תרומתו של רינגו סטאר לביטלס מקבלת התעלמות, לעתים קרובות, על ידי מאזינים מזדמנים, שאולי התמקדו ומתמקדים יותר בזוהר כתיבת השירים של ג'ון לנון ופול מקרטני, אופן השירה המיוחד של שני אלו וגם כתיבת השירים של ג'ורג' האריסון ותרומותיו החשובות, הן כגיטריסט והן כזמר ומשפיע מבחינה אווירתית על הארומה המוסיקלית. עם זאת, תפקידו של רינגו היה חיוני בעיצוב הסאונד, התחושה והזהות הייחודיים של הלהקה. התיפוף, האישיות והרבגוניות שלו הביאו אלמנט ייחודי שאף מתופף אחר לא יכול היה להשתוות לו. אתם יכולים לדמיין את ג'ון בונהאם, קארל פאלמר, ביל ברופורד, ניל פירת, באדי ריץ', איאן פייס ודומיהם בלהקת הביטלס? למען האמת, אני לא. כמה שהם מתופפים א-ד-י-ר-י-ם, המוסיקה של הביטלס דרשה משהו שונה ולדעתי, רינגו התאים לה בול!.
כמות הפעמים בה קראתי את הדבר הבא בפורומים השונים היא עצומה: כששאלו את ג'ון לנון אם לדעתו רינגו הוא המתופף הטוב בעולם, הוא ענה - "הוא אפילו לא המתופף הכי טוב בביטלס!". כמובן שהמונים מיהרו לחשוב שלנון אכן אמר זאת בריאיון כלשהו, מבלי לבדוק ולהבין שזו הייתה בדיחה במופע מהאייטיז של קומיקאי מבירמינגהם ושמו ג'ספר קארוט. לנון ודאי היה נהנה וצוחק מהבדיחה הבאמת טובה הזו. אך במציאות, רינגו היה חיוני מאד לביטלס. אפילו אם פול מקרטני תופף, פה ושם, בהצלחה גדולה בשירי הביטלס (בתקופה של 1968, כשרינגו פרש מהלהקה לזמן קצר).
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של רינגו סטאר לביטלס הייתה תחושת התזמון והקצב ללא דופי שלו. בניגוד למתופפים רבים של התקופה שהיו ראוותניים או מורכבים מדי, התיפוף של רינגו היה מדויק, תומך ותמיד בא לשרת נאמנה את השיר. הקצב האחורי (BACKBEAT) המוצק שלו סיפק בסיס שאפשר ללנון, מקרטני והאריסון את החופש להתנסות בצורה מלודית והרמונית. הוא תמיד היה שם בשביל השירים שלהם.
לדוגמה, בשיר COME TOGETHER, הגרוב המינימליסטי של רינגו מורכב באופן מתעתע, שמוסיף עומק ומרקם ליצירה. היכולת שלו, לתופף באיפוק ובו זמנית להניע את השיר קדימה, היא סימן ההיכר של הסגנון שלו.
המילויים של רינגו בתופים היו לא שגרתיים וייחודיים. במקום להיות מתופף צעקני, הוא בחר במילוי מלודי בטוב טעם שהוסיף אופי למוזיקה. בשירים כמו A DAY IN THE LIFE, המעברים שלו מוסיפים דרמה מבלי להאפיל על המוזיקה. היכולת שלו "לשיר" דרך התופים שלו הפכה אותו לחלק מהותי מהזהות הקולית של הלהקה. לעתים קרובות הוא בחר בתבניות שמתופפים אחרים עשויים היו להימנע מהן בשל הפשטות שלהם, אך הן הפכו חלק בלתי נפרד מהסאונד הכללי ומאז קשה להפריד אותן מזה.
הטכניקה של רינגו הושפעה מהעובדה שהוא היה מתופף שמאלי שניגן על מערכת תופים ימנית. זה הביא לסגנון ייחודי. התיפוף שלו בשירים כמו TICKET TO RIDE מדגים את הגישה הלא שגרתית הזו, ויוצר מתח קצבי שהפך לסימן היכר של הביטלס. כי התיפוף של רינגו היה תמיד על השיר, לא על המתופף. בניגוד למתופפים שמחפשים את אור הזרקורים, רינגו הבין שתפקידו היה לשפר את המוזיקה במקום לשלוט בה. בשיר STRAWBERRY FIELDS FOREVER, השימוש העדין שלו במצלתיים ומעברי התופים שלו עוזרים ליצור את האווירה החולמנית והפסיכדלית שהשיר דרש. תרומותיו לא היו על כושר טכני אלא על תהודה רגשית ואווירה.
הרבגוניות של רינגו אפשרה לו להסתגל לסגנונות המוזיקליים רחבי הטווח של הביטלס. מהרוק'נ'רול של TWIST AND SHOUT לקאנטרי (הכה אהוב עליו) של ACT NATURALLY ל-TOMORROW NEVER KNOWS הניסיוני ל-I WANT YOU הרוקי והמתקדם להפליא. רינגו יכול היה לעבור בצורה חלקה בין ז'אנרים. יכולת ההסתגלות שלו הפכה אותו למתופף המושלם ללהקה מגוונת מבחינה מוזיקלית כמו הביטלס.
שירים כמו WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS מציגים את התחושה הטבעית של רינגו לגרוב. היכולת שלו להינעל על קצב שמתאים בצורה מושלמת למצב הרוח ולקצב של השיר היא עדות למוזיקליות המולדת שלו. התיפוף שלו לא היה רק על ענייני שמירת קצב; זה היה על יצירת תחושה, זרם תת רגשי שהשלים את השירה והכלים. לא יודע מה אתכם, אבל כשאני כותב את המאמר הזה, אני שוב מתאהב מחדש בתיפוף שלו.
אופיו הנוח של רינגו היה מכריע לכימיה הפנימית של הביטלס. כחבר הכי פחות מונע אגו, הוא פעל לעתים קרובות כמתווך בין האישים הדומיננטיים יותר של לנון, מקרטני והאריסון. ההומור והענווה שלו פיזרו מתחים שאולי היו יכולים לשבור את הביטלס הרבה קודם לכן. נוכחותו תרמה לאחווה וליצירתיות הקולקטיבית של הלהקה. מי מכם שעבדו בלהקות, ודאי יודעים כמה חשוב שיהיה בפנים אדם שיידע לחבר את הקצוות.
אף על פי שלא היה זמר באמת, תרומותיו הווקאליות של רינגו, כמו YELLOW SUBMARINE ו-OCTOPUS' GARDEN, הוסיפו קסם ללהקה. השירה שלו הציעה תחושה של שובבות ונגישות, מה שהפך את הביטלס למקושרים יותר לקהל רחב יותר. כי אחרי הכל, הביטלס היו יותר מסך חלקיהם. כל מתופף אחר היה מביא אישיות אחרת, שעלולה הייתה לשבש את האיזון העדין שאפשר ללהקה הזו לפרוח. הנוכחות היציבה של רינגו, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה אישית, הייתה חלק בלתי נפרד מהצלחתה. נכון, היו מתופפים רבים מיומנים יותר מבחינה טכנית, אך מעטים יכלו להשוות את הרגישות והאינטואיציה של רינגו עבור מה שכל שיר נדרש. מתופף מעולה מבחינה טכנית עשוי היה לנגן יתר על המידה או להוסיף מורכבות שתפגע ביופי הפשוט של השירים של הביטלס. האיפוק וחוסר האנוכיות של רינגו היו הנכסים הגדולים ביותר שלו.
רינגו הצטרף לביטלס בתקופה קריטית, והחליף את פיט בסט בשנת 1962. צירופו סימן נקודת מפנה בסאונד ובמקצועיות של הלהקה. היכולת שלו לספק הופעות עקביות ואיכותיות באולפן ובהופעות (איזה יופי הוא תופף שם על הגג בשנת 1969, נכון?) סימנו את הביטלס כיחידה מגובשת המסוגלת להפיק מוזיקה נצחית.
אז תרומותיו של רינגו סטאר לביטלס חורגות הרבה מעבר לתפיסה אותו על פני השטח כמתופף מוכשר בלבד. היכולות הטכניות שלו, האינסטינקטים האמנותיים והאישיות הייחודית שלו היו כולם מרכיבים מכריעים בהצלחתה חסרת התקדים של הלהקה. בסופו של דבר, זה לא היה רק שרינגו השתלב בביטלס - אלא שאף אחד אחר לא יכול היה למלא את נעליו. הביטלס בלי רינגו סטאר פשוט לא היו הביטלס.
חוץ מזה, כמה סולואי תופים אתם מכירים שכל אחד יכול לשיר אותם באופן מושלם? כן, אני מדבר הסולו של רינגו בשיר THE END, מהתקליט "אבי רואד" - ורינגו בכלל לא אהב לעשות סולואי תופים!
הרצאותיי "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450
