רוק מתקדם: מלכים ומלכות - להקת רנסאנס בתחילת דרכה

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, גל חדש של מוזיקת רוק מתקדמת צץ, ואחת הלהקות המיוחדות והחדשניות שלה הייתה רנסנס. רנסאנס, שהוקמה בלונדון בשנת 1969, עם השפעות קלאסיות ופולקיות ועם כלי נגינה רוקיים כדי ליצור צליל ייחודי שכבש את רוח התקופה. בהובלת השירה הגואה של אנני הסלאם ועבודת הגיטרה המורכבת של מייקל דאנפורד, הוציאה הלהקה שורה של תקליטים עטורי שבחים. אבל רגע - הסיפור לא התחיל עם הסלאם ודנפורד. בשנת 1969 קמה להקה בריטית בשם רנסאנס, עם אח ואחות בשם קית' וג'יין רלף. הוא היה לפני כן הזמר הידוע בלהקת היארדבירדס. היא הייתה חדשה בתעשיית המוסיקה ושרה נפלא. יחד עמם היו המתופף ג'ים מקארטי, הבסיסט לואי סנאמו והפסנתרן ג'ון הוקן. במאמר זה אחקור את השנים הראשונות של הרנסאנס, אתחקה אחר מקורות הלהקה, ההשפעות וההצלחות המוקדמות של הלהקה ובה חמישה חברים שביקשו ליצור מוסיקה אחרת... מוזיקת רוק מתקדם.

אם אתם אוהבים רוק מתקדם ורוק קלאסי, להקות כמו רנסאנס מככבות גם בהרצאות מוסיקה שלי גם גם בפודקאסטים מומלצים שערכתי והגשתי ונמצאים באתר זה להקשבה.

ארבע שנים לפני כן פרסמה ג'יין, בעיתון רקורד מירור, מאמר על אחיה שנהנה אז מההצלחה כחבר בלהקת היארדבירדס (ביחד עם מקארטי).

הנה קטע ממנו: "בכל פעם שיצאתי לדייט, תמיד הוא חיכה לי בפינת הבית וכשחזרתי הוא היה מוצף בדאגה. עכשיו הוא זה שיוצא כל הזמן אבל יש לו סיבה טובה משלו - הוא זמר ביארדבירדס. קית' הקים את הלהקה עם אריק קלפטון אבל לא חשב לרגע שזה יצליח כך. הוא החל לגדל את שיערו כשלמד בבית הספר לאמנות. אבא כל הזמן גער בו ואמא דאגה לשמור עליו. בסוף קית' ניצח כי אבא עובד כרגע כמנהל ההופעות של היארדבירדס".

להקת היארדבירדס התפרקה בשנת 1968. הגיטריסט, ג'ימי פייג', עבר עם הבסיסט, כריס דרז'ה, להקים להקה, שתהפוך בהמשך להיקרא לד זפלין. הסולן קית' רלף והמתופף ג'ים מקארטי פנו לכיוון אחר. מקארטי ידע לנגן פסנתר והחליט ללמוד גם לנגן בגיטרה. רלף רכש לעצמו סינטיסייזר חדש ויקר, כדי לחקור מוסיקה אלקטרונית.

מקארטי: "בשנת 1968, קית' רלף ואני החלטנו לעזוב את היארדבירדס, שבדיעבד אולי הייתה טעות. אבל שנינו היינו סחוטים מכל סיבובי ההופעות שבהם נוגנו אותם השירים. באותם ימים הכל היה מבוסס על הופעות 'חיות'. היינו הרבה באמריקה ובאוסטרליה, וזה היה מתיש. ותמיד נראה היה שאנחנו משובצים במקומות הלא נכונים, עם כוכבי פופ של התקופה. באותם ימים לא היינו אמורים לקחת הפסקה. הייתם צריכים להישאר בדרכים כדי להתפרנס. אז היינו די מרוסקים מזה".

בתקופה הזו הפכו רלף ומקארטי לצמד אקוסטי בשם TOGETHER. מקארטי: "קית' ואני התכנסנו והתחלנו לכתוב זה בבתים של זה. עברנו מהבלוז והתחלנו לכתוב שירי עם".

השניים נהנו מהחופש החדש שלהם כשעבדו תחת השם TOGETHER.

אחרי זמן קצר הם צירפו אליהם את הקלידן ג'ון הוקן, הבסיסט לואי סנאמו.

לואי סנמו היה נגן הקלטות וירטואוז שקצת לפני ההזמנה להצטרף לרנסאנס סיים לעבוד על האלבום הראשון של ג'יימס טיילור ובדק אפשרויות שונות להצטרף ללהקה כלשהי. "הכרתי את קית' וג'ים כשהם היו ביארדבירדס, באמצע שנות השישים", אמר הבסיסט. "יום אחד ג'ים התקשר אלי ואמר, 'האם תרצה לבוא לבית של קית' ונשמיע לך כמה דברים?’, הסכמתי והם השמיעו לי כמה רעיונות - זה היה מאד מעניין".

ללהקה צורפה במהרה גם ג'יין רלף.

היא סיפרה לעיתון NME: "חזרתי הביתה בשביל חג המולד של 1968 וקית' דיבר על להקה חדשה שלו. אמרתי שיודיע לי אם הוא אי פעם ירצה גם זמרת ומיד שכחתי את כל זה. הדבר הבא שידעתי, הוא התקשר אליי ואמר שזה נשמע לו רעיון טוב".

הוקן קיבל יום אחד טלפון מקית' רלף, שביקש ממנו להגיע לאודישן ללהקה חדשה שלו. הקלידן הכיר את רלף עוד לפני כן כשנתקלו זה בזה בדרכים במהלך סיבובי הופעות, כשהוקן היה בלהקת NASHVILLE TEENS, שנודעה בעיקר עם להיט בשם TOBACCO ROAD. לבסוף נאספו חברי ההרכב הראשון בחדר אחד ויצרו ג'אם מוסיקלי. עמם באותו ג'אם היה גם נגן הפדאל-סטיל בי ג'יי קול, שהחליט לפרוש מהלהקה המתהווה מיד לאחר מכן. הרעיון היה ברור; ליצור להקה שתישען על מוטיבים של פולק ומוסיקה קלאסית. כשהחברים עבדו על השיר ISLAND, שכתבו רלף ומקארטי, פצח לפתע הוקן בנגינת קטע קלאסי של בטהובן שהממה את השאר. הם החליטו להשאיר את זה כחלק מהשיר.

היה זה פול סאמואל סמית', הבסיסט הראשון של היארדבירדס, ששידך בין רלף ומקארטי לג'ון מישל, שהיה בעל רשת מוסכים והביע עניין בניהול להקה.

מישל השיג עבורהלהקה החדשה חוזה עם איילנד רקורדס ופול סמואל-סמית' (גם הוא לשעבר מהיארדבירדס) הפך למפיק שלה. מקארטי: "אז הקלטנו את האלבום הזה באולפני אולימפיק בלונדון, עם אנדי ג'ונס שהפעיל את שמונת הערוצים שם. לד זפלין הייתה גם באחד האולפנים שם והקליטה את האלבום השני שלה. עשינו רק חמישה שירים באלבום שלנו כי הם היו כל כך ארוכים ומורכבים".

"עשינו חזרות בבית של ג'ים", סיפר ג'ון הוקן, "חמישה או שישה ימים בשבוע. זה היה נהדר בימים הראשונים, היה הרבה צחוק בחזרות שלנו. מדי פעם היינו מוציאים את הציוד לדשא ומנגנים שם. הכל היה עדין, יום קיץ יפהפה, ציפורים שרות בזמן שאנחנו מנגנים את המוסיקה המקסימה הזאת בחוץ. הרבה כיף".

כשהרפרטואר החדש של הלהקה התחיל להתגבש, החברים התחילו לחשוב על הצעדים הבאים. הם החליטו לקרוא לעצמם רנסאנס. זה התאים היטב למוסיקה שנוצרה.

מקארטי: "עברנו על הרבה שמות ואז בחור ששכר ממני חדר אמר 'מה עם רנסאנס?' - קפצנו על זה מיד. עטיפת האלבום הייתה יפהפייה. זה היה ציור של נפילת איקרוס - רעיון שהמחלקה לאמנות בחברת התקליטים העלתה".

המופע הראשון של רנסאנס נערך ב-16 במאי 1969, במועדון FREAKEASY, שב- WOOD GREEN. זה היה יום שישי. הקהל הקשיב לצלילים הראשונים שבקעו מהסינטיסייזר החדש שרכש רלף, שדימו צליל של פצצה שנופלת מהשמיים ומתפוצצת. משם החל ההרכב לנגן את השיר KINGS AND QUEENS.

הוקן: "זה היה פאב קטן ואני זוכר שהעצבים היו מתוחים לחלוטין. זה היה חומר מאוד מסובך, ואף אחד לא יכל היה לדבר עם אף אחד, ואני חושב שלכולם התחשק להקיא מהמתח. זה היה לא יאמן. ואז עלינו להופיע והנה, כל שעות התרגול והחודשים שהשקענו - השתלמו. זו הייתה אחת ההופעות הטובות ביותר שעשינו אי פעם וזה הזניק אותנו. קית' ערך הקלטת פתיחה להופעה שנשמעת כמטוס שהמריא, והמנועים נשמעו חזק יותר ויותר ככל שהם עוברים מצד אחד לצד השני של הבמה. זה נשמע כמו פיצוץ, ובאותו הרגע לואי ואני התחלנו לנגן את KINGS AND QUEENS. זה היה מבריק. אני לא חושב שאי פעם הוקלטה הופעה שהכילה את זה. זה היה מדהים -עם קית' שמתעסק עם הסינטיסייזר שלו. הוא הקדים בהרבה את זמנו".

בהלסינקי הופיעה להקת רנסאנס לצד ג'ון מאייאל, שהגיע לשם רק עם נגן בס וביקש מרלף ומקארטי ללוותו, בגיטרה ובתופים. הם עשו כך ורלף סיפר לכתב מקומי על מטרת הלהקה. "אנחנו מפתחים סוג יותר מחתרתי של דבר פרוגרסיבי, פסיכדלי אם אתה רוצה. אנחנו משתמשים בהרבה סוגים של צלילים אלקטרוניים עם הלהקה".

בסוף אוגוסט 1969, פורסם במלודי מייקר מכתב של הקורא הארולד דייויס מלונדון. במכתב זה ביקש לספר כי הופעת הבכורה של הלהקה החדשה הזו, במועדון מארקי הלונדוני, הייתה טובה ועמדה מול הציפיות, אחרי חודשים של חוסר נוכחות מצידו של קית' רלף, לשעבר מהיארדבירדס. "בראבו קית' והרנסאנס", כתב דייויס. "אני מקווה שהם ימשיכו את עבודתם הטובה וכל חובבי המוסיקה המתקדמת שראו עמי את ההופעה הזו, יסכימו לדעתי".

באוקטובר 1969 יצא תקליטה הראשון של להקת רנסאנס. האמת? זה התקליט האהוב עליי ביותר של הלהקה הזו. הוא נשמע שונה מכל דבר אחר שמסביב.

התקליט הראשון הזה הוקלט באולפני אולימפיק בלונדון. הרבה מכירים את ההרכב שנקרא רנסאנס בהנהגת הזמרת אנני האסלאם. אך יסודות הלהקה טמונים כאן, באלבום הזה, שהוא חזק מאד מבחינה מוסיקלית. חמישה קטעים יש פה והכלי המוביל הוא פסנתר אקוסטי (ולעיתים אף צ'מבלו) והסאונד הכללי הוא די אקוסטי ואוורירי. פה ושם יש ניחוחות של מוסיקת בארוק קלאסית. בדף השיווק של חברת התקליטים נכתב, "בתחילה, אלוהים ברא את גן העדן ואת להקת היארדבירדס. עכשיו יש רנסאנס".

הלהקה סומנה כאחת ההבטחות הגדולות הבריטיות של שנת 1969.

מקארטי: "התמונה של הלהקה בתוך העטיפה הפנימית נלקחה במוזיאון ויקטוריה ואלברט".

עיתון המוסיקה הבריטי 'דיסק אנד מיוזיק אקו' פרסם בביקורתו על התקליט, בדצמבר 1969: "תקליט עם צליל נחמד מאד. יש פה פסנתר מקסים שמעניק מקום להקשבה מרנינה. זו מוסיקה שמנצחת כל ניסיון לתייגה".

בעיתון MUSIC BUSINESS WEEKLY נכתב אז: "זה תקליט קליל עם סאונד אוורירי שיש בו עבודת פסנתר ניאו-קלאסית. השיר היפה ביותר פה הוא WANDERER, שיש בו ניסיון יפה להציג משהו חדש".

בעיתון FRIENDS נכתב: "התקליט הזה ראוי למחמאות שטרם הומצאו. מבחינה מלודית, כל שיר פה טוב בהרבה מכל מה ששמעתי בחודשים האחרונים. זה פופ עכשווי שאי אפשר באמת לקטלגו ולכן קשה לכתוב על זה ביקורת. הלהקה הזו שאבה כל כך הרבה השפעות, שלמנות אותן פה ייקח יותר מדי מקום ממה שהוקצה לנו בדף זה".

בעיתון RECORD REVIEW נכתב: "זה תקליט ראשון ומעניין מאד של להקה שאי אפשר לשים אותה במשבצת ברורה. הפסנתרן פה הוא דמות דומיננטית. שמו הוא ג'ון הוקן ויש לו רקע מוסיקלי עשיר. הגיטריסט-זמר, קית' רלף, אף מנגן במפוחת בשיר BULLET (שיש לו מילים נוראיות). לאחותו, ג'יין רלף, יש קול שמזכיר את ג'קי מקשי, מלהקת פנטאנגל. אכן, יש פה ושם דמיון בין שתי הלהקות".

והנה הביקורת מעיתון איבנינג פוסט הבריטי:

בנוסף לתקליט יצא גם תקליטון עם השיר ISLAND ושיר שלא נכלל באלבום, THE SEA, שיצא במיקס מונו. מיקס סטריאו של השיר יצא רק בשנות התשעים בדיסק בשם INNOCENCE.

מקארטי: "היינו מאוד מרוצים מהאלבום והוא הצליח מאוד. כריס בלאקוול, נשיא חברת התקליטים, היה כל כך מרוצה מההפקה שהוא ביקש מפול סמואל-סמית' להפיק את האלבומים של קט סטיבנס ".

רלף סיפר אז, לעיתון פרינדס, על הדברים שאהב מוסיקלית והשפיעו עליו: "כנראה קינג קרימזון. כרגע אני נדהם מקטע ששמעתי בתקליט השני של סטיב מילר באנד (SAILOR). אני חושב שזה נקרא 'שיר לאבותינו'. אני גם אוהב את פיירפורט קונבנשן. אז זה בעיקר דברים קלאסיים, מדי פעם מוסיקת פולק, ג'ודי קולינס, טים באקלי, טים הארדין, ג'וני מיטשל".

מיד עם צאת אלבום הבכורה הזה יצאה להקת רנסאנס לסיבוב הופעות בארה"ב, והופיעה שם לצד להקות כמו הקינקס וסבוי בראון. עבור חברי רנסאנס, היה זה שילוב לא נכון שהחליש אותם. אחד הקטעים שהיא ניגנה בהופעות היה קטע ארוך בשם NO NAME RAGA (שנקרא במקור MOUNTAIN SONG). אך הקהל האמריקאי לא היה סובלני כלפי המוסיקה המתקדמת של הלהקה והביע את דעתו פעמים רבות באופן שלילי מופגן.

הניו יורק טיימס פרסם אז את דעתו: "רנסאנס נשמעת לעתים קרובות כמו מפעל צ'מבלו שנפגע על ידי פצצה. השירה של הלהקה חלשה". קית' רלף הביע אז את אכזבתו מאולם הפילמור איסט שבניו יורק. לדבריו, המקום היה עייף ונטול האנרגיה שסיפרו לו על המקום, לפני כן.

להקת רנסאנס גם הגיעה לגרמניה כדי להופיע שם בתוכנית מוזיקת רוק ושמה "ביט קלאב":

קרוב לבית היה המצב טוב יותר, מבחינת הופעות...

ב-30 בינואר 1970, הופיעה רנסאנס ברויאל אלברט הול, כשהיא מחממת את להקות CANNED HEAT ודיפ פרפל. חברת התקליטים החלה ללחוץ על הקלטת אלבום שני.

הפעם רלף החליט שהוא גם יפיק את התקליט. באמצע 1970 החליט מקארטי כי די לו ופרש. הוא חווה התמוטטות עצבים מהלחץ. שאר ההופעות שנקבעו - בוטלו. רלף ניסה לשכנעו על ידי הבאת נגנים במקומם, שייצאו להופעות, בעוד שניהם יישארו בלהקה רק כדי לכתוב שירים. סנאמו החליט לעזוב לטובת להקת קולוסאום.

ג'יין רלף וג'ון הוקן נשארו בהרכב והביאו עמם להופעות את הזמר טרי קראו (שהיה לפני כן בלהקתו של הוקן, NASHVILLE TEENS), המתופף טרי סלייד, הבסיסט ניל קורנט וגיטריסט, שהיה גם הוא בלהקת NASHVILLE TEENS, ויהפוך בהמשך לחלק מרכזי ביותר בהצלחת הלהקה - מייקל דנפורד.

מיד לאחר מכן החליטה גם ג'יין רלף שלא בא לה לצאת לסיבובי הופעות ללא אחיה. הוקן, שהבין כי אין לו עתיד ברנסאנס, עבר לנגן לתקופה קצרה עם להקת SPOOKY TOOTH. לא לפני שהביא לרנסאנס זמרת מחליפה בשם בינקי קאלן. את עמדת הקלידים תפס ג'ון טאוט.

בשנת 1970 יצא האלבום השני של רנסאנס, שנקרא ILLUSION. חבלי הלידה שלו היו קשים למדי. למעשה שלושה הרכבים השלימו אותו. הקלידן ג'ון הוקן עזב באמצע ההקלטות כי הוא לא הסכים לצאת לסיבוב הופעות באירופה. הסיבה שלו הייתה פחד מטיסות. והלהקה נאלצה ליצור מין יצירה (שלטעמי נמהרת מדי וחצי אפויה) בשם PAST ORBITS OF DUST (השם המקורי שלה היה - UNDINE WINDS) עם קלידן מחליף בשם דון שין, שניגן לפני כן עם סנאמו באלבום הבכורה של ג'יימס טיילור. היה זה רלף שהביא את שין כי לא הסכים שהוקן ינגן בקטע זה - בגלל ריב שפרץ ביניהם.

התקליט יצא ולהקת רנסאנס נראתה בשלב הזה כמשהו מן העבר. זכויות השם נמכרו להוקן הקלידן, שמכר אותן מייד למייקל דנפורד, שנמצא בקטע אחד בתקליט הזה - MR PINE. דנפורד פעל להקמת הרכב חדש בשם זה, שיהפוך להצלחה גדולה במהלך הסבנטיז. התמלילנית הקבועה שלו תהיה חברתה הקרובה של ג'יין רלף - בטי ת'אצ'ר.

אבל זה כבר סיפור אחר...

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.