נפילתה של להקת רוק קלאסי מפורסמת ושמה אי.אל.או

זה היה בפברואר בשנת 1986, כשנודע לי, הנער שהייתי אז, שלהקת אי.אל.או הייתה ה-דבר בשבילי, שיוצא לה תקליט חדש. עבורי, זו הייתה בשורה מגן עדן, כי עברו כמעט שלוש שנים מאז צאת תקליטה הקודם של להקת רוק זו ומאז SECRET MESSAGES ועד התקליט החדש, BALANCE OF POWER, קיבלתי מג'ף לין רק שני שירים בתוך תקליט-פסקול לסרט ELECTRIC DREAMS. הייתי צמא מאד לכל בשורה על אי.אל.או כשבינתיים השתנו האופנות - מוזיקת רוק יצאה מהאופנה ומה ששלט בעיקר היה צלילי סינטיסייזרים. ימי ההפקות המרהיבות, עם תזמורות פילהרמוניות ומקהלות ברקע, תמו. אם פעם אי.אל.או צעדה קדימה ביצירת ז'אנרים במוסיקה, הרי שפה היא כבר נשרכה מאחור.

כשרצתי לחנות תקליטים כדי לרכוש את התקליט BALANCE OF POWER - לא ציפיתי לבשורה בסגנון MR BLUE SKY או EVIL WOMAN. ידעתי שאשמע משהו אחר שקרוב יותר להפקות אז של להקות מועדון תרבות וזמרים כמו ניק קרשאו. אבל, עם זאת, לא ציפיתי לקבל מוצר כה דל מלהקה כה אהובה עליי. לכן, בהרצאת המוזיקה שלי על אי.אל.או, "התזמורת המחשמלת", אני נשען יותר על הישגי העבר המרשימים והסיפורים מאחוריהם. עם זאת, יש פה, במאמר זה, סיפור מעניין של להקה שנלחמה וניסתה לשרוד בתקופה לא קלה. ואם ברצונכם לשמוע צלילים מעניינים של אי.אל.או בתחילת דרכה, בשביל זה ערכתי והקלטתי לכם פודקאסט מומלץ, בדף הפודקאסטים.

זה מתחיל בעטיפת תקליט מזעזעת (נו, אופנת גרפיקת האייטיז הזוויתית והמדכאת - אבל יש גבול כמה הקונספט הגרפי דל פה) וממשיך לתוך ההפקה המסונטזת להחריד. ברור שמשהו פה לא היה טוב ללהקה. אז ניגשתי לבדוק, צללתי לארכיונים רבים מאז, סידרתי לפי סדר - והנה רשמיי לבלוג מוזיקה זה.

בשלב זה, מנהיג הלהקה, ג'ף לין, כמעט לא רצה להופיע והביע חוסר עניין מוחלט בשימוש בכלי קשת קלאסיים. גם ממש כבר לא היה אכפת לו אם בתקליטים של אי.אל.או יהיו תופים אמיתיים. בעיניו, האולפן היה המקום הביתי שלו. הביטלס, שהיוו השראה והשפעה ברורות על יצירתו של ג'ף לין במהלך הסבנטיז, הושמו בינתיים בצד.

לכתבת עיתון מפנסילבניה הוא אמר אז: "אז, שלוש שנים מאוחר יותר, הנה תקליט. לא חשבתי לפרק את זה עם אי.אל.או. אני מאוד גאה באי.אל.או. תמיד עשיתי זאת כמיטב יכולתי בשביל זה. רציתי לחכות עד שאני חושב שיהיו לנו שירים טובים ואני מאוד מרוצה מזה שיצא".

אולי לין היה מרוצה מהתוצאה אבל משהו לא טוב קרה אז לאי.אל.או - להקת הפאר של הסבנטיז. תקליטה הקודם, SECRET MESSAGES, שיצא בשנת 1983, לא הביא אחריו סיבוב הופעות ובסיסט הלהקה, קלי גרוקאט, חיפש מזומנים ופנה לתבוע את לין על תמלוגים שלא שולמו לו. כך נשברה ללא תיקון החברות ביניהם וגרוקאט יודה בהמשך שהיה זה צעד שגוי מצדו. מאזן הכוחות השתנה ולרעתו.

גרוקאט הועף ולצדו של לין נשארו רק המתופף בב בוואן והקלידן ריצ'רד טאנדי. גרוקאט: "לחיצת יד מצדו הייתה יכולה להיות נחמדה, לאחר שעזרתי להפוך אותו למולטי-מיליונר. לא רציתי להחמיר את מערכת היחסים שלי איתו, אבל היו לי אישה וארבעה ילדים לפרנס. המליצו לי לתבוע אותו וזה מה שעשיתי, ומאז אני מתחרט על זה. אשמח לשבת ולשתות איתו משהו, אבל הוא שונא אותי עד מוות. זו אשמתי כי אני יזמתי את התביעה, אבל בדיעבד, זה פשוט לא היה שווה את זה".

גם לבוואן המתופף, שבעבר התהדר בסאונד תופים חזק ועסיסי, לא היה הרבה מה לעשות בהכנת התקליט החדש, מכיוון שג'ף לין החל להעדיף מקצבים אלקטרוניים ממכונות תופים. כשהוא הצטרף לזמן מה, כדי לתופף בהופעות של חבריו מבלאק סאבאת', הוא סיפר לתקשורת שסוף סוף הוא נהנה לנגן רוק אמיתי.

בוואן: "בעיקרון, הלהקה הסתיימה כשהחלטנו להפסיק לצאת לסיבובי הופעות. סיבוב ההופעות הגדול האחרון שלנו היה בשנת 1981, לקידום התקליט TIME, אבל אחרי זה ג'ף אף פעם לא באמת רצה לצאת להופיע. באופן אישי, תמיד אהבתי את הצד החי של הדברים. לנגן בהופעות תמיד היה הדבר שהכי נהניתי ממנו".

התקליט BALANCE OF POWER הפך כקרקס אלקטרוני של איש אחד עם שני עוזרים זוטרים לצדו.

ריצ'רד טאנדי: "בהתחלה, עשיתי את רוב הקלידים לתקליטים שלנו, אבל ככל שטכניקות ההקלטה השתנו והסינתיסייזרים והאלקטרוניקה נכנסו לתמונה, ג'ף עשה יותר ויותר. עד שהגענו לתקליט הזה והדרך המקובלת הייתה להחזיק ערימה של קלידים בחדר הבקרה, שכאני וג'ף מנגנים בהם יחד ליצירת קצב תופים, ובב הוסיף את הדברים שלו מאוחר יותר".

התוצאה הייתה קרה ומנוכרת ורחוקה מתחושה של להקת רוק. הרגש לא היה האלמנט המרכזי פה והמוצר הפך מיד קר למגע. טאנדי אמר שאלו היו ימים של "לסובב את הכפתורים בכל הצעצועים הנהדרים שיש לנו - שמירת צלילים, טעינת צלילים, ישיבה עם מחשבים שעובדים עד אלפית השנייה...".

סקירה על שירי התקליט

השיר שפותח נקרא HEAVEN ONLY KNOWS. אז נכון שלפתיח השיר, עם הקלידים המשמחים שלו וקולות הליווי הנלהבים אך חד-מימדיים (איפה גרוקאט כשצריך אותו?) יש את המרכיבים של אי.אל.או הקלאסית, אך עם זאת, הטון הרגשי בהחלט נקבע על ידי העובדה שלין שר "אני הולך היום בכביש ישר ובודד'".

לין: "השיר מדבר על לנסות להיות נחמד לאנשים, או לנשים - באיזה הקשר שלא תסתכלו על זה - ופשוט לנסות כמיטב יכולתכם, אבל אף פעם לא ממש להצליח".

השיר השני נקרא SO SERIOUS וברור שלין ניסה להפכו ללהיט גדול, אך הפעם זה לא הצליח. לין:"אני חושב שהרצועה האהובה עליי באלבום היא השיר הזה כי היא כל כך פשוטה והיא אומרת הרבה דברים. יש שירים שמגיעים ממש מהר כמו השיר הזה. המילים לזה הגיעו מהר מאוד. זה על מערכת יחסים. זה יכול להיות מערכת יחסים בין שני אנשים או שתי מדינות או מה שזה לא יהיה. אנשים תמיד מסתובבים מסביב ונמאס להם מזה או שמייחלים לשינוי. אבל זה בטח לא כזה רציני כשאתם מגיעים לזה, אם אתם רק מדברים על זה עם מישהו, אז כנראה שהכל נעלם. זה עדיף מלשבת ולהרהר על זה לבד".

השיר הזה היה הסינגל השני שיצא מהתקליט הזה ושנים לאחר מכן כתב עליו לין, "אולי זה היה רציני מדי, אבל ממש אהבתי את זה".

השיר השלישי הוא GETTING TO THE POINT, שהוא שיר בלדה שלא מזמן כתב לי בב בוואן (איתו אני נמצא בקשר) שזה שיר שהוא מאד אוהב. לין: "זה כנראה בא מתסכול. לא הרגשתי טוב באותו זמן וזה היה אמור להיות שיר עצוב. אבל זה נחמד שיש אווירות שונות בשירים ואני חושב שבגלל שהם היו כל כך מיידיים, לא היה לי זמן ללכת הביתה ולהרהר על המילים. עם היותם מיידיים יותר, הם כנראה כנים יותר". זו גם הפעם הראשונה בה נשמע סקסופון בשיר של אי.אל.או, כי באייטיז היה אופנתי להשחיל סולו סקסופון בשירי פופ. אני לא אוהב את זה.

שנים לאחר מכן הוא אמר: "זה שיר שאני מאוד אוהב בתקליט הזה, למרות שהשתמשתי בו בטונות של הדהוד בקולי. לא הייתי מקליט את זה ככה עכשיו. אבל באותו זמן, די הפסדתי".

השיר הרביעי הוא SECRET LIVES. לין: "השיר עוסק במערכות יחסים. זה על איך אנשים לא מספרים אחד לשני את האמת והולכים בדרכם העליזה. אני לא מכיר אף אחד שיש לו חיים סודיים, אבל אני מכיר הרבה אנשים שמכירים אנשים שיש להם חיים סודיים".

אני לא יודע... ההפקה המסונטזת הזו ממש גומרת אותי בשיר הזה. רגע, אני חייב לצאת ולהתאוור קצת עם EVIL WOMAN. מיד אשוב...

(לאחר הפסקה קלה)

אוקי... שבתי והנה השיר שחותם את הצד הראשון של התקליט, IS IT ALRIGHT. לין: "זה נוגע למה שקורה כשמערכת יחסים מסתיימת ומישהו בודק איך האדם השני מסתדר, כמה חודשים מאוחר יותר או כמה שנים מאוחר יותר או מה שזה לא יהיה. זה פשוט באמת סיפור של אנשים שנפרדים וגרים רחוק אחד מהשני, ממשיכים בחייהם, אבל רוצים לדעת איך האחר מסתדר". רבים טוענים שאת השיר הוא כתב על גרושתו, סנדי.

צד ב' של התקליט נפתח עם SORROW ABOUT TO FALL. לין: "אני לא יודע על מה זה, אין לי מושג. פשוט אהבתי את הצליל של הכותרת. אני בטוח שזה אומר משהו למישהו. אני לא ממש יכול להסביר את זה".

אחריו מגיעה הבלדה הסבירה, WITHOUT SOMEONE, והשיר האמצעי בצד השני הוא הלהיט של התקליט, אם כי גם לא בסדר גודל של להיטי עבר בשם הלהקה - CALLING AMERICA. ג'ף לין: "אני מתקשר הרבה לאמריקה. לפעמים אתה מגיע עד ללוויין וגורם לי לחשוב על תמונה קטנה עם הקול הזה שיושב באוויר ולא מדבר עם אף אחד, אומר 'שלום' וזה בעצם 24,000 מייל בשמיים אבל לא ממש מדבר עם אף אחד - והוא מסתכל מסביב כדי לדבר עם מישהו בגובה העצום הזה. זה שיר על לוויינים. אני אוהב לוויינים וכל זה".

השיר הבא הוא ENDLESS LIES שאני ממש לא אוהב באלבום הזה. ברור שג'ף לין ניסה לשיר פה כמו רוי אורביסון אך לא ממש מצליח.

התקליט נחתם בשיר SEND IT. לאן לשלוח את זה? אין לי מושג, כי ככה נשמע שיר בסגנון רוקבילי ישן כשהוא נדחף לאגם אלקטרוני. לין: "אני אוהב דברים של רוקבילי ועם השיר הזה חשבתי לנסות קונספט חדש של לעשות תקליט של רוקבילי עם מברשות וסינתיסייזרים. אז זה היה דבר אחר לגמרי - אמנם יש שם גיטרה, אבל לא שומעים את זה הרבה. השיר מונע על ידי המברשות של בב על התופים אז זה היה כמו הקלטה פרהיסטורית וכל הטכנולוגיה העדכנית ביותר והכל משולב כך שהתופים נוגנו עם המברשות הישנות האלה לצד ציוד ההיי טק".

מה היו הביקורות מאז על תקליט זה?

הביקורת על התקליט בעיתון מקנזס הלכה כך (עם מתן שני כוכבים וחצי): "במסווה של אי.אל.או חוזר ג'ף לין עם עוד מופע יחיד וירטואלי של מנגינות תוססות מבוססות טכנו המכוונות לקהל ההמוני. כן זה המתופף בב בוואן ששומר על הזמן בצייתנות וריצ'רד טאנדי שעוזר בקלידים ותכנות אבל אלו המנגינות הטעימות והווקאליות הבלתי נגמרת של מר לין אשר תובעות אחריות לסאונד המטלטל את הראש. המפתח הוא שהאיש הראשי הוותיק של אי.אל.או לא איבד את הכישרון שלו ליצור פופ טוב. האם זה מלאכותי? ללא ספק! האם זה יומרני? לפעמים".

בביקורת מעיתון בפנסילבניה נכתב אז: "כל העמדת פנים שאי.אל.או היא הכל מלבד כלי רכב עבור ג'ף לין נעלמת עם התקליט הזה. זה מופע וירטואלי של איש אחד. לין הוא שהפיק, כתב, שר וניגן את רוב המנגינות. מהלהקה נשארו ריצ'רד טאנדי בקלידים ובב בוואן בתופים. (אתם עשויים לתהות אם זה באמת בוואן, כי הוא נשמע כמו מכונת תופים). המיזוג של אי.אל.או מימי הרוק עם זנים קלאסיים הוא רק זיכרון עמום מהעבר. הסגנון הביטלסי נעדר. יוצא דופן אחד הוא הסינגל CALLING AMERICA שהוא קציפת פופ שמציבמ מחדש את TELEPHONE LINE במונחי היי-טק טרנס-אטלנטיים. זה סיפור לועג על איזה טמבל מסכן שהחברה שלו לא נותנת לו להגיע אליה. שאר התקליט הוא ריקנות נשכחת ומשעממת. המילים יצביעו שוב על בכי של לין הנגישות שלו בוגדת בו. לין תמיד הייתה אמן של ערפול ואפשר היה לקרוא את מסריו רק בין השורות. כאן, השורות לא ראויות אפילו לקריאה".

בעיתון מפלורידה נכתבה ביקורת קצרה ביותר: "שמישהו יעיר בבקשה את ג'ף לין כדי להגיד לו באיזה עשור אנחנו נמצאים".

האם נערכו הופעות לקידום התקליט הזה?

למרות אי רצונו של ג'ף לין לצאת להופעות, דווקא נערך סיבוב הופעות לקידום התקליט BALANCE OF POWER.

זה היה הסיבוב האחרון של אי.אל.או המקורית, אם כי מבחינות רבות, קשה להגדיר אותו באמת כסיבוב מכיוון שהוא היה די פתאומי. זה היה סוף עצוב ודל למדי ללהקה. הוא כלל הופעה אחת באנגליה ושתי הופעות בגרמניה, הכל כאקט חימום לזמר רוד סטיוארט. הקדים לזה מופע הצדקה HEARTBEAT, שנערך ארבעה חודשים קודם לכן. המופע הזה אולי לא ממש נחשב לחלק מסיבוב ההופעות, אבל חשוב בסיפור.

זה היה קונצרט צדקה שגייס כסף לטובת בית החולים לילדים בבירמינגהם. הוא נערך ביום שבת, 15 במרץ 1986 במרכז הירידים הארצי, בהשראת מופעי צדקה גדולים אחרים, כגון לייב אייד. את הקונצרט יזם והפיק בב בוואן, כשהרבה להקות ואמנים ידועים של בירמינגהם התכנסו לערב מיוחד (כולל מי שיזם מלכתחילה את להקת אי.אל.או - רוי ווד).

הקהל התענג לראות, לראשונה מזה כמה שנים, את אי.אל.או, שפתחה עם TELEPHONE LINE הוותיק. מופע זה היה גם מופע הבכורה של הבסיסט מרטין סמית' בלהקה. מרטין היה חבר של ריצ'רד טאנדי. על הבמה היו גם מתזמר הלהקה, לואי קלארק, והכנר, מיק קמינסקי. עדיין, זה היה רחוק מימי הפאר. ג'ף לין, שהחל אז להיות חבר קרוב של ג'ורג' האריסון, רצה להפסיק להיות מנהיג של להקה מקרטעת ולצאת משם להיות מפיק תקליטים מוביל. להקת אי.אל.או סיימה בקול ענות (מסונטזת) חלושה. חבריה לא נפרדו רשמית, אבל הם פשוט הפסיקו לפעול ביחד. בהמשך היו נסיונות להפעיל את אי.אל.או, ללא ג'ף לין, אך היה ברור שבלעדיו זה פשוט לא זה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.