הפינה הישראלית של רפפורט - הצד השני של הפסקול הישראלי - חלק 3

שנת 1979. שלישייה חדשה מתחילה מופע חדש עם קטע חדש ושמו 'כפר דייגים'. לשלישייה הזו קוראים 'צליל מכוון' וחבריה הם יצחק קלפטר, שלמה ידוב ושם טוב לוי. את הקטע האינסטרומנטלי הזה חיבר קלפטר בעת ששהה עם להקת כוורת בארה"ב, בשנת 1976. עם השלושה מנגנים גם הבסיסט אבנר יפעת והמתופף הצעיר (בן 17), דני מקוב, שלמד תופים אצל אהרלה קמינסקי ו'צליל מכוון' היא ההפקה המקצועית הראשונה שלו. שיר נוסף בהופעה החדשה הוא 'בואי נישאר', שכתב יצחק לתקליט הסולו הראשון של גידי גוב. ויש גם את 'ילדי הירח', שכתב שלמה ידוב (עם מילים של אהוד מנור) להצגה בשם זה. שם טוב לוי מביא את 'בלילות הסתיו', שריד מלהקת 'ששת'. ויצחק מביא עוד שריד מהעבר - 'עד עולם אחכה', אותו שר, עם יעל לוי, בתכנית הבימתית 'שיחות סלון'.

בחזרה המוסיקלית, שנערכה ב'בית הובן', היו חששות לא מעטים לקראת מופע הבכורה. שירים מבוצעים, זה אחר זה, באותה חזרה. במהלך ביצועם מבצעים חברי הלהקה החלפת הערות מוסיקליות. יצחק שר את 'שיר אהבה בדואי' - גם הוא שריד מ'שיחות סלון'. שמי מביא את 'יכול להיות שזה נגמר' - אותו עיבד לראשונה עבור אריק איינשטיין, בשנת 1973. ויש גם את ה'להיטים' משלישית 'קצת אחרת' - 'הנסיך הקטן' ו'שיר בין ערביים'. יצחק מבצע את 'לוקח ת'זמן' ומולו, באולם החזרות, יושבת אשתו, ורד, ומחייכת לכל עבר. לאחר מכן פוצח ידוב בשיר 'ימים לבנים', ששר במקור אפרים שמיר בתכנית רדיו. לאחר מכן הייתה זו נתנאלה שהעניקה מקולה ועכשיו הגיע תורו של מלחין השיר גם לבצעו. ואיך אפשר מבלי לבצע את השיר החדש שיצחק כתב ? הוא כשם השלישייה החדשה, שנאחל לה הצלחה גדולה מאד.

בשנת 1975 חיפשו האמנים והמפיקים מקורות לשמחה, אחרי השבר הגדול של מלחמת יום כיפור. הפקות החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ואחת מהן הייתה ׳פסטיבל שירי בירה׳.

השירים המקוריים שנכתבו לו סבבו סביב אותו משקה שיכר תוסס ומרווה. אפילו יצא תקליט עם שירי אותו פסטיבל, שהפך מאז לסוג של פריט לאספנים.

אז מה היה שם בערב הפסטיבל, שנערך ב-9 במרס 1975 בהיכל התרבות? המנחים, עזרא דגן וטוביה צפיר, הפליאו בכשרון ההנחייה. במקום השלישי זכתה להקת האחים והאחיות. במקום השני זכה יגאל בשן. ואבי טולדנו התמקם במקום הראשון. מה שבטוח - היה שמח מאד בפסטיבל זה. הפרגון היה רב. אושיק לוי ומירי אלוני אף רקדו על הבמה לצדו של עוזי מאירי, כשהגיע תורו לבצע את שירו. תראו את זה בתמונה המצורפת.

השיר "היא לא תדע", של להקת גזוז, מושפע מוסיקלית מסגנון השירה של להקת THE FOUR SEASONS?

איך אני יודע את זה? דני סנדרסון סיפר לי את זה, כששאלתי אותו אם השיר מושפע מ- PICTURES OF LILY של להקת המי. אז מעכשיו, כשתקשיבו לשיר הזה - תבינו מדוע בניית הקולות ההרמונית שבו היא מיוחדת שכזו, בסגנון פרנקי ואלי וחבריו.

גם הסיפור של המחזמר שיער - בספר "רוק ישראלי 1973-1967"

הנה חלק מהביקורת שנכתבה על התקליט 'סע לאט' של אריק איינשטיין בעיתון ידיעות אחרונות:

"זה אלבום שמיותר להמליץ עליו. מי שנמנה עם מעריציו של אריק ירכוש תקליט חדש זה בלאו הכי. אשר לשאר - הם יפסלו אותו מלכתחילה. אולם על אף הדעות החלוקות לגבי דימויו של אריק איינשטיין כזמר בימה - הוא זמר התקליטים הטוב ביותר. באלבום זה מתגלה אריק גם כתמלילן בעל צביון מיוחד. כתיבת פזמון המבוסס על אוסף חוויות יומיומיות, הוא אתגר. אין זה פשוט לצרף ביטויים ושברי חוויות - שיישמעו כשיר ולא כגיבוב של מילים. אריק הצליח לעשות זאת בשיר הנושא".

בשנת 1977 החל שלום חנוך בהרצת מופע חדש שלו - 'אדם בתוך עצמו'. יחד עימו על הבמה הייתה סוללת נגנים נהדרת : אלון הלל בתופים, אלונה טוראל בפנדר רודס וסינטיסייזר, חיים קריו בגיטרה ואוהד אינגר בבס. מפיק המופע היה לואי להב.

סוף נובמבר 1975. שלמה ארצי יצא מחדש בהצגתו, 'משחקי 26'. מדוע יצא מחדש? כי תכנית זו לא קיבלה ביקורות טובות מהקהל שבא לצפות בה והורדה מהבמה לצורך שיפוצים. ארצי, ביחד עם המנהל המוסיקלי אלדד שרים, עמלו במשך כשבועיים להרים את העסק מחדש.

בהצגה זו השתתפו עם שלמה עוד שבעה שחקנים-נגנים ששרים, מנגנים ואף רוקדים עמו. הגיוון בה הוא רב ויש שטענו כי רב מדי ומטשטש כל קו ברור. זה התחיל עוד לפני תחילת המופע, כששלמה וחבריו למופע הסתובבו בין הקהל. שלמה, שבדיוק היה אז בן 26, פתח את המופע בפרודיה טלוויזיונית. הבמה חשוכה ורק מסך טלוויזיה גדול מואר, שבו נראה דיון על ההצגה. השחקן גדי יגיל מוקלט פה כשהוא מחקה שני מבקרי תאטרון, שקוטלים את ההצגה.

בעוד הקהל ספג את מה שריצד על המסך, הגיח שלמה מהאולם, עלה לבמה וסגר את המכשיר. זה הזמן לשיר הפתיחה. מנגנים אלדד שרים (קלרניט, פסנתר חשמלי וסינטיסייזר מוג), משה בר אילן (גיטרה חשמלית), בני וילנר (גיטרה חשמלית), שלמה חממי (תופים), הרצל בן דרור (גיטרה בס) ושתי זמרות. המופע היה מושקע, עם שקופיות שריצדו ותאורה מיוחדת. לאחר הפסקה באמצע עלו ארצי וחבריו לבמה וביצעו מיני אופרת-פופ על עלייתו ונפילתו של זמר פופ. ארצי בתפקיד אותו זמר, כאילו לא ניחשתם.

וכך, על נעלי פלטפורמות ענקיים הוא שר 'החלטתי שאהיה - זמר יה יה'.

שנת 1973 ודמותו של קזבלן מקבלת כבוד נוסף בביקורת על התקליט, משירי הסרט, בעיתון עולם הקולנוע:

"זהו אחד מאותם תקליטים נדירים שנעשו לא רק בקפדנות מרובה - אלא גם באהבה. אם נהניתם מהסרט (ומי לא אהב את הסרט ?) הרי שמובטח לכם שתאהבו גם את התקליט.

יהורם גאון מתעלה על עצמו פעם נוספת כשהוא משמיע את 'כל הכבוד', 'תרד ממני קזבלן', 'יש מקום' ו'רוזה' (אותו מבצע גאון בדואו יחד עם עליזה עזיקרי). כן כלולים בתקליטים שירה של חוה אלברשטיין - 'אני כל כך פוחדת'. כל שאר הנעימות בביצועיהן של להקת 'הברילנטינים' והתזמורת הגדולה בניצוחו של דובי זלצר. כל הכבוד לקזבלן".

וזו לא הייתה הפעם הראשונה בה יצא תקליט של יהורם גאון עם שירי קזבלן...

בתחילת הסבנטיז פעלו בישראל המון להקות קצב. מעטות ביותר מהן היו ידועות לקהל רב. הרוב - לא ממש היכו גלים. אחת מהסוג השני הייתה להקת האוקטבות.

בזמנו היה נהוג להציג רק את השמות הפרטיים של חברי להקות הקצב, אז הנה לפי רוח הזמן: אלברט היה הזמר ונגן גיטרת הסולו פגש במקרה את ציון המתופף. השניים החליטו להתחבר. אליהם הצטרפו אבי האורגניסט ופשה הבסיסט.

ומה בתפריט האוקטבות? שירי נשמה לועזיים בתמהיל קסום עם שירים עבריים ויווניים. ההשפעות של הלהקה הגיעו מכיוונים שונים. מצד אחד זה היה הכוכב העולה, צביקה פיק. מצד שני הייתה זו להקת סגול כהה. מהכיוון האחר הגיעו ניחוחות מבולגריה, רומניה ויוון.

אז אם חשקה נפשכם להקשיב לאוקטבות, חפשו אותם במועדונים השונים. ההופעה מתאימה לשמע וריקודים של כל בן תשחורת.

"חזרה בתשובה לא מעניינת אותי בכלל. פתאום מתלבשים שחור והולכים לרבי. זה נראה לי טירוף אמיתי. יש לי מכרים שחזרו בתשובה. זה נראה לי בריחה מהמציאות, אבל כנראה שהם מצאו את האושר שלהם". (אריאל זילבר לעיתון ראש 1, באמצע שנות השמונים)

מאי 1970 ובאמפי שברמת גן נערך מופע בשעת ערב. אריק איינשטיין פינק בו את הבאים עם כמה משיריו, בליווי הצ'רצ'ילים. לצידו הופיעו ג'וזי כץ ושמוליק קראוס, שתויגו כחלונות הגבוהים. ולא, על הבמה לא נערך איחוד היסטורי של שלושת החלונות. קראוס וכץ היו אז במרחק חודשים ספורים לפני הקמת הרכב חדש שייקרא כיף התקווה הטובה. כוכבי הערב היו הזמר לואיג'י ולהקת הטרמלוס הבריטית. זקני רמת גן לא זוכרים דבר שכזה ולכן טוב שיש דוקומנטים מאז (-:

כן כן! ישראל עשתה המון שילובי כוחות מוזרים. אחד מהם היה עם שילובם של יעקב בודו, צביקה פיק, הצמד הנועז מריקה ויוברט והתזמורת של קובי ארליך. כל זה במקום אחד, מועדון התאטרון, משנת 1971.

עד היום אני חושד שאותו צמד, שהביא את התוכנית "שיעור באהבה", לא באמת הגיע מעיר האורות.

השנה היא 1969 ובפינת מכתבים למערכת, של עיתון להיטון, מתפרסם מכתבו של הקורא מאיר גולדברג מגבעתיים. כן, זה התמלילן הידוע.

התשובות לא איחרו להגיע...

בדף הפייסבוק שלי פרסמתי רק את מכתבו של מאיר והוא מיהר להגיב באהבה: "וואו. אמיתי לגמרי... לא זכרתי מה כתבתי שם :) רק לציין שהתמלילן הידוע, אני, היה אז ילד, עוד לא בן 12. וכן, כבר אז היו לי ביקורות על דימויים כאלה ואחרים. כמה ימים אחר כך כבר הייתי מאוהב בשיר "כשאת בוכה את לא יפה". שנים אחר כך, יהונתן גפן סיפר כמה היה לו קשה לכתוב את השיר הזה כשאורי זוהר המיוזע דוחק בו לסיים".

זה היה דבר שגרתי שמועדוני קצב נשרפו בארצנו בסיקסטיז ובתחילת הסבנטיז. אבל כשהמנדיס התל אביבי נשרף - רפי שאולי ניגש למשימה וגייס את מיטב אמני ישראל להתרים כסף.

אפילו "אריק אינשיין" (איפה ההגהה פה במודעה?) התייצב!

בסופו של דבר היה זה אירוע מביש. היו כמה שמות שנדהמו לגלות במודעה כי הם אמורים להופיע שם. הם הצביעו ברגליהם והבריזו. הקהל ששילם התעצבן מאד מזה.

ומה קרה שם שהיה מביש מבחינת אנשי המחזמר "שיער"? את זה תקראו בספרי "רוק ישראלי 1973-1967".

כשיעל אהרוני כועסת על צביקה (פיק) שעושה מה שבראש שלו!!! שנת 1972. להיטון.

עוזי פוקס הוציא ב-1974 את תקליט הסולו הראשון שלו, עם הלהיטים 'ילדונת', 'אין לך מה לדאוג', 'לילה ולילה ויום', 'כן כן לא אז לא'.

מבקר עיתון להיטון (שלא ציין את שמו) לא התלהב מהמוצר ופרסם בביקורתו: "האלבום אינו מציג או משקף איכות מוסיקלית לשמה. דומה שגם מפיקיו לא נתיימרו להעניק לנו אלבום 'מתקדם' - שהרי עוזי פוקס יודע מי קהלו, ולקהל זה בדיוק מיועד האלבום. לעוזי קול בעל פוטנציה - ומעניין יהיה לשמוע אותו מבצע חומר איכותי יותר".

האמת? אני אישית אוהב את התקליט הזה מאד ואפילו עוד יותר אוהב את עוזי, שהוא חבר יקר וגם הופענו ה-מ-ו-ן ביחד.

יולי 1974 - הצ'רצ'ילים?? פסנתרן?? מה נסגר פה? שניה... אני מתקשר למיקי גבריאלוב לברר...

וכמו שהבטחתי, שאלתי את מיקי והנה תשובתו: ״במופע סע לאט, שעשינו עם אריק איינשטיין, לא היה פסנתרן, אבל כן היה בהקלטות וזאת הייתה המודעה לחיפוש אחד שכזה לקראת ההקלטה. בהתחלה היה נסיון עם אריאל זילבר ובסוף היה זה עדי וייס״.

השנה היא 1974 והמופע ״סיפורי פוגי״ (של כוורת, כמובן) מושך הורים וגם ילדים להצגה בשעה מוקדמת.

מענין אם גידי אמר לילדים באותה הופעה את הבדיחה המערכונית ״אז הוא שכב על אם הדרך והיא נתנה לו״...

רגע, רגע!... אז כמה עולה להזמין הופעה של אמן בשנת 1983? מי בשקל ומי בדולר?

באוגוסט 1975 יצאו שמוליק קראוס וג'וזי כץ בהצגה חדשה. על הבמה בוצעו שיריה של המשוררת מרים ילן-שטקליס ובין לבין ביצעו הם דו שיח שכתב עבורם יהונתן גפן. במאי המופע היה צדי צרפתי.

עבור שמוליק וג'וזי הייתה זו חזרה להופעות אחרי היעדרות של כשנתיים מהבמה. בשנת 1974 נולד בנם הבכור, בן, שהביא את השניים לחשוב על עניינים של הורות ושירים לילדים. שמוליק, שנאלץ לנוח אז בגלל פגיעה קשה ברגלו, ניצל את זמן התאוששותו מהניתוחים בברכו כדי להלחין.

להקת הליווי הבימתית הורכבה מארבעה נגנים, כשאלונה טוראל הקלידנית הופקדה גם על העיבודים. ההצגה הכילה אמנם שירים לילדים אך נועדה לצפייה למבוגרים וגם יצא מזה תקליט.

היכונו היכונו! יש לכם כבר תכניות לסילבסטר של 1967 ? אם לא - הזמר אברהם טולידנו ('הזמר המבוקש ביותר בתכנית לעקרת הבית') יפנק אתכם בשיריו.

איפה? בחיפו? לא! בתל אביב. במועדון ברבוז, דרך פתח תקווה 128.

צביקה פיק הפך, בשנת 1970, לאליל בנות משגע. היה זה כשנבחר לגלם את קלוד בהצגה 'שיער'. אחת מאושרת שכזו הייתה צעירה בלונדינית משגעת, בעלת חזות סקנדינבית. היא עלתה לבמת ההצגה, ברגע בו הוזמנו אנשים בקהל לרקוד עם השחקנים, ובחרה מיד את צביקה. הריקוד של השניים נמשך גם כשפסעו יחדיו, אחרי ההצגה, למועדון 'טיפאניס'. תוך זמן קצר, יום או יומיים, ארז האליל את בגדיו ועבר לדירתה של אניטה צוריכר, דוגמנית משווייץ שהפכה לאשת יחסי הציבור של הטיפאניס.

אך אהבתה הפכה לגוג ומגוגו כשראתה מה עשתה לה רקדנית הגוגו. הייתה זו מריאנז' שמידט לה ברטון, שרקדה גם היא צמוד מאד למיסטר קלוד.

ריקוד אחד צמוד מדי ולאניטה אמר הוא ביי ביי.

בשנת 1974 הופיעה גם גלי עטרי בפסטיבל הילדים וכך דווח בלהיטון: "אמנית אחרת שעוררה בעיות בקשר לבגד ההופעה שלה הייתה גלי עטרי. גלי הגיעה להופעה בפסטיבל הילדים בהיכל התרבות כשהיא לבושה חליפת מכנסיים סקסית ונעולה במגפיים גבוהי עקב. שמעון כהן, המנהל המוסיקלי, נדהם מהופעתה והביע את דעתו כי, 'ההופעה הזו לא הכי מתאימה לפסטיבל של ילדים'...". עיתון זה גם סיכם את הפסטיבל באותה שנה כך: "היה זה פסטיבל בינוני למדי. אבל בעצם לא צריך לדרוש יותר מדי מפסטיבל ילדים, לא כן?".

אם פעם ישאל אתכם מישהו מה משותף בין ג׳ק ברוס, בי. בי. קינג ומתי כספי.