Search
  • Noam Rapaport

מנהרת הזמן הנוסטלגית שלי

Updated: Sep 5



תכוונו את מנהרת הזמן לשנת 1967, תגיעו לרחוב החשמונאים ותרדו במדרגות לקומת המרתף. שם תגלו את דיסקוטק ABC. את המועדון מנהלים שלושה ימאים לשעבר שיודעים כיצד להכות גלים בתחום הבילוי. אחד מהם אף אמר לידיעות אחרונות: 'מטרתנו הייתה ליצור מקום סולידי ואלגנטי, בו יוכל כל בחור להביא עמו את חברתו, מבלי לחשוש ששמלתה תיקרע בגלל מסמר קטן...'.


במועדון זה 140 מושבים לרווחת המבלים. את הקירות מעטרים תבליטים גדולים של האמן י. חי. רחבת הריקודים מלאה באורות נעימים. והצליל בוקע ממערכת סטריאופונית משוכללת. וכדי להזכיר כי מדובר במועדון של מלחים - התקליטייה בנויה בצורת ספינה.

אז בואו גם אתם להפליג איתנו באיי. בי. סי.


רוצו מהר להשיג כרטיסים להופעה של הזמר הצרפתי, כריסטוף. זה ממש השבוע! בשנת 1969.. וברור שהוא ישיר גם את הלהיט הרומנטי "אלין". בלי זה, שלא יעז לרדת מהמטוס לפה. הידעתם, דרך אגב, שתחביביו המרכזיים של כריסטוף הם שירה ומכוניות? נו בסדר, ברור שלא הופתעתם...




מעיתון הארץ שלנו, שנת 1965.

מעניין שיש פה את פאול ואין את גו'הן...


השנה היא 1970 והמועדון היפואי מציג תרבות חובקת עולם...


פגע לו בול בפוני!


פרסום שלילי? עובד גם עובד!

תראו את המודעה פה ותלמדו את הדבר הזה משנת 1970.


עיתון מעריב.. שנת 1985.. ומה מתחרז עם שרירי? - נוכרי!


שלמה מן מהרצליה תוהה בלהיטון, משנת 1970, כיצד לחבב ולהעריץ את אריק איינשטיין.


תחילת 1967 ועולם הקצב הישראלי שוקק חיים. הנכם מוזמנים לראות זאת במועדון 'היא והוא', שברחוב הירקון 73. זמן קצר לאחר מכן יוקם באותה כתובת מועדון חדש ושמו 'החלונות הגבוהים' בבעלותם של - כן כן... אתם יכולים לנחש.


השנה היא 1974 ויש קסטות שצריך לשמור עליהן. נו, אז מה הפתרון?


בינינו - מה צריך יותר מסוכריה על מקל, טלי סאוואלאס אחד, שם מפוצץ של בלש וטלוויזיה צבעונית חדשה 21 אינץ' עם אנטנה ושפופרות שלוקח זמן עד שהן מתחממות והתמונה מתגלה על המסך הקעור?


תמרי הנגר, בלעם, אזמרלדה וצבי. ארבעה מופלאים בצריף הבודד שעל חוף הכורכר. בימים בהם אפשר, מותר ואף כדאי היה לדמיין ולהפליג למקומות רחוקים.


תחילת פברואר 1973. שלמה ארצי מופיע בבר הסטודנטים, בר-אוריאן, שבנתניה עם להקה של יוצאי צה"ל. בצער רב, אותו מועדון עלה לכותרות, שנתיים לאחר מכן, כשעבריין השליך לתוכו רימון והרג שם שבעה בליינים.


ביוני 1974 יגלו הילדים לראשונה מי גנב לגוטמן את העיתון. עם שיר פתיחה מקסים בביצוע חווה אלברשטיין על דלת הקסמים, שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. ויש את הקוסם קוק בגילומו של גדעון זינגר. וגוטמן הוא מרדכי בן זאב המופלא ואביו של דורי. ויש את הרצל, בכיכובו של גידי גוב. ואיך אפשר בלי יואבי? בכיכובו של דוד בית-און.

ספוילר: כל העיתונים יחכו לגוטמן במרפסת שלו.


גם בשנת 1979 שלטו הז'וקים בזירה. מסממני התקופה - המודעה מנוסחת רק לעקרות הבית ולא לגברים שנמצאים בדרך כלל בעבודה.


אנחנו באוגוסט 1978 והזמרת רוברטה פלאק מופיעה בישראל. בין לבין היא התפנקה ממנעמי מלון הילטון שבירושלים. וברור שהיא שרה בהופעותיה את "הורג אותי ברכות עם שירו".


זה נכון שלפעמים יש שריטות בתקליטים אבל כשהשריטה היא בקונספט התקליט - זה כבר מחשיד. כך זה היה בתחילת הסבנטיז...


והשטות הזו המשיכה גם באייטיז - הנה, למי שרוצים לדעת מה יקרה להם בתשמ"ד..


אתם באים לראות סרטי וידאו של אירון מאידן ודויד בואי?


עוד בשנת 1969 ביקש אייבי נתן להשיט ספינה עם תחנת רדיו למען השלום. ג'ון לנון ויוקו אונו ביקשו אז לתמוך בהתלהבות בדבר ואף הבטיחו לשדר מעזה. מאז עברו הרבה מים ורק במאי 1973 החלו שידורי התחנה. לנון כבר לא היה בסביבה.


בתחילה היה זה ממש בסוף הסקאלה הרדיופונית, כשעל הסיפון היו 14 אנשי צוות שעמלו למען הדבר. רוב השידורים נעשו בשפות זרות וכבר בהתחלה ביקשו רבים להתנדב ולשדר בה ללא תשלום. הייתה זו ספינה פיראטית ללא יוצא מן הכלל, ששידרה מוזיקה מבלי לשלם תמלוגים לאקו"ם. זאת כי היא שידרה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. מצד שני, קודקודי חברות תקליטים אהבו ברובם את הרעיון והציעו לשלוח לספינה סחורה להשמעה, במטרה לקרב את המאזינים למוזיקה שהם עומדים מאחוריה.


במהרה נשבו רבים בקסמי השידורים והחלו להקשיב באדיקות ל"קול השלום". אבל למרות מסרי השלום והאהבה, נשמעו זמן קצר לאחר ההשקה גם קולות צורמים. טכנאי שעבד שם נשבר ומיהר לספר שאייבי עושה את הכל למען קידומו האישי ושמצב האונייה בכי רע; החלודה שולטת, הגנרטור שבור ומצב המכונות בכי רע. אותו טכנאי טען שאייבי קיבל כספים לרוב מפרסומות ושאר עסקים, אך לא טרח להשקיע דבר מזה בספינה או להעלות את שכר העובדים.


ועדיין, היו רבים אחרים שזוכרים את החוויה של עבודתם על הגלים כמרתקת ומיוחדת. ואני, בתור מאזין קבוע מהרגע בו גיליתי את התחנה (שכבר שידרה בתדר 100 ובסטריאו) לא יכולתי לחשוב על הקשבה למשהו טוב ופותח אפיקים טוב יותר מזה.


בשנת 1993 הוטבעה הספינה על ידי אייבי ונותר מזה רק חלום ישן ומתוק.


חושקים בעריכת סיאנס? תתקשרו למספר המצורף. אולי יש באפשרותכם להחיות את קו הטלפון הזה שכבר מת מאז.


שנת 1971... שמח מאד במבנה שניצב מעל האגם בפארק ברמת גן.


עם מוזיקה ונעליים - מרוויחים כפל כפליים


תחילת אוגוסט 1970. אז מה תראו השבוע בתוכנית 'כנפי הרעם', עם פרק ושמו 'אזעקת שווא'?


קולו של ילד אוסטרלי מפר את שלוותה של חללית הרעם מס' 5. הקול נשמע דחוף ונרגש, שכן הילד נתקע על פסגתו של הר כשהאדמה תחת רגליו עומדת להתמוטט. חבורת ההצלה הבינלאומית נכנסת לתמונה ובדחיפות. סקוט טרייסי מזנק בחללית מס' 1 שלו כדי להציל את הילד. אולם בהגיעו למקום הוא מוצא שני ילדים המשחקים במכשיר רדיו. הם בטוחים לחלוטין. אביו של אחד הנערים, מר ויליאמס, מתנצל בפני סקוט. הוא טוען כי הילדים, מאפס מעשה, השתעשעו במכשיר שבידם ופלטו קריאות שווא. סקוט מחליט ליטול אותם עמו למרכז פעולות ההצלה, על מנת שיראו עד כמה מטריד יכול להיות שעשוע מעין זה. אולם בעת הביקור מסתבר שכל העניין אינו תמים כל כך, ומאחוריו מסתתרות כוונות אחרות המולידות הרפתקה שלמה...


השנה היא 1979 ואמנים מובילים בישראל לא רק שרים על הבמה מלהיטיהם, אלא גם משחילים את הג'ינגלים שהם מפרסמים. לדוגמה, להקת סקסטה...


השנה היא 1970 וההצלחה הזוגית עם "סינדרלה רוקפלר" נראתה כחלום רחוק


ומה עם הלהקה המלווה את אנגלברט האמפרדינק? לא מביאים גם אותה?


אל תהיה שוטה - בוא לדיסקוטק ללגום כוס של תה


רוצים לפתור את זה? אל תשכחו ביום שבת ובשנת 1968 להקשיב לרשת א'.


השנה היא 1981 ושלמה שרף ממליץ על הנעל ההיא עם הלוגו של הצפרדע השובבה.

אני כבר מדמיין את שלמה גליקשטיין ואת גלעד בלום מפזזים על המגרש עם זה.


סרט רוק'נ'רול אמיתי! גם בלילה, גם בבוקר - גם ברמי גם בפוקר - גם בקינג וגם בג'וקר - אין עליו, זה מיסטר קוקר!


תחילת 1970. מתי אלבאלה מחולון מביעה הערצה והערכה, בדרך שלה, במכתב ששיגרה למערכת עיתון להיטון. כמו כן, מעתה אל תכתבו כיפאק - כיתבו קיפק.


פעם הייתה טלוויזיה...

שקופיות של תחזית עם מוזיקה של לד זפלין, פינק פלויד או להקת רוק אחרת..

היה כיף לדעת מה התחזית גם אם היא בדרך כלל הייתה שגויה..


מומלץ ללעוס רק אחרי עשיית ביטוח שיניים טוב. שנת 1970.


הסטארטר של הרכבת נתפס.... כל הנוסעים מתבקשים לרדת מהרכבת ולדחוף אותה.

השנה היא 1980 וסרט המתיחות של יהודה ברקן, "חייך אכלת אותה", שובר קופות. צופים צחקו בפה מלא וגם שרו:

צחק מכל הלב, לא זה לא כואב

קח את זה בכייף, חייך אכלת אותה.

קח את זה בכייף, צחק מכל הלב

אם תרצה או לא, חייך אכלת אותה.



האוטובוסים החדישים... עם החוט העליון שמושכים בו כדי להתריע לנהג על עצירה בתחנה הקרובה, עם הדלתות שנפתחות ונסגרות ברעש גדול, עם המושב הגבוה שמעל הגלגל האחורי - ובלי מיזוג אוויר.


אנחנו באמצע האייטיז ומה היא הדרך הטובה ביותר לדחוף עוד ועוד נקניקיות, שעשויות מהשאריות של הבשר, ובאופן עליז ואטרקטיבי?

מוצאים לנקניקיה את השם הכי לועזי שיש, מחברים לה ג'ינגל קצבי ששרה סוזי מילר במבטא האמריקני ומוסיפים ציור עם נקניקיית שואו-ביז. שיהיה בתיאבון..


מישהו פה זוכר מה זה דפי זהב?




מנהרת הזמן שלי לוקחת אתכם הפעם לנובמבר 1977 ואורחת נוספת הגיעה לארצנו; הזמרת טינה צ'ארלס.


לקהל הישראלי היא נתנה את השלאגרים שהושמעו ללא הרף ברדיו הישראלי, I LOVE TO LOVE ו- DANCE LITTLE LADY. אמן החימום היה יוני נמרי, ששר לקהל מלהיטיו העבריים והצרפתיים. צ'ארלס לא רק נהנתה מהקהל הישראלי שחיבק אותה בחום, אלא גם בבילוי בביתו של חבר הכנסת, פלאטו ושרון, ובמועדון "אל מאצ'ו" שביפו. שם היא קיבלה תקליט זהב מקומי ונהנתה מהתקרובת ההודית האהובה עליה.


הכל היה נפלא כשלפתע נכנס למועדון בעלה האוהב, ברני, שהתגעגע ועלה על מטוס כדי להפתיעה פה. הייתה זו סצנה מהסרטים.



אמן ג'אז שפינק את ישראל בבואו בשנת 1959 היה לואי ארמסטרונג, הלא הוא סאצ'מו. הוא הגיע אלינו מהופעות בשבדיה, שם שרר קור מקפיא מתחת לאפס.


מי שהביא אותו לארץ היה גיורא גודיק, שגם נאלץ להפקיד אצל הנהלת היכל התרבות שבתל אביב 25,000 לירות למקרה שהקהל ישתולל יתר על המידה וישבור כסאות. כאמור, לפי המודעה, סאצ'מו הגיע עם החצוצרה שלו גם לבנייני האומה שבירושלים.


נו, אז מה הקשר?...


אודליה משדרת!


השנה היא 1981 ובמדינת ישראל החלה להיקלט, במקלטי הטלוויזיה הפרימיטיביים (או שמא הצבעוניים החדשים שהיו למעטים יחסית פה) שידוריה של תחנת וידאו פיראטית, שספינתה עגנה כ-12 ק"מ בתוך הים ושידרה סרטים וקליפים, ללא לוח זמנים מתוכנן ומסודר. עם לוגו משובב עין ונעימת נושא אלקטרונית (שניגן ואנגליס) הסבירה התחנה לצופיה כי שמה הוא 'אודליה'.


הייתי מאלו שזכו לקלוט את שידוריה (מלאי השלג והקטיעות) ולהתפעל מהחדשנות שבדבר. אמצעי התקשורת הישראליים הרגילים מיהרו, כמובן, להסית את הקהל נגד אותה תחנה, שבעליה היה פול גרינוולד. ענייני ההסתה החמירו וגרינוולד פנה לשבות רעב מול ביתו של שר התקשורת, מרדכי ציפורי, במחאה על חוק שנחקק נגדו. את טקס המחאה הוא תיכנן עם צליבתו ועם טענתו, למה לאייבי נתן מותר ולי אסור? ומה עם אודליה? היא הורדה במהרה, לצערם הרב של רבים.


אוקי, אז מה יש לנו פה?

רדיו למכונית כולל הרכבה? - יש!

ציוד לקמפינג ולשפת הים? - יש! איפה שמים את כל זה? יהיה בסדר!

מסירה מיידית? - יש!

מפרט עשיר של כלי עבודה לרכב? - יש! כולל ג'ק וכל מה שמתחשק!

אפשר לנסוע ולהשוויץ עם האוטו בדרך לנופש באחד ממלונות הנופש המובילים? - כן כן כן!

אז בואו לרכוש אסקורט... הפיברגלס כבר בפנים!


יש לכם בר מצווה? אתם חייבים את התקליט הזה שיכין אתכם היטב לרגע בו אתם עוברים משלב הילדים לשלב הנערים.

ותהיו בטוחים שאם תלמדו היטב את ההפטרה שבתקליט, יזרקו עליכם בצהלה עוד יותר סוכריות קשות ומכאיבות.


ככה זה כשלא מביאים לארץ את להקת הקצב הבריטית הטובה ביותר (הביטלס). האם זה הופך את 'חלות הדבש' ללהקת הקצב הבריטית הראשונה בארץ? טוב... ברור שלא, כי הראשונים היו הקרייזי סטריינג'רס בקולנוע אסתר, נתניה.

המודעה משנת 1966..


שנת 1968.

שירים מדליקים אש וסצנת סיום מופלאה.

העולם שייך לצעירים.



השנה היא 1974 והקהל מגלה שגם טרזן עושה שעווה.

מתוך דבר לילדים.


השנה היא 1979 ובישראל נערכת תחרות האירוויזיון, כשאחד ההרכבים הבולטים יותר הגיע מגרמניה, עם השיר המקפיץ שגם היה שם הלהקה - ג'ינגיס חאן.


השיר הפך לשלאגר אדיר בארצנו ולכן הגיעה לפה הלהקה, באוקטובר 1979 לסדרת הופעות בהיכל הספורט התל אביבי, בבנייני האומה בירושלים, בהיכל הספורט החיפאי ובאמפיתאטרון האילתי. הקהל הישראלי נהנה גם מביצוע ללהיט הנוסף, MOSCOW.


אז מה אם לא מבינים את השפה הגרמנית? העיקר שיש קצב, ריקודים ותחפושות על הבמה.


לאן כולם ממהרים?

לקנות בגדים בפסז' הוד התל אביבי ולרכוש את ספרי השלישי, "ביטלמאניה!" - עם הסיפור השלם של הביטלס, לראשונה בעברית ועם המון פרטי מידע נדירים שלא פורסמו באף ספר בינלאומי על הלהקה.


השנה היא 1988 ואיגי פופ, שבדיוק הוציא תקליט בשם "אינסטינקט", בא לארצנו. מסתבר שהנוער של המגזין "ראש 1" לא נדלק, לא נמשך והמופע הוכתר ככישלון מסחרי. אולם הסינרמה היה מלא רק בחציו. חברי הטוב, יואל רון, היה שם וסיפר לי: "ההופעה ההיא של איגי בסינרמה אומנם הוכתרה ככישלון (על ידי עיתונאים דבילים) אבל הייתה פיצוץ. הוא הביא את סטיב ג'ונס, הגיטריסט של הסקס פיסטולס. הייתי שם ממש קרוב ונשענתי על הבמה (בתקופה ההיא עדיין היה אפשר) והבנזונה ירק עלי פעמיים עם חיוך. זה היה פרוע. איגי מדי פעם זרק את המיקרופון עם הסטנד לעבר התיקרה ותפס אותו באוויר. זה היה מבהיל כשאתה ממש נשען על הבמה. כל הזמן פחדתי שהסטנד של המיקרופון יפול עלי". בהמשך יגיע איגי עם הסטוג'ס לגני התערוכה והם יראו לכולם מה זה רוק משתלח אמיתי.


שנת 1977. אורי זוהר, שגילה את אלוהים, מבקש באופן ברור מכל באי פסטיבל נביעות - שלא יחללו את השבת.



השנה היא 1971 ובממלכת השלגונים יש אטרקציה חדשה למלקקים.

ליקקתם שלגון? אל תזרקו את המקל! תראו אם כתובות בו המילים "חינם לוקס". מצאתם? האח הידד! גשו אל זבן המכולת החביב הקרוב אליכם, הראו לו את המקל המשמח והוא יעניק לכם שלגון לוקס שיגעון במתנה.


תעזרו בבקשה למירי זכרוני.

היא לא מצאה את האוטו שלה מאז שנת 1977


שנת 1963 והדבר הזה היה רהיט מפיק צלילים שחימם את אווירת הבית. עיצוב הרהיט הזה הוא, כיאה לתקופה, זוויתי מאד. ומחט הפטיפון הייתה בעיקר מחרשה שחרצה תקליטים והרסה אותם. העיקר שיש צליל היי פידליטי.


החונקים האלו נחתו בארצנו ב-15 בפברואר 1987. מטרתם הייתה לחנוק את הקהל עם להיטים נפלאים ורצון לשווק את תקליטם החדש, BIG IN AMERICA.


הקהל קיבל את מבוקשו, החונקים התהדרו גם בתוספת חטיבת כלי נשיפה ורשת ג' שידרה את המופע למי שרצה להקשיב בבית (ולהקליט בקסטה). המופע הראשון מהשניים לא היה מלא בקהל, אך בהופעה השנייה היה המקום מפוצץ באנשים.


אבל ביקור הלהקה בארץ כמעט וסיים את מסלולה של הלהקה, כששניים מחבריה כמעט טבעו בחוף תל אביבי. הם נקלעו למצוקה בהשטת סירה, אותה שכרו ממועדון "לב הים". לאחר שעה מצאתם וללא חזרתם, נשלחה סירת חילוץ שתרה אחריהם ומצאה אותם על חוף מרוחק לאחר שלא הצליחו להשיט כראוי את סירתם שנמלאה מים.


לקיר הדיגיטלי הזה קוראים כספומט. כן כן - עולם המחר קורה היום!

איך מפעילים את זה? מכניסים כרטיס ומוציאים משם כמה כסף שרוצים. ברצונכם להדפיס דף חשבון? שיגעון!

לברר יתרה? במהרה!

רק שימו לב - קיר הפלא הזה ייתן לכם את המידע המבוקש רק תמורת עמלה מוגזמת.


בשנת 1976 הכל נראה אחרת ושמח בהרבה. יגאל בשן ויהודה ברקן (שניהם בראשי תיבות י.ב.) יצאו במופע משותף, לאחר שנהנו יחדיו משיבוץ להופעות מילואים בפני חיילים. במופע שירים של יגאל ודברי קישור הומוריסטיים עם השניים. אז ברור שהיו בחורות שלא התאפקו ועלו לבמה כדי לתת נשיקה חלומית ליגאל אהובן.


בין קטעי ההומור יש גם מערכון בו השניים מקריאים מכתבי הערצה מפוברקים. אחד מהם בא בזו הלשון: "שלום יגאל, אני אוהבת אותך ומוכנה להראות לך את ליבי אם תראה לי את הציפור שלך, באהב - ציפורה". זה כמובן עם קריצה על השיר "יש לי ציפור קטנה בלב".


להקת הליווי מורכבת מהקלידן דודי רוזנטל, הגיטריסט בני וילנר, הבסיסט מאיר סלמון והמתופף אלון הלל.

יגאל בשן ויהודה ברקן - יהי זכרם ברוך


אוקטובר 1974 ורבים התרגשו לקראת בואו של מלך נגני אורגן הג'אז - ג'ימי סמית'. האיש שידע ללהטט בידיו על קלידי אורגן ההאמונד העסיסי והבשרני. הכרטיסים נמכרו חיש מהר וסמית' ניגן מיטב קטעי ג'אז, כולל גם ביצוע להבה נגילה.

...אבל הגעתו של סמית' הפכה לתקרית מאד לא נעימה, לאחר שכעס על ביקורת צוננת שפרסם בידיעות אחרונות אורי אלוני, איתו נפגשתי לא מעט לפני מותו המצער, על הופעתו של סמית'. אלוני תיאר את סמית' כאורגניסט ממוצע שרק יח"צ טוב הביא אותו לשם עולמי.


סמית' לא האמין כשהקריאו לו את הביקורת של אלוני והחל להשתולל ולנקום בהצבת דרישות לא הגיוניות לאמרגן שהביא אותו, כולל השכרת מטוס פרטי שיביא אותו להופעה בירושלים, כמו גם רולס רויס עם טלוויזיה - לו ולאשתו. האמרגן ניסה לפייס אותו, אך נתקל בקללות מצדו.



את הספר "ZOO ארץ ZOO" אני מכיר ואוהב אהבת נפש מאז היותי ילד.

הרי איך אפשר בלי לקרדה, האישה שהפכה מקיוסקאית לחנוונית? או בריגיטה טוסיקסן השבדית שתבעה את אורי גלר בגלל שצפתה בתוכנית איתו בטלוויזיה וחשה כי פי הטבעת שלה מתעקם? או אנטיוכי (אנטי) סיפיליס האליל?


והנה, מסתבר שגם הייתה הצגה על הדבר הזה. האם רק לי יש את התחושה שאין כמו הספר?


יוני 1956 ואמן הג'אז הידוע, ליונל המפטון, הגיע להופעות בישראל עם התזמורת הכושית שלו. "אלו יהיו הופעות שלא תשכחו", הוא הבטיח לקהל הישראלי.

גם הוא ודאי לא שכח במהרה את מנת הפלאפל שהוא וחברי תזמורתו אכלו בהנאה אצל "המיואש" (הפלאפל האגדי שברחוב פינסקר התל אביבי).


מסתבר שבשנת 1962 רבו בבתים ישראליים על קיצוניות שנעה בין צ'ייקובסקי לצ'ה צ'ה צ'ה