top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

מסע הקלטות המרתף של בוב דילן שהפך לנכס תרבותי חשוב

עודכן: 18 ביוני 2023




היה זה המון מזל כשחברי הלהקה, שקראה לעצמה אז בשם THE HAWKS, עברה לגור בשכנות לבוב דילן בוודסטוק. שם הם באמת החלו להתגבש כלהקה, עם מציאת הסאונד היחודי שלהם ובזמנם החופשי. במרתף הבית הם הקימו אולפן בעזרת ציוד שקיבלו בהשאלה משלישיית הפולק פיטר, פול ומארי.

במאמר בבלוג המוסיקה הזה נגלה את תהליך יצירת אחת האלבומים המעניינים יותר בעולם הרוק.


מנהרת זמן כרונולוגית של בוב דילן ולהקת רוק ושמה הבאנד


ב-29 ביולי 1966 נקלע בוב דילן לתאונת אופנוע קשה, כשרכב בוודסטוק. הפציעות לא ברורות (גם עשרות שנים לאחר מכן), הופעות בוטלו ודילן הפך דמות נעלמת ומסתורית.


ב-2 באוגוסט 1966 פורסם בידיעה קטנטנה בניו יורק טיימס: "דילן נפצע בתקלה עם אופנוע. כעת הוא תחת השגחת רופא שמטפל בפצעיו. דובר מטעמו של הזמר מסר שהתקרית תבטל מופע שנקבע ב- YALE BOWL שבניו הייבן". במהלך החודשים הבאים צצו שמועות כי הוא נפצע קשה, התעוור או הפך מעוות. זו התרסקות האופנוע המנותחת ביותר בהיסטוריה של תרבות הפופ, אך קשה היה לאתר פרטים מדויקים. ביוגרפים, עיתונאים ומומחי דילן, חשפו מידע סותר לרוב.


היו שטענו שהשמש סנוורה את עיניו. אחרים טענו שהאופנוע החליק על כתם שמן. היו שאמרו שהוא פשוט התהפך ושבר את הגב. במקורות אחרים הוא קיבל זעזוע מוח.


דילן דיבר על ההתרסקות, אך לעתים קרובות במונחים כלליים. "עברתי תאונת אופנוע ונפגעתי, אבל התאוששתי", כתב בספרו והותיר את הנושא עלום. במהלך השנים הוא ציין שהוא שבר חוליה וחטף זעזוע מוח, אבל לכו תדעו. העמימות סביב תאונה זו סייעה לה לקבל ממדים כמעט מיתיים וללא דיווח משטרתי, אין שום תיעוד רשמי של ההתרסקות.


הנה חלק מידיעה שפורסמה בעולם הקולנוע:


בפברואר 1967 הצטרפו לדילן ארבע חמישיות מלהקת הליווי שלו בהופעות עד התאונה, שנקראה בשם THE HAWKS. אלו הם הגיטריסט רובי רוברטסון, הבסיסט ריק דאנקו, הפסנתרן ריצ'רד מנואל והאורגניסט גארת' האדסון. הם עברו להתגורר בבית שהיה צבוע בצבע ורוד. רוברטסון: "בוב נראה בסדר יחסית, חוץ מסוג של גבס שהיה סביב צווארו".


באביב 1967 דילן כבר מבקר באופן קבוע בבית הוורוד. החברים מנגנים יחדיו קאברים ודילן גם מציע כמה שירים מקוריים.


בקיץ 1967 מקליט דילן חומר חדש עם חבריו. ההקלטות נערכות במרתף הבית הוורוד. המטרה היא לארגן הקלטות דמו לתת לאמנים אחרים, כדי שיקליטו את השירים באופן מקצועי וישלשלו כסף לכיסיו של דילן (ומנהלו, אלברט גרוסמן). האווירה משוחררת בהקלטות ובוב דילן נראה מאד נינוח.


באוגוסט 1967 נרשמו 14 שירים שהוקלטו בחברת מו"לות. באוקטובר 1967 מגיע גם המתופף ליבון הלם לוודסטוק. בעיתון "דיסק" הבריטי מתפרסם מכתבה הדואג של אליין בייטן, שגרה ליד לידס: "בבקשה, בבקשה... למען שמירה על שפיותי. תגידו לי בבקשה מה קורה עם בוב דילן. האם הוא חולה? האם הוא בכלא?".


בנובמבר 1967 משכנע אלברט גרוסמן המנהל את שלישית הפולק, פיטר פול ומארי, להקליט את השיר הראשון מקבוצת שירי המרתף של דילן. זה השיר TOO MUCH OF NOTHING. בינתיים קיבלה הזמרת מריאן פיית'פול תקליט הדגמה עם 14 השירים והיא לוקחת אותו איתה כשהיא יוצאת לנופש בברזיל עם בן זוגה הטרי, מיק ג'אגר. אמנים בריטים אחרים מתחילים להתעניין ולצוד שיר פה ושיר שם ממה שהמו"לים מציעים להם מתוצרת המרתף של דילן.


בדצמבר 1967 יוצא האלבום JOHN WESLEY HARDING של דילן. הוא הוקלט בנאשוויל ואין לו קשר להקלטות המרתף. חודש לאחר מכן מגיעה להקת מנפרד מאן למקום הראשון עם השיר THE MIGHT QUINN. גיטריסט הלהקה, טום מגינס: "הקשבנו לכמה שירים של דילן ומנפרד פנה לאלברט גרוסמן ואמר 'מדוע דילן בחר שבחור אחר עם קול מצחיק ישיר במקומו בהקלטה?'. אלברט הביט עליו במבט מופתע וראו שהוא ניסה לבדוק האם זו מתיחה או לא. בסוף הוא אמר למנפרד שזה בוב ששר".


יום אחד בסוף 1967 או בתחילת 1968, שהתה סאלי גרוסמן בביתה ליד וודסטוק, כאשר גארת' הדסון הופיע בדלתה. האדסון, נגן המקלדת בעל הזקן העבות, סחב עמו עגלה ובתוכה היה מטמון עם סלילי הקלטה, כל אחד בקופסת קרטון עם כתב היד שלו. "זה היה מלא בהקלטות, כולן ניצבו בשורה", נזכרה גרוסמן, אשתו של מנהל בוב דילן המנוח אלברט גרוסמן. "וגארת' אמר שאני צריכה לשמור על ההקלטות האלה, כי הוא ייעלם לזמן מה".


זמרים ולהקות רוק הקליטו משיריו והצליחו


באפריל 1968 הגיעו ג'ולי דריסקול, בריאן אוגר ולהקת הטריניטי למקום החמישי באנגליה עם גרסתם לשיר מהקלטות המרתף, THIS WHEEL'S ON FIRE. הגירסה שלהם היא מכשפת ועשירה בצלילי מלוטרון, האמונד ושירה עתירת בטחון של דריסקול.


השירים ההם של דילן הפכו לאחד הסודות השמורים ביותר של עולם הרוק. "אם זה ישוחרר אי פעם, זה יהיה קלאסיקה", כתב ג'אן וונר ברולינג סטון בשנת 1968, והיה זה הדיווח הראשון על ההקלטות. אז החלטתי לשלוף לכם את הכתבה מהארכיון שלי והנה עוד מדבריו של וונר, שפורסמו ב-22 ביוני 1968, בגליון מס' 12: "חודשיים לפני שהוא נסע לנאשוויל להקליט את ג'ון ווסלי הארדינג, בילה בוב דילן זמן במרתף ביתו שבמדינת ניו יורק. שם הוא עשה הקלטה מחוספסת אך מאוד טובה להקשבה עם שלושה עשר שירים.


יש מספיק חומר והכל טוב מאוד כדי ליצור תקליט חדש לגמרי של בוב דילן, תקליט עם סגנון מובהק משל עצמו. למרות שזה מאוד לא סביר שדילן ירצה להיכנס לאולפן להקליט חומר שכעת הוא בן שבעה או שמונה חודשים, בכל זאת הקלטות אלה יכולות להיות משוחזרות בקלות ולהפוך לתקליט. הרעיון של תקליט מגובש כבר קיים.


לא משנה מה הכוונה המקורית של הדבר, מה שקרה היה שדילן ולהקתו עשו דמואים, אוסף של שירים שעובדו במעורפל והותאמו לאינסטרומנטלים, כדי שאמנים אחרים יבדקו אם הם רוצים להקליט חומר כלשהו. אחד השירים בהקלטה, "קווין האסקימו" או "הקווין האדיר", הגיע למיקום גבוה בסקרי הרדיו בגרסה של הלהקה האנגלית מנפרד מאן. עוד אחד מהם, ואחד הטובים, THIS WHEEL'S ON FIRE, שוחרר זה עתה באנגליה בגרסה של הסולנית הבריטית ג'ולי דריסקול והאורגניסט בריאן אוגר. הגרסה שלהם אמורה להיות די טובה וככל הנראה תצא בקרוב בארצות הברית.


איכות ההקלטה ירודה למדי, זו הייתה עבודה של טייקים ראשונים בערוץ אחד עם כל הכלים שהוקלטו יחד. אבל קולו של דילן ברור ויפה. בנוסף הקלטת עברה כנראה כמה עשרות שיכפולים, שכל אחד מהם איבד קצת יותר מהאיכות".


ביולי 1968 הוציאה להקת הרוק, הבירדס (עם גראם פארסונס בשורותיה) את האלבום הקאנטרי-רוק המפתיע, SWEETHEART OF THE RODEO. בתוכו שני שירים של דילן מהמרתף - YOU AIN'T GOIN' NOWHERE ו- NOTHING WAS DELIEVERED. באותו זמן יוצא האלבום הראשון של THE BAND שנקרא MUSIC FROM BIG PINK, עם עטיפה שצייר דילן. מוזיקאים רבים נופלים שדודים לרגלי האלבום הזה.


בפברואר 1969 יוצא לאור בוטלג של דילן בשם GREAT WHITE WONDER ובתוכו שבעה משירי הקלטות המרתף. חמישה חודשים לאחר מכן שמה להקת הרוק עם ניחוחות הפולק, פיירפורט קונבנשן, את השיר MILLION DOLLAR BASH שחותם את אלבומה, UNHALFBRICKING.


ב-31 באוגוסט 1969 הופיע דילן עם הבאנד באנגליה, בפסטיבל האי ווייט. המונים באים לראותו, כמו גם שלושה חברים של הביטלס. פול מקרטני נעדר כי העדיף להיות בביתו עם אשתו, לינדה.


נו, אז מתי התקליט הזה יצא בסוף?


הקהל הרב צמא להקלטות של דילן והלהקה במרתף ומרגע לרגע גודלת חשיבותן. עד שב-26 ביוני 1975 יצא אלבום כפול בשם THE BASEMENT TAPES, שמחבל באותנטיות המושלמת עם כמה קטעים שבכלל לא הוקלטו במרתף. אבל היי... מה זה משנה, בעצם? עיתון ניו יורק טיימס מכריז על האלבום כ"האלבום הטוב ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית האמריקאית".


חברת התקליטים קולומביה שמחה ביותר על הצלחת אלבום האולפן האחרון של דילן אצלה, BLOOD ON THE TRACKS, ומיהרה להוציא אלבום שירכב על גל הצלחה זה.


אבל כשסוף סוף יצא האלבום, המעריצים שכה שמחו התאכזבו לגלות כי ההקלטות המקוריות של קטעי הלהקה לבדה עברו שיפורים אולפניים עם תוספות עדכניות. עבורם היה זה כחילול הקודש. כמו כן, כמה שירים חשובים ביותר (כמו I SHALL BE RELEASED ו- QUINN THE ESKIMO) לא מצאו את מקומם בהוצאה הרשמית הזו. מעריצי דילן כבר דאגו אז לחפש בוטלגים יקרים עם ההקלטות ההן. האיכות הייתה ירודה יותר אך עבורם כל צליל של דילן היה כאות מאלוהים בכבודו ובעצמו.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? החיפושיות? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.





Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page