הצליל של מרסי - וכן, גם עם הביטלס

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

"זה היה בלידיפול (שם כינוי לליברפול - נ.ר), ביום בהיר אחד, כשארבעת הבנים המדהימים התחילו לנגן. הם כבשו את הקאברן ואת המעריצים בשפע, שהמשיכו לצרוח לעוד ועוד. עד מהרה פשטה השמועה לכל העיירות האחרות - שהנה הצליל שינצח את כל הצלילים האחרים". כך זה בא בשיר מתוך מכתב אנונימי שנשלח למערכת מגזין המעריצים הרשמי של הביטלס ופורסם במרץ 1965.

זו כמובן אגדה, שהביטלס יצרו את ה"מרסיביט" (MERSEY BEAT) בעצמם. המציאות הייתה שונה למדי. משנת 1959 עד 1962, כאשר התקליטון הראשון שלהם, LOVE ME DO, היה להיט מינורי יחסית שביסס אותם בתור הלהקה הבכירה מליברפול, הם היו רק באחת מהמון להקות שבלטו באופן קבוע ב"מרסיסייד".

היו שם את קינג סייז טיילור והדומינוס, שנחשבו ללהקה הליברפולית המנצחת הראשונה; הייתה להקת קאס והקזנובות (לימים ייקרו THE BIG THREE), שתמיד חלק על טענה זו; והיו רורי סטורם וההוריקנים, עם המתופף רינגו סטאר. והיו דרי ווילקי והבכירים, הלהקה הראשונה מליברפול שהופיעה בגרמניה; והייתה להקת הצ'אנטס שהייתה הלהקה הווקאלית הראשונה בעיר הזו ובה כל הזמרים שחורים. ומה עם פרדי סטאר והמידנייטרס? (שהמנהיג שלהם הפך לקומיקאי טלוויזיה מצליח), ולהקת הפלמינגו של פארון? כל הלהקות האלה היו שמות גדולים בתוך ליברפול עצמה, בעוד שאחרות שם נודעו רק בעקבות ההצלחה של הביטלס - כמו ג'רי והפייסמייקרז (מי לעזאזל חשב לתרגם זאת בארצנו כג'רי והפוסעים?) .

היו גם בילי ג'יי קרמר והדקוטות, המרסיביטס; הסווינגינג בלו ג'ינס והמחפשים. הלהקות האלה הופיעו בעשרות מקומות במעלה ובמורד המרסיסייד. המועדון המפורסם ביותר שם התחיל כמועדון ג'אז בשם קאברן, ברחוב מאת'יו מס' 10. זה היה ב-25 במאי בשנת 1960 כשלראשונה נשמעו במועדון זו גם צלילי רוק, עם רורי סטורם וההוריקנים לצד קאס והקזנובות.

היריבים העיקריים של הקאברן היו הג'קראנדה (שנוהל על ידי אלן וויליאמס, המנהל הראשון של הביטלס, ורבים קראו לו שם בכינוי הג'ק). מחוץ למרכז העיר היו אולמות אירועים, אולמות כנסייה, ואולמות אזרחיים כמו בית העירייה של לית'רלנד, מכון איינטרי, אולם וילסון בגרפטון והייתה ספינה של מרסיביט שהפליגה לטיול באי מאן, עם יותר מתריסר להקות על הסיפון.

כמו כן, אירועים מיוחדים נערכו גם באולמות כמו THE NEW BRIGHTON PIER שבו טיפס פעם רורי סטורם על גבי הביתן ושבר את רגלו בנפילה דרך גג הזכוכית. גם ליברפול יכולה לטעון שהייתה מחלוצות פסטיבלי פופ

כאשר בהזדמנות אחת נערכו בה 14 שעות של מוזיקה מ-25 להקות, באיצטדיון סטנלי ועם כרטיס בעלות ליש"ט.

לפני שהביטלס וג'רי אנד דה פייסמייקרס קיבלו את הלהיטים שלהם, אף מוזיקאי במרסיסייד לא הרוויח הרבה כסף. חמישה ליש"ט ללילה היה בערך השכר הממוצע, ובתקופה אחת הביטלס קיבלו רק חמישה שילינג, כל אחד, עבור הופעה בג'קראנדה. כמעט כל חברי הלהקות היו חצי מקצועיים (כלומר, עם עבודות אפורות יותר ממוסיקה), והרוב קיבלו את הציוד שלהם באמצעות חוזי תשלומים שקיבלו ערבות על ידי הוריהם. הרבה להקות הביט שם צמחו מתוך כנופיות רחוב באזורי מעמד הפועלים כמו דינגל - היו אלו צעירים שהתלהבו מ-ROCK AROUND THE CLOCK ורצו לעשות יותר מאשר לרקוד או להרוס מושבים בבתי קולנוע לנוכח מוזיקת רוק'נ'רול שבקעה מהרמקולים שם.

עם זאת, עבור להקות ליברפול המובילות, המבורג הפכה עד מהרה למקום להופיע בו ולהרוויח קצת יותר כסף. לפי אלן וויליאמס, הקשר הגרמני הזה קרה כמעט בטעות, כאשר בעל מועדון בעיר הגרמנית השוקקת הגיע לליברפול ונתקל בלהקה שניגנה מוזיקת סטיל (STEEL) בג'קראנדה.

וויליאמס ראה את הפוטנציאל ושכנע את האיש הגרמני שהקהל הגרמני זקוק ללהקות מליברפול. בגלל שלהקת האווי קייסי והסניורס ספגה ביטול של סדרת הופעות קיץ בבלאקפול, וויליאמס מיהר לשלוח אותה להמבורג, למועדון קייזרקלר. הם נחלו שם הצלחה והדרך נסללה ללהקות נוספות להגיע לשם מליברפול.

המבורג הייתה העיר שעזרה מאד לגבש את הביטלס, כמו גם כל להקה אחרת שהופיעה שם (את הסיפור השלם של הביטלס בהמבורג תמצאו בהרחבה בספר שכתבתי על הלהקה, ביטלמאניה. לפרטים עליו - תלחצו פה.). הצורך להופיע במשך שעות רבות מדי יום ובסביבה לא מוכרת חישלו את הבחורים, שגילו לפתע כמה חופש אלכוהולי ומיני יש באזור ההוא. הצורך היה להתמקד בשירים קצביים ורועשים, כדי לספק פסקול מתאים לבליינים המקומיים שביקשו ללגום עוד ועוד שיכר.

מרכיב חשוב בפיתוח סצנת המוזיקה של ליברפול היה עיתון בשם MERSEY BEAT, בעריכת ביל הארי שלמד עיצוב מגזינים במכללה לאמנות שבה גם ג'ון לנון וסטיוארט סאטקלייף למדו. מהגיליון הראשון ג'ון לנון היה תורם קבוע ורבות מהיצירות ההומוריסטיות שלו הגיעו משם לספרו הראשון, שהתפרסם בשנת 1964 ושמו IN HIS OWN WRITE. זו הייתה זכייה בסקר קוראי העיתון, בשנת 1962 אשר הביאה את הביטלס בתור הלהקה המובילה של ליברפול.

למרות כל הפעילות האינטנסיבית הזו, אף אחד מחוץ למרסיסייד ידע מה קורה בעיר הזו עד שהגיע בחור בשם בריאן אפשטיין. עד אז, תעשיית ההקלטות הבריטית הייתה מרוכזת בלונדון, וכל עוד קליף ריצ'רד והצלליות המשיכו למכור תקליטים, לא היה עניין בלהקות ממקומות רחוקים משם. אפשטיין, מנהל חנות תקליטים מקומית, לקח תחת חסותו את הביטלס והראה לפתע מה הוא ניהול להקה אמיתי בעיר הזו.

הלהקות של ליברפול לא עוררו עניין במוזיקת מצעדי הלהיטים של השנים 1962-1959. חבריהן גדלו עם מוזיקת הרוק'נ'רול של צ'אק ברי וליטל ריצ'רד. אחרי הכל, הייתה להם גישה לצלילים העכשוויים, עם להיטי רית'ם אנד בלוז מארצות הברית - הודות למצבה של ליברפול כנמל ימי. ימאים חזרו מניו יורק לליברפול עם מלאי תקליטונים חדש ונחשק. ולא רק רוק'נ'רול - ליברפול הייתה עיר תוססת גם מבחינה מוסיקלית, עם סגנונות רבים שהתערבבו בה.

למרות שהביטלס היו חלק מהמרסי ביט, היו גם דברים חשובים שהבדיל אותם מהלהקות האחרות של ליברפול. בעוד שרוב המוזיקאים הלחינו את השיר שהם ביצעו מדי פעם, לנון ומקרטני כתבו ללא הרף

ובאופן עקבי. בנוסף, ההרמוניות הקוליות של הביטלס היו יותר מתוחכמות מאשר אלה של כמעט כל להקה אחרת בליברפול. ברור שהביטלס הקשיבו בקפדנות ללהקות שחורות מחברת התקליטים מוטאון. הם למדו איך להשתמש בהרמוניות כדי לתת לשירים משלהם קצב. אבל כמובן, הסיבה המיידית שהביטלס היו הלהקה הליברפולית הראשונה שהגיעה לקהלים מעבר לעיר שלהם והמבורג הייתה עם בריאן אפשטיין. וזה היה אירוני, אם בלתי נמנע, שהרגע בו אפשטיין שכנע את המפיק, ג'ורג' מרטין, להחתים את הביטלס סימן את תחילת הסוף עבור המרסי ביט. ברגע שהביטלס הצליחו באופן פנומנלי, צבאו על ליברפול המוני ציידי כישרונות שביקשו להחתים את הביטלס באים. כמעט כל להקה שם, אם היא מוכשרת מאד או פחות, קיבלה לידיה חוזה כזה או אחר. אבל מעטות הצליחו לחצות את הגבול של עירן לעבר הצלחה גדולה. חלקן זכו לכמה דקות תהילה עם תקליטון תועה ואחריו הובלו אחר כבוד בחזרה הביתה. סצנת המוזיקה החיה בליברפול הייתה הרוסה.

למרות שהביטלס היו הראשונים לפרוץ למצעדים - עם LOVE ME DO ששהה שבועיים בטופ 20 בדצמבר 1962 - נוצרה מילה חדשה שהפכה לשכיחה בשטח - ביטלמאניה. עם זאת, הביטלס לא היו הראשונים מליברפול לכבוש את צמרת המצעד. זו הייתה להקת ג'רי והפוסעים עם שיר שהביטלס דחו - HOW DO YOU DO IT, וג'ורג' מרטין העביר ללהקה ההיא. ארבעה שבועות לאחר מכן הביטלס הגיעו למקום השני עם FROM ME TO YOU שנשאר שם במשך שבעה שבועות לפני שג'רי וקוצבי הלב שלו חזרו עם I LIKE IT.

להקת המחפשים (THE SEARCHERS) הייתה הבאה בתור עם SWEETS FOR MY SWEET ואז בילי ג'יי קריימר בא עם להקתו כדי לשיר את BAD TO ME. בריאן אפשטיין היה עסוק לא רק בניהול הביטלס אלא גם בהחתמת אמנים רבים אחרים מליברפול. וכן, החבורה הזו לא הסתכלה לאחור, לעיר שגידלה אותם. החברים היו רעבים לכבוש את שאר העולם.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים