Search
  • Noam Rapaport

מאחורי הלהיטים הגדולים שאתם ודאי מכירים

Updated: Mar 2



אתם ודאי מכירים את השירים האלו - עם הצלילים הבלתי נשכחים והמלודיה שכובשת להפליא. הם נכחו במצעדי הפזמונים, במסיבות ובמקומות כלשהם בחייכם. במאמר זה תכירו גם את הסיפורים שמאחוריהם.




REFLECTIONS OF MY LIFE - THE MARMALADE


זמן קצר לפני בוא השיר לעולם ידעה הלהקה הסקוטית הזו הצלחה רבה עם ביצועה את השיר "אובלדי אובלדה" של הביטלס. עם שינוי חברת תקליטים (לחברת DECCA) הגיעה היכולת ליצור שירים אישיים ועמוקים יותר. כחצי שנה לפני צאת השיר "השתקפויות חיי", הופיעה אותה מרמלדה בארצנו, ב"אוהל הקרקס" שהיה בכיכר המדינה. זה היה במסגרת יום העצמאות ה-21, לצד לואיג'י, אריס סאן, אריק איינשטיין (עם הברנשים של פיאמנטה), יפה ירקוני, ג'אז פלוס והצמד אילן ואילנית. למי שתהה, מושיק טימור היה המנחה של האירוע.


כשהשיר "השתקפויות חיי" יצא לאור, בנובמבר 1969, געשה מלחמת ויאטנם וצצו קולות רבים שהתנגדו לה. צעירים רבים באמריקה נתלשו מבתיהם החמימים ונזרקו לשדות הקרב האיומים והרחוקים כדי להילחם במלחמה שהם סברו כי אינו צודקת ולא הבינו לשם מה היא נועדה בכלל. רבים מהם לא שבו משם ואם חזרו, הם נותרו מצולקים ללא תקנה.



השיר של להקת מרמלדה, שנכתב על ידי הזמר דין פורד והגיטריסט וויליאם ג'וניור קמבל, השתלב היטב בפסקול הכאוטי של אותה תקופה ונחל הצלחה רבה. רבים שרו את הפזמון "הו, הצער הרב שלי / ימי המחר העצובים / קחו אותי בחזרה אל הבית שלי / הו, התייפחותי / חש שאני מת / קחו אותי בחזרה אל הבית שלי".



סולו הגיטרה של וויליאם ג'וניור קמבל הוא מלאכת מחשבת בעצמה; חלק מהסולו הוקלט באופן טבעי וחלק ממנו צץ לפתע בהמשך עם צלילים מהופכים. קמבל ניגן בו בגיטרת גיבסון ES355. ההקלטות ארכו שלושה ימים, באוקטובר 1969, כשכלי המיתר והנשיפה נוספו בהמשך. שימו לב שהאקורדים בבתים ובפזמונים הם זהים - דבר לא שגרתי בשירי פופ מאז.


באנגליה השיר הגיע למקום השלישי ובארה"ב הגיע לעשרת הגדולים במצעד המכירות. חברי הלהקה שרו בהרמוניות מהודקות את אחד השירים היפים ביותר מהסיקסטיז ובכלל. אלו הם הזמר דין פורד, הגיטריסט וויליאם ג'וניור קמבל, הגיטריסט הנוסף פאט פיירלי, המתופף אלן ווייטהד והבסיסט גרהאם נייט.



LIGHT MY FIRE - THE DOORS


לפני שהשיר הזה יצא וחרך את המצעדים עם האש שלו, הייתה להקת THE DOORS סוג של להקה מחתרתית, שמרכז עיסוקה היה בלוס אנג'לס. אך כשהשיר הזה, שהוקלט בסוף 1966, הוצע לצאת על תקליטון באפריל 1967 - הייתה זו חברת התקליטים ELEKTRA שדרשה שיקוצץ על מנת להכניסו לפורמט של תקליטון.


בתחילה התנגדו חברי הלהקה לקיצוץ הזה אך לא הייתה להם ברירה, כי בעל המאה היה אז בעל הדעה. בדיעבד הסתבר שהגירסה המקוצרת גרמה דווקא למכירת עותקים רבים מאלבום הבכורה, כי אנשים רצו להשיג את הגירסה הארוכה עם הסולואים המלאים של ריי מנזרק ורובי קריגר.



רוב המילים בשיר הזה נכתבו על ידי קריגר הגיטריסט, שרצה לכתוב על אחד מארבעת האלמנטים הבסיסיים. "שאלתי את ג'ים, על מה אני צריך לכתוב? הוא אמר, 'משהו אוניברסלי, שלא ייעלם בעוד שנתיים. משהו שאנשים יכולים לפרש בעצמם'. אז אמרתי לעצמי שאכתוב על ארבעת היסודות: אדמה, אוויר, אש ומים. בחרתי באש, כי אהבתי את השיר של הסטונס, PLAY WITH FIRE. וכך זה קרה".


מוריסון עזר לקריגר קצת בכתיבת המילים לבית השני ואילו ריי מנזרק רקח את פתיחת האורגן האלמותית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשיר.



קריגר: "מעולם לא חשבתי שאכתוב שירים עד הרגע בו ריי מנזרק ניגש אלינו ואמר שאנחנו צריכים לכתוב ללהקה. אז הלכתי הביתה וכתבתי תוך שעה שני שירים. הראשון היה LIGHT MY FIRE והשני היה LOVE ME TWO TIMES". קריגר הביא את המלודיה הבסיסית, המילים ומהלך האקורדים ומכאן החל השיר להתגבש בעזרת שאר חברי הלהקה, כולל השלמת חריזה ממוחו של מוריסון.


אלמנט נוסף וחשוב בשיר הזה הוא הסולואים של קריגר ומנזרק באמצע השיר. את הסולואים האלו ביססו השניים על אילתורי הסקסופון של ג'ון קולטריין והפסנתר של מקוי טיינר מעיבודם את השיר MY FAVOURITE THINGS (מצלילי המוזיקה). הגירסה של קולטריין הוקלטה בשנת 1961 עם הרביעייה המפורסמת שלו ויצאה באלבום בשם הזה. מנזרק סיפר בראיון עמו שאת תפקיד הבס הוא לקח משיר של פאטס דומינו בשם BLUEBERRY HILL. כמו כן את פתיחת האורגן הוא ביסס על יוהן סבסטיאן באך מיצירתו TWO AND THREE PART INVENTIONS. הבסיסט בהקלטה היה נגן האולפנים העסוק, לארי קנכטל. זאת לפי כמה דיווחים, אך אין רישומים ברורים של ההקלטה והבסיסטית קרול קיי טענה כי דווקאי היא זו שניגנה פה בבס. קיי: "הדלתות לא היו שם. רק כמה טכנאים שהיו באולפן. הקלטנו את זה אבל אני לא אוהבת לדבר על זה, כי יש יותר מדי קנאים בדברים האלה. אבל כן, ניגנתי בלהיט הזה ואני גאה בכך".




בהמשך חולל השיר הזה מריבה בתוך הלהקה. זה היה כשחברת ביואיק הציעה ללהקה 10,000 דולר על מנת להשתמש בשיר לפרסומת שלה. היה זה לאחר שהדלתות סיימו סיבוב הופעות באירופה. מוריסון ובת זוגו, פאמלה קארסון, טסו ללונדון בעוד ששאר הלהקה פנתה לכיוון לוס אנג'לס. אז קיבלו השלושה את ההצעה להעניק את השיר לפרסומת עם המשפט COME ON BUICK LIGHT MY FIRE. מוריסון לא היה זמין ולכן קריגר, מנזרק וג'ון דנסמור המתופף הסכימו למכור את השיר, אך כשג'ים מוריסון שמע על כך הוא הטיל וטו מוחלט כי לא הסכים למכור אמנות תמורת בצע כסף. שאר חברי הלהקה רתחו עליו בעניין אך זה לא עזר. עבור מוריסון הייתה זו בגידה בערך הלהקה. באופן אירוני, זה גם היה השיר האחרון שמוריסון ביצע עם הלהקה בחייו. זה היה בהופעה במועדון WAREHOUSE שבניו אורלינס, ב-12 בדצמבר 1970. בזמן ההוא מוריסון כבר תיעב את השיר הזה ולא רצה לבצעו, כי ראה בו משהו שרחוק שנות אור מרצונו ליצור דבר משמעותי יותר מאשר להיות שותף ללהיט פופ.


הקאבר הידוע ביותר לשיר הזה נעשה על ידי חוזה פליסיאנו בשנת 1968, עם תבלין הבוסה נובה שיצק לתוכו. פליסיאנו אף זכה בפרס הגראמי על הגירסה הזו.



דבר מדהים הוא שעד שנת 2006 לא יצאה לשוק גירסה של השיר, עם הדלתות, במהירות ההקלטה המקורית. זאת כי המאסטר המקורי הואט בטעות כ-3.5 אחוז ממה שהוקלט. רק עם הוצאת הרימסטרים של שנת 2006 תוקן העניין.


YEAR OF THE CAT - AL STEWART


השיר הזה, שחותם את אלבומו המצליח של אל סטיוארט משנת 1976, הוא מלאכת מחשבת של כתיבה, עיבוד, הפקה וביצוע.


פתיחת השיר, עם הפסנתר שנוגן על ידי השותף בכתיבת השיר - פיט ווד, היא פשוטה יחסית מבחינת לחן אך הפשטות היא דבר גאוני כשזה בא טוב. הנה יש פה דוגמה לפשטות שהיא מושלמת - מסוג הלחנים שהרבה אמרו מאז : "יו! איך אני לא חשבתי על דבר שכזה?".


סטיוארט סיפר בראיון עמו מן העבר שהמושג 'שנת החתול' הוא ביטוי סלנג בשירו ליחסים רומנטיים. שנת החתול הוא מושג באסטרולוגיה ויאטנמית. השנה הזו מתרחשת אחת ל-12 שנה וזו אמורה להיות שנה בה אין כלל לחץ. במקור הייתה זו האסטרולוגיה הסינית שציינה את 'שנת הארנב' אחת ל-12 שנה, כשאנשי ויאטנם החליפו את הארנב בחתול. שנת החתול נפלה על 1975, שנה לפני צאת התקליט.



במקור כתב סטיוארט את השיר עם מילים בנושא אחר לגמרי. הוא נזכר בקומיקאי הבריטי, טוני הנקוק, אותו ראה בהופעה בשנת 1966 באנגליה. ההופעה הייתה רעה מאד והנקוק היה נתון אחריה במצב רוח רע מאד. את מורת רוחו שפך האמן העצוב לקהל באומרו שהוא יודע שהיה רע על הבמה ושהוא בכלל לא רוצה לעמוד שם. הקהל הגיב בצחוק רועם כי חשב שהנקוק משחק תפקיד קומי. סטיוארט, שנכח שם, קלט לפתע שהאמן מדבר מליבו ברצינות תהומה וקשה. הנקוק התאבד שנתיים לאחר מכן עם מנת יתר.


במקור קרא סטיוארט לשיר בשם FOOT IN THE STAGE אך הוא הרגיש כי הוא מנצל טרגדיה של מישהו אחר בשביל שיר והחליט לשנות את המילים. בפברואר 1977 הגיע השיר למקום ה-31 במצעד הבריטי.


BAKER STREET - GERRY RAFFERTY


זה השיר הסנטימנטלי ביותר מבין כל השירים של ג'רי ראפרטי. הוא עוסק באדם שחולם להחזיק בית ולגור הרחק מהשכונה שלו, אבל הוא שיכור, ולא יכול להשיג את המטרה הזו. הוא שותה כדי לשכוח את מה שאין לו, ולעולם לא מבין שהוא אבן מתגלגלת ללא כיוון.

השיר היה הסנונית הראשונה של ראפרטי הסקוטי לאחר פתרון הבעיות המשפטיות סביב התפרקותה החריפה של להקתו STEALERS WHEEL בשנת 1975.


בשלוש השנים שחלפו, ראפרטי לא הצליח לשחרר שום חומר עקב מחלוקות לגבי התחייבויות ההקלטה החוזיות הנותרות של הלהקה. הדירה של חברו ברחוב בייקר הייתה מקום נוח לשהות בו כשהוא ניסה להיחלץ מהחוזים. ראפרטי: "כולם תבעו אחד את השני, אז ביליתי הרבה זמן ברכבת הלילה מגלזגו ללונדון לפגישות עם עורכי דין. הכרתי בחור שגר בדירה קטנה ליד רחוב בייקר. היינו יושבים ומפטפטים או משחקים. מנגנים גיטרה שם במשך הלילה".


בבית האחרון, ראפרטי מביע את התרגשותו כאשר תסכוליו המשפטיים והפיננסיים נפתרו לבסוף:

"כשאתה מתעורר זה בוקר חדש

השמש זורחת, זה בוקר חדש

אתה הולך, אתה הולך הביתה".



רפאל רייבנסקרופט ניגן את סולו הסקסופון. ראפרטי כתב את השיר עם הפסקה אינסטרומנטלית, אבל לא חשב על כלי ספציפי. יו מרפי, שהפיק את השיר, הציע סקסופון, אז הם הביאו את רייבנסקרופט לנגן בו. רייבנסקרופט ניגן גם בתקליטים של מרווין גאי, אבבא, אלווין לי ועוד רבים אחרים.


השיר של ג'רי ראפרטי הגיע בתחילת אפריל 1978 למקום ה-3 במצעד הבריטי.


CAN'T GET IT OUT OF MY HEAD - ELECTRIC LIGHT ORCHESTRA (E.L.O)


זה היה השיר הראשון בו מנהיג הלהקה וכותב שיריה, הזמר-גיטריסט ג'ף לין, זכה לשמוע תזמורת פילהרמונית שלמה שמנגנת שיר שכתב. כ-30 נגנים קלאסיים ניגנו פה כמו גם מקהלה עם 20 זמרים וזמרות. הפקה שכזו הפכה מכאן ואילך לסימן ההיכר של ג'ף לין והפקותיו במהלך הסבנטיז. לואי קלארק, בסיסט לשעבר ומעבד בהווה, הובא לכתוב את עיבודי התזמור והמשיך לעבד את להיטי הלהקה גם שנים אחר כך.


בסיסט הלהקה, מייק די אלבוקרק, פרש בתחילת ההקלטות מהלהקה בשביל להישאר קרוב למשפחתו. סיבובי ההופעות התישו אותו ולכן תפקידי הבס וגם הקולות ההרמוניים בשיר סופקו על ידי לין עצמו (למרות שדי אלבוקרק קיבל קרדיט עליהם).



השיר הזה נכתב על ידי ג'ף לין כתגובה לאביו, פיל, שביקר את בנו על כך ששיריו נטולים מלודיה טובה. פיל לין היה חובב מוזיקה קלאסית מושבע שעד אז לא אהב את השירים שבנו כתב. ג'ף החליט להראות לאביו שהוא כן ראוי וכתב את השיר הזה בסלון של בית הוריו בבירמינגהם.


השיר הזה יצא, בעריכה מקצצת, על גבי תקליטון באנגליה בינואר 1975 אך לא הצליח לעורר גלים במצעד המכירות. בראיון בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי, משנת 1975, אמר ג'ף לין על התקליטון: "התקליטון האחרון שלנו גווע פה באנגליה. הוא התגלגל החוצה ומת".



המילים שג'ף כתב בשיר הזה הן מעורפלות. מספיק להביט בבית הפותח של השיר כדי להפסיק להבין מה באמת קורה כאן.


בדף המילים שצורף לתקליט "אלדורדו" (בו השיר ניצב כרצועה השניה בצד הראשון) כתוב המשפט WALKING ON A WAVE CHICANE. יש סברה שהמשפט בכלל אומר WALKING ON A WAVE SHE CAME. בכל אופן, המילה CHICANE פירושה החלק העליון של גל בים.


אחד מטכנאי ההקלטה באולפן של השיר הזה היה קני דאלטון. הוא סיפר מאוחר יותר שהוא ממש לא אהב את השיר הזה של ג'ף לין ודי סבל בעבודתו באולפן ההקלטות. באחד הבקרים הוא הגיע מוקדם כדי להקליט את השירה של ג'ף. הוא הגיע ראשון לאולפן וגילה אותו במצב מבולגן מאד. על סטנד אחד ניצב דף ובו מילים בכתב ידו של ג'ף. המשפט הראשון בדף היה MIDNIGHT ON THE WATER. דאלטון ראה בדף הזה קישקוש אמיתי וזרק אותו לפח ורק שנים לאחר מכן כי טעה.


HOLD THE LINE - TOTO


השיר HOLD THE LINE הוא הלהיט הראשון, משנת 1978, של להקת טוטו, שהורכבה משישה מוזיקאים מוכשרים מאוד. השיר נכתב על ידי איש הקלידים דייויד פאיץ' ושר אותו בובי קימבל.


"להחזיק את הקו" הוא ביטוי שמשמעותו לשמור על המיקום הקיים שלך, שבמקרה זה הזמר אומר לבחורה להיות סבלנית ולהישאר במערכת היחסים שלהם.



עם זאת, לאמרה זו יש משמעות מילולית יותר בקשר ליצירת השיר. פאיץ': "זה מה שאתה אומר למישהו בטלפון אם אתה מעוניין שימתין בזמן שאתה מבצע שיחה נוספת. זה אופייני במקומות עבודה, אך בימים שלפני הטלפונים הסלולריים, היו כמה משקי בית עם מספר קווי טלפון נכנסים. בביתי היה טלפון שכזה וכשהייתי בתיכון, החל פתאום הטלפון להבהב מכמה שיחות שנכנסו בו זמנית. אלו היו שלוש בחורות שהתקשרו אליי באותו זמן. אז כל האורות הבזיקו ונאלצתי ללהטט בקו עם שלושתן. מזה נוצר השיר".



רוב מילות השיר מתחילות במילים "זה לא". לדברי פאיץ', הוא החל לכתוב שורות על מה שאהבה אינה: "זה לא כמו האופן בו את אומרת שאת שלי", "זה לא כמו שאת אומרת שאכפת לך". בתהליך של שלילה מנסה הבחור בשיר להבין מה היא אהבה.


A WHITER SHADE OF PALE - PROCOL HARUM


מאתיו פישר היה אחד האנשים המאושרים ביותר בשנת 1966 כשרכש לעצמו אורגן האמונד. לדבריו, רכישת האמונד הייתה עבורו כמו לרכוש רשיון להדפיס שטרות כסף. עם הרכש החדש הוא פרסם מודעה בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי ובה הציע את שירותיו כנגן האמונד.


גארי ברוקר, זמר ופסנתרן, היה אז בשלבי הקמת להקה, ראה את המודעה וקבע פגישה עם פישר בביתו, בקרוידון שבאנגליה. האודישן עבר בהצלחה, פישר הצטרף ואחד השירים הראשונים עליהם עבדו החברים החדשים היה שיר זה.



בתחילה היה השיר הזה עם ארבעה בתים, שביניהם נהגו ברוקר ופישר לקחת תורות בנגינת סולואים. ברוקר בפסנתר ופישר באורגן. לאחר מכן הוחלט שרק פישר יבצע את הסולואים והוא החליט לקחת מוטיבים משתי יצירות של באך. האחת הייתה AIR ON A G STRING והשניה הייתה SLEEPERS AWAKE. פישר שינה פה ושם תווים על מנת להתאים את נגינתו למהלך האקורדים שהלחין ברוקר.


מנהל הלהקה אז היה מפיק בשם גאי סטיבנס, שאירגן לה הקלטת דמו עם השיר הזה, אך לאחר ההקלטה פרצה מריבה בין סטיבנס לשאר הלהקה והוא עזב. הקלטת הדמו הזו הגיעה לאוזניו של מפיק בשם דני קורדל, שעבד לפני כן עם אמנים כמו ג'ורג'י פיים ולהקת מודי בלוז. קורדל הקשיב לדמו והחליט שהמתופף של הלהקה לא מתאים לתפקיד.



הוא ניסה להשיג להקלטה החדשה את מיץ' מיטשל, המתופף של ג'ימי הנדריקס, אך זה לא היה זמין. אחרי כמה אודישנים, קיבל מתופף בשם בובי האריסון את התפקיד. הוא הצטרף ללהקה יום לפני שנכנסה לאולפן להקליט את השיר שיהפוך ללהיט היסטרי.


כשהלהקה נכנסה לאולפני אולימפיק בלונדון, גילה האריסון שקורדל הזמין לסשן ההקלטה מתופף נוסף בשם ביל איידן. האחרון הכיר כבר את השיר מהקלטת הדמו שקורדל השמיע לו קודם לכן. כך ישב האריסון בצד ואיידן תופף את שני הטייקים שנעשו לשיר.



כשהשיר יצא על תקליטון, ב-12 במאי 1967, הוא חולל מהפכה באנגליה. חברי הביטלס נדהמו ולא יכלו להפסיק להקשיב לו.


רבים זוכרים את התרגום העברי בזמנו כ"בהיר יותר מחיוורון". בגלי צה"ל זה תורגם אז גם כך:


הקרדיט לכתיבת השיר הזה ניתן לתמלילן קית' ריד ולגארי ברוקר. פישר האורגניסט נדהם ששמו לא נכלל בקרדיטים והבין שהטעות הזו תעלה לו ביוקר. הוא ניסה כבר משנת 1972 לתבוע את חלקו אך ירד מהעניין בכל פעם כשנאמר לו שאין לו סיכוי להצליח בתביעה. רק כארבעים שנה לאחר צאת התקליטון הוא תבע וזכה במשפט.



HOUSE OF THE RISING SUN - THE ANIMALS


הרבה הקליטו שיר עם זה לפני האנימלס. אבל עבור האנימלס היה זה בוב דילן, שהקליט את השיר לפניהם אך בגללם הפך להיות אמן המנגן גם בגיטרה חשמלית. מצד שני, הבירדס טענו כי הם שהשפיעו על דילן להתחשמל. נו, טוב.


האנימלס שינו פה ושם את המילים בשיר העם וגירסתם הפכה לשלאגר. עד כדי כך שאורגניסט הלהקה, אלן פרייס, סיפר לעיתון NME: "אני נדהם כי לא ציפיתי שכבר בשבוע הראשון לצאת התקליטון שלנו, הוא יזכה לכזו הצלחה. לא יכולנו להשתמש במילים המקוריות של השיר כי היו גסות מדי. פשוט הפכנו את זה מבית בושת לבחור שאיבד את כל כספו בהימורים בבית השמש העולה". האנימלס לקחו את השיר החדש עימם, לסיבוב הופעות משותף עם צ'אק ברי, וחישמלו את הקהל. פרייס: "את העיבוד לשיר כתבנו כששהינו בניוקאסל. הזמר שלנו, אריק ברדן, לא נכח עמנו אז ולגיטריסט, הילטון ואלנטיין, נמאס מהעבודה על השיר אז הוא הלך הביתה. אבל משם זה רק הלך והתפתח עד שהבאנו את המוצר המוגמר".



האנימלס סיימו הופעה בליברפול ונסעו משם היישר לאולפן ההקלטה שבלונדון, כדי להקליט טייק אחד בלבד של השיר. ההקלטה המלהיבה והחפוזה הניבה גם עננה שרבצה מעל הסשן, כשטכנאי ההקלטה בישר להם כי השיר ארוך מדי שיש סכנה כי לא יושמע ברדיו, בשל ארבע הדקות ושלושים השניות שבו. היה זה דקה וחצי מעל לאורך שהיה נהוג עד אז להיות כתקליטון מסחרי. מפיק ההקלטה, מיקי מוסט, לא ויתר ונלחם, מול חברת התקליטים, להוציא את ההקלטה כפי שהיא.



פרייס, שניגן בשיר באורגן VOX CONTINENTAL (והושפע בנגינה מקטע הג'אז WALK ON THE WILD SIDE, בביצוע האורגניסט ג'ימי סמית'), הרוויח כסף רב מתמלוגים, כי חברת התקליטים לא הסכימה שחמישה חברי להקה יירשמו על מדבקת התקליטון כמעבדים. שמו של האורגניסט הוצב שם לבדו והכסף זרם בהתאם לכיסו.



דונלד טארמפ השתמש בשיר הזה לקמפיין שלו, כשזה התנגן ברמקולים בנמל תעופה בווילמינגטון, צפון קרוליינה, בזמן שהמטוס אייר פורס 1 נחת שם. סרטון של הסצנה עם השימוש בשיר הופץ מאוחר יותר ברשתות החברתיות. וזה גרם לברדן לרתוח: "למרות שאיש לא ביקש את רשותי, לא הופתעתי לגלות שטראמפ השתמש בשיר עבור העצרת שלו שלשום. סיפור על חטא ועליבות המתרחש בבית בושת מתאים לו כל כך!".


WALK ON THE WILD SIDE - LOU REED


שיר זה בלט מעל השאר באלבום TRANSFORMER עוד בזמן ההכנות עליו, בשנת 1972. ההפקה נעשתה על ידי דייויד בואי (שהעריץ את לו ריד) והגיטריסט שלו, מיק רונסון. כשרונסון בא ללמד את המתופף ריצ'י דהארמה את השיר -זה מיד נטל את מקלות התיפוף. סאונד המקלות לא נשמע נכון לשיר מבחינת העיבוד וקן סקוט הטכנאי הציע לדהארמה להשתמש במברשות במקום במקלות. הטריק עבד.


דרך אגב, דהארמה היה אז גם חבר בלהקתו של הגיטריסט מיק אברהאמס (שהקים ביחד עם איאן אנדרסון את להקת ג'ת'רו טול ופרש ממנה לאחר התקליט הראשון בשנת 1968). בהמשך דהארמה אף ינסה את מזלו להצטרף ללהקת הצ'רצ'ילים שלנו (כשנקראה אז בשם ג'ריקו), אך לא הצליח להתברג וכריס פרי נבחן ונבחר במקומו.



מוטיב נוסף שנתן לשיר של לו ריד את הייחודיות שלו היה תפקיד הבס הכפול של הרבי פלאוורס, שהוזמן לאולפן על ידי בואי עצמו. לקח זמן רב להקליט את תפקיד הבס הראשי עם קונטרבס אך כשפלאוורס סיים אותו הוא בא בהצעה שהפכה לרעיון אדיר; להקליט תפקיד נוסף ושונה עם בס חשמלי. ההצעה שלו נראתה מעניינת לשאר הנוכחים ולכן היא הוקלטה. רק זמן רב לאחר מכן, נודע לשאר הנוכחים שכוונותיו של פלאוורס להקליט תפקיד כפול היו בגלל רצונו לקבל תשלום כפול עבור הסשן. פלאוורס הערמומי ציין זאת בראיונות עמו שנערכו זמן רב לאחר ההקלטה. לא משנה מה הייתה כוונתו - תפקיד הבס הכפול שלו היה מאד יצירתי. הקונטרבס של פלאוורס הוקלט עם מיקרופון ניומן KM 56 שנעטף עם ספוג והוצב בגשר של הקונטרבס.



סולו הסקסופון בשיר WALK ON THE WILD SIDE בוצע על ידי רוני רוס. שני מיקרופונים הוצבו מול חלקים שונים של הסקסופון, בכדי לקלוט את הנשימות של רוס בזמן נגינתו. רוס היה מוזיקאי ג'אז שגר ליד דייויד בואי באנגליה. כשדיוויד בואי היה בן 12, הוא רצה ללמוד סקסופון והתחנן בפני רוס שיעביר לו שיעורים, מה שעשה בסופו של דבר. כשהם היו צריכים נגן סקסופון בשביל זה, בואי וידא שרוס ירשם לסשן.



אחרי שהפלייבק לשיר הושלם, שאל בואי את קן סקוט אם הוא מכיר זמרות שיכולות לשיר ברקע. סקוט התקשר לשלישיית הבנות שעבד איתן באותו הזמן, שנקראה THUNDERTHIGHS. המשעשע הוא שכשריד שר את המשפט בשיר שאומר AND THE COLOURED GIRLS SAY ('והבחורות השחומות אומרות'..) מגיעה שירה ב- FADE IN של שלוש בחורות לבנות ואף יהודיות. שלוש הזמרות עמדו יחד מול מיקרופון אחד ונשמעו כשלישיית שחומות עור היישר מהלב של ההפקות השחורות. האפקט של הזמרות הושג כשסקוט הכניס את ערוץ שירתן בווליום מאד נמוך ועם המון אפקט של REVERB.. האפקט הלך והצטמצם ככל שהווליום של הערוץ הוגבר באופן הדרגתי.



הולי, קנדי וג'קי מבוססים על הולי וודלון, קנדי ​​דרלינג וג'קי קרטיס - מלכות דראג אמיתיות שהופיעו בסרטו של אנדי וורהול משנת 1972. לו ריד הכיר את וורהול מקרוב, כי האחרון פרש את חסותו על להקת מחתרת הקטיפה, בה ריד היה חבר. בראיון לעיתון "גרדיאן" הוא אמר: "יום אחד התקשר אלי חבר ואמר לי 'תדליק את הרדיו!'. הם השמיעו את WALK ON THE WILD SIDE. הדבר המצחיק הוא שבעוד שהכרתי את המוזיקה של מחתרת הקטיפה, מעולם לא פגשתי את לו ריד. התקשרתי אליו ואמרתי, 'איך אתה יודע את הדברים האלו עלי?' הוא אמר, 'הולי, יש לך את הפה הכי גדול בעיר'. הכרנו ומאז היינו חברים".



בראיון לעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו, משנת 1972 , ריד תיאר את זה כ"שיר שהוא ממני אל קהילת ההומואים, אבל זה מנוסח בקפידה כדי שהסטרייטים יוכלו לפספס את ההשלכות וליהנות מבלי להיות שם".

השיר לא נאסר לשידור על ידי ה-BBC השמרני או על ידי תחנות רדיו רבות בארה"ב מכיוון שהצנזורים לא הבינו ביטויים כמו "לתת ראש". באמצע 1973 הוא אף הגיע למקום ה-10 במצעד הבריטי.



DUST IN THE WIND - KANSAS


הגיטריסט בלהקת קנזאס, קרי ליברגן, כתב את השיר DUST IN THE WIND לאחר שקרא ספר שירה אמריקנית קדום. הקו שמשך את תשומת ליבו בספר היה "כל מי שאנחנו זה אבק ברוח". זה גרם לו לחשוב על הערך האמיתי הנמוך של דברים חומריים ומשמעות ההצלחה. להקתו הצליחה אז והרוויחה כסף רב, אבל ליבגרן הבין שבסופו של דבר הוא ימות בדיוק כמו כולם. לא משנה מה הוא רכושנו או מה הישגנו, כולנו בסופו של דבר מסיימים באופן שווה כאבק ברוח.



ליבגרן היה בלחץ גדול לכתוב שיר שימשיך את הצלחת הלהיט הקודם שכתב ללהקה, CARRY ON WAYWARD SON. בזמן שפרט ביתו בגיטרה האקוסטית שלו, הציעה אשתו שיוסיף מילים למה שניגן. "לא חשבתי שזה שיר מהסוג שמתאים לקנזאס", אמר. "היא אמרה שאנסה בכל מקרה וכמה מיליוני תקליטים אחר כך שנמכרו עם זה, אני מניח שהיא צדקה".

קנזאס כמעט סיימה בכתיבה וחזרות על אלבומה הבא (שייקרא POINT OF KNOW RETURN) כאשר המפיק שלה, ג'ף גליקסמן, שאל אם יש עוד שירים להוסיף. ליברגן ניגן באי רצון את השיר הזה עבור חבריו ללהקה, בגיטרה אקוסטית, והתעקש שהם לא יאהבו את זה, כי זה לא מתאים מוזיקלית למהות הלהקה. להפתעתו, הם אהבו את השיר והתעקשו להקליט אותו. ליבגרן ניסה להתנגד אך לשווא. מאז הוא סיפר שהוא מעדיף את היצירות היותר מורכבות שכתב ללהקה.



ליברגן הפך נוצרי אוונגליסט בשנת 1980. על כתיבת השירים שלו בשנות ה -70 סיפר: "רק ביטאתי את עצמי בחיפוש אחר משהו. אם תסתכלו על המילים שלי, אפילו 'אבק ברוח' הוא שיר על הטבע החולף של חיינו הגופניים. זה נופל תחת המטרייה של האל".

שיר זה הוא השיר האקוסטי הראשון שקנזאס הקליטה. הוא הפך ללהיט ענק. רבים מכירים אותו ולא יודעים שמאחוריו מסתתרת להקה מפוארת עם יצירות רוק מדהימות ואף מורכבות. עם זאת, השיר הזה לא צעד כלל במצעד הבריטי


LAYLA - DEREK AND THE DOMINOS


בשנת 1974 סיפר אריק קלפטון לעיתון רולינג סטון, שהשיר LAYLA הוא שיר על בחורה שהוא היה מאד מאוהב בה אך היא דחתה אותו. זו הפעם הראשונה בה נודע הדבר לעולם ובהמשך יתגלה כי אותה אישה היא פאטי בויד, אשתו של חברו הקרוב, ג'ורג' האריסון.


זה החל בשנת 1970, כשקלפטון הגיע עם להקתו החדשה (דרק והדומינוס) למיאמי כדי להקליט אלבום שייקרא LAYLA AND OTHER ASSORTED LOVE SONGS. יחד עמו היו הקלידן בובי ויטלוק, הבסיסט קארל ריידל והמתופף ג'ים גורדון. בהקלטות נכח גם גיטריסט להקת האחים אולמן - דוואן אולמן.


יום אחד החל אולמן לנגן את ריף הגיטרה בשיר הבלוז AS THE YEARS GO PASSING BY, של אלברט קינג. אולמן ניגן את הצלילים של קינג אך במהירות וזה הפך לפתיחת השיר המפורסמת. אבל השיר, שיצא בתחילה על גבי תקליטון בשנת 1970, לא עורר הדים. הקהל הרחב לא הסכים לקבל את 'אלוהי הגיטרה' שהתבייש מאור הזרקורים והתחבא מאחורי שם בדוי (דרק). הקהל הבריטי הפנה את גבו לשיר הזה ורק כשיצא שוב, בשנת 1972, הפך ללהיט, אבל הלהקה שעשתה אותו כבר הייתה מפורקת והמנהיג שלה היה מפורק גם הוא בגלל התמכרותו להרואין, שגרמה לו להתרחק לחלוטין מעולם המוזיקה.



שנה לאחר הקלטת השיר כבר היה אחד מאנשי המפתח שבו, הגיטריסט דוואן אולמן, לא בין החיים. בשנת 1980 הצטרף למעגל המתים הבסיסט קארל ריידל. המתופף ג'ים גורדון אובחן בסכיזופרניה, לאחר שרצח את אמו בשנת 1983. בינתיים, הקלידן בובי וויטלוק נלחם בשדים משלו והצליח להיגמל מהתמכרויותיו.


קלפטון, שנים לאחר מכן: "במשך חיי עמדתי פעמים רבות בצומת דרכים. 'ליילה' היה באחת הפעמים ההן. נעמדתי בצומת משותק מפחד ולא יודע להיכן לפנות. הייתי מעורב רומנטית עם בחורה שהייתה נשואה לחברי הטוב ביותר. הייתה לי להקה חדשה וסמים חיכו לי בכל פינה. הסמים הם שעזרו לי להתגבר על הפחד. זה היה כמו סרט סיקסטיז שכיח של חילופי זוגות. באופן מדהים ולא מובן מאליו נשארנו כולנו חברים".


פאטי בויד סיפרה את הצד שלה: "אריק לא שר לי מעולם את השיר הזה לפני שהוא הוקלט. הפעם הראשונה שנודע לי על כך הייתה כשהקשבתי להקלטה. הוא חזר מארה"ב והשמיע לי את זה. הצלילים ממש היכו בי. אני מאד מוחמאת מכך ששיר כזה נכתב עליי".


TIME OF THE SEASON - THE ZOMBIES


השיר TIME OF THE SEASON, של להקת הזומביס הבריטית, יצא כתקליטון במרץ 1968 ונחשב היום לאחד מלהיטי הפופ הקלאסיים ביותר שנוצרו בשנות השישים. מהצלילים הראשונים של גיטרת הבס המלודית, התופים המהדהדים, מחיאות הכף ואמירת ה'אההה' הווקאלית, היה ברור לכל כי יש כאן עסק עם שיר לא שיגרתי בעל פזמון קצרצר ביותר, שהושמע לא הרף, מאז צאתו, בתחנות רדיו רבות מאד, בפרסומות ופסקולי סרטים. ממרחק השנים קשה להאמין שהשיר הזה כמעט ולא יצא לאור...


השיר הוקלט בקיץ שנת 1967, באולפני EMI שפעלו ברחוב אבי רואד, בלונדון. היה זה 'קיץ האהבה' הלונדוני, אבל עבור הזומביס היה זה חורף עם נסיון אחרון להוציא משהו ראוי לפני התפרקותם, בגלל עתיד שנראה עגום לנוכח מצב כלכלי רעוע.



הקלידן רוד ארג'נט: "תפקיד הבס, בתחילת השיר, נשמע לקוח מהלהיט STAND BY ME, של בן אי קינג, אבל זה לא נלקח משם בכוונה וגיליתי את הדמיון רק לאחר מכן. את תפקיד מחיאת הכף וה'אההה..' הווקאלי עשיתי ברגע אחד של ספונטניות. הקשבתי לפלייבק ולפתע צץ לי הרעיון הזה. רצתי למיקרופון וזה מה שיצא".


זמר הלהקה בעל הקול האוורירי, קולין בלאנסטון, לא אהב את השיר TIME OF THE SEASON והביע את דעתו נגדו. במהלך הקלטת השירה לשיר הזה פרץ ריב בין בלאנסטון לארג'נט. בשלב מסויים הודיע בלאנסטון לארג'נט שנמאס לו מהשיר והוא מזמין את הקלידן לשיר אותו בעצמו. ארג'נט: "זה מצחיק אותי לחשוב שהפזמון של השיר אומר, 'זה זמן העונה לאהוב' בעוד ששנינו רבנו במהלך שירת אותן מילים".


כשהגיע הזמן לערוך מיקס לשיר הזה, נתקלו החברים בבעיה.

ארג'נט: "היה לנו תקציב של 1000 ליש"ט לעשות את כל התקליט הזה. כשהגיע זמן המיקסים, בקושי היה לנו כסף לעשות מיקס במונו. המיקס הזה נעשה במהירות רבה. הגשנו את המאסטר לחברת התקליטים, שהשיבה לנו כי אנו חייבים לתת לה גם מיקס בסטריאו, שהיה אז המהפכה החדשה יחסית בתחום מוסיקת הפופ. החברה הוסיפה שאין באפשרותה לתת לנו כסף לזה ושאת המיקס הנוסף ניאלץ לשלם מהכיס שלנו. כריס ווייט הבסיסט ואני חפרנו עמוק בכיס שלנו כדי לגרד משם עוד 200 ליש"ט בשביל זה. סטריאו היה דבר חדש בשבילנו אז. לא ממש הבנו מה עושים עם זה ולכן המיקס הזה נחשב בעיניי, כיום, כמיקס פחות טוב ממיקס המונו".

במרץ 1969 הפך השיר הזה ללהיט בארה"ב אך הזומביס כבר היו מפורקים.



ופרט טריוויה לסיום: המילים בלהיט המדובר, 'מה שמך? מי אביך? האם הוא עשיר כמוני?', הן קריצה למילות השיר SUMMERTIME, שכתב ג'ורג' גרשווין.


BIRD ON A WIRE - LEONARD COHEN


שיר זה יצא בשנת 1969 באלבומו השני, SONGS FROM A ROOM.


כהן:", בשנת 1993: "השיר התחיל להיכתב ביוון כי לא היו שם חוטי טלפון במקום בו גרתי אז. גם לא היה חשמל. בשלב מסוים העמידו את עמודי הטלפון האלו, שהיום כבר לא שמים לב אליהם. אבל כשהם עלו לראשונה, זה היה בערך כל מה שעשיתי - להביט דרך החלון בחוטי הטלפון האלה ולחשוב איך האנושות הדביקה אותי ולא הייתי מסוגל לברוח ממנה אחרי הכל. לא הייתי מסוגל לחיות את החיים האלה של המאה ה- 11, שחשבתי שמצאתי לעצמי. אז זו הייתה ההתחלה. ואז כמובן שמתי לב שציפורים הגיעו לחוטים וככה החל השיר הזה. 'כמו שיכור במקהלת חצות', זה גם הגיע מהאי בו גרתי. איפה ששתיינים, כולל אני, היינו עולים במדרגות, שרים ומועדים".


כהן התגורר אז באי ביוון ששמו HYDRA. באי הזה הוא מצא את הרוגע שלו.



רבים ביצעו את השיר הזה, כולל ג'ו קוקר, ג'וני קאש וטים הארדין.


כהן התקשה להקליט את השיר מכיוון שהוא מעולם לא נשמע לו כנה מספיק. בעצבותו ויתר על נסיון נוסף וחזר לחדר המלון שלו. רק ארבעה ימים לפני מועד ההקלטה האחרון שנקבע, הוא השיג את מה שתר אחריו. הוא ביקש מכולם, פרט לאנשי אדם חיוניים כמו המפיק בוב ג'ונסון, לעזוב את האולפן. "פשוט ידעתי שבאותו הרגע משהו עומד להתרחש", אמר כהן. "פשוט עשיתי את הקול לפני שהתחלתי לפרוט בגיטרה ושמעתי את עצמי שר את המשפט הראשון הזה, 'כמו ציפור', וידעתי שהשיר הולך להיות אמיתי וחדש. הקשבתי לעצמי שר, הופתעתי מעצמי, שמעתי את התשובה וידעתי שהיא נכונה".



בכמה מהופעותיו הציג כהן את השיר כך: "זה התחיל ביוון והסתיים במלונית בהוליווד, בסביבות 1969. כמה שורות שונו באורגון. קריס קריסטופרסון הודיע ​​לי שגנבתי חלק מהמנגינה מסופר אחר שפעל בנאשוויל. הוא גם אמר שהמילים הראשונות בשיר ייחרטו על מצבתו".


אחד הנסיונות של כהן להקליט את השיר אז היה בהפקתו של דייויד קרוסבי, שהגיע כי ג'וני מיטשל ביקשה ממנו לעשות כך. קרוסבי: "זו באמת לא הייתה חוויה משמחת. זה סיפור מביך בשבילי וגלולה מרה לבלוע כי היום יכולתי להפיקו ללא בעיה, אבל אז לא היה לי שום מושג איך להקליט אותו". הגרסה בהפקת קרוסבי תצא שנים לאחר מכן כקטע בונוס בהו