Search
  • Noam Rapaport

על להיטים לוהטים ושאר בועטים - בשנת 1973

Updated: Mar 5


שנת 1973 הייתה שנה עתירת צלילים כובשים, תקליטים מעניינים - אך גם תהפוכות פחות נעימות בקרב אמנים; זו השנה בה לאונרד כהן הגיע ללונדון כדי להודיע שהוא לא מוצא את עצמו בתעשיית המוזיקה וברצונו לפרוש. בהמשך אותה שנה יצטרף לתחושתו גם ניל יאנג ודייויד בואי יחסל את זיגי סטארדאסט.


להקות רוק עשירות ייהנו מפירות עמלן - כמו פינק פלויד, לד זפלין ואחרות יתמוטטו כדי לחשב מסלול מחדש - ביניהן דיפ פרפל. מה שבטוח, הכסף זורם היטב לכיסים והכוכבים המובילים מתחילים לחיות חיים נוצצים למראה. שנה זו מביאה למערב כוכב חדש מג'מייקה - בוב מארלי. ביחד עם להקתו, המקוננים, הוא מסעיר את אנגליה.


אז הבה נצא ביחד למסע בשנה משמעותית זו בעולם המוזיקה...


ב-5 בינואר סימן ברוס ספרינגסטין את צעדו הראשון והמשמעותי בקריירה מרשימה ביותר, עם הוצאת תקליט בכורה. ספרינגסטין, שהתחלחל מרצון חברת התקליטים לתייגו כאמן מניו יורק, דאג להביא למחלקת הגרפיקה גלויה שרכש בעיר מולדתו, ניו ג'רזי. עיצוב הגלויה הפך לעיצוב העטיפה הקדמית.

לסטר באנגס כתב ברולינג סטון ביקורת לא נלהבת: "מה שמייחד את ברוס כיוצר גרוע הן המילים שהוא כותב ושר. הוא דוחס כמות מילים גדולה יותר מכל אלבום אחר שיצא לאחרונה. כבר בשני המשפטים הראשונים בשיר הפתיחה שלו, שנקרא BLINDED BY THE LIGHT, הוא גורם למנת יתר חסרת אוויר, כשמשם הדברים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר. כמה חבל ש- B.S (באנגס מתייחס לראשי התיבות של ברוס ספרינגסטין כשהוא מקשר את זה עם ראשי התיבות של 'בולשיט' - נ.ר) מראה לנו כי הוא לא שם קצוץ עלינו. הוא משחק איתנו משחקי מילים של 'תפוס כפי יכולתך' וזה מאד מעצבן".




אלטון ג'ון לעיתון NME. "אני לא מקשיב לאלבומים שלי יותר. באמת שאין לי תקליט מועדף. אני לא מקשיב להם יותר. אני זוכר כל אחד מהם כשאני מכין אותם ולכל אחד מהם יש אווירה מסוג אחר. אני עדיין אוהב מאוד את EMPTY SKY. אני מניח שזה לא האלבום האהוב עלי, אבל זה היה האלבום הראשון שעשיתי אי פעם ואני זוכר שהקלטתי אותו בשעת לילה מאוחרת. אני עדיין חושב שזה תקליט נהדר מבחינתי. יש בו כמה דברים נוראיים אבל זה פשוט אלבום שאני מאוד גאה בו".


ב-5 בינואר יצא תקליט הבכורה של להקת AEROSMITH. קבלו במחיאות כפיים זמר חדש בזירה - סטיבן טיילר (שם מקורי - סטיבן טאלאריקו).

כך הייתה הביקורת על תקליט זה בעיתון SOUNDS: "זה רוק'נ'רול מחוספס ונועז. למרבה הצער, הכל נעשה בעבר על ידי אינספור להקות. עם זאת, אין זו סיבה שאירוסמית' לא אמורה גם היא להתנסות בזה. הלהקה מונה חמישה חברים ולסולן הראשי, סטיבן טיילר, יש נגיעה מוגדרת בקולו מבית הספר הווקאלי של פול רודג'רס. קצב האלבום מהיר, ודי עקבי, אך מאט בשיר השלישי עם DREAM ON. הקול של טיילר וצלילי הגיטרות מקנים איזון יפה. צד שני ממשיך עם עוד רוקרים המציגים עוד כמה מעבודות הגיטרה המשובחות של ג'ו פרי. אני חייב להתוודות שמעולם לא שמעתי את הלהקה לפני כן אבל אני אוהב אותה".


ב-8 בינואר יצא אלבום סולו כפול ליוקו אונו ושמו APPROXIMATELY INFINITE UNIVERSE. אונו: "כתבתי את החומר לאלבום הזה בתקופה של חודש. בדרך כלל אני מתחילה עם משפט שהופך לתמליל שלם שאותו אני מלחינה. את רוב השירים ג'ון כלל לא שמע עד שהגעתי איתם לאולפן ההקלטות. לעיתים הגעתי לאולפן לפניו כי הוא נהג לישון. הוא הגיע לאולפן ואז היה שומע את מה שאני ושאר הנגנים כבר עשינו. האמת היא שאני שייכת לדור הבא".

ניק טוצ'ס, כתב עיתון רולינג סטון, מיהר לזלזל בביקורתו: "יוקו אונו פשוט מגוחכת לחלוטין כתמלילנית. הרמה שלה נמוכה. זה פשוט רע. האם יש צורך לדון בשטיקים האלו שלה? ואם יש דבר אחד שאפשר להשוות אותו למילים האידיוטיות שלה, הרי זה הגועל הטוטאלי שלה. האם אתם יכולים לקבל קול מיילל שפוקד על העולם כל מיני הוראות? זה לא רק אני שלא סובל את זה. אני מכיר מישהו רציני שעוסק בתרבות אוונגארד וגם הוא ממש לא אוהב את זה".


הביקורת בעיתון איבנינג סטנדארט הלכה כך: "זה קל לצחוק על יוקו אונו או לפחות זה היה קל בשבילי עד ששמעתי את האלבום הזה ונתתי להשפעה שלו להיספג. ביוקו יש יותר מעניין חובבני בתנועת שחרור נשי, אבל הדרכים המוזרות שלה לתקשר הסוו לפעמים את הכנות שלה. כאן היא מגובה באיזה לנון עוצמתי ומטלטלת את המילים שלה בפשטות עזה וחותכת. הגישה הטקטית של ההלם מושכת את תשומת לבך. היא חצי שרה חצי צורחת עלבונות לאהובה ואז פתאום עוברת לקול הילדה הקטנה המתחננת של אישה בודדה כשהיא מתחננת לאהובה שיישאר. האלבום הוא די הישג שמצליח להיות גם מספק מוזיקלית וגם מגרה נפשית".



ב-8 בינואר יצא בארה"ב התקליט HOLLAND של הביץ' בויז. הרולינג סטון פרסם בביקורתו, כי התקליט גורם לחיוך גדול והוא מביא סיפוק אדיר אחרי כישלון התקליט הקודם, SO TOUGH. התקליט הזה בא עם תקליטון בונוס.


ב-9 בינואר נדחתה בקשתו של מיק ג'אגר לוויזה יפנית בשל הרשעה בסמים משנת 1969, מה ששם קץ פתאומי לתוכניותיהם של הרולינג סטונס להופיע ביפן במהלך סיבוב ההופעות הקרוב שלהם. אוסטרליה, לעומת זאת, הסכימה לגלגל את האבנים פנימה.


תקליטון חדש ללהקת "תותי השדה" (STRAWBS) עם השיר PART OF THE UNION. במהרה הפך שיר זה מטרה לחיצי חבר הפרלמנט השמרני, הרולד סורף. לעומתו, איגוד הסוחרים הבריטי עודד את השיר, בעוד סורף ניסה להורידו מהשמעות ברדיו.


דייויד בואי לעיתון NME: "אני אוהב ללכת על חבל דק. זה מה שמעניק לי את הריגוש שאני צריך בחיי".


בינואר יוצא תקליטה האחרון של להקת FREE ושמו HEARTBREAKER. אמנם יצא ממנו להיט רוק-קלאסי בשם WISHING WELL, אך המצב הכללי בלהקה באמת היה שובר לב, כי הגיטריסט שלה, פול קוסוף, היה מכור כבד להרואין ובקושי תיפקד. זה היה הסוף העגום של להקה מבטיחה ביותר.


במקום הראשון במצעד של גלי צה"ל נמצא השיר "סוסים מטורפים" (CRAZY HORSES) של האוסמונדס. שיר עם הרבה קצב, צלילי סינטיסייזר משוגע וחיוכים צחורי שיניים.


ב-9 בינואר התחתן הזמר, לו ריד, עם מלצרית בשם בטי קרונסטאד בניו יורק. הזוגיות הפכה במהרה לכשלון...

הוא במהרה השתעמם ממנה ודרש לצאת מההתחייבות החונקת כשאת הפתרון למבוקשו הוא מצא בהכאתה. בהמשך הוא רטן בפני אחד ממראייניו: "אשתי הייתה קוץ בישבן, אבל הייתי צריך קוץ נשי שכזה כדי לעורר ולחזק אותי. הייתי זקוק למישהי חנפנית שאוכל להתעלל בה ובטי התאימה בדיוק לצרכיי. היא עוד קראה לזה אהבה.. חחח. היא ניסתה להתאבד באמבטיה באיזה בית מלון עם סכין גילוח. זה היה נראה כאילו היא באה להרוג אותי אבל במקום זה היא פנתה לידיה וחתכה אותן ודם השפריץ לכל עבר...".


בטי, שנים רבות לאחר מכן: "הייתי צריכה לשכוח ממנו לחלוטין, לקבור אותו. זאת כדי להמשיך בחיי. באחת הפעמים שלנו ביחד הוא תפס בגרוני וממש חנק אותי. לילה אחד, לו שתה והסניף קוקאין בכמות מפחידה. פתאום הוא הסתובב והיכה אותי חזק בפרצוף ואז התחיל לצחוק בהיסטריה. אז התגרשנו והתרחקתי ממנו כמה שאפשר. אבל אהבתי אותו. והוא גם אהב אותי".


במקום הראשון במצעד של שידורי ישראל זה השיר "קלייר", של גילברט או'סליבן.

אז מי זו אותה קלייר? במשך רוב השיר הזה נשמע גילברט או'סליבן כאילו הוא שר את זה לחברתו הצעירה מאד ומורה לה לחזור למיטה. רק בהמשך השיר, כשאנשים תהו לפשר היחסים, מתגלה לכל שהוא הבייביסיטר של אותה קלייר, הילדה הקטנה. קלייר הייתה ילדה אמיתית ובתו בת ה-3 של גורדון מילס, מנהלו של הזמר. צחוקה של קלייר הוקלט לסוף השיר ואביה הוא שמנגן את סולו המפוחית.


ב-13 בינואר הגיע אריק קלפטון לאולם ריינבאו בלונדון כדי להופיע בו שתי הופעות, שהיו אמורות להיות ה'קאמבק' הגדול שלו אחרי תקופה של כשלוש שנים כמעט ללא מוזיקה ועם הסתגרות בביתו, כמכור כבד להרואין. פיט טאונסנד, הגיטריסט של להקת המי, אירגן את המופע הזה והביא עמו נגנים מהשורה הראשונה.

הכרטיסים לשתי ההופעות נחטפו בהיסטריה. הביקוש לראות את קלפטון בהופעה היה אדיר. דבר שהפך את שתי ההופעות האלו באופן מיידי לסולד אאוט. בקהל היו, בין השאר, ג'ורג' האריסון, רינגו סטאר, ג'ימי פייג', אלטון ג'ון וג'ו קוקר. קלפטון היה נרגש מאד מתגובת הקהל החיובית ונתן הופעה טובה ככל שיכל, אך לאחר הקונצרט הזה הוא חזר למקום מחבואו ולא נשמע ממנו עד שנת 1974.



ב-14 בינואר שבר אלביס פרסלי שיא צפייה בתוכנית לוויינית עם הופעה שצילם בהונלולו בשם ALOHA FROM HAWAII. התוכנית שודרה ליותר מארבעים מדינות בו-זמנית, כולל ארצות מהמזרח הרחוק כיפן, הונג קונג ועוד.

מנהלו של אלביס, קולונל טום פארקר, היה מהגר לא חוקי באמריקה ולכן לא יכל לצאת עם הזמר להופעה. הוא היה נרגש מאד מהאירוע המיוחד שצפה בו בטלוויזיה וכתב לאלביס מכתב: "ברור לי לגמרי שכמו שאני עושה את עבודתי נאמנה, כך גם אתה. לכן אנחנו לא מתנגשים וביחד עושים את הטוב ביותר". את המכתב הוא חתם בנימה נדירה מצדו: "מעל הכל, אתה גורם לזה לקרות כי אתה מנהיג וכשרון אמיתי. בלי גישתך לקהל, זה לא היה קורה".


במקום הראשון בגלי צה"ל זה השיר "אוהב שתרצי בי", של הזמר לובו. את ההשראה לשיר הבלדה הכובש הזה הוא מצא בשיעור האמנות שלו בתיכון, שנים לפני כן. "הייתה לי מורה ממש יפה לאמנות. הייתי תלמיד והיא הייתה בת 22. היא הסתכלה עליי ואני הסתכלתי עליה והיה משהו במבט. זו הייתה האהבה שלא יכולתי להשיג".


ב-14 בינואר נעצר בקליפורניה פיל לש, בסיסט להקת האסיד-רוק, גרייטפול דד, באשמת אחזקת סמים. מפתיע? לא ממש...


ב-16 בינואר הופיע ברוס ספרינגסטין באוניברסיטת VILLANOVA שבפילדלפיה. 25 אנשים בלבד הגיעו לראות אותו.


ב-22 בינואר יצא תקליטו השמיני של אלטון ג׳ון והראשון שלו שהגיע לצמרת מצעד המכירות הבריטי. שני שירים בו הם להיטים ענקיים: DANIEL ו- CROCODILE ROCK.

להלן הביקורת שפורסמה בזמנו בעיתון ברולינג סטון: "מבחינה ויזואלית, מוזיקלית ובכל דרך אחרת, האלבום הזה הוא בידור מרתק וצעד נחמד קדימה בשלב השני בקריירה של אלטון ג'ון. הקטע המרגש ביותר של האלבום הוא השיר הפותח, "דניאל". הלחן והקול של אלטון רכים בצורה יוצאת דופן, והליריקה של ברני טאופין, בה הוא נזכר בצפייה במטוס שמוביל את אחיו הבכור, היא מקסימה במיוחד. אם 'הונקי שאטו', תקליטו הקודם, יסד את אלטון ג'ון כמתמודד מוביל באליפות הרוק'נ'רול, הרי שהאלבום החדש צריך להעניק לו את התואר".


ב-23 בינואר יצא תקליט אינסטרומנטלי לקלידן של להקת יס, ריק ווייקמן, בשם SIX WIVES OF HENRY VIII.

הרעיון לקונספט התקליט הגיע לראשו בשדה תעופה בווירג'יניה, במהלך סיבוב הופעות מתיש עם להקת יס. ווייקמן עלעל בחוברות בחנות הספרים שהייתה שם כשלפתע נחו עיניו על חוברת שנקראה THE PRIVATE LIFE OF HENRY VIII. הוא קנה את החוברת והמשיך לעלעל בה במהלך טיסה לשיקגו. הנושא הקסים אותו. הדמות היהירה והשחצנית של הנרי השמיני, שרצה תמיד שכל הדברים יהיו רק לפי דרכו, ריתקה את הקלידן שמצא בדרכו של הנרי השמיני קווי הזדהות עם עצמו (חוץ מהריגת הנשים, כמובן...).



ב-23 בינואר קיבל ניל יאנג לידיו פתק, בעת שהופיע במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק. בפתק היה כתוב שהחל תהליך של השכנת שלום בוויאטנם. יאנג הודיע מיד לקהל שהשלום סוף סוף הגיע ופצח בשיר SOUTHERN MAN.


ב-26 בינואר יצא תקליט שסימן את הסוף של להקת דיפ פרפל לעת עתה. שמו הוא WHO DO WE THINK WE ARE.

איאן פייס המתופף: "בזמן הזה נתקלנו בבעיה למצוא את הריפים הנפלאים שהגיעו אלינו בקלות בעבר. מה גם שהיומן שלנו צרח על סיבוב הופעות שמתקרב ולכן עלינו לסיים מהר את המוצר כדי להביאו לשוק, לפני אריזת המזוודות. הוקצב לנו זמן להקליט תקליט אך לא הוקצב לנו גם זמן לכתוב שירים כמו שצריך. ריצ'י בלאקמור היה חולה חלק מהזמן ולא הצליח להביא את תפקידי הגיטרה המחשמלים. הוא גם רב כל הזמן עם איאן גילאן (הזמר) עד שהאחרון נתן אגרוף לקיר ושבר את ידו. זו הייתה תקופה קשה מאד".



ב-30 בינואר הגיע דייויד בואי עם המופע שלו לניו יורק, אבל העניינים לא היו שמחים שם בפנים. בתוך להקת הליווי שלו יש קרע גדול.

הגיטריסט מיק רונסון, הבסיסט טרבור בולדר והמתופף מיק וודמאנסי, מגלים אז לתדהמתם שפסנתרן הרכש החדש, מייק גארסון, מקבל משכורת שבועית פי עשרה ממה שנכנס לכיס של כל אחד מהם. בכעסם הרב פנו השלושה, עם הגיעם לניו יורק, לצייד הכשרונות של חברת התקליטים RCA, דניס כץ, שמקשר אותם מיד עם חבריו שעבדו בחברת תקליטים מתחרה, CBS.


כך ביקשו השלושה להגדיל את הכנסתם על ידי חתימה בחוזה הקלטה, כלהקת THE SPIDERS, עם חברה אחרת. אבל מנהלו החלקלק של דייויד בואי, טוני דפרייס, גילה מיד את התחבולה, זעם מאד על החוצפה של השלושה לחפש חברת תקליטים אחרת והחליט לחבל ברעיון עם התססת העניינים בין החברים. הרעיון שלו ליצירת קרע היה להציע לרונסון חוזה ב- RCA כאמן סולו. בינתיים הוא גם דאג לקזז משכרו של גארסון ולאזן אותו עם המשכורות של רונסון, וודמאנסי ובולדר. העניין יחמיר אף יותר בהמשך אותה שנה.


ב-30 בינואר הופיעה להקת KISS את הופעתה הראשונה. ההופעה נערכה במועדון POPCORN בקווינס, ניו יורק. זו הפעם הראשונה בה ג'ין סימונס, פול סטאנלי, אייס פרלי ופיטר קריס עמדו ביחד על במה ונתנו לקהל דציבלים של רוק. בשלב הזה היה עדיין איפור חברי הלהקה בשלב של התפתחות. מה שברור היה שהארבעה תכננו להיות להקה שלא נראתה כמותה עד אז. את ההופעה הזו הצליח לקבוע סימונס, שהתקשר לבעל המועדון, סיפר לו שהמנהל שלהם עזב והם זקוקים למקום להופיע בו. הוא היה מספיק משכנע. בקהל היו כעשרה אנשים בלבד...

הבסיסט, ג'ין סימונס: "קיבלנו מנהל בשם לו לינט וכשהוא שמע את התינוק שזה עתה נולד בשם KISS, הוא חשב שזו הזבל הכי גרוע ששמע. מיותר לציין שהוא נעלם מיד ונותרנו חסרי ניהול. אז ערכתי ערכת שיווק וחבר של פיטר קריס היה בעל בית דפוס והדפיס את ההזמנות שלנו. אבל, איפה אפשר להופיע? לא היה לנו מנהל. לא היה לנו סוכן. אז עשיתי טלפון למקום שנקרא 'פופקורן' בקווינס, ניו יורק, ובטלפון שכנעתי את הבחור להעסיק להקה בשם KISS. קיבלנו את העבודה, הופענו שלושה לילות - רביעי, חמישי ושישי - בסכום כולל של 150 דולר. זו הייתה ההתחלה".



ב-29 ביוני נערכה ההופעה האחרונה בהחלט של דיפ פרפל. זה היה באוסקה, יפן, והפעם זו הייתה הלהקה שהרסה את הציוד שלה על הבמה. השניים האחרונים שנשארו על הבמה בסוף ההופעה היו הזמר איאן גילאן והבסיסט רוג'ר גלובר, שיצאו ממנה מיד לאחר מכן. מסביבם היו מפוזרים שברי ציוד וחלקים ממערכת התופים של איאן פייס שנבעטה על ידו בזעם.

גילאן ניגש למיקרופון ואמר מילות פרידה: "כל מה שאני רוצה לומר לכם זה תודה רבה. אתם נהדרים. תודה רבה על כל מה שהענקתם לנו ביפן ועל הייצוג שנתתם לנו בעולם. תודה רבה ויברך אתכם האל על כל מה שנתתם לנו. זה הלילה האחרון. הסוף. אלוהים יברך אתכם. המון תודה״.

ב-2 בפברואר הופיעה להקת אמרסון, לייק ופאלמר ב'קאו פאלאס' שבסאן פרנסיסקו. אז קרה דבר שהביא לפציעתו של אורגניסט הלהקה, קית' אמרסון. הכל החל ברצונו ליצור אפקט ויזואלי מרשים עם ניצוצות, בעודו מלהטט בנגינתו בסינטיסייזר המוג...

כשלחץ אמרסון על כפתור ההצתה ברכיב הסינטיסייזר וחיכה לתוצאות, קרה פיצוץ אדיר. הוא חש לפתע בכאב אדיר שפילח את ידו וחשש להביט בה מחשש שאיבד אותה. לאחר שהעז להציץ, גילה לשמחתו כי כף היד נשארה במקום אך כמות דם אדירה כיסתה אותה והציפורן באצבעה האמצעית נתלשה ועמדה בזווית תשעים מעלות. בינתיים כבר רץ אליו עוזרו המודאג עם תחבושות, בעודו ממשיך לבצע את היצירה המוזיקלית המורכבת ביד ימין בלבד כשהוא נאנק מכאבים. התחבושות לא נצמדו ליד הפגועה בגלל הדם הרב ואמרסון יילל שיביאו לו דלי עם מים וקרח. כך המשיך הקלידן את ההופעה ובראשו הבין מדוע נהגו לעקור ציפורניים לשבויי מלחמה. ההופעה נמשכה כשבינתיים הוזעק אמבולנס מבית החולים המקומי. בסוף המופע נלקח אמרסון לבית החולים, שם חיכה לו רופא שהתעקש לגרד את שכבת אבק השריפה שנחה על פצעו הפתוח. אמרסון האומלל לגם בקבוק קוניאק שלם בעוד הרופא ניגש לפעולה.



ב-2 בפברואר פגש אלביס פרסלי את המתאגרף מוחמד עלי.

הפגישה נערכה בלאס וגאס כשכל אחד מהצדדים הביא בה מתנה לרעהו. אלביס העניק במתנה טרנינג עם חגורה ועליה נרקמו המילים "האלוף של ההמונים". מוחמד עלי העניק במתנה לאלביס כפפות אגרוף. "אתה הטוב ביותר" נכתב על הכפפה השמאלית ועל הימנית נכתב "לאלביס, הגבר האמיתי, ממוחמד עלי".


עוד תקליטון שיצא "קצת" באיחור אצלנו...


ב-7 בפברואר יצא תקליט שלישי ללהקת הסטוג'ס, RAW POWER, עם הזמר איגי פופ. אז היו מעטים שהבינו מה לעזאזל באמת קורה בין חריציו. באולפן ההקלטות לא היה מי שיפקח על הלהקה והתוצאה נשמעת היטב בסליל ההקלטה - תקליט שיהפוך בעתיד לאחת מאבני היסוד של הפאנק.

חברת התקליטים התחלחלה מההקלטה ודייויד בואי נקרא לעזרה. הוא ערך מיקס מהיר משלו לשבעה משירי התקליט. כשאיגי וחבריו ללהקה שמעו את התוצאה של בואי, על גבי התקליט הרשמי, היה זה תורם להתחלחל. הבסיסט רון אשטון הודה בשנת 1974: "הסיבה היחידה שאינני מקשיב לתקליט הזה היא המיקס הנוראי של דייויד בואי. הוא הרס את התקליט, שהיה מעולה בצורתו הראשונה. בואי גמר אותנו כלהקה. פתאום אין בס ואין תופים בתקליט. כבר שברתי בכוונה שני עותקים".


במקום הראשון במצעד של שידורי ישראל זה השיר "אמונה תפלה" (SUPERSTITION) של סטיבי וונדר. את השיר כתב וונדר במקור לגיטריסט ג'ף בק, אך החליט להקליטו בעצמו. ג'ף בק זעף על המחטף.


ב-8 בפברואר מת מהתקף לב מקס יסגור שהיה בעל השטח עליו נערך פסטיבל וודסטוק המקורי משנת 1969. יסגור השכיר את השטח שלו למפיקי הפסטיבל ואף זכה לדבר במיקרופון על הבמה מול המוני האנשים שהיו שם. בן 53 במותו.


תקליט חדש לזמר ג'יימס בראון, סנדק הנשמה, והפעם זה פסקול של סרט מז'אנר הסרטים השחורים, BLAXPLOITATION, ששמו BLACK CAESAR.

אז על מה הסרט שג'יימס בראון יצר את המוזיקה עבורו? ובכן - טומי גיבס הוא ילד קשוח, שגדל בגטו השחור ושואף להיות פושע מרכזי. כילד צעיר, רגלו נשברת על ידי שוטר קשוח במהלך פשע שהתקלקל. כשהוא נוקם את נקמתו, הוא עולה לשלטון בהארלם בניו יורק. הוא כועס על החברה הגזענית שסביבו, הפלילית והסטרייטית כאחד והוא רואה בהשגת השלטון את הפתרון לזעם שלו. הוא מתקבל למשפחה השולטת של מאפיונרים והופך ליותר תוקפני, ובסופו של דבר פותח במלחמת כנופיות.


ב-1 במרץ יצא בארה"ב האלבום המפואר DARK SIDE OF THE MOON של פינק פלויד. באנגליה הוא ייצא ב-16 במרץ. כמה מכם שמו לב לעובדה שבעטיפה יש רק שישה צבעים שנשברים מקרן האור, במקום שבעה? ועל מה התקליט מדבר? על דברים שגורמים לאנשים להשתגע - כמו כסף והמרדף חסר הסיכוי אחר הזמן.

בפברואר פורסם במלודי מייקר שחברי הדלתות מגיעים לאנגליה כדי לחפש זמר קבוע.

מועמד רציני היה הווארד רת', לשעבר בלהקת AUDIENCE הבריטית. הוא כלל לא היה מעריץ של הדלתות, אך נשיא חברת התקליטים של הלהקה משך אותו לכיוונה. הוא עשה מספר חזרות עם חברי הדלתות והיה חסר משהו בתחושה. הניצוץ לא הגיע והיה ברור שג'ים מוריסון המנוח היה בלתי ניתן להחלפה.


מר קלסי מיורקס מתלונן במכתב למערכת המלודי מייקר על התקליט האחרון של פינק פלויד.

״כרגע קניתי את האלבום החדש של פינק פלויד, הצד האפל של הירח. נדהמתי מהמחיר שנדרש עליי לשלם עבורו - 2.50 פאונד! וזה בשביל פחות מ-45 דקות של מוזיקה. זה מגוחך. האלבום בא עם עטיפה נפתחת, שני פוסטרים חסרי תועלת ושני סטיקרים מיותרים גם הם. ללא אלו היה האלבום עולה 2.10 פאונד וכולם היו מרוצים. למה אנו צריכים לשלם על הזבל הזה כשכל מה שברצוננו הוא להקשיב למוזיקה ולא לבהות בעטיפה? אני חש מרומה״.


ב-2 במרץ יצא האלבום המדהים של טוד ראנדגרן, A WIZARD A TRUE STAR.

בעיתון STEREO REVIEW נכתב בזמנו על האלבום: "אם לפול מקרטני היה יותר חוש הומור, הוא היה טוד ראנדגרן. הצד הראשון של אלבום זה הוא קונצ'רטו פופ משעשע באופן מסחרר. איפה שהצד השני המכובד של 'אבי רואד' היה בנוי ממנגינות לא גמורות שהודבקו, נראה שהדברים של ראנדגרן מורכבים בקפידה. הצד הראשון נשמע כמו תסריט קולנוע ללא סרט. אתם יכולים לדמיין שאחרי כל ההצטברות הזו, הצד השני של האלבום לא כל כך טוב".


ב-2 במרץ יצא התקליט THE CAPTAIN AND I של להקת THE DOOBIE BROTHERS. ולא, אין מדובר בבובת דובי. הפירוש של DOOBIE זה צינגעלע מגולגל כהלכה.

הלהיט של התקליט, LONG TRAIN RUNNING, התחיל כג'אם בלי מבנה ובלי מילים ברורות. בתחילה הוא נקרא 'אוסבורן' ואחר כך 'פארלמנט'. ג'ונסטון נהג כל פעם לשנות את המילים עד שמפיק התקליט, טד טמפלמאן, הציע לכתוב מילים קבועות לשיר. ג'ונסטון ניגש למשימה וכתב בשירותים של האולפן בו הקליטה הלהקה מילים שצצו באותו רגע בראשו. בשלב הזה גם הוחלט כי הסולו באמצע השיר לא יהיה של גיטרה חשמלית אלא עם מפוחית. בכלל, זה תקליט עם מוזיקה משובחת - ואל תפספסו את השיר CHINA GROVE.



ב-2 במרץ יצא האלבום השני של ELECTRIC LIGHT ORCHESTRA בשם ELO 2. במקור הוא היה אמור להיקרא בשם THE LOST PLANET. שם נוסף שהוצע ונפסל היה FROM THE SUN TO THE WORLD (על שם אחת מחמש היצירות שבו).

בחודש יציאת תקליט זה סיפר מנהיג הלהקה, ג'ף לין, לעיתון רקורד מירור: "זו הפעם הראשונה שאני עומד על הבמה מול קהל ובנוסף לכל גם מציג את השירים ואת כל מה שמסביב. עד כה נהגתי להתחבא מאחורי המגברים ולתת למישהו אחר לעשות את דברי ההסבר. עם זאת, אינני מחשיב את עצמי כמנהיג הלהקה הזו. ההחלטות שבה נעשות באופן משותף. אפילו שאני הוא זה שכותב את השירים, זה לא אומר שאני היחיד שמחליט. השירים נבנים גם בזכות התערבות שאר חברי הלהקה. זה מדהים אותי כיצד הדברים מסתדרים בלהקה.


בעוד שבתקליט הקודם סמכנו על כלי המיתר שיחזיקו את הקצב, יש פה הפעם מחשבה עמוקה יותר בעניין ההפקה וגם השירה שלי כבדה יותר. ההופעות שלנו גם יהיו שונות ממה שאנשים ראו עד כה. יש לי רעיונות ליצור אפקטים מוקלטים שיושמעו על הבמה ואני גם מתכנן יצירה ארוכה, באורך 45 דקות, שתחולק לחלקים. בינתיים אני גם מפיק להקה חדשה ושמה THE THRILLS. כתבתי שיר פופ בשבילם שכנראה יהיה הדבר המוסיקלי הגרוע ביותר שנוצר. אבל אני מבסוט מזה".



ב-4 במרץ הופיעה להקת לד זפלין בגטבורג, שבדיה.

כתב העיתון 'גטבורג פוסטן', ברט גרן, פרסם בביקורתו: "לחוות את הופעתה של להקת לד זפלין היה כצפייה במערבון איטלקי רע מאד. או כמו לחוות סקס נטול ארוטיקה או אהבה, כי המוזיקה שהלהקה ביצעה הייתה קרה וקשה. זה היה מופע נטול תחושה ולמעשה הגרוע ביותר שהיה עד כה באולם זה. זה היה מדכא לראות את הקהל השבוי קורא ללהקה להדרן מבלי להבין את מה שקורה. לד זפלין הצליחה להרוס על הבמה גם את השירים שלה שאהבתי. אולי הלהקה נהייתה כל כך גדולה שהביקורת העצמית שלה נפגעה לאחרונה".


למחרת קיבלה לד זפלין בשטוקהולם תקליטי זהב, עבור מכירות אלבומה החמישי, HOUSES OF THE HOLY. זה לא היה אירוע שגרתי. מנהל הלהקה, פיטר גראנט, לא רצה לערוך את המסיבה באולם יוקרתי של בית מלון. נמאס לו מעוד אירוע שכזה. הוא רצה משהו מלהיב ומקורי וכך הוא הלך וסגר את האירוע במועדון סקס בשם CHAT NOIR. מה היה שם? אני לא יכול לתאר לכם את זה פה...


ב-5 במרץ נהרג מייק ג'פרי בן ה-39, מנהלו של ג'ימי הנדריקס. הוא היה אחד מ-68 האנשים שנספו בהתרסקות מטוס בצרפת. בסיסט הלהקה, צ'אס צ'אנדלר, תיאר אותו בהמשך כך: "הוא היה גנב, בוגדני, נבל ושקרן".

כשהתקשורת עם מגדל פיקוח בצרפת הייתה לקויה והמטוס בו טס, של חברת איבריה, התנגש עם מטוס אחר. כנף המטוס השני פגעה בעוצמה שקרעה את המטוס בו ישב ג'פרי. המטוס התפוצץ באוויר וצנח לקרקע.


חברי להקת המודי בלוז מספרים לעיתון ROCK SCENE:

המתופף גרהאם אדג': "אנו מאמינים שהמוזיקה היא הדרך הטובה ביותר לתקשורת. מוזיקה היא קסם ובאפשרותנו ליצור את הקסם הזה עם המודיז. הלהקה שלנו היא בורג קטן במערכת הגדולה שמטרתה להביא שלום והבנה בעולם כה מתוסבך".


הגיטריסט ג'סטין הייווארד: "רוב אלבומינו עד כה היו כיומנים אישיים. אנו בלהקה חושבים באופן דומה בנושאים רבים כך שהאלבומים שלנו נשמעים מגובשים, למרות שכל אחד מאיתנו מביא רעיונות ממקומות שונים".


הבסיסט ג'ון לודג': "יש המון מקום לכל אחד מאיתנו להתבטא בלהקה. הנגינה החיה היא חלק מסוד הקסם שלנו. כי זה מה שנותן לנו את הזהות כלהקה. השירים שלנו מדברים על מה שקורה לכולם. אנו חווים את מה שכולם חווים ואז ניגשים לכתוב על זה".


הקלידן מייק פינדר: "רוק הוא השופר של הדור הצעיר. אנו חשים את התסכול של הדור הזה ומנסים להביאו לתודעת הכלל. אמנים צריכים לפעול כעיתונאים".


החלילן ריי ת'ומס: "אנו מנסים לשקף את הדעות של האחרים".


במרץ יצא האלבום PARIS 1919 של ג'ון קייל.

ג'ון קייל הוא סוג של אניגמה בעולם הרוק; הוא היה חבר בלהקת "מחתרת הקטיפה" בתקופתה הראשונה ומשם הוא המשיך ליצור כסולן וגם להפיק לאחרים, כשהכשרתו המוזיקלית היא קלאסית הנושקת לאוואנגארד. שלושת אלבומיו הראשונים כסולן הדגישו את חיבתו למינימליזם, אבל אלבומו הרביעי הזה, עם התזמור שבו, נפל על מעריציו כרעם ביום בהיר. זו היא יצירה חידתית ועוצרת נשימה, המתוזמרת להפליא ומציגה שירים מקסימים.


ב-7 במרץ יצא אלבום האיחוד של להקת הבירדס. כגודל הציפיה - כך גם היה גודל האכזבה ממנו ומההרכב שעשה אותו.


במקום הראשון במצעד של גלי צה"ל זה השיר "אתה כה יהיר" (YOU'RE SO VAIN) של קארלי סימון. זמר הרקע בשיר הוא מיק ג'אגר, שמאז נטען כי השיר נכתב עליו. אם כך, האם השורה CLOUDS IN MY COFFE נכתבה על קופי אנאן?


ב-8 במרץ מת איש חשוב בעולם הרוק שנכנס גם הוא למועדון ה-27. שמו הוא רון 'פיגפן' מקרנן. רובכם ודאי שואלים מי זה. ובכן, הוא היה עד אז מייסד וחבר בלהקת גרייטפול דד ותיפקד בה כאורגניסט, נגן מפוחית וגם כזמר פה ושם.

מקרנן נמצא ללא רוח חיים, בשעה תשע בערב, בדירתו שבקליפורניה. בעלת הדירה שמה לב כי מכוניתו לא יצאה מזה כמה ימים מהחניה והחשד החל לבעבע בה. האורות בבית דלקו כל הזמן והדלת האחורית הייתה פתוחה. מקרנן נמצא שוכב על הרצפה ליד מיטתו ונראה היה שהוא מת מזה יומיים.


החשד הראשוני הצביע על דימום מאסיבי בכבד והיה תחת השגחת רופא מחשש כי הגיע למצב של שחמת בכבד. מקרנן דאג לאכול ולשתות בדיוק לפי מה שהרופא ציווה עליו, אך זה היה כבר מאוחר מדי כי התעלל לא מעט בגופו עם שתייה לא מבוקרת של אלכוהול. במהלך חיפושים בדירה התגלתה קסטה שמקרנן הקליט בשבוע האחרון לפני מותו. הוא נשמע בה כשהוא מנגן בסגנון גוספל ובלוז איטי כשקולו נשמע שברירי.


ב-13 במרץ חזרו שלושה ביטלס לנגן יחדיו. באותו יום נפגשו רינגו, ג'ון וג'ורג' להקליט שיר שכתב ג'ון לרינגו ושמו I'M THE GREATEST. מקום ההקלטה נקבע באולפני SUNSET שבלוס אנג'לס. יחד עמם היו שם גם הקלידן בילי פרסטון והבסיסט קלאוס פורמן.

ברגע שנודע לתקשורת על הרכב הנגנים בשיר זה - לא חיכו שם ודאגו מיד לבשר לעולם כי איחוד של הביטלס באופק. המעריצים, ששתו אז בצמא כל ידיעה שכזו, הפכו נרגשים ביותר.

נציגים של רינגו, ג'ורג' וג'ון מיהרו לשפוך מים צוננים על האש שפרצה לפתע.


ב-18 במרץ, בשעה 20:50, שודר בטלוויזיה הישראלית פרק מס' 4 של התוכנית לול. השירים שביצע אריק איינשטיין, עם הצ'רצ'ילים החדשים, היו: רוח סתיו, נומי נומי (לילה לילה), רותי (לי כל גל נושא מזכרת), אמא אדמה, לא פעם בקיץ, שיר השוק, יצאנו אט ושיר אחרי מלחמה. בפרק זה גם נשמע קולו הרועם של אורי זוהר שצועק "שקט בבית!".


ב-19 במרץ נערכה מסיבת עיתונאים בעניין מוצר חדש של הביטלס.

האירוע נערך במשרדי חברת התקליטים קפיטול שבהוליווד. סגן נשיא החברה, בראון מגס, הודיע לעיתונאים על הוצאת שני אלבומי להיטים של הביטלס. הראשון יתמקד בשנים 1962-1966 והשני בשנים 1967-1970. כך הוא הכריז: "אנו נוציא דרך חברת אפל שני אלבומים עם שירי ביטלס ישנים במטרה להילחם במכירות בוטלגים של הביטלס המוצעים בשם ALPHA OMEGA, שמפורסמים בטלוויזיה ובמהדורות החדשות. אנו חשים שיהיה קל יותר להילחם במוצר ההוא עם מוצר משלנו מאשר לתבוע בבית משפט. זה נכון וראוי שהביטלס יקבלו אוסף להיטים משלהם דרך החברה שלהם". אבל האמת היא שמי שהרכיב את השירים למוצר הזה לא היו הביטלס כי אם אלן קליין - אויבו הגדול של פול מקרטני.




במרץ עבד מייק אולדפילד באולפן על תקליטו השני. הציפייה לו גבוהה מאד.

אולדפילד למלודי מייקר: "היו הרבה צלילים באלבום הראשון שעכשיו אני לא מרוצה מהם. הפעם אני מבטיח שכל מה שיש במוזיקה באמת חיוני לה. אני אקרא לאלבום החדש HERGET RIDGE כי יש לי את הבית הזה שניצב על גבעה ומשקיף על גבעה הרבה יותר גדולה שנקראת הרג'סט רידג'. זה מקום מצוין לצאת לטיולים ולכן החלטתי שזה מתאים לאלבום שלי. מוזיקה קלאסית היא ההשפעה העיקרית שלי. מוזיקת ​​הפופ היחידה שאני מאזין לה היא הבי מטאל, ואני רק מקשיב לזה כשאני בדיכאון".


ב-23 יצא התקליט LARKS TONGUES IN ASPIC של להקת קינג קרימזון, שהציג הרכב נגנים חדש כמעט לגמרי. לצדו של הגיטריסט רוברט פריפ ניצבו המתופף ביל ברופורד (לשעבר מלהקת יס), הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מלהקת פאמילי), הכנר דייויד קרוס ונגן כלי ההקשה התזזיתי ג'יימי מויר.

מבקר עיתון רולינג סטון, אלן ניסטר, פרסם בביקורתו, ב-30 באוגוסט 1973: "זוכרים זרם שנקרא רוק אמנותי? ובכן, הוא עדיין חי. בכל שנה יוצא רוברט פריפ מבית הקברות המוזיקלי הזה כסוג של דמות מספר קומיקס. ותמיד יש לצדו הרכב חדש לגמרי שעטוף בעטיפת תקליט יפה. ואחרי סיבוב הופעות קצר הוא חוזר למאורה שלו. אבל פה מדובר במשהו אחר לגמרי. אי אפשר כלל לרקוד לתקליט הזה. אי אפשר ליהנות למקצבים שבו. אפילו אי אפשר לשטוף כלים לצליליו. חייבים לשבת בריכוז מלא ולהקשיב לזה כדי להבין. הלהקה הזו לא מבצעת שירים אלא קומפוזיציות. והקומפוזיציה של קרימזון מתמקדת כרגע בניגודים. יש קטעים כה שקטים מצד אחד, שנדמה לך כאילו מערכת הסטריאו שלך התקלקלה. ואז פתאום פורץ צליל גיטרה אימתני שתולש אותך מהכסא. האמת ששנאתי את האלבום הזה בהקשבה הראשונה אך אני יודע שאקשיב לו גם מחר. אתם יודעים למה? כי תמיד מצאתי באלבומים שלא מעריכים בהתחלה את אלו שמעניקים את הסיפוק וההנאה הגדולים ביותר בהמשך".



ב-26 במרץ יצא תקליט הבכורה של שלישיית הסופרגרופ, BECK, BOGERT AND APPICE. התגובות אדישות ובק ימהר לפרק את העסק.


ב-28 במרץ יצא תקליטה החמישי של להקת לד זפלין, HOUSES OF THE HOLY, אך רבים (כולל מבקרי מוזיקה בעיתונים) לא אוהבים את זה.

זמר הלהקה, רוברט פלאנט, הגיב להם בעיתון מלודי מייקר: "אז יש כמה טרחנים שלא אוהבים את האלבום. שאלוהים יברך אותם. אני אוהב אותו ויש אלפים אחרים שאוהבים אותו כמוני. לדעתי אנחנו מנגנים כיום טוב יותר מאי פעם. אנחנו לא כמו להקות אחרות, שמגיעות לשיא שלהן ואז מרימות ידיים ולוקחות חופשה ארוכה. אצלנו זה לא כך".


רוברט וויאט לעיתון NME, על ההשפעות המוזיקליות שלו:


להקת גונג בתקליט CAMEMBERT ELECTRIQUE: "התקליט הראשון של אחד מה'משפחה' שלנו נוצר בתנאים סימפטיים, ושומעים את זה בתקליט. אם ל'משפחה' שלנו יש אבא, אז הוא ללא ספק דייויד אלן".


הביטלס עם MAGICAL MYSTERY TOUR: "הסנוביות שלי מונעת ממני בדרך כלל לשתף את גיבוריי עם הקהל הרחב, אבל לנון נגע בי והמוזיקה שלו מדהימה. הוא השראה גדולה עבורי". (זאת למרות שדווקא פול מקרטני שולט במארז הזה - נ.ר)


הבי ג'יז בתקליט HORIZONTAL: "זו להקת הפופ האהובה עליי".


ב-1 באפריל יצא תקליט ההופעה הראשון של לאונרד כהן, שנקרא LIVE SONGS. תקליט זה הכיל הקלטות שבוצעו בהופעותיו מהשנים 1972-1970 ובהן כהן ולהקתו מראים את הכוח המהפנט שהיה להם על הקהל שבא לראותם.

לאונרד כהן: "התקליט הזה משקף תקופה מבולבלת וחסרת כיוון. אני אוהב את התקליט הזה כי הוא מציג זאת היטב. אני מאד מתעניין בתיעוד".


באפריל אמר הגיטריסט, סטיב האו, על להקת יס, בעיתון GUITAR PLAYER: "זה נכון שאנחנו לא מנענעים את הישבנים שלנו על הבמה ואנחנו לא מחייכים הרבה. זה הוריד הרבה אנשים מאיתנו, אבל בסוף כל הופעה שלנו יש הרבה אחרים שדווקא משתכנעים מהרצינות המוזיקלית שלנו".


ב-6 באפריל וחמישה ימים לאחר שהוכרז רשמית שג'ון לנון, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר סיימו את עסקיהם עם אלן קליין - ג'ון הגיע, ביחד עם יוקו אונו, למשרדי רשת ITN כדי לצלם ראיון לתוכנית בענייני אקטואליה, WEEKEND WORLD, ששודר יומיים לאחר מכן.

שם הוא סיפר למצלמה את מה שקרה עם קליין: "יש סיבות רבות מדוע דחפנו אותו מאיתנו. אני לא מעוניין להיכנס לכל הפרטים, אז בואו רק נגיד שהחשדות של פול כלפיו היו מוצדקות. אני חושב שתוקף החוזה של שלושתנו מול קליין פג בפברואר. נהגנו לחדשו מדי חודש ואז מדי שבועיים, עד שהחלטנו לבעוט אותו. נכון שאני הוא זה שהביא אותו אבל מזה זמן רב לא הייתי מרוצה מהסיטואציה איתו. לא רציתי לעשות מעשה פזיז וחשבתי שאולי הדברים בינינו יסתדרו. עם זאת, אין סיכוי שהביטלס יחזרו, למרות שאני שונא לקבוע שמשהו לא יקרה במאת האחוזים, כי אני משנה את דעתי כל הזמן. אבל אין לי תחושה שאומרת לי שכדאי לחזור, וכך נראה לי שגם לאחרים. אנשים רוצים שנחזור במחשבה שהדברים בביטלס תמיד היו נפלאים. אבל זה כלל לא היה כך! ואם נחזור? תתארו לכם תחת איזו זכוכית מגדלת ישימו אותנו! אין דבר שנעשה שיתאים לחלום של האנשים עלינו. אז עדיף לשכוח את זה".


הראיון מסתיים עם לנון שמנופף למצלמה ואומר: "הי, דודה מימי. מה שלומך? אנחנו בסדר גמור פה! אנו אוכלים היטב ולא ויתרתי על האזרחות הבריטית שלי. אני רק רוצה לחיות פה בארה"ב. זה הכל".



ב-8 באפריל הופיעו דייויד בואי והעכבישים ממאדים ב-KAIKAN שביפן.

לקראת ההופעה, שהחלה ב-18:30, ערכו הם חזרה מוזיקלית החל מהשעה 13:00. זו הייתה ההופעה הראשונה בה לבש בואי על הבמה בגדים בעיצובו של קנסאי ימאמוטו. הקהל היה באקסטזה ועיתון JAPAN TIMES תיאר את שהיה: "דייויד בואי הוא הדבר המלהיב ביותר שקרה מאז הביטלס. מבחינה תאטרלית, הוא הדבר המעניין ביותר בתחום מוזיקת הפופ".


למחרת הלכו בואי ואשתו, אנג'י, לצפות בהופעה של אמן הקאבוקי הנחשב, טמסאבורו באנדו, ואחרי ההופעה נערכה פגישת היכרות בין שני האמנים, כשבאנדו מלמד את בואי כיצד לשים על פניו איפור במסורת הקאבוקי. זה שיעור חשוב שבואי יישם אותו בחודשים הבאים.


באפריל עלו מחירי תקליטים בהדפסה ישראלית ב-14 אחוז. מחירו של תקליט כזה עלה מ-21.90 ל-24.90 לירות. חרות התקליטים הסבירו כי הדבר קרה בגלל התייקרות חומר הגלם ממנו מייצרים תקליטים ומהתייקרות הנייר להדפסת העטיפות.


ב-13 באפריל יצא התקליט ALADDIN SANE של דייויד בואי, שעמו כבר לטש את עיניו לכיוון השוק של ארה"ב. זה גם התקליט בו הסדקים יחלו להיפער.

בואי שבר שיא עם האלבום הזה, כשהמכירות המוקדמות לו הגיעו לדרגה בה זכה לפניו רק האלבום 'אבי רואד' של הביטלס, שלוש וחצי שנים לפני כן. האלבום נמכר עם יציאתו בכמויות רבות וגם רוב הביקורות עליו היו חיוביות. במלודי מייקר נכתב כי 'זה כנראה אלבום השנה ותרומה נכבדת לגוף המוזיקלי החשוב ביותר של העשור'. בעיתון NME כתבו כי 'זה תקליט מחוכם אך קר כקרח ויש לי תחושה שהשירים פה לא ייזכרו זמן רב'.


ב-13 באפריל בשנת 1973, יצא תקליט הרגאי, CATCH A FIRE, של להקת THE WAILERS. איתו החלה הבשורה של בוב מארלי לפשוט בעולם כאש בשדה קוצים (או כאש בעשב הג'וינט). בעיתון המוזיקה הבריטי NME נכתב בזמנו בביקורת על התקליט: "זו המוזיקה של האנשים. זו מוזיקת גטו יחודית ולא מסוג התקליטים שנועדו, מטעם חברות תקליטים, להתעשר במהרה וזהו".



ב-16 באפריל שודר, ברשת הטלוויזיה ABC, ספיישל של פול מקרטני שנקרא JAMES PAUL MCCARTNREY. בספיישל הזה היו שירים ידועים לצד מערכונים וגם שיר קאברט.

מבקרי התרבות לא היוו נחמדים כלפי מה שהוצג. במלודי מייקר נכתב כי "למקרטני תמיד הייתה עין ואוזן שפנו לכיוון רומנטיקה מוגזמת. אין בזה רע, אבל במקרה הזה מדובר לא רק בהגזמה רומנטית כי אם בטיפשות".


גם ג'ון לנון צפה בתוכנית והגיב לאחר מכן: "אהבתי חלקים מסויימים בתוכנית הזו. במיוחד הפתיחה לתוכנית. הקטעים שצולמו בליברפול גרמו לי להתכווץ ממבוכה, אבל פול הוא מקצוען. תמיד הוא היה כזה".


ב-17 באפריל יצא התקליט השני של להקת EAGLES, שנקרא DESPERADO והקונספט שלו נשען חזק על פורעי חוק במערב הפרוע.

כשמונים שנה אחרי שבוב דאלטון מצא את מותו, בקרב יריות, בעיירה קטנה בטקסס, הגיע סיפורו למוזיקאים צעירים, שחלקו דירה זולה בלוס אנג'לס. אלו היו גלן פריי, דון הנלי וג'יי די סאות'ר. הם חיו, כתבו, שתו, עישנו גראס ותיכננו שם את עתידם.


הספר נקרא 'האלבום של האקדוחנים' והוא הכיל תמונות וביוגרפיות קצרות של הפורעים במערב הפרוע. בין האנשים הקשוחים שבספר הייתה כנופיית דאלטון, שנודעה כחבורה של שודדי רכבות מתקופת 1890. הדאלטונים נהגו מחוץ לחוק הקונבנציונלי ומעטים ראו אותם. עבור החברים בדירה בלוס אנג'לס, היה הסיפור של כנופיית דאלטון דומה לסיפורם. להקת EAGLES הורכבה מחבורת מוזיקאים שהגיעו מכיוונים שונים ללוס אנג'לס, כדי למצוא את דרכם. התוצאה באה בצורת אלבום זה, שהוקלט דווקא באנגליה, נמכר בכמויות זעומות עם יציאתו והפך מאז ליצירה חשובה בקטלוג הלהקה. אנשי חברת התקליטים לא התלהבו מהתקליט הזה ומה רב היה כעסם כשגילו כי אין להיט פוטנציאלי באלבום.


ב-20 באפריל הגיע הקטע האינסטרומנטלי SYLVIA, של להקת FOCUS ההולנדית, למקום הראשון במצעד של גלי צה"ל.

האורגניסט / חלילן / זמר הלהקה, טיס ואן ליר, כתב את הקטע לפני שהוקמה פוקוס, ובמקור היו לזה מילים. בעבר הוא היה חבר בלהקת הליווי של זמר הקבארט ההולנדי המפורסם, ראמסס שאפי. במהלך המופע גם ניתנה ההזדמנות לזמרות הליווי לבצע קטע וואן ליר לא אהב את השיר שבוצע על ידי חברתו לבמה, סילביה אלברטס. לכן הוא חיבר עבורה שיר עם מילים שכתבה לינדה ואן דייק. השם של זה היה "חשבתי שאני יכול לעשות הכל לבד, תמיד הסתובבתי בעיר לבדי", אבל כשהוא ניגן לסילביה את השיר, היא לא אהבה את זה. לאכזבתו הרבה, הוא נאלץ לשים את השיר במגירה. שנים לאחר מכן, ולאחר ההצלחה האדירה עם הלהיט "הוקוס פוקוס" ניגש ואן ליר ליצירה הישנה, ניער מעליה את שכבת האבק ועם להקתו הפך את זה להצלחה מסחררת.


ב-30 באפריל יצא בארה"ב התקליט הזה של פול מקרטני ולהקת כנפיים. במקור רצה פול שיהיה זה אלבום כפוך אבל חברת התקליטים התנגדה נחרצות. פול מקרטני: "התקליט הזה היה למעשה רפרטואר ההופעה החיה שלנו אז. זה אלבום בסדר. יש לו את הרגעים שלו".


ב-6 במאי נערך איחוד מעניין וחד פעמי של מספר הרכבים ישראליים.

היה זה בחגיגת יום העצמאות בקולנוע חן בתל אביב. אירוע זה הקים לתחיה מספר הרכבים שכבר לא פעלו אז. הדודאים שרו שם, גם השלושרים, הטוב הרע והנערה וחלק מכיף התקווה הטובה (ללא שלמה מזרחי וזהר לוי).


ב-7 במאי הוציא ג'ורג' האריסון בארה"ב את התקליטון הראשון שלו מאז שנת 1971. באנגליה זה יצא בהמשך החודש. פול מקרטני נשאל אז על השיר וענה: "התקליטון נחמד מאד. סולו הגיטרה בו מעולה ואני גם אוהב את השינוי במשקל הריתמי".


אז זהו, שלא...


ב-18 במאי יצא אלבום ההופעה הראשון (והמשולש) של להקת הרוק המתקדם, יס, ושמו YESSONGS. אלבום זה, שבא עם עטיפה מרהיבה של הצייר רוג'ר דין ועם סאונד הקלטה די מאכזב ללהקה בליגה גבוהה, מורכב מהקלטות מסיבובי ההופעות העולמיים, בין פברואר לדצמבר 1972.

האלבום YESSONGS הביא עמו גם סרט קולנועי ובו צילומי הלהקה בהופעה עם קטעים ממנו. גם שם, לצערי, האיכות לא טובה, אבל עדיין, עם הצילום, יש פה דוקומנט תקופתי מעניין.



ב-19 במאי יצא הסינגל KODACHROME של פול סיימון.

השיר נקרא על שם סרט הצילום 35 מ"מ של חברת הצילום קודאק. הסינגל יצא רק בארה"ב כי תחנות הרדיו באנגליה לא הסכימו לשדר שיר שיש בו פירסומת. בתחילה קרא סיימון לשיר זה בשם COMING HOME, כשלפתע נכנס לראשו שם חדש עם הדברים שצובעים את עולמנו וכיצד אנו ממסגרים את זכרונותינו לקביעת ראיית העולם מצידנו. השיר הוקלט באולפני "מאסל שואלס" הידועים שבאלבמה. סיימון תיכנן להקליט שם שיר אחר, TAKE ME DOWN TO MARDI GRAS, אבל מיומנות הנגנים המקומיים הותירה זמן להקלטת עוד שיר וכך נוצר שיר זה. דייויד הוד, הבסיסט שניגן בהקלטה: "כשפול נכנס בפעם הראשונה לאולפן, ראו על פניו כי הוא חושב את המקום לקטן ומסריח. הוא היה רגיל לאולפנים גדולים והנה נכנס עתה למקום שלא ציפה לו. התקרה דלפה מים והוא בטח חשב לעצמו כי עשה טעות איומה שהגיע לשם. אבל אחרי שני טייקים בלבד של השיר הוא הבין שההיפך הוא הנכון".


ב-25 במאי יצא אלבום הבכורה של מייק אולדפילד. התקליט נמכר לראשונה בארץ ב-29.90 לירות ונקרא פה אז 'פעמוני צינורות' (אם כי TUBULAR BELLS פירושו פעמונים צינוריים). תקליט זה הפך במהרה לרב מכר לא נורמלי. זו מוזיקה שמיימית!

ברולינג סטון נכתב בביקורת על תקליט זה בזמנו: "הנה בחור אנגלי לא ידוע שמנגן מעל 20 כלים והפיק את הפרויקט החשוב ביותר והחד פעמי הזה. זוהי הופעת בכורה מהסוג שאין לנו שום זכות לצפות כמותה מאף אחד. לקח למייק אולדפילד שנה להקליט המון תפקידים שנדרשים ל-49 דקות המוזיקה המלהיבה שלו. אני אשמיע את התוצאה פעמים רבות כל כך.

אין מילים ביצירה, אך מדי פעם מופיעים קולות אנושיים. אנשים ישמעו דברים שונים בתקליט כי הם יביאו אליו את החוויות המוזיקליות האישיות שלהם".


ב-25 במאי יצא האלבום FLYING TEAPOT של להקת הרוק המתקדמת, גונג.