מוזיקת מסטיק? יאמי יאמי יאמי

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

בעקבות ה-FLOWER POWER והפסיכדליה של אמצע שנות ה-60, תעשיית המוזיקה נזכרה פתאום בצעירים. הייתה זו אופווריה חדשה שצצה בעקבות סרג'נט פפר של הביטלס. המחווה האמיתית אז לשוק הזה

של הילדים עד שנת 1967 היו המאנקיז, אותה להקה אמריקאית מהונדסת שבאה לחקות את הביטלס. קו הייצור שלה היה ברור, לשווק את הלהקה באותו אופן בו שווקו הביטלס בסרטם הקולנועי הראשון - כשלכל חבר להקה יש אופי בולט ששייך רק לו (מה, באמת האמנתם שרינגו סטאר הוא המצחיקן היחיד בלהקה? שפול מקרטני הוא רק החמוד בביטלס? שג'ורג' האריסון הפטפטן הוא החיפושית השקטה? שרק ג'ון לנון הוא השנון בחבורה?). המאנקיז היו נוסחה ברורה למסטיק אך עדיין לא נחשבו כך. משום מה, ארבעת החבר'ה הצליחו לחמוק מהתיוג הזה גם בהמשך הדרך, כשהיה ברור לכל שיש ז'אנר בשם "באבלגאם מיוזיק". זו הייתה מוזיקת פופ ברמה הכי בנאלית שלה אי פעם. כל מי שהכין אותה ידע שהיא כזו. אבל היי, גם היה בה המון כיף. המוזיקה הייתה בדרך כלל חסרת השראה ותפלה, ובכל זאת הצעירים מאד אהבו את זה.

עם הצלחת המאנקיז (עם תוכנית טלוויזיה ששודרה בכוונה בשעות בהן ילדים היו ערניים) היה ברור שהתעשייה דורשת לזה המשך. הרי, אחרי הכל, המאנקיז לא אמורים להימשך לנצח. וכך קרה בסוף 1967 כשהפופולריות של המאנקיז הלכה ודעכה במהירות. חברי הלהקה מרדו נגד מה שאמרו להם להקליט ואיך

לעשות את זה. הם רצו לנגן בכלי הנגינה בעצמם אבל כישרון היה דבר אחד שלא היה נחוץ למוזיקת מסטיק. אז המאנקיז פינו את הבמה וכשתעשייה זקוקה למשהו, היא מייצרת את המוצרים שיתאימו לו ופה זה הגיע עם שירי מסטיק לעיסים ובהם שמות שהגיעו, לרוב, עם מילים זהות. אם זה YUMMY YUMMY או SUGAR SUGAR. זו הייתה הפקת פופ מיידית שקבעה סטנדרט בתעשיית מוזיקת הפופ. אחרי הכל, הסגנון קליל מאוד עם צלילים קליטים ומילים פשוטות. בסוף שנות ה-60, המסטיק הזה שימש אלטרנטיבה למוזיקה המודעת חברתית ששלטה בגלי האתר בתקופה תרבותית ופוליטית סוערת במיוחד. זה היה מאוד פופולרי בקרב הילדים שלא התעניינו במוזיקה של בוב דילן או של הדלתות, ושחיפשו מוזיקה שהיא בעצם חסרת משמעות, אבל מהנה.

כך, בשנת 1968, צץ הלהיט SIMON SAYS של להקה עם שם ארוך - 1910 FRUITGUM COMPANY. זה סימן את לידת המסטיק.

להיט זה ייצג היטב את אחד מאמני המסטיק המצליחים ביותר של שנות ה-60. זה היה הלהיט הראשון של הלהקה, והוא קבע נושא של שירים המבוססים על משחקי ילדים. מתופף הלהקה היה פלויד מרקוס: "בזמנו התוכנית העסקית של המפיקים הייתה להתמקד בקבוצת הגיל המוזנחת הזו ולשווק לה תקליטים. עם זאת, המונח 'באבלגאם מיוזיק' עדיין לא היה קיים אז. לא היה באמת ז'אנר באותה תקופה. אני מניח שזה בא חלקית כמרד נגד המוזיקה. היו כל כך הרבה פרשנויות חברתיות במוזיקה אז, היו הרבה רמיזות מיניות ומרגישים שבשיר שעשינו אין הרבה חומר אבל במבט לאחור, אנחנו מרגישים שהגיע הזמן שלו, כי אנשים גם היו עייפים מכל הכבדות של המוזיקה. אנשים רצו מנוחה מכל זה. אני חושב שזה תפס גם הרבה אנשים מבוגרים".

איך נוצר המונח "באבלגאם מיוזיק"? ובכן, היו אלו בעלים המשותפים של חברת התקליטים BUDDAH, קאסנץ וכץ, שהתבדחו ביניהם כשיצרו צלילים לצעירים. הם צחקו זה לזה שהנה יצא להם עוד מוצר מסטיק. המונח הפך לשכיח בפיהם ומהם יצאה הבשורה הלאה.

הצורך בקלילות הזו נזל מארה"ב גם לעבר אנגליה ולפתע נראו במצעדים להיטי פופ קלי נוצה כגון EVERLASTING LOVE (של להקת THE LOVE AFFAIR) או HERE COMES MY BABY של הטרמלוס (שיר שכתב קאט סטיבנס). בנוגע לאותה להקת פרשיית האהבה, היא אף חוללה סנסציה קלה בעיתונות על ידי מלשינים שדיווחו שהחברים לא ניגנו באולפן בשיר הזה. אבל לילדודס שהשתגעו מהשיר לא היה איכפת. הצליל היה נכון, הלהקה נראתה נכון בתמונות והדימוי הוויזואלי שוב נדחף קדימה בכבדות, עם הרבה חיוכים של האמנים כדי לשוות להם מראה קליל שבני נוער יוכלו להתחבר אליו.

אם כבר הזכרתי את השיר SUGAR SUGAR, הרי שהוא היה שייך ללהקה לא קיימת בשם הארצ'יס, תוך שימוש במוזיקאי הקלטות ודמויות מצוירות. כל העניין הונדס על ידי דון קירשנר, אשר כמה שנים לפני כן היה המוח מאחורי הנדסת המאנקיז. הארצ'יס הייתה הלהקה שהופיעה בסרט המצויר של שבת בבוקר בארה"ב. הלהקה עצמה מעולם לא נראתה, רק הדמויות המצוירות. ג'ף בארי ואנדי קים כתבו את השיר בהסתמך על מה שילדים הכי אוהבים בעיניהם - סוכריות. ובכל זאת, הם רצו שהשיר ימשוך גם מבוגרים, אז הם כללו שורה עם משקל מסוים: "אני פשוט לא מאמין לחביבות של לאהוב אותך". השיר נתקל בהתנגדות בתחנות רדיו, שלא רצו לנגן להקה מצוירת. אבל דון קירשנר שכר איש קידום מנוסה לעבוד בתחנות. הטקטיקה שלו הייתה לבקר בתחנות, להשמיע את השיר למנהלי התוכניות, אבל לא לחשוף את האמן עד שיסכימו להשמיע אותו. במקרים מסוימים, הוא יכול היה לגרום להם לשדר את זה רק פעם אחת, אבל זה כל מה שהוא היה צריך כי הטלפונים בתחנה נדלקו עם סיום השיר. נוסחת הארצ'יס המשיכה עם להיטים נוספים כגון JINGLE JANGLE.

לעתים קרובות זה היה מקרה של כותבי שירים מבוססים שעלו על נוסחת כתיבה ובאו לאחר מכן עם שירים ברוח דומה. שיר מסטיק בולט שהפך ללהיט בא ממותג בשם OHIO EXPRESS ושמו YUMMI YUMMI YUMMI. השיר הזה הוא להיט קלאסי מז'אנר המסטיק. המתופף בהקלטה היה פלויד מרקוס, שתופף גם בלהיטי מסטיק אחרים. כך הוא סיפר: "ג'ואי הביא הקלטת דמו של השיר הזה ולעתים קרובות אז הדמואים לא היו מתוחכמים אבל ג'ואי בא עם דמו מתקדם יחסית ולפני שידענו מה קורה, זה יצא לשוק והפך ללהיט גדול, כשהוא מותיר את חברי OHIO EXPRESS כועסים על כך. זה רק מראה לך שלעתים קרובות אנשים לא באמת יודעים מה יש להם, והם לא ממש מבינים את העסק כמו כמה מהחבר'ה האלה שמפיקים ומנהלים את העסק". כמה מאזינים האמינו אז שהמילים בשיר, "יש לי אהבה בבטן", עוסקות בהריון. כך שהמסטיק הספציפי הזה כנראה לא היה כה תמים, אחרי הכל. עם זאת, חברי להקה זו אהבו ללעוס את הנוסחה חזק עם להיט נוסף בשם CHEWY CHEWY.

שיר מסטיק נוסף שהצליח היה GIMME, GIMME GOOD LOVIN שיצא תחת השם CRAZY ELEPHANT. אם השיר מדליק ומרקיד - מה לעזאזל חשבו שם כשהקליטו באמצע שלו את סולו הגיטרה מהגרועים ביותר שיש במוזיקת הפופ?

אחד מהרכבי המסטיק הבולטים של אז הייתה להקת MIDDLE OF THE ROAD (שאף הגיעה בשנת 1972 להופעה בארצנו). היו לה להיטי מסטיק ברורים כשאחד הבולטים בהם היה CHIRPY CHIRPY CHEEP CHEEP. השיר הוקלט במקור על ידי מי שכתב אותו, ללי סקוט. זה היה להיט קטן עבורו באיטליה, אוסטרליה ואמריקה. אחר כך - להקה סקוטית, בשם LOS CARACAS שניגנה מוזיקה לטינית-אמריקאית וטעמה הצלחה מסוימת באירופה, הומלצה להקליט את השיר ועשתה זאת תחת השם MIDDLE OF THE ROAD. הגרסה שלה, עם קולה הבולט של סאלי קאר, הפכה ללהיט ענק ובעקבותיו באו להיטים נמתחים נוספים כגון SOLEY SOLEY ו-TWEEDLE DEE TWEEDLE DUM.

והרכב שהצליח לשרוד קצת יותר לתוך הסבנטיז עם מוזיקת הלעיסה שלו היה DAWN. מי לא מכיר את השיר TIE A YELLOW RIBBON? זה היה אחד התקליטונים הנמכרים יותר של שנת 1973. בניגוד להרכבים אחרים בשטח, היה להרכב הזה מה להציע לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים יותר. השיר הזה נכתב על ידי ארווין לוין ולארי בראון, שכתבו את להיט הצמרת הראשון עבור הלהקה, KNOCK THREE TIMES. השיר על הסרט הצהוב בא עם סיפור ובו שישה ילדים נוסעים באוטובוס מניו יורק לפורט לודרדייל ופותחים בשיחה עם אדם בשם וינגו, שמספר להם שהוא בדיוק שוחרר מהכלא לאחר ארבע שנות מאסר. הוא אמר לאשתו, מרתה, שהיא יכולה להתחיל חיים חדשים בלעדיו, ובשלוש וחצי השנים האחרונות של כליאתו, הוא לא שמע ממנה. אז במכתבו אליה הוא אמר לה שאם היא עדיין רוצה אותו, שתקשור סרט צהוב סביב העץ. אם לא יהיה סרט - הוא יבין שאינו רצוי וימשיך בדרכו. יש סוף טוב בשיר.

רבים קשרו את השיר הזה לחיילים שחזרו הביתה ממלחמת וייטנאם וסרטים צהובים החלו להופיע על עצים כדי לקבל את פניהם הביתה. הסרטים הצהובים הופיעו שוב בשנת 1980 כאשר אמריקאים שמו אותם על עצים כדי לזכור את בני הערובה המוחזקים באיראן. כך שהשיר הזה, כמה שהוא נשמע מתקתק, מקפל בתוכו מסר שנתון לפירושים עמוקים יותר.

להקה בריטית שקפצה על עגלת המסטיק הייתה להקת SWEET, שבארצנו קראו לה "המתוקים".

זה החל במרץ 1971 כשנכנס למצעד הבריטי השיר FUNNY, FUNNY והוא הפך הלהיט הראשון עבור הרביעיה שהיו חברים בה הזמר בריאן קונולי, הגיטריסט אנדי סקוט, הבסיסט סטיב פריסט והמתופף מיק טאקר.

הרבה חושבים שהלהקה הזו הונדסה מבסיסה על ידי צמד יוצרי הלהיטים ניקי צ'ין ומייק צ'אפמן, אבל קונולי וטאקר כבר ניגנו יחדיו בלהקה בשנת 1968 שקראו לה WAINRIGHT'S GENTLEMEN והיא ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטי נשמה.

באותה שנה הקימו השניים את SWEET עם פריסט ומתופף בשם פרנק טורפקי והקליטו סינגל ראשון עם השיר SLOW MOTION. התקליטון נכשל לחלוטין. שלושה תקליטונים שבאו אחריו (הפעם דרך חברת התקליטים EMI) נכשלו גם הם. הלהקה הופיעה באנגליה וארצות אירופאיות נוספות ודאגה להחליף בינתיים את טורפקי במתופף מיק סטיוארט (במרץ 1969) ולאחר מכן במיק טאקר (אוקטובר 1970). בזמן הזה הם הגיעו לצמד צ'ין וצ'אפמן.

המטרה של צמד כותבי השירים הייתה אחת בלבד - לייצר להיטים, אבל הם לא מצאו הרכב מתאים לשאיפותיהם. הייתה זו מתנה מגן עדן עבורם לקבל את להקת סוויט, שהיה לה המראה הנכון והגישה הנכונה לסחוף קהל. הדבר היחיד שהיה חסר לחבריה הוא הכישרון לכתוב שירים בכמויות ולהפכם ללהיטים.

הלהיט הראשון, FUNNY FUNNY, כוון היישר לשוק להיטי המסטיק שהיה חזק מאד אז באנגליה. המטרה הייתה לספק לקהל הצעיר מוזיקה קליטה לרקוד איתה, עם הרמוניות ווקאליות בולטות. קונולי היה היחיד ששר בשיר זה, כשכלי הנגינה בהקלטה סופקו על ידי נגני אולפן מיומנים. מרגע זה לא היה זמן לעצור. הדרישה הייתה לייצר להיט נוסף שימשיך את המומנטום של הצלחת הבכורה. אז הגיע השיר CO-CO, שנשמע כאילו הגיע מאי אקזוטי והגשים את השאיפה והגיע למקום השני במצעד. התנופה נעצרה קלות עם השיר ALEXANDER GRAHAM'S BELL, שהגיע רק למקום ה-33 המאכזב. הקהל רצה ללעוס מסטיק מתוק והשיר הזה לא התאים לו. אבל המצב השתפר עם השיר POPPA JOE, שהגיע במרץ 1972 למקום ה-11. הפעם כבר הובן מה הקהל רוצה והשיר הבא, LITTLE WILLY, הצליח להגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי, ביולי 1972.

השיר WIG-WAM BANG יצא אחריו והגיע גם כן למקום הרביעי אבל הסינגל הבא הוא שהפך את ללהקת סוויט ללהקה מסעירה. היה זה השיר BLOCKBUSTER, שהגיע לצמרת המצעד, בתחילת 1973, עם צליל הסירנה והקצב הסוחף שבו. חברי הסוויט נכנסו לפאניקה כשנודע להם שדייויד בואי בדיוק הוציא אז את השיר THE JEAN GENIE ובו ריף גיטרה דומה לזה שבשירם, שנלקח מהביצוע של היארדבירדס את שירו של בו דידלי, I'M A MAN. אנדי סקוט ניסה לדרוש מצ'ין וצ'אפמן לא להוציא את התקליטון, מחשש שיגידו כי הסוויט מעתיקנים. צמד המפיקים לא התרגש, השיר יצא והוכיח ללהקת סוויט שעדיף לה לציית ולתת למומחים לעבוד.

מבקרי המוזיקה נהגו ללגלג על הלהקה, כשהם שוחטים לרוב את אלבומיה ושיריה. אבל כמות המעריצים רק תפחה מסינגל לסינגל. שירי הלהקה נמכרו היטב ברחבי העולם והכסף זרם היטב. בגרמניה הייתה הלהקה שם דבר, עם הופעתה הנוצצת והמאופרת ובה גם לבוש נשי, כיאה לזרם הגלאם-רוק. בהופעותיה נהגה הלהקה לבצע גם מחרוזת של שירי רוק'נ'רול ישנים. היא לא היחידה שנהגה אז לעשות כך בהופעות. גם להקות כמו דיפ פרפל, אוריה היפ ולד זפלין נהגו אז לפנק כך את הקהל.

ההצלחה נשמרה גם עם התקליטון HELL RAISER (מקום שני במצעד הבריטי, במאי 1973). ואז הגיע BALLROOM BLITZ המהיר שחולל סערה גם הוא. הנוסחה המשיכה לפעול ובהצלחה. עד מתי זה יימשך? חברי הלהקה החלו לחשוש ובצדק. הלהיטים עדיין המשיכו להגיע (TEEN AGE RAMP ו- FOX ON THE RUN, כשהמילה FOX מתכוונת לבחורה כסלנג ולא לשועל) והסוויט הופיעו רבות בתוכניות טלוויזיה של להיטים (כולל טופ אוף דה פופס הבריטי).

אבל הגלאם-רוק החל לגלות סימני עייפות באנגליה ואנשים רצו משהו אחר. להקת סוויט סיימה את דרכה עם צ'ין וצ'אפמן וביקשה מעתה להפיק את שיריה בעצמה. ייקח זמן עד שלהקת סוויט תחזור בבטחה למצעד והפעם עם שיר נהדר בשם LOVE IS LIKE OXYGENE, שבתקליט LEVEL HEADED קיבל גרסה ארוכה (לדעתי, אפשר היה קצת לקצר אותה שם..) אבל עם הסינגל זה הגיע למקום התשיעי במצע, בפברואר 1978. מלחין השיר, אנדי סקוט, אף היה מועמד לפרס אייבור נובלו היוקרתי למלחינים, שנערך באנגליה, והפסיד לשיר "רחוב בייקר" של ג'רי ראפרטי. מכאן הלכה סוויט ודעכה.

קונולי פרש מהלהקה. הוא שתה בכבדות, בריאותו ירדה באופן דרמטי והוא היה על סף פשיטת רגל, כי רוב התמלוגים משירי העבר נכנסו לכיסי האנשים שכתבו אותם עבור להקתו לשעבר. בתחילת שנות התשעים הוציא הזמר את ההרכב שלו, תחת שם המותג הידוע, לדרך ונכנס לתחרות מול הסוויט של אנדי סקוט, אבל השימוש המוגזם באלכוהול פגע בהופעותיו. קונולי אפילו תכנן לשנות את סגנון המוזיקה לקאנטרי, והרגיש שכך זה עדיף לקולו, אבל זה היה מאוחר מדי כשסדרה של התקפי לב תקפה אותו. כשהוא נכה חלקית, קונולי מת בביתו, ב-9 בפברואר 1997, מאי ספיקת כליות, אבל לפני מותו הוא הצליח להגשים משאלה; לאחד את שלושת חבריו ללהקת סוויט המקורית, שישבו יחדיו מסביב למיטתו וחלקו עמו מרגעיו האחרונים. בעיתון THE STAGE הבריטי נכתב עם מותו: "לצערנו, כמה מורדים שורדים כדי להפוך לפרודיות אכזריות של מה שהיו. בריאן קונולי סבל מגורל כזה והישרדות אינה תמיד חברתו הטובה ביותר של האמן המופיע". כי אחרי הכל, החיים הם כמו מסטיק...

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים