תקליט ישראלי - מעיניים שלי לאפר ואבק עם יהודה פוליקר

אחרי התפרקותה של להקת הרוק הישראלית, בנזין, ציפו רבים שהמהלך המוסיקלי הבא של מנהיג הלהקה, יהודה פוליקר, יבוא עם מוזיקת רוק נושכת ובה סולואי גיטרה חשמלית כמיטב מסורת הרוק. מה רבה הייתה ההפתעה כשבמקום סולו רוק נושך, פוליקר ושותפו, יעקב גלעד, בחרו להביא לנו יצירה נושכת מאזור אחר לגמרי - יוון. כך יצא, בסוף אוגוסט 1985, התקליט "עיניים שלי".

יצא לי פעם אחת מעניינת בחיי להופיע עם יהודה פוליקר. הייתי אז הקלידן של חמי רודנר, בשנת 2001, כשהעלינו מופע, בסינמטק תל אביב, ובו גרסאות שלנו ללהיטי סיקסטיז. האורח בהופעה היה פוליקר. אז כמובן שעשינו גם חזרה מוסיקלית לפני ההופעה והוא הגיע אליה עם שותפו, יעקב גלעד. קודם כל, נדהמתי מהביישנות של הבחור שמבחינתי היה מהמוסיקאים הגדולים יותר בארצנו. הוא דיבר בשקט והיה מופנם באופן כובש. אני לא זוכר איזה שיר עשינו איתו. אולי זה היה YOU REALLY GOT ME של הקינקס. אבל זכור לי דבר שקרה בהפסקה בחזרה; חלק מהחבר'ה בלהקה יצאו לשתות או לעשן משהו, ואני נשארתי בחדר החזרות והשתעשעתי לי עם אורגן ההאמונד שלי. יהודה ויעקב נשארו גם בחדר ופתאום האצבעות שלי ניגנו את הפתיחה של השיר ANTHEM, של דיפ פרפל. לפתע יהודה הרים את הראש בפליאה, עיניו נצצו והוא אמר לי, "איזה יופי אתה מנגן את זה". ויעקב גלעד הוסיף, "יש לך סאונד טוב באורגן". באותו רגע חשבתי שאולי, מתישהו, הם יקראו לי לנגן בהפקה של יהודה פוליקר. זה, לפי מה שההיסטוריה מראה, לא קרה. אבל הרגע הזה של חיבור שלושה אנשים אוהבי מוסיקה עם קטע מתנגן של רוק קלאסי? זה פרייסלס עבורי.

יהודה פוליקר היה חוד החנית של בנזין, אותה להקת רוק חשובה בסצנה של רוק ישראלי, אבל בשנת 1985 הכסף נגמר סופית ואיתו גם הדלק למשוך את מכונית הרוק הזו הלאה. יהודה פוליקר נתפס כמותג איכות בקרב מבצעים ומלחינים ישראלים ולכן, רבים ציפו ממנו לבשורה מעניינת בתחילת דרכו כאמן בזכות עצמו. זכורה לי היטב ההפתעה הגדולה עם צאת התקליט "עיניים שלי", שהביא את בשורת הניחוח היווני לקהל שציפה ממנו לרוק'נ'רול. התקליט הפך במהרה לרב מכר והיה זה פיצוי הולם ליהודה פוליקר ויעקב גלעד, שנחלו כישלון מהדהד עם תקליטם הקודם, במסגרת להקת בנזין, ושמו "משמרת לילה". אם תרצו לקרוא אחר כך על להקת בנזין בתחילת דרכה, כשעוד הייתה תחושת התלהבות רבה מאד, זה נמצא במאמר אחר שכתבתי בבלוג מוסיקה באתר הזה.

כיצד התחיל פרויקט חשוב בעולם של מוסיקה ישראלית?

בתחילה יעקב גלעד לא נדלק על הכיוון היווני וחשב שיהודה משוגע מדי מלחשוב על סטייה שכזו מהמסלול של הרוק לטובת צלילי יוון. אבל ברגע שיהודה השמיע לו את הגרסה המקורית של "עיניים שלי", החומה נמסה. יעקב החל לגבש בראשו את כל המעטפת.

השיר הראשון שיצא לרדיו, ביולי 1985, היה השיר הזה - שיר הנושא של התקליט, "עיניים שלי", ואם עד אז הרטיט פוליקר את לבבות הקהל שלו עם פריטה במיתרי הפנדר סטרטוקאסטר שלו, הרי שפה הגיטרה ההיא פינתה מקום לבוזוקי. עבור פוליקר הייתה זו נקודה אמנותית חשובה ביותר; החיבור שלו לשורשים. ואני, שאינני מבין מילה בשפה היוונית, מרגיש שאני מבין אותה היטב בצלילים ובהגשה. יהודה, ביחד עם יעקב גלעד לצדו, הביא את השפה היוונית במילים עבריות, והתקליט נשמע כאילו הוא שר ממש ביוונית, עם כל הרגש. ועדיין - זו מוסיקה ישראלית במלוא עוצמתה.

יהודה חשש בתחילה לבצע את "עיניים שלי". הוא ידע שהביצוע של יורגוס דאלארס מושלם, והוא פחד לעשות עוול לשיר. יעקב גלעד עודד אותו להקליט את זה.

התקליט יוצא לאור לחנויות תקליטים ובהצלחה

אחרי השיר "עיניים שלי", שפותח את התקליט, מגיע בתקליט השיר "בוקר יום ראשון". השיר מספר על היום בו נעצר המשורר ס. קויומדזיס (שכתב את מילות השיר המקוריות לשיר זה כמו גם לשיר "עיניים שלי") במהפכת הקולונלים, בשנת 1967, שבישרה שיוון כבר לא תהיה אותה מדינה. השיר מתחיל בשגרת יום שעלול לבשר רעות – "שש וחצי, שבע שמונה, בוקר יום ראשון. לא רוצה לשמוע רדיו, לא לקרוא עיתון, עוד מעט עומד לרדת גשם שיטפון... לו יכולתי עכשיו רק לישון".

האווירה הקודרת ממשיכה בשיר "רוחות מלחמה". זה שיר יציאה למלחמה ויהודה ויעקב חשבו בזמנו שהוא ייפסל לשידור ברדיו. על השיר הבא, "קחי אותי חזק", יהודה לא היה מוכן לוותר, בעת שנערכו ההצבעות לבחירת שירי התקליט. עבורו היה זה פסקול חיים, כי השיר הזה הושמע לו רבות עוד כשהיה ילד והוריו נהגו לשיר אותו מולו בדואט.

השיר "הקנאה" מדברת על קנאה שיכולה להוציא אדם מדעתו. זה מוביל לשיר האחרון בצד הראשון בתקליט, "שקיעה ים תיכונית", עם שילוב של בוזוקי וגיטרות – כשיח בין מזרח למערב.

צד ב' של התקליט נפתח עם להיט נוסף, "אלקו", גם במקור מאת ס. קיומדזיס. אותו אלקו, דמות רגילה שבשיר, מנסה להשוות את עצמו לאלכסנדר הגדול, רק כי לשניהם אותו שם. למרות המקצב המורכב של השיר, הוא התנגן אז היטב ברדיו. אחרי "אלקו" מגיע עוד להיט קצבי – "כפיים".

השיר "קללת הים" מדבר, כמובן, על דבר מרכזי מאד בתרבות היונית – הים. בין אם זה ים מוחשי או ים של רגשות. בשיר הזה מתואר הים לא כמקום אליו הולכים להשתזף וליהנות, אלא מקום בו מתרחשת אהבה נואשת ועמה פרידות וגם ענייני פרנסות כואבים – "הלחם דל, גורל אומלל. רק מים ושמיים. קללת הים רובצת לעולם". שיר שבא אחריו, "עיר בשלכת" מוסיף אווירה קודרת למארג התקליט.

המסע היווני הראשון של יהודה פוליקר מסתיים עם "אל הלילה", שפתיחתו מזכירה קצת את פתיחת SHINE ON YOU CRAZY DIAMOND, של פינק פלויד. התקליט מסתיים באווירה קודרת כשיהודה ויעקב ביקשו להביא למאזין הישראלי את מהות השירה היוונית, עם כל האפלה שבה.

וכך, מסע בלתי מתפשר ליוון הביא את ההצלחה הגדולה. הקהל התאהב וקנה את התקליט בכמויות רבות. תוך חודש נמכר התקליט ב-15,000 עותקים ובנובמבר 1985 נערכה הופעת בכורה חגיגית של "עיניים שלי" בהיכל התרבות התל אביבי, שהיה מלא מפה לפה.

שנה לאחר מכן יצא "אלבום יווני" נוסף מבית היוצר של פוליקר-גלעד, שהוקלט בהופעה בקולנוע תל אביב (שהיה ברחוב פינסקר בתל אביב), הכיל שירים שלא יצאו בתקליט הראשון ושמו "חולם בהקיץ". מכאן סלל יהודה פוליקר את דרכו לעבר יצירת מוסיקה ישראלית אישית ומיוחדת מאד.

כך החל יהודה פוליקר את קריירת הסולו שלו, עם המון אומץ ונחישות להביא את האמת שלו. ועוד איזו אמת!

בשנת 1988 יצא לאור תקליט שהיה עתיד לשנות את פני השיח הציבורי והתרבותי על זיכרון השואה והשלכותיה. "אפר ואבק" לא היה עוד אלבום רוק. הוא היה מסע אישי וקולקטיבי אל תוך עולמם המורכב של בני הדור השני לשואה, אלו שגדלו בצל הטראומה שחוו הוריהם, ניצולי השואה. התקליט, שזכה להצלחה מפתיעה וביקורות מהללות , פרץ את "קשר השתיקה" שאפף לעיתים קרובות את הנושא הזה, והציב במרכז הבמה התרבותית את חוויותיהם, כאביהם והתמודדויותיהם של מי שלא חוו את הזוועות על בשרם, אך נשאו את הצלקות בנפשם.

בלב "אפר ואבק" ניצבות חוויותיהם האישיות של פוליקר וגלעד, כבני הדור השני לשואה. עם השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם לעיתים קרובות, תופעה המכונה 'טראומה בין-דורית'. יהודה פוליקר הוא בנו של ז'אקו פוליקר, ניצול שואה יליד סלוניקי שאיבד את כל משפחתו באושוויץ. סיפורי האובדן וההישרדות של אביו היו נוכחים בחייו, גם אם לא תמיד באופן מדובר. פוליקר עצמו תיאר כיצד אירוע טראומטי בילדותו, הקשור למנהג אכילה מהיר שרכש אביו באושוויץ, הוביל לגמגום שלו.  

יעקב גלעד הוא בנם של הלינה בירנבאום, סופרת וניצולת גטו ורשה ומחנה מיידנק, שאיבדה את כל משפחתה בשואה, ושל חיים גלעד (בירנבאום), שלחם בצבא האדום ואיבד אף הוא את כל משפחתו. הבית בו גדל גלעד בפאתי הרצליה היה בית ש"חי ונשם שואה", והסיפורים על האובדן והזוועות היו חלק בלתי נפרד מילדותו.  

עבור רבים מבני הדור השני, התקשורת עם ההורים הניצולים התאפיינה במה שכונה "קשר השתיקה" – הסכמה שבשתיקה שלא לדבר על הטראומה, מתוך רצון של ההורים להגן על ילדיהם ועל עצמם, ומתוך רגישות של הילדים לצורך זה. "אפר ואבק" שבר שתיקה ונתן קול לתחושות של כאב, אובדן, חיפוש זהות והתמודדות עם מורשת כבדה, שהיו מנת חלקם של רבים מבני דורם. לפיכך, התקליט "עיניים שלי", על אף אופיו השמח יחסית, נתפס בדיעבד כמעין הכנה סגנונית ורגשית ל"אפר ואבק", כחיבור ראשוני בין מזרח למערב שיהווה בסיס לצליל המורכב יותר פה. 

נקודת המפנה המכרעת הגיעה בשנת 1986, עם שידור תוכנית הרדיו "אחרי המלחמה" בגלי צה"ל, בערב יום השואה. התוכנית, בעריכתה והפקתה של דלית עופר, הפגישה לראשונה לשיחה מתועדת את פוליקר וגלעד עם הוריהם, ז'אקו פוליקר והלינה בירנבאום. הם דיברו בפתיחות על ילדותם בצל השואה ועל חוויות הוריהם. התוכנית, שזכתה בפרס מפקד גלי צה"ל, לא רק חשפה לראשונה לקהל הרחב את קיומו של "הדור השני" כדיון ציבורי, אלא גם היוותה את הזרז הישיר ליצירת "אפר ואבק". במסגרת התוכנית הוקלטו ביצועים מוקדמים לשירים "התחנה הקטנה טרבלינקה" (מאת ולדיסלב שלנגל ובתרגום הלינה בירנבאום) ו"פרחים ברוח" (מילים: הלינה בירנבאום, לחן: פוליקר), וכן השיר "חכי לי סלוניקי". גלעד תיאר את התוכנית כמקום שפתח שסתומים רגשיים.

ההצלחה של "עיניים שלי" מחד, והחוויה המטלטלת והחושפנית של תוכנית הרדיו מאידך, מצאו את פוליקר וגלעד באמצע שנות ה-80 בנקודה ייחודית. הם היו אמנים מוכרים ומצליחים, אך גם נשאו מטען אישי כבד שהחל לבקש ביטוי אמנותי ישיר יותר. התוכנית "אחרי המלחמה" סיפקה את ההקשר והלגיטימציה, והאלבום "אפר ואבק" הפך לכלי שבאמצעותו יכלו לזקק את החוויות הללו לכדי יצירת אמנות מגובשת ועוצמתית.

ב"אפר ואבק" יש תריסר שירים, שכל אחד מהם פותח צוהר אחר לעולמם של בני הדור השני ולמורשת השואה. רוב המילים נכתבו על ידי יעקב גלעד (למעט שניים), וכל הלחנים הם של יהודה פוליקר. זה אינו עוסק בשואה עצמה באופן ישיר (למעט "התחנה הקטנה טרבלינקה"), אלא בהשלכות. שיר הנושא, שנכתב על נסיעתה הראשונה של הלינה בירנבאום לפולין בשנת 1986, מבטא את חרדתו של גלעד מפני המסע. הוא חשש שהזעזוע ימוטט אותה ואף שתאבד עצמה לדעת במקום שבו נספתה משפחתה. השיר פונה אליה ישירות ("ואם את נוסעת, לאן את נוסעת?"), תוך ניסיון להסביר ש"הנצח הוא רק אפר ואבק". הדאגה העמוקה של הבן ב"קחי מעיל, יהיה לך קר" מצמררת עם תחושה של קור פיזי, או שמא מדובר בקור אווירתי שם.

השיר "חלון לים התיכון" מציג צד אחר של חווית הניצולים – התקווה והניסיון לבנות חיים חדשים בארץ ישראל. הוא מתאר עולה חדש, ככל הנראה ניצול שואה, המוצא בדירת חדר וחצי ביפו וכותב לאהובתו שנשארה בגולה, כשהוא מבטיח לה בית ועתיד. אבל השיר אינו נאיבי כשהצל הכבד של העבר נמצא גם בתוך ההווה החדש. "שיר אחרי הגשם" מבוסס על סיפור שסיפר ז'אקו פוליקר לבנו, על חזרתו לכפר הולדתו ביוון לאחר המלחמה. הוא ציפה למצוא חורבן או לפחות עדות לסבל שעבר, אך גילה לתדהמתו שהחיים ממשיכים כרגיל, כאילו דבר לא קרה. תגובת המקומיים אליו, כשנכנס לחנות שהייתה בבעלותו, הייתה אכזרית: "חבל שלא עשו ממך סבון".

ויש את "התחנה הקטנה טרבלינקה" שהוא שיר יוצא דופן בתקליט. המילים נכתבו על ידי המשורר ולדיסלב שלנגל בגטו ורשה, כמעין אזהרה אירונית ומרה ליהודי הגטו על הצפוי להם במחנה ההשמדה טרבלינקה. השיר מתאר את הנסיעה לשם כנסיעה אל המוות הוודאי. שיר שפונה היישר אל לב הזוועה. ויש את "רדיו רמאללה" שחורג לכאורה מנושא השואה הישיר, אך מתחבר לנושא הרחב יותר של שכול ואובדן בחברה הישראלית. הוא נכתב לזכרו של אברהם ג'ורי, מדריך בתנועת הנוער בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי) שגלעד היה חניך בה, שנהרג בתקרית גבול בשנת 1964. עוד אובדן.

התקליט הוקלט ברובו באולפני טריטון בתל אביב, אם כי חלק מההקלטות נעשו גם באולפני קולינור, די.בי וסינטרון. החזון המוזיקלי, כפי שתיאר גלעד, היה להמשיך את הקו של "עיניים שלי" מבחינת שילוב הסאונדים, אך להעמיק אותו: חיבור בין בוזוקי לגיטרות חשמליות, בין מזרח למערב, בין סאונד עדכני של שנות ה-80 לרוק ואתניות ים-תיכונית. הדגש היה על שילובים לא שגרתיים של כלי נגינה. פוליקר ניגן במגוון רחב של כלים, ביניהם בוזוקי, גיטרות חשמליות ואקוסטיות, בס, אקורדיון, קלידים, בגלמה וכלי הקשה, והיה אחראי גם לקולות הרקע. לצידו ניגנו ז'אן פול זימבריס בתופים וכלי הקשה, איתי זילבר בגיטרה בס, איתי הבר ושפי ישי בקלידים, ואלי מגן בקונטרבס. קולות רקע נוספים תרמו ארז נץ, יועד נבו ויהודית תמיר.  

אלי מגן סיפר שלא קיבל תפקיד כתוב לקונטרבס, אלא ניגן את מה שהרגיש באותו רגע. יהודית תמיר, שפוליקר לקח אותה תחת חסותו וגם הלחין לה את הלהיט "רומיאו", הרגישה כבר בזמן ההקלטות שמדובר בתקליט מטלטל בעוצמתו. משהו שלא היה כמותו. משהו שייגע בהרבה אנשים. אחד הרגעים המכוננים באולפן היה כאשר גלעד הביא את הוריו לשמוע את השירים. כשהשמיע לאמו, הלינה, את "אפר ואבק" באוזניות, היא פרצה בבכי וחיבקה אותו. גלעד סיפר שהם הרגישו שהם מעניקים להוריהם את השירים האלו, מתוך הבנה שמה שחשוב לניצולים זה בעיקר שיזכרו אותם ואת סיפורם.

לא כל תהליך היצירה היה חלק. הייתה התלבטות קשה אם להכניס לתקליט את השיר "בגלל", שנחשב פחות קומוניקטיבי ובעל מבנה לא שגרתי. יום אחד, פוליקר החל "להשתולל" באולפן עם טראק תופים קיים. גלעד, בתגובה, אמר שאם פוליקר משתולל, אז גם הוא, ולמחרת הביא את הטקסט של "בגלל". השיר, לדבריו, היה מאולתר כמעט לחלוטין, והוא שמח שלא נגנז לבסוף. ועם כל זאת, שני היוצרים לא היו בטוחים כיצד יתקבל התקליט. גלעד הודה שזה לא נעשה מתוך מחשבה על הצלחה מסחרית, אלא מתוך תחושת חובה פנימית להקליט את השירים. גם מנהל חברת התקליטים דאז, רוני בראון מ-CBS (לימים NMC), תמך בהוצאת התקליט מתוך הכרה בחשיבותו, גם אם ייכשל מסחרית. היה פה אומץ רב.

עטיפת התקליט האייקונית אינה צילום מקורי שהוזמן לו, אלא יצירה של הצלם הצ'כי הנודע יאן סאודק. הבחירה בצילום זה נעשתה באופן כמעט מקרי: הצלם הישראלי מיכה קירשנר, במהלך פגישה עם פוליקר וגלעד, שלף ספר צילומים של סאודק, דפדף בו ועצר באחד העמודים. התחושה המיידית של הנוכחים הייתה שזו העטיפה הנכונה. הצילום של סאודק, המציג בדרך כלל דמויות אנושיות בסביבה לעיתים קרובות מטרידה, התאים באופן יוצא דופן לאווירת התקליט. התמונה שנבחרה, עם דמות הבחור היושב על מחסום עם רכבת שחולפת על פניו במהירות? לא היה טוב מזה להביע את אווירת היצירה.

במקביל ליציאת התקליט, ואף כחלק מתהליך יצירתו, נוצר הסרט התיעודי "בגלל המלחמה ההיא" בבימויה של אורנה בן דור. הסרט אינו רק תיעוד של הקלטת "אפר ואבק", אלא יצירה משמעותית בפני עצמה, העוקבת מקרוב אחר התהליך האמנותי והאישי של פוליקר וגלעד. אני זוכר שצפיתי בזה כשזה יצא. בזמן אמת עוד הייתי נער שלא הבין את הדברים שם עד הסוף. בכל פעם שגדלתי עוד קצת - הבנתי את זה יותר. הסרט שוזר שירים עם ראיונות אינטימיים של פוליקר וגלעד, ובעיקר – עם שיחות טעונות ומרגשות בינם לבין הוריהם, ז'אקו פוליקר והלינה בירנבאום. הסרט עימת את בני הדור השני עם הוריהם והציג את דרכי ההתמודדות השונות עם הטראומה. השילוב בין התקליט לסרט יצר אפקט רב עוצמה.

ההצלחה בזמן אמת הייתה אדירה ומעמדו של "אפר ואבק" לא התפוגג עם השנים. הוא נותר יצירה רלוונטית ומשפיעה ושירי התקליט הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. זו יצירת מופת החורגת מהגדרות צרות של רוק, מוזיקה אתנית או פופ.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

ס