top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

מוסיקה ישראלית - חמסין ורוקד לכל הבנות

עודכן: 26 בנוב׳ 2023



מדינת ישראל ידעה הרבה הופעות על הבמות שלה. בתוכן היו הופעות רבות של להקות ישראליות שהיו חמות אז אך נשכחו. לכן, בסדרת מאמרים, בבלוג המוסיקה הזה, אחזיר אתכם אל הימים ההם של מוסיקה ישראלית על הבמה.


איפה נערך האירוע הזה בעולם של רוק ישראלי?


ובכן, ברוכים הבאים למועדון המוסיקה החדש שנפתח בגני התערוכה בתל אביב. שמו הוא "אמצע הדרך" והוא דרך במקום בו פעל לפני כן מתחם בשם "סקייטלנד", בו היה אפשר גם ללמוד להחליק על הקרח. מתחם הסקייטלנד פעל שם רק כמה חודשים כשהקרח לפתע נמס ובמקומו פרצה שם אש של רוק'נ'רול, עם מועדון חדש.


מועדון זה הוקם על ידי כמה שותפים שחשו כי חסר בית לרוק ישראלי במרכז הארץ. מטרתם הייתה לספק אווירת מועדון כמו אלו שפעלו בארה"ב (כדוגמת הבוטום ליין או רוקסי). מבחינתם, להקות ישראליות ראויות לקבל לא פחות מזה.


מי היו אמנים ראשונים שהופיעו שם?


ערב פתיחת המועדון הביא אל הבמה את להקת דובדבן מירושלים. לאחר הדובדבן הזה הגיעה הקצפת עם הלהקה החדשה של גרי אקשטיין ושמה סתיו. לצדו ניגנו יאיר שרגאי, מוטי דיכנה, שלמה חממי. דיכנה וחממי ובין ביצוע ללהיט, "אני הולך לבית שאן" (שהוא כמובן קריצה לאחד משיריו הראשונים של צביקה פיק, "אני הולך לאן שאן") והלהיט "היום זה היום" - פינקה החבורה את הקהל גם בביצוע שירים של הביטלס.


ביום השני לפתיחת המועדון היו אלו דייויד ברוזה ואחריו שלום חנוך שהופיעו. המקום היה מפוצץ עד אפס מקום באנשים.


זה היה ביוני 1980 כשקהל רב של ידוענים, וכאלה שפחות, הגיע אל המתחם, שאיכלס כ-800 אנשים, ונפעם מהרמקולים הגדולים שעמדו לבשר על צלילים חדשים בעולם של רוק ישראלי, עם להקת רוק ושמה חמסין.

אבל רגע, לפני עליית הבשורה החדשה של אפרים שמיר ושני חבריו, עלה לבמה דיוויד ברוזה, ששר כמה בלדות. אחריו עלתה להקת חמסין והציפייה הייתה רבה. יחד עם אפרים שמיר עלו הבסיסט אוהד אינגר והמתופף אלון הילל. שמיר ואינגר התחברו עם הכבלים למגברים שלהם, הלל אחז במקלות התופים ושלושתם התכוננו להכריז על בוא החמסין.


בינתיים עמדו שם ידוענים כמו שלום חנוך, יצחק קלפטר, גידי גוב, ענת עצמון, להקת חלב ודבש, ג'וזי כץ, דני ליטני (עם זקן עבות) ועוד. כולם לגמו כוסות סנגריה, מעשה ידיו של משה איש כסית, והיו מוכנים לצאת לדרך.


מה הייתה עוצמתה של מוסיקה ישראלית זו?

כאשר שלישיית חמסין החלה לנגן, הרמקולים השפריצו צלילים בעוצמת ווליום מחרישת אוזניים. שמיר שר בלהט וניגן סולואי גיטרה מרשימים, אינגר פרט במיומנות בבס, התנועע על הבמה באנרגטיות ואף ירד על ברכיו. הלל, מצדו, הלם בתופים בקצב מרשים. היה ברור שאפרים שמיר רחוק פה מימי ביצועיו בלדות כגון "ערב של יום בהיר" ו"להיות כוכב". הוא רצה הפעם להביא רוק רועש ושורף - ממש כמו המש באמצע יום חמסין. היו ששמחו על הרעש המוזיקלי ומחאו כפיים. אחרים לא יכלו לסבול זאת ומיהרו לצאת משם.


אחרי חמסין עלה לבמה גם יצחק קלפטר והלילה נחתם עם להקת רוק בשם אנרגיה.


התלונות על הרעש הגיעו משכנים ברמת אביב לעיריית תל אביב כמו גם מבעלי אולם האירועים הסמוך, גן אורנים. המקום נסגר לכמה ימים עם הבטחת ההנהלה להנמיך את הווליום.


לאחר מכן הסתבר שברגע האחרון נעשה שינוי במערכת ההגברה שפגם בצליל. עדיין, היו שהימרו שלהקת חמסין תהפוך לדבר הלוהט הבא בעולם הרוק הישראלי. ובכן, השמש נעלמה במהרה בים והחמסין תם., לאחר שהשאיר לנו תקליט אחד.


מועדון אמצע הדרך פעל עוד קצת זמן ואף אירח להופעה להקת רוק מתקדם בריטית, רנסאנס (שהקלידן שלה התעלף באמצע ההופעה) - אך זמן קצר לאחר מכן נסגרו שעריו. אמצע הדרך הגיע לסוף הדרך.



אפרים שמיר היה באותה תקופה במצב בו לא היה אפשר להתפרנס רק ממוסיקה. ימי כוורת חלפו להם, הניסיון לעשות מוסיקה עם אשתו אסתר התמוסס והוא טס בסוף שנות ה-70 לארה"ב כדי לנקות את הראש. כשחזר, ניסה להרים פה טריו-רוק חשמלי בשם חמסין, אך לאחר תקליט אחד והופעות שנתקלו באדישות ישראלית, החמסין התקרר ואפרים מצא מקור הכנסה נוסף, עם פתיחת חנות רהיטים עתיקים בשם "אולד איטלי", יחד עם חברתו-שותפתו, דליה.


בחנות ההיא עסק אפרים בשיפוץ הרהיטים הישנים שהגיעו אליו. הוא מצא בזה אתגר גדול. בין לבין הוא אחז בביתו בגיטרה, שר להנאתו והחומרים החדשים החלו לצוץ. אותם חומרים קובצו לתקליט שהיה אמור להיקרא במקור בשם "יותר מסתם אחת" וההקלטות נערכו יחד עם הקלידן משה לוי, הבסיסט אוהד אינגר, והמתופף אלון הלל. אפרים היה, כמובן, בתפקיד הזמר והגיטריסט. בתקליט התארחו גם המתופף ז'אן פול זימבריס, המתופף מאיר ישראל ואיש הפרברים (אז), אורי הרפז.


הרוב המוחלט של השירים הוקלט בסוף 1982 ותחילת 1983. שיר אחד, "כמעט שלא עצוב" הוא שריד משנת 1978.


אבל לצד הצלילים בתקליט היו גם עניינים פחות נעימים ולא מוסיקליים, שהגיעו לעיתונות, כשאפרים נקלע לעימות בכביש שהוביל למכות עם חבלות. לטענת שמיר, הוא הסיע את ילדיה של חברתו לבית הספר כשלפתע הגיח נהג שלא ציית לתמרור עצור וכמעט הרג אותם. אפרים רתח מזעם, יצא ממכוניתו ולימד את הנהג השני לקח. לאחר מכן נסע מהמקום, אך מישהו דאג לרשום את מספר הרכב שלו והוא מיד אותר. הוא הובא לתחנת המשטרה ושם הוצגה לו ראייה מהזירה; שן שבורה של הנהג השני. החוקרת יצאה לרגע מהחדר וכשחזרה, השן כבר לא נמצאה. לאחר חיפוש בבניין נמצאה האבדה עטופה בנייר ומונחת בתוך מאפרה. לאפרים נוסף אז סעיף בשיבוש מהלכי חקירה. הוא טען להגנה עצמית בתקרית בכביש ושוחרר בערבות עצמית.


בעודו מגבש כתב הגנה, יצא ביוני 1983 לחנויות התקליטים התקליט הזה, שבסוף שונה שמו ל"רוקד לקול הבנות". עבור אפרים, תהליך הבישול האיטי הוא הדבר הנכון לעשיית תקליט. לכן לקח זמן רב עד שעשה את התקליט הזה. הוא סיפר אז שבאופיו הוא עצלן וכשמוסיפים לזה את התהליך הרשלני בארצנו, בו עשו תקליטים, אז התוצאה היא תקליט שלוקח זמן לעשותו. אחרי הכל, אי אפשר להתכחש לאינפלציה שהתחוללה באותו זמן בארצנו. אולפני הקלטה סבלו מאד מהמצב הזה.


התקליט "רוקד לקול הבנות" בא לבטא את מצבו הרגשי אז של אפרים עם שירי אהבה מזוויות שונות. את מרכולתו החדשה הוא הציג גם כשבא למועדון קולוסאום כדי להצטלם לפרק מיוחד של תוכנית הלהיטים, עוד להיט (ששודרה ב-15 ביוני 1983). שם הוא שר את שיר הנושא של התקליט. "אז מה נחוץ לי - רק קצב / אורות נוצצים / מכנסיים ממשי / רחבת ריקודים" - הוא שר במקום הכי נכון, בזמן הכי נכון. אפרים גם הופיע בתוכנית הטלוויזיה "עד פופ" ובמופע קיץ של עיר הנוער. אפרים שמיר עלה על הגל והגיע לאיחוד הראשון של להקת כוורת, בשנת 1984, ככוכב.


התקליט "רוקד לקול הבנות" נמכר היטב, עם להיט הנושא, "חבר בחברת עצמי" ו"יותר מסתם אחת" שהושמעו לרוב ברדיו. המהדורה הראשונה אזלה וחברת התקליטים, הד ארצי, מיהרה להדפיס עוד. אפרים סיכם אז את אופי התקליט - "זה שילוב של מה שעשיתי עם אסתר שמיר ועם להקת חמסין".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? החיפושיות? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.








Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page