top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

מאחורי שירי הביטלס: פרק 4 - TOMORROW NEVER KNOWS




ברוכים הבאים לסדרת שירי הביטלס שלי - בה אתמקד כל פעם בשיר אחד של הביטלס. אם זה באופן הכנתו, הקלטתו, הסיפור מאחוריו ועוד תופינים. בואו נצא לדרך...


Turn off your mind, relax and float down stream It is not dying It is not dying


Lay down all thought, Surrender to the void It is shining It is shining


That you may see the meaning of within It is being It is being


That love is all and love is everyone It is knowing It is knowing


That ignorance and hate may mourn the dead It is believing It is believing


But listen to the color of your dreams It is not living It is not living


Or play the game existence to the end Of the beginning Of the beginning


זה הוא שיר פורץ דרך ואייקוני של הביטלס ומייצג סטייה משמעותית מצליל הפופ הקודם והקונבנציונלי של הלהקה, המציג את הנטיות הניסיוניות והאוונגרדיות שלה. השיר בולט במיוחד בטכניקות ההפקה החדשניות והאלמנטים הפסיכדליים שלו. מבחינה מילולית הוא מלא בהשראת הפילוסופיה המזרחית ומשנתו של טימותי לירי. המילים הן קולאז' של ביטויים סוריאליסטיים ומופשטים המשקפים את השפעת המיסטיקה ההודית ואת רעיונותיו של לירי לגבי הרחבת התודעה באמצעות שימוש בסמים פסיכדליים.


מוזיקלית, השיר מתאפיין בצליל הייחודי והמהפכני שלו. ההפקה, בהובלת ג'ורג' מרטין, כוללת מגוון טכניקות חדשניות, כולל לופים ואפקטים הפוכים. השירה של ג'ון לנון יוצרת אווירה חלומית ועולמית אחרת. תבנית התופים החוזרת על עצמה, שניגנה על ידי רינגו סטאר, מוסיפה איכות מהפנטת לשיר. מאז, השיר נחשב ליצירה חלוצית בז'אנר הרוק הפסיכדלי והשפיע על אינספור מוזיקאים ולהקות בשנים שלאחר מכן.


אז מי ומה בשיר הזה, שחותם את התקליט REVOLVER של הביטלס, משנת 1966?


ג'ון לנון - שירה מובילה, אורגן (האמונד RT-3 עם מגבר לזלי 145), לולאות טייפים.

פול מקרטני - גיטרה בס (ריקנבקר 4001S), פסנתר (CHALLEN), לולאות טייפים.

ג'ורג' האריסון - גיטרה מובילה וגיטרה מנוגנת לאחור (פנדר סטרטוקאסטר SONIC BLUE), טמפורה, לולאות טייפים.

רינגו סטאר - תופים (לודוויג), טמבורין.



הפסקה של חמישה חודשים מהאולפן עבור להקת הקלטות פופולרית היא בדרך כלל חוויה מרעננת המשמשת להערכה מחדש של הכיוון האמנותי שלה. זה הפך למעשה די סטנדרטי ככל שהזמן התקדם. אבל עבור תעשיית המוזיקה של שנות ה-60, לעומת זאת, חמישה חודשים היו נצח תוך הסתכנות ברורה באיבוד מומנטום בקריירה.


המפגש המרתוני בן שלוש עשרה השעות, ב-11 בנובמבר 1965, הביא שיר מאת ג'ון לנון ושמו GIRL. היצירתיות שלו בשלב זה אמנם ניזונה מהשימוש התכוף שלו בסמים קלים יותר כמו מריחואנה (ושימו לב לצליל השאיפות במהלך פזמוני השיר - זה לא סתם שם...), אבל האובססיה של ג'ון ל-LSD בשנת 1966 שינתה באופן דרסטי את תפוקת כתיבת השירים שלו. כי כך היה ג'ון - כשהוא ביקש לחקור משהו, זה היה תמיד באופן טוטאלי - לטוב ולרע.


מעטים מאד ציפו שהדבר הבא שיגיע ממנו, כמעט חמישה חודשים לאחר שהביא את GIRL, היה TOMORROW NEVER KNOWS. נראה שאפילו חבריו ללהקה נדהמו באותה מידה, אבל היו להוטים לפרוץ את השביל החדש הזה להתקדמות.


ההשראה לשיר הגיעה מספר שכותרתו "החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי". ספר זה פורסם באוגוסט 1964 על ידי הפסיכולוג-סופר טימותי לירי עם הפסיכולוגים ראלף מצנר וריצ'רד אלפרט (שבהמשך יהיה ידוע גם בכינוי רם דאס). טימותי לירי שהה שבעה חודשים בהרי ההימלאיה בלימוד בודהיזם טיבטי תחת הלאמה גובינדה. הספר שהוא כתב היה תוצאה ישירה של תקופת לימוד זו. לירי הסביר: "'ספר המתים' פירושו באמת 'ספר המתים' אבל זה האגו שלך ולא הגוף שלך שגוסס. הספר הוא קלאסיקה. זה התנ"ך של הבודהיזם הטיבטי. הרעיון של בודהיזם הוא של הריק ושל הגעה לריק". לירי גם הודה שספרו נועד ללוות את אלו שמתנסים בסמים פסיכדליים שהחלו להיות אז פופולריים (כשהפרק האחרון בו כותרתו היא "הוראות לשימוש במהלך פגישה פסיכדלית").



בארי מיילס, שהיה חבר קרוב של הביטלס, ניהל את חנות הספרים, אינדיקה, בלונדון, וכפי שביקשו הביטלס, הוא שלח להם קטעי ספרות משמעותיים הנוגעים לתרבות הנגד כשהשיג אותן. מיילס נזכר שג'ון ביקר עם פול בחנות בחיפוש אחר משהו מאת הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. מיילס לא הסתפק רק בזה והראה לג'ון ספר שזה עתה הגיע - 'החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי'... "ג'ון היה מאושר", נזכר מיילס, "והתיישב על הספה הישנה שבאמצע החנות כדי לקרוא בו".



"ספר המתים הטיבטי" בפועל היה תרגום משנת 1927 של טקסט בודהיסטי עתיק. עבור אלו שהתאהבו ב-LSD בשנות ה-60, כמו ג'ון, היה רצון עז לקבל משמעות עמוקה יותר כדי להבין את התמונות התחושתיות וההשפעות הבלתי צפויות שהם חוו בעת לקיחת הסם, שעדיין היה חוקי בשנת 1966. למרות שרופאים הזהירו אז מפני הסכנות בלקיחת סם זה, ג'ון כמו גן ג'ורג', רינגו ובריאן אפשטיין התנסו בזה ללא חשש. היחיד שחשש מאד מהסם הזה היה פול מקרטני.


לאחר שקיבל את הספר הזה ממיילס, ג'ון לקח אותו איתו לחופשתו בטרינידד בינואר 1966. לפני טיסתו, הוא הקליט באולפן בחדר המוסיקה בעליית הגג של ביתו, שהיה אמור לשמש למטרה המיועדת לו, כי טימותי לירי הציע להכין קלטת שכזו כדי להשמיע לעצמכם במהלך טריפ אסיד ברגע שאתם מרגישים שאתם עוברים למסלול מסוכן, שאכן קרה לג'ון בטריפים קודמים. אירוע כזה היה באוגוסט 1965 במהלך שהותה של הלהקה בקניון בנדיקט כפי שמסופר בשיר SHE SAID SHE SAID. כשהפרק האחרון בספרו של לירי לפניו, לנון הקליט לעצמו את ההודעה הבאה: "הו ג'ון לנון - הגיע הזמן שתחפש רמות חדשות של מציאות. האגו שלך ומשחק הרוק'נ'רול עומדים להיפסק. אתה הולך לעמוד פנים אל פנים עם האור הצלול... זה שנקרא אגו-מוות ומגיע אליך. זו כעת שעת המוות והלידה מחדש... אל תפחד מזה. תתמסר לזה. תצטרף לזה. זה חלק ממך. אתה חלק ממנו... זכור גם: החשמל הזורם של החיים הוא המציאות האולטימטיבית - שזה הריק".

עד מהרה ג'ון כתב שיר תוך שימוש בכמה מהשורות האמיתיות של לירי, כולל התיאור שלו על מה שמעבר למציאות. הוא אפילו השתמש בזה כשם זמני לשיר - THE VOID. לאחר שיצא לפחות לשני טריפים של LSD עד אז, ג'ון בהחלט היה סקרן להשיג את החוויה הטובה ביותר האפשרית. "בערך בזמן הזה", נזכר פול, "אנשים התחילו להתנסות בסמים, כולל LSD. ג'ון תפס את העיבוד של טימותי לירי ל'ספר המתים הטיבטי', שהוא ספר די מעניין. בפעם הראשונה קיבלנו את הרעיון שכמו בנוהג המצרי הקדום, כשאתה מת אתה שוכב במשך כמה ימים, ואז כמה מהשפחות שלך באות ומכינות אותך למסע ענק. במקום הגרסה הבריטית היבשושית יותר. עם LSD, הנושא הזה היה מעניין עוד יותר".


"לירי היה זה שהסתובב ואמר, 'קח את זה, קח את זה, קח את זה'...", נזכר לנון בשנת 1980, "ועשינו את ההוראות שלו בספר. עשיתי את זה בדיוק כמו שהוא אמר. בספר, ואז כתבתי את TOMORROW NEVER KNOWS, שהיה כמעט שיר האסיד הראשון: 'הנח את כל המחשבה, תתמסר לריק', וכל החרא הזה שלירי העתיק מספר המתים".


הנה דף המילים המקורי של ג'ון כשכתב את השיר:


דף המילים המקורי של ג'ון לשיר מכיל שורות נוספות שהושמטו מאוחר יותר.

And all the colors of the earth you'll hear

it's not thinking, it's not thinking


" and "Put down all thought, await the shining void,

it is gleaning."


ג'ון: "קראתי שג'ורג' מרטין אמר שעסקתי ב'ספר המתים'. ובכן, בחיים שלי לא ראיתי את זה. פשוט זה היה המידע הפסיכדלי של לירי - זה היה מאוד נחמד באותם ימים". אבל נראה שהביטלס עצמם קידמו היטב את ספר המתים הטיבטי בדרך זו תוך הסתרת לירי. "המילים הן מ'ספר המתים הטיבטי', אז הנה לכם", אמר פול בראיון מאוגוסט 1966. ייתכן שהביטלס רצו להסתיר את הקשרים שלהם עם טימותי לירי וענייני הסמים בשלב מוקדם זה של הקריירה שלהם. שנים לאחר מכן סיפר פול: "פול: "אני זוכר את ג'ון בא לביתו של בריאן אפשטיין. חזרנו להיות ביחד אחרי הפסקה, והיינו שם לפגישה. ג'ורג' מרטין היה שם אז אולי זה היה כדי להראות לו כמה שירים חדשים או לדבר על האלבום החדש. ג'ון הוציא את הגיטרה שלו והתחיל לעשות את השיר החדש שלו והכל היה באקורד אחד. זה היה בגלל העניין שלנו במוזיקה הודית. היינו יושבים ומקשיבים לאלבום הודי ובסוף אומרים, 'מישהו הבין שהם לא משנים אקורדים?' אז התחלנו להמציא כמה מהרעיונות היפים האלו".



פול: "בדרך כלל היינו אומרים לג'ורג' מרטין, 'הנה, ג'ורג', יש את השיר הזה'. יהיו כמה אקורדים, כמה מילים; כמה פיסות של דברים שאפשר להבין: הוק, ריף. אבל הפעם כל זה היה באקורד C. זה דבר אחד שתמיד נתתי לג'ורג' מרטין קרדיט גדול עליו. הוא היה אדם קצת יותר מבוגר והיינו די רחוקים ממנו, אבל הוא לא נרתע בכלל כשג'ון השמיע את זה לו, הוא פשוט אמר, 'הממ, אני מבין, כן. הממ הממ...' הוא יכל היה לומר, 'לעזאזל, זה נורא!' אני חושב שג'ורג' תמיד הסתקרן לראות לאיזה כיוון הלכנו. המוח שלו חשב, 'איך אני יכול להפוך את זה לתקליט?' אבל בשלב הזה הוא התחיל לסמוך על כך שאנחנו חייבים לדעת במעורפל מה אנחנו עושים, אבל החומר שהבאנו היה ממש מחוץ לתחום שלו".


השם THE VOID היה כנראה שם קצת עמוק מדי עבור השיר, אז ג'ון חיפש כיצד לקרוא ליצירת המופת שלו. "לקחתי את אחד המשפטים של רינגו בתור שם לשיר", הוא הסביר, "כדי להוריד קצת מהמילים הפילוסופיות הכבדות". ג'ורג' האריסון הסביר: "רינגו תמיד היה אומר ביטויים לא נכונים מבחינה דקדוקית וכולנו היינו צוחקים מזה". רינגו הודה: "פעם, בזמן שאמרתי דבר אחד, דבר אחר היה נכנס למוח שלי. TOMORROW NEVER KNOWS זה משהו שאמרתי. אלוהים יודע מאיפה זה בא...". אפשר לשמוע את רינגו אומר את המשפט בקטע המצולם בעת ראיון עם הביטלס לבי.בי.סי, ב-22 בפברואר בשנת 1964.



התקליט REVOLVER של הביטלס מאופיין בצבעים מוסיקליים שונים (עם עטיפה בשחור לבן...) אבל עדיין זה מפתיע מאד שדווקא השיר הראשון שעליו החלה העבודה על התקליט היה TOORROW NEVER KNOWS. היה זה יום ה-5 באפריל 1966 שנקבע בתחילה כיום העבודה הראשון על התקליט החדש אך זה בוטל והיום למחרת הפך ליום הסשן הראשון, החל משעה 20:00 באולפן מס' 3 במתחם אולפני ההקלטה של EMI. מעניין לציין שהתאריך שנכתב על קופסת ההקלטות הראשונה של ריבולבר זה ה-6 במרץ 1966, אם כי כל תיעוד אחר קובע שה-6 באפריל היה התאריך כאשר ההקלטה הזו התרחשה.


התפתחות חדשה ראויה לציון בהיסטוריה של הביטלס שהתרחשה ביום זה הייתה העסקתו של ג'ף אמריק בן ה-20 כטכנאי הקלטה ראשי. נורמן סמית' היה טכנאי הביטלס ברוב המכריע של הסשנים שלהם עד לנקודה זו, אבל בגלל קידומו למפיק (להקת פינק פלויד ולהקת THE PRETTY THINGS יהיו במהרה הלהקות שהוא יפיק), הוחלט להשיג משהו רענן האולפן כדי לעזור לספק את התשוקה של הביטלס לחידושים בתהליך ההקלטה. לאחר שעבד איתם בהזדמנויות שונות בעבר כטכנאי הקלטה שני, הביטלס הכירה את ג'ף אמריק היטב. תפקידו החדש כטכנאי ראשי יבחן את היצירתיות שלו ובסופו של דבר יזכה אותם כאחד שהצליח להגשים את משימת הלהקה להרחיב את הנוף הקולי.



אמריק בספרו: "ג'ון היה עמוק בדיון עם ג'ורג' מרטין. ברור שהשיר הראשון שעליו נעבוד היה אחד שלו. לא היה לו שם שם אז, אז קופסת הטייפ הייתה פשוט עם הכיתוב MARK I. כנראההיו לג'ון חששות לגבי השימוש בשם THE VOID כשניל אספינל הדליף זאת לעולם דרך מגזין המעריצים החודשי של הביטלס. זה היה שונה לגמרי מכל מה שעשינו אי פעם בעבר. ג'ון אמר לג'ורג' מרטיןף 'ישפה רק אקורד אחד, וכל העניין נועד להיות כמו הדלאי לאמה שמזמר מפסגת הר, קילומטרים משם'..." "דמיינתי, בראשי, שברקע אפשר לשמוע אלפי נזירים מזמרים", הסביר לנון בשנת 1967. "זה היה לא מעשי, כמובן, ועשינו משהו שונה. הייתי צריך לנסות להתקרב לרעיון המקורי שלי, עם הנזירים ששרים. עכשיו אני מבין שזה מה שרציתי".


ג'ורג' מרטין: "אז, חשבתי, 'מעניין מה השעה של המטוס הבא לטיבט'. אבל, חשבתי, זו דרך אחת לעשות את זה ואולי יש דרך אחרת". ג'ף אמריק: "ג'ורג' מרטין הביט בי בהנהון והרגיע את ג'ון. 'הבנתי. אני בטוח שג'ף ואני נמציא משהו'... מה שאומר, כמובן, שהוא היה בטוח שג'ף יבוא עם משהו. הסתכלתי סביב החדר בבהלה. חשבתי שיש לי מושג מעורפל מה ג'ון רוצה, אבל לא הייתה לי תחושה ברורה איך להשיג את זה".



ג'ורג' מרטין: "ידעתי שהדהוד רגיל לא יעבוד, כי זה פשוט יהיה קול מאוד רחוק. היינו צריכים שיהיה לנו משהו קצת מוזר ומתכתי. מעולם לא הייתי בטיבט, אבל כשחשבתי על הדלאי לאמה, חשבתי על קרני האלפן ודמיינתי איך יישמע הקול שיוצא מאחת מהקרניים הארוכות האלה". בינתיים, ג'ון רצה לעשות לופים של טייפים עם אפקטים. היה זה דווקא פו שנהג לעשות ניסיונות כאלו, כמי שמארבעת הביטלס ספג הכי הרבה את אווירת האוונגארד של לונדון התוססת אז - בעוד שלושת האחרים העדיפו להיות עם משפחותיהם בפרברים.



השנה היא 1966 ופול מקרטני גר בביתו של גורדון אשר, אחיה של בת זוגו, ג'יין אשר. בבית זה היה פסנתר וזוג מכשירי הקלטה ניידים מתוצרת BRENELL. אלו היו מכשירי הקלטה שהכפתורים שלהם נהגו להיעקר מהמקום. עם זאת, היו אלו מכשירים לא רעים. בתחילה נהג מקרטני להשתמש בהם לעריכת אוספי שירים, ממש כמו בתכניות רדיו. הוא נהג להקליט, ביו השירים, את קולו כקריין רדיו. מדי פעם גם השחיל בהם שברי לחנים מקוריים שלו. את האוסף הראשון הוא כינה בשם UNFORGETTABLE, בגלל שהשיר הראשון בו היה להיט זה, בביצועו של נאט קינג קול.


מקרטני סיפר שנים לאחר מכן: "זה היה דבר שעשיתי כדי להשמיע לאנשים ברקע. נהגתי לשים באוספים שלי קטעים מגוונים. ראווי שנקאר לצד בטהובן ואלברט איילר". אחרי התכנית הראשונה, עם נאט קינג קול, החל מקרטני להשתעשע גם בהקלטת לופים (LOOPS) של טייפים. 'לופ' הוא קטע מוקלט שחוזר על עצמו ללא הפסקה. לניסויים אלה לקח עמו בקבוק של דבק סרטי הקלטה מאולפני EMI, בהם הקליט עם הביטלס.


מקרטני: "הצלחתי להדביק את הקטעים באופן סביר. ניסיתי להימנע מ'קליקים' שנוצרים בדרך כלל מחיבור שני קצוות של טייפ אבל לא הצלחתי להימנע לגמרי מהקליקים האלו, אז החלטתי להפכם לחלק מהקצב של ההקלטה". התהליך של הכנת הלופים היה שיטתי. את הצלילים, שייעד מקרטני לרקע, הקליט ראשונים כי בכל הקלטת 'לופ' הם איבדו מהאיכות שלהם. את הצליל שרצה באיכות הטובה ביותר - הקליט אחרון.


בלופים שלו השתמש מקרטני בקולו, גיטרות וגם בונגוס שאותם הקליט והשמיע במהירויות שונות. כך גילה, בין השאר, שקולו יכול להישמע כקול שחפים (כפי שיביא לשיר TOMORROW NEVER KNOWS). לבסוף נהג מקרטני להעביר את ערוצי הלופים שלו לקסטה ולהקשיב לה במכונית שלו. לכל אחד מארבעת חברי הביטלס היה אז מכשיר טייפ סטריאופוני במכוניתו - דבר חדשני מאד לתקופה ההיא.


פול: "הלופים שלי ארכו תמיד בין חמש לעשר דקות. נהגתי להשמיעם כל הזמן עם חברים. הדלקנו ג'וינטים, שתינו כוס יין והתמסרנו לצלילים שהקלטתי".

עם החידוש הזה של הלופים בראש, ג'ון דחף להתחיל בהקלטה של ​​השיר החדש שלו. ג'ף אמריק: "למרבה המזל, היה לי קצת זמן לחשוב על זה, כי ג'ון החליט להתחיל את תהליך ההקלטה בכך שאעשה לו לופ שמנגן גיטרה פשוטה, כשרינגו מלווה אותו בתופים... בגלל שג'ון רצה צליל רועם, התקבלה ההחלטה לנגן את התפקיד בקצב מהיר ואז להאט את הקלטת בהשמעה". "מה זה הצליל התת-מימי הזה?", העיר ג'ורג' האריסון כשההקלטה המקורית הזו הושמעה לביטלס בשנת 1995 במהלך יצירת סדרת האנתולוגיה שלהם. הוא שכח כמובן איך זה נוצר.


כדי ליצור את הלופ המוצע, ג'ון הקליט גיטרה קצב דרך רמקול של מגבר לזלי (כזה שעד אז השתמשו בו רק להגבת אורגני האמונד), רינגו ניגן בתופים, ואפילו ג'ורג' האריסון נכנס לפעולה על ידי ניגון ריף גיטרה חשמלית בגוון מטושטש, כל זה בוצע בקצב מהיר מאוד עם הכוונה להאט את הקצב כאשר תבוצע לולאה קצרה מההקלטה הזו.


ג'ף אמריק: "אורגן ההאמונד של האולפן חובר למגבר שנקראת לזלי - זו קופסת עץ גדולה שהכילה מגבר ושני סטים של רמקולים מסתובבים. אחד נשא תדרי בס נמוכים ואחר נשא תדרי צליל גבוהים... אף אחד מעולם לא הכניס לזה שירה... 'אני חושב שיש לי רעיון מה לעשות בשביל הקול של ג'ון', הודעתי לג'ורג' בחדר הבקרה כשסיימנו לערוך את הלופ. בהתרגשות הסברתי לו את הרעיון שלי. הוא הנהן להסכמה. אחר כך הוא יצא לאולפן ואמר לארבעת הביטלס, שעמדו בחוסר סבלנות והמתינו לבניית הלופ, לקחת הפסקת תה בזמן שאסדר משהו לקול של ג'ון".


כך נראה מגבר לזלי כשהוא סגור. קופסת עץ גדולה עם פתחים ליציאת צליל.


הנה מגבר לזלי בפנים:


  1. רמקולים שאחראים לתדרים הגבוהים

  2. יחידת כיוון מהירות הסיבוב של הרמקולים העיליים האלו

  3. המנוע שאחראי על הרמקולים העיליים ובנפרד לרמקול התחתון.

  4. רמקול וופר תחתון, אחראי על התדרים הנמוכים

  5. היחידה שמסתובבת סביב רמקול הוופר התחתון, עם פתח בה ליצירת הרעדת הצליל.

  6. שפופרות להגברת הצליל.


לאחר השלמת החיווט הנדרש, הוצבו שני מיקרופונים ליד הרמקולים ונערכו בדיקות. לאחר מכן הודיעו לביטלס שהם מוכנים לנסות את זה. אמריק: "ג'ון התמקם מאחורי המיקרופון ורינגו מאחורי התופים שלו, מוכנים לדבב שירה ותופים על גבי הלופ המוקלט. פול וג'ורג' האריסון עלו לחדר הבקרה. ברגע שכולם היו במקום ומוכנים לצאת לדרך, ג'ורג' דיבר למיקרופון מחדר הבקרה: 'סטנד ביי...הנה זה בא'. ואז פיל (מקדונלד, הטכנאי השני) הפעיל את הלופ. רינגו התחיל לנגן, מכה בתופים בזעם, וג'ון התחיל לשיר, עיניו עצומות. 'כבה את המוח שלך, תירגע ותצוף במורד הזרם...' - נראה שהאפקט השלים בצורה מושלמת את המילים האזוטריות שהוא שר. כולם בחדר הבקרה נראו המומים. מבעד לזכוכית יכולנו לראות את ג'ון מתחיל לחייך. בסוף הבית הראשון, הוא הרים אגודל ומקרטני והאריסון החלו לטפוח זה על הגב. 'זה הדלאי לנון!' צעק פול...'זה נפלא', ג'ון המשיך לומר שוב ושוב".



אמריק: "ג'ון התרשם כל כך מהסאונד של הלזלי שהוא הציע שנתלה אותו עם חבל באמצע תקרת הסטודיו, ניתן לו דחיפה והוא ישיר כשהוא נע כך מסביב למיקרופון. זה היה מסוג הרעיונות שלא בוצעו". פול: "ככל שחלף הזמן היה לנו הרבה יותר חופש. היה לנו הרבה יותר זמן לעשות דברים. אבל זה למעשה דרבן אותנו לעשות כמה דברים חדשים, כמו התוף של רינגו. אני אוהב את זה! זה צליל רינגו נהדר באמת".


בשלב זה, ארבעת ערוצי ההקלטה באולפן היו כך:

ערוץ 1 - לופ של טייפ, תופים, בס

ערוץ 2 - ריק

ערוץ 3 - ריק

ערוץ 4 - שירה של ג'ון


עם זאת, הוחלט שהטייק הראשון בלתי שמיש עבור המוצר המוגמר. מהר מאוד התקבלה החלטה להתחיל את השיר מאפס. הביטלס, כמובן, היו להוטים להפעיל מחדש את האפקט הקולי של מגבר הלזלי עבור השיר המוגמר. רעיונות נוספים זרמו בשלב זה. אמריק: "בזמן שהם האזינו לפלייבק הראשון, ג'ון וג'ורג' האריסון דנו בהתרגשות על רעיונות לתפקידי גיטרה. האריסון הציע בשקיקה להוסיף טמפורה - אחד מאוסף הכלים ההודיים החדש שלו. 'זה מושלם לרצועה הזאת, ג׳ון', הוא הסביר. 'זה רק סוג של צליל זמזום ואני חושב שזה יהפוך את כל העניין למזרחי למדי'. לנון הנהן בראשו. אפשר היה לראות שהוא אהב את הרעיון".


בתמונה: האריסון עם המורה שלו למוסיקה ההודית, ראווי שנקאר:


אמריק: "אבל תשומת ליבי הופנתה לפול ורינגו, שדיברו על התיפוף... פול הציע ש'רינג' (כפי שקראנו לו בדרך כלל) יוסיף דילוג קטן לקצב הבסיסי שהוא ניגן. משהו שקרה לפני כן בשיר TICKET TO RIDE. רינגו אמר מעט, אבל הקשיב בקשב רב... הוא היה רגיל לקבל כיוון מהאחרים. מתוך כוונה ליצור סאונד חדש להקלטות של הביטלס, בעקבות האזהרה המוקדמת יותר של ג'ון על כך שהשיר "חייב להיות שונה לחלוטין מכל מה שעשינו אי פעם", החליט ג'ף אמריק לשבור את נהלי האולפן הסטנדרטיים והנוקשים ולמקם מיקרופון לתופים באופן שונה. "בלי לומר מילה, חמקתי בשקט אל האולפן והזזתי גם את מיקרופון תוף הסנר וגם את המיקרופון העילי. אבל לפני שהזזתי גם את המיקרופון שהיה מכוון אל תוף הבס של רינגו, היה עוד משהו שרציתי לנסות, כי הרגשתי שזה מצלצל יותר מדי... על אחד ממארזי הכלים נח סוודר צמר ישן – אחד שנסרג במיוחד עם שמונה זרועות כדי לקדם את הסרט האחרון של הביטלס, שהיה אמור להיקרא EIGHT ARMS TO HOLD YOU. הסרתי את העור הקדמי של תוף הבס – זה עם הלוגו המפורסם של הביטלס - ותחבתי פנימה את הסוודר כך שיהיה צמוד לעור האחורי. לאחר מכן החלפתי את העור הקדמי ומיקמתי את המיקרופון ישירות מולו, בזווית מטה מעט אבל כל כך קרוב שהוא כמעט נגע בתוף".



זמן קצר לאחר מכן התחיל הטייק השני, עם הקצב המורכב מפול בבס ורינגו בתופים שהוקצו לערוץ ההקלטה הראשון מארבעה ערוצי הקלטה אפשריים. השירה של ג'ון וג'ורג' בטמבורין הוקלטו לערוץ הרביעי. אמריק: "...'ג'ון מוכן?', שאל (ג'ורג') מרטין. הנהון מלנון סימן שהוא עומד להתחיל את הספירה שלו, אז הנחיתי את הטכנאי פיל מקדונלד להפעיל את מכשיר ההקלטה. '...שתיים, שלוש, ארבע', הכריז ג'ון, ואז נכנס רינגו התפקיד שלו. זה נשמע נפלא! עם זאת, לאחר 30 שניות, מישהו בלהקה עשה טעות, וכולם הפסיקו לנגן... הכרזתי במהירות 'טייק שלוש' במיקרופון הטוקבק והלהקה החלה לנגן את השיר שוב, הפעם בצורה מושלמת. 'אני חושב שהשגנו את זה', הכריז ג'ון בהתרגשות לאחר שהתו האחרון נעלם. ג'ורג' מרטין קרא לכולם לחדר הבקרה כדי לשמוע את ההקלטה... 'מה לעזאזל עשית לתופים שלי?' רינגו שאל אותי. 'הם נשמעים פנטסטיים!' אפילו ג'ורג' האריסון חייך חיוך רחב. "זה הטייק, בחורים', הסכים ג'ורג' מרטין והנהן לכיווני".


הסתים הסשן ומה שנותר זה להוסיף אפקטים ושאר צלילים. עם זאת, לפני שהמפגש הזה הסתיים בשעה 1:15 לפנות בוקר, ניתנה מטלה לכל אחד מהביטלס להתכונן למפגש ההקלטה שלמחרת. האריסון: "כולם הלכו הביתה והמציאו הקלטות בלופים". ג'ורג' מרטין: "כנראה שהיו לי בערך 40 או 50 הקלטות שהם הביאו אליי. הקשבתי לכל אחת במהירויות שונות ולאחור. חלקן היו זבל מוחלט, לא טובות בכלל, חלקן היו מאוד מעניינות. אז בחרנו את אלה שחשבנו שהן טובות".



אז בשעה 14:30 למחרת, 7 באפריל, 1966, הלהקה נכנסה לאולפן, מוכנה להוסיף מספר רב של צלילים להקלטה של היום הקודם. אמריק: "פול הלך הביתה וישב כל הלילה ויצר סדרה שלמה של לולאות קצרות במיוחד לשיר. אותן הוא הציג לי בצייתנות בשקית ניילון קטנה כשחזר לסשן למחרת. פיל מקדונלד השחיל בזהירות כל לולאה למכשיר ההקלטה, אחת בכל פעם, כדי שנוכל לעשות להן בדיקה. פול הרכיב אוסף יוצא דופן של צלילים מוזרים, שכללו את נגינתו בגיטרה ובס באופן מעוות, כמו גם צלצולים של כוסות יין ורעשים בלתי ניתנים לפענוח אחרים. השמענו זאת בכל דרך אפשרית: מהירות נכונה, האצה, האטה, אחורה, קדימה. מדי פעם, אחד מהביטלס היה צועק, 'זה טוב'. בסופו של דבר נבחרו חמש מהלולאות".


אז נה יש בחמש ההקלטות? הנה:

  1. קול "השחפים" שזה למעשה קול הצחוק המואץ של פול.

  2. אקורד Bb שנוגן על ידי תזמורת וכנראה הוקלט מתקליט קלאסי.

  3. פראזה של סיטאר, מנוגנת לאחור ובמהירות מואצת.

  4. צליל מנדולינה (או שמא מלוטרון) שמנוגן במהירות כפולה.

  5. עוד צליל סיטאר שמנוגן לאחור ובמהירות כפולה.


ואז הגיעה הדילמה של הכנסת לולאות אלו להקלטת המאסטר. "היו לנו שישה בחורים עם עפרונות שהחזיקו אותם מול שש מכונות", הסביר ג'ון באותה שנה. פול הוסיף: "קיבלנו מכונות מכל האולפנים האחרים, ובעזרת עפרונות וכוסות הפעלנו את כל הלולאות". אמריק: "למרבה המזל, היו הרבה מכונות אחרות במתחם האולפן. כל שאר האולפנים פשוט היו ריקים באותו אחר הצהריים. כל מכונת קלטות בכל אולפן טופלה וכל עובד אולפן זמין קיבל את המשימה להחזיק עיפרון או כוס שתייה כדי לתת ללולאות הטייפ את המתיחה המתאימה. במקרים רבים, פירוש הדבר היה שהם היו צריכים לעמוד במסדרון עם זה. אמריק: "לרוב האנשים האלו לא היה מושג מה אנחנו עושים; הם כנראה חשבו שאנחנו מטומטמים... תוסיפו את העובדה שכל הצוות הטכני נדרש ללבוש מעילי מעבדה לבנים, וכל העניין הפך סוריאליסטי לחלוטין. "בינתיים, בחזרה בחדר הבקרה, ג'ורג' מרטין ואני הצטופפנו מעל הקונסולה, מרימים ומורידים פיידרים לפי הוראות שנצעקו לעברנו מג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו. ('בואו נעשה את קול השחף הזה עכשיו!'...). לבסוף השלמנו את המשימה לשביעות רצונה של הלהקה, הטכנאים בחלוקים הלבנים שוחררו לדרכם, והלולאות הוחזרו לשקית הניילון, כדי שלא ינוגנו שוב".



ג'ורג' מרטין: "הכנסנו את הצלילים ממכונות ההקלטה האלה לתוך הפיידרים כך שהם היו קבועים. כל מה שהיה צריך לעשות כדי להקשיב להם זה להעלות פיידר - אז זה היה ממש כמו בדרובארים של אורגן האמונד". זה רק יומו השני כטכנאי הראשי של הביטלס ואמריק נדהם מהתפקיד הדמיוני והבלתי צפוי שהוא התבקש לפקח עליו. "לא הייתה לנו שום תחושה של המשמעות של מה שעשינו. הכל היה נראה כמו קצת כיף למען מטרה טובה באותו זמן - אבל מה שיצרנו באותו אחר הצהריים היה למעשה המבשר של מה שיהיה בהמשך בעולם המוסיקה". המיקס של האפקטים בלולאות תפס את הערוץ השני מארבעת ערוצי ההקלטה.


למרות שג'ון לא קיבל את הנזירים המזמרים שלו, הוא כן קיבל משהו אחר שהוא רצה ביום הזה. "תמיד שאלנו את ג'ורג' מרטין, 'בבקשה תן לנו אפשרות להכפיל קול מבלי שנצטרך לשיר אותו בשנית ואותו הדבר'...", נזכר לנון. "ואז אחד הטכנאים שעבד איתנו נכנס למחרת עם המכונה הזו. קיבלנו ADT - וזה היה יפה". זה היה קן טאונסנד שהמציא את זה והסביר: "לעיתים קרובות הם אהבו לעקוב אחר השירה שלהם עם שירה נוספת להעצמת הקול, אבל זה תהליך די מפרך ועד מהרה נמאס להם מזה. אז אחרי מפגש לילה אחד מאמץ במיוחד נסעתי הביתה ופתאום הבזיק לי רעיון..."


ובכן, ADT הוא תהליך שבו צליל מסויים מקבל הכפלה אוטומטית על ידי הזזתו בשבריר שניה מהמקור (כדי לא ליצור אפקט שנקרא PHASING). כך נוצרים שני קולות זהים שבחד גורמים להעצמת העניין.


לשיר נוסף גם צליל הטמפורה של האריסון. "ג'ורג' האריסון הופיע עם הטמפורה שעליה דיבר כל כך בשקיקה במהלך הפגישה של הלילה הראשון", נזכר ג'ף אמריק. "למעשה, הוא דיבר על זה כמעט בלי הפסקה מאז, אז כולם היו ממש סקרנים לראות את הדבר. הוא התנודד לתוך הסטודיו תחת משקלו - זה כלי ענק, והתיק היה בגודל של ארון קבורה קטן - והוציא אותו החוצה ביראה גדולה, והציג אותו בגאווה כשהתאספנו סביבנו...



'מה אתם חושבים על זה', הוא שאל את כל מי שנראה לעין. לא מוכן לסמוך שהדבר היקר שלו יגיע לאולפן על ידי מישהו מעוזרי הביטלס, הוא למעשה תחב את מארז הטמפורה במושב האחורי של מכונית הפורשה שלו, שאותה החנה בשטח החנייה של האולפן, ממש מול הכניסה הראשית, כדי שיוכל לשאת את הכלי ביד במעלה המדרגות... אז הקלטתי אותו מנגן תו בודד בכלי הענק - שוב בטכניקת מיקרופון קרוב - והפכתי אותו ללופ. זה בסופו של דבר הפך לסאונד שפותח את השיר".


רינגו הוסיף להקלטה טמבורין שהיה טוב יותר ממה שג'ורג' האריסון ביצע שבועיים קודם לכן. ג'ון ניגן באורגן במקומות אסטרטגיים בשיר כשהוא מנגן גם אקורד Bb בזמן שהשיר ממשיך כל הזמן באקורד C. רבים חשבו שצליל הגיטרה המנוגן לאחור בשיר זה הוא למעשה סולו הגיטרה שניגן פול בהקלטת השיר TAXMAN אך אין הדבר נכון. ג'ורג' האריסון למעשה הקליט קטע גיטרה זה פה. בסוך השיר (בפייד אאוט) נשמעים צלילי פסנתר תועים. אמריק: "זה בעצם הגיע מניסוי שעשינו בטייק הראשון, כשהלהקה רק הניחה רעיונות, אבל פול שמע את זה במהלך אחת ההשמעות והציע שנעביר את זה לפייד אאוט, וזה עבד בצורה מושלמת".


ארבעת ערוצי ההקלטה, לפני עריכת המיקס, היו כדלקמן:

ערוץ 1 - תופים, בס

ערוץ 2 - לופים

ערוץ 3 - שירה של ג'ון, טמבורין, אורגן, פסנתר, סולו גיטרה

ערוץ 4 - טמפורה , שירה של ג'ון


השיר קיבל מיקסים גם במונו וגם בסטריאו. מיקס המונו המקורי היה שונה מאוד ממיקס הסטריאו, עם סיום הפסנתר מורחב יותר, הטמבורין חזק יותר במיקס, יש אפקטים שונים מאלו של הסטריאו. שימו לב, זו גירסת המונו מיקס המקורית ואחריה באה גירסת מונו נוספת בתקליט, שקרובה יותר למיקס הסטריאו.


מה שבטוח - איך שלא תשמעו את זה, זה משהו שאין כמותו. פנינה פסיכדלית שנוצרה במטרה להתנסות ולהתקדם. וכמובן שהביטלס מעולם לא ביצעו את השיר הזה על הבמה - לא ביחד וגם לא כל אחד מהם לחוד.


הסיפור השלם של הביטלס, לראשונה בעברית, בספר "ביטלמאניה!"


להזמנת הרצאות בוטיק על הביטלס ועוד: 050-5616459



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים





©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page