מכתבים לעורך - מיטב מכתבי הפופ הישראליים של פעם

עיתוני פופ מאד אהובים עליי לאיסוף וקריאה ואחד הדברים המצחיקים יותר בהם הוא המדור בו קוראים שולחים את תגובותיהם. ביניהם יש כאלו שמחייבים שימור. אז אספתי עבורכם כמה וכמה מהם, עד סוף 1971, שמצאתי בעיתוני הפופ השונים והנדירים מאז. תיהנו...

בספטמבר 1968 ראיינה רבקה מיכאלי את להקת האריות בתוכניות הרדיו 'כוכב הבוקר'. בנימין צדקה מירושלים כתב מכתב לעיתון, שפורסם ארבעה ימים אחרי שידור התוכנית ובו כתב:

"מעולם לא נוכחתי בתשלובת כה מוצלחת של חוצפה ויהירות עצמית כפי שהופגנה על ידי חברי הלהקה, אופן דיבורם הנלוז שהתבטא בעברית גרועה ושעטנז של גיחוך ואנגלית גרועה עוד יותר. חרה לי הדבר במיוחד כאשר ברוב גאוותם ניסו חברי הלהקה להעמיד עצמם בראש נזמר הישראלי הטהור, וגרוע מכך – לחלק ציונים ותארים לאחרים רבים וטובים. אין לי להתנחם בכך כי מסקנות הלהקה מתבססות על דעות של אנשים רציניים אשר גילם אינו עולה על 14 שנה, ואוצר מילותיהם בעברית כולל ודאי את השמות המחרידים של החבורות הקצביות הצעירות אשר שאלת ה'לאן' אינה מטרידתם כלל וכלל. ובאשר ל'צליל המיוחד' אשר הצהיר עליו ראש להקת 'האריות' כי מאפיין הוא את הלהקה , אין זה כי אם צליל אנחת האכזבה הנגרמת לנו לנוכח הזמירות צורמות האוזן".

בדצמבר 1969 ביקשה אוה בטשי מיפו להשתמש בלהיטון באופן מופגן במילה חאנטריש: "אני חושבת שכשאשר מדברים על להקות חאנטרישיות, אז להקת הסודות צריכה להתחבא. אני ראיתי אותם בהופעה והם באמת חאנטרישים. היחידי שמנגן טוב שם זה המתופף, ג'ו קוט".

הערה - מכתב זה נכתב לאחר שחברי להקת הסודות סיפרו בלהיטון שכל הלהקות שהגיעו עד אז לארץ הן, לדעתם, חאנטרישיות - חוץ מלהקת הביטניקס.

חברי הסודות ביקשו להסביר את עמדתם במכתב ששלחו למערכת: "ברצוננו להשיב לכל קוראי להיטון, אשר קטלו אותנו בגלל הצהרתנו, כי כל הלהקות שביקרו עד עתה בארץ היו חאנטריש. כאשר אמרנו זאת לא התכוונו ללהקות, אשר הופיעו בבתי הקולנוע, אלא לאלו אשר הופיעו בדיסקוטקים. אולם יחד עם זאת רצינו להוסיף, כי להקה המוכרת מיליוני תקליטים, ונמצאת שבועות רבים בראשי המצעדים - אין זה מן ההכרח שתהיה להקה טובה. גם להקה חאנטרישית יכולה לעשות כנ"ל, אם הולך לה קלף".

בקיצור - חאנטריש!

בדצמבר 1969 הבין משה הרשקוביץ' מקרית שמואל שצריך לשלוח למצעד הפזמונים גלויה אחת בשמך - לא יותר: "אני יושב בנוחות באוטובוס בדרכי לביתי, אני מדפדף בגיליון, ומגיע לפינה 'מה אומר אבנר', בגיליון 5 של להיטון. להפתעתי אני רואה את שמי מופיע כ'מפברק גלויות'. הרגשתי עלבון צורב את ליבי. הגעתי הביתה מרוגז, וישבתי לקרוא את כל הכתבה. לאט לאט נרגעתי והבנתי שעורכי המצעד צודקים - ויותר מזה. אני מודה ומתוודה, שכתבתי את שתי הגלויות שהובאו כדוגמא, וזאת ‏ רק מתוך תחביב. אבל לאחר שקראתי את הכתבה, נוכחתי שתחביבי פוגם ומעליב את עורכי המצעד. בכל אופן, אבנר רוזנבלום - בפעם הבאה אזהר ואשמר. מתנצל". (להיטון)

בדצמבר 1969 לא אהב חן צמח מקיבוץ בארי את הצילומים הניסיוניים של במאי הפופ, ראלף עינבר: "זה שראלף עינבר הוא במאי ותיק עדיין לא אומר שהוא גם מוכשר. אם אמנים מסרבים להופיע בבימויו, כנראה שהם צודקים, כי הרי הם לא סתם יסרבו להופיע בתוכנית. עדות לבימוי הגרוע שלו הוא מצעד הפזמונים האחרון בטלוויזיה, בו ראו פעם אחת את העין של דני גרנות ופעם את הפה שלו. רק בשתי המילים האחרונות של השיר הואילו להראות את כל פרצופו". (להיטון)

בדצמבר 1969 חשה רחל מפמון מכפר סבא כי יש צורך ב"שידור חוקר": "אבקשכם להודיע לרפי גינת שזו חוצפה מצידו. שלחתי לו כבר שלושה מכתבים וביקשתי תמונה - ולא קיבלתי תשובה". (להיטון)

בינואר 1970 התעצבן אלי ינקלביץ' מיפו, שרצה מאד להקליט שירים מהרדיו והפריעו לו: "עם כל הכבוד שאני רוחש ל(שדרנית גלי צה"ל) עיינה אילון, אני מסתייג לגמרי מדבריה בגיליון 6 בלהיטון, משום שאינם מבוססים. אם יש חוק באיזשהו מקום, נגד הקלטות מן הרדיו, עליה להביא את מקורו המדויק. עוד כותבת עיינה, כי גם בתחנות שידור זרות מתערבים באמצע השירים. אני חושב שהיא מתערבת יותר. וחוץ מזה -- האם עלינו ללמוד מן הגויים?" (להיטון)

בינואר 1970 קבעה אביבה כהן מבת ים ששדרני רדיו לא אמורים לשדר את מה שהם אוהבים: "עיינה אילון כותבת, בגיליון 6 של להיטון, כי תוכניתה 'חמים וטעים' מוגשת לפי טעמה. אז מדוע היא לא משנה את שם התוכנית ל'טעמי'? אם מגיש תוכנית רוצה לשמוע שירים האהובים עליו, הוא יכול לקנות תקליטים או לשמוע אותם באולפן". (להיטון)

בדצמבר 1969 כעסה מתי אלבאלה מחולון על העדפת להיטון את אריק: "מדוע אתם לא נותנים גם ליהורם גאון למלא 'גיליון אישי'? מדוע שלא נדע גם עליו? כל הזמן אתם כותבים ונותנים תמונות של אריק איינשטיין. הבוז לאריק איינשטיין - כיפאק ליהורם גאון!" (להיטון)

בינואר 1970 ביקשה אותה מתי אלבאלה מחולון להבהיר דברים בענייני הערצה: "כשכתבתי לכם שאני מעריצה את יהורם גאון - טעיתי. רציתי לכתוב שאני מעריצה את אבי טולדנו. ובקשר למה שכתבתי, שבוז לאריק איינשטיין וכיפאק ליהורם גאון - זו הייתה טעות. אני מבקשת סליחה מאריק איינשטיין, למה שהוא זמר יותר טוב מיהורם גאון". (להיטון)

בינואר 1970 שאל מוטי דיכנה - ולהיטון ענו לו באופן שגוי על שאלתו הראשונה והשנייה...

בינואר 1970 הפריעו לשרה מזרחי מירושלים להקליט: "שלחתי הרבה מכתבים לגלי צה"ל וביקשתי שלא ידברו ביאמצע השירים, משום שזה מפריע להקליט אותם, אבל זה לא עוזר". (להיטון)

בינואר 1970 ביקשה אסנת כהן מבית שאן להבין על מה בדיוק שר דני גרנות: "אני חושבת שצריך פירוש רש"י לשיר 'שלום' של דני גרנות. למה הוא מתכוון במילים, 'שלום לבן, שלום שחור, אדום צהוב...'? האם הכוונה לגזעים? אם לא - אולי הוא יבהיר זאת?" (להיטון)

ב-29 בינואר 1970 נערכה בחיפה תחרות להקות קצב. השופטים היו חברי להקת האריות וזמן קצר לאחר מכן כבר נשמעו תלונות במערכת של להיטון:

יפה ולך מקיבוץ יגור טענה ש"בפסטיבל הלהקות היו להקות טובות, אבל הטובה מכולן הייתה להקת 'הנשמה'. הגיע לה מקום ראשון".

עזרא דומב מחיפה הוסיף: "לדעתי, ולדעת רוב הקהל באולם, הגיע המקום הראשון ללהקת 'הנשמה'. מדוע קיבלו את המקום השני בלבד? האם לא יכלו למצוא שופטים טובים יותר מהאריות?"

יצחק בן שטרית מחיפה קבע: "לפי מה שראיתי טשמעתי מפי הלהקות, זה לא היה צודק מצד השופט שוקי אלגרנטי, מלהקת האריות, שנתן את המקום הראשון ללהקת הגולדסטאר. לדעתי, הגיע מקום זה ללהקת 'הנשמה'..."

בפברואר 1970 ביקשה שולמית משה מקריית אונו להראות לאבי מה זה...: "לפני זמן מה הלכנו לקנות כרטיסים להופעה של אבי טולדנו. כאשר היינו ליד הקופה קלטתי שיחה בין שלוש נערות. שאלה האחת:

'את הולכת להופעה של אבי טולדנו?' והשנייה השיבה: 'מה פתאום? אפילו שאני מעריצה שלו - לא אלך לראות אותו בהופעה. שלחתי לו כמה מכתבים, והוא לא ענה לי'. וכששמעתי את השיחה הזאת נזכרתי שגם אני שלחתי לו מכתבים והוא לא ענה. ברגע החלטתי אף אני שלא ללכת להופעה. אני חושבת שעל אבי להסיק מכך את המסקנות".

בפברואר 1970 פיתחה יפה קליימן מחולון תיאוריה לגבי הזקן החדש של אריק איינשטיין: "התרגשתי מאד למראה תמונתו של אריק איינשטיין בגיליון מס' 9 של להיטון. אני חושבת שהוא גידל זקן, כדי להגדיל את הפופולריות שלו".

במרץ 1970 רתחה מזל ירושלמי מנתניה: "קראתי את הקדמתו של העורך למכתבו של עמוס מ'אי שם' ואמרתי בליבי, 'האם אתם באמת חושבים שאנו, הקוראים, כל כך טיפשים? עמוס הזה בכלל לא קיים ואתם המצאתם אותו כדי להעיר לנו דרכו כל מיני הערות. זה נראה כל כך טפשי ומלאכותי - שאי אפשר לתאר. אבל יתכן שאני הטיפשה ואם זה אמנם כך - אדרבא, תוכיחו לי זאת. פרסמו את כתובתו של אותו עמוס". עיתון להיטון מיהר לפרסם בתגובה למכתבה את כתובתו של עמוס אורן, כתב העיתון.

במאי 1970 שיתפה רחל קליין מחולון ענייני אכזבה וסליחה ומחילה: "לאחר הופעה של השלושרים הלכתי מאחורי הקלעים כדי לבקש חתימה משלום חנוך. אבל הוא זכר שביקשתי ממנו חתימה שבועיים לפני כן ולכן לא רצה לחתום לי. הוא גם אמר שהוא ממהר לעוד הופעה באותו ערב. לא ויתרתי ותפסתי לו את היד, עד שלבסוף חתם לי. בהזדמנות זו הייתי רוצה לבקש ממנו סליחה על שהטרדתי אותו".

במאי 1970 נחרדה איריס גולדשטיין מראש פינה מהקול החדש של אריק איינשטיין: "אריק איינשטיין החליט להצחיק את המאזינים לתוכניתו 'הכל יחסי' בגלי צה"ל בכך ששינה את קולו. כל הכבוד לו, אבל אם הוא רוצה להצחיק - שיעשה זאת בבדיחות. אני ורבים מעדיפים לשמוע את קולו הרגיל".

במאי 1970 הסבירה בתיה שמואלי מנצרת עילית מדוע אפי נצר סתם מתלונן: "טענתו של המלחין, אפי נצר, נגד תחנות השידור הנמנעות, לדעתו, מלשדר את 'בלדה לחובש' שלו - ממש זעזעה אותי. בסופו של דבר, נשיר נכתב לא על נושא נעים ביותר וכשאנו מאזינים לשידורי הרדיו, אנו עושים זאת במטרה ליהנות - ולא לבכות".

במאי 1970 עשה אברהם דוד מחיפה 'נו נו נו' לעדנה שביט: "לפני זמן קצר אמרה עדנה שביט בתוכנית 'חמים וטעים' לאחר החדשות של השעה אחת, 'חם ויבש בשידורי ישראל ואצלנו בגלי צה"ל, חמים וטעים...' אינני חושב שזו הדרך הנכונה לסחיבת מאזינים מתחנה אחת לשנייה".

במאי 1970 טענה גליה כרמלי מחולתה: "אני חושבת שהתוכנית 'ברוב קולות' מורידה מרמת התוכניות של גלי צה"ל. היא משפילה ומסכסכת בין זמרים, שלפעמים הם חברים טובים". נו, נכון שבא לכם עכשיו לשמוע את התוכנית הזו ולהבין במה מדובר?

במאי 1970 ביקשה רחל ליבוביץ מבאר שבע ללמד את שלמה ארצי על ענייני הערצה: "אני זוכרת ששלמה ארצי אמר, בלהיטון מס' 11, כי הוא אינו זקוק למעריצים. אני חושבת שבלעדיהם הוא לא היה מגיע למה שהגיע היום. זמרים שמזלזלים במעריצים לא צריכים להיכלל בפסטיבל הזמר". אבל רחל לקחה את קוראי מכתבה לכתבה בה שלמה דווקא אמר כך: "ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי לתקן את הרושם שנוצר באחד מראיונותיי, לפיו השתמע שאין לי כל יחס למעריצים. ההיפך הוא הנכון - אני מאמין שמעריצים חשובים לכל זמר. זהו 'הלחם שהאמן אוכל'..."

באוגוסט 1970 טענה יפה חטאב מבאר שבע שיגאל בשן פועל ברדיו מאינטרס אישי: "לפני זמן מה הגיש יגאל בשן את התוכנית 'חמים וטעים' בגלי צה"ל ומשום מה ראה צורך להשמיע חמישה משיריו. האם הוא שכח שחוץ מקהל מעריציו יש עוד קהל, שאינו אוהב לשמוע את שיריו ולגביהם תוכנית זו, שהקדיש יגאל לעצמו, לא שינתה במאומה את יחסם אליו? לעומתו, יש לציין לטובה את אריק איינשטיין שלא השמיע בתוכנית זו אפילו שיר אחד משיריו הרבים".

באוגוסט 1970 תהתה אסתר אוחיון מאשקלון: "שלמה ארצי טען לפני מסיבת יום הסטודנט, שהוא לא מופיע במסגרות אזרחיות. האם פסטיבל הזמר אינו נחשב מסגרת אזרחית?"

באוקטובר 1970 ביקשה שולמית דיין מבת ים לחדד נימוסים: "לאחר שקראתי במדור זה כי מיקי בצלאל וזהבה עזיז 'משתתפות בצערו של אריק איינשטיין על מות אביו', אינני מבינה מה מונע בעדן לאחל לבתו, שירי, הצלחה בלימודים לרגל עלייתה לכיתה א'..."

בנובמבר 1970 נחרדה חנה מנווה מגן מקניבליזם: "אני פונה בזאת בבקשה לגלי צה"ל ולשידורי ישראל להפסיק לשדר את תקליטיה של להקת כחול מזעזע. זאת בעקבות התבטאותה של סולנית הלהקה, מריסקה וורס. כזכור, אמרה מריסקה לאורית ירקוני כי איננה מתפלאה על כך שהפזמון 'ונוס' הגיע למקום הראשון בישראל, משום ש'שיר טוב מצליח אפילו בארץ של אוכלי אדם!'..."

בינואר 1971 קבעה מרים עקריש מאשקלון: "אני חושבת שלשווא עשיתם כל כך הרבה פרסומת לסרט 'שבלול'. לדעתי, אף אחד לא נהנה ממנו".

בינואר 1971 תיקנה יפה אבוקסיס מירושלים את "איי לייק מייק" ל"איי דונט לייק מייק": "ברצוני לשבח את הופעתו של מייק בראנט בבנייני האומה בירושלים, אך יחד עם זאת להעיר לו כי אין מתנהגים כך למעריצים. מייק לא רצה לחתום לנו ואפילו סובב את ראשו מאיתנו. דבר כזה לא עשו לנו זמרים ישראלים כמו שלמה ארצי ויגאל בשן".

ויהודית רייך ורות לוין גם הופתעו אז: "התפלאנו מאד על הסיום הלא רגיל של הופעתו של מייק בראנט בגבעתיים. המנחה, יפה ירקוני, נעלמה מהבמה ואפילו לא הודיעה על הסוף. זאת אינה דרך לסיים ערב".

בינואר 1971 איימה זמירה מעפולה: "ישנן שמועות שסולן הסגנונות, עוזי פוקס, עומד להתחתן. אני, בתור מעריצה, חושבת שמידת הפופולריות שלו תרד בהרבה לאחר שיתחתן".

בינואר 1971 שאל יצחק איטח מבסיס בצה"ל ולהיטון ענו לו תשובה לא נכונה. הזמר הוא פיטר סטרה, הבסיסט.

באפריל 1971 כתבה הקוראת עירית דברבסקי מחולון: "לדעתי צריך לתת לזמר-מלחין שמוליק קראוס הזדמנות נוספת. אני חושבת שקראוס תרם לא מעט לקידום רמת הפיזמונים שלנו. היכן כל אלה שהיללו את שיריו? מדוע אינם עושים משהו למענו היום?".

דורון לדר מירושלים כתב על פסטיבל הזמר 1971: "בחירת הקהל בפסטיבל הזמר האחרון לא הייתה מוצדקת. אני קובע כך עקב השתתפותי הפעילה באיסוף הקולות. הייתי אחד מהצופים שעברו בקהל עם הקופסאות בעלות שלושת החריצים, אליהם היו צריכים הבוחרים לשלשל את תלושי ההצבעה. רוב הקהל לא עשה כנדרש ולא שילשל את התלושים כל אחד לחריץ שונה. צופים רבים שילשלו אל תוך החריץ הראשון של שלושת התלושים. מעטים בלבד מילאו נכונה את דרישות השיפוט".

סערה גדולה סביב טוני הקטן... במכתבים מיולי 1971:

שרגא גרינשטיין מירושלים ראה, באוקטובר 1971, נהר שחור, ולא נהר צהוב: "נכחתי בהופעתם של חברי להקת כריסטי בירושלים. לדעתי, אין השלישייה עומדת על הרמה אותה מנסים האנשים המקורבים לה לייחס לה. עובדה בולטת - האולם בו הופיעו חברי השלישייה היה כמעט ריק".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.