top of page
Search
  • Noam Rapaport

מביאי הסערה - להקת דיפ פרפל מודל שנת 1974


גיבורי הסיפור:

ריצ'י בלאקמור - גיטרה חשמלית

ג'ון לורד - אורגן האמונד, קלידים

איאן פייס - תופים

גלן יוז - בס ושירה

דייויד קוברדייל - שירה


בספטמבר 1973 הסתובבו שמועות רבות בנוגע לזמר החדש שיאייש את עמדת החזית בלהקת דיפ פרפל, במקומו של הזמר איאן גילאן שפרש.



שמות של זמרים התעופפו כזבובים באוויר. אחד המועמדים החזקים היה פול רודג'רס (מלהקת FREE), שמיהר להכחיש את השמועה העיקשת. בתחילה נמסר כי זמר הלהקה יהיה גלן יוז, לשעבר מלהקת TRAPEZE.



בהמשך נמסר כי זמר אחר הוא שיעמוד בקדמת הבמה. העיתונאים הוזמנו בסוף אותו חודש ספטמבר לטירת CLEARWELL. שם הם שתו קצת משקאות להנאתם וחיכו לבואו של ההרכב החדש.



עם הינתן האות הגיעו חמשת הסגולים והציגו בתוכם זמר חדש שענה לשם דייויד קוברדייל. שמו לא נשמע לפני כן בסצנת המוזיקה המובילה באנגליה. עבור העיתונאים הייתה זו תעלומה שצריך לגלות במהרה אודותיה. קוברדייל, ששר פה ושם בהרכבים קטנים ומזדמנים, עבד למחייתו כזבן בחנות בגדים. ברשותו הייתה גיטרה אחת שקנתה לו אמו עבור 30 ליש"ט ובה ניגן עד שהצטרף לדיפ פרפל. בראשו כבר הדהד הרעיון להופיע מול כמאתיים אלף איש בפסטיבל גדול בקליפורניה, שייקרא CALIFORNIA JAM. עד אז הוא היה רגיל להופיע עד מקסימום מאה איש.



קוברדייל סיפר לעיתונאים: "פגשתי את דיפ פרפל לפני שלוש שנים, כשהייתי חבר בלהקה ושמה THE GOVERNMENT. דיפ פרפל היו המובילים באירוע. שם הכרתי אותם לראשונה. לפני כחודש נודע לי שאיאן עזב והם מחפשים זמר חדש. מישהו נכנס לחנות הבגדים בה עבדתי והציע לי להיבחן. החלטתי לנסות. שלחתי קסטה באיכות גרועה למשרדי הלהקה. הייתי שיכור כשהקלטתי אותה. להפתעתי הגדולה זה מצא חן בעיניהם. הם הזמינו אותי לאודישן באולפני SCORPIO. לאחר מכן הם אמרו לי שיתקשרו אליי. אני כהר הכרתי את המשפט הזה בעבר אבל להפתעתי הפעם זה אכן קרה.


עכשיו אני עם דיפ פרפל ואנחנו מאד נהנים. גלן יוז ואני נחלוק את תפקידי השירה בינינו. עכשיו אני צריך לארגן מחדש את שיגרת חיי כדי להתאימה למצב. תמיד הערצתי את ריצ'י בלאקמור. הוא ראש הממשלה האמיתי מבחינתי. אני לא אנסה לחקות את איאן גילאן, אבל נשחיל בהופעה שלנו כמה שירים שהוא עשה עם הלהקה. אני גם אסתובב יותר על הבמה, במקום איאן שנהג בעיקר לעמוד במקומו. עכשיו הגיע הזמן להקליט תקליט חדש".


להקת דיפ פרפל, מודל דצמבר 1973. והפעם פיט מקובסקי, מעיתון SOUNDS, מדווח על סיבוב ההופעות של הלהקה באירופה.



חברי הלהקה הקליטו זה עתה את אלבומם הראשון, BURN, ללא שניים מחבריהם המפורסמים, איאן גילן ורוג'ר גלובר, שהיו מחוץ ללהקה בגלל סכסוכים פנימיים. כעת הם היו צריכים להציג שני חברים חדשים בתקווה כי יצליחו למלא את הנעליים הענקיות של השניים לפניהם. הדיווח של מקובסקי היה אחד הראשונים שקיבלו אוהדי הלהקה על ההרכב החדש.


"הייתי מהוסס מאד כשעזבתי את שדה התעופה הית'רו לבלגיה, כדי לראות את ההרכב החדש של דיפ פרפל, שצירף לאחרונה סולן ובסיסט. זמרים, כמו גיטריסטים ראשיים, נחשבים למוקד של רוב הלהקות ולכן השאלה העיקרית שהתעוררה הייתה האם דייב קוברדייל יוכל להמשיך במקום בו איאן גילאן עמד פעם בהצלחה רבה. האם הלהקה תמות? או תקבל את קבלת הפנים הרגילה שלה מהמוני מעריצים?

בריסל היא מדינה מדכאת ועגומה. דיילי האוטובוסים משדה התעופה קראו לתשומת ליבנו והודיעו שהרכב אינו פועל ולכן עלינו ללכת במסלול מוכה רוחות סוערות וגשם כבד.

עם הגעתי למלון של הלהקה, נראה כי חברי דיפ פרפל בסך הכל רגועים מספיק, חוץ מקוברדייל דייב שאכל את ציפורניו במתח. גלן יוז אישר לי כי החלק הראשון של הסיבוב עבר בהצלחה.



באולם ההופעות עשתה הלהקה את דרכה במנהרה החשוכה הארוכה המובילה לחדרי ההלבשה, כשהיא עוברת זקנה אפורה שיער שאספה חתימות ושאר אנשים שהשתוקקו לראות את המוזיקאים. הכל פועל על פי לוח הזמנים שנקבע מראש.

בתוך חדרי ההלבשה החל ג'ון לורד לכוון את המיני מוג שלו. גלן נטל לידיו בס ובחדר הסמוך נשמע צליל הגיטרה של ריצ'י בלאקמור דרך מגבר האימונים שלו. איאן פייס הסתובב ללא מטרה כשהוא מכה על הראש של אנשים עם מקלות התיפוף שלו. כמו רוב המתופפים, איאן הוא שובב אמיתי אבל יש לו הרבה דברים מעניינים לומר גם על מוזיקה.


דייב קוברדייל ישב בפינת החדר ואמר לי כמה הוא מרוצה מתגובות הקהל אליו וללהקה 'החדשה' בכלל. "יש רק כמה אנשים שמבקשים את השירים הישנים אבל הם לא פוגעים בנו, הם רק מבקשים. הם גם מאוד קריטיים, הם לא מוחאים כפיים רק בגלל שזה דיפ פרפל".



מול הבמה התרגלו עיניי בהדרגה לאור ובעקבות הפתיחה של להקת החימום TUCKY BUZZARD גיליתי את הדמויות המוצלות של הסגולים על הבמה. כשהאורות נדלקו ומחיאות הכפיים הרועמות פרצו ברחבי האולם, בלאקמור החל לנגן את האקורדים הבשרניים שמציגים את ההקדמה לשיר BURN...


אפקט של קרח יבש סבב סביב רגלי הלהקה כאשר הם הצטרפו לבלאקמור בבניית עוצמת השיר. זה היה שחר של צליל וקונספט חדש עבור דיפ פרפל והמוזיקה שלהם בהחלט משתנה. הם שומרים על אותו אלמנט אנרגיה מחוספס שתמיד היה אחד מנקודות החוזק של הלהקה, אך הכנסת שני חברים חדשים ונלהבים הזניקה חיוניות חדשה ללהקה.



איש אינו מכחיש שגילאן וגלובר היו כוחות מרכזיים במשמר הישן, אך נראה שהם נעצרו לאחר האלבום MACHINE HEAD, והיה ידוע כי הכל לא היה בסדר ביחסים בין חברי הלהקה. איאן פייס: "שני החברים החדשים טובים יותר ממה שדמיינתי ובעוד שתמיד הערצתי את עבודתו של גלן יוז בלהקת 'טרפז', לא ציפיתי לתחושה הפ'אנקית שהוא מזריק ללהקה".


לעומת זאת, לדייב יש עוד הרבה מה ללמוד על השימוש בכל שטח הבמה ועל הטריקים של טיפול בכמה אלפי וואט במערכות הגברה. מאוחר יותר הודה דייב: "נהגתי לשיר במערכות הגברה של 100 וואט ועכשיו קיבלתי אלוהים יודע כמה וואט. קשה לי להסתגל לזה אבל זה יגיע בזמן, שאר הבחורים כל כך טובים שאני מוצא את עצמי עומד שם בפליאה".

כמו גלן, גם לדייב יש אהבה למוזיקת ​​נשמה וקול חזק במיוחד עם הרבה עומק ואומץ. עד שהלהקה תגיע לבריטניה, קוברדייל יוכל להוכיח את הווירטואוזיות שלו כזמר וכפרפורמר והוא כבר רכש מספר רב של מעריצים אירופאים.



חזרה לבמה, השירים החדשים כל כך הדוקים שיש לראות כדי להאמין להם. דיפ פרפל השמיעו הרבה חומרים מהאלבום החדש שלהם, הקלטה שתפצה הרבה אכזבות שנשמעו בעקבות האלבום הקודם, WHO DO WE THINK WE ARE. ריצ'י תמיד זכה לשבחים כנגן טכני, אך מעולם לא כמי שיש לו מספיק תחושה, אבל זה דבר שניתן לפטור.

הוא מגיע כגיטריסט בלוז בטוב טעם וזה מודגש בשיר נהדר שכותרתו MISTREATED. הוא מעוות את גופו לפי תווי הגיטרה הכפופים, מרים את זרועו באוויר ומתבונן בלהקה בזווית העין כדי לראות שהכל עובד בצורה מושלמת.


התפרצויות קהל נוספות נרשמו כאשר ג'ון לורד הודיע ​​שהם הולכים לעשות את אחד השירים הישנים: "זה נכתב בשנת 1736, מקווה שאתם תאהבו את זה". שקט באולם ואז ריצ'י מנגן בעדינות שטף תווים שמובילים לאקורדים שניתן לזהות מיד כשיר SMOKE ON THE WATER.



גלן ודייב חלקו את השירה וזה שילוב עוצמתי מאוד. פייס ניגן סולו תופים אנרגטי מאוד והסט הגיע לשיאו עם HIGHWAY STAR. גלן נע ללא הרף קדימה ואחורה, מעיף את רעמת שיערו הארוכה לאחור מעיניו ומנגן בס מוצק.

ג'ון לורד עבר במיומנות ממיני מוג לאורגן ובלאקמור הניח את החותם הסופי על ההופעה על ידי השלכת הסטרטוקסטר שלו לאוויר, ותפס אותה שבריר שנייה לפני שהיא נפלה על הבמה. ההדרן היה בלתי נמנע.


יום שבת, פרנקפורט: זה היה יום קשה במיוחד עבור צוות הדרכים של הלהקה; הציוד הגיע באיחור ולא ניתן היה להגיע לשדה התעופה למקום הבא. זה היה אחד מאותם רגעים מתסכלים מאד. הקונצרט הזה היה אמור להתקיים ב- FESTERHALLER העצום, שהיה בערך פי חמש מההופעה של הלילה הקודם בגרמניה, שהיא ארץ בה אוהבים מאד את הלהקה הזו וההופעה הוכיחה את זה. אבל איאן פייס התאכזב מעט מההופעה: "ההתרגשות הייתה שם אבל המוזיקה לא הייתה מגובשת".


לאחר הקונצרט ערכה חברת EMI טקס קבלת פנים בגרמניה ללהקה ושם הוענקו שעוני זהב חרוטים למכירות האלבום MADE IN JAPAN., "זה קצת מביך לקבל מתנה על משהו שלא ניגנת בו", הודה גלן.



כשעזבתי את דיפ פרפל, הם נסעו למינכן ליום חופש שבהחלט מגיע להם והיו מרוצים מכף שהם התקבלו בברכה ואני יכול להבין מדוע. שינוי כוח אדם זה העניק ללהקה סגנון חיים חדש לחלוטין ועליו להשאיר אותם בבטחה בליגה העליונה של להקות הרוק לעוד זמן מה.

בואו נגיד שדיפ פרפל חזרו. זה מספיק?".


גלן יוז מודל ינואר 1974.



בגיל 22 רכש גלן יוז משהו שרוב המוזיקאים ששואפים אליו ולעתים קרובות לא מקבלים - ביטחון. מילת הקסם ההיא מבטיחה את הארוחה היומית של המוזיקאי ושומרת עליו באור הזרקורים המוזיקלי. לאחר עזיבתו המהירה של הבסיסט רוג'ר גלובר, אושר לתקשורת כי גלן יוז הוא שיחליף אותו.


הצטרפות ללהקה בסדר גודל של דיפ פרפל בהחלט העניקה לגלן יוז מעמד בולט יותר בתחום המוזיקה והפכה את עתידו לבטוח בהרבה. כלפי חוץ הוא שמר על קור רוח בעניין, אך בפנים הוא ממש התרגש מזה.



יוז לעיתון SOUNDS על הרגע בו דיפ פרפל קלטו אותו לראשונה: "זה התחיל לפני כשנה. להקת TRAPEZE הופיעה במיאמי ביץ', בזמן שדיפ פרפל הייתה בחופשה. שנינו התארחנו באותו מלון ואף פעם לא ידעתי שהם בודקים אותי בהופעותיי שם, אז זה הפתיע לחלוטין. קצת חששתי מהזמנתם להצטרף בהתחלה. אמרתי לא וכן. אמרתי לא בגלל שרציתי לשיר ולא היה אכפת מכל דבר אחר, אלא אם כי אני אוהב גם לנגן בס, אבל לא הייתי מנגן עם אף אחד אם אני לא יכול לשיר, כי אני אוהב לשיר.


אז הם (הלהקה) אמרו שזה בסדר ושאני אשיר אבל אחרי זה עברתי שלב נוראי מאוד; אחרי החודש הראשון שהצטרפתי, הם חיפשו זמר, אבל אחר כך הבנתי שהם רצו שני זמרים. עד מהרה הדברים התבהרו והבנתי שהם רוצים לשנות את הצליל הסגול בכך שיהיו לנו שני זמרים".



עבור אנשים שלא מכירים יותר מדי את להקת TRAPEZE, הלהקה הקודמת של יוז, זו הייתה להקת טריו שהורכבה ממל גיילי (גיטרה), דייב הולנד (תופים) וכמובן מר יוז (בס / שירה). מקורה של הלהקה היה עם חמישה חברים בה, שהוציאו יחדיו תקליט בחברת התקליטים של המודי בלוז (THRESHOLD). המאפיין החזק ביותר בתקליט הראשון הזה היה ההרמוניות הווקאליות החזקות. בסופו של דבר הצטמצמה הצטמצמה הלהקה לשלישייה ואלבומה השני, MEDUSA, היה התחלת הגשת הרוק-פ'אנק שלה.


הלהקה הופיעה, כאמור, בארה"ב וזכתה לקהל אוהד. באנגליה התעלמו מהלהקה לחלוטין. וגם כשהתקשורת זמזמה מהתרגשות עם צאת אלבומה האחרון, YOU ARE THE MUSIC, WE'RE JUST THE BAND - עדיין לא היה שום ניצוץ של תקווה להצלחה.



יוז: "הייתי ממש מרוצה מהלהקה אבל לא הייתה בה יותר תקווה. ההבדל היחיד הוא שעכשיו אני מקבל טיפול טוב יותר, יש לי יותר כסף, אבל זה לא נותן לי שום דבר".


על דיפ פרפל עם הצטרפותו אליה: "זה כמו להקה חדשה, המעריצים עדיין קיבלו את שלושת הבחורים העיקריים בסגול. איאן גילאן ורוג'ר גלובר היו נהדרים אבל הסגול המקורי היה עם איאן פייס, ריצ'י בלאקמור וג'ון לורד, שלדעתי הם מדהימים ונתנו הזדמנות לי ולדייוויד ולקחנו את זה. עכשיו אנחנו צריכים להילחם כי יש אנשים שרוצים לשמוע את השירים הישנים, ואנחנו עושים שני שירים ישנים בהופעה, אבל חוץ מזה הכל דברים חדשים ורוב האנשים הגיבו להם טוב. אחרי כמה הופעות בלבד אני חושב שזה נהדר! הדאגה הגדולה ביותר הייתה של דייויד קוברדייל מכיוון שהוא תפס את מקומו של איאן גילאן. אנחנו שרים יחד אבל הוא תופס את מקומו על הבמה. לאיאן גילאן, כמו גם למראהו נהדר, הייתה הרגשה נהדרת על הבמה, זה מה שהם דאגו שלא יקרה, אבל דייויד מצליח להסתדר".


הלהקה סיימה להקליט את אלבומה החדש, BURN. "זה לקח עשרה ימים וזה נהדר", אמר יוז. "זה היה מרגש לעשות את זה. הוא הוקלט בשווייץ והוא נשמע נהדר כשהוא מנוגן חזק. דירגתי את ריצ'י במשך שנים כגיטריסט-על, איאן פייס הפיל אותי לגמרי כשראיתי אותו מתופף. את ג'ון תמיד הערצתי כמוזיקאי והדברים שהוא מנגן הם נוקאאוט לחלוטין - במיוחד באלבום. אני לא יכול לתאר את העבודה לצידו כי הוא כל כך מדויק שהוא אף פעם לא עושה טעות. ריצ'י הוא המאלתר הגדול ביותר שראיתי מאז הנדריקס. הוא קצת מבאס כי הוא יודע שהוא טוב. זה קצת עצוב כשאנשים מסתובבים ואומרים שג'ף בק ומיק רונסון הם הטובים ביותר ואף אחד לא מזכיר את בלאקמור".



מעט יודעים שגלן יוז קיבל לפני כן הזמנה להצטרף כבסיסט ללהקת ELO (הרי גם הוא הגיע, כמותם, מבירמינגהם). יוז: "רוי ווד ביקש ממני להצטרף לאי.אל.או והסכמתי. אז התאמנתי וחייתי עם רוי במשך שבועיים, כשהחלטתי לחזור ללהקת TRAPEZE. כשהייתי עם TRAPEZE שלוש שנים, המשכתי לומר שאני אתן לזה עוד שנה. העניין היה בארצות הברית שלא הייתה לנו שום סוכנות ולא יכולנו להצטרף כחימום ללהקות גדולות, אז עשינו הופעות מחורבנות במקומות קטנים כל הזמן. זה הפגיש אותנו מוזיקלית אבל זה הרס אותנו מבחינה פיזית. נהגתי ללכת לבית חולים כדי לקבל זריקות. עדיין אני אוהב את הלהקה ההיא ותמיד ארצה להיות משויך אליה ולא משנה מה חבריה עושים, אני תמיד ארצה להתגודד איתם כי אני אוהב אותם".


ועל הלהקה החדשה הזו היה לו את זה להגיד: "אני חושב שכולם מתרגשים מהלהקה הזו, מהאלבום ומההופעות. אני יודע שאנשים באים לראות את דיפ פרפל החדשה וזה נהדר".


בפברואר 1974 יצא התקליט BURN. זו נקודת ההתחלה של ההרכב השלישי של הלהקה, שהפך להיקרא MARK III. אז חזרה הלהקה לבעור במלוא עוצמתה.


עיתון מלודי מייקר פרסם בביקורתו ש"התקליט הזה מציב את הסאונד שהלהקה ניסתה להגיע אליו מזה שנה כשהפעם יש יותר מלודיות עשירות מהתקליט הקודם". עיתון NME בביקורתו: "זה תקליט רועש, מונוטוני, מבולגן וחסר השראה באופן מעציב".


ברולינג סטון נכתב בביקורת: "האלבום הראשון של דיפ פרפל מאז עזיבתם של גילאן וגלובר הוא מאמץ סביר אך מאכזב. הסולן החדש, דייוויד קוברדייל, נשמע היסטרי באופן מתאים, אבל החומר החדש הוא בעיקר מטומטם ורגיל, ללא הכוח שהגדיר את העבודה הטובה ביותר של הלהקה הזו".



בעיתון STEREO REVIEW נכתב אז בביקורת: "אני לא אוהב את רוב מוזיקת הרוק הכבד ולעולם לא אתאהב בזה. אבל יש נוחות מוזרה בהקשבה לדיפ פרפל. אני לא משוכנע שהם לוקחים את עצמם כל כך ברצינות. אני חושד שהם נהנים מההצלחה שלהם וישרפו אותה עד תום. אני נזכר בתגובה של ג'ון לנון על פיקאסו, שלדעתו הטעה את מעריציו והוציא במכוון מוצרים חסרי משמעות שידע שיימכרו בשמו: 'הוא בטח צחק צחוק היסטרי בשמונים השנים האחרונות'. דיפ פרפל בוודאי מצחקקים ככה. אני לא יכול לומר שהאלבום הזה שונה בהרבה מהאחרון, או שניתן יהיה להבדיל בינו לבין האלבום הבא. להקשיב לזה זה כמו לקרוא קטלוג רהיטים; רק אם אתם מעוניינים לשפץ מחדש, אתם יכולים להתלהב מדגמי הספות השונים. אבל כולם צריכים משהו לשבת עליו, בדיוק כמו שאנשים מסוימים זקוקים לרוק הכבד של דיפ פרפל".




דיפ פרפל מודל אפריל 1974. "היה סיכוי ממשי שהלהקה תתפרק ללא שוב".

באותו זמן הייתה הלהקה מסוחררת מנצחון הכיבוש שלה בארצות הברית, עם הרכבה החדש.



להגעה להופעותיהם יוצאים חברי הלהקה בשיירה של שמונה לימוזינות שחורות אלגנטיות לשדה התעופה. שם מחכה להם מטוס פרטי. "יש לנו מזל", אמר לורד לעיתון NME. "בחמש שנים אנחנו מרוויחים את אותו סכום שלוקח למנהלי חברות לעשות במשך 15 שנה". בתוך המטוס נשפכה השמפניה כמים לפני שהסגולים יורדים לאדמה חדשה ומשם היישר לעוד שיירת לימוזינות.


על הבמה מלהטט לורד עם אורגן ההאמונד שלו, כשלכתב NME הוא מסביר שהיה זה למעשה איאן מקלייגן, מלהקת SMALL FACES, שהחל ללמד אותו בסיקסטיז לנגן כהלכה בכלי הזה. הקהל מקבל בכל הופעה תוצרת רוקית מרשימה עם שירים חדשים אך משכנעים כמו BURN ו- MISTREATED. מעט מאד שירים באים מהרפרטואר הישן יותר, שהיה שייך לקולו של איאן גילאן. שני שירים בלבד מוצגים עם ההרכב החדש. אלו הם SMOKE ON THE WATER ו- SPACE TRUCKIN, כשדייויד קוברדייל, הזמר החדש והבלוזי יותר, שר בלהט רב יחד עם הבסיסט החדש גם הוא, גלן יוז, שמספק גם קולות גבוהים שמושפעים בבירור ממוזיקת הנשמה השחורה.



ריצ'י בלאקמור ממשיך להזעיף פנים ולהשפריץ צלילי חשמלית יחודיים. ברור שבסוף כל הופעה הוא מנתץ גיטרת פנדר אחת או שתיים. לא לפני שהוא מעיף אותה באוויר לגבהים מרשימים.


זה היה ברור לחמשת הסגולים שהמטרה הושגה; כמה חודשים לפני כן היה עתיד הלהקה בסכנה גדולה מאד, עם פרישתו של איאן גילאן, ובהמשך עם פיטוריו של הבסיסט רוג'ר גלובר. עכשיו הם על גג העולם עם תקליט חדש וחורך.


עדיין, סיבוב ההופעות לא היה חסר טלטלות. הצרה נחתה מכיוונו של קוברדייל שמיהר לטוס מארצות הברית עם הידיעה שאביו, שהיה במצב בריאותי טוב יחסית לפני תחילת הסיבוב האמריקני, גוסס בבית חולים. קוברדייל שהה ליד מיטת אביו בשעותיו האחרונות ולמחרת כבר הצטרף ללהקה בהמשך הסיבוב בארה"ב. כי ככה זה, כשאתה חתום על חוזים בעולם הרוק של אז - אין דבר שיוכל לגרום לך לסטות מהם. ולא משנה מה היא סיבת הביטול, חוץ ממותו של החותם בכבודו ובעצמו.



נראה היה אז שאיאן גילאן, הסולן שרבים ייחסו לו אז את רוב האשמה על ההריסות מבלי להבין את מה שהתחולל בתוך הלהקה, לא היה חסר לאוהדים, ובאותם ימים הוא התרחק מעין הציבור, כדי לחבר בחזרה את שבריו, כשהאינטרסים שלו באו בצורת השקעה בצוות תחרותי בספורט אופניים כמו גם רכישתם של אולפני "דה ליין לי" בלונדון, בהם הקליט בעבר עם דיפ פרפל.


החבר הסגול הנוסף שהקהל לא התגעגע אליו אז היה רוג'ר גלובר. לדברי לורד אז, גלובר נעשה עייף וחולה יותר כאשר הפרעות אישיות בלהקה הגיעו לרמות חדשות של אבסורד. לורד: "העימותים האישיים העיקריים היו בין ריצ'י לאיאן וזה הוביל לתחושה כללית של עייפות בקרב כל חברי הלהקה. לקראת הסוף אפילו לא טרחנו לדבר בינינו. זה הגיע למצב בו איאן נסע להופעות ברכב נפרד והזמין מלון בנפרד מאיתנו. אני לא חושב שזו באמת אשמת איאן או אשמת ריצ'י. זה רק אחד מאותם דברים בלתי נשלטים. גלובר, כך נראה, היה לעתים נדירות יותר מקורבן של ההתכתשויות הפנימיות, ובהיותו אדם רגיש מאוד, הוא הושפע במידה ניכרת מהבלגאן שהיה בין גילאן לבלקמור. לפעמים יש לי הרגשה שהוא מצטער שהוא עזב אי פעם".



לורד לא דייק בדבריו, כי היה זה בלאקמור שהציב אולטימטום - "או רוג'ר או אני בלהקה". הלהקה בחרה בבלאקמור, שאחרי אחת ההופעות האחרונות ניגש לגלובר, לחץ את ידו ואמר לו "צר לי, זה לא אישי אלא פשוט החלטה עסקית". גלובר הודה שהיה הגיון בדבריו.


להקת החימום של דיפ פרפל החדשה, בסיבוב ההופעות ההוא של 1974, הייתה להקת ELF, עם הזמר רוני ג'יימס דיו, שהיה איש ידידותי עם תחושה חדה של דינמיקה ווקאלית וסגנון כתיבה מילים מיוחדות.



בינתיים בלאקמור מפגין את אותה יהירות שחורה שלו גם מחוץ לבמה, מה שהופך אותו לפחות חביב מכל הצוות הסגול, בעיני מי שנלווה להם אז.


לורד: "ברור שאנחנו חוטפים לא פעם ביקורות קשות. כמונו גם להקת בלאק סאבאת'. אני עדיין מאמין בביקורת בונה אבל זה לא קורה לעיתים קרובות מדי, לצערי. אני יודע שאוזי (אוסבורן) ושאר חבריו חוטפים הרבה מזה. אבל ראיתי אותו על המטוס לפני כמה ימים והוא נראה מאושר מאוד. הם חייבים להיות עם עור עבה מאד כי הם בכלל לא נראו מדוכאים".

אחד הזמרים שנשקלו להצטרף לדיפ פרפל, לפני בואו של בלאקמור (ולפני ההזדמנות המיוחדת שפוספסה לזמר ישראלי, שסיפורו מופיע עם זה בהרחבה בספרי השני, "רוק ישראלי 1973-1967") היה פול רודג'רס.


ריצ'י בלאקמור לכתב NME: "בערך בזמן בו הופענו ביפן, ידענו שהכל נגמר. ידענו כבר שרוג'ר גלובר עוזב וביקשנו מגלן יוז להצטרף אלינו, והמחשבות שלנו על זמר חדש היו לכיוונו של פול רוג'רס ובאופן אוטומטי. פול אמר שהוא רוצה לחשוב על זה ונמנע מלהתחייב. ואז מישהו הדליף את הסיפור. אני חושב שזה היה אחד המזכירים שלנו במשרד, וזה היה סקופ באחד העיתונים. פול קיבל את הרעיון שהדלפנו את הסיפור בכוונה כדי ללחוץ עליו. וזה פחות או יותר סגר את רצונו להצטרף, אם היה כזה. חברת התקליטים שלו, איילנד, התקשרה אליו ואמרה 'מה זה הסיפור הזה שאתה מצטרף לדיפ פרפל?'. פול אמר שאין בזה שום דבר וזהו זה. אז זה השאיר אותנו מיובשים".



לורד: "נאלצנו למיין מאות קסטות עם זמרים פוטנציאליים. חלקם היו מצחיקים, רובם היו איומים והתאימו יותר למערכון של מונטי פייטון מאשר ללהקת רוק. היו שהגיעו עם מכתבים ממש מוזרים כמו הבחור ההוא שאמר 'אני נראה מאוד טוב, לפחות אמא שלי אומרת את זה. אין לי שום ניסיון אבל אני יודע שאני יכול להיות כוכב ולרגש את הבנות'. היה סיכוי ממשי שהלהקה תתפרק ללא שוב. הסכסוך גבר. כולם נלכדו בעייפות ונראה שאף אחד לא היה בקול מהסוג הנכון למלא את מקומו של גילאן. ואז הגיעה הקלטת של דייב והיא הייתה כיהלום לא מלוטש. זה היה קול גברי חזק מאוד שידענו שהוא במקום הנכון עבורנו. כשגילאן הצטרף לראשונה ללהקה, הוא היה אחד הבחורים, אחד מאיתנו. ואז קרה לו משהו. ההצלחה תפסה אותו, אני מניח. אבל הוא היה לוחם. הוא רצה שהכל יהיה נכון וטוב, ולכן זה כל כך עצוב שזה נגמר כמו שזה".


באפריל 1974 יצא תקליט לקלידן ג'ון לורד עם חברו הוותיק, הקלידן/זמר, טוני אשטון. שם התקליט - FIRST OF THE BIG BANDS.



ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: "התקליט הזה הוא תוצאה של קשר חברי שג'ון לורד קיווה לפתח ללהקה במשרה מלאה במהלך פיצול קצר של דיפ פרפל. עם זאת, אין שום סיכוי שזה יכול להתפרש כמנה סגולה - נוכחותם של כלי נשיפה והיעדר כמעט מוחלט של הסטייל הישן הופכים את התקליט הזה לעוצמתי בערך כמו ואלכוהוליסט המום. אף על פי כן, השירים הכלולים כאן אינם 'רעים'; בעצם, מדובר בשירים סטייל ג'ו קוקר שנמסרים בדיוק מוכשר אם כי חסר השראה. טוני אשטון שר בקול עוצמתי וקולני הרומז לטווחי הקול של קוקר וסטיבן טיילר, בעוד לורד מנגן באיפוק בפסנתר ועוד מקלדות. שאר חברי הלהקה לא מצוינים בעטיפה, לצערי. לזכותם ייאמר שהם הצליחו להשלים את התקליט מבלי להירדם באמצע ההקלטות".



ב-6 באפריל 1974 נערך בקליפורניה פסטיבל CALIFORNIA JAM, מול קהל של כ-200,000 איש. בין האמנים שהופיעו היו: דיפ פרפל, איגלס,RARE EARTH, בלאק סאבאת', אמרסון לייק ופאלמר, אדמה רוח ואש, SEALS AND CROFTS ו- BLACK OAK ARKANSAS.



אחד הרגעים הבלתי נשכחים בכל הפסטיבל הזה בא לקראת סוף הופעתה של דיפ פרפל. כשריצ'י בלאקמור חטף עצבים ושבר את אחת הגיטרות שלו בכוונה לתוך עדשת מצלמת טלוויזה. הצלם היה על סף התקף לב.



ההתעללות הזו של "האיש בשחור" (כינויו של בלאקמור) באה כתוצאה מסירובו לעלות לבמה לפני השקיעה. ההופעות שנערכו לפני דיפ פרפל הסתיימו בזמן (או אף לפני המועד המשוער) והקדימו את זמן עלייתה המשוער של דיפ פרפל. זה היה מפתיע ולא מתוכנן. המפיקים שמחו וחשבו שדיפ פרפל, הבאה בתור, תעלה לפני הזמן שנקבע. אבל בלאקמור לא הסכים לעלות לפני השקיעה. הוא עקשן. הוא לא היה מוכן להופיע באור יום. הוא לא סבל כשאחרים לא עושים את עבודתם נאמנה ומפילים את התוצאות על כתפיו. לא פעם הוא הוכיח שיש לזה תוצאות הרסניות. פסטיבל הרוק לא היה יוצא מן הכלל, במצב שכזה.



דיפ פרפל היו האמנים המובילים בפסטיבל וגם קיבלו את השכר הגבוה ביותר. לכן היו לבלאקמור דרישות ברורות. הוא לא הסכים לצאת מחדר ההלבשה עד שהשמש תשקע. להקת אמרסון, לייק ופאלמר, שהייתה אמורה לעלות אחרי דיפ פרפל, החלה ללחוץ שאם השעה תתאחר מאד חבריה לא יעלו לבמה ועדיין יקבלו את שכרם, לפי החוזה. כולם היו לחוצים חוץ מבלאקמור. הוא ידע שלפי החוזה היו אמורים להיות בקהל 60,000 איש בלבד. אבל בפועל הגיעו יותר מפי שלוש. כשדיפ פרפל הייתה עסוקה בבדיקת הכלים והסאונד על הבמה רץ אחד מאנשי ההפקה והורה להם לרדת מיד, כי אנשים כבר נכנסים למתחם. בלאקמור חרק שיניים ולא שכח זאת.



שנה לאחר מכן הסביר בלאקמור, בעיתון רולינג סטון, את הסיבה למעשיו שם: "המפיק, שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו, נכנס לחדר ההלבשה ודרש שאעלה מיד לבמה. התעלמתי ממנו. הוא המשיך לעמוד שם ואמר שיבטל את הופעתנו אם לא אעלה לבמה עד שיסיים לספור עד 30. ישבתי שם, כיוונתי את הגיטרה שלי והקשבתי לו סופר בקול רם. הוא לא הגיע ל-15 כשהעפתי אותו מהחדר. לא היה אכפת לי מהכסף שעמדנו להפסיד. זה היה עניין עקרוני. אפילו ג'ון לורד בא אליי והתחנן שאעלה כבר למען הלהקה. אמרתי לו שבפירוש לא ושאני מוכן לפרוש מהלהקה כאן ועכשיו. מישהו אחר מחברת ההפקה ניגש אליי וביקש בנימוס שאעלה. כעסתי מאד אבל בגלל שהוא היה נחמד אז עליתי".



בלאקמור עלה עם דיפ פרפל לבמה, ביצע הופעה מעולה כשבסופה החליט לעשות מעשה. זה היה בסוף ביצוע ארוך לשיר SPACE TRUCKIN. הוא שבר כמה גיטרות והעיף את השברים לקהל. גיטרה אחת הוא כמובן ניפץ לתוך עדשת מצלמה. את הסיבה לכך הוא הסגיר בהמשך: "לא תכננתי לשבור את המצלמה. רציתי להרוג את האיש שאיים עליי כשבא לספור עד 30. אם הוא היה ע הבמה הייתם רואים הרבה יותר ממצלמה אחת שבורה. אני לא אוהב אלימות אבל רתחתי באותה הופעה. הוא דיבר אליי כאילו הייתי זבל. לא מצאתי אותו על הבמה אז השתלחתי במצלמה".



בלאקמור הובהל מחוץ לבמה והוכנס לארגז משא. כך הצליח לחמוק משם מבלי שהמפיקים ימצאוהו וימסרוהו לשוטרים למעצר. לא רק המצלמה הפריעה להפקה. בלאקמור השתמש במהלך אקט ההשתלחות גם בפצצה שאפקט הרעם שלה היה אדיר וגרם להתחרשות של כמה אנשים שעמדו בקרבת המקום. מנהל הלהקה, ג'ון קולטה: "אנשים צרחו עליי כי ריצ'י גם זרק שברי גיטרה ומגברים מהבמה לקהל באופן שסיכן אנשים". אבל עם הגיעו של ריצ'י למסוק שהיה אמור לקחת את הלהקה סירב הטייס להתרומם. מכוניות עם סירנות החלו לדלוק לכיוון. הטייס עמד בסירובו עד שהבין כי לא יקבל תשלום על שירותיו וניגש לפעולה. בלאקמור היה חייב לעוף במהרה מהאזור לפני שייעצר. למחרת הוצפתי בשיחות טלפון קולניות ואיומים בתביעות. אנשים שהתחרשו, הצלם שמצלמתו נשברה, המפיקים. הצלם לא חזר לעבוד יותר. הוא לא יכל לשאת זאת יותר".


למרות כל האיומים, דיפ פרפל שילמו רק 5,000 דולר פיצויים לתיקון המצלמה. סכום קטן יותר שולם לג'ון טדסקו, פועל במה שטען כי התחרש מהפיצוץ שנגרם מהפעלול של בלאקמור.


מי תנצח בקרב? להקת אי.אל.או? או להקת דיפ פרפל?


בב בוואן, המתופף של אי.אל.או, סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "בשנת 1974 התחלנו לראות כיצד האחרים חיו בצד הזוהר יותר של עולם הרוק, שאוכלס על ידי להקת דיפ פרפל וחבריה. הם הראו לנו שיש עולם שלם ומיוחד שמחכה לנו שם. לעולם הזה קוראים עושר. יש שם לימוזינות, טיסות במחלקה ראשונה, ארוחות כיד המלך אחרי הופעות וכולם מתרוצצים סביב המוסיקאים העשירים כדי להראות להם שאין בעיה והכל בסדר. עם דיפ פרפל עשינו את סיבוב ההופעות הראשון שלנו בשבדיה. אנחנו היינו אמני החימום והיססנו מאד לעשות את זה כי חששנו שלא נתאים לקהל של דיפ פרפל. מה גם שפחדנו להופיע מול קהל בסדר גודל של עשרת אלפים איש.



ללהקה הזו היה גם שם כהורסי חדרים בבתי מלון והמנהיג של חבורת ההרסנים היה הגיטריסט ריצ'י בלאקמור. הוא תמיד לבש בגדים שחורים, התנהג בגזעיות ובקושי חייך. הלכנו למועדון לילה מפואר למדי. כל המשקאות שם היו על חשבון הבית ושתי הלהקות (שלנו ודיפ פרפל) ישבו בשולחנות נפרדים. שתינו אלכוהול כשלפתע צעק בלאקמור: 'הגיע הזמן שתעורר את האווירה פה, בוואן'. 'אתה זה שמפורסם בעניין הזה', צעקתי לו בחזרה. 'בוא נראה מה אתה מסוגל לעשות'. אבל אז החלו לעוף לכיווני עלבונות מצד חבריי לשולחן. אלה היו אנשי הצ'לו והכינור שלא שהו בהרבה מסיבות רוק לפני כן. 'תעשה משהו', הם דחקו. 'אתה אמור להיות המומחה', הם אמרו. אז לקחתי לידיי את קצה השולחן, שהיה כבד ביותר, והרמתי אותו כך שהמשקאות עפו לכיוון אותם חבריי שדחקו בי.



בעל המועדון קלט אותי ושלח מיד לכיווני בריון ענק, שקיבל אצלנו את הכינוי 'מונגו'. מטרתו הייתה להעיף אותי מהמועדון והיה לו בית חזה כמו של המתאגרף סוני ליסטון. בלאקמור, שראה מה קורה, נעמד על רגליו. צעד בסגנון קלינט איסטווד לכיוון הבאר ודחף שם ארבעה ארגזים של בקבוקי בירה. תוך שניה נוצר אגם של בירה במקום. 'מה אתה אומר על זה, בוואן?' - צעק ג'ון לורד מהשולחן של דיפ פרפל. הייתי כבר שיכור וצעדתי לכיוון השולחן המתחרה ולמזלי צעד מונגו באיטיות. כשהגיע אליי כבר דמיינתי כיצד אני מת בגללו, אבל הוא התכופף אליי, לחץ את ידי ואמר: 'טוב! טוב! תעשה עוד מזה!'. זה הדבר שהעניק לי רשיון להיות פראי וכשעזבנו את המקום, הוא נראה כאזור מלחמה".


ב-1 ביוני 1974 הקליט ג'ון לורד שיתוף פעולה מוזיקלי שלו עם המלחין הגרמני, אברהארד שואנר. שם היצירה, שתצא בהמשך בתקליט - WINDOWS. במופע משתתפים גםטוני אשטון, דייויד קוברדייל וגלן יוז.


ביוני 1974 אמר בלאקמור לכתב הצעיר, קאמרון קרואו:



"שום דבר לא יותר גרוע מלשמוע מישהו אומר 'דיפ פרפל? וואו, בנאדם, הם בדיוק כמו בלאאאאאק סאאאאאבאת', דופקים את כל הריפים. אם אנשים לא יכולים להבין את הדקויות המסוימות שהכנסנו למוזיקה, אני חושש שאין לי סבלנות להסביר להם את זה. עליתי על הבמה ניגנתי מוזיקה יוצאת מן הכלל, ואנשים פספסו את כל העניין. אבל ברגע שאני מנגן בגיטרה עם הרגליים, הם משתגעים, 'כן, זה נהדר!' - אז אתה תוהה אם זה שווה את כל זה. רוב המבקרים, ברגע שהם שומעים משהו חזק, אומרים, 'טוב, זה זבל מתכתי כבד'. אבל כשהם שומעים להקת פולק מנגנת זבל, הם אומרים, 'טוב, זה נחמד, ממש בסדר'. כך שהכל מטופש.


אני מניח שזה נחמד לדעת שמעריכים אותך, אבל בעיניי, דיפ פרפל היא הטובה ביותר על הבמה. מכל הופעותינו נמכרו היטב אבל בתקליטים אנחנו די ממוצעים וזה כולל את עצמי. לפעמים אני מתכווץ כשאני שומע את התקליטים שלנו, הם כל כך שטוחים. אני נבוך מהם. אני מנגן שם רק שליש ממה שאני יכול להוציא. לעולם לא תוכל להצטיין בתקליט. זה חסר תקווה. אני חייב להידלק מהקהל. אני אוהב להשוויץ. בכל פעם שאני יוצא לבמה, אני יודע שאני גיטריסט מעולה. אני יודע שאני יכול להעיף כל גיטריסט אחר מכל במה. הכל יוצא החוצה. כשאני נכנס לאולפן, אני חושב שאני מנגן בפני טכנאי ההקלטה ועוד כמה אנשים. זה לא עושה לי את זה. בדרך כלל זה נגמר בסדר, מספיק טוב. אני יודע שזה לא ישתפר".


רוג'ר גלובר (הבסיסט לשעבר של דיפ פרפל) מודל נובמבר 1974.



באותם ימים הוא הפיק הפקת ענק שנקראה THE BUTTEFLY BALL, שהתבססה על ספר בשם זה. גלובר סיפר שנים לאחר מכן על ההפקה הזו: "ההפקה שעשיתי, מיד אחרי שפוטרתי ב-1973 מדיפ פרפל, היא מסוג הפרויקטים שלי שקיבלו חיים משל עצמם. האמת שהסיפור של ההפקה לא משהו. פשוט מדובר בחיות ששכחו את זהותן ליום אחד וערכו מסיבה משותפת. כשסיימתי את ההפקה הזו לא אהבתי את התוצאה. זאת כי אני תמיד רואה את הפגמים טוב יותר מאשר את הדברים החיוביים. עם סיום ההפקה גם ערכתי מסיבה ענקית בביתי. כל מי שהשתתף בהפקה הגיע לחגוג. והבית היה מלא בכיבוד יקר. זו הייתה מסיבה שכולם נהנו בה - חוץ ממני. ברקע השמיעו את השירים של התקליט הזה וכולם אמרו לי כמה טוב שזה נשמע. אבל אני פרשתי מהמסיבה לחדר השינה שלי ופרצתי שם בבכי".



באוקטובר 1975 נערך המופע ברויאל אלברט הול הלונדוני ולמעריצי דיפ פרפל הייתה זו הפתעה לראות את זמר העבר של הלהקה, איאן גילאן, כמו גם את הזמר הנוכחי בה, דייויד קוברדייל.


גילאן, שהיה אז במצב כלכלי לא טוב אחרי שנכשל בניהול מלון והשקעה בפיתוח מנועים לאופנועים, נפגש עם קוברדייל מאחורי הקלעים ושניהם שוחחו בידידות רבה. קוברדייל: "דיברנו גם על כך שנעשה תקליט משותף בו הוא ישיר בצד אחד שירים של אלביס פרסלי ואני אשיר בצד השני שירים של ריצ'רד הקטן".