top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק סטורי - על מיק רונסון, שעבד עם דייויד בואי ועוד

עודכן: 3 באוג׳ 2023





מיק רונסון היה גיטריסט, כותב שירים ומפיק תקליטים אנגלי אגדי ולמרות שהופיע עם אמנים אחרים בעולם של רוק קלאסי, מיק רונסון ידוע בעיקר כיד ימינו של דייויד בואי, בשנים 1973-1970. סגנון הגיטרה הייחודי שלו התאפיין ביכולות הטכניות שלו, פלטת הגוונים הייחודית שלו ושימוש בטוב טעם באפקטים אותם חיבר לגיטרה שלו.


אחת הטכניקות הברורות של רונסון הייתה השימוש שלו בגיטרת גיבסון לס פול אותה חיבר למגבר HIWATT, מה שנתן לנגינה שלו צליל עבה ועשיר. הוא גם נודע בשימוש שלו בהרמוניות אוקטבות ובוויברטו עדין, שהוסיפו עומק ומרקם לסולואים שלו.


בסך הכל, סגנון הגיטרה של מיק רונסון היה שילוב ייחודי של בקיאות טכנית, כשרון יצירתי והבנה עמוקה של הצרכים של השיר. הוא היה אמן אמיתי בכלי שלו, ועדיין ניתן לשמוע את השפעתו בנגינה של אינספור גיטריסטים כיום. אני נחשפתי לראשונה ליופיו של הצליל של רונסון כשבן דודי הביא לביתי, אי שם בתחילת האייטיז, תקליט שנשמע יחדיו בפטיפון שהיה להוריי. התקליט היה של זמר בשם דייויד בואי, שנראה עומד ברחוב והיה כתוב שמדובר בעלייתם ונפילתם של זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים. ללא הכנה מוקדמת הקשבתי לתקליט. השיר הראשון היה עם פחות צלילי גיטרה, אך מהשיר השני כבר אפשר היה לשמוע את החשמלית במלוא יופייה. עם זאת, השיר השלישי הוא שהפך את הקערה, עם הגיטרה של רונסון שפורצת מההתחלה של השיר MOONAGE DAYDREAM ומסיימת את מסע החלום בהקיץ הזה עם סולו חשמלי שלא יכולתי לפספס אותו. כן, עוד בעודי נער שרק מתחיל להבין מה קורה בעולם הרוק.


בהמשך נברתי יותר ויותר בדיסקוגרפיה של דייויד בואי וגיליתי עוד ועוד מהתעוזה של רונסון, שהיה יד ימינו.


ב-20 באוקטובר 1973 ניגן רונסון עם בואי על אותה במה בפעם האחרונה מאז שהשניים נפגשו לראשונה. רק מאתיים איש ראו את ההופעה הזו, שהייתה למעשה סשן צילום לתכנית הטלוויזיה האמריקנית 'מידנייט ספיישל' שקיבלה מבואי את הכינוי 'מופע הרצפה של 1980'. בואי שנא את התוצאה הסופית של הצילומים וזה היה כנראה היום בו דמותו, אלאדין סיין, באמת נפחה את נשמתה. רבים ניבאו כי הקשר הפורה בין בואי ורונסון יימשך שנים רבות. אבל זה נגמר בפתאומיות ורונסון מצא את עצמו מושלך לצד הדרך. הוא עבר ללוות אמנים כמו בוב דילן, רוג'ר מגווין, ג'ון מלנקאמפ, להקת מוט דה הופל, איאן האנטר ואחרים, אך אור הבמה כבר לא הואר עליו. הוא נותר בצד, בחושך. רונסון לא חזר לנגן עם בואי עד שנת 1983, כשהתארח בסיבוב ההופעות, SERIOUS MOONLIGHT.


בין שתי הנקודות האלה של השניים (משנת 1973 ועד 1983) נהג בואי בעיקר לשטוף את ידיו משיתוף הפעולה שלו עם רונסון. בשנת 1976, כשהיה שקוע בהתמכרות לקוקאין, אמר הזמר כי נתן ללהקת "העכבישים מהמאדים" (להקת הליווי שלו יחד עם רונסון) הרבה יותר ממה שהגיע לה והוסיף כי חש משועמם בלהקה ההיא. הדבר העניק לרונסון מורת רוח רבה. הוא ידע שהעניק חיים רבים ליצירה של בואי, הזניק אותו לתהילה וחש כי נזרק בצד הדרך. מה גם שקריירת הסולו שניסה לפתח התרסקה לרצפה. בואי אמר עליו, באותה שנת 1976: "מיק רונסון יכל להיות מדהים. מעניין מה קורה איתו, כי לא דיברתי איתו מזה כמה שנים".


רונסון הפגוע, שהופיע אז לצדו של בוב דילן, השיב בראיון עמו: "דייויד תמיד זקוק למישהו לצדו שיהיה השוטה שלו. זה שיחטוף את החבטות. הוא צריך מישהו שיצטרך להשתחוות לפניו". בואי השיב להערה זו, "לי יש את אלוהים. מה יש למיק רונסון?".


דנה גילספי, שהייתה בת טיפוחיו של בואי בתחילת הסבנטיז, סיפרה: "דייויד נתמך פעמים רבות על ידי מיק. אבל כשדייויד לא צריך תמיכה של מישהו, הוא מנתק איתו מיד את קשריו. ככה זה עם דייויד, ומיק מאד נפגע מזה כשדייויד לא החזיר לו טלפונים".


בשנות השמונים היה כבר בואי מפויס יותר עם העבר שלו ועם המחשבות על רונסון: "מיק היה האיש המושלם לעזור לי בעניין זיגי סטארדאסט. הוא היה היתד באדמה. כצמד בעולם של מוזיקת רוק, היינו טובים, לדעתי, ממש ברמה של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס".


היכרות בין שני אייקוני רוק קלאסי


רונסון ניגן בלהקות עוד בשנות השישים. אחת מהן הייתה THE MARINERS, ששינתה את שמה, בעצתו של בסיסט הרולינג סטונס ביל ווימאן, ל- THE KING BEES. לאחר מכן ניגן בלהקת THE RATS, שזכתה לתהילה קצרה ביותר עם להיט, משנת 1967, ושמו THE RISE AND FALL OF BERNIE GRIPPLESTONE. הזמר בלהקה ההיא היה בני מרשאל, שסיפר: "מיק היה הגיטריסט הטוב ביותר ב-HULL. לכן הייתי עצוב ביותר כשהוא עזב אותנו כדי לנגן עם דייויד בואי. המתופף ג'ון קיימברידג', שניגן אז עם בואי, בא לקחת את רונסון, שעסק בדיוק בהכנת צמחיה במגרש כדורגל מקומי, כדי להכירו לזמר ההוא".


ההיכרות בין בואי לרונסון נערכה ב-3 בפברואר 1970, במועדון 'מארקי' בלונדון. למחרת התייצב הגיטריסט להקלטת סשן רדיופוני עם בואי ולהקתו. הוא למד את כל התפקידים במהרה והפך לחלק מההרכב. הביקורות למופע החדש והמחשמל של בואי היו חיוביות ורונסון, שעבר להתגורר בביתו של בואי, הפך לחלק מהמשפחה.

בואי רצה באותו זמן לעשות תקליט רוק אמיתי וראה בכניסתו של רונסון את ההזדמנות לכך.


טוני ויסקונטי, שניגן אז בס בלהקה וגם הפיק את בואי, סיפר: "אהבנו להקות כמו CREAM אבל לא היה לנו את האלמנט להביא את החשמל הזה, עד שרונסון נכנס. ברגע הראשון בו הוא חיבר את גיטרת הלס פול שלו למגבר וניגן - היינו המומים. הוא לא היה צריך שילמדו אותו את השירים החדשים של דייויד. הוא פשוט הסתכל על הידיים שלנו, בעת שניגנו, וקלט מיד מה קורה. מה שעוד כבש אותנו בו היה הביישנות שלו".


זו לא הייתה הפעם הראשונה בה רונסון ניגן לצד בואי. ויסקונטי: "רונסון הגיע יום אחד, בשנת 1969, לאולפני טריידנט. זה היה בדיוק כשהקלטנו לדייויד את השיר THE WILD EYED BOY FROM FREECLOUD. הוא נתבקש לנגן קצת גיטרה בשיר ואף להצטרף במחיאות הכפיים". רונסון לא קיבל קרדיט על תרומתו זו.


לפני שרונסון הצטרף לבואי בשנת 1970, הוא ניגן בחשמלית עבור יוצר אחר ושמו מייקל צ'פמאן. הפעם היה זה הבסיסט, ריק קמפ, שאסף אותו לסשן ההקלטה לאלבומו השני של אותו זמר, FULLY QUALIFIED SURVIVOR.


קמפ: "למייקל צ'פמאן היה אז מפיק בשם גאס דאדג'ן שלא רצה שינגן בגיטרה חשמלית בעצמו בתקליט. לכן מייקל ניגש אליי ושאל אותי אם אני מכיר מישהו. פלטתי את השם של רונסון. דאדג'ן שלח אותי למצוא אותו ונאלצתי לנסוע במכונית שלי ל- HULL, שם גיליתי אותו קוצץ עשבים. שאלתי את מיק אם בא לו לנגן גיטרה בתקליט. אז הוא שאל אותי אם אני מתכוון לתקליט שממש נמכר בחנויות התקליטים ושאל אם ישלמו לו על זה. לקחתי אותו איתי ללונדון וכולם התפעלו באולפן ממנו".


רונסון גם עבד, באותו זמן, עם אלטון ג'ון, כשניגן גיטרה בשיר חדש של הכוכב העולה ושמו MADMAN ACROSS THE WATER. גרסה מוקדמת זו של השיר, עם רונסון בגיטרה החשמלית, יצאה רק שנים רבות לאחר שהוקלטה. אחרי הכל, גאס דאדג'ן היה גם המפיק של אלטון אז.



באפריל 1970 החלו ההקלטות לתקליט שייקרא 'האיש שמכר את העולם'. למרות שבואי רצה לקרוא לאלבום בשם 'מטרובוליסט', אך חברת התקליטים סירבה והעדיפה את השם, שפיאר בתחילה כותרת של שיר אחד שנועד לתקליט ובסוף ייקרא בו בשם SAVIOUR MACHINE.


התקליט הזה נכשל לחלוטין במכירותיו ובואי קיבל את העצה שלחשו לו, להיפטר מהלהקה הזו. כך מצאו את עצמם ויסקונטי, רונסון והמתופף וודי וודמאנסי, מקימים להקה משלהם בשם RONNO, שהוציאה תקליטון אחד בשם 4TH HOUR OF MY SLEEP.



דייויד בואי ומיק רונסון היו, בשנת 1970, מעריצים נלהבים של האלבום TRUTH, שיצא בשנת 1968 ללהקתו של ג'ף בק. בני מרשאל, שהיה חבר בלהקת THE RATS עם רונסון, סיפר: "מיק ידע לנגן את כל השירים בתקליט הזה של ג'ף בק, חוץ מהקטע BECK'S BOLERO. הוא לא הצליח לנגן את זה והדבר עצבן אותו מאד. יום אחד חיממנו, בשנת 1968, את ג'ף בק במועדון שנקרא 'קאט בלו', שהיה ב-GRANTHAM. לאחר ההופעה ניגש מיק לג'ף וביקש ממנו שיראה לו כיצד מנגנים את הקטע הזה. אז בק התחיל לנגן ומיק עצר אותו וביקש שינגן את זה לאט יותר. ג'ף היה סובלני וכך מיק הצליח ללמוד את החוליה החסרה".



המכונה של דייויד בואי ומיק רונסון החלה להתגלגל קדימה. רונסון לא תמיד חש בהתקדמות הזו. "הופענו בשנת 1970 בפסטיבל שנקרא 'זריחה אטומית', באולם 'ראונדהאוס' שבלונדון. מישהו נתן לי ג'וינט לעשן ובגלל זה אני לא זוכר כלל את ההופעה ההיא. הייתי בעולם אחר. אמרו לי אחר כך שגם מארק בולאן היה שם, אבל אני לא זוכר את זה". גם להקת ג'נסיס, בתחילת דרכה הפרוגרסיבית, הופיעה בפסטיבל הזה.


רונסון: "קצת אחרי שהקלטנו את התקליט 'האנקי דורי' ולפני הקלטת 'זיגי סטארדאסט' הייתה רגיעה בסצנה. דייויד חש צורך לנער את זה והחליט להלביש אותנו בבגדי נשים וגם להתאפר. לא עשיתי דברים כאלו בעבר אבל היה בזה סוג של ריגוש. על הבמה הפכתי למשהו אחר. כשהייתי ילד הייתי מאד ביישן ועצבני, אבל כשהתחפשתי - הפכתי למישהו אחר".


חברי העכבישים ממארס הפכו ללהקת גלאם-רוק, בעידודם של דייויד ואשתו, אנג'י. הם מצאו את עצמם נאלצים להידחק לבגדים כסופים ולהתאפר בכבדות. בתחילה הם לא התלהבו, אך כשגילו כי הבחורות בקהל אוהבות את זה - הם נדלקו. בינואר 1972 סיפר דייויד בואי לעיתון מלודי מייקר כי הוא הומוסקסואל, יותר מאשר ביסקסואל.


רונסון הודה בהמשך כי היה לו קשה עם ההתוודות הזו: "זה הביך אותי מאד. תהיתי מה אנשים יגידו עליי עכשיו, במצב הזה. ידעתי שהמשפחה שלי תתפלץ כשתקרא על זה בעיתון. וזה אכן הגיע אליהם. קניתי לאבא שלי לפני כן מכונית חדשה ויום אחד הוא גילה שמישהו השפריץ עליה צבע אדום. זה הכניס אותי להלם. אבל זו הייתה דרכו של דייויד לשלוט בתקשורת".


רונסון לא היה אחראי רק לצלילי הגיטרות עבור דייויד בואי, אלא גם עשה את שיעורי הבית שלו למופת, כשלמד תזמור.


קן סקוט, טכנאי ההקלטה של דייויד בואי באלבום 'האנקי דורי': "העיבודים התזמורתיים המדהימים שמיק רונסון כתב לשירי התקליט הזה מדהימים עוד יותר כשמסתכלים בלחץ הזמן מולו עמד כדי לבצע את המשימה. אני זוכר אותו רץ, כמה דקות לפני סשן הקלטה עם התזמורת, לחדר קטן באולפן ונועל את עצמו שם כדי לקבל פרטיות. אחרי כמה דקות הוא יצא משם עם חיוך ענק על פניו וערימה של דפי תווים בידו".



רונסון המשיך במשימת העיבודים המופלאה גם באלבום 'זיגי סטארדאסט', עם סקציית כלי המיתר שהעניק לה צלילים של אווירת סוף העולם, בשיר FIVE YEARS. הוא גם זה שבא עם הרעיון להשתמש בסינטיסייזר ARP כדי להוסיף תבלין בשיר SUFFRAGETTE CITY. כל השנים בהן למד פסנתר וכינור והאזין לרביעיות כלי מיתר, הוכחו בשלב זה כשנים שלא בוזבזו לריק.


העבודה שלו בתקליט TRANSFORMER, של לו ריד, הצילה את הקריירה של האחרון מאבדון, אחרי שאלבום הסולו הראשון שהקליט, נכשל במכירות.


רונסון: "זה היה נסיון טוב מאד עבורי לעבוד עם לו ריד. הגיטרה של לו תמיד הייתה לא מכוונת אז כל הזמן ניגשתי אליו וכיוונתי לו את הגיטרה. הוא לא ידע כיצד לעשות זאת כמו שצריך. אני מרגיש טוב עם התוצאה שבתקליט הזה, למרות שלא הבנתי כלל חצי מהדברים שלו ניסה לומר לי באולפן. הוא היה אומר לי משפטים כמו 'האם אתה יכול להביא לי פה צליל אפור?'...".


התקליט 'טראנספורמר' הפך להצלחה מסחרית ולו ריד אמר בזמנו, "התקליט הזה הוא התקליט הטוב ביותר שלי עד כה מבחינת הפקה. הקרדיט לכך מגיע למיק רונסון, שההשפעות שלו חזקות יותר מאלו של דייויד בואי. מה שבטוח - שני אלו ביחד מרכיבים צוות מנצח". רונסון העניק תיזמורים וגם נגינת פסנתר גם בשיר הזה:



במהלך ההקלטות של 'זיגי סטארדאסט' מצא רונסון את עצמו בבמצב לא בטוח. אנג'י: "מיק דאג מאד מהתוכן המילולי שדייויד הביא לשירי התקליט הזה. ניסיתי לעודד אותו כשאמרתי לו שאנשים רבים מקבלים את הרעיון לחירות בגלל התכנים שהוא עכשיו חלק מהם. הצעתי לו לשכוח את מה שגדל עליו עד כה ויתחיל ליהנות מהמצב החדש. נראה לי שהוא נרגע מזה קצת".


אבל אם 'זיגי סטארדאסט' היה אלבום מנצח עבור בואי ורונסון כצוות - התקליט הבא, 'אלאדין סיין', שיצא בשנת 1973, כבר לא היה כזה. התרומה של רונסון לתקליט הזה הייתה עצומה, אך הפעם היא כבר לא הייתה ההשפעה המרכזית היחידה בתמונה, כשלהרכב הוכנס פסנתרן קליל האצבעות, מייק גארסון, שרונסון היה זה שבחן אותו להרכב מבלי שיידע מה יקרה בהמשך.


רונסון אף יעץ לגארסון, באופן בו התחרט בהמשך, כי עדיף שינגן בפסנתר כמישהו שלא בא לבצע סשן הקלטה וללכת. גארסון הקשיב, ביצע והפך לחלק בלתי נפרד מ'אלאדין סיין'. בהמשך אותה שנה חש רונסון כי מתחילים לקבל אותו, במחנה של בואי, כמובן מאליו וגם אפילו קצת מיותר.


שאר חבריו של רונסון ללהקת 'העכבישים ממאדים' פוטרו, לאחר שגילו כי גארסון קיבל משכורת גבוהה בהרבה ממה שהם קיבלו. רונסון המשיך עם בואי לאלבום אחרון יחדיו ושמו PINUPS, שיצא בהמשך אותה שנה.


היחסים של בואי ורונסון הצטננו מיום ליום. ההנהלה של בואי הבטיחה לרונסון סוג של פיצוי על המצב הקיים עם פיתוח קריירת סולו משלו. הם הרעיפו עליו משפטים שגרמו לו להאמין כי הם יהפכו אותו לסופרסטאר כאמן סולו. רונסון, שסיים את ענייני הקלטותיו עם בואי באלבום קאברים בשם PIN UPS, מצא את עצמו מקליט בשנת 1973 תקליט סולו, שייקרא SLAUGHTER ON 10TH AVENUE. בואי הסתכל מרחוק, אך ניאות לתת לרונסון כמה שירים.



התקליט הזה, שיצא במרץ 1974, כולל שילוב של גרסאות כיסוי וחומרים מקוריים, ומנגנים בו גם הבסיסט טרבור בולדר (שהיה עם רונסון בלהקת העכבישים ממאדים) והמתופף איינסלי דנבר (שתופף עם רונסון בתקליט של בואי, PIN UPS). השיווק התקשורתי בזמנו היה משומן להפליא, אך התוצרת לא התלבשה היטב על רונסון, ששוכנע כי הוא זמר, פרונטמן, ושהוא יכול להיות אליל הנוער הבא. רונסון האמין לזה לזמן מה, אך סיבוב ההופעות לקידום התקליט הזה הנחית אותו לקרקע והוא התחיל לחשוב שלהיות בחזית כזמר (ולא כגיטריסט) זה לא מה שהוא רוצה לעשות.


ברולינג סטון נכתב על התקליט בביקורת: "אלבום הבכורה של מיק רונסון אינו מציג את הגיטריסט לשעבר של דיוויד בואי כאמן שמוכן לעמוד על שלו. חלק מהשירים נראים כפרודיות ואחרים חסרי מטרה או חסרי בשר. כאילו רונסון וחבריו ידעו שיש להם את כל סממני הכוכבות והמחסום היחיד להשגתה היה הרשמיות בהוצאת אלבום.


השיר LOVE ME TENDER הוא בחירה מוזרה להתחיל תקליט סולו, אבל רונסון שר אותו באדישות רבה. זהו ניצחון של נגינה ועיבוד בגיטרה, אך חסר ביטוי אישי. הוא מצליח, כפי שעשה הנדריקס עם ההמנון האמריקני, להפוך את המגוחך למלכותי. רונסון מציג את הבריטון המפתיע שלו בקטע הזה. למרבה הצער, הוא משתמש בזה לאחר מכן כאפקט: הוא לא יודע איך להנחות שיר עם הקול שלו. השיר PLEASURE MAN הוא כולו אפקטים, המשוטטים בנוף בחיפוש אחר רעיון. המילים של דייויד בואי לשיר MUSIC IS LETHAL דרמטיות וספרותיות מדי עבור המוזיקאי המהותי הזה. שני רצועות מענגות, GROWING UP AND I'M FINE ו-HEY MA GET PA, נכתבו גם על ידי בואי, מה שמרמז שרונסון עדיין במיטבו כשהוא תלוי במעסיקו לשעבר.

מוזיקת ​​הבלט בקטע הנושא היא מרכז האלבום. מכיוון שמדובר ברצועה מתוזמרת ללא שירה, רונסון חוזר למגרש שלו. אילו היה נותן ליצירה היפה הזו לרוץ על פני צד שלם, זה היה מושלם. במקום זאת, יש לנו אלבום שהוא לפעמים טוב, לפעמים רע ובאופן כללי חסר טעם".


בעיתון "קלגרי הראלד" מקנדה נכתב אז בביקורת: "רונסון טוען שהוא יצר את אלבום הסולו הזה כדי לברוח מתסמונת דיוויד בואי וליצור זהות נפרדת. עם זאת, לאלבום הזה יש את השפעתו של בואי מוטבעת בכל חלקיו. לא רק שבואי עזר לכתוב שלוש מהרצועות אלא שהסגנון הווקאלי של רונסון הוא השתקפות המראה של בואי. עם זאת, כשזה מגיע לכלי נגינה, רונסון הוא ברמה משלו. בגיבוי חבריו העכבישים ממאדים, רונסון מוכיח שהוא אכן אחד הגיטריסטים המובילים המובילים בעולם".


בעיתון שפרדס בוש גאזט, מהאמרסמית' אנגליה, נכתב אז בביקורת: "יש פה רגעים מיוחדים אבל אני חושש שמיק רונסון יתקשה מאוד להיפטר מהצל של המאסטר שלו לשעבר, מר בואי המהולל שנותן יד בכתיבת כמה מהשירים והשפעתו בולטת מאוד לאורך העיבודים של האלבום. אבל ההשפעה הכוללת היא די מטומטמת ותזזיתית - רונסון לא רע כגיטריסט אבל בתור סולן הוא לא ממש נחשב. זה קצת כמו קית' ריצ'רדס עושה אלבום בלי מיק ג'אגר".


מיק רונסון: "לא עזבתי את דייויד בואי מרצוני. הוא רצה להפסיק להופיע ולנוח והבנתי כי אם אשאר איתו, אצטרך גם לשבת בצד ולנוח. לא ידעתי כמה זמן הוא מתכנן לנוח. מבחינתי הוא נעצר וזהו. התחלתי לעשות את הדברים שלי, וכשדייויד החליט לחזור לפעילות - לא יכולתי לחזור אליו, כי היומן שלי כבר היה מלא".

סיבוב ההופעות עם בוב דילן הציל את חייו של מיק רונסון. כך טענה אלמנתו, סוזי. רונסון חזר משם בחזרה לזרועותיו המוזיקליות של איאן האנטר (לשעבר הזמר של ללהקת מוט דה הופל) והשניים יצרו יחדיו צלילים חדשים. רונסון הפך למפיק במשרה מלאה ועבד עם ואן מוריסון, ג'ון מלנקאמפ ורוג'ר מגווין.


איאן האנטר: "מיק רונסון הפך להיות מתזמר עסוק, אך הוא גם היה קצת עצלן. הוא נהג לכתוב תזמורים על קופסאות של סיגריות מלבורו. היו לו סיכויים רבים לחזור ולהיות מוזיקאי מוערך מאד, אבל הוא פגש אנשים ברחוב שהציעו לו שטויות וכך מצא את עצמו אפילו מפיק להקת פאנק מקסיקנית חסרת סיכוי. הוא היה נהדר עם מעריצים. הוא נהג להזמינם לשתות תה אצלו וגם החזיר להם טלפונים. הוא משפחה בשבילי. ברור שהיו לנו ויכוחים. יום אחד הוא נעלם באמצע פרויקט שלנו והגיע לשבדיה. צעקתי עליו, אבל הוא השיב לי שמותר לו לפשל פה ושם כי הוא כבר עבד עם בואי ואיתי. מה יכולתי לעשות? צחקתי בקול רם".


בסוף שנות השמונים אובחן רונסון כחולה בסרטן בכבד. הוא לא התייחס לדבר כאל איום ממשי ובמקום לטפל בעצמו, הוא העדיף להתמקד בעבודה מוזיקלית. הוא הספיק להופיע עם בואי על הבמה, במופע לזכרו של פרדי מרקיורי בשנת 1992. הם ביצעו יחדיו את ALL THE YOUNG DUDES, כשרונסון בגיטרה החשמלית, דייויד בואי בסקסופון ואיאן האנטר נותן בשירה. הייתה זו סגירת מעגל קסומה וזו הייתה הפעם האחרונה שמעריציו של מיק רונסון ראו אותו על הבמה.



על המופע הזה הוא סיפר שלושה שבועות לפני מותו: "כל האירוע הזה היה נפלא. זה היה יום קסום עבורי. כולם חייכו זה לזה ומאד שמחתי מהאווירה שהייתה שם. לא הכרתי את פרדי מרקיורי באופן אישי אך אני יודע שהוא הביא המון שימחה לחיים של אנשים רבים. יש כל כך הרבה דברים שגויים בעולם הזה ולהביא שימחה שכזו לחיי אנשים זו פריבילגיה עצומה".


לעיתים הוא נהג להביע את פחדיו מהמחלה לחברתו, הזמרת דנה גילספי: "התנדבתי אז בבית חולים ודיברתי עם מיק רבות על סרטן. אמרתי לו שזו לא בהכרח סופה של הדרך, למרות שסרטן בכבד נחשב לסוף הדרך בהמון מקרים. הוא ניסה כל מיני תרופות טבעיות ואני נתתי לו המון מיצי גזר וירקות אחרים כדי שיוכל לשתות בקלות. הוא החל להרזות באופן מבהיל".


איאן האנטר: "הוא היה רחוק מלהיות בסדר כשעבד עם דייויד (בואי) לתקליט BLACK TIE WHITE NOISE. האמת היא שעדיף לו היה מוותר על העבודה הזו עם בואי ומתרכז בלרפא את עצמו".


רונסון עבד גם באלבום YOUR ARSENAL של מוריסי אך ביקש מהזמר לא לתת לו קרדיט. היה לו את האופי של גיבור הגיטרה שלו, ג'ף בק. השניים נהגו לנגן עבור אחרים מבלי לדרוש קרדיט כשכל צליל שהשניים הפיקו בנפרד, הרעיד עולמות.


ב-29 באפריל 1993 נפרד רונסון מהעולם. הוא לא מת חסר כל אך גם לא היה עשיר כפי שהיה צריך להיות.

איאן האנטר: "מיק קנה לעצמו בית בוודסטוק מהכסף שהרוויח בתקליטים שעשה איתי. אבל המכונית שלו הייתה טויוטה קורולה ישנה, שהמנוע שלה נשמע כמו מייבש שיער".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.








Comentários


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page