עזבו את פרדי מרקיורי הזמר. הנה פרדי הפסנתרן

פרדי מרקיורי, סולן להקת קווין הראוותני, זוכה בצדק להוקרה על שירתו העוצמתית ונוכחותו הבימתית המחשמלת. אך מתחת לדינמיות והתיאטרליות הסתתר מוזיקאי מוכשר מאוד, והפסנתר היה כלי מרכזי באמנותו משנותיו הראשונות. דו"ח בית הספר שלו משנת 1959 ציין אותו כ"פסנתרן מצטיין", כישרון שיהפוך לאבן פינה בצליל הייחודי של קווין ובכישרון כתיבת השירים שעולם הרוק היה נראה אחרת לגמרי בלעדיהם.

כששומעים את השם פרדי מרקיורי, המוח מיד מקרין תמונות של מלך הבמה במלוא הדרו, שואג אל תוך מיקרופון המשמש לו כשרביט מלכותי ושולט ביד רמה באצטדיונים שלמים. הוא היה, ללא כל ספק, אחד הפרפורמרים המחשמלים ביותר שידע עולם המוזיקה, עם קול אופראי של ארבע אוקטבות שיכל לגרום למלאכים לבכות ולשמשות להתנפץ. אך מאחורי הראוותנות והפירוטכניקה הקולית, הסתתר הלב הפועם של המוזיקה שלו, הסוד הכי שמור שלו: פרדי מרקיורי, הפסנתרן. הפסנתר לא היה סתם עוד כלי נגינה עבורו, הוא היה שותפו הנאמן ליצירה.

זוכרים את הופעת לייב אייד האגדית בשנת 1985? הרגע הזה, שבו פרדי, שכבר החזיק את העולם בכף ידו, התיישב אל פסנתר הכנף כדי לנגן את הפתיחה המצמררת של רפסודיה בוהמית? פתאום, מאחורי החיה הבימתית, ראינו את הקומפוזיטור. מסע היצירה שלו לא התחיל בשאגה, אלא במגע עדין של אצבעות על קלידים בשחור ולבן. הניגוד הזה, בין הטירוף הדינמי והמשוחרר על הבמה לבין היציבות הסטטית של הפסנתר, הוא שהפך את אמנות הבמה שלו למרתקת כל כך. רבות מיצירות הפסנתר המורכבות ביותר שלו נולדו בחדרי חדרים, במפעל השקט שהניע את המכונה המשומנת שנקראה קווין.

הסיפור מתחיל

הוא נולד בשם פארוק בולסארה בסטון טאון, זנזיבר, ב-5 בספטמבר 1946, למשפחה ממוצא פרסי-הודי. את הרומן הרשמי שלו עם הפסנתר הוא החל בגיל שבע, כאשר נשלח לפנימיית סנט פיטר היוקרתית בפנצ'גאני, הודו. מנהל בית הספר, שזיהה את הניצוץ בעיניו של הילד ואת הכישרון הטבעי שפרץ ממנו, שלח מכתב גורלי להוריו והציע להם להשקיע סכום נוסף בשכר הלימוד כדי לאפשר לפארוק לקבל שיעורי מוזיקה מקצועיים. הם הסכימו, ופרדי, הכינוי שדבק בו עוד בבית הספר, צלל אל תוך עולם הקלידים.

הוא התמסר לשיעורים בנחישות יוצאת דופן. עם זאת, מעבר ללימודים הפורמליים היה לו כוח על: שמיעה אבסולוטית.

הכישרון לא נשאר חבוי זמן רב. בגיל 13, בסביבות 1958, הוא כבר היה הפסנתרן של הלהקה הראשונה שלו, THE HECTICS. חברו ללהקה, ברוס מאריי, זכר היטב את הימים ההם: "תאמינו או לא, הוא לא היה טיפוס של SHOW OFF אז. הוא עדיין היה ביישן, והקטע שלו היה פשוט לנגן בפסנתר". באירועים וריקודים של בית הספר, הוא היה יושב ליד הפסנתר ופשוט מנגן. בתפקיד הפסנתרן, הוא ניגן גרסאות כיסוי ללהיטי הרוק'נ'רול של התקופה, כמו אלו של קליף ריצ'רד ואלביס פרסלי. אך ההשפעה המכרעת ביותר הגיעה מכיוונו של ליטל ריצ'רד, פסנתרן הרוק'נ'רול הפרוע שהפך את הכלי לנשק. ייתכן מאוד שהסגנון המתלהם והעוצמתי של ריצ'רד זרע במוחו של בולסארה הצעיר את הרעיון שהפסנתר יכול להיות הרבה יותר מכלי מלודי עדין, הוא יכול להיות מנוע רוק אימתני.

חברו לכיתה, סובאש שאה, סיפר על "היכולת המדהימה שלו לשמוע קטע מוזיקלי ואז לשחזר אותו באופן מושלם על הפסנתר". שאה הוסיף אנקדוטה מדהימה: "היה לו כישרון להאזין לרדיו, ולמרות שההינדית שלו הייתה מוגבלת, הוא היה מאזין לשירים הודים ופשוט קולט את המנגינה על הפסנתר". ברוס מאריי חיזק את הדברים: "הוא היה המוזיקאי האמיתי היחיד בלהקה. הוא היה יכול לשמוע שיר ואז לנגן אותו מיד".

המעבר לאנגליה

בשנת 1964, בעקבות המהפכה בזנזיבר, עברה משפחתו למידלסקס, אנגליה. השינוי הדרמטי פתח בפני פרדי פרק חדש ומכונן. הוא נרשם ללימודי אמנות ועיצוב גרפי במכללת אילינג לאמנות, שם סיים את לימודיו עם דיפלומה בשנת 1969. מכללת אילינג לא הייתה סתם בית ספר, היא הייתה כור היתוך של כישרונות מוזיקליים ואמנותיים, וחממה למהפכת הרוק הבריטי. בין מסדרונותיה הסתובבו גם פיט טאונסנד מלהקת המי ורוני ווד, לימים חבר בלהקות THE FACES והרולינג סטונס. בסביבה היצירתית והתוססת הזו, כישרונותיו המוזיקליים של פרדי התמזגו עם החוש החזותי והתיאטרלי שלו, והניחו את היסודות לפרסונה הבימתית ולתקליטים המורכבים והמרהיבים של קווין, גם כשהוא בסך הכל ישב ליד הפסנתר.

פטריק קונולי, שלמד עם פרדי, ראה את הקסם קורה מול עיניו. "בהפסקות צהריים, הוא היה תופס עמדה ליד הפסנתר באולם הכנסים ומנגן את להיטי התקופה, אחרי ששמע אותם רק פעם אחת ברדיו". אבל פרדי לא היה סתם איש של קאברים. קונולי הוסיף, "הוא היה מנגן את השירים האלה ואז אומר 'אבל אפשר לעשות את זה ככה, או ככה' ומתחיל לאלתר כדי שזה יישמע טוב יותר".

הוא כבר היה אז בלתי ניתן לעצירה. הוא בילה שעות ליד הפסנתר, "מנגן את הקטע האמצעי של A DAY IN THE LIFE של הביטלס" שוב ושוב ומשתמש בלהקה כהשראה בזמן שניסה להפוך את הרעיון של המשפט MAMA, JUST KILLED A MAN לשיר. ריצ'רד תומפסון, שניגן עם פרדי בלהקה המוקדמת WRECKAGE, העיד על תהליך היצירה של פרדי: "פרדי כתב את השירים על הפסנתר, בסגנון שהיה קלאסי במהותו. זה היה מקורי לחלוטין, ובהחלט רמז למה שקווין עתידה להפוך".

הפסנתר: הלב הפועם של קווין

עם הקמת קווין, הפסנתר לא היה רק כלי נגינה, הוא הפך לחלק מה-DNA של הלהקה. פרדי ניגן פסנתר בכל תקליטי האולפן של הלהקה בסבנטיז. רבים מהשירים הגדולים ביותר של הלהקה נולדו על הקלידים. השיר MY FAIRY KING, מהתקליט הראשון, היה הרגע שבו פרדי חשף לראשונה את יכולות הפסנתר שלו בהקלטה. וזה לא נגמר שם. יצירה מורכבת כמו MARCH OF THE BLACK QUEEN, מהתקליט השני, או KILLER QUEEN שכלל את נגינת הפסנתר האלגנטית של פרדי, בשילוב ייחודי של פסנתר כנף ופסנתר JANGLE כדי להשיג צליל חד פעמי. זה להיט תיאטרלי עם ניחוח של קברט, שהולחן על פסנתר זקוף עוד לפני שפרדי רכש את פסנתר הימאהה המפורסם שלו (על כך, בהמשך), עם השפעות ברורות של המחזאי נואל קאוורד. ויש את SOMEBODY TO LOVE - תפילת הגוספל העוצמתית הזו, בהשראת ארית'ה פרנקלין, שנכתבה כולה עם הפסנתר. ויש את DON'T STOP ME KNOW - שיר האנרגיה האולטימטיבי הרוקי ואת WE ARE THE CHAMPIONS ההמנוני ובו גם האקורדים המפתיעים. ואת YOU TAKE MY BREATH AWAY שממיס לחלוטין.

פרדי, שהיה מעריץ של מוזיקת וודביל, הפגין וירטואוזיות בשירים כמו BRING BACK THAT LEROY BROWN ו-LAZING ON A SUNDAY AFTERNOON. השפעותיו הקלאסיות זרחו בבלדות כמוLOVE OF MY LIFE ובפתיחה המורכבת של THE MILLIONAIRE WALTZ שהזכירה את שופן וליסט. באופן משעשע, הוא סירב לנגן בפסנתר החשמלי מדגם וורליצר בלהיט של ג'ון דיקון, YOU'RE MY BEST FRIEND כי לא הוא סבל את הכלי. הוא שאל בקול רם: "למה לנגן על הדברים האלו כשיש לך פסנתר כנף מפואר?". דיקון נאלץ לנגן בשיר בעצמו.

גישת הנגינה של פרדי בפסנתר - מה לא בסדר פה?

הגישה של פרדי מרקיורי לפסנתר הייתה פרועה, ייחודית ובלתי צפויה, בדיוק כמו הנוכחות הבימתית שלו. זה היה סגנון שנולד מאנרגיית רוק מתפרצת וצורך עז בביטוי, לא משיעורים קלאסיים נוקשים. הגיטריסט בריאן מאי היטיב לתאר את נגינתו של פרדי כ"נגינה של מתופף – מדויקת להפליא, דרמטית ומטרונומית". והתיאור הזה קולע בול. פרדי תקף את הקלידים בכוח ובקצב של כלי הקשה, מה שהיה חיוני כדי שהפסנתר שלו ישרוד ויפרוץ את חומת הסאונד האדירה של קווין, להקה שידועה בגיטרות השכבתיות, הבס הבולט והתיפוף הרועם שלה. קטעי הפסנתר שלו היו חייבים להניע את השיר קדימה בעוצמה, לא רק לספק הרמוניה ברקע.

כמובן, מורי הפסנתר המעונבים לא יכלו להישאר אדישים. מבחינה טכנית קלאסית, הטכניקה של מרקיורי נחשבה ל"בעייתית". הוא נודע בנגינה עם "פרקי כף יד שמוטים", תנוחה שנחשבת לטאבו מוחלט בלימודי פסנתר פורמליים. חובבי פסנתר טענו שזו "תנוחת יד גרועה", ושהוא מנגן מהמרפק במקום להשתמש בכוח הגב והזרועות, מה שיכול להוביל לחוסר יעילות ואפילו לפציעה.

אבל המבקרים האלו מפספסים את כל הפואנטה. למעשה, יש הטוענים שהטכניקה ה"לא נכונה" הזו היא בדיוק מה שהעניק לצליל שלו כל כך הרבה עוצמה. המטרה קידשה את האמצעים, ובגדול. פרדי לא ניסה להיות פסנתרן קונצרטים שינגן רחמנינוב; הוא יצר טכניקה ששירתה את מוזיקת הרוק, את ההלחנה הפרועה שלו ואת הצורך לשיר בקולו האדיר תוך כדי נגינה.

הסדנה של הגאון: הפסנתר שהוליד המנונים

עבור פרדי מרקיורי, הפסנתר היה הרבה יותר מכלי. הוא היה חדר המכונות של הגאונות שלו, המקום שבו רעיונות מוזיקליים התגבשו והפכו להמנוני הרוק הגדולים בהיסטוריה. בביתו עמד בסבנטיז פסנתר כנף YAMAHA G2 יקר. מרי אוסטין, חברתו הקרובה ביותר, סיפרה שהוא ראה בפסנתר "שלוחה של עצמו, כלי היצירתיות שלו". הוא חיפש בקדחתנות את הכלי המושלם, והימאהה הזה, שנרכש סביב תקופת העבודה על התקליט "לילה באופרה" (כשסוף סוף היה לו קצת כסף מהלהקה...), סיפק לו את הצליל העשיר שנדרש ליצירות שאפתניות. אותו פסנתר ממש נמכר שנים רבות לאחר מותו במכירה פומבית בסכום אסטרונומי, מה שממחיש את המעמד המיתולוגי שלו.

אוסטין תיארה אמן מסור, כמעט פולחני. הוא לעולם לא עישן ליד הפסנתר או הניח עליו כוס. מצב מכסה הפסנתר סימן את התקדמותו: מכסה פתוח הראה על ליטוש סופי של שיר, מכסה סגור הראה על שלבי כתיבה מוקדמים של שיר. בניגוד מוחלט לתדמית הפרועה על הבמה, ליד הפסנתר פרדי היה במקדש יצירה פרטי, ממוקד ואינטנסיבי. יש אפילו סיפורים על כך ששם פסנתר צמוד לראש המיטה שלו כדי לתפוס רעיונות מוזיקליים ברגע שהם מגיעים.

"אני בעצם מנגן לפי שמיעה, אני בכלל לא יודע לקרוא תווים. אני לא צריך את זה", הכריז פעם.

הנסיגה הגדולה: למה פרדי נטש את הפסנתר?

עם כניסת שנות השמונים, משהו השתנה. פרדי, שהיה ידוע בנגינת הפסנתר המרהיבה שלו, החל להתרחק מהכלי באופן ברור. הסיבה המרכזית? פרדי הפך למפלצת במה. הוא התפתח לאחד הפרפורמרים הכריזמטיים והאנרגטיים ביותר בהיסטוריה של הרוק. בריאן מאי הסביר שפרדי פשוט הרגיש "מוגבל ליד הפסנתר". הוא השתוקק לחופש "לרוץ מסביב לבמה", לתקשר עם הקהל, להפוך כל הופעה לתיאטרון רוק עוצר נשימה. כשהוא היה כבול לקלידים, היה לו קשה יותר להשתולל ולהיות פרדי מרקיורי במלוא הדרו. באופן מפתיע, סיבה נוספת הייתה חוסר ביטחון. כן, קראתם נכון. למרות שהלחין וניגן קטעים מורכבים להפליא, פרדי לא החשיב את עצמו ל"פסנתרן גדול". הוא חשש לטעות בביצוע הקטעים המסובכים של רפסודיה בוהמית בהופעה חיה.

במקביל, הסאונד של קווין התפתח. הלהקה, שהתגאתה בכך שלא השתמשה בסינטיסייזרים בתקליטים המוקדמים שלה, אימצה את הטכנולוגיה החדשה של שנות השמונים. סינטיסייזרים מודרניים פתחו בפניהם עולם שלם של צלילים חדשים. החל מהתקליט THE GAME (שיצא בשנת 1980) והלאה, הסינטיסייזרים תפסו מקום מרכזי יותר, והפסנתר האקוסטי זז לא פעם הצידה כדי לפנות מקום לסאונד מודרני יותר. השינוי נבע מהתפתחות מוזיקלית ולא משעמום מהכלי האקוסטי.

עם זאת, אי אפשר לדמיין את המוזיקה של קווין בלי הפסנתר של פרדי מרקיורי. המורשת של פרדי מרקיורי כפסנתרן אולי פחות מדוברת מזו של הזמר, אך היא חיונית להבנת הגאונות שלו. מהילד הביישן בהודו ועד ליצירות המופת המורכבות של קווין, הפסנתר היה הכלי של הנפש שלו. כפי שהוא עצמו אמר פעם: "הבנתי שמוזיקה היא הדבר הכי גדול בחיים שלי והחלטתי לנסות ולהתפרנס מזה". הפסנתר, ללא ספק, היה אחד מחבריו הנאמנים ביותר באותה דרך אגדית.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459