מוסיקאים משפיעים עליי - קית' אמרסון מלהקת אמרסון, לייק ופאלמר
Updated: 2 days ago
שנים רבות הייתה להקת אמרסון, לייק ופאלמר מהאהובות יותר עליי. ינקתי כל צליל מארבעת אלבומי האולפן הראשונים - החל מתקליט הבכורה כשם הלהקה, דרך TARKUS, ממשיך ל- TRILOGY ומסתיים, מבחינתי ב- BRIAN SALAD SURGERY. ביניהם צץ גם תקליט ההופעה PICTURES AT AN EXHIBITION הנהדר משנת 1971. אמרסון היה מהאנשים שגרמו לי לחלום להיות נגן האמונד מקצועי בעצמי (דבר שהצלחתי להגשים, בין שאר מטרותיי בחיים).
לאחר שהתוודעתי בנעוריי לשלישיה הזו, הבנתי שקיימים לה שורשים עמוקים יותר וכך חפרתי באדמה סביב העץ ההוא וגיליתי גם את להקת THE NICE. הרבה ראו באמרסון איש של מצגת חיצונית ופעלולים, אך אני ראיתי בו גאון מוסיקלי אמיתי ואף חלוץ בתחומו. הוא אמר בזמנו שנאלץ לעשות כל מיני פעלולים רק כדי שאנשים ישימו לב אליו, כי בניגוד לגיטריסטים שיכולים לרוץ על הבמה - אורגניסטים כבולים לכלי המאסיבי שלהם. הוא ביקש לפרוץ את זה והצליח, למרות שרצונו האמיתי היה שיכירו בו כמוסיקאי ופסנתרן ופחות כפעלולן.
אז הנה דברים שאמרסון סיפר לאורך הקריירה, סקירה על כמה מתקליטי הלהקה וגם על סופו העצוב של קלידן-מוסיקאי גאון.
הכל החל כשאמרסון פירק את להקת הנייס (THE NICE) ונפגש בארה"ב עם הזמר-בסיסט, גרג לייק, שבדיוק התפרקה אז להקתו, קינג קרימזון. השניים החליטו לשתף פעולה.
"גרג (לייק) ואנוכי עשינו חזרות עם מתופפים אחרים, לפני שהבאנו את קארל (פאלמר). אחד מהם היה מיץ' מיטשל, שניגן עם ג'ימי הנדריקס. אבל גרג לא התרשם ממנו לטובה. עשינו כמה אודישנים בלונדון אבל זה לא התקדם. אז הציע טוני סטראטון סמית', שניהל אותי בלהקת הנייס, שאבדוק את קארל, שהסכים, אבל עם חשש, להגיע לאודישן. הוא לא הסכים להבטיח לנו שיוכל להתחייב אלינו. הוא כל הזמן אמר שהוא לא בטוח שברצונו להצטרף, כי הוא אהב לנגן בלהקת אטומיק רוסטר, בה היה אז חבר".
"היה עלינו לחץ גדול מהתקשורת. למעשה, באמרסון לייק ופאלמר עשינו ראיונות עוד לפני שהשמענו את הצליל הראשון שלנו ביחד. זה נועד כדי להרגיע כתבים שכעסו עליי על שפירקתי את הנייס. רצינו להגיד לאותם כתבים, 'תראו, אני יודע שאהבתם את הנייס ואת קינג קרימזון ואת אטומיק רוסטר, אבל עלינו להמשיך ואנו מקווים שתאהבו את הלהקה החדשה שלנו. לכן היו המון ציפיות מהם לסופרגרופ שלנו".
"הקטע THE BARBARIAN, שפותח את תקליט הבכורה של אמרסון, לייק ופאלמר, בא כהקדשה לג'ימי הנדריקס. עלינו לבמה אחרי שהנדריקס מת והודענו לקהל, 'זה קטע לג'ימי'. הקטע הזה אף נפתח בערך כמו מה שפותח את השיר PURPLE HAZE".
אמרסון וחבריו הופיעו, למחרת מותו של הנדריקס, בווינטר גארדנס, ב-MALVEN, באנגליה.
"היה דיבור על כך שנערוך את הופעת הבכורה של ELP ב-PLUMPTON כי הופעתי שם לפני כן עם להקת הנייס. אני חושב שאז כבר ראינו את ההופעה בפסטיבל האי ווייט, שבארה לאחר מכן, כדבר הגדול האמיתי. הייתה שם הרבה יותר יוקרה. לפני הופעת הבכורה עמדתי מאחורי הוילון וממש קיוויתי שהקהל יקבל אותנו כמו שהוא קיבל את הנייס. מבנה ההרכב היה דומה, חוץ מזה שהוספתי לבמה את סינטיסייזר המוג. כמו כן, גרג (לייק) לא רק ניגן בס אלא גם בגיטרה אקוסטית. וכמה שגרג וקארל (פאלמר) שנאו כל שיוך ללהקת הנייס ולא רצו להופיע כלהקת הנייס החדשה, חשתי צורך לתת לקהל גם חומרים שעשיתי בלהקה ההיא, ואף לשפר אותו".
קית' אמרסון על התקליט החדש של להקת ג'נסיס (NURSERY CRYME), מתוך מודעה בעיתון מלודי מייקר משנת 1971:
"בימינו, זה קשה ללהקה חדשה לעבור את הקו, כדי לקבל הכרה וגם קהל שיקשיב. בייחוד להקה שיש ביצירה שלה דקויות נסתרות. במצב של מצוקה קשה זו, רצוי שהעיצוב המקורי של היצירה יטופל שוב וישופר. עד שמישהו יגלה אותך. אם זה לא קורה - אז מה!! אתה מוסיקאי וזה מה שחשוב. יש הרבה אנשים שמגלים את ג'נסיס אבל לא מספיק. במוקדם או במאוחר חברי הלהקה יצליחו מאד ואז תתחרטו שלא הייתם שם בשבילם לפני כן. זו לא ההתחלה של להקת ג'נסיס וזה גם לא הסוף שלה. אני לא מבלף. האלבום החדש שלה הוא נהדר".
בשנת 1971 קורא של המלודי מייקר משפילד שאל: "כיצד קית' אמרסון עשה את צליל האורגן בלהקת הנייס, בעת הסולו באלבום ELEGY, ואיזה אורגן הוא משתמש בו כעת בלהקת ELP"? קית' אמרסון ענה לו במגזין:
"הצליל המיוחד של האורגן נוצר עם חיבור ההאמונד שלי, מדגם L100, לאפקט FUZZ. כיום אני משתמש גם באורגן האמונד מדגם C3. התחלתי לנגן בפסנתר בגיל 10 ועברתי לנגן באורגן בגיל 19. זה היה מעבר קל עבורי. למרות זאת, סגנון הנגינה בין שני הכלים שונה מאד. אני משתמש לרוב ביד שמאל כדי לנגן צלילים בודדים שיהוו קונטרה לצלילים שאני עושה ביד ימין".
קית' אמרסון למלודי מייקר בשנת 1971:
"מוסיקה היא כלי מצויין ליצירת שלום עולמי. זו השפה החדשה ואם הרבה אנשים ישתמשו בה, זו תהיה תפנית. אני רואה בסינטיסייזר של היום כלי להתקדמות ולא גימיק. אני עדיין מחפש את הסינטיסייזר שיהיה לי קל לתפעלו על הבמה. כשהופעתי בניו יורק, ביקשתי מבוב מוג שיעמוד בצד הבמה ויראה את הקשיים שיש לי בתפעול המכשיר שהוא יצר. בנוגע למוסיקת רוק - היא תגדל, ללא ספק, אבל היא לא תגיע לרמה של יצירה מאת המלחין דבוסי".
על אלבומה השני של שלישיית אמרסון, לייק ופאלמר. שמו הוא TARKUS והוא יצא ב-14 ביוני 1971.
אחרי אלבום בכורה מצליח, תקליטון עם להיט ענק בשם LUCKY MAN וסיבובי הופעות ללא הפסקה, הגיע זמנם של השלושה לרקוח את אלבומם השני ולהוכיח שהם כאן כדי להמשיך ובהצלחה. הציפיות היו גבוהות ביותר, הלחץ היה גבוה ומשוכת האלבום השני היא אחת הקשות ביותר שכל להקה או אמן בודד צריכים לעבור. לאלבום הראשון יש את כל הזמן שבעולם בשביל לעשותו. האלבום השני כבר מהווה ציפייה של המשך ואם הוא לא ייצא בזמן, עתיד האמן בסכנה.
התכנון המקורי של ELP היה להוציא אלבום שני שהוא כולו עיבוד מחדש בהופעה חיה ליצירה של מוסורגסקי, "תמונות בתערוכה". אבל חברת התקליטים סירבה להוציא אלבום שהוא כולו גרסת להקה ליצירה קלאסית ידועה. היא רצתה להיט נוסף כמו LUCKY MAN.
האלבום TARKUS כמעט שלא קרה. למעשה, הלהקה הייתה על סף פירוק, כי אמרסון ופאלמר החלו לרקוח רעיון ליצירה ארוכה. כשהביאו את הרעיון לבסיסט גרג לייק, הוא הסתכל עליהם ואמר בקולו המתנשא YOU MUST BE JOKING. הוא אף הוסיף והטיח באמרסון שיצירה כזו יכולה מבחינתו ללכת לאלבום סולו. הוא לא ראה כאן חידוש.
גרג לייק היה ידוע בתקופה ההיא כאיש קשה מאד לעבוד איתו. כל אנשי הצוות הטכני של הלהקה סבלו ממנו השפלות והעלבות רבות. גם שני חברי הלהקה האחרים לא נהנו ממנו. יש להוסיף לכך שלייק רצה ליצור מוסיקה מלודית ונעימה לאוזן והושפע מאמנים כמו סיימון וגרפונקל וג'וני מיטשל. אמרסון, מצד שני, שאף ליצירת קטעים מורכבים ומתקדמים. הפיצוץ היה בלתי נמנע והקלידן המאוכזב מיהר לחברת התקליטים להודיע לה שהלהקה הגיעה לסופה. בחברת התקליטים נכנסו לפאניקה וזימנו ישיבה דחופה עם חברי הלהקה ובה הצליחו לשכנע את לייק לפחות לנסות את הרעיון שאמרסון מציע. לייק השתכנע וכך התחילה הקמת יצירת רוק מתקדם מפוארת.
בגלל שלייק ופאלמר לא קראו תווים, התהליך של למידת היצירה במלואה היה קשה. לכן הוחלט שהם יעבדו על חלקים קטנים בה, יקליטו אותם באולפן באופן נפרד ואז יחברו אותם ביחד על סליל ההקלטה.
ההקלטות החלו בינואר 1971, כשאמרסון עושה שימוש נכון ולא מוגזם מדי בסינטיסייזר המוג האימתני שהחל להשתמש בו שנתיים קודם לכן. הסינטיסייזר הזה היה מפלצתי בגודלו ונראה יותר כמרכזיית טלפונים פרימיטיבית עם המון חוטים וכבלים. היה זה כלי בהחלט קשה לתפעול אבל צליליו מפארים את יצירת הנושא שתופסת את כל הצד הראשון, כשצד ב' מכיל שירים קצרים ושונים מוסיקלית זה מזה.
הקטע שפותח את צד ב', JEREMY BENDER, החל מאילתור על השיר "הו סוזאנה" שאמרסון ניגן על פסנתר ולייק הוסיף מילים., כש- BENDER הינו כינוי לאדם בעל נטיות הומוסקסואליות. הקטע נועד להרגיע את המאזין אחרי הקשבה ליצירה הארוכה.
השיר הבא, BITCHES CRYSTAL, נוצר בהשפעת הג'אז של הפסנתרן הידוע דייב ברובק (שהוא אחד מגיבוריו של אמרסון). שימו לב לנגיעות הג'אז בתוך השיר.
משם, ברוכים הבאים לכנסייה עם המאסטרו האורגניסט אמרסון, שמנגן כאן קטע של באך על עוגב כנסייתי. לכן הובא לכנסייה אולפן הקלטות נייד בשביל להקליט את העוגב כי בימים ההם לא היו סימפולים וטכנולוגיה להקל על התהליך, אבל היה חזון מוסיקלי גדול. כשלייק החל לשיר באולפני ADVISION את מילותיו, השאר לא ידעו על מה הוא הולך לשיר. וכשהוא שר לפתע משפט בו הוא שואל מדוע אלוהים, שיוצר חיים, גרם לשישה מיליון יהודים למות, נהיה מתח באולפן. בישיבה קצרה, בין חברי הלהקה על האפשרות האם כדאי להכניס את המשפט, לייק התעקש שזוהי מהות השיר וכך זה נשאר. אחרי כן השיר עובר לאווירת ג'אז פסנתרי קלילה.
השיר A TIME AND A PLACE הושפע ישירות מלד זפלין, כפי שהסגיר האורגניסט. אמרסון שמע המון זפלין בתקופה הזו וג'ימי פייג' אף היה חבר טוב שלו. לייק לא סבל אותם והדבר היחיד שעניין אותו זה רק כמה כסף הזפלינים מרוויחים לעומתו.
השיר שחותם את האלבום, ARE YOU READY EDDY, הוא מחוות רוק'נ'רול מאולתרת של הלהקה למפיק שלה, אדי אופורד, שהיה אז טכנאי ומפיק-על באולפני ADVISION והוא זה שהפיק במקביל את ELP ואת להקת יס. התחרות של שתי הלהקות עליו הייתה נחרצת, כשלבסוף בחר בלהקת יס כי הוא אהב אותה יותר מבחינת סאונד. המשפט שמסיים את האלבום, WE GOT HAM OR CHEESE, הוא חיקוי המוכרת שעבדה בקפיטריה של האולפן. והסבירה במבטא כבד איזה כריכים יש אצלה.
כמו שציינתי, זה אלבום מגוון מאד.
האלבום זכה להצלחה מיידית וביקורות אוהדות עם יציאתו באנגליה. בארה"ב הוא יצא רק חודשיים אחרי כן, כשעיתון הרולינג סטון ציקצק בלשונו: "השלישיה הזו מורכבת ממוסיקאים מוסמכים בתחום הרוק. הם זריזים, מצועצעים ורגישים מאד לכלי הנגינה שלהם. אפשר לסרוק את התקליט הזה ולמפות מיד ומתי מתי הם נשמעים כמו אמן זה או אחר. זאפה פה. בלאק סאבאת' שם. בריאן אוגר, דייב מייסון, פינק פלויד, ספיריט - אבל בסוף מתקבל הדבר המרשים ביותר - שלא זוכרים כלל ששלישיה בשם אמרסון, לייק ופאלמר נמצאת פה.
התקליט הזה מנציח את הכישלון של שלושה נגנים שמנסים להפוך ליוצרים". קית' אמרסון אמר לא פעם שזהו האלבום האהוב עליו ביותר מכל מה שעשה אי פעם. לעומת זאת, פאלמר הודה בזמנו שהאלבום הזה לא מהאהובים עליו. מעניין אם הוא שינה את דעתו מאז.
ביקורת בעיתון להיטון על התקליט "תמונות בתערוכה", של אמרסון לייק ופאלמר, משנת 1971:
"כשכתב מוסורגסקי את יצירתו, תמונה בתערוכה, בוודאי לא שיער שיום אחד היא תבוצע בצורתה הנוכחית. אולם אם היה זוכה לשמעה כך, אין ספק שלא היה מצטער.
אמרסון לייק ופאלמר העניקו ליצירה מימד חדש ומלהיב, העולה על כל הביצועים המודרניים ליצירות קלאסיות ששמענו עד היום. לעומת הביצועים המתקתקים של להקת האקספשן, מכניסים שלושת הנגנים הרבה מאישיותם ליצירה ואעיז אף לומר שהם משפרים אותה ובכך גדולתם.
ברור שללא האמצעים האלקטרוניים, וללא המוג (סינטיסייזר) של קית' אמרסון, לא היו מגיעים לכך, אולם אין בדבר זה כדי לגרוע מעוצמתו הנדירה של האלבום, שאין בו אף קטע משעמם. כדי להוכיח את שליטתם המלאה במוסיקה הקלאסית מבצעת השלישיה, כהדרן, את מפצח האגוזים, כשגם הוא נשמע מלהיב הרבה יותר מהביצועים הקלאסיים שהורגלנו לשמוע עד כה.
הערה אחת: מכיוון שהתקליט הוקלט בעת הופעה, ובהוצאות נמוכות ביותר, הוא נמכר בחצי המחיר בכל מקום בעולם - פרט לישראל".
מחיר התקליט בישראל עמד אז על 18.90 לירות.
בנובמבר 1971 סיפר קית' אמרסון לעיתון מלודי מייקר על סינטיסייזר המוג.
"לפני שאדבר על המוג, ברצוני להבהיר בעיתונכם דבר חשוב. לא למדתי מעולם בקולג' למוסיקה ולמדתי, כמו רבים, לנגן בשיעורים פרטיים כשאת רזי התיזמור למדתי מספר שכתב וולטר פיסטון בנושא. עכשיו בעניין המוג, כשאני מגלה בו צליל שאני אוהב, אני חייב לרשום את כל הנוסחה שמביאה לתכנות שלו. אחרת לא אצליח לעשותו שוב. כך אוכל לדעת שוב היכן להכניס את הכבלים ולאיפה לסובב את כל הכפתורים. זה ממש כמו לפתור בעיה באלגברה. אם תעשה טעות בחישוב, תקבל צליל שונה לגמרי. אתה חייב ממש להכיר את הכלי הזה כדי לשלוט עליו. שמעתי שיש אולפן בסטוקהולם בו רק מכונות עושות את המוסיקה. לדעתי זה שגוי כי מוסיקה צריכה להיעשות על ידי האדם, עם כל המגבלות והטעויות שבעניין. המוג נמצא עדיין בשלבי התפתחות ראשוניים. בתחילה חוויתי המון בעיות עם המוג שרכשתי. עד שהגעתי לניו יורק ופגשתי את בוב מוג, שהואיל להגיע לפני הופעה ולהסביר לי מה קורה. במיאמי היה כל כך חם שנאלצתי להפעיל שני מאווררים גדולים משני צדי המכשיר. סיפרתי על זה לבוב מוג והוא ניגש לשפר את העניין".
בתמונה: אמרסון עם סינטיסייזר המוג המפלצתי שלו, שנמצא מעל אורגן ההאמונד C3 שלו. מצד שמאל שלו יש האמונד קטן יותר מדגם L100 ומעליו סינטיסייזר קטן יותר.
על התקליט TRILOGY, האלבום האולפני השלישי של אמרסון לייק ופאלמר, ושמו TRILOGY. זה יצא ב-6 ביולי 1972.
להקת אמרסון, לייק ופאלמר החלה להקליט חומרים לאלבומה הרביעי TRILOGY בין נובמבר 1971 לינואר 1972. ההקלטות האלו נעשו באולפני ADVISION שבלונדון.
במהלך 1971 הוסיף אמרסון לסוללת הקלידים שלו סינטיסייזר 'מיני מוג' מדגם D. זה היה הסינטיסייזר הראשון של חברת MOOG שהיה קטן יחסית ולפיכך קל לניידות. כמו כן הוא היה הרבה יותר זול מהדגמים הקודמים. הדגם של ה'מיני מוג' הפך לפיכך לפופולרי ביותר בשנות השבעים והחלו במהלך העשור הזה לצוץ המון להקות עם דגם שכזה.
מה שכן, דגם המיני מוג לא עשה את כל הדברים שמודל המוג הענק עשה. אך מה שהמיני מוג תרם לאמרסון זו האפשרות לרכוש שני סינטיסייזרים שכאלה ולנגן על שניהם תפקידים שונים בו זמנית.
בתקופת ההופעות של האלבום TRILOGY, המיני מוג התמקם מעל אורגן ההאמונד L-100 שלו. ההאמונד הזה היה הדגם הקטן יחסית שאמרסון השתמש בו עוד בימי להקתו הקודמת THE NICE. זה האורגן שהוא אהב להתעלל בו עם זעזועו והטלת סכינים עליו. בנוסף, היה לו על הבמה אורגן האמונד C-3 שעליו נהג לשמור. אמרסון השתמש רבות במיני מוג באלבום TRILOGY, בצורה כזו שבה קיווה לשמר את הצלילים בהופעות החיות.
קארל פאלמר מצידו הזניח את תופי הלודוויג הבסיסיים שלו לטובת מודל חדש של חברת לודוויג שנקרא OCTOPLUS KIT. זו הייתה מערכת תופים גדולה יותר שאפשרה לפאלמר להוסיף טקסטורות חדשות בנגינתו.
כבר בתחילת 1972 ידעו חברי הלהקה כי אלבומם הרביעי יהיה שונה מאלבום כמו TARKUS. באלבום הזה לא היה קונספט מיוחד שחיבר בין השירים. הלהקה קיוותה שעטיפת האלבום הזה תציג ציור מיוחד עבורה מאת האמן סלבאדור דאלי. אך דאלי תבע סכום גבוה מאד עבור עבודתו והעבודה על העיצוב הועברה לצוות המעצבים של חברת HIPGNOSIS.
הציור של שלושתם על העטיפה היה הפעם הראשונה שבה תמונת הלהקה הופיעה על עטיפת אלבום שלה. הצעד הזה של להראות את התמונה שלך על עטיפת אלבום נחשבה בתחילת הסבנטיז לדבר לא פופולארי. צעד שכזה נראה בעיני אחרים כ'התמסחרות'. אך שלישיית ELP הרגישה שהציור הזה נראה מתאים לטעמה. אך הציור הזה גם הגיע בזמנו לכמעט תביעה, כשמגזין של הומוסקסואלים השתמש בציור העטיפה לפרסומו.
בתקופה ההיא, האלבום TRILOGY סימן צעד קדימה ללהקה מבחינה מוסיקלית. השירה של גרג לייק נשמעת כאן בטוחה ועשירה יותר מבאלבומים הקודמים. שימו לב לבלדה המקסימה שהוא כתב לאלבום בשם FROM THE BEGINNING. או לשירה מלאת הרגש שלו בחלק הראשון של יצירת הנושא. אך עם תחושת ההתקדמות של הלהקה בעניין המוסיקלי - באופן פלאי, רוב קטעי האלבום לא הגיעו לשלב ההופעות החיות.
ההתעסקות של אמרסון בסינטיסייזרים באולפן גרמה לכך שהוא לא הצליח לבסוף לשחזר את ההפקה לרמת הופעה חיה. חברי הלהקה ביצעו כל כך הרבה העלאות אולפניות על ערוצי הבסיס כך שהיה לה קשה כשלישייה להביא את ההפקה הזו על הבמה.
הקטע הפותח את האלבום, THE ENDLESS ENIGMA, נוגן פעמים אחדות בלבד בהופעות עד שנזרק מרשימת השירים לביצוע על הבמה.
היצירה הנהדרת הזו מחולקת לשלושה חלקים, כשהחלק השני הוא קטע פוגה יפהפה בפסנתר. למי שלא יודע, פוגה היא יצירה מוסיקלית בה יש הלחנה למספר קולות (או תפקידי נגינה) כשהנושא הראשי של הלחן עובר בין הקולות השונים. אמרסון כבר נהג להלחין בעבר יצירות מהסוג הזה בלהקת THE NICE. הפעם הוא כתב את כל היצירה ישירות לדף תווים מבלי לנגן אותה כלל. אמרסון הקליט ב-1971 קטע פוגה של המלחין פרידריך גילדה אך עם יצירת הפוגה הזו שלו נדחקה הגרסה ההיא למחסנים ונשלפה משם לדיסק רק הרבה שנים אחרי כן. ליתר דיוק ב-1993 בתוך קופסה מהודרת של הלהקה.
השיר FROM THE BEGINNING, שכתב גרג לייק, הוא מהבלדות האקוסטיות הטובות ביותר שהוא כתב מימיו. השיר הזה אף יצא בארה"ב על גבי סינגל.
שני הקטעים שמסיימים את צד א' של האלבום מכניסים את המאזין לזירת המערב הפרוע. השיר THE SHERIFF הוא קטע הומוריסטי שאמור להראות לנו שהלהקה יודעת גם להקל ראש כשאפשר. קטע המעבר המוסיקלי באמצע השיר הוא אחד האהובים עליי באלבום.
הקטע שמסיים את האלבום הוא דווקא הקטע שאני אישית הכי פחות אוהב בו (אבל זה כמובן טעם אישי שלי ואני יודע שהרבה אחרים מאד אוהבים אותו. לקטע קוראים HOEDOWN וכשמו כן הוא - יצירה מוסיקלית מהירה בסגנון המערב הפרוע. אך מפגן הסינטיסייזרים פה הוא כבר יותר מדי בשבילי. מה גם שבהופעות מהתקופה ההיא ניגנה השלישייה את הקטע הזה במהירות מטורפת וגרמה לו עוד יותר להימאס עליי.
הצד השני של האלבום נעדר לגמרי מההופעות החיות. השירים TRILOGY ו- LIVING SIN לא בוצעו מעולם בהופעה חיה. היה נסיון לנגן את החלק שמסיים את האלבום - ABADDON'S BOLERO - אך ללא הצלחה. יש שטעו לחשוב שפתיחת הקטע TRILOGY מנוגן על מלוטרון. אמרסון הצהיר במפורש שהוא לא סובל את הכלי הזה כי הוא מנוגד לעקרונות שלו כקלידן. הוא סירב לנגן סימפולים של אנשים אחרים, כפי שהמלוטרון בנוי.
השיר LIVING SIN הוא לטעמי אחד החזקים באלבום. יש בו את כל מה שאני אוהב בלהקה הזו. במילה אחת - תעוזה.
בנוגע לנסיון הביצוע הבימתי של ABADDON'S BOLERO על הבמה, אמרסון אף ניסה ללמד את לייק לנגן תפקידי קלידים בקטע הזה בכדי ששניהם יוכלו לנגן על הבמה בו זמנית תפקידים שונים - אך ללא הצלחה.
בשלב השני ניסו חברי הלהקה לנגן את הקטע עם פלייבק מוכן של תפקידי קלידים נוספים (ביחד עם קארל פאלמר כשאוזניות על ראשו על מנת לשמור קצב עם המטרונום שהושמע לו שם בכדי לשמור על קצב עם ההקלטה המוכנה מראש). אך עוד בשלב החזרות טייפ הסלילים קרס ועמו הביצוע לשיר הזה.
האלבום TRILOGY יצא וקיבל ביקורות חצויות ממבקרי המוסיקה. הקהל, לעומת זאת, אהב מאד את המוצר וקנה אותו בכמויות.
בארצנו נמכר התקליט, כשיצא, במחיר 21.90 לירות וקיבל ביקורות נלהבות בעיתונים להיטון ועולם הקולנוע (כן, יש לי את הביקורות המלאות, אותן אני מראה בהרצאתי על הלהקה).
בתקופה הזו החל לגדול קונספט ההופעות של אי אל פי. על הבמה צצו לפתע מסכים שהקרינו כל מיני תמונות וסרטים. והדבר הכי ניכר בניפוח העניין היה עם מערכת התופים של קארל פאלמר שתפחה כמו עוגת שמרים. גם אמרסון פינק את עצמו בסינטיסייזר חדש בשם MOOG CONTROLLER שהורכב מקשת מתכתית וכמה כפתורים לידה. הכלי הנייד הזה חובר בכבל לסינטי המוג הגדול שלו וכך יכל להוציא צלילים מעניינים עם החלקת האצבע שלו על לוח המתכת. אמרסון, שרצה לשמור על מופע מעניין, נהג לשים אבקת שריפה בקצה של הכלי הזה ולהצית אותו לאפקט וויזואלי.
אך יום אחד הגיע מחליף לאיש הטכני הרגיל שלו, ששם יותר מדי אבקת שריפה. אמרסון כמעט איבד אצבע בפיצוץ שנוצר.
האלבום הזה היה האחרון שטכנאי ההקלטה אדי אופורד עבד עם הלהקה. הוא העדיף לאחר האלבום הזה לעבוד במשרה מלאה עבור להקת YES, למורת רוחם של אמרסון, לייק ופאלמר. כמו כן, שמועות החלו לצוץ על פירוק הלהקה עקב אי שביעות רצון חבריה מהאלבום הזה. התיסכול שלהם נבע מכך שלא הייתה להם אפשרות להציג באלבום את הצדדים האישיים של כל אחד מהם. מה גם שהלחץ החל עליהם ליצירת משהו אפילו גדול יותר מ- TRILOGY. הבעיה הייתה שהפעם לא הייתה לשלישייה כמות שירים חדשה להתחיל פרויקט שכזה.
הראשון שיצא בנסיון לפרוץ כסולן היה קית' אמרסון. הוא נכנס לאולפן על מנת להקליט קטעי ג'אז עם המתופף ג'ון הייסמן, שלא היה לו מושג שהקטעים האלה אמורים להפוך לאלבום סולו של אמרסון, שרצה להראות צדדים שונים באישיותו המוסיקלית. כמו כן הוא רצה שהחומר לאלבום הסולו שלו יהיה שונה לגמרי מאמרסון, לייק ופאלמר. אך ההתלהבות שלו מהכנת האלבום הזה התפוגגה במהירות בה היא הועלתה. אפשר להבין למה, כי בשנת 1972 עלה הבית שלו באש ונשרפו ההקלטות שנעשו לאלבום הסולו.
"כשהאלבום שלנו TRILOGY יצא בשנת 1972, נהגנו להופיע עם הקטע הפותח שבו (THE ENDLESS ENIGMA). היו לנו הקלטות מוכנות לחיזוק ולגרג לייק היה גם מלוטרון. זה עבד טוב בכמה הופעות אבל לפתע התקלקל מכשיר ההקלטה וגרם לקארל פאלמר המתופף לצאת מהקצב. שניהם החליטו בשלב מסוים כי אינם רוצים לנגן את השיר הזה יותר. לייק פחד מתגובת הקהל החשדנית והדבר הוביל לכך שהייתי בעמדת מיעוט בהצבעה והקטע הועף מהחלון".
קית' אמרסון, לעיתון PETTICOT, בשנת 1972:
"המגע הראשון שלי עם פסנתר בעולם הפופ בא בזמן של אנשים כראס קונוויי, ויטפילד אטוול וג'ו הנדרסון שהגיעו למצעד. הגיבורים האמיתיים שלי היו אנשים כמו דאדלי מור, שהייתה לו תוכנית טלוויזיה בה הוא ניגן ג'אז בפסנתר. זה לפני שהוא נודע כקומיקאי.
בגלל זה ניגנתי ביד שמאל בסגנון ראס קונוויי וביד ימין בסגנון דאדלי מור. בגיל 17 הצטרפתי לתזמורת ג'אז וניגנו קטעים של קאונט בייסי. זה היה מאד רציני".
ב-2 בפברואר בשנת 1973 הופיעה להקת אמרסון, לייק ופאלמר ב'קאו פאלאס' שבסאן פרנסיסקו. אז קרה דבר שהביא לפציעתו של קית' אמרסון.
הכל החל בחזרה המוסיקלית והטכנית שביצעה הלהקה במקום, לפני תחילת ההופעה. רוקי, העוזר הטכני של אמרסון, ניגש אליו והסביר כי אפקט הצתת הניצוצות המרהיבים ברכיב הסינטיסייזר מוג הנייד לא נדבק כראוי לכלי. אמרסון, שדאג לדהור על הבמה עם הרכיב הזה בידיו, רצה להוציא ממנו אפקט מרשים. פעם אחת אפקט זה הוציא ניצוץ שפגע במישהו בשורה הראשונה. למזלו של קית', הבחור הנפגע החזיר מבט של הערצה ולא מבט של תביעה ממשית נגד האורגניסט הפעלולן. הפעם רוקי הדריך את אמרסון ללחוץ היטב עם אצבעות ידו השמאלית על רכיב ההצתה עד שהאפקט יופעל. אמרסון ציית ואחרי עיכוב קל יצאו הניצוצות והכל היה מוכן לקראת הופעת הערב, שכל הכרטיסים לה נמכרו. בהופעה היו עסוקים השלושה בביצוע יצירתם המרשימה, טארקוס, כשאמרסון נטל בידו את הרכיב והחל ללהטט עמו.
אז אחז באצבעות ידו השמאלית באפקט, לחץ על כפתור ההצתה וחיכה לתוצאות. העיכוב הקל היה צפוי אך הפיצוץ והכאב הנלווים לא היו צפויים גם הם. פיצוץ אדיר זה גרם לכל הראשים להסתובב לכיוון אמרסון, שחש לפתע בכאב אדיר שפילח את ידו וחשש להביט בה מחשש שאיבד אותה. לאחר שהעז להציץ, גילה לשמחתו כי כף היד נשארה במקום אך כמות דם אדירה כיסתה אותה והציפורן באצבעה האמצעית נתלשה ועמדה בזווית תשעים מעלות. בינתיים כבר היה רוקי המודאג עם תחבושות בידו ורץ לכיוון מעסיקו, שהמשיך לבצע את היצירה המוסיקלית המורכבת ביד ימין בלבד כשהוא נאנק מכאבים. התחבושות שרוקי ניסה לחבוש לא נצמדו ליד הפגועה בגלל הדם הרב ואמרסון יילל שיושג לו דלי עם מים וקרח. כך המשיך הקלידן את ההופעה כשסיפר שנים לאחר מכן כי בראשו צצו במהלך רגעים אלו זכרונות הנעורים בהם נהג לקרוא ספרי מלחמה על נאצים שעקרו ציפורניים של השבויים שלהם להוצאת מידע צבאי. אז הבין מדוע עשו זאת, כי סוף העצב נמצא מתחת לציפורן. כעת פילח הכאב בכל שניה בה פגעה ידו בקליד שחור במקום קליד לבן. ההופעה לא הופסקה וכעת היה עליו לסיים מופע מול קהל רב כשבינתיים הוזעק אמבולנס מבית החולים המקומי. בסוף המופע נלקח אמרסון באמבולנס והגיע לבית החולים, שם חיכה לו צוות שלם כולל רופא שהתעקש לגרד את שכבת אבק השריפה שנחה על הפצע הפתוח. אמרסון האומלל לקח בקבוק קוניאק וגמע את כולו בעוד הרופא מבצע את שדרש וזריקת טטנוס גדולה הוחדרה לגופו.
"התקליט BRAIN SALAD SURGERY היה המשך של מה שניסיתי לעשות בתקליט TARKUS. אבל בתקליט TARKUS הייתה התנגדות ברורה מצד חלק מהלהקה לעשות את זה. גרג לייק לא רצה לנגן את זה. אתם יכולים להבין שהתקליט ההוא הוקלט בנסיבות מאד לא אופטימיות ורק כשהוא הפך לרב מכר וזיכה אותנו בתקליט פלטינה, הוא הסכים להמשיך וליצור איתי אלבומי קונספט ועם בטחון רב יותר. כשנכנסנו לעבודה על KARN EVIL 9, גרג כבר היה נלהב ביותר".
קית' אמרסון על ההחלטה של ELP להקים חברה בשם MANTICORE:
"החברה הזו החלה עם הכוונות הטובות ביותר - לתת ללהקות אחרות את אותה הזדמנות שאנחנו קיבלנו. אני יכול להשוות את זה למה שהביטלס עשו עם חברת אפל. ממש אהבנו להקות כמו PFM או BANCO ורצינו שישמעו עליהן. אבל אחרי זמן מה הבנו שאנו לא מוצאים את הזמן לנהל דבר שכזה, כי עלינו לטפל בעסק שלנו כלהקה. זה הפך להיות עסק יקר מאד. אז המנהל שלנו עשה עסקה ומכרנו את כל זה לחברת מוטאון, רק כדי לכסות את ההפסדים".
