top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

להקת גזוז - סיפור של פסקול ישראלי תוסס

עודכן: 16 בדצמ׳ 2023



אני זוכר היטב את היום בשנת 1979, כשהייתי ילד קטן ואבי היקר לקח אותי לעיר הנוער בגני התערוכה בתל אביב. שם, בשעת צהריים (או אולי אחר הצהריים - אבל אני זוכר שעדיין היה אור), הופיעו מולי חברי להקת גזוז. כבר הכרתי אז את כל שירי תקליטה הראשון של הלהקה (השני טרם יצא) ובאופן מוזר אני לא זוכר כלל איך ההופעה נשמעה. אני רק זוכר את גידי גוב ואת מזי כהן עם משקפי שמש על הבמה והם לא נראו מרוצים. זה הדבר היחיד שאני זוכר, אוף! נו, הייתי ילד קטן ואלוהים לפעמים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים (או למי שעדיין יש לו שיני חלב). מאז, נפגשתי עם רוב חברי הלהקה ושוחחתי עמם לא מעט על גזוז, להקה שחרטה, לדעתי, שריטה עמוקה בתרבות המוסיקה הישראלית ומהווה עוד אבן דרך חשובה מאד במוסיקליות המופלאה של דני סנדרסון. אז עכשיו, תרשו לי להביא לכם פה, בבלוג המוסיקה שלי, את הסיפור שרבים מכם לא הכירו. סיפור עם המון בועות. סיפור תוסס. סיפורה של להקה שהלהיבה מדינה שלמה והתפרקה, לדעתי, מוקדם מדי.


בואו נצא לדרך...



רבים ציפו, מיד עם פירוקה של להקת כוורת בשנת 1976, שדווקא דני סנדרסון יהיה הראשון מחבריה שיוציא תקליט סולו או יקים להקה חדשה. בינתיים, יוני רכטר פנה לעבוד עם אריק איינשטיין ולהשלים שנה רביעית בלימודי האקדמיה למוסיקה, אפרים שמיר שר בהופעות עם אריק איינשטיין (ורכטר) ולאחר מכן הקליט תקליט עם אשתו, אסתר שמיר. מאיר פניגשטיין ניסה את דרכו עם אריאל זילבר אך במהרה פנה משם לבדוק את תחום הקולנוע ומצא הצלחה עם הסרט "דודה קלרה". יצחק קלפטר ניגן בהצגה "קריזה" של תיאטרון חיפה, אסף חומרים לתקליט סולו (שלא יצא) וניסה לעבוד עם צוות ההצגה "שיחות סלון" אך במהלך ההכנות נקלע למשבר ונאלץ לעזוב את תעשיית המוסיקה כדי להתאושש בקיבוץ עין המפרץ. דני סנדרסון בא לעזור, עיבד מחדש שירים בהצגה וצירף לצוות את המתופף איקי לוי. את קלפטר החליף דייויד ברוזה.


גידי גוב ניסה למצוא פרנסה טובה עם שלישיית "פרנסה טובה" (לצד יהודית רביץ ושמוליק בילו) אך העסק התקפל במהרה והוא פנה לתחום הסרטים, כשתפקידו הראשון היה בסרט "מסע אלונקות".


דני סנדרסון לקח את הדברים לאט. במקום להוציא תקליט הוא בחר להוציא ספר ראשון, "נחירה פומבית" ובו כתיבה נהדרת שמזכירה מאד את הדברים שכתב ללהקת כוורת. סנדרסון בראיון בשנת 1979: "זה היה אוסף של סיפורים שרצינו לעשות בלהקת כוורת אבל לא יכולנו. זה פשוט וריאציות של סיפורי פוגי. קצת מורחב יותר, קצת יותר מתעמק".


ביוני 1977 נודע כי גידי גוב הצטרף לצוות שיצלם סרט העוסק בהוויי של הלהקות הצבאיות הישראליות. הבמאי הוא אבי נשר, שלמד לפני כן לביים סרטים בארה"ב. גם מאיר פניגשטיין השתתף בסרט זה.


בספטמבר 1977 יצא שיר הסולו הראשון של גידי שהופק באופן עצמאי - "הו, איזה לילה" שכתב דני מינסטר והלחין יוני רכטר. מדובר בשיר יקר מבחינת הפקה - 30,000 לירות!


נתקדם טיפה קדימה; בדצמבר 1977 מסר סנדרסון לעיתונות שלמרות השמועות, להקת כוורת לא תקום לתחיה ושהוא עוסק בהקמת להקה חדשה. אז נודע גם שהאמרגן, אברהם דשא פשנל, יהיה שותף בעסק הזה ושמדובר בלהקה אף גדולה יותר מכוורת, מבחינת כוח אדם. כמו בלהקת כוורת, בה ביקש דני לצרף זמרת (לפני שההרכב התקבע על מין זכרי בלבד) - גם הפעם הוא רצה קול נשי שישיר משיריו ויצא למסע חיפוש אחר הזמרת המתאימה.


בינתיים, כשביומנו היומי אין תאריכים ובהם הופעות, סנדרסון ראה בזה תקופה לריענון הכוחות, לחישוב מסלול מוסיקלי מחדש והקלטת הקלטות דמו באנגלית. הוא גם פנה גם לכתוב ג'ינגל לחנות שטיחים שפעלה בבית מרס, ברחוב הרצל 158, בתל אביב. את ההקלטה הוא עשה באולפני טריטון כשהזמר הראשי בהקלטה הוא עודד בן חור, דני מספק קולות רקע וגיטרה, אברהם סלמן פרט במיתרי הקאנון ויחד עמם היו בהקלטה עוד שני נגני כלי הקשה מהתזמורת של זוזו מוסא, עמה עבד סנדרסון בהצלחה בעבר (בהקלטה הראשונה של "התמנון האיטר" וגם בהקלטה הידועה יותר שיצאה, בשנת 1974, בתקליט של להקת כוורת, "פוגי בפיתה"). התוצאה - ג'ינגל שהוא קלאסיקה. מילים שמזכירות את שירי להקת כוורת, עיבוד מזרח-מערב משובב נפש ופזמון קליט שכולם יכולים לשיר. אכן "קולות של שטיח".


ב-9 באפריל 1978 נחתם, בשעה טובה, הסכם השותפות בין סנדרסון ופשנל. בחוזה סוכם על שותפות שווה בין שני אלו. סנדרסון אמור לכתוב את כל השירים וקטעי המעבר כשהוא משמש גם כמנהל המוסיקלי הבלעדי. שם הלהקה שיימצא המתאים, יהיה שייך באופן שווה לשני השותפים עד סיומה של פעילות הלהקה הזו. פשנל התחייב בחוזה לממן את הוצאות הקמת עסק הלהקה והוצאות אלה יוחזרו אליו מההכנסות הראשונות. בחוזה נאמר גם, למען הסר ספק, שסנדרסון ופשנל יהיו שותפים באופן שווה גם להפסדי הלהקה, אם יהיו כאלו. בנוגע להפקת תקליטים, לפי החוזה - סנדרסון יקבל 45% מהמכירות לאחר כיסוי הוצאות, אולפני טריטון יקבלו 25% ופשנל יקבל 35%.


הראשונים להצטרף ללהקה בשבלבי בנייתה היה גידי גוב. אחת הזמרות הראשונות שנשקלה להצטרף הייתה ג'וזי כץ. כך היא סיפרה לי: "מאד שמחתי שדני הציע לי להשתתף בלהקה החדשה שלו והגעתי לערוך חזרה במרתף בניין המשרד של פשנל, ברחוב דיזנגוף בתל אביב. אבל במהלך החזרה קרה משהו; הדלת לפתע נפתחה וכל העיניים הופנו למי שעמד בפתח. זה היה שמוליק (קראוס). דני מיד סינן, 'מה הוא עושה פה?' ולפי המבט בעיניו הבנתי שעליי לצאת משם תיכף ומיד. זה טירפד כל סיכוי שלי להצטרף ללהקה. שמוליק, גם הפעם, הצליח להרוס לי".


בעיתונות נמסרה אז גרסה שונה...


במרץ 1978 ניסה גידי את מזלו בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "שלוש בלילה בעיר" היפה והג'אזי, שלא הצליח בפסטיבל אך נותר כפנינה מוזיקלית. בהמשך אותה שנה, או ליתר דיוק - באוגוסט 1978 - יצא תקליט הסולו הראשון של גידי. שמו הוא כשם הזמר אך מאז רבים מכנים אותו "תקליט הפרפרים". כן, לא נשכח שבאותה שנה גידי גם נהנה מהכנת תקליט ילדים יחיד במינו - "הכבש השישה עשר".



בתחילה חשב סנדרסון לקרוא ללהקתו החדשה בשם "קיפוד". זאת עד שיצחק קלפטר בא עם הצעה אחרת - "גזוז".




בינתיים נערכו חיפושים רבים אחרי זמרת ללהקה החדשה של סנדרסון וגוב. הם ראיינו הרבה מהן, חלקן ידועות וחלקן לא, עד שהגיעה זמרת בת 20, לשעבר מצוות הווי פיקוד מרכז, ששמה מזי כהן. סנדרסון נשם לרווחה. "זה היה תהליך מתיש", הוא הודה בזמנו. "מזי היא הפרח של הלהקה".



מזי מאד חששה לקראת השיחרור שלה מהצבא. היא לא ידעה מה תהיה דרכה משם והלאה. היא רצתה לשיר, אבל לאן פונים עם זה? החשש הסתיים כשבבית הוריה צלצל הטלפון ומעבר לקו נשמע קולו של סנדרסון. הוא קיבל את המספר שלה מהווי ובידור. הוא הזמין את מזי לבוא ולהיבחן ללהקתו החדשה. היא הגיעה לתל אביב, שרה מולו שני שירים - אחד של קרול קינג ואחד של מתי כספי. לאחר מכן הוא שר לה שיר חדש שכתב וביקש ממנה לשיר אותו מולו. לאחר מכן הוא אמר לה שיש לו לבחון עוד לא מעט זמרות וכעבור שבוע הוא בישר לה שהיא התקבלה.


נגנים נוספים צורפו ללהקה החדשה: מוטי דיכנה (בס ושירה) ששירת בצוות הווי שריון, נטל חלק באמצע הסבנטיז בהפקה עברית לשירי הביטלס וניגן בס במופע של אריק איינשטיין, "אנשים אוהבים לשיר".


דני פאר (קלידים) היה בלהקת הנח"ל ובהמשך ניגן בפסנתר בהצגה "שיחות סלון".


שלמה חממי (תופים) היה לפני כן חבר בלהקת "גברת תפוח" שליוותה את שלמה ארצי והוא האחרון שצורף ללהקת גזוז.


ויש גם שלישיית סקסופוניסטים...

מאיר שפיזר (לשעבר בתזמורת חיל האוויר)



זיו בן (לשעבר בתזמורת צה"ל והביג בנד של מל קלר)



וגרי רזניק (שעלה זמן קצר לפני כן ממזרח אירופה). סנדרסון אמר אז: "הוא רק שנה בארץ וכבר מנגן בעברית!"





ההרכב החדש מיד פצח בחזרות. סנדרסון סיפר לי: "רציתי להתרחק כמה שיותר מהצליל של להקת כוורת וכשהייתי בארה"ב, ראיתי להקה נהדרת בשם HOUSE OF BLUES. הצליל שהיה לה הוא שגרם לי לקבע בראשי את הסאונד ללהקת גזוז". שינוי מהותי נוסף בצליל של סנדרסון בא עם החלפת גיטרת הגיבסון SG מימי להקת כוורת בפריטה בגיטרת פנדר טלקאסטר.



ששש... מקליטים בטריטון.


באוקטובר 1978 יצא לרדיו השיר הראשון של להקת גזוז - "תשע בכיכר". סנדרסון המשיך לרקוח שירים חדשים. אחד מהם היה "ציפי פרימו" וכך הוא סיפר: "השם ציפי פרימו הוא שילוב של שני אנשים שמאוד חיבבתי - דוד פרימו, שחקן כדורגל משנות ה70, ששיחק בין היתר בהפועל תל אביב ובחורה בשם ציפי, שהייתה המזכירה באולפני טריטון, המקום שבו הקלטנו את התקליט של גזוז. הרעיון היה לספר על בחורה שעוזבת את הארץ. אני מכיר את התופעה. ראיתי פעם בטלוויזיה אחת שמתראיינת מניו יורק ומספרת כמה שהיא מתגעגעת לארץ, ווכמה שהכל על הכיפאק. היא הייתה לבושה כך, עם פנינים ועם חיוך כזה. טונה של ליפסטיק. הכל נראה לה נהדר משם. אז הסיפור הורחב יותר, על אלה שגם חוזרים לארץ".


בדצמבר 1978 יצא שיר שני של גזוז לרדיו - "גוביינא". במקור סנדרסון כתב אותו באנגלית, תחת השם ELEVATOR GIRL.



בינתיים, גידי קיבל הצעה להשתתף בצילומי סרט נוסף של אבי נשר, "דיזנגוף 99". בתחילה הוא סירב כי רצה להשקיע את כל מרצו בלהקת גזוז, אך בסוף הוא הסכים להיות חלק מהעניין.



המופע של להקת גזוז, ששמו "תשע בכיכר", היה עבור סנדרסון הגשמת חלום גדולה. "זו אינה ההצגה 'סיפורי פוגי - חלק שלישי'. השירים משעשעים אולם לא תמצאו בהם את ההומור ההוא. זמנים חדשים מחייבים זמירות חדשות. למזלי, מפיק התכנית לא האיץ בי ואיפשר לי לגבש את החומר בזמן שלי. העבודה הייתה רבה".







בפברואר 1979 יצא לרדיו השיר "היא לא תדע" וסנדרסון סיפר לי: "ההרמוניות הווקאליות בשיר הזה באו מהאופן בו שרו פרנקי ואלי ולהקת ארבע העונות". הצגת הרצה ראשונה של גזוז נערכה ב-3 בפברואר 1979 באולם בת דור. אחריה נערכה הרצה נוספת, ב-10 בפברואר, בבית הגדודים באביחיל. לאחר מכן פנתה החבורה לקראת הופעת בכורה חגיגית, ב-11 בפברואר 1979 בהיכל התרבות, תל אביב, שהכנסותיה נתרמו למען ילדים אוטיסטים. הקהל שגדש את המקום התלהב ממה שראה ושמע, אך בין האנשים נכח גם המבקר-מנקר של עיתון להיטון, יעקב בר און, שסיפק זווית מגוחכת מצדו:


"לפי רעמי תותחי הפירסומת שקדמו לבכורתה של להקת גזוז - ניתן היה להתרשם כי עומד להתרחש כאן אירוע בקנה מידה בינלאומי. משהו כמו תחיית החיפושיות, לפחות. באנו, ראינו, שמענו - ויצאנו ברגשות מעורבים. לא בדיוק לכך ציפינו. מנגינות שיגרתיות בחלקן, מגברי קול במלוא עוצמתם, קוקטייל של סיגנונות ואת העירבוביה הזו - בניגוד לאחידות הסיגנונית שהייתה לכוורת - ניתן לשפוט לטוב ולרע. אין ספק שהמילים היו עקב האכילס של 'הכוורנים' גם בשיאם. מי זוכר כיום את שירי כוורת למרות רבבות התקליטים שנמכרו? מי שומע אותם כעת מעל גלי האתר? מי בכלל שר, מפזם או מהמהם את להיטי פוגי שלפני שנים מעטות כבשו את המדינה? הסיבה לכך מעוגנת מעל לכל בתמלילי השירים, שרובם נשמעים כיום מגוחכים. הלקח לא נלמד. התמלילים לא שופרו. חוששני ששירי גזוז יהיו כגורל שירי כוורת.


ומהצד השני - זו הפקה עשירה ומרשימה. תפאורת קונכיות יפה ועניינית המשתלבת היטב עם התאורה הססגונית. יש פה להקה גדולה אך בעיקר להסיר את הכובע בפני השלושה שהופקדו על כלי הנשיפה. קשה לשער איזה משקה הייתה להקת גזוז משקה אותנו בלעדיהם. איתם זה אחרת. וישנה גם מזי כהן. נכון, לא שמענו עליה. אלמונית הנהפכת בבת אחת לתגלית. יש לה נוכחות בימתית. קולה נעים. הופעתה החיצונית נאה. תנועתה מכובדת. והיא יודעת לא לגנוב את ההצגה מהגברים סביבה".


אז איפה אפשר לראות את להקת גזוז בהופעה?


16.2.1979 - "גילת", באר שבע

23.2.1979 - "שביט", גבעתים

26.2.1979 - בית החייל, תל אביב

28.2.1979 - "היכל", פתח תקווה

2.3.1979 - "רינה", חולון

3.3.1979 - "אהל שם", תל אביב

6.3.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

7.3.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

9.3.1979 - "שביט", גבעתיים (שתי הופעות)

16.3.1979 - "הוד", נהריה

20.3.1979 - מגידו, עין השופט

21.3.1979 - בית החייל, תל אביב

23.3.1979 - "רינה", חולון

24.3.1979 - תיאטרון ירושלים

27.3.1979 - היכל התרבות, תל אביב



30.3.1979 - "גילת", באר שבע

6.4.1979 - "שביט", גבעתים

13.4.1979 - "שביט", חיפה

14.4.1979 - בית העם, קרית חיים

15.4.1979 - בית החייל, תל אביב

16.4.1979 - בית החייל, תל אביב

17.4.1979 - יד למגינים, איילת השחר

27.4.1979 - "הוד", נהריה

28.4.1979 - בית העם, ירושלים

29.4.1979 - יד לבנים, איילת השחר

1.5.1979 - היכל הספורט, תל אביב (לעבוד יום העצמאות) - עם הגשש החיוור והכל עובר חביבי

2.5.1979 - היכל הספורט, תל אביב (לעבוד יום העצמאות) - עם הגשש החיוור והכל עובר חביבי

4.5.1979 - "אורדע", רמת גן

7.5.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

11.5.1979 - "גילת", באר שבע


במאי 1979 יצא תקליט הבכורה של להקת גזוז. הנה הביקורת שפורסמה עליו בלהיטון:



"גוביינא, תשע בכיכר, היא לא תדע ושאר להיטי תכנית הבכורה של להקת 'גזוז' מצטרפים יחד לכלל תקליט מקצועי ומלוטש, המשרה אוירה ייחודית ומקורית. את כל השירים כתב, עיבד והלחין דני סנדרסון, מנהיג הלהקה החדשה. השירים מבוצעים בליווי תזמורת גדולה יחסית, והמאמץ המוסיקלי והטכני ניכרים בעליל, אך קשה להתלהב ממילות השירים, המצורפות לתקליט. עניין של טעם, כנראה".


הנתונים בשטח ברורים - התקליט, שעטיפתו צולמה ב"בית קברות לאוטובוסים" בחולון, נמכר בהתלהבות רבה מאד.



אז איפה עוד אפשר לראות את להקת גזוז בהופעה?

(צילום: יעקב אגור)


14.5.1979 - בית החייל, תל אביב

18.5.1979 - "שביט", גבעתים

25.5.1979 - "רינה", חולון

26.5.1979 - היכל התרבות, תל אביב

28.5.1979 - בית העם, ירושלים

8.6.1979 - "אורדע", רמת גן

11.6.1979 - בית התרבות, יפעת

13.6.1979 - "שביט", קרית אתא

15.6.1979 - "דוד", הרצליה

16.6.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

22.6.1979 - "שביט", חיפה

23.6.1979 - בית הגדודים, אביחיל

25.6.1979 - בית העם, רחובות

29.6.1979 - "שביט", חיפה

4.7.1979 - אמפיתיאטרון שער הנגב

6.7.1979 - "רינה", חולון

7.7.1979 - "שביט", חיפה

9.7.1979 - בית העם, ירושלים

13.7.1979 - "אורדע", רמת גן

14.7.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

18.7.1979 - בית החייל, תל אביב

20.7.1979 - "שביט", חיפה

24.7.1979 - "אילת", דימונה

25.7.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

27.7.1979 - "שביט", גבעתים

30.7.1979 - בית העם, ירושלים



באוגוסט 1979 עמלה להקת גזוז, באולפני הרצליה, על צילומי ספיישל שהיה אחד היקרים ביותר באותה שנה מטעם מחלקת הבידור של הטלוויזיה. היה מדובר במשהו היסטורי, שכן זה נועד להיות אחד משידורי הצבע הראשונים בטלוויזיה הישראלית שסיפקה תכנים בשחור-לבן (ובצבעים לא משהו לאלו שהתחמשו באנטי-מחיקון). ההשקעה בהפקה זו עמדה על סכום אסטרונומי, בגלל הצילום בצבע. חלק מהמערכונים ששובצו בין השירים נלקחו מהמופע "תשע בכיכר" וחלק נכתבו במיוחד לספיישל זה, כשהבמאי היה דן בירון, קטעי האנימציה היו של יוסי אבולעפיה (זה שצייר את העטיפה האחורית בתקליטה השלישי של כוורת, "צפוף באוזן") והצילומים נמשכו אל השעות הקטנות של הלילה. דרך אגב, את האופנוע הכבד שמצולם בקליפ לשיר "ציפי פרימו" הביא איש האביזרים של ההפקה, אלי בן הרוש, מאופנוען צעיר שכך קיבל את הזכות לצפות בצילומי התוכנית באולפן.


(צילום: יעקב אגור)


אז למי שרוצים לצפות בספיישל הנפלא של גזוז - תתחמשו בטלוויזיה צבעונית ותחכו ליום שישי, 26 באוקטובר 1979, בשעה 22:10. יהיה נפלא! ויהיה גם שירים חדשים כמו "רוני" ו"אה או".


נו, איפה עוד אפשר לראות הופעות של להקת גזוז? ובכן, הנה...


2.8.1979 - "שרון", נתניה

3.8.1979 - "גילת", באר שבע

7.8.1979 - בית החייל, תל אביב

10.8.1979 - "רינה", חולון

11.8.1979 - בית העם, ירושלים

12.8.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

17.8.1979 - "שביט", חיפה

20.8.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

23.8.1979 - "רחל", אשקלון

24.8.1979 - "סביון", קרית ביאליק

25.8.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

31.8.1979 - "אורדע", רמת גן

1.9.1979 - בית העם, ירושלים

7.9.1979 - "רינה", חולון

8.9.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

14.9.1979 - "דוד", הרצליה

17.9.1979 - "היכל", פתח תקווה

18.9.1979 - בית החייל, תל אביב

28.9.1979 - "שביט", גבעתים

1.10.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

5.10.1979 - "אורדע", רמת גן

6.10.1979 - בית העם, ירושלים


באוקטובר 1979 יצא לרדיו השיר "רוני", אותו כתב סנדרסון כשבראשו שמה של אשתו, נעמי. בהמשך הוא שינה זאת לרוני כי זה צילצל נכון יותר מבחינתו בשיר. חודשיים לאחר מכן יצא לרדיו השיר "מילים יפות". רק סנדרסון יכול להביא משפט אדיר כמו "מה אם הוא רומנטיקן? שיהיה רומנטי שם..."



12.10.1979 - "הוד", נהריה

13.10.1979 - עין ורד

15.10.1979 - בית ארלוזרוב, תל אביב

19.10.1979 - "שביט", גבעתים

20.10.1979 - אודיטוריום, חיפה

26.10.1979 - "רינה", חולון

27.10.1979 - "ניצן", קרית ים

2.11.1979 - "סביון", קרית ביאליק

3.11.1979 - בית החייל, תל אביב

9.11.1979 - "אורדע", רמת גן

14.11.1979 - בית החייל, תל אביב

16.11.1979 - "שביט", חיפה

17.11.1979 - בית העם, ירושלים

23.11.1979 - "גילת", באר שבע

24.11.1979 - אודיטוריום חיפה

27.11.1979 - בית החייל, תל אביב

30.11.1979 - "רינה", חולון


בתחילת דצמבר 1979 יצא תקליטה השני של גזוז, "גלגול שני", אך בשלב הזה הלהקה כבר למעשה התפרקה.



בתקליט זה יש שירים בנויים להפליא, קטעים אינסטרומנטליים (שאחד מהם פותח את התקליט - דבר לא מובן מאליו בתקליט של להקה בסגנון זה) וגם קטע אחד שהוקלט בעת מסיבה ספונטנית שהלהקה ערכה באולפני טריטון לציון סיום ההקלטות. אחד מטכנאי ההקלטה לחץ על כפתור מכשיר ההקלטה, סלילי הטייפ האנלוגיים הסתובבו וסנדרסון, לאחר שהקשיב להם, החליט להכניס לתקליט קטע קצר וקרא לו "קוונדו פרדריי", שחתם את הצד הראשון.


תמהרו לשריין כרטיסים! להקת גזוז לא הולכת עוד להופיע הרבה הופעות...


7.12.1979 - בית העם, רשפון

8.12.1979 - מתנ"ס קיראון

15.12.1979 - בית העם, ירושלים

14.12.1979 - בית העם, כפר ויתקין

15.12.1979 - בית העם, ירושלים

20.12.1979 - בית החייל, תל אביב

21.12.1979 - "שביט", גבעתים

26.12.1979 - "אשדוד", אשדוד

27.12.1979 - "רחל", אשקלון

28.12.1979 - "עממי", נווה שאנן

29.12.1979 - "שרת", גבעת חיים

4.1.1980 - "אורדע", רמת גן

6.1.1980 - בית החייל, תל אביב


הלהקה כבר הודיעה על הצגות אחרונות אך בשלב זה לפתע נכתב במודעות הופעות הלהקה: "להקת גזוז ממשיכה! רצינו להפסיק ולנוח - ביקשתם שנמשיך - אז אנחנו ממשיכים להופיע עוד כמה חודשים".


11.1.1980 - "חוף", חדרה

18.1.1980 - "רינה", חולון


אז למרות מה שהובטח במודעה - להקת גזוז הפסיקה להופיע בשלב הזה. הבועות נגמרו...


בינתיים, התקליט "גלגול שני", כקודמו, הפך לרב מכר, לצד הקונספט הנוקשה של פינק פלויד, הדיסקו-פופ של אי.אל.או, ה'גימי גימי גימי' של אבבא, פסקול הסיקסטיז בארומה סבנטיזית ל"שיער" וגם הקול הרומנטי והממיס של חוליו איגלסיאס.


סנדרסון הסביר אז את הסיבה להפסקת הגזוז: "הפקת ההצגה של גזוז הייתה יקרה מאד. היינו תשעה אנשים, עם ציוד רב ונקודת האיזון שבין רווח להפסד הייתה הרבה יותר מוחשית. היינו צריכים קהל של לפחות 400 איש, כדי רק לכסות את ההוצאות. אז יש אולמות שנראים מלאים עם 500 איש ויש אולמות שנראים ריקים עם אותו מספר אנשים. שלושה חודשים לפני ההורדה הרשמית של התוכנית, התכנסנו במשרד של פשנל והחלטנו להוריד את ההצגה מיד. אבל אחרי תוכנית הטלוויזיה, קיבלה ההצגה תנופה חדשה שהזיקה אותנו בשוונג לעוד שלושה חודשים. נפלנו על הקהל עם כמה דברים חדשים לגמרי ולקח לאנשים קצת יותר זמן לעכל אותם. קודם כל - באנו עם יותר מעשרים שירים חדשים ואפילו לא שלאגר ישן אחד. עשינו את כל זה בכוונה. רצינו להינתק קצת מהדימוי של כוורת".


סיבה נוספת ניתנה שנים לאחר מכן על ידי גידי גוב, באמת מתובלת בהומור: "לדני היה דוד בשם אפרים שהוא היה מנהל ההצגה של גזוז וגם הנהג שלה. לא היה לו דלק והוא לא ידע מתי יש הופעות. כשהיו שואלים אותו מתי ההופעה הבאה, הוא היה עונה 'תסתכלו בעיתון'. אז היינו מסיימים הופעה בשעה 23:00 ורק בארבע לפנות בוקר היינו מגיעים הביתה. אנשי הלהקה היו מפוזרים בכל מקום במדינה והיה צריך להסיע כל אחד מהם לביתו. חממי בכלל גר ליד גבול ירדן. היה לו בית קטן כזה... אז די, נמאס". להקת גזוז התאחדה פעם אחת, בשנת 1995, בתוכנית הטלוויזיה של סנדרסון. זה היה מוצלח מאד ורק הפסנתרן דני פאר לא נכח שם, כי בימים ההם (ושנים לאחר מכן) נעלמו עקבותיו מהציבור הרחב.




אחרי פירוק גזוז פנו דני וגידי להקים להקה חדשה. הגזוז הושם בצד לטובת משקה רוק'נ'רולי חריף יותר, ואת הסיפור על להקת דודה תמצאו בלחיצה פה.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים

©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page