וינטג' רוק - מאמרי רוק'נ'רול - באדי הולי

ההתלהבות לא דועכת: באדי הולי, הנער מטקסס עם המשקפיים והפנדר שהמציא את הפופ מחדש...

זהו סיפור שנצרב בלהבות על דפי ההיסטוריה של הרוק'נ'רול. סיפורו של נער ממושקף מלובוק, טקסס, שבתוך 18 חודשים קצרים, עם גיטרת FENDER STRATOCASTER בידו וקומץ המנונים נצחיים, לא רק טיפס לפסגה אלא שינה את כללי המשחק לנצח. גם היום השפעתו של באדי הולי חיה, נושמת ומהדהדת בעוצמה. זהו סיפורו המחשמל של גאון מוזיקלי, חלוץ טכנולוגי, והמורשת הבלתי נשכחת של צליל שסירב לדעוך.

מצ'ארלס הרדין לבאדי: גיטרת 15 הדולר שהציתה מהפכה

הוא נולד בשם צ'ארלס הרדין הולי ב-7 בספטמבר 1936. אמו, אלה, העניקה לו את הכינוי החיבה "באדי" כי חשבה ששמו המלא פשוט ארוך מדי עבור ילד קטן. הבית בלובוק היה כולו מוזיקה; אמו שרה, ואחיו הגדולים ניגנו במגוון כלים. באדי הצעיר התנסה בשיעורי כינור ופסנתר, אך הרגע המכונן הגיע כשאחיו טרוויס הראה לו את גיטרת ה-HARMONY שלו, גיטרה צנועה שעלתה 15 דולר בלבד. טרוויס לימד אותו את חמשת האקורדים הבסיסיים, ועד מהרה התלמיד עלה על מורהו. כשהגיע לתיכון בשנת 1949, הוא כבר שלט בגיטרה, בנג'ו ומנדולינה.

בתחילת דרכו הוא חבר לבוב מונטגומרי, ויחד הם ניגנו מוזיקת קאנטרי, כשהם שואבים השראה מהאנק וויליאמס וביל מונרו. הם הפכו לכוכבים מקומיים בתחנת הרדיו KDAV. אך אז הגיע הרגע ששינה הכל: בשנת 1955 אלביס פרסלי הופיע בלובוק. "פרסלי פשוט הדהים את באדי", סיפר לימים חבר להקת ה-CRICKETS, סוני קרטיס. "אחרי שהוא ראה את אלביס, לבאדי הייתה רק דרך אחת ללכת". המפגש הזה היה הניצוץ שהוליד את הרוק'נ'רול של באדי הולי.

לידת ה-CRICKETS: המעבדה של נורמן פטי והצליל החדש

בעוד בוב מונטגומרי נשאר נאמן לקאנטרי, באדי, יחד עם המתופף ג'רי 'ג'יי.איי' אליסון והבסיסט לארי וולבורן, החלו לברוא צליל חדש ונועז. כך נולדה להקת ה-CRICKETS, שהפכה למודל עבור כל להקות הרוק שבאו אחריה עם שתי גיטרות, בס ותופים.

לאחר אפיזודה פחות מוצלחת עם חברת DECCA RECORDS בנאשוויל, שם המפיק אוון בראדלי לא הצליח לפצח את האנרגיה המתפרצת של הולי, באדי מצא את ביתו המוזיקלי. הוא נסע לקלוביס, ניו מקסיקו, לאולפן של המפיק נורמן פטי. פטי, מוזיקאי בעצמו, הציע ללהקות חופש יצירתי נדיר: הוא גבה תשלום פר הקלטה, לא פר שעה. אז המקום הזה הפך למעבדה של באדי הולי והלהקה.

שם, הם הקליטו מחדש את השיר THAT'LL BE THE DAY, שקיבל את שמו ממשפט אייקוני של ג'ון וויין מהסרט "המחפשים". בשל סכסוך חוזי עם DECCA, הם לא יכלו להוציא את השיר תחת שמו של הולי, ולכן, בהצעת המתופף אליסון, הפכו רשמית ל-THE CRICKETS. עם ג'ו בי. מולדין על הבס וניקי סאליבן בגיטרת הקצב, ועם ההפקה הגאונית של פטי, הם יצרו את תקליט הבכורה פורץ הדרך, THE "CHIRPING" CRICKETS. פטי השתמש בטכניקות מהפכניות כמו תאי הד שנבנו בעליית הגג והקלטה כפולה של קולו של באדי. מהאולפן הזה בקעו המנונים כמו OH, BOY, NOT FADE AWAY ו-PEGGY SUE, שנקרא במקור על שם אחייניתו של הולי, אך שמו שונה לבקשת אליסון כמחווה לחברתו דאז, פגי סו ג'רון.

הגיבור הלא צפוי: משקפיים, סטראטוקסטר וסטייל

באדי הולי לא נראה כמו כוכב רוק. משקפי הראייה שלו, עם המסגרת השחורה והעבה, הפכו לסמלו המסחרי. "כל מי שהרכיב משקפיים הוריד אותם כדי להופיע", אמר פול מקרטני, "אבל אחרי באדי, כולנו יכולנו לצאת מהארון הזה". גם בחירת הגיטרה שלו הייתה הצהרה: פנדר סטראטוקסטר, כלי שנראה כמו חללית עתידנית באותה תקופה. הגיטרה הזו, בצבע סאנברסט, הפכה לשם נרדף לצליל הייחודי שלו.

כיבוש בריטניה והדרך לניו יורק

בשנת 1958, ה-CRICKETS יצאו לסיבוב הופעות בבריטניה, וההשפעה הייתה מיידית כרעידת אדמה. עבור רבים בקהל, זו הייתה הפעם הראשונה שהם ראו גיטרת פנדר סטראטוקסטר בפעולה. באחת ההופעות המפורסמות בלונדון פלאדיום, הסאונד נותק באמצע השיר. ללא היסוס, הלהקה המשיכה לנגן באופן אקוסטי, וכבשה את הקהל עם המקצועיות והתשוקה שלה. בקהל באותן הופעות עמדו נערים צעירים שיום אחד יהפכו לחברי הביטלס והרולינג סטונס.

באותה שנה, חייו האישיים של באדי השתנו כשפגש את מריה אלנה סנטיאגו בניו יורק. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הציע לה נישואין מיד והם נישאו שבועיים לאחר מכן. הוא עבר לגור איתה בגריניץ' וילג' והחל לחקור אופקים מוזיקליים חדשים, כשהוא מקליט סקיצות אקוסטיות אינטימיות בדירתם, שהפכו לימים ל-APARTMENT TAPES המפורסמות.

מסיבת ריקודים של חורף: הסיבוב מהגיהינום

בסוף 1958, סכסוך כספי עם נורמן פטי אילץ את באדי להצטרף לסיבוב ההופעות "מסיבת הריקודים של החורף". הוא הרכיב להקת ליווי חדשה שכללה את וויילון ג'נינגס בבס, שלמד לנגן על הכלי תוך שבועות. הסיבוב, שהתקיים בחורף הקפוא של המערב התיכון, היה סיוט לוגיסטי. האוטובוס הישן התקלקלו שוב ושוב, החימום כמעט לא פעל, והאמנים סבלו מתנאים מחפירים.

היום בו המוזיקה מתה

לאחר הופעה באולם הסרף בקליר לייק, אייווה, ב-2 בפברואר 1959, באדי המותש החליט לשכור מטוס קל כדי לטוס ליעד הבא ולהרוויח כמה שעות שינה ואפשרות לעשות כביסה. במקור, וויילון ג'נינגס היה אמור לטוס איתו. כשויילון אמר לבאדי שהוא מוותר על מקומו לביג בופר שסבל משפעת, באדי התלוצץ ואמר, "אני מקווה שהאוטובוס הישן שלכם יקפא". וויילון ענה בצחוק, "ובכן, אני מקווה שהמטוס הישן שלך יתרסק". המילים האלה רדפו את ג'נינגס כל חייו.

ריצ'י ואלנס זכה במקום השלישי במטוס לאחר שהטיל מטבע עם הגיטריסט טומי אלסאפ וניצח. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-3 בפברואר, זמן קצר לאחר ההמראה, המטוס הקטן התרסק בשדה תירס קפוא. באדי הולי, ריצ'י ואלנס, ביג בופר, והטייס בן ה-21, רוג'ר פיטרסון, נהרגו במקום. באדי היה בן 22 בלבד. כששמעה את החדשות בטלוויזיה, אשתו מריה אלנה, שהייתה בהיריון, עברה הפלה טרגית.

המורשת לעולם לא תדעך

שירו של דון מקלין, AMERICAN PIE, הנציח את התאריך כ"היום בו המוזיקה מתה", אך המוזיקה של באדי הולי הוכיחה שהיא חזקה מהמוות. הוא הותיר אחריו לא רק להיטים, אלא תבנית שלמה: הוא היה זמר-יוצר שהוביל להקה, כתב את שיריו, היה חלוץ בהפקת אולפן והפך את היותו "אחר" לסמל. הביטלס בחרו את שמם כמחווה ל-THE CRICKETS. הרולינג סטונס הקליטו קאבר ל-NOT FADE AWAY. פול מקרטני רכש את קטלוג שיריו של באדי ודאג לשמר את מורשתו.

סיפורו של באדי הולי קצר באופן טרגי, אך השפעתו אדירה. הילד מלובוק עם המשקפיים והסטראטוקסטר לא רק ניגן רוק'נ'רול, הוא עזר להמציא אותו. והמוזיקה שלו, בפשטות, לעולם לא תדעך. ממש לא!

הנה ציטוטים שאספתי שמוסיפים עוד עניין לסיפור...

פול מקרטני על הקריקטס: "אם לא הם, לא היו ביטלס".

פול מקרטני על הצליל של THAT'LL BE THE DAY: "זה היה אלבום כל כך מרגש. אז לא ידענו מאיפה המוזיקה 'באה', האם היא שחורה, לבנה... זה לא משנה. זה היה צליל חשמלי מאוד ברדיו. זה היה כמו דימוי מיסטי, המוזיקה החדשה והמוזרה הזו".

טרוויס הולי (אחיו של באדי) על לימוד גיטרה לבאדי: "לימדתי אותו כמה אקורדים בסיסיים ועד מהרה הוא אמר לי, 'לא, טרוויס, אתה מנגן לא נכון. זה אמור להיות ככה!'..."

בוב דילן, שראה את באדי הולי בהופעה במהלך סיבוב ההופעות האחרון והקשה שלו, על נוכחותו של באדי הולי: "פעם אחת, כשהייתי בן 16 או 17, הלכתי לראות את באדי הולי מנגן במחסן הנשק של המשמר הלאומי של דולות'. הייתי מטר ממנו, והוא הסתכל עליי. ויש לי פשוט תחושה - אני לא יודע איך או למה - שהוא היה איתנו כל הזמן כשעשיתי את האלבום TIME OUT OF MIND"

באדי הולי על המוזיקה שלו: "אנחנו אוהבים את הסוג הזה של מוזיקה. ג'אז הוא אך ורק לאנשים שנשארים בבית!"

ג'רי 'ג'י' אליסון על האולפן של נורמן פטי: "לנורמן פטי היה אולפן ממש טוב. נורמן היה די קשוב למה שקרה, והיה לו ציוד ממש טוב. והוא היה טכנאי ממש טוב".

דון מקלין על באדי הולי: "הולי היה סמל למשהו עמוק יותר מהמוזיקה. האינטראקציה בין הסולן לבין הגברים שמלווים אותו הייתה המטאפורה המושלמת למוזיקה של שנות ה-60"

ג'ון לנון על לימוד גיטרה: "המנגינה הראשונה שלמדתי לנגן הייתה של באדי הולי"

דונובן על קניית תקליטי באדי הולי: "כל שבוע הייתי עובד בשוק הפירות המקומי ומוכר פירות ועוגות, וכל שבת הייתי לוקח את הכסף שלי וקונה תקליט של באדי הולי"

מריה אלנה הולי (אלמנתו של באדי) על חלומותיו של באדי אילו לא היה עולה על המטוס: "דבר אחד שתמיד יש לי בראש, ותמיד אתחרט עליו, הוא שלא הייתי נחושה יותר, שלא התעקשתי יותר. כי אני יודעת שאם הייתי נוסעת איתו, באדי לעולם לא היה עולה על המטוס הזה".

וויילון ג'נינגס על התנאים של סיבוב ההופעות "מסיבת הריקודים החורפית": "היינו מחליפים בגדים בחדר ההלבשה, עולים, מזיעים לגמרי, ואז רצים חזרה לאוטובוס. ניסינו לתלות את החליפות המקומטות שלנו במעבר, ואחרי זמן מה כולנו הרחנו כמו עיזים".

מריה אלנה הולי על שיחת הטלפון האחרונה של באדי אליה: "הוא סיפר לי איזה סיבוב הופעות נורא זה היה... כולם בסיבוב ההופעות נגעלו מכל העניין. הוא אמר שהסיבוב איחר את לוח הזמנים, והוא היה צריך להמשיך לתחנה הבאה כדי לארגן את ההופעה. הוא לא אמר לי שהוא הולך לטוס. אמרתי, 'למה שתמשיך?' והוא אמר, 'אין אף אחד אחר שיעשה את זה'..."

מבקר של הסאנדיי טיימס על הסאונד החי של הקריקטס: "איך הבחורים האלה מצליחים ליצור סאונד כל כך גדול, גדול עם כלי נגינה כל כך מוגבלים, זה מפליא אותי"

וויילון ג'נינגס על האמונה של באדי הולי בו: "באדי היה הראשון שבטח בי. לעזאזל, הייתה לי איכות של כוכב כמו נעל ישנה. אבל הוא באמת אהב אותי והאמין בי. הוא אמר, 'אין ספק שאתה הולך להיות כוכב. אני יודע. עם הדרך שבה אתה שר, אין גבול'... אבל בעיקר, מה שלמדתי מבאדי היה גישה. הוא אהב מוזיקה והוא לימד אותי שלא צריכים להיות לה שום מחסומים".

ג'רי אליסון על מקור השם "הצרצרים": "הייתה להקה בשם "העכבישים" שהיה לה שיר שאהבנו, אז חשבנו 'בואו נקרא לעצמנו על שם חרק'. באותה שנה לובוק הייתה שורצת צרצרים... וואו, הם הגיעו לכל מקום".

מריה אלנה הולי על תוכניותיו של באדי לאולפן בלובוק: "הוא ציפה לפתח קרקע שרכש בלובוק כדי לבנות קומפלקס אולפני מוזיקה חדיש עם מגורים. למרבה הצער, זה לא קרה".

מריה אלנה הולי על הרושם הראשוני של באדי: "באדי תמיד נראה נהדר. הוא תמיד דאג למה שלבש. הוא היה ג'נטלמן".

מריה אלנה הולי על כך שראתה את באדי מופיע בפעם הראשונה: "הוא היה מחשמל. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים".

להתראות בפרק הבא...

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459