הכבוד', 'תרד ממני קזבלן', 'יש מקום' ו'רוזה' (אותו מבצע גאון בדואו יחד עם עליזה עזיקרי). כן כלולים בתקליטים שירה של חוה אלברשטיין - 'אני כל כך פוחדת'. כל שאר הנעימות בביצועיהן של להקת 'הברילנטינים' והתזמורת הגדולה בניצוחו של דובי זלצר. כל הכבוד לקזבלן".


וזו לא הייתה הפעם הראשונה בה יצא תקליט של יהורם גאון עם שירי קזבלן...


בתחילת הסבנטיז פעלו בישראל המון להקות קצב. מעטות ביותר מהן היו ידועות לקהל רב. הרוב - לא ממש היכו גלים. אחת מהסוג השני הייתה להקת האוקטבות.


בזמנו היה נהוג להציג רק את השמות הפרטיים של חברי להקות הקצב, אז הנה לפי רוח הזמן: אלברט היה הזמר ונגן גיטרת הסולו פגש במקרה את ציון המתופף. השניים החליטו להתחבר. אליהם הצטרפו אבי האורגניסט ופשה הבסיסט.


ומה בתפריט האוקטבות? שירי נשמה לועזיים בתמהיל קסום עם שירים עבריים ויווניים. ההשפעות של הלהקה הגיעו מכיוונים שונים. מצד אחד זה היה הכוכב העולה, צביקה פיק. מצד שני הייתה זו להקת סגול כהה. מהכיוון האחר הגיעו ניחוחות מבולגריה, רומניה ויוון.

אז אם חשקה נפשכם להקשיב לאוקטבות, חפשו אותם במועדונים השונים. ההופעה מתאימה לשמע וריקודים של כל בן תשחורת.


מאי 1970 ובאמפי שברמת גן נערך מופע בשעת ערב. אריק איינשטיין פינק בו את הבאים עם כמה משיריו, בליווי הצ'רצ'ילים. לצידו הופיעו ג'וזי כץ ושמוליק קראוס, שתויגו כחלונות הגבוהים. ולא, על הבמה לא נערך איחוד היסטורי של שלושת החלונות. קראוס וכץ היו אז במרחק חודשים ספורים לפני הקמת הרכב חדש שייקרא כיף התקווה הטובה. כוכבי הערב היו הזמר לואיג'י ולהקת הטרמלוס הבריטית. זקני רמת גן לא זוכרים דבר שכזה ולכן טוב שיש דוקומנטים מאז (-:


כן כן! ישראל עשתה המון שילובי כוחות מוזרים. אחד מהם היה עם שילובם של יעקב בודו, צביקה פיק, הצמד הנועז מריקה ויוברט והתזמורת של קובי ארליך. כל זה במקום אחד, מועדון התאטרון, משנת 1971.


עד היום אני חושד שאותו צמד, שהביא את התוכנית "שיעור באהבה", לא באמת הגיע מעיר האורות.


השנה היא 1969 ובפינת מכתבים למערכת, של עיתון להיטון, מתפרסם מכתבו של הקורא מאיר גולדברג מגבעתיים. כן, זה התמלילן הידוע.


התשובות לא איחרו להגיע...


בדף הפייסבוק שלי פרסמתי רק את מכתבו של מאיר והוא מיהר להגיב באהבה: "וואו. אמיתי לגמרי... לא זכרתי מה כתבתי שם :) רק לציין שהתמלילן הידוע, אני, היה אז ילד, עוד לא בן 12. וכן, כבר אז היו לי ביקורות על דימויים כאלה ואחרים. כמה ימים אחר כך כבר הייתי מאוהב בשיר "כשאת בוכה את לא יפה". שנים אחר כך, יהונתן גפן סיפר כמה היה לו קשה לכתוב את השיר הזה כשאורי זוהר המיוזע דוחק בו לסיים".


זה היה דבר שגרתי שמועדוני קצב נשרפו בארצנו בסיקסטיז ובתחילת הסבנטיז. אבל כשהמנדיס התל אביבי נשרף - רפי שאולי ניגש למשימה וגייס את מיטב אמני ישראל להתרים כסף.


אפילו "אריק אינשיין" (איפה ההגהה פה במודעה?) התייצב!


בסופו של דבר היה זה אירוע מביש. היו כמה שמות שנדהמו לגלות במודעה כי הם אמורים להופיע שם. הם הצביעו ברגליהם והבריזו. הקהל ששילם התעצבן מאד מזה.

ומה קרה שם שהיה מביש מבחינת אנשי המחזמר "שיער"? את זה תקראו בספרי "רוק ישראלי 1973-1967".




כשיעל אהרוני כועסת על צביקה (פיק) שעושה מה שבראש שלו!!! שנת 1972. להיטון.


עוזי פוקס הוציא ב-1974 את תקליט הסולו הראשון שלו, עם הלהיטים 'ילדונת', 'אין לך מה לדאוג', 'לילה ולילה ויום', 'כן כן לא אז לא'.


מבקר עיתון להיטון (שלא ציין את שמו) לא התלהב מהמוצר ופרסם בביקורתו: "האלבום אינו מציג או משקף איכות מוסיקלית לשמה. דומה שגם מפיקיו לא נתיימרו להעניק לנו אלבום 'מתקדם' - שהרי עוזי פוקס יודע מי קהלו, ולקהל זה בדיוק מיועד האלבום. לעוזי קול בעל פוטנציה - ומעניין יהיה לשמוע אותו מבצע חומר איכותי יותר".


האמת? אני אישית אוהב את התקליט הזה מאד ואפילו עוד יותר אוהב את עוזי, שהוא חבר יקר וגם הופענו ה-מ-ו-ן ביחד.



יולי 1974 - הצ'רצ'ילים?? פסנתרן?? מה נסגר פה? שניה... אני מתקשר למיקי גבריאלוב לברר...

וכמו שהבטחתי, שאלתי את מיקי והנה תשובתו: ״במופע סע לאט, שעשינו עם אריק איינשטיין, לא היה פסנתרן, אבל כן היה בהקלטות וזאת הייתה המודעה לחיפוש אחד שכזה לקראת ההקלטה. בהתחלה היה נסיון עם אריאל זילבר ובסוף היה זה עדי וייס״.


השנה היא 1974 והמופע ״סיפורי פוגי״ (של כוורת, כמובן) מושך הורים וגם ילדים להצגה בשעה מוקדמת.

מענין אם גידי אמר לילדים באותה הופעה את הבדיחה המערכונית ״אז הוא שכב על אם הדרך והיא נתנה לו״...


רגע, רגע!... אז כמה עולה להזמין הופעה של אמן בשנת 1983? מי בשקל ומי בדולר?


באוגוסט 1975 יצאו שמוליק קראוס וג'וזי כץ בהצגה חדשה. על הבמה בוצעו שיריה של המשוררת מרים ילן-שטקליס ובין לבין ביצעו הם דו שיח שכתב עבורם יהונתן גפן. במאי המופע היה צדי צרפתי.


עבור שמוליק וג'וזי הייתה זו חזרה להופעות אחרי היעדרות של כשנתיים מהבמה. בשנת 1974 נולד בנם הבכור, בן, שהביא את השניים לחשוב על עניינים של הורות ושירים לילדים. שמוליק, שנאלץ לנוח אז בגלל פגיעה קשה ברגלו, ניצל את זמן התאוששותו מהניתוחים בברכו כדי להלחין.


להקת הליווי הבימתית הורכבה מארבעה נגנים, כשאלונה טוראל הקלידנית הופקדה גם על העיבודים. ההצגה הכילה אמנם שירים לילדים אך נועדה לצפייה למבוגרים וגם יצא מזה תקליט.


היכונו היכונו! יש לכם כבר תכניות לסילבסטר של 1967 ? אם לא - הזמר אברהם טולידנו ('הזמר המבוקש ביותר בתכנית לעקרת הבית') יפנק אתכם בשיריו.

איפה? בחיפו? לא! בתל אביב. במועדון ברבוז, דרך פתח תקווה 128.


צביקה פיק הפך, בשנת 1970, לאליל בנות משגע. היה זה כשנבחר לגלם את קלוד בהצגה 'שיער'. אחת מאושרת שכזו הייתה צעירה בלונדינית משגעת, בעלת חזות סקנדינבית. היא עלתה לבמת ההצגה, ברגע בו הוזמנו אנשים בקהל לרקוד עם השחקנים, ובחרה מיד את צביקה. הריקוד של השניים נמשך גם כשפסעו יחדיו, אחרי ההצגה, למועדון 'טיפאניס'. תוך זמן קצר, יום או יומיים, ארז האליל את בגדיו ועבר לדירתה של אניטה צוריכר, דוגמנית משווייץ שהפכה לאשת יחסי הציבור של הטיפאניס.


אך אהבתה הפכה לגוג ומגוגו כשראתה מה עשתה לה רקדנית הגוגו. הייתה זו מריאנז' שמידט לה ברטון, שרקדה גם היא צמוד מאד למיסטר קלוד.


ריקוד אחד צמוד מדי ולאניטה אמר הוא ביי ביי.


בשנת 1974 הופיעה גם גלי עטרי בפסטיבל הילדים וכך דווח בלהיטון: "אמנית אחר שעוררה בעיות בקשר לבגד ההופעה שלה הייתה גלי עטרי. גלי הגיעה להופעה בפסטיבל הילדים בהיכל התרבות כשהיא לבושה חליפת מכנסיים סקסית ונעולה במגפיים גבוהי עקב. שמעון כהן, המנהל המוזיקלי, נדהם מהופעתה והביע את דעתו כי, 'ההופעה הזו לא הכי מתאימה לפסטיבל של ילדים'...". עיתון זה גם סיכם את הפסטיבל באותה שנה כך: "היה זה פסטיבל בינוני למדי. אבל בעצם לא צריך לדרוש יותר מדי מפסטיבל ילדים, לא כן?".


אם פעם ישאל אתכם מישהו מה משותף בין ג׳ק ברוס, בי. בי. קינג ומתי כספי.


השנה היא 1975. עיתון עולם הקולנוע מפרסם פירגון אמיתי מכל הלב של נסים סרוסי לבחירתו של שלמה ארצי כזמר הייצוגי של ישראל באירוויזיון.


בשנת 1980 פעלו בשצף קצב אולפני ההקלטה המובילים האלו:

קולינור (רחוב הארבעה 18, תל אביב)

טריטון (רחוב כינרת 15, רמת גן)

סיגמה (רזיאל 22, יפו)

ישראקול (פרוג 25, תל אביב)


ביקורת ב'עולם הקולנוע' על תקליטו של מוטי פליישר, שיצא ב-1970:

"אליל בנות הנעורים באלבומו הראשון, שיגיע בקרוב בוודאי למכירות שיא בין התקליטים העבריים הנמכרים ביותר. ראשית, בזכותו של מוטי פליישר שהייתו הארוכה בשני המצעדים עם להיטיו הגדולים, 'אבשלום' ו'עופרה'. ויותר מכל, אולי, בזכות קולו הערב והלחנים הנעימים. כאן כדאי לציין את חברת התקליטים שהכינה עטיפה כפולה וצבעונית עליה 'משתרע' מוטי לאורכה במלוא הדרו, כיאה לכוכב. בפנים שי נאה נוסף - תמונת ענק צבעונית של מוטי שאפשר לתלותה על הקיר. נראה לי שאפילו אם לא היה שמץ של המתנות שהכינה חברת התקליטים שלו למעריציו, היה זוכה לאותה הצלחה".



תחילת פברואר 1970 ולהקת השוקולדה עסוקה בשינויים. ההרכב הצטמצם לשלישיה (גבי שושן, צביקה פיק ושוקי לוי) והתמקד בהופעה עם גיטרות אקוסטיות ותוף מרים. לא עוד גיטרה בס, גיטרה חשמלית, אורגן ותופים. שינוי נוסף נרשם עם הזנחת הרפרטואר הלועזי מחו"ל (כלומר - גרסאות כיסוי) והתמקדות בשירים עבריים בלבד.

כדי 'להשתפשף' בפורמט החדש, יצאו השלושה לסיבובי הופעות בהתנדבות מול חיילים. בתמונה המצורפת השלושה בהופעת התנדבות שכזו בקונייטרה וכל זה כמה חודשים לפני פרוץ המחזמר 'שיער' שחיסל סופית את השוקולדה הזו.


השיר 'זה קרה לה', שהקליט אושיק לוי, בשנת 1976, נפסל לשידור במצעד של רשות השידור, לפי החלטתה של ועדת המצעד. שיר זה בוצע קודם לכן, ובלחן אחר, על ידי רבקה מיכאלי. בגלי צה"ל לא התרגשו והכניסו את גרסתו של אושיק, בלחנו של נפתלי אלטר, למצעד.


מה הייתה הסערה הגדולה סביב השיר? כי המילים של יעקב רוטבליט עסקו בתוצאה של בחורה שלא נטלה גלולה למניעת הריון. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה שיר של אושיק נפסל לשידור ברדיו.


השנה היא 1983 ובחנויות התקליטים מופיע מיני-תקליט חדש של אריאל זילבר, עם עטיפה קצת מתריסה וכמה שירים שיהפכו לקלאסיקות שלו.


את שני השירים הראשונים ממנו, "הנה אנו המיואשים" ו"בחברה להגנת הטבע", הקליט אריאל בספטמבר 1982, באולפני טריטון (אז עם 24 ערוצים), בתור הקלטות נסיון לבדוק את השטח. המפיק היה איתן גדרון (לשעבר חבר עם זילבר בלהקת תמוז). את ארבעת השירים האחרים הוא הקליט בהמשך, באוגוסט 1983, באולפני רולי (אז עם 16 ערוצים).


את המילים בשיר "התמהוני" כתב אבי לוונשטיין ואריאל הודה שאינו מזדהה עמן אלא עם האווירה שבוקעת מהן.


קבלו את אריק, ז'וזי ושמוליק...

תאריך ההופעה הזה מיוחד מאד בסיפור של החלונות הגבוהים. מדוע?

על כך תקראו ב'ספר הרוק הישראלי 1967-1973'


חיימון אלגרנטי ידוע לאוהבי הקצב בישראלי כחוד החנית של להקת האריות, מלהקות הקצב המובילות בישראל. אבל בשנת 1975 לקח האריה את אשתו הדוגמנית, מירי, והשניים הפכו לצמד מצליח. עד כדי כך שזכו ב-1975 במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים השישי.


זו הייתה הופעתם הראשונה של השניים יחדיו על במה. ועוד בהיכל התרבות התל אביבי. השיר שביצעו היה 'הסעודה של הדובה', שכתבה רותי ספרוני והלחין חיימון אלגרנטי.


זה לא השיר הראשון ששני אלה הציגו לקהל הישראלי. היה זה עם השיר 'האושר הוא את ואני' שהפך ללהיט במצעדים. עם זאת, כשעלו לבצע את השיר בפסטיבל הילדים - רבים לא ידעו מי הם. לכן זכייתם במקום הראשון באה כהפתעה גמורה. יכול להיות שצמד הילדים ששר את אותו השיר, בחלק השני של התחרות (איילה נוימן ואלון כליף) הוא שעזר לדחוף את השיר כלפי מעלה?


במקום השני זכתה להקת האחים והאחיות, שגם לה הייתה זו הופעת בכורה עם שני חברים חדשים - ויקי תבור וחמי גל, שבאו במקום סוזי מילר ושבי קציר שפרשו. הארבעה ביצעו את השיר 'שוכי התוכי', שכתב והלחין גידי קורן.

ודן כנר הנחה את האירוע בלבביות רבה.


פברואר 1977.

אריאל זילבר הידיד מפרסם ברכה בלהיטון לאריאל זילבר הזמר, לרגל זכייתו בפרס כינור דוד.

האם זה היה אקט מחאה על משהו?


כמה מילים, שכנראה לא ידעתם, על מאחורי האירוויזיון הראשון בו השתתפה ישראל.


השנה היא 1973. המקום הוא לוקסמבורג והנציגות הנשית של ישראל באה בדמותה של אילנית, עם חיוך שובה לב ושמלה אופנתית עד כאב.

השיר שהיא שרה נקרא 'אי שם' ורבים לא ידעו כי אי שם נמצאה חלמאות ואטימות ישראלית שכמעט וטרפדה את הכל.


הטלוויזיה הישראלית, ששידרה בגאווה לתושבי ישראל את האירוע החשוב בו זכתה אילנית במקום הרביעי, לא רצתה לשלם על נסיעתה של הזמרת. זה לא החל פה. ישראל קיבלה הזמנה, עוד קודם לכן, לשלוח נציג לתחרות של שנת 1972. אך הגוף הישראלי, שקיבל את ההזמנה (לא אנקוב בשמו פה) לא התייחס ברצינות לכך והתעלם מהעניין. כשהסבירו לאותם מנפנפים את חשיבות הדבר היה זה כבר מאוחר מדי. רכבת האירוויזיון של 1972 כבר יצאה לדרך.


הלקח החלקי נלמד ובשנת 1973 התכוננו בארץ לקראת הרשמה בזמן לתחרות. אחד הקריטריונים לבחירת הנציג היה שישלם בעצמו את עלות הנסיעה ולא יתבע אותה מרשות השידור. שלמה צח, בעלה לשעבר של אילנית ומנהלה, הסכים לתנאי זה ולאחר שנחתם ההסכם שפוטר את אותו גוף מתשלום, ניגשו אנשיו של צח להפקת קליפ מייצג לאילנית.


מלחינת השיר, נורית הירש, נאלצה להלחין ג'ינגל לחברת תיירות פרטית כדי לקבל בתמורה מהם כרטיס טיסה מבלי שתשלם עליו.

אהוד מנור, מחבר המילים של השיר, העדיף לא לשלם ונשאר בארץ.


שלמה צח חש כי יש צורך בלהקת ליווי קולית שתעמוד מאחורי אילנית ותעצים את הופעתה. הוא ידע שאין באפשרותו להטיס מהארץ זמרים כאלו כי עלותם תיפול על כיסו. לכן תכנן לגייס זמרים מגרמניה, אך רשות השידור לא הסכימה לצעד שכזה והרעיון נפל.


הנה חלק מהביקורת שנכתבה בלהיטון על התקליט PEACE של להקת זינגלה (ZINGALE), שיצא לאור בשנת 1977:


"מעניין לאלה מקומות רחוקים מסוגלים להפליג בחורים, הנושאים שמות צבריים כמו אהוד תמיר, דוד שאנן או אפרים ברק, מבלי להרחיק נדוד מהארץ. המוסיקה החשמלית של להקת זינגלה מוזרה לא פחות משם הלהקה והציורים המבעיתים, המופיעים על עטיפתה, פרי מכחולו של צבי גרא. התקליט, שהפקתו נעשתה בהשראתו של אייבי נתן, אינו מומלץ להאזנה בשעת ערב מאוחרת. המוסיקה רועשת מדי ולא כדאי להביט בעטיפה, אם רוצים להימנע מחלומות בלהה".


חברי הלהקה:

דוד חופש, יונתן (ג'וני( שטרן - שירה

אפרים ברק - גיטרה

עדי וייס - קלידים

טוני בראוואר - כינור, מנדולינה

אהוד תמיר - בס

דוד (דייויד) שאנן - תופים

דודי רוזנטל - טכנאי הקלטה וסינטיסייזר


פעם הייתה טלוויזיה..

להקת גזוז בעת הצילומים לאחת התוכניות הראשונות בצבע אמיתי!

התוכנית שודרה ביום שישי, 26 באוקטובר 1979, בשעה עשר בלילה.


השנה היא 1981 והייתי אומר שזה קצת הזוי לשלב מופע סטריפטיז עם להקה שנהנתה אז מלהיט בפסטיבל הילדים ושמו "עודני ילד".

אבל, מסתבר שהכל אפשרי בישראל.


גם לכם מתחשק להופיע בתכנית הלהיטים הטלוויזיונית, "עוד להיט"? בואו ביום שני, 6 ביוני 1983, למועדון הקולוסיאום, בככר אתרים בתל אביב. הדלתות ייפתחו שם בדיוק בשעה 19:30. נא לדייק ולהכין 300 שקל לשלם בקופה. המצלמות יחכו שם לצלם אתכם ואת להקת בנזין, להקת הקליק, שלמה גרוניך ואפרים שמיר. התכנית תשודר ב-15 ביוני 1983 וכדאי לכם להגיע לבושים באופן ססגוני כדי שחבריכם, אמא, אבא, סבא וסבתא יראו אתכם בטלוויזיה. זו הפעם הראשונה בה התכנית מצולמת מחוץ לאולפן הרגיל, אך איגוד אמ"י כבר "עושה שרירים" ואוסר על נגניו להופיע שם, כי הקולוסיאום גובה שכר כניסה ולא משלם לאמנים. בפנים לוקח זמן עד שהצילומים מתחילים והקהל, שקנה כרטיסים, מתחיל לעשות רעש של אי נוחות, אז מה עושה הנהלת המועדון? מורידה עבורו מסך כדי להקרין עליו את... מבט לחדשות עם כתבה על מלחמת שלום הגליל. ממש בילוי אולטימטיבי.


ג'וזי כץ לעיתון להיטון, 1978: "לא מכבר הציע לי דני סנדרסון להצטרף ללהקה חדשה שהוא מקים, עם גידי גוב. חששתי להתקשר למופע שמועלה מדי ערב, מאחר ואני מעדיפה להקדיש יותר זמן לילדיי. הופעה אחת או שתיים בשבוע מספיקות לי".


ג'וזי סיפרה לי מה באמת קרה שם, כשראיינתי אותה ל'ספר הרוק הישראלי 1967-1973': "דני הציע לי לבוא ולעבוד עמו על מה שייקרא בהמשך גזוז. באתי לחדר החזרות של הלהקה, במרתף של פשנל בדיזנגוף. התחלנו לעבוד בכיף כשלפתע נפתחה הדלת בסערה ושמוליק נעמד שם. דני ראה אותו ואמר לי בשקט, 'מה בדיוק הוא עושה פה?'.

באותו רגע הבנתי שאין לי סיכוי להמשיך ולעבוד בלהקה הזו ונאלצתי לקום וללכת"



נעמי שמר על יצירתו של אריק איינשטיין (להיטון, אפריל 1983):


"יש סגנון, שהוא לגיטימי לגמרי, של היחיד ששר על עצמו ושר לעצמו. הרבה מהשירים של אריק איינשטיין הם כאלה. אין זה חשוב שאף אחד בקהל לא מצטרף. אין בכך צורך ובכל זאת זו יצירת מופת. זה בא לבטא, זה מדבר בגוף ראשון יחיד. זה טוב כי זה פשוט עשוי בכשרון ובגילוי לב. אין שם בלופים, יש שם אמת. שיר כמו 'סע לאט' - זו שירת יחיד מובהקת. זו שירה מהרחוב, לא מהאולימפוס. זה מהחיים האמיתיים. הוא דומה יותר לעיתון מאשר לספר, משום שהוא עשוי, כביכול, מחומרים חולפים, פרוזאיים".


דצמבר 1970 ויש צרות בהפקת שירי הביטלס בעברית.

החזרות למופע זה, עם להקת האריות, הופסקו אחרי שהבמאי ז'אק קתמור והמנהלת המוסיקלית והפסנתרנית, אלונה טוראל, פרשו מההפקה. תשאלו מדוע? עניין של תקציב. ערב זה, שבו היה אמור להיות משולב גם סרט באורך 40 דקות של קתמור, ירד לטמיון.


ב-30 במאי בשנת 1973 נערכה הופעה מיוחדת בישראל ומאחורי סורג ובריח.


האירוע היה לכבוד עשרים אסירים מכלא תל מונד שהתגייסו לצה"ל ולכן קיבלו הופעות של להקת האריות, צביקה פיק, גבי שושן ורותי נבון (שהיה זה יום ההולדת שלה).


הראשונה להופיע הייתה האריות, שביצעה גם את CROCODILE ROCK של אלטון ג'ון. גבי שושן ביצע את להיטיו הגדולים ("שש עשרה מלאו לנער" ו"בראשית"), רותי הפליאה בקולה המופלא עם השירים "חשמל זורם בכפות ידיך", "יום יבוא", "בין האצבעות" וגרסה ללהיט KILLING ME SOFTLY, שזמן מה לפני כן הצליחה איתו רוברטה פלאק. ברור שגם צביקה פיק הלהיב ביג טיים.


גם שר המשטרה, שלמה הלל, הגיע לחגיגה השמחה.

בתמונה: צביקה, גבי ורותי בשנת 1973 (ולא בבית הכלא).


השנה היא 1979 ולפורטיס בוער הכובע.


השנה היא 1966 ולנסים סרוסי וגבי שושן יש להקה ושמה "הגולדפינגרס".

למי שחשקה נפשו לשמוע אותם בפעולה, מבצעים קאברים בסגנון השייק, שיסור למועדון בולגריה שביפו. זה היה לא הרחק מכיכר השעון. את רפרטואר השירים שלהם מביאים חברי הלהקה, לאחר שהקליטו את מצעד הפזמונים ברדיו ולמדו בעל פה את השירים מההקלטה. הם ביצעו את "אלין" של כריסטוף" ואת MOTHER'S LITTLE HELPER של הסטונס, בין השאר.


הגולדפינגרס קטפו באותה שנה את פרס המקום הראשון בתחרות להקות שנערכה ביד אליהו, תל אביב. הפרס היה מערכת תופים. בהמשך ניגן סרוסי עם להקת "הזרים".


השנה היא 1967 וזמרת צעירה בשם חוה אלברשטיין מקבלת ביקורת על תקליטה הראשון, 'בשירים עבריים', בעיתון 'את':


"הזמרת הצעירה פוסעת צעד גדול קדימה עם אלבום של תריסר שירים, חלקם בליווי תזמורת וחלקם בליווי גיטרה. בחלק ניכר מהישירים הסתלק ה'חיוך' הקבוע בשירתה וההגשה מגוונת יותר. באשר לקול - הוא צלול ויפה. בולטים לטובה שיריה של המלחינה הצעירה נורית הירש ('פרח הלילך' ו'שיר אהבה עתיק'. ראוי לציון גם 'פרחי זהב' של אלונה טוראל".


בועז שרעבי עסוק בשנת 1976. הפעם לא מדובר בענייני שירה כי אם בפתיחה וניהול פאב בסוף הצפוני של רחוב דיזנגוף. שם הפאב - "אל בועז". השם נועד למי שרוצה להגיד, "בואו נלך אל בועז". שרעבי תלה בתחילה פוסטרים על הקירות אך החליף אותם במהרה בציורים שצייר. אין שם מקום לריקודים אך יש מקום לשירה בציבור עם אקורדיון.


אבי קרפל, הגיטריסט לשעבר של עוזי והסגנונות, סיפר בסוף 1970 לעיתון LOVE, את דעתו על להקות קצב. היה זה זמן קצר מאד לאחר פרישתו מהלהקה:


"בארץ הקהל רוצה רק פופ פשוט. זהו הקהל שלפני מנגנות להקות הקצב. אם אתה מנגן 'משהו כבד' - אתה גמרת את הקריירה שלך. אף אחד לא יבוא לראות אותך. כדי להצליח בארץ אתה צריך לנגן מוסיקת גומי לעיסה. וזוהי מוסיקה שאני ממש שונא. אני מעדיף לנגן עם בני אדם, ואפילו בחתונות, מאשר לריב כל יום. כמה שנים טובות מחיי הייתי בלהקות קצב ועכשיו, אם אני לא יכול לעשות את מה שאני רוצה, אחרי כמה שנים - אני מעדיף לנגן לפני החתן והכלה והמסובים לזלילה".


ינואר 1979 והביקורת בלהיטון לא נלהבת מהתקליט החדש של צביקה פיק, 'מוסיקה'. הנה קטע ממנה: "צביקה פיק מגיע עתה לתקליטו העשירי, כשסביבו רעמים וברקים של פרסומת. העטיפה ראוותנית. סטייל חוץ לארץ והמפיקים לא שכחו לצרף פוסטר ענק, שיהיה לבריאות למעריצים. נשאלת השאלה אם כל זה מוצדק לפי התקליט עצמו. התשובה מעורבת".





להקת תמוז כבר נותרה מאחור, אך עדיין יש פה ושם ניצוצות של איחודון.

כמו למשל במופע הזה בעין הוד, אוגוסט 1978.

אנקדוטה קטנה: אריאל זילבר המשיך, אחרי הופעותיו עם ברוש, בהופעות כשעימו להקת ליווי ושמה 'קרבות קשים'. מי היה באותה להקה?

חיים רומנו - גיטרה

איתן גידרון - בס

ז'אן פול זימבריס - תופים

טוני בראוואר - כינור


להקת שמיים, שפעלה בסוף 1976 והוציאה אלבום אחד, התפרקה בתחילת 1977.


הסיפור התחיל כשדני ליטני דיבר עם לואי להב ומיכאל תפוח (שכמה חודשים לפני כן איבדו להקה מתפרקת אחרת בשם תמוז) על הרכבת מופע ובו שירי רוק וקאנטרי. במקביל לשיחה זו התפרקה להקת ג'אז ישראלית בשם הפלטינה וחבריה הצטרפו למיזם החדש. אלו הם המתופף אהרלה קמינסקי, הקלידנית אלונה טוראל, הגיטריסט חיים קריו, הבסיסט אוהד אינגר והזמרת ריקי מנור. במהרה הבין ליטני כי מולו עומדת חבורת מוסיקאים מושחזת ביותר וכנראה מושחזת מדי עבורו. "הייתה לי הרגשה של תלמיד שבא לרב", הוא סיפר ללהיטון אז.


השירים שהביא ליטני ללהקה נדחו בטענה כי אינם מתאימים לסגנון הג'אז-רוק. הקונספט המקורי שלו התאייד והוא איבד את ביטחונו האישי כשחש כי שיריו נכתבים מחדש לא לפי טעמו וכוונתו המקורית ("פתאום מצאתי את עצמי לומד איך לשיר את השירים שלי"). בסופו של דבר ישב הוא בצד והתבונן בחבריו ללהקה, כשהם יורים לאוויר רעיונות מוסיקליים מתקדמים. כמו כן, החלו הנוגעים בהפקה להסביר לזמר המתוסכל כי עליו גם לקפוץ ולהשתולל על הבמה (דבר שמחזיר אותי מיד לסלילי ההקלטות הנדירים של להקת תמוז שיש לי מקוטנר - בהם חטפו שלום חנוך ואריאל זילבר צעקות על היותם 'דחלילים' על הבמה).


גם מערכת הסאונד הקוואדרפונית החדישה והיקרה, שהורכבה למופע, לא העניקה לליטני סיבה לחייך. הוא היה מושקע גם כלכלית בלהקה והפסיד בהתאם. ליטני הבין כי המוסיקה של 'שמיים' טובה אך לא בשבילו והוא ניגש להכין אלבום סולו, כמו שהוא רוצה.


השמיים נפלו. הלהקה התפרקה. נותר אלבום אחד שיצא כמה שנים לאחר מכן.


בדצמבר 1975 יצא התקליט 'שירים' של אריק איינשטיין. עיתון עולם הקולנוע דיווח: "בימים אלה יצא לאור תקליט אריך נגן חדש של אריק איינשטיין. כל תקליט חדש שלו תמיד מצליח לעורר בנו מראש סקרנות רבה למבוצע בו. לרוב אנו מצפים היות מופתעים מהחומר החדש שבו, אבל אנחנו מוכנים להודות כי בסופו של דבר אנחנו נהנים מאד דווקא מביצועו של אריק לשירים הישנים, היפים תמיד ומוכרים לנו. כל השירים בעיבוד וביצוע מחודשים ולכן נהנינו ממנו כבר משמיעה ראשונה"


עיתון להיטון פרסם בביקורתו על התקליט כי 'אווירת התקליט כולה פאסטורלית, רגועה ונינוחה והלחנים שקטים ויפים'.

שנת 1969 הבטיחה במודעה הזו שלושה סרטים מעניינים שחוו כשלונות.


1. 'מקרה אישה' של ז'אק קתמור זכור מאז כמעט ורק בגלל המוסיקה הנהדרת של הצ'רצ'ילים. שימו לב, בסרט מופיעות גרסאות של שירי הצ'רצ'ילים שהן שונות לגמרי מהגרסאות שהוקלטו לתקליט הבכורה המדהים של אותה להקה. על כך בספר "רוק ישראלי 1973-1967".


2. הסרט 'התרוממות' לא עשה כשמו והתרסק בקול חבטה אדירה, עם ביקורות איומות, שלושה גששים חיוורים באמת ושיר אחד של שלום חנוך שהצליח להשתחל למצעד הפזמונים. מה בדיוק היה עם השיר הזה והביקורות ההן? תמצאו את זה בספר "רוק ישראלי 1973-1967".


3. הסרט 'פרח במנוע' רמז כבר בשמו על התוכן שבו. חבורת לול בסרטה הראשון, שלא זכה להגיע במלואו למסך הגדול. פשנל, שהשקיע בסרט זה, נבהל ומשך ידו מהפרויקט. מעניין היכן רובץ היום מאסטר הסרט הזה.




פינת 'דבר המפרסם המכרסם' - אוגוסט 1969 ומשחזרים את פסטיבל סן רמו הפופולרי.

ועכשיו כולם לשיר ביחד:

הביאו את דוד גרשון וגם את דודה דליה

הרי ודאי הם לא ראו מה בא פה מאיטליה

שילחו מברק לסאשה. כדאי מאד לקרוא לו

אולי יהיה על הבמה שיחזור של בובי סולו


ספטמבר 1969. מועדון חדש נפתח במקום מועדון 'סוף המירוץ'. שמו הוא 'השעות הקטנות'. גם אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים שלו יופיעו שם. האווירה פסיכודלית.


חנוכה חג יפה כל כך - עם שלל נרות מודל שנת 1971...


ואם גם בהיפנוזה עסקינן בערב זה, קבלו היסטוריה מבהילה;

אמצע פברואר 1975 בדימונה. מסיבת פורים והמהפנט הידוע, אבישלום דרורי, הופיע מול בני נוער. מאחוריו שנים של הופעות מוצלחות ברחבי הארץ. הוא ביקש מתנדב או מתנדבת לבמה. תלמידת כיתה ט' בת 16 בשם יפה סוויסה התנדבה. דרורי הפנט אותה להיות נשר. היא שכבה. גופה התקשח אך היא לא התעוררה כשהוא נתן את הסימן. הצחוק בקהל הפך לפאניקה. סוויסה הובהלה לבית החולים. אי אפשר היה להעירה והזמן עבר משעות לימים.


מהפנט נוסף, יהודה ורטל, הגיע לבית החולים והצליח להעירה לזמן קצר כשהוא שוחח עמה קצרות. בזמן הזה היא אמרה כמה פרטים אישיים מחייה שאומתו על ידי אימה. אחרי שיחה קצרה זו היא שקעה שוב בתרדמה. החשש הגדול של הסובבים אותה היה שאם תישאר כך, היא עלולה לשכוח את כל תוכן חייה עד אז. אביה של הנערה התלונן במשטרת דימונה, שפתחה בחקירה מול דרורי. רק לאחר שבוע ובעזרת ראש המחלקה העירונית לבריאות הנפש (ד"ר מוריס קליינהאוז) היא התעוררה.


בדצמבר 1975, עשרה חודשים לאחר המקרה של סוויסה, שקעה נערה נוספת בתרדמה במופע שלו. הפעם זה קרה בחיפה במועדון בשם '25 פלוס'. הנרדמת הייתה נערה בת 17. הוא הצליח להעירה בעצמו אחרי כמה שעות של טיפול.


אז אנשים הבינו כי עיסוק בהיפנוזה כמופע בידור היא כעיסוק ברפואה ללא רשיון. הנושא עבר בשנת 1981 לכנסת עם ידיעה ברורה שהיפנוזה היא דבר שלא מתאים למופעי בידור.




אבשלום רובין, מנהל חברה לניהול עסקים וגם מנהלה של חברת התקליטים 'ישראדיסק', סיפר ב-1976 ללהיטון על מצבו של הקליינט החדש שלו, אריק איינשטיין:


"לא חתמתי עם אריק כמנהל של חברת תקליטים אלא כאיש עסקים, שינהל מבחינה פיננסית ואדמניסטרטיבית את עסקיו של אריק. זה לא אומר שכל תקליטיו ייצאו עתה בחברת 'ישראדיסק'. אם חברת תקליטים אחרת תציע סכום שהחברה שלי לא מסוגלת לעמוד בו - אותה חברה תפיק לאריק.אבל כמובן של'ישראדיסק' יש זכות קדימה. אריק היה בצרות כי בחברת 'הגר' עשו שטויות. היו שם פעולות בלחץ של הרגע. דברים מהיום למחר. בלי תכנון מספיק. ניהול נכון יכסה בקלות את החובות של אריק. אין שום סיבה שאריק איינשטיין לא ירוויח הרבה כסף, לפחות כפי שמרוויחים אמנים אחרים, אם לא יותר. קל למכור הופעות שלו מראש - צריך רק לעבוד נכון. נסתפק במספר מצומצם של הופעות. אנחנו לא מתכוונים להעביד את אריק בחלטורות".



בספטמבר 1977 הוציא יגאל בשן תקליט מיוחד, עם ניחוחות פ'אנקיים ותימניים יחדיו. הוא קרא לזה 'צבעים' והנה מה שהיה ללהיטון לפרסם בביקורת:


"אם אלבום צריך להיקרא על שם הלהיט הגדול שבו, הרי שיגאל היה צריך לקרוא לאלבום זה בשם 'אבא תגיד לי למה'. ובמקום להחזיק שפופרת טלפון ביד הוא היה צריך להצטלם על העטיפה עם בנו, אורי. כי השם 'צבעים' איננו הולם ביותר את תוכנו של התקליט. הוא נקרא כך על שום הפזמון 'צבעים', שאיננו דווקא מן החזקים בתקליט זה. מזמורי תפילה תימניים מעובדים לקצבים מודרניים - הם הממלאים את רובו של האלבום ובכך ייחודו. צבע מיוחד נוסף בכל זאת לאלבום, בזכות עיבודיה המצוינים של אלונה טוראל, בתוספת קולות הרקע של גלי עטרי וריקי מנור. ליגאל בשן יש יומרות של מלחין ומחבר מילים, אולם נראה כי המוסיקה היא עדיין הצד היותר חזק שלו".


היה הייתה בסוף שנת 1970 שלישייה ושמה 'הצירוף המקרי'. אלה הם צילה דגן, יאיר קלינגר ודני מסינג. השלושה איחדו כוחות באופן לא מקרי. היה זה כשהשתתפו בערב משיריו של ז'אק פרבר בשם 'יאוש יושב על ספסל'. מסינג היה לפני כן בלהקת 'לימוני הדבש' וגם הופיע בהצגה 'הלוך הלכה החבריא'. יאיר קלינגר כבר זקף לזכותו את כתיבתם של מספר שירים, כמו 'עופרה' ו'אבשלום' (ששר מוטי פליישר). צילה דגן הביאה מצידה שירים כמו 'כוכבים בדלי'. השלושה ניגשו לעבודה על טוויית הרמוניות ווקאליות, עם רשמקול שעמו נהגו להקליט את עבודתם כדי להתרשם ממנה, ללמוד ולתקן. שיהיה להם בהצלחה גדולה.



שלמה ארצי לא נח לרגע. בינואר 1973 ניגש לתחנת הרדיו 'שידורי ישראל' כדי להקליט פיילוט לתכנית רדיו.


מה שמה של התכנית, שאלתם ? ובכן, התשובה היא 'תשתו קפה' ומתוכנן כי ארצי יארח בה אנשים שאינם בכותרות החדשות. שיהיה בהצלחה. במקביל שוקד הבחור על הקמת חברה, עם חנן יובל, ושמה 'ש.מ.ח'. חברה זו נועדה לספק שירותי תזמורות לאירועים. שיהיה בהצלחה גם פה.


דצמבר 1974. שלמה ארצי כבר לא חושב יותר על העלאת המופע הגרנדיוזי 'טיטינוס'. עכשיו הוא שוקד על מופע חדש שייקרא 'התפוז, השמש וכל השאר'. ארצי סיפר בזמנו כי המופע יהיה בשלל אפקטים, כשהוא ולהקתו ילבשו בגדים משוגעים ויחבשו פיאות צבעוניות.

הוא פשוט לא נח לרגע, השלמה הזה.


הידעתם כי מאות עטיפות שהודפסו לאלבום 'לצפון באהבה', של יגאל בשן, נזרקו לפח על ידי חברת התקליטים? העטיפה המקורית נועדה להיות צבועה בכתום ועם עיגולים אפורים. בעת הדפסת העטיפה הובן לחברת 'הד ארצי' כי התוצאה אינה משביעת רצון. העטיפות נגנזו והעטיפה החדשה הודפסה הפעם בצבע כחול וללא עיגולים אפורים.



בדצמבר 1977 פורסמה בלהיטון הביקורת על תקליטה היחיד של שלישיית 'קצה השדה', שהוקלט בפברואר 1977 ואחרי שהלהקה כבר התפרקה. חברת התקליטים, סי.בי.אס, האמינה בפוטנציאל והחזירה את השלושה לאולפן ההקלטות. אז הנה חלק מהביקורת:


"תקליטה של שלישיית 'קצה השדה' הוא תקליטה הראשון והאחרון של שלישייה צעירה. צבי בומס, ראובן גבירץ וגיא יפה - חברי השלישייה - הגיעו אל קצה דרכם המשותפת וכל אחד מהם פנה לדרכו הוא. שירתם של השלושה מונצחת בתקליט שלפנינו. אודה כי התקליט קשה לעיכול. למרות שחברי השלישייה חיברו בעצמם את מרבית השירים - לא הצליחו לגבש סגנון כלשהו. גם שיתופה של זמרת כשרונית כמו ריקי מנור, באחד השירים, לא הועיל להם".


היה הייתה פעם בארץ ישראל סצנה גועשת של להקות קצב. אחת מהן נקראה 'חברי הכנסת'. בשנת 1970 חוו חברי הלהקה רגע מוזר בחיפה. היה זה כשהגיעו להופיע שם ב'בית ביאליק'. שח"כ ושמו משה ורטמן ראה את מודעות הפרסום ברחוב עם שם הלהקה, לקראת הופעה זו, ומיהר לגשת לראש עיריית חיפה עם דרישה למחוק את המילים הפוגעות, לטעמו. וכך אכן נעשה. הפרשה לא הסתיימה פה. ורטמן (שהיה כנראה משועמם מאד) הגיש תלונה לכנסת בדרישה לכפות על הלהקה לשנות את שמה.


כך מצאו את עצמם ארבעת חברי הלהקה התל אביבית נוסעים לכנסת כדי לשכנע את העובדים בה להישאר עם שם להקתם.


בסוף אותה שנה הפכו חבריה להיקרא 'או שכן או שלא' (היה זה כשהפכו ללהקת ליווי של אושיק לוי והשם נוצר כקריצה על שמו - אושיק כן או שלא..). להקה זו, בשמה החדש, ליוותה אמנים רבים - בהופעות והקלטות, עד אמצע שנות השבעים


הנכם מוזמנים לתה מנחה ולהנות מצלילי להקות הקצב הסינג סינג והכוכבים.


שנת 1968. להקת הצ'רצ'ילים מופיעה בשישי ביולי 1968 באמפי שברמת גן. על אותה במה ובאותו מעמד ניצבים גם גדי יגיל, יעקב בודו ויוצאי להקת הנח"ל. כל הפרטים להשגת כרטיסים בצד התחתון של המודעה המאד נדירה הזו. שימו לב - השעה 8:30 מתייחסת לשעת הערב. שלא תתייצבו לי שם על הבוקר.