הרוק המתקדם של פיטר האמיל וואן דר גראף

אחרי תקופת יובש קצרה, ענק הרוק המתקדם, פיטר האמיל, ולהקתו המיתולוגית, ואן דר גראף ג'נרייטור, חזרו אלינו בגדול בשנת 1975 והוכיחו שהם כאן כדי להישאר, לפחות עד סוף העשור! התקופה הזו הייתה רכבת הרים של יצירה, פיצולים, חידושים ובעיקר – המון האמיל. אז קדימה, בואו נצלול אל תוך הכאוס המופלא!

1975-1976: הקאמבק הגדול והטרילוגיה האפלה!

זוכרים את ההלם? אחרי הפסקה שלקחה את הלהקה למחוזות שונים, ואן דר גראף ג'נרייטור התאחדה בתחילת 1975. זה התחיל עם התקליט המהמם GODBLUFF. זה היה הקאמבק המחשמל.

באמצע שנות ה-70, כשסצנת הרוק געשה ותססה, חזרתה של להקת ואן דר גראף ג'נרייטור הייתה אירוע כמעט בלתי נתפס, אך כזה שרבים ייחלו לו. אחרי הפסקה של שלוש שנים, במהלכה פיטר האמיל טיפח קריירת סולו מהוללת, ההרכב הקלאסי והמוערך של האמיל, יו בנטון על הקלידים והבס, גאי אוונס על התופים ודיוויד ג'קסון עם הסקסופונים והחליל, התאחד מחדש בשנת 1975. המטרה: ליצור יצירה שלא רק סימנה את תחייתם המפוארת, אלא גם הגדירה מחדש ובאופן נועז את הצליל הייחודי שלהם.

השנים שבין 1972 ל-1975 היו הכל חוץ משקטות עבור חברי הלהקה. הפירוק הזמני היה מהלך ידידותי והכרחי, פסק זמן מלחצי סיבובי ההופעות האינסופיים והלא רווחיים ומהאופי התובעני והמתיש רגשית של המוזיקה שיצרו. בזמן הזה, פיטר האמיל יצא למסע סולו פורה במיוחד, ושחרר שורה של תקליטים שזכו לשבחי המבקרים, ביניהם CHAMELEON IN THE SHADOW OF THE NIGHT, THE SILENT CORNER AND THE EMPTY STAGE, IN CAMERA ויצירת המופת הפרוטו-פאנקית NADIR'S BIG CHANCE. באופן מכריע, בנטון, אוונס וג'קסון ניגנו והיו שותפים מלאים ביצירות הסולו הללו, מה שהבטיח שהכימיה המוזיקלית הטלפתית ביניהם תישאר חדה ובועטת. הגבולות בין תקליט סולו של האמיל לתקליט של ואן דר גראף ג'נרייטור היטשטשו לא פעם.

הרעיון לאיחוד מלא החל להתגבש בתחילת 1975. הרביעייה שמרה על קשר רציף, והאפשרות להצית מחדש את המנועים של הגנרטור הזה תמיד ריחפה באוויר. האמיל, שהיה בעיצומה של תקופה יצירתית שופעת, צבר כמות אדירה של חומרים חדשים, מספיק לא רק לתקליט אחד, אלא לשני תקליטים מלאים.

לפני שנכנסו לאולפן להקליט את השירים החדשים, חברי הלהקה קיבלו החלטה: לבחון את החומרים על הבמה. במאי 1975 הם יצאו לסיבוב הופעות בצרפת, מהלך שהתברר כגורם מכריע בעיצוב הסאונד של התקליט החדש. ההופעות החיות אפשרו ליצירות המורכבות לנשום, להתפתח ולהשיל מעליהן כל גינוני אולפן מיותרים. האנרגיה הפכה גולמית, ישירה וחדה יותר. זו הייתה החלטה מודעת לחלוטין, הלהקה הייתה נחושה שלא ליצור גרסה נוספת של התקליט PAWN HEARTS, יצירת המופת המורכבת והצפופה שלהם משנת 1971. המטרה הייתה להביא את העוצמה הבלתי מתפשרת של ההופעה החיה שלהם ולהטביע אותה בחריצים של תקליט.

כשהחומרים החדשים היו מהודקים ומוכנים לקרב, החברים נכנסו למתחם הפסטורלי של אולפני רוקפילד בוויילס, ביוני 1975. בצעד משמעותי, הם החליטו לוותר על שירותיו של המפיק הקבוע שלהם מהעבר, ג'ון אנתוני, ולקחו את המושכות לידיהם. ההחלטה הזו הייתה קריטית. הפקה עצמית העניקה להם שליטה אמנותית מוחלטת ואפשרה להם לקלף את שכבות הסאונד והניסיונות האולפניים שאפיינו את עבודתם הקודמת. התוצאה הייתה צליל רזה, תוקפני וחשוף, כזה שהעמיד במרכז את הדיאלוג המוזיקלי הפראי בין ארבעת הנגנים.

האווירה באולפן הייתה טעונה בעוצמה ממוקדת ובחברות מחודשת. נראה שהשנים בנפרד רק חיזקו את הקשר ביניהם והפיגו כל מתח שנותר. התלהבות משותפת מהמוזיקה החדשה והמסעירה תפסה את כולם. הסשנים היו פוריים באופן יוצא דופן, במהלכם הלהקה לא רק הקליטה את כל ארבעת הקטעים המהווים את התקליט, אלא גם חלק ניכר מהתקליט הבא שלהם, STILL LIFE, שיצא לאור שישה חודשים בלבד לאחר מכן.

התקליט שהתקבל, GODBLUFF, היה הצהרת כוונות עוצמתית. החל מהעטיפה המינימליסטית והשחורה להפליא ועד לארבע היצירות האפיות והבלתי מתפשרות, היה ברור שוואן דר גראף ג'נרייטור לא רק חזרה, היא נולדה מחדש. השדות הירוקים של וויילס היו עדים לרפורמציה של החבורה, ועולם הרוק המתקדם עמד לספוג במלוא העוצמה את שאגתה המחודשת.

לאחר סיבוב הופעות מוצלח בצרפת, בריטניה, בלגיה, איטליה והולנד, תוכנן בדצמבר סיבוב נוסף באיטליה, שאמור היה להגיע למקומות חדשים כמו פאלרמו, קטניה וטארנטו. אולם, לאחר ארבע הופעות בלבד, נגנב ציוד הלהקה בעקבות הופעה ברומא, מה שאילץ אותה לקטוע את הסיבוב ולשוב לאנגליה מתוסכלת ומדוכאת. הופעת "חג המולד" בהמפסטד ב-18 בדצמבר בוצעה עם ציוד מושכר ובחוסר רצון ניכר. "כולנו היינו עצובים מאוד," נזכר הקלידן יו בנטון. "כשחזרנו בתחילת השנה חשבנו שהדברים ישתפרו לעומת השנים הקודמות. במקום זאת, הכל הלך והחמיר".

למרות האווירה הקשה, הלהקה כבר החליטה להקליט אלבום המשך ל-GODBLUFF. כבר ב-2 בינואר 1976, עברו החברים לטירת קלירוול בגלוסטרשייר, ששימשה בעבר גם את דיפ פרפל ופיטר פרמפטון לצורך חזרות והקלטות. תהליך העבודה בטירה, שנמשך כשבוע, לא שינה מהותית את שיטת העבודה של הלהקה מהתקליטים הקודמים. הסקסופוניסט דייוויד ג'קסון מספר: "חיינו, עבדנו וניגנו יחד כמו משוגעים, לעתים קרובות פיתחנו רעיונות חדשים בנפרד ואז הצגנו אותם זה לזה". פיטר האמיל כתב טקסטים או התנסה בגיטרה חשמלית, בנטון שכלל הרמוניות והמשיך לעבוד על בניית האורגן שלו, המתופף גאי אוונס התנסה במקצבים בלתי אפשריים, וג'קסון התרכז בעיבודי כלי הנשיפה והאפקטים. ברגעים מסוימים, הארבעה התכנסו יחד, ורוח הגנרייטור התבטאה במלוא עוצמתה, כאשר כל אחד השתדל להפנים את התפקידים החדשים ולמזג אותם יחד. "האובססיה שלנו הפכה כמעט למאניה", הדגיש אוונס. "היינו היפר-מאניים לגבי האופן שבו הקטעים החדשים צריכים להישמע. GODBLUFF יצא בצורה ישירה וספונטנית יותר, בעוד שב-STILL LIFE הייתה תשומת לב רבה לאיזון בין כל המרכיבים, כמו סגנונות הנגינה השונים שלנו".

ועם ההצלחה של GODBLUFF הגיע התקליט STILL LIFE, בשנת 1976

כשהלהקה חזרה לאולפני רוקפילד בינואר 1976, היא לא התחילה ליצור עם דף חלק. היא בנתה על היסודות שכבר נוצקו. האווירה הייתה של ביטחון עצמי ואנרגיה ממוקדת. אחרי שהחברים הוכיחו את הרלוונטיות שלהם עם GODBLUFF, הם הרגישו חופשיים לחקור את הרעיונות המעמיקים והמורכבים יותר שבקעו מהם.

ההחלטה לפתוח תקליט חדש עם שני קטעים ש"נותרו" מהסשנים הקודמים, מעידה יותר מכל על האיכות הבלתי נתפסת של החומרים שהיו בידיהם. לא היה מדובר בשאריות, אלא ביצירות שדרשו קונטקסט אחר כדי לזרוח במלוא הדרן. גישה זו העניקה לתקליט STILL LIFE אופי ייחודי, שהיה בו זמנית גם המשך וגם ניגוד לקודמו.  למרות המורכבות והסיכוי לטעויות, טכנאי ההקלטה פאט מורן (שהיה בעברו הסולן של להקת רוק מתקדם ושמה SPRING) היה - לפי ג'קסון - "מנצח, מנהל הטקסים של הקרקס, השופט בוויכוחים המוזיקליים", שהצליח לנווט את התהליך ביד רמה.

האמיל היה שרוי בתקופה של התבוננות פנימית עמוקה, והדבר ניכר בעומק התמטי של התקליט. הסביבה המבודדת של רוקפילד, הרחק מהסחות הדעת של לונדון, טיפחה את החקירה של רעיונות מורכבים אלו על החיים, המוות, אהבה ואלמוות. התפקידים בתוך הלהקה היו ברורים אך משולבים באופן מושלם. האמיל היה הארכיטקט שהביא את המילים ואת המבנים הבסיסיים, אך הצליל הסופי היה יצירה של הקולקטיב. נגינת האורגן של בנטון, שיכלה לעבור מלחישה של כנסייה לשאגה של שדה קרב, הייתה אלמנט בסיסי. התיפוף הדינמי והגאוני של אוונס סיפק מנוע קצבי עוצמתי, מפתיע ומדויק. ונגינת הסקסופון והחליל של ג'קסון, שלעיתים קרובות עברה דרך אפקטים והפכה לקול נוסף, לזעקה פראית ומרגשת, הוסיפה שכבות של חדשנות.

כמו בתקליט הקודם, הקלטת STILL LIFE לא הייתה תרגיל בתחבולות אולפן וזה יצא לאור באפריל 1976 וזכה מיד לשבחי המבקרים. זו הייתה הצהרה חד משמעית - הלהקה הזו אינה אקט נוסטלגי, אלא כוח יצירתי חיוני שמביט קדימה.

תמונת העטיפה של האלבום הציגה אפקט שנוצר מפריקת אנרגיה באמצעות גנרטור ואן דר גראף. בניגוד לתקליטים קודמים, STILL LIFE לא יצא בעטיפה נפתחת, והקרדיטים ומילות השירים הודפסו ישירות על גב העטיפה, מה שהותיר מעט מקום לתמונות הפורטרט המרשימות של חברי הלהקה שצילם מייק ואן דר וורד, שהשתמש בטכניקה ייחודית של שילוב פלאשים ונורות עם סרט צילום המיועד לצילומי חוץ כדי ליצור אפקט של תנועה וחום. הוא הביע אכזבה מסוימת מהשימוש המצומצם בצילומיו.

ואם זה לא מספיק - באותה שנה יצא עוד תקליט שלהם, ששמו WORLD RECORD!

זה היה המסמך הסופי והנפיץ של ההרכב הקלאסי והמוערך ביותר של הגנרטור, והסיפור מאחוריו אינו אגדה על הרמוניה אמנותית, אלא על להקה בשיא כוחה היצירתי שקרסה תחת משקל החיכוכים הפנימיים, קשיים כלכליים ולחץ בלתי פוסק.

כשהם נכנסו לאולפני רוקפילד הפסטורליים בוויילס במאי 1976 כדי להקליט את זה, הסדקים כבר הפכו לבקעים. הנוף השליו עמד בניגוד מוחלט לסערה שהתחוללה בין חברי הלהקה. המתח, שהתבשל מתחת לפני השטח, הגיע לנקודת רתיחה. שנים לאחר מכן, התברר שהקרע המרכזי היה התנגשות בין פיטר האמיל לבין יו בנטון.

המרוץ הבלתי פוסק של כתיבה, הקלטה והופעות לא השאיר להם רגע לנשום. המצב הכלכלי הרעוע היה מקור לדאגה מתמדת, ובנטון, שהתחתן זמן קצר לפני כן, מאס באורח החיים הלא יציב שהפך מהרפתקה מסעירה לנטל כבד. למרות המאבקים, המוזיקה שנוצרה באותם סשנים טעונים הייתה חזקה והרפתקנית כתמיד.

בדצמבר 1976, מיד לאחר תום סיבוב ההופעות, יו בנטון הודיע על עזיבתו. זו הייתה מכה אנושה, אבל לא האחרונה. בינואר 1977, גם דיוויד ג'קסון הלך בעקבותיו.

עזיבתם של שני עמודי תווך מוזיקליים בזה אחר זה חתמה את סופו של העידן הקלאסי. האמיל ואוונס המשיכו תחת השם המקוצר VAN DER GRAAF ועם הרכב חדש, אך הקסם הנפיץ והכימיה הבלתי צפויה של הרביעייה המקורית אבדו לנצח. התקליט WORLD RECORD נותר פרידה עוצמתית ומרגשת, הצליל המתועד של להקה מבריקה שדחפה את עצמה אל הקצה האמנותי והאישי, עד שלבסוף, באופן כמעט בלתי נמנע, התפרקה.

האמיל סיפר אז שהסיבות של בנטון היו קשורות למתח, דרמה, חוסר ודאות כלכלית, כאוס וההשפעות הסוציו-פסיכולוגיות של החיים בלהקה. האורגן המפורסם שבנה בעצמו במשך שנתיים, והושקעו בו כספים רבים של כל הלהקה, נארז והפך לאחד הנכסים היחידים שלהם. האמיל, שלא הסתיר את אכזבתו, הרגיש שבנטון פעל בחוסר אחריות משווע, כשהוא לוקח כסף מכל חבריו ובסוף מותיר אותם לפעול בלעדיו. האמיל אמר אז: "הוא בטח חשב שהוא פשוט יוכל לקבל לידיו את האורגן שהוא בנה - אבל אין סיכוי. זה שלנו".

השאר ניסו לסלול דרך חדשה עם הכנר גרהאם סמית' שהגיע מלהקת הפולק-רוק STRING DRIVEN THING. התוכנית המקורית, אגב, הייתה שסמית' ינגן לצד דיוויד ג'קסון, מה שהיה יוצר הרכב עוד יותר מוזר. הם ערכו ביחד חזרות בינואר 1977 ולפי האמיל, הקומבינציה הייתה מאד מוזרה.

לגבי ג'קסון, סיפור עזיבת הלהקה היה שונה מבנטון. הסקסופוניסט, לו נולד בן רק שישה חודשים קודם לכן, החליט שהוא לא רוצה להחמיץ את ילדותו של בנו בגלל תשעה חודשים בשנה בדרכים. ההחלטה הייתה קשה, והאמיל הביע כלפיו סימפטיה. ג'קסון הפסיק לנגן לתקופה ארוכה, והאמיל הגדיר זאת כ"אובדן למוזיקה באופן כללי".

ואן דר גראף החדשה: כינור במקום סקסופון!

עבור כל להקה אחרת, עזיבה של שני חברים כה דומיננטיים הייתה מסמנת את הסוף המוחלט. אבל לא עבור האמיל ואוונס. הם עמדו בצומת דרכים קריטי והחליטו לעשות את הבלתי ייאמן. במקום לחפש מחליפים שינסו לחקות את העבר, הם החליטו להמציא את עצמם מחדש עם סאונד רענן ובועט.

הצעד הראשון היה להחזיר הביתה פנים מוכרות: הבסיסט ניק פוטר, שכבר היה חבר בגלגוליה המוקדמים של הלהקה. חזרתו העניקה ללהקה בסיס ריתמי יציב ורוקי יותר, אבל ההברקה האמיתית, זו ששינתה את הכל, הייתה צירופו של הכנר גרהאם סמית'. סמית' הגיע מלהקת הפולק-רוק STRING DRIVEN THING, והביא איתו צליל כינור חשמלי שלא נשמע כמותו בלהקה. הכינור שלו היה פראי, צורם, אגרסיבי ולעיתים שורט. זה היה מהלך גאוני שהזריק לוורידים של הלהקה מנת אדרנלין טהורה. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה, צעד מכוון שנועד לאותת לעולם: תשכחו ממה שאתם חושבים שאתם יודעים עלינו, אנחנו משהו חדש לגמרי.

תחת הנהגתו של האמיל, ימי ההקלטה היו תקופה של יצירתיות מתפרצת. הדינמיקה החדשה שינתה את כל הגישה המוזיקלית. השירים הפכו קצרים יותר, חדים וישירים, ספוגים באנרגיה גולמית שכאילו נלקחה ישירות מסצנת הפאנק והגל החדש שגעשה מסביב. האווירה באולפן הייתה ממוקדת, תחושה של להקה שנלחמת על חייה. המתח הזה תורגם ישירות למוזיקה. התקליט שיצא בספטמבר 1977 היה יצירה רזה, עצבנית ומלאת להט. החיבור בין שירתו העוצמתית והתיאטרלית של האמיל, הכינור הצורב של סמית', הבס הדוהר של פוטר והתיפוף המורכב והכוחני של אוונס, יצר צליל שהיה גם המשך טבעי לעבר וגם סטייה רדיקלית ממנו.

האלבום VITAL שהצית את הדימיון וחשף קרביים!

זו צרחה פראית של להקה על סף תהום, רגע לפני שהאורות כבים לתקופה ארוכה. ותאמינו או לא, כל הטירוף הזה הוקלט בשני לילות לוהטים, ה-15 וה-16 בינואר 1978, במועדון מארקי ברובע סוהו התוסס של לונדון. כן כן, אותו מקום שראה את גדולי הרוק עושים היסטוריה! האווירה לקראת ההקלטות החיות המיוחדות האלה הייתה מחשמלת, והמעריצים הנאמנים, שלא ידעו את נפשם מרוב התרגשות, עמדו בתור בסבלנות אין קץ בקור המקפיא של ינואר הלונדוני, רק כדי לחזות בקסם. אבל רגע, אל תחשבו שהכל הלך חלק. הדרך להקלטה הייתה רצופה מהמורות טכניות שיכולות לשבור להקה פחות נחושה. בניסיון נואש לחסוך כל פאונד אפשרי (עוד נגיע לזה), בחרה הלהקה להשתמש בסלילים משומשים. להפתעתם המרה, החברים גילו שההקלטות הקודמות באותם סלילים עדיין לחשו ברקע כמו רוחות רפאים מוזיקליות. זה הצריך ריצת אמוק של הרגע האחרון לאולפני טריידנט ואז לאולפני AIR רק כדי למחוק היטב את ההקלטות הארורות ולהכשירן למשימה.

כסף, כסף, כסף – או יותר נכון, היעדרו!

אבל למה בכלל אלבום הופעה, אתם שואלים? ובכן, התשובה, כמו תמיד, היא כסף. או יותר נכון, היעדרו המוחלט! פיטר האמיל הודה בגילוי לב כואב: "זאת הייתה שאלה של הישרדות. היינו חייבים ש-VITAL יימכר כדי שנוכל להמשיך להתקיים". הלהקה הייתה שקועה בחובות עד מעל לראש מאז סוף 1976, ורשימת הנושים הלכה והתארכה כמו תור להופעה של הרולינג סטונס. אלבום הופעה חיה, עם עלויות הפקה נמוכות נראה כמו גלגל ההצלה היחיד שיכול להכיל את הלהקה כדי להשאיר את הראש מעל המים. על הבמה לא היה קל. ההופעות במארקי תוארו כרועשות ומעוותות על גבול הקקופוניה המוחלטת, כאשר הנגנים כאילו נאבקים זה בזה על כל פיסת מרחב צלילי פנויה. ממש מלחמת עולם על הבמה!

הקאמבק המפתיע של דיוויד ג'קסון!

וכאן מגיע טוויסט בעלילה! כדי להוסיף עוד קצת פלפל להופעות המיוחדות האלו, דיוויד ג'קסון הוזמן כאורח מיוחד! ג'קסון, שעזב את הלהקה ומצא את עצמו נוהג במשאית למחייתו (לא צחוק!), גילה שההכנות להופעות הן משימה תובענית, כשבבוקר הוא על המשאית ובערב הוא בחזרות קדחתניות בלונדון. חזרתו הייתה הפתעת הערב, סוד שנשמר בקנאות מהקהל המשולהב! דמיינו את התדהמה כשהסקסופון המוכר שלו החל לקרוע את האוויר!

סטליסט קטלני וחומרים חדשים מהתנור!

ההופעות חולקו לשני חלקים, כשג'קסון נכנס לחגיגה במחצית השנייה ותרם את נשיפות הסקסופון המטריפות שלו לקטעים אפיים כמו PIONEERS OVER C ומחרוזת קטלנית שכללה חלקים מ-A PLAGUE OF LIGHTHOUSE KEEPERS ו-THE LEEPWALKERS. אבל החבר'ה לא באו רק למחזר חומר ישן! גולת הכותרת הייתה ארבעה שירים חדשים מהניילונים. האמיל הסביר את ההיגיון מאחורי המהלך הנועז: "חשבנו שזה נכון להציע משהו חדש. אני תמיד ראיתי שזה מוגזם כשמעריצים יקנו תקליט הופעה כפול רק כדי לשמוע את אותם שירים שיש להם בתקליטי אולפן". האמת? צודק בכל מילה!

סיוט באולפן: הקרב על הסקסופון של ג'קסון!

משימת המיקס המפרכת של האלבום נפלה על כתפיו של המתופף גאי אוונס, שנעזר בדייב אנדרסון (המוכר מעבודתו עם HAWKWIND ואלבומה החי, SPACE RITUAL). הם הסתגרו שבועות באולפן אבל גם שם הצרות לא איחרו לבוא. זמזום אימתני בערוצי ההקלטה עם הסקסופון של ג'קסון דרש איזון תדרים עדין ומורט עצבים כדי להציל את ההקלטות היקרות. אנדרסון אפילו רמז שהסקסופון לא הוקלט כראוי במקור, מה שאילץ אותם לשחזר חלקים שלמים מהקלטות מקריות בשירים אחרים – עבודת נמלים של ממש!

סוף הדרך? האמיל מכריז: "לא יהיו עוד ואן דר גראף!"

למרות שזה הפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה באותה תקופה, ההצלחה של VITAL לא הספיקה, למרבה הצער, כדי להמשיך את העתידה של הלהקה. אחרי הופעות נוספות במארקי ביוני 1978 (עם אורח מפתיע בשם ג'וני רוטן מהסקס פיסטולס!) והופעה בפסטיבל באוסטריה, ואן דר גראף התפרקה בפעם הרביעית בעשר שנים – דרמה שחזרה על עצמה.

הרוח יצאה מהמפרשים ובראיון מאוחר יותר, לקראת סוף העשור, הצהיר האמיל בצורה חד משמעית: "לא יהיו עוד ואן דר גראף, ככל שניתן לראות זאת בכל דרך – אין פה תשובה מתחכמת". הוא הסביר שההתחייבות ללהקה אמיתית הופכת לדבר מוזר יותר ככל שמתבגרים. אבל אל תדאגו, ההרכב הקלאסי עוד יחזור אלינו עם הופעות ויצירות חדשות ומעניינות.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459