top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

אופוריה ואפור - על מוסיקה ביום כיפור 1973

עודכן: 15 במאי


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


לציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים, שהפכה את המדינה שלנו, יצאתי לשיטוט אישי בארכיונים השונים ברשותי, כדי להביא את תמונת הימים האחרונים של האופוריה, לפני השתלטות האפור עלינו. אז הנה הידיעות השונות של תרבות מוסיקת ישראל אז, בימים בהם אף אחד לא ידע שיום כיפור הקרוב יביא עמו מוסיקה רועשת אחרת לגמרי.


קודם כל, חיילי צה"ל רבים קיבלו גיליונות במתנה של עיתון להיטון בתוספת יין וממתקים, כדי שיהיה להם מה לקרוא בזמן השקט של יום כיפור בבסיסים. בשער העיתון שחולק במתנה הייתה זו חוה אלברשטיין. לו החייל שיושב כאן על הטריבונה היה יודע מה יקרה ביום כיפור...




הזמר יוני נמרי פרש מהפקת מחזה עם שירי הביטלס וזאת אחרי שבוע אחד בלבד של חזרות. בינתיים נותרו בהפקה זוגתו של נמרי, רותי נבון, ושלישיית אף אוזן גרון. בינתיים נמסר כי בהקלטה לפי ההצגה אלוף בצלות ואלוף שום ישתתפו מישה סגל, שלמה גרוניך, שלמה ארצי (שהיה עסוק אז גם בהקמת הפקה בשם "טיטאנוס" עם מני פאר), ג'וזי כץ ואיש להקת כוורת - גידי גוב.


בינתיים, מעבר לים דאג מייק בראנט לפטר את מנהלו, אברהם קריאף. מבחינת מייק, לקריאף הייתה חסרה חוצפה ישראלית כדי לדחוף אותו באמת קדימה. בארצנו נרשמה תלונה, מטעם אשת יחסי הציבור מירי זכרוני, כי גבי שושן לא היה מועמד בקטגוריית זמר השנה של פרסי כינור דוד. מבחינתה של זכרוני, גבי הצליח יותר מיזהר כהן, דודו אלהרר ובועז שרעבי שכן היו מועמדים.


בשטח היו אמנים רבים שהגיעו לבסיסים השונים כדי להופיע בפני חיילים ולאחר להם שנה טובה. ג'קי וולש שר להם עם גיטרה בלבד אך עם זאת הופעתם של צביקה פיק, אושיק לוי וגבי שושן בעזה בוטלה כי להקת הליווי לא הגיעה. אם זה לא הספיק - גם ציודם האישי נגנב כשהיו באילת ואותר רק למחרת אצל התייר הגנב. נרשמו תלונות על כך שתותחים מרכזיים בשוק הבידור לא הגיעו לבסיסים - ביניהם אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, אילן ואילנית, הגשש החיוור, להקת כוורת ועוד. לאחר ההופעות הגיעו אמנים רבים ל"מועדון 77" כדי להשתתף במסיבה צנועה. גם הרמטכ"ל, דוד אלעזר, נכח שם וגם לחץ ידיים לאמנים. הנה הוא עם גבי שושן...




שנת 1973 נחשבה עד פרוץ המלחמה לשנה שחונה בנוגע להופעות בישראל. חברות תקליטים מיעטו להמר על אמנים חדשים ואלו נותרו לבדם כדי להוציא מצלצלים מכיסם ולהפיק, איכשהו, תקליט שיעזור להם לקדם את שמם ולאפשר להם להופיע על הבמות עם חומר חדש ומוכר.


אז מה היה במצעדי הפזמונים ברדיו, עוד בימים האחרונים של האופוריה?



כך היה בעשרת הגדולים בגלי צה"ל:

  1. אהבתה של תרזה דימון - עדנה לב

  2. איתך ובלעדייך - צביקה פיק

  3. חשמל זורם בכפות ידיך - רותי נבון

  4. החבר הכי טוב בעולם שלי - יוני נמרי

  5. מונה ליזה של המאה העשרים - מירי אלוני

  6. הנהר הנרדם - חיה ארד

  7. השיר שלא נגמר - בועז שרעבי

  8. האם השלישית - עירית בולקא וגייסות השריון

  9. אני לא יודע איך לומר לך - שלום חנוך

  10. ביום ובלילה - להקת כוורת

ובשידורי ישראל זה היה כך:

  1. איתך ובלעדייך - צביקה פיק

  2. אין מקום בחוף - אילנית

  3. מוקדם מדי להיפרד - מיכל טל

  4. מונה ליזה של המאה העשרים - מירי אלוני

  5. שיר מתוק - דורית ראובני

  6. חשמל זורם בכפות ידיך - רותי נבון

  7. שיר המכולת - להקת כוורת

  8. הנהר הנרדם - חיה ארד

  9. חלפה שנה - הנשמות הטהורות

  10. אחכה לך - הנשמות הטהורות


כמו כן, במצעד העברי השנתי של גלי צה"ל נבחר צביקה פיק למלחין השנה, אהוד מנור לפזמונאי השנה, להקת כוורת ללהקה האזרחית של השנה, גייסות השריון ללהקה הצבאית של השנה, הנשמות הטהורות לשלישיית השנה, אילן ואילנית לצמד השנה, שלמה ארצי לזמר השנה ואילנית לזמרת השנה.



אייבי נתן, איש תחנת הרדיו החדשה, "קול השלום", סופסוף ירד ממנה אל החוף ואמנים ועיתונאים רבים הגיעו לברכו במסיבה שנערכה לכבודו בבית חברו, הצייר משה גת, שעזר לממן את הוצאות התחנה על ידי מכירת ציוריו במכירה פומבית.



לכבוד ראש השנה של 1973 נערך מופע חגיגי מיוחד עם הופעות של משוחררי הלהקה הידועים. המופע נערך בגני התערוכה בתל אביב והפעם עינגו את הקהל אמנים כמו יוסי בנאי שהגיש את הקטע עמו נבחן ללהקה - "החדר הספרדי". מירי אלוני שרה את "שיר לשלום", להקת כוורת הדליקה את הקהל עם כמה שירים מהתוכנית שלה, ששי קשת שר את "הוא לא ידע את שמה", הגשש החיוור ביצעו קטעים הומוריסטיים (כמה דקות לפני כן הודיעו פולי וגברי שלא יופיעו כנקמה על האודישן שעשו לשייקה כדי להתקבל ללהקה הצבאית) ובסוף הזמין חיים טופול את כל מפקדי הנח"ל לשיר ביחד את "מגל וחרב" שהפך להימנון הנח"ל.


אנשי כוורת והגששים חגגו היטב את הצלחותיהם עם אמרגנם, אברהם פשנל. "לו יהי" לא נראה כלל באופק.


ועכשיו אספר לכם אילו הופעות נקבעו אך יבוטלו בגלל פרוץ מלחמת יום כיפור...


להקת כוורת באלהמברה, יפו (6 באוקטובר), בקולנוע היכל בפתח תקווה (8 באוקטובר), אלהמברה, יפו (9 באוקטובר), קולנוע רינה בחולון (10 באוקטובר)


אריק אינשטיין, שלום חנוך והצ'רצ'ילים בצוותא, בתל אביב (6 באוקטובר)


הופעות בכורה של חווה אלברשטיין ולהקת הפלטינה בחאן בירושלים (6 באוקטובר), בחצור (8 באוקטובר), עין גב (11 באוקטובר), אולם גילת בבאר שבע (12 באוקטובר), איילת השחר (13 באוקטובר), בת דור בתל אביב (16 באוקטובר)



פסטיבל הזמר החסידי - עם צביקה פיק, אילנה רובינא, מירי אלוני, צמד רעים ועוד. ההופעות תוכננו באמצע אוקטובר בהיכל התרבות בתל אביב, בנייני האומה בירושלים וקולנוע ארמון בחיפה.


תרבות מוסיקה בתוך הכאוס!


שאלתי אמנים רבים על חוויותיהם בזמן שהופיעו בין הבסיסם השונים, בעת המלחמה. דברים שהם סיפרו נמצאים בספר שכתבתי, "רוק ישראלי 1973-1967".


כמו כן... מייק בראנט הגיע לארץ, באמצע סיבוב הופעות בגרמניה, כדי להופיע בפני חיילים וגם תרם דם בבנק הדם המרכזי ביפו. לאחר מכן הגיע לבסיס חיל האוויר והופיע מול החיילים, כשבמהלך ההופעה הוא התעצבן על נגני הליווי שלו שהיו עייפים מדי וגרמו לו להפסיק את הופעתו מוקדם מהצפוי. "הם עשו לי סבוטאז'...", הוא צעק בתיסכול. לפניו הופיעה שם ריקי גל.



אמנים רבים הפכו לחוליות בידור והסתובבו בין הבסיסים השונים, כשהם מנסים להעלות את מורל הלוחמים. חלקם גם מגיעים לבתי החולים כדי לעודד את הלוחמים הפצועים. "כמה מזל שהמוח האנושי נועל המון דברים קשים שהעיניים שלנו ראו שם", סיפר לי גידי גוב. ההופעות היו מאולתרות לרוב, כמו זו של דני ליטני וקובי אשרת על משאית...



קובי אשרת סיפר לי: "בעת המלחמה, באוקטובר 1973, הייתי מנהל מוסיקלי בחוליית בידור עם ריקי גל, דני ליטני, הצמד צחי ויעל והבדרן משה הירשברג. בעיתון להיטון פרסמו אז תמונה שלי עם דני, מופיעים ביחד על תא מטען של משאית מול החיילים. היו רגעים מפחידים; הופענו בסיני מול יחידת נ״מ, שחלק ממנה ישב בצד המערבי של התעלה וחלק ממזרח לה. את ההופעה הראשונה עשינו בצד המערבי ואז נכנסנו למשאית, כדי להגיע להופעה בצד המזרחי. נסענו אחרי הג'יפ המוביל, כשהדקות הצטברו לחצי שעה ובינתיים ירד החושך.

בעודנו תוהים מה קורה, עצר לפתע הג׳יפ בחריקת בלמים, הנהג יצא ורץ אלינו בהיסטריה. "טעיתי בכיוון! אנחנו עכשיו בשטח אויב! חייבים לצאת מפה, תיכף ומיד!". הפחד היה אדיר ולמזלנו הגדול, הצלחנו לחזור לאחור ולהימלט משם לפני שיהיה אסון.


אמנים נוספים שהופעתי איתם כחוליה במלחמה היו חיה ארד ואבי בהט. איתם הגעתי לבסיס של חיל האוויר ומיד הורידו אותנו לבונקר למשך הלילה. אבי התלוצץ ואמר שהמצרים המציאו טק"א (טיל-קרקע-אמנים), שמטרתו לחסל אמנים שבאים לרומם חיילים. בעודנו צוחקים, נשמע לפתע פיצוץ מחריד. יצאנו מהבונקר וראינו שכל הבסיס נמחק לחלוטין. 25 חיילים נהרגו. המלחמה הארורה הזו".


אריאל זילבר הגיע מצרפת, כמה ימים לפני פרוץ המלחמה, ומיד ביקש להופיע מול חיילים, עם נגנים מאולתרים מהשטח:



יגאל בשן הגיע מחו"ל ומיהר לעשות חזרה מוסיקלית קצרה עם להקתו במלון שרתון בתל אביב ומשם לפיקוד הצפון, כדי לנוע לבסיסים השונים. אמנים רבים חוו, לראשונה בחייהם, הפגזות בדרכים ובהופעות. אם זה ממיגים או מטילי אויב. הנה הזמר, דני גרנות, מופיע מול חיילים באוהל אי שם:



בטלוויזיה הישראלית גם ניסו להפיח טיפה אופטימיות עם תוכנית בשם "מפגש אמנים". חלק מהאמנים שהגיעו להצטלם לתוכנית, באולפן הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב, היו טרוטי עיניים ומלא אבק דרכים ישב על בגדיהם. האמנים הופיעו ללא פלייבק אך עם לב גדול. אריס סאן לא הסכים להופיע בטלוויזיה ללא פלייבק ולכן נלקח לאולפן אחר בירושלים ושם סודר לו צילום עם צלילים מוכנים מראש. מייק בראנט סירב להצטלם לתוכנית וטען כי הגיע לארץ להופיע מול החיילים.


ב"מפגש אמנים" הופיעה גם חוליית הבידור של מתי כספי, אושיק לוי ואילנה רובינא. הפעם לאונרד כהן לא התייצב עמה.



גם חוה אלברשטיין הופיעה, לאחר שבוטלו הופעותיה עם להקת הפלטינה. היא הגיעה לאולפן עם הגיטרה שלה והנה המנחה, רם עברון, מזמין אותה לשיר ולנגן:



הנה הדודאים ממתינים לתורים מול המצלמות...



גם צוות הוי הנדסה קרבית שר מול המצלמות את השיר "צוחק מי שצוחק אחרון", שהלחין קובי אשרת למילים של דודו ברק.



בינתיים, גבי שושן נפצע בתאונה כשחזר מהופעה בסיני מול חיילים... הרכב בו נסע התהפך פעמיים והוא סיפר שניצל בנס. הוא יתאושש במהרה וימשיך להופיע בבסיסים. גם יהורם גאון נפצע קלות כשנסע מהופעה צבאית אחת לאחרת. המכונית בה נסע סטתה לפתע מהכביש, התהפכה על צדה והתנגשה בטנק שרוף.



אילנית גם התרוצצה בין הבסיסם כשבהופעה אחת הלבישו אותה חלוק סטרילי והכניסו אותה לחדר בו שכבו ארבעה חיילים פצועים קשה. במצבם הקשה הם התגייסו להופעה כשאחד מהם ניצח בידו והשני ביקש לשיר קול שני. היה הומור ברגע הקשה הזה.


(צילום: אדי לייבו. תודה רבה לאלון אלחנני)


ששי קשת שר הרבה שירים לחיילים אך בעיקר ביקשו ממנו שישר את "פינקס הקטן"ואת "אם תוכל לקום וללכת". מירי אלוני לא רק שרה לחיילים משיריה הידועים אלא גם רקדעה עבורם ריקודי בטן ושרה בערבית וסיפרה בדיחות. העיקר לא להוריד את הרוח ממפרשי הלוחמים. באחת הנסיעות היא והחבר'ה שעמה גילו שהרכב שלהם פנה במקום הלא נכון. איש צבא שהיה שם הציץ באוטו, ראה אותה, נבהל וצעק עליהם לברוח משם כי זה קו האש.


כנס מיוחד איגד את האמנים הרבים שהופיעו בשטח. תת אלוף גבעולי דיבר אליהם עם המון תודה מטעם צה"ל על מאמציהם. אז מי גם נראו שם?


גידי גוב ועמוס טל-שיר:


דני ליטני וריקי גל:


חנן יובל ואושיק לוי:


עדנה לב ועוזי פוקס:


עוד שני חברי להקת כוורת (מאיר פניגשטיין ואפרים שמיר) עם מנחם זילברמן:


צביקה פיק ומרגלית אנקורי:


ששי קשת ושלום חנוך:


רומן שרון ותמי גל. רומן , כמובן, לא שיער אז שארבעה חודשים לאחר מכן הוא ימצא את מותו, עם עוד שתי טרמפיסטיות, בדרך חזרה מהופעה בבסיס בסיני מול חיילים. בדרכם להופעה נוספת, נהג הרכב הסתנוור מפנסי רכב שבא מולו וסטה מעט לימין הדרך. אך הוא חזר מוקדם מדי בחזרה לנתיב והרכב פגע באותה משאית והועף לצד הדרך.


הנה תמונה מהופעתו האחרונה בבאלוזה:


אחד השירים הבולטים של המלחמה הוא "לו יהי" אותו כתבה נעמי שמר כשהיא נשענת על LET IT BE של הביטלס. אליה הצטרפו הגשש החיוור והשיר הפך לתפילה בקרב רבים ששרו אותו.



עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד כל שנבקש לו יהי ואם בחלונות הערב אור נרות החג רועד כל שנבקש לו יהי


לו יהי, לו יהי אנא לו יהי כל שנבקש לו יהי

הנה הפעם הראשונה בה הושמע השיר לקהל הרחב, כשברור שמיד לאחר מכן נעשו בו שינויים קלים:



בתחילת האמנים הופיעו בחריצות רבה אך עם הזמן החלו להבין שקשה להם להתקיים ללא הופעות רגילות. הם היו מגוייסים לצה"ל, קיבלו כסף מביטוח לאומי וזה לא הספיק להם. כולם הבינו שמדובר במצב של משבר וצימצומים.



גם אמנים מחו"ל כמו ארתור בראון (עם הלהיט FIRE) ופי ג'יי פרובי הגיעו להופיע. בראון הופיע לצד גבי שושן (תראו את המאמר שכתבתי בבלוג שלי עליו) והנה פרובי עם זקן (שאפילו התהדר באלבום הראשון בו נשמעו צליליה של להקה חדשה ושמה לד זפלין שניגנה עבורו) מול חיילים.


והנה ארתור בראון:


עיתון להיטון גם רתח על האמנים שנשארו בחו"ל ולא הגיעו להופיע מול חיילים. הכתבה שפורסמה ארוכה ומאשימה מאד - כולל שמות מפורשים. הכעס היה רב.



בדצמבר 1973 היה זה חג החנוכה וחברות תקליטים ביקשו גם הפעם למכור תקליטים. אבל בניגוד להצלחה האדירה שחווה שוק תקליטי המלחמה בימי ששת הימים (בשנת 1967), הפעם היה זה שוק עגום יותר.


חברת התקליטים סי.בי.אס הוציאה את התקליט "המלחמה האחרונה". מהחברה ביקשו למסור שלא כל שירי האלבום הזה קשורים ישירות למלחמה - למרות שבעטיפה הקדמית נכתב בבירור, באנגלית, SONGS OF THE YOM KIPPUR WAR. כן, יש פה את השיר "אין לך מה לדאוג", שכתבו תלמה אליגון וקובי אשרת.




קובי אשרת סיפר לי: "השיר, 'אין לך מה לדאוג', התחיל כשרכבתי על הטוסטוס שלי, מתל אביב לבת ים, בדרכי הביתה. בזמן שגלגלי הטוסטוס נעו, התגלגל לחן לראשי וממש פחדתי לאבד אותו בהיסח המחשבה. הגעתי הביתה ורצתי במהירות למכשיר ההקלטה. הלחן נשמר. לאחר מכן, ניגשתי אל תלמה אליגון וביקשתי ממנה לכתוב שיר שירומם את רוח החיילים. רצינו משהו שיאפיין את התקופה הקשה אבל בלי גלישה לפסים עצובים. אחיה שירת בחזית ושלח לאמם גלויה, בה ביקש, "חלאס עם העוגות. קר ורטוב לנו פה. תשלחי לי תחתונים, גופיות ונייר טואלט". תלמה המשוגעת הזו (במובן החיובי, כמובן) התיישבה וכתבה מזה שיר. הבאתי את עוזי פוקס לשיר אותו. אבל נייר הטואלט היווה בעיה; הרדיו אסר לשדר שיר עם מילים 'גסות' כנייר טואלט, אז עוזי ואני נאלצנו להקליט מחדש".


הפזמון המקורי אמר, 'שלחי לי תחתונים וגופיות / כאן כולם כבר כמו חיות / נלחמים כמו אריות / מוראל ממש גבוה / כי עלייך אני מת / אז שלחי נייר טואלט / הצבא על קיבתו צועד". שלוש השורות נפלו לטובת "ואצלנו בפלוגה / מבקשים קצת הפוגה / מותק, לא לשלוח לי עוגה'. השיר החל להישמע בתוכניות הרדיו בנובמבר 1973 ומיד הפך לשלאגר. הוא השיג את מטרתו – להעלות חיוך על שפתי החיילים.


חברת הד ארצי הוציאה אז את התקליט "שירי מלחמת יום הכיפורים" - כשהשיר המוביל הוא "לו יהי" בביצוע שולי נתן. השיר "גשם בעיתו" גם נמצא בתקליט והסיפור עליו, הנה הוא בא...




קובי אשרת סיפר לי: "מלחמת יום הכיפורים בעיצומה ואנחנו, האמנים והיוצרים, עסוקים בלבדר את החיילים בכל חזית שהם נמצאים בה. כמובן, כיוצא פועל מכל מלחמה שחווינו – נוצרו שירים נפלאים שמשקפים את אווירת התקופה ויצרו פסקול של מדינה. בחלקי נפלה הזכות, לכתוב שני שירים במלחמת יום הכיפורים; הראשון הוא "גשם בעיתו" למילים של תלמה אליגון שהפליאה ליצור פה בלדה מרגשת, שמספרת על אישה צעירה שמצפה ומתפללת שהחייל שלה יחזור בריא ושלם משדה הקרב, עם הגשם הראשון.


מלכתחילה, חלמתי שרותי נבון תבצע את השיר. זמן קצר לפני כן, היא שיחקה בהצגה המצליחה, "אל תקרא לי שחור" וקולה בלט היטב בביצוע השיר "יום יבוא". חיכיתי להזדמנות לכתוב לחן משמעותי שיתאים לקולה. לפתע פרצה המלחמה ותלמה הביאה לי את הטקסט הזה ופה מצאתי את ההזדמנות הנכונה.


בדרך כלל, כשזמר או זמרת מגיעים לאולפן – הם צריכים זמן להתחמם ומקשיבים לפלייבק תזמורתי שהוקלט מראש, עם שירה מדריכה שלי (בשפה מקצועית זה נקרא GUIDE VOCAL). אז הם מחדדים את קולם עד לרגע הנכון ואומרים, "אוקי, מוכנים". בשיר "גשם בעיתו" קרה קסם ואני מברך על כך את טומי פרידמן, מייסד אולפני טריטון, שלחץ על כפתור ההקלטה מיד בהתחלה. רותי לא ידעה שהוא מקליט אותה ושרה בפעם הראשונה, רק כדי להתוודע לפלייבק. כולנו נצמדנו לקירות והתפללנו שהטייק הזה לא ייהרס באמצע. צליל אחר צליל ורותי לא מפסיקה להמם אותנו בשירתה. הטייק הזה הפך למה שאתם מכירים בהקלטה. מדהים, נכון?

רותי נבון הייתה ונשארה אחת הזמרות הטובות ביותר שידעה ארצנו. יכולת האילתור האדירה שלה גרמה לכך שאם הבאת לה לשיר שיר שכתבת, היית מקבל ממנה בחזרה שיר וחצי, כי היא ידעה להוסיף דברים רבים נהדרים משלה.


חליל הצד, שמטייל לצד הקול של רותי, נוגן על ידי רומן קונצמן, אז מייסד להקת הג'אז הישראלית, "הפלטינה". רומן היה איש מקסים ומוסיקאי נפלא מהאסכולה הרוסית המודרנית. הסברתי לו את מה שאני רוצה, מבלי לתת לו תווים, כשאני סומך על חוש האילתור המפותח שלו. כך שרותי ורומן ביצעו דואט מוסיקלי יחדיו בטייק היחיד שהוקלט. איזה מזל גדול שלא הייתה אז תקלה באולפן וזכינו לשמור את הרגעים המופלאים של שני אנשים כה מוכשרים, זו לצד זה.


בשיר נשמעים גם צלילי המלוטרון, שמחליפים סקציית כינורות. אלונה טוראל, שהייתה חברה עם קונצמן ב"פלטינה", ניגנה בכלי הזה ובפסנתר. הייתי מאוהב קשות במלוטרון והשתמשתי בו רבות.


נו, אז מי הגיטריסט בפתיחת השיר "גשם בעיתו"? ובכן, חיים רומנו היה אמור לנגן בהקלטת השיר. כולם הגיעו לאולפן, אך הוא לא נראה בשטח. לפתע נכנס לאולפן אדם שלא הכרתי, עם גיטרה עליו. הוא ניגש אליי ואמר, "שלום, אני חיים קריו ואני גיטריסט. אני רוצה לנגן בשיר שלך".


אמרתי לו, "חיים, נעים לי מאד. אתה יודע מה? בוא תקשיב לשיר שהקלטנו פה. אם תביא פתיחה יפה עם הגיטרה, אני מבטיח לך שלא רק שתנגן בשיר הזה, אלא בהפקות נוספות שלי". חיים הקשיב להקלטת השיר, חשב רגע, שם מפרט בין אצבעותיו וניגן ללא מאמץ את פתיחת השיר שאתם מכירים. טייק ראשון!"


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 


Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page