תקליט ישראלי - יוני רכטר בין אוקטבות להתכוונות

אז קודם כל, המון תודה לאבנר קנר ויוני רכטר שענו לי בכיף גדול על השאלות ששאלתי אותם כשהם משלימים לי פרטי מידע חשובים.

אני נחשפתי לראשונה לתקליט של 14 אוקטבות בתחילת שנות התשעים. זה היה אחרי שכבר חרשתי לעומק את תקליט הסולו הראשון של רכטר, "התכוונות", ולא ידעתי שהיה לו גם פרויקט שכזה לפני כן. מה לעשות? האינטרנט עוד לא היה קיים אז וכל בדל מידע קיבלתי מהרדיו, העיתון והטלוויזיה – ובהם לא שמעתי על הדבר הזה. במהלך שיטוטיי הרגילים בחנויות תקליטים בתל אביב, הגעתי גם לחנות תקליטים בשם "אלגרו" בשינקין בתל אביב, ושם צץ מולי התקליט והיה לי כהפתעה גמורה. לא ידעתי שליוני רכטר היה תקליט שכזה! מיד אספתי אותו לחיקי ויצאתי חזרה עם המון תשוקה להגיע כבר הביתה ולהניח את התקליט על צלחת הפטיפון. התאהבתי בו מיד.

הכוכבים המרכזיים בסיפור שלנו הם שני אנשים, שהם גם קלידנים, זמרים ומלחינים ישראלים. אלו הם יוני רכטר ואבנר קנר; שניים שהכירו עוד בגיל 16 כששיחקו כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. שנים לאחר מכן הם נפגשו שוב, הפעם באקדמיה למוסיקה בה הם למדו, והעלו רעיון ליצור משהו יחדיו.

יונתן (יוני) רכטר, יליד תל אביב, גילה את אהבתו למוזיקה בגיל צעיר. הוא החל ללמוד פסנתר בגיל שבע, אך ההחלטה להפוך למוזיקאי התגבשה רק בגיל 12, עם גילוי הביטלס. כבר בגיל 15 או 16, בעודו תלמיד תיכון, הלחין את מה שיהפוך לאחת הקלאסיקות הישראליות – "דמעות של מלאכים", למילים שכתב חברו לכיתה, דן מינסטר. שיר זה אף הוקלט בגרסה ראשונית בשנת 1971 על ידי שלישיית "אף אוזן גרון".  

שירותו הצבאי של רכטר עבר עליו בלהקת חיל התותחנים ובצוות הווי תותחנים, שם החל להתבלט גם כמלחין, בנוסף להיותו קלידן. בתקופה זו הוקלטו לראשונה לחניו לשירים כמו "ברד ירד", "דרור יקרא" ו"מול הים". בשנת 1972 הוא נענה להזמנתו של דני סנדרסון והצטרף (לאחר לבטים, כי רצה ללמוד ארכיטקטורה כמו אבא שלו) ללהקת כוורת, שהייתה אז בתחילת דרכה. כוונתו המקורית הייתה להישאר חצי שנה בלבד ולשוב ללימודי אדריכלות, אך הוא נשאר בלהקה עד פירוקה בשנת 1976.

אבנר קנר, יליד ירושלים, חלק עם רכטר היכרות מוקדמת עוד מימי הנעורים, כאשר הם שיחקו יחד כדורסל בקבוצות הנוער של הפועל תל אביב. קשר אישי זה קדם לשותפותם המוזיקלית הפורמלית. דרכיהם הצטלבו שוב מאוחר יותר, על ספסל הלימודים בפקולטה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב. מעניין לציין כי בדומה לבני דורם אחרים כמו שם טוב לוי ושלמה גרוניך, גם רכטר וגם קנר עזבו את האקדמיה לפני סיום התואר, ככל הנראה מתוך רצון להתמקד בעשייה מוזיקלית מעשית. רכטר וקנר גילו משיכה משותפת לסצנת הרוק המתקדם שהחלה להתפתח בעולם וציינו במפורש את להקת ג'נטל ג'יאנט הבריטית כמקור השראה מרכזי. קנר: "ראינו שאנחנו פורחים יחד מבחינה מוזיקלית, וזה היה שונה משאר העיסוקים שעשינו כל אחד לחוד".

הבשורה על הבשורה החדשה במוזיקה צצה בעיתון להיטון, בספטמבר 1974. אז יוני רכטר היה עסוק מאד עם להקת כוורת, שכבר הספיקה להוציא שני תקליטים, להופיע באירוויזיון ולהופיע המון הופעות בארצנו, בתוכניתה הראשונה ושמה "סיפורי פוגי".

כך נכתב בלהיטון, בספטמבר 1974: "יוני רכטר, אורגניסט להקת כוורת, ייצא בקרוב בתוכנית משותפת עם הפסנתרן אבנר קנר. השניים מתכננים להגיש תוכנית מגוונת שתכלול נגינת קטעי מוסיקה חדשה (בחלקה מפרי עטם), קטעי מוסיקה קלאסית וכן שירים שחיברו בעצמם. יוני יופיע בערבים הפנויים שלו מהופעותיו בלהקת כוורת. אבנר קנר התפרסם לראשונה כשחיבר לצמד הדודאים את השיר "לא נדע הלילה", שזכה לפני מספר שנים במקום השלישי בפסטיבל הזמר. לאחרונה שימש כפסנתרן המלווה של ההצגה 'המלחמה האחרונה'. את המופע יפיק האמרגן אשר ביטנסקי".

ביטנסקי, לפני כן גיטריסט שהפך להיות אמרגן, ביקש לעשות הרכב שיהיה מפגש צמרת של מוסיקאים. כדי לממן את המיזם שלו, הוא היה ממקימי חומוסיה ושמה "חומוס אשכרה" בתל אביב. בין ניגוב צלחת אחת לשנייה – נוספו עוד מצלצלים להקמת מיזם של מוסיקה ישראלית מתקדמת.

רכטר וקנר מצרפים אליהם את המתופף זהר לוי, לשעבר חבר להקות זהר השביעי, כיף התקווה הטובה ואחרית הימים. אבנר קנר סיפר לי שהוא הכיר את זהר כששניהם ניגנו, לפני כן, בהצגת ילדים. השלושה עבדו יחדיו על שירים מקוריים כמו גם עיבודים ליצירות של מלחין הרגטיים, סקוט ג'ופלין, המלחין הקלאסי יוהאן סבסטיאן באך והפסנתרן והמלחין אנדרה פרווין. הם הקליטו שירים באולפני טריטון בתל אביב. באופן מפתיע למדי, בהתחשב במורכבות המוזיקלית, תהליך ההקלטה עצמו היה קצר מאוד – עם 50 שעות אולפן יקרות בלבד. החיפזון בהקלטה הביא את קנר להגיד, שנים לאחר מכן, שהיה מקליט את האלבום בצורה טכנית מוצלחת יותר מבחינת מיקס ועריכה, ותיאר את הסאונד ככזה שמעיד על כך ש"ילדים" כתבו אותו, למרות הכישרון והאנרגיה.

בינואר 1975 כבר הופיע ההרכב, פה ושם. עם זאת, יוני עדיין עסוק מדי עם להקת כוורת והזמן לטפל ב-14 אוקטבות היה מוגבל. בינתיים הוצג השיר "כשאור דולק בחלונך" בפינה לשיפוטכם במצעד של קול ישראל אך לא הצליח לטפס משם אל המצעד עצמו.

ב-9 באפריל 1975 הוצג שיר נוסף של 14 אוקטבות בפינה לשיפוטכם של קול ישראל. זה הוא "דמעות של מלאכים" שהלחין יוני רכטר בגיל 15 למילים שנכתבו על ידי חברו לספסל הלימודים, דן מינסטר. השיר הזה, כקודמו, לא נהצליח להיכנס למצעד הפזמונים אז. זו לא הפעם הראשונה שהשיר קיבל ביצוע מוקלט, כשבשנת 1971 היו אלו חברי שלישיית אף אוזן גרון (יובל דור, קיקי רוטשטיין ועמי מנדלמן) שהקליטו את זה. יוני ניגן בהקלטה ההיא בפסנתר.

ביוני 1975 יצא שיר חדש לרדיו ושמו "אומקא גומקא". מה הפירוש של השיר הזה? בשביל זה שאלתי את אבנר קנר: "אין לאומקא גומקא שום משמעות עמוקה. לפני כמה שנים יוני אירח אותי בפסטיבל הפסנתר ושם עשינו מין מערכון קטן ומצחיק. סיפרנו שבתקופה ההיא כשעשינו את התקליט, עוד היינו רוכבים על גמלים לאולפן אחרי שהיינו מייבשים ביצות. אז לגמל של יוני קראו אומקא ולזה שלי גומקא. זו בדיחה כמובן". השיר הזה הצליח להיכנס אל המצעד של גלי צה"ל אך לא טיפס אל המקומות הגבוהים בו.

באוגוסט 1975 יצא התקליט היחיד של 14 אוקטבות לחנויות התקליטים.

בהמשך הוא יצא גם עם עטיפה קדמית שונה שתמונת העטיפה שלה צולמה עם השניים בבית קפה ברחוב בן יהודה, בתל אביב. בעיתון להיטון נכתב אז, תוך אזכור תקליט חדש: "הרכב הרוק המתקדם המוכר ביותר בארץ, הוא ללא ספק ההרכב המהפכני של להקת 14 אוקטבות, שחבריה הם יוני רכטר ואבנר קנר, המנגנים על כלי קלידים שונים, והמתופף זהר לוי. השלושה מוכרים מהרכבי רוק וג'אז ידועים, כלהקת כוורת ולהקת אחרית הימים. להקת 14 אוקטבות היא להקת הרוק המתקדם הישראלית היחידה שהקליטה אלבום שלם, שממנו אפשר לעמוד על המוסיקה המיוחדת של הלהקה. לדעת מעריצי ההרכב, המוסיקה שלהם מיועדת בעיקר לקהל מתקדם אנין-טעם, והיא מאוד מסובכת להאזנה.

לדברי יוני רכטר: "האנשים בהרכב חותרים לכנות ללא זיופים וחינחונים, ויוצרים לפי תכתיבים של עצמם ולא לפי שום תכתיבים אחרים. אינני חושב שהמוסיקה מסובכת, אך גם אינה פשוטה. זהו, למעשה, סיכום של מה שכל אחד מאתנו קלט עד עתה'. עצם העובדה שהרכב כה יוצא-דופן ומסובך כמו זה זוכה לאהדה מרובה בקרב הקהל הצעיר מעידה על כך שיש עתיד לרוק ישראלי. אז תנו צ'אנס לרוק הישראלי".

אורחים בהקלטת התקליט של 14 אוקטבות: אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, שלמה גרוניך, אפרים שמיר ועוד. על התקליט סיפר לי אבנר קנר: "היה נפלא להקליט אותו. שנינו היינו חסרי נסיון באופן בולט, אני חושב ששומעים את זה בסאונד של התקליט, אבל התקליט מלא רעיונות מוסיקליים יפים בשפע. ככה אני מסתכל על זה היום".

אז הקלידן שבי רצה לדעת מה היה הקטע בתקליט שיוני רכטר חש בו הכי מאותגר, מבחינת נגינה. אז שאלתי אותו והנה תשובתו: "בכל אחד מהקטעים היה משהו מאתגר מסוג אחר. לכן קשה לתת קטע אחד. אולי, אם הייתי נאלץ לבחור, זה היה הקטע 'שבע פי שלוש'..." כמו כן שאלתי את יוני בנוגע למלוטרון שצליליו נמצאים בשיר "לא טוב היות האדם לבדו". הנה תשובתו: "נראה לי הגיוני שזה אותו מלוטרון שהיה אז באולפני טריטון והשתמשתי בו גם בהקלטת 'פוגי בפיתה' של כוורת". כמה שונה הגרסה הדרמטית והג'נטל ג'יאנטית של רכטר וקנר פה לעומת הגרסה הקצבית הקלילה שרקח מתי כספי לאותן מילים ועם השירה של יהודית רביץ ודני ליטני.

בסוף הצד הראשון של התקליט יש גם שיר באנגלית, TO BE ALONE. את המילים כתב אורי שמיר והלחן שימש מאוחר יותר, עם מילים חדשות בעברית מאת אריק איינשטיין, לשיר "לא היה מה שהיה", שנכלל בתקליט "האהבה פנים רבות לה" שיצא 1976 בשנת 1976.

במעריב פורסמה על התקליט הביקורת הזו: "פעילותה הרציפה של להקת 14 אוקטבות הופסקה בעת האחרונה בשל השתתפותו של יוני רכטר בכוורת. אולם ההרכב המשובח הזה, שהגיש מספר הופעות קטן בלבד, ככר הספיק להוציא תקליט אריך נגן. אבנר קנר ויוני רכטר חיברו את כל הלחנים והעיבודים, וזהר לוי מלווה בתופים ואף מזמר. הגם שהמוצר אינו מגובש דיו, יש בו קטעים ("קטע איתי'', דמעות של מלאכים", "שבע פי שלוש") המעידים על כשרון המתבטא בהמצאות מקוריות ובביצוע כמעט מושלם. אבנר ויוני, שני תלמידי האקדמיה למוסיקה בת"א, מבליטים כאן את יכולתם ואת שיתוף הפעולה בטכניקת נגינה, בהרמוניות מורכבות, במעברים מעניינים ובהומור פרטי. ההקלטה עשתה, לדעתי, שרות לשניים בכך שהסתירה פגמים בצורת ההגשה ובשירה שהורגשו בהופעה. ניכר כאן פוטנציאל, אף גבוה, והשאלה היא, האם השניים יוכלו להתמיד בדרכם".

גם השיר "הסבון שבמקלחת" הוצג אז בפינה לשיפוטכם, של מצעד הגל הקל, כשבינתיים שירים אחרים שרכטר ניגן בהם כבשו את צמרת המצעד ואת המקום השישי.

היו גם הופעות של ארבע עשרה אוקטבות. אבנר קנר תיאר הופעות רבות שקיימו השניים בקיבוצים, שם הקהל התקשה לעכל את המוזיקה המאתגרת. חלק ניכר מהקהל נטש את ההופעה באמצע, אך המעטים שנשארו היו נלהבים ומלאי הערכה.

כשהכל זורם!

באוקטובר 1975 קיבלו רכטר וקנר את ההזדמנות להופיע בתוכנית בשם "הכל זורם". זהר לוי כבר לא היה שם. זה היה מופע עם במה למוזיקה חיה שהתקיים במוזיאון תל אביב והוקלט על ידי גלי צה"ל. לצד רכטר וקנר עמדו על הבמה גם הפסנתרן משה זורמן, הבסיסט אבנר יפעת, החלילן שם טוב לוי, המתופף ג'רי גרבל והגיטריסט יצחק קלפטר. זמרים ישראלים שנתנו את קולם בפרויקט היו עדי עציון-זק, גידי גוב, אפרים שמיר ושלמה ידוב. בנוסף, הייתה גם רביעיית כלי מיתר עם הכנרית באה שרון-קרישן, הכנר אמיר שיף, נגן הויולה דן הנדלסמן והצ'לן יאן רדז'ינסקי.

סדר הקטעים במופע היה כזה:

שבע פי שלוש (מאת רכטר וקנר)

קטע איתי (מאת רכטר וקנר)

לך לשלום (לחן של משה זורמן למילים של ברטולד ברכט שתורגמו על ידי נתן זך)

המוות בקצה מחשבותיי (מילים: גידי רוזנטל ז"ל / לחן: אבנר קנר)

לא טוב היות האדם לבדו (מילים: נתן זך / לחן: רכטר וקנר)

קוראל עם וריאציות לפי נעימת "העיר באפור" מאת נעמי שמר (מאת דניאל שליט)

כן יאבדו (לחן של יאן רדז'ינסקי לפי א. גבעון)

תמונה (מאת יצחק קלפטר)

נמרוד (מאת רכטר וקלפטר)

(הפסקה בהופעה לפני חצי שני)

פה מינור (מאת רכטר וקנר)

נוקטורנו (מאת קנר)

בקצה השדה (מאת קנר לפי שיר של יהודה עמיחי)

אלגיה מרוקנת (מאת משה זורמן למילים של מאיר ויזלטיר)

כשצלצלת (מאת קנר לשיר של נתן זך)

קונצ'רזוטא (מאת רכטר)

סוף דבר (מאת דניאל שליט)

מטרת המופע הייתה להפיל את המחיצות בין סוגים שונים של מוסיקה וסוגים שונים של מוסיקאים. החזרות לקראתו נמשכו כמה חודשים עם הרבה תיקונים ושיפורים. על הצד המוסיקלי הופקד דניאל שליט והרבה תקוות נתלו בערב זה.

אבל למרות ההבטחה הגדולה והצלחת אותו ערב, 14 אוקטבות לא המשיכו לתקליט שני. מדוע נבצר מאיתנו עוד תקליט משובח של מוסיקה ישראלית? אבנר קנר נתן לי הסבר: "שנינו הפכנו עסוקים מיד אחרי זה עם אריק איינשטיין, ומשם דברים התגלגלו. אחרי שנים קצת נפגשנו על האפשרות לעשות אלבום שני, אבל זה לא יצא לפועל". כך פיספסנו את ההזדמנות לקבל עוד טעימה של להקת רוק חשובה שיצרה ללא פשרות.

ההתכוונות של יוני!

עד שנת 1979, יוני רכטר הספיק לצבור קילומטרז' מרשים: הוא היה הקלידן של להקת כוורת האגדית, שותף לצמד "ארבע עשרה אוקטבות" והרוח המוזיקלית מאחורי תקליט הילדים פורץ הדרך "הכבש השישה עשר". בנוסף, הוא הטביע את חותמו על יצירות מכוננות של אמנים אחרים, בעיקר דרך שיתופי פעולה פוריים עם אריק איינשטיין ("האהבה פנים רבות לה", הלחנת "עטור מצחך") ועם גידי גוב ("תקליט ראשון"). באותה שנה הוא העלה מופע משותף עם יהודית רביץ, "באופן קבוע וחד פעמי", שגם יצא כתקליט. הבחירה להוציא תקליט סולו ראשון דווקא בנקודה זו, בגיל 27, לא הייתה מובנת מאליה. יוני גילה אז לידיעות אחרונות: "היו לי התלבטויות רבות בנוגע לצד המוסיקלי. בכוונה כתבתי חומר חדש מפני שאינני אוהב דגירה. הכי חשוב זה ליצור כל הזמן. אסור לסמוך על הישגי העבר. תמיד צריך לחדש. הרגשתי אחריות לעשות דברים שאני מתכוון אליהם ושיש מאחוריהם משמעות. משום כך היה ברור לי ששם התקליט יהיה 'התכוונות'...".

מרכיב מרכזי בפילוסופיה זו היה ההחלטה המודעת ליצור מתוך חופש אמנותי מוחלט, ללא תכתיבים מסחריים. המפיק דודו אלהרר העניק לרכטר יד חופשית לחלוטין, והשיקול המסחרי כלל לא עמד על הפרק. רכטר ידע מראש שהחומרים מורכבים, וששילובם של שלושה קטעים אינסטרומנטליים מתוך עשרה אינו מתכון להצלחה מסחרית מיידית. עבור אמן שכבר טעם הצלחה מסחרית בעבר, הבחירה בדרך זו לא נבעה מחוסר הבנה של כללי המשחק, אלא מהצהרת עצמאות אמנותית. התוצאה הייתה מרקם מוזיקלי עשיר ומורכב, ששילב בין מלודיות נגישות והרמוניות מתוחכמות שהושפעו מג'אז ומוזיקה קלאסית, לבין מבנים ועושר שהדהדו את הרוק המתקדם.

הבחירה באולפני טריטון כמקום ההקלטה לא הייתה מקרית. טריטון, ששכנו אז על גבול רמת גן ובני ברק, נחשבו לאחד האולפנים המובילים אז. לא הייתה כל כוונה להתפשר על איכות ההפקה והצליל. האלבום התאפיין באנסמבל נגנים מרשים, שנבחר בקפידה על ידי רכטר. אלו היו ה"מי ומי" בצמרת המוזיקה הישראלית של אז. העבודה על התקליט ארכה חודשים רבים והדבר הביא גם להשקעה כספית רבה בו.

שיר בולט בתקליט, למרות הטון המינורי שבו, הוא "זה כל מה שיש", שנכתב במקור על ידי רכטר עם עלי מוהר, יחד עם שיר נוסף - "שוב היא כאן", עבור מחזמר שמוהר כתב עם אורי קליין בשנת 1977, אך נגנז.

למרות מורכבותו ההרמונית (שימו לב איך סולו הפסנתר באמצע משנה את סולם השיר לגמרי ובסוף מחזיר באופן יפהפה לסולם המקורי) השיר הפך עם השנים לאחד הלהיטים המזוהים ביותר עם רכטר. "לא מכירים" מביא יכולתו של רכטר לשלב לחן מורכב ומפתיע עם טקסט הומוריסטי ויומיומי של מוהר, המתאר סיטואציה מביכה של ניסיון חיזור כושל ("היא הכניסה לי מרפק / ואמרה לי מה אתה חושב / שמע אנחנו כלל לא מכירים" ). יוני סיפר לי: "הפתיחה של השיר הזה היא חלק משיר שכולו בקצבים משתנים. מדי פעם אני מלחין שירים או מוזיקה בקצבים לא סימטריים. אני גם אוהב לאלתר בקצבים כאלו". לא חסרות פנינים בתקליט הזה. "הלילה בחלום" הדרמטי שסוגר את הצד הראשון, "לילה ויום" הקסום שחותם את התקליט כולו וגם שלושה קטעים אינסטרומנטליים שכה שנים זה מזה - "התכוונות" המתוזמר כולל את שם טוב לוי בחליל ונגנים מהפילהרמונית. "בתנועה מתמדת" הוא קטע דינמי ואנרגטי בעל אופי ג'אזי-פרוגרסיבי מובהק. הוא כולל את שם טוב לוי בחליל, ארנון פלטי בבס ואת המתופף אהרלה קמינסקי. "פנטסיה" משלב את החליל של לוי עם תזמור כלי קשת, אבוב וקרן יער מנגני הפילהרמונית, והוא יוצר אווירה חלומית. יוני סיפר: "יש בו אווירה דמיונית שלקחה אותי לבחור בשם זה עבורו"

את עטיפת התקליט המיוחדת עיצבה אחותו של רכטר, מיכל לויט שסיפרה שהיא חלמה את הדימוי הזה. העטיפה הפכה עם השנים לאייקונית לא פחות מהמוזיקה עצמה. היא מציגה את יוני יושב ליד פסנתר כנף, כשגבו מופנה אל המצלמה והוא מואר באור רך. הקונספט מאחורי העטיפה לא היה מקרי. יוני עצמו הסביר שהבחירה להציג את גבו, בין אם הייתה מודעת לחלוטין או לא, שיקפה את תחושתו באותה עת: רצון לחשוף את המוזיקה שלו, ולא את עצמו כאמן או כאישיות. בניגוד למקובל בעטיפות אלבומים, המדגישות לרוב את פני האמן, כאן הדגש הוא על פעולת היצירה, על הקשר בין המוזיקאי לכלי שלו. העטיפה הזו תמיד מזכירה לי עטיפה של תקליט שיצא בתחילת הסבנטיז לאמן בשם טוד ראנדגרן - RUNT: THE BALLAD OF TODD RUNGREN. רק שאצל ראנדגרן יש גם חבל תליה סביב ראשו. הצילום של עטיפת "התכוונות" בוצע באולפני טריטון על ידי בת דודתם של יוני ומיכל, הצלמת תמי פרי (כיום תמי פורת). צילום העטיפה האחורית עם יוני נעשה על ידי יעקב אגור.

האלבום "התכוונות" לא זכה להצלחה מסחרית עם צאתו, ולא נמכר היטב בתחילת דרכו. בין כה רכטר לא התעניין בשוק המסחרי. אלילי רוק פחות עניינו אותו, אלא אמנים שמביאים את הרגש שלהם. בזמנו היו אלו אמני ג'אז וקלאסי (כמו גם הביטלס, מעולם מוזיקת הרוק והפופ) שמילאו את לבו. יצא לי לשבת עם יוני, כמה פעמים, ולדבר איתו על מוסיקה לעומק. אז שמתי לב שכשדיברנו על, למשל, טריו הג'אז האלמותי של ביל אוונס - עיניו נדלקו יותר מהרגע כששמו של ג'ימי הנדריקס עלה בשיחתנו. זה אומר הכל.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459