מוסיקה ישראלית – הופעות רוק ישראלי מפעם – אריק איינשטיין ושלום חנוך שוב ביחד

אריק איינשטיין ושלום חנוך היו, בתחילת שנות השבעים, צמד חדש ולוהט שיצר רוק ישראלי עתיר התלהבות ושירים נהדרים. נדמה היה, ולו לשנה אחת, שהם הלנון והמקרטני הישראליים. הם הוציאו יחדיו תקליטים כמו "שבלול" ו"פלסטלינה" ונדמה כי כבשו את הפסגה הישראלית. למען האמת, אריק הוא שגילה ראשון את שלום – לפני כן. אבל בסוף שנת 1970 החליט שלום כי הגיע הזמן לבדוק מה קורה מעבר לים והשותפות התפצלה. מה בדיוק קרה שם? את זה תגלו בהרצאות המוזיקה שלי ובספר שכתבתי על רוק ישראלי.

אז בואו נתקדם משם, כשבשנת 1974 חזר אריק להופיע עם חומרים חדשים והציע לשלום, שחזר מחו"ל לאחר שלא נחל שם הצלחה, להתחיל את צעדיו מחדש עם פינת חימום בהופעותיו עם להקת רוק חדשה. אריק הציע שיקראו לזה "תמוז". שלום הסכים ועם אריאל זילבר החל להציג את מרכולתו החדשה לקהל שבא לראות את אריק. להקת תמוז עברה גילגולים במהירות גבוהה יחסים ובסוף 1975 הקליטה את תקליטה היחיד. העסק התפרק כמה חודשים לאחר מכן ושלום חנוך יצא כאמן סולו. לאחר שנתיים, הוא כבר היה יקיר הצעירים בארץ והפך לאחד המלכים הברורים של הרוק הישראלי.

לעומתו, אריק איינשטיין נרגע מעולם הרוק ופנה לעשות מוזיקה שנשענה פחות על דציבלים. המרחק בין אריק ושלום, שפעם היו בלתי נפרדים – היה בשלב הזה כמרחק בין האור והלילה. עם זאת, השניים ידעו שעדיין מאד אוהבים אותם ביחד. רבים ציפו לרגע בו יחזרו שני אלו להופיע יחד על במה אחת וחלומם הוגשם בשנת 1979.

בניגוד לאווירת יצירת השירים שלהם בעבר, שהושפעה רבות מהביטלס, השירים להופעה זו קיבלו עיבודים מהודקים מאד, בסגנון של הפקות אמריקאיות אופנתיות אז כמו של להקת הרוק סטילי דן וגם סטיבי וונדר. להקת הליווי כללה את אלונה טוראל (בפסנתר אקוסטי, פנדר רודס וסינטיסייזר), חיים קריו (בגיטרות חשמלית ואקוסטית), אילן מוכיח (בכלי נשיפה וסינטיסייזר), אלון הלל ומאיר ישראל (בתופים) ודפנה ארמוני (בשירה).

החזרות להופעה ארכו כארבעה חודשים, חלקן באולם קולנוע בנוף ים, ליד הרצליה. הרבה שירים מהרפרטואר הישן הוכנסו, כשחלקם חוברו כמחרוזות כי בכל זאת ההופעה לא אמורה להיות באורך שש שעות. הנגנים המלווים היו מוזיקאים מיומנים ועתירי רעיונות, שרבים מהם הם הביאו לשולחן העבודה. אריק ושלום גם כתבו שירים חדשים להופעתם המשותפת, ביניהם "סן פרנסיסקו על המים" ושיר שנקרא "עצים" שמספר על הקושי בו נתקלים אנשים בעת ניסיון לבחירת הדרך הנכונה להמשך החיים.

שלום כתב גם שיר לדפנה ארמוני, שתשיר בהופעה, ושמו "עד מחר".

הופעת הבכורה נערכה בפסח בנביעות, לאחר מכן נערכה הופיעה לציון סיום פסטיבל עין גב ולאחר הופעות ספורות נוספות בארץ, כדי לבדוק את השטח, יצאה החבורה, ביוני 1979, להופעות בניו יורק ובלוס אנג'לס. שם נתקלו חברינו בחוק מקומי שדורש שאנשי סאונד מקומיים הם שיפעילו את מערכת ההגברה המשוכללת. בלוס אנג'לס עבר הדבר ללא תקלות אך בניו יורק זה לא עבד היטב. מקום ההופעה נקבע לאולם BEACON שהוא מהאולמות היוקרתיים יותר במנהטן. כל הכרטיסים נחטפו, אבל האנשים שבאו להקשיב לשני גדולי המוסיקה הישראלית התאכזבו עקב שפע התקלות שקרו שם.

שערי האולם לא נפתחו בזמן. בחוץ שרר מזג אוויר חורפי אבל אנשי הסאונד עדיין התרוצצו על הבמה כדי לסדר עניינים טכניים. הקהל החל לאבד את סבלנותו. באיחור של כשעתיים עלתה ההפקה לבמה. השירים המוכרים בקעו מהרמקולים ונראה כי הקהל הפך מכועס לנמס. אבל לפתע החל מטר של תקלות בימתיות שקטע את רצף המופע ואת סבלנותו של הקהל. אנשים בקהל חשו יותר מדי בבית והחלו לפטפט במעברים ביניהם, כאילו הם בכנס מחזור. זאת בעוד אריק, שלום ולהקת הליווי מנסים להופיע. עם זאת, שתי הופעות בלבד בחו"ל איפשרו לאמנים לנוח שם היטב, אחרי תקופת חזרות אינטנסיבית בארץ.

ב-18 וב-19 ביוני 1979 נערכו הופעות בהיכל התרבות בתל אביב. המופע רב הנגנים החזיר לבמה קלאסיקות רבות מתחילת אותו עשור, בעיבודים עדכניים לרוח תקופת סוף הסבנטיז. הקהל, שנכח במקום הגיב באופן נלהב מדי. מנהלי 'היכל התרבות' צפו, קצפו והחליטו שלא לאפשר יותר לשני אלו להופיע באולם הנחשב. לאחר דין ודברים הושג הסכם לפיו השניים יחזרו להופיע שם. כשהחלה ההופעה דאגו אריק ושלום להרגיע מיד את הקהל, כדי שלא ישתולל, יקפוץ על הכסאות או ידליק נרות. הקהל נענה לבקשת האמנים ושר עימם בגרון ניחר ונרגש את השירים האהובים כל כך. אפרופו היכל התרבות, היה זה משחק גמר בכדורסל בין נבחרות ישראל וברית המועצות שטירפד הופעה אחרת שם. אחרי הכל, אריק ידע שקהל רב יעדיף באותו יום להישאר בבית ולצפות במרקע. בטח גם הוא היה בין אלו.

הופעות אלה הוקלטו ויצאו בהמשך לחנויות התקליטים כאלבום הופעה הכפול. לא יצא לי לראות את ההופעה אז, אבל הנה דעתי על האלבום הכפול הזה, ששמעתי הרבה פעמים מזה המון שנים. תזכרו, מדובר בענייני טעם וריח, אז אם דעתי לא מתאימה לדעתכם – זה בסדר גמור, נכון?

ובכן, הקשבתי היום שוב פעם לאלבום, כדי לא להישען על זכרונות עבר וחשתי כי אני מקשיב לאלבום שהוא יותר "מוצר" מאשר "יצירה". אם בתחילת הסבנטיז היה השילוב של אריק ושלום הדבר הכי נכון, הכי טבעי והכי זורם – הרי שבהקשבה לאלבום ההופעה לא חשתי אף אחד משלושת הדברים. חשתי דווקא שיש פה חיבור מלאכותי בין שניהם, כשכל העסק מרופד בנגינה שנשענת בעיקר על טכניקה מדויקת והפקה סטייל אמריקה, אך אין בה את הניצוץ שהיה לפני כן להרכבים כמו הצ'רצ'ילים, שליוו את אריק ושלום עם הרבה חשמל. אחרי הכל, עברו הרבה מים בירקון מאז 1970 ועד 1979. מלחמה קשה פרצה, אופנות השתנו וכך גם אנשים. לכן גם השירים הנפלאים מהעבר שונו מאד. אני פחות אוהב את זה. אני מניח שלהיות נוכח בהופעה זו היה דבר מלהיב מאד – אבל לא כל הופעה טובה, שמעבירה חוויה כלשהי, מתורגמת היטב לתקליט. במקרה הזה, לדעתי, מהווה האלבום דוקומנט שמנסה להיות רענן אך נותר חיוור, אבל עדיין טוב שיש אותו כדי להביא לנו עוד מקולו של אריק איינשטיין.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.