top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

סיפורה של להקה - קבלו את להקת פסל האהבה

עודכן: 12 במאי



חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


בעידן התוסס של מוזיקת ​​הרוק של שנות ה-60, להקת פסל האהבה (LOVE SCULPTURE) הופיעה ככוח רב עוצמה. הלהקה הורכבה משלושה מוזיקאים מוכשרים להפליא, ויצרה מיזוג קולי שהדהד היטב. מהיכולת האינסטרומנטלית הכובשת שלהם ועד לניסויים המוזיקליים פורצי הדרך שלהם. עם חלוף הזמן, ייתכן שהמורשת של הלהקה נמוגה מאור הזרקורים של המיינסטרים, אבל השפעתה על האבולוציה של מוזיקת ​​הרוק נותרה בלתי ניתנת להכחשה. הסאונד הייחודי שלה, המאופיין בריפי גיטרה מרגשים, קטעי קצב דינמיים ואנרגיה בלתי פוסקת, כבש את המאזינים (כמוני). במאמר זה אתעמק במסע של הלהקה, אבחן את מקורותיה וגם אביא פרטי מידע נדירים שלא תמצאו עליה במקום אחר ברשת (כיצד? ובכן, יש לי עיתוני פופ ישנים מאז, בין השאר). אז הצטרפו אליי עם הסיפור המרתק.



בשנות השישים המאוחרות היה שיגעון מיוחד שבלט מאד באופנת המוזיקה בבריטניה וזה הבלוז. או יותר נכון שיגעון הבלוז הלבן. המון להקות בתקופה ההיא נכנסו חזק לעניין הבלוז: צ'יקאן שאק, ג'טרו טול, ג'ון מאייאל, להקת קצפת, פליטווד מאק, סאבוי בראון ועוד... ועוד...


חברות התקליטים הבריטיות חיפשו כל הזמן אמנים שיקליטו צ'יק צ'אק אלבומי בלוז במינימום תקציב ובמקסימום מכירות. הרי להקליט בשביל מוזיקת בלוז לא צריך אין סוף סשנים בשביל אפקטים פסיכדליים או עריכת מיקס ארוכה ומתישה. בתקופה הזו בדיוק החתימה חברת EMI שלושה נגנים צעירים מוויילס (WALES) שהקליטו בסופו של דבר שני אלבומים מצוינים אך שונים ביותר בסגנונם.


להקת LOVE SCULPTURE (שלפני כן נקראה THE HUMAN BEANS) תהיה זכורה לתמיד בשל הלהיט SABRE DANCE (עליו אפרט בהמשך) ובשל היותה קרש הקפיצה של הגיטריסט דייב אדמונדס. חברי הלהקה היו דייב אדמונדס בגיטרה ושירה, ג'ון וויליאמס בבס ובוב 'קונגו' ג'ונס בתופים.


המתופף הקודם היה טומי ריילי, שעזב אך הספיק להציע לוויליאמס ואדמונדס להיקרא "פסל האהבה". אחרי מספר סינגלים שלא הצליחו במצעד התפנתה הלהקה להקלטת אלבומה הראשון. לבקשת חברת התקליטים נאלצו החברים להקליט חומרים של בלוז.


דייב אדמונדס: "הלוואי והיינו מקליטים את הגרסאות שעשינו אז לשירי הביטלס. עשינו דברים מדהימים, כשלישייה, לשירים כמו I AM THE WALRUS. בהופעות זה היה נהדר".



אדמונדס הודה מאוחר יותר שבתקופה ההיא הוא לא ידע כלום על הבלוז. לא מבחינה תיאורטית או מעשית. חברת התקליטים EMI שלחה ללהקה הקלטות של שירי בלוז ידועים בשביל שילמדו במהרה את הקטע. ההתלהבות של 'פסל האהבה' להקליט אלבום גברה על החשש מלהקליט חומר שהוא זר לה. ועם ההתלהבות הזו חבריה ניגשו למלאכה.


אדמונדס הקשיב לכמה אלבומים של בי בי קינג ולאלבום הידוע של ג'ון מאייאל עם אריק קלפטון - זאת בשביל ללמוד כמה פראזות ו"ליקים" של בלוז. אחת הבעיות של הלהקה והמפיקים, מלקולם ג'ונס וקינגסלי וורד, הייתה בנוגע להחלטת איזה שירים להכניס לאלבום. המטרה הייתה לא לכלול יותר מדי שירים בכדי לא לצופף את ה'גרובים' על הוויניל ולגרום לירידה באיכות הסאונד בהתאם. קטע הנושא, שחותם את התקליט, לא היה אמור להיכלל בו. הוא הוקלט כג'אם-חימום של הלהקה לקראת ההקלטה האמיתית. אך התוצאה נשמעה להם טובה מדי מכדי לוותר עליה. מה גם שהם זכו בקטע אחד מקורי (יחסית..) ותמלוגים לצדו.




האלבום BLUES HELPING הוקלט ביולי ואוגוסט 1968 באולפני EMI, באבי רואד, לונדון, ויצא באוקטובר 1968 כשבעטיפתו האחורית הודפסו מילותיו של טכנאי ההקלטה, מלקולם ג'ונס: "לראשונה התוודעתי לכישרון האדיר של LOVE SCULPTURE כשקינגסלי וורד השמיע לי את הקלטת ההקלטה הראשונה שלה באולפני מונמות' שלו. . הסינגל שנוצר, עם השירים RIVER TO ANOTHER DAY ו- BRAND NEW WOMAN, שיצא בתחילת השנה, עורר כמות עצומה של עניין, ולמרות שהוא לא ממש הגיע למצעדים, הוא זירז מכתבים ופניות רבות לגבי יציאות עתידיות. זה, האלבום הראשון של LOVE SCULPTURE, הוא התוצאה של הדרישה הזו.


אולי כאב הראש הגדול ביותר בהכנת האלבום היה עם ההחלטה מה לא לכלול בו. מכיוון שרוב הרצועות נמשכות יותר מ-4 דקות (השיר DON'T ANSWER THE DOOR הוא באורך של יותר מ-6 דקות) נוכל לכלול רק 11 קטעים על מנת להשיג את שחזור הסאונד הטוב ביותר האפשרי. מצד שני, קטע הנושא המסיים מעולם לא נועד במקור להיכלל בתקליט, אלא בוצע רק כפריט 'חימום'. עם זאת היינו כל כך מרוצים מהתוצאה, שפשוט היינו צריכים לכלול את זה. אני חושב שזה גם מאוד לזכות הבנים שאין עריכה אחת לאורך כל האלבום.


רוב הקטעים כאן יהיו מוכרים לחובבי בלוז אדוקים, אבל אני חושב שהם ימצאו את הטיפול בהם שונה בצורה מרעננת. מי שאוהב צלילי גיטרה טחונים אולי ימצא את האהובים עליו בין THE STUMBLE האינסטרומנטלי של פרדי קינג, שנמסר בקצב זועם; 'בלוז של שלוש בבוקר' של בי.בי קינג; BLUES HELPING; I BELIEVE TO MY SOUL ו-SUMMERTIME. לעומת זאת, עם אורגן מדובב של דייב וניסוח גיטרה עדין, DON'T ANSWER THE DOOR הוא בלוז 'קל להאזנה', בעוד שהשיר SHAKE YOUR HIPS של סלים הארפו באמת מרגש. הסולו של דייב פה הוא, להערכתי, אחד משיאי התקליט.


לבעלי ידע טכני, קונגו מנגן בתופים של חברת לודוויג; ג'ון מנגן בפנדר בס מותאם אישית דרך מגבר סלמר. כל גווני הגיטרה של דייב נוצרו על ידי שילוב של הגיבסון 335 שלו משנת 1959 עם מגבר פנדר ורמקולים של מארשל וללא סיוע של כל יחידות עיוות צליל.


הנה, אם כן, מבחר טיפוסי של רפרטואר הבלוז של הבנים - מנת הבלוז הראשון שלכם".


בעיתון TOP POPS נכתב בביקורת, מאותו חודש: "יש פה 11 שירים טובים. רק שני קטעים אינסטרומנטליים יש בתקליט הזה אבל כל השירים מכילים את נגינת הגיטרה הנהדרת של דייב אדמונדס, שאמור להצטרף לליגה של אריק קלפטון, פיטר גרין ומיק טיילור. זה תקליט בכורה שמביא עמו הבטחה גדולה להמשך אף טוב יותר".


עיתון DISC AND MUSIC ECHO פרסם ביקורת בדצמבר 1968: "תקליט בכורה מעולה מלהקה מוכשרת מאד שנתנה חותמת משלה למהות הבלוז. תקליט חובה לכל חובב בלוז".




אדמונדס סיפר לעיתון TROUSERS PRESS בשנת 1982: "האלבום הזה, BLUES HELPING, לא מייצג כלל את הצליל החי שהיה אז ללהקה. בכל מקרה, לא הייתה ממש זהות ללהקה. פשוט רצינו לעשות אלבום ולא משנה איזה סוג של אלבום. אם הם רצו שנעשה אלבום בלוז, אז בסדר! אלבום בלוז מגיע תיכף ומיד וזהו. הקשבתי למספר תקליטי בלוז לפני ההקלטה. לא ידעתי אפילו מה זה 'בלוז'. כל האלבום הוקלט במשהו כמו 12 שעות. אני חושב שזה התקבל די טוב. אני זוכר את הנושא העיקרי של הביקורות, שטענו כי ניתן מיד לזהות שמדובר בלהקה לבנה. לא היה שום ניסיון להישמע שחור או כל דבר אחר. פשוט היינו חבורה של בחורים לבנים שמנסים לנגן בלוז. זה הכל ושום דבר מעבר לזה".


בין השאר הכיל התקליט גירסאות לשירים של ריי צ'ארלס, להקת CANNED HEAT, ג'ון מאייאל ואפילו גירסה נהדרת משלהם לסטנדרט SUMMERTIME של גרשווין (אם כי נראה לי שג'ניס ג'ופלין היא שהשפיעה עליהם, בהקלטתה הידועה, לעשות לזה קאבר).


בעקבות ההדים שעורר התקליט קיבלה הלהקה זימון להקליט סשן עבור רדיו הבי.בי.סי ובין שאר הקטעים שהקליטה היה קטע אחד שהוא עיבוד משלה ליצירה "ריקוד החרבות" (SABRE DANCE) של המלחין הרוסי חצ'טוריאן. הקטע הזה היה אחד האהובים על הקהל בהופעות בזמנו ולכן חברי הלהקה החליטו להקליט אותו ברדיו. הביצוע הזה גרם להמון מאזינים להתקשר לתחנת הרדיו ולבקש שישמיעו את זה שוב ושוב ושוב. חברת התקליטים EMI הבינה את הפוטנציאל ומיהרה להוציא את זה על גבי תקליטון.


דחיפה מסחרית עצומה הושגה בזכות קידומו המאסיבי של הסינגל מפי שדרן הבי בי סי הידוע והמוערך, ג'ון פיל. השדרן לא הפסיק לדבר בשבחי הקטע והשמיע אותו המון בתוכניותיו אז.



אדמונדס גילה, בינואר 1969, למלודי מייקר: "מה שעזר לקטע הזה לצבור תהודה היה עם השמעתו בתוכנית הרדיו TOP GEAR, בהנחיית ג'ון פיל. לי ג'קסון, הבסיסט של להקת הנייס, הזכיר את שמנו לג'ון פיל והוא מיהר להזמין אותנו לנגן בתוכניתו. שנים לפני כן הייתי בלהקת רוק'נ'רול שנהגה לבצע קטע רוק'נ'רול מהיר מאד של ג'ו בראון. רציתי לעשות משהו שכזה ואז חשבתי על 'ריקוד החרבות'. עד לא מזמן נהגנו לנגן את הבלוז אבל זה היה כבדיחה, כי אנשים כל הזמן דרשו את זה מאיתנו. אנחנו לא בטוחים בנוגע להמשך הדרך המוזיקלית שלנו. אין ספק ש'ריקוד החרבות' ממש הפתיע אותנו בהצלחתו. על הבמה אנחנו מתחילים תמיד בקטע בלוז ואז מנגנים קטע של הביטלס וברור שהקהל מולנו לא יודע מה לצפות מאיתנו. אנחנו מנגנים את A DAY IN THE LIFE של הביטלס ואת NO MONEY DOWN של צ'אק ברי".


ג'ון ויליאמס... לא ג'ו - והוא לא הגיטריסט... כמה חנטריש בעיתונות של אז:



אך לצד המשבחים את ריקוד החרבות היו גם לא מעט מטילי ביקורת שלילית. הרבה טענו בזמנו שההקלטה הידועה של "ריקוד החרבות" לא הוקלטה במהירות המטורפת בה היא ידועה לציבור ואפשר לשמוע שיש כאן הגברת מהירות סליל ההקלטה המקורי על מנת ליצור מצב בו יחשבו שמדובר בלהקה של וירטואוזים שמסוגלת לנגן באופן מהיר שכזה במציאות. התופים נשמעים בוודאות במהירות לא טבעית מבחינת הצליל שלהם. עם זאת, אדמונדס שלל זאת עם השנים.


אדמונדס: "את הקטע SABRE DANCE הקלטנו בספונטניות. זה היה רעיון שלי לבצע את זה. נהגנו לחמם את להקת THE NICE בכל פעם שהגיעה להופיע בוויילס. מאד אהבתי אותה. קית' אמרסון ניגן בה והם ביצעו קטעים כמו RONDO. אז רציתי למצוא קטע קלאסי שיתאים ללהקה שלי. אין לי מושג מדוע בחרתי דווקא ב'ריקוד החרבות'. הקלטנו את זה חיש מהר באולפן. זה היה סשן של בוקר, החל משעה תשע, שבו הקלטנו גם את השיר THINK OF LOVE, שיצא בצד ב' של התקליטון. עשינו גירסה נוספת במטרה שתשודר בתוכנית הרדיו של ג'ון פיל בבי.בי.סי וזו הייתה גירסה איומה. אבל ג'ון אהב את זה, אולי כי הוא היה איש מוזר. הוא השמיע את זה כמה פעמים בתוכניתו וזה תפס. הרבה שאלו אותי בראיונות האם מהירות ההקלטה הואצה ואני טוען שלא. התקליטון הפך להיט וקיבלנו תמלוגים בסך 40 ליש"ט לשבוע. אבל כל הכסף הזה נשאב לתשלום הוצאות ההקלטה של האלבום הראשון, כי הוא לא נמכר והכניס אותנו לחובות".



בארצנו פורסמה ביקורת על התקליט BLUES HELPING רק בנובמבר 1969. שם התקליט נקרא בה, "לעזרת הבלוז" (במקום מנת אוכל של בלוז) וכך נכתב בה: "השלישייה הבריטית, אותה היכרנו בעיבוד הקצבי לנעימה הקלאסית, 'מחול החרבות', מגישה לנו כאן - בדיוק כשם התקליט - תפריט לעזרת הבלוז. התפריט הוא מגוון למדי. המנה העיקרית היא, כמובן, בלוז על כל סיגנונותיו - הקצביים והשקטים כאחד.


כדאי לכם להאזין לעיבוד המבריק של שלושת חברי הלהקה ל'עת 'קיץ' (מתוך פורגי ובס) או לקטע הנגינה הנושא את שם התקליט. קשה גם לא להתרשם מקטעי בלוז המדגדגים את שירת הנשמה, כ'בלוז שלוש בלילה' או 'אני מאמין לנשמתי'. מי שרוצה משהו קצבי יותר, מוזמן לנענע את ירכיו בקטע בשם זה, ומי שמחפש להיט מוכר, ימצא כאן עיבוד מעניין לפיזמון 'שוב על הדרך'. כפי שאמרנו - תקליט מעניין של שלישייה מעניינת ומבטיחה".



התכניות לאלבום השני של הלהקה כללו שינוי מהותי בקו המוזיקלי. הבלוז נבעט החוצה ובמקומו נכנסה הפסיכדליה. אני זוכר היטב כמה הייתה אכזבתי, אי שם לפני המון שנים, כשהשגתי את התקליט הזה (בתקליט יד שניה - הרבה לפני עידן היו טיוב והסטרימינג) וציפיתי למנת בלוז עסיסית כמו באלבום הבכורה. הרגשתי מאוכזב מאד ורק עם הזמן התרככתי לאלבום עד כדי אהבתי אותו מאד.


השיר שחותם את התקליט הזה בא עם גירסה ארוכה יותר מהתקליטון את SABRE DANCE. עם הצלחתו הקליטה הלהקה לתקליט עיבוד מחודש ליצירה של ביזה שנקראה FARANDOLE. התקליטון לא הצליח בשל העובדה שהוא נשמע דומה מאד ל"ריקוד החרבות" והרבה טענו שזה למעשה נסיון נוסף של חברי הלהקה לרכב על גל ההצלחה של הלהיט הראשון.


הסשנים לאלבום השני כללו גם שני מפיקים, מייק פיינסילבר ופיט קר, שהיו האחראים על כתיבת להיט הענק FIRE עבור ארתור בראון. בנוסף להם פעל באולפן גם טכנאי ההקלטות, אדי אופורד, שלאחר מכן יזכה בתהילה עם להקות יס ואמרסון, לייק ופאלמר.


בהמשך הסשנים לאלבום נגרמה שערורייה כשחברי הלהקה הקליטו עיבוד משלהם לקטע MARS שהוא הפותח את היצירה הקלאסית והפופולרית מאד אז בקרב להקות רוק, THE PLANETS, מאת גוסטב הולסט.

התכנון היה למזג את הביצוע הזה עם "ריקוד החרבות" שייכנס מיד אחריו בתקליט, אך בעלי הזכויות של הולסט הטילו התנגדות עזה על הרעיון והקטע הזה הושמט מכל ההוצאות הבריטיות של התקליט, שנקרא בסוף FORMS AND FEELINGS. אדמונדס הודה בעיתון TROUSERS PRESS: "אני אוהב את גירסת התקליטון של SABRE DANCE אבל מתעב את הגירסה הארוכה שנמצאת באלבום השני שלנו".




הדיון המשפטי בנושא של הולסט גרם לעיכוב רציני בתאריך יציאת האלבום, שיצא לבסוף בפברואר 1970. עיתון מלודי מייקר פרסם ביקורת על התקליט באותו זמן: "הלהקה נשמעת פה לעיתים כאחת שמשתמשת בגימיקים לא נחוצים. אך בחלקים מהתקליט היא נשמעת מצוין ואף מקורית. מבחינת סאונד - הגיטרה של דייב אדמונדס היא הבשר העסיסי כאן".


בעיתון MUSIC BUSINESS WEEKLY נכתב אז: "המהירות המטורפת של 'ריקוד החרבות' נכללת בתקליט זה בגירסה ארוכה בהרבה מהתקליטון - ובאופן מרשים, בצליל סטריאופוני (בניגוד לתקליטון שבא בצליל מונו - נ.ר). זה תקליט מומלץ מאד אבל העטיפה יכלה לתת לנו יותר מידע על הלהקה".


בעיתון RECORD REVIEW פורסמה ביקורת באפריל 1970: "יש לי רתיעה מתקליטי רוק עם קרדיטים לשירים כמו 'ביזה, בעיבוד אדמונדס'. ממש לא איכפת לי שהחבורה הזו הביאה את 'ריקוד החרבות' למצעדים".


אדמונדס סיפר בשנת 1982 לעיתון TROUSER PRESS: "האלבום השני הזה מאוד משונה. זו דוגמה טובה, למעשה, לעובדה שהלהקה לא ידעה מה לעשות. אני מתכוון, פשוט לעשות רוק'נ'רול היה מאוד לא אופנתי, לא יכול היה להיות שעשיתי את זה על דעת עצמי. פגשתי שני בחורים, מייק פינסילבר ופיטר קר. הֵם היו כותבי שירים די טובים, והשתמשנו בכמה משיריהם. הם עזרו בהפקת האלבום גם כן. זה לא אלבום שאני גאה בו, למרות שיש כמה שירים טובים בו, כמו PEOPLE PEOPLE החכם, לא רק מבחינה לירית. גם הקטע הפותח, IN THE LAND OF THE FEW, בסדר גמור. הקטע FARANDOLE גם לא רע. עבדנו על זה במשך מספר ימים והמאמץ השתלם. השאר פשוט זבל מבולבל".





וכאן הסתיים למעשה סיפורה של הלהקה ודייב אדמונדס המשיך אחרי כן לקריירה מוזיקלית ארוכה ומלאת הצלחות. דוגמה טובה לכך הייתה בשנת 1970 עם השיר I HEAR YOU KNOCKIN', שהושמע רבות.


אדמונדס: "יום אחד נסעתי באוטו ושמעתי את הביצוע של סמיילי לואיס את השיר הזה. (לואיס היה הראשון שהקליט את השיר בשנות החמישים - נ.ר). מאותו רגע זנחתי את הרעיון לבצע את השיר LET'S WORK TOGETHER של CANNED HEAT והחלטתי להקליט את השיר שביצע לואיס ועם קצב של רוק. הקונספט השתנה וזה הצליח. בתקופה בה הקלטתי את השיר גרתי ברוקפילד וחטפתי שלילת רשיון לחצי שנה. כשאתה מקבל שלוש אזהרות בדרכים, הרשיון שלך נשלל אוטומטית. אז נסעתי ללונדון ברכבת עם הקלטת השיר הזה, כדי להשמיע לחברת התקליטים EMI.


בדרך חזרה נסעתי שוב ברכבת. שמתי את התיק שלי במדף התיקים ונרדמתי. התעוררתי במהלך הנסיעה וגיליתי לחרדתי שבקרון איתי יש 16 או 17 מגולחי ראש מאיימים. היה למישהו מהם גרזן בידו. ידעתי שאין לי סיכוי להגיע בהצלחה לתיק שלי. הם היכו אותי מכות רצח שם, כי היה לי שיער ארוך. למזלי, הם לא השתמשו בגרזן. בסופו של דבר חברת EMI דחתה את ההקלטה, אז השמעתי את זה לגורדון מילס, שבדיוק היה עסוק בהקמת חברת תקליטים חדשה בשם MAM. הוא הוציא את זה דרכו, לא עשה לזה הרבה שיווק אבל השיר תפס ברדיו".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

Comentários


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page