top of page
תמונת הסופר/תNoam Rapaport

על סקנדלים ושאלות בעולם הרוק


מדוע ג'ימי הנדריקס יצא מהצבא?



ובכן, לאחר שניגן בנעוריו בלהקות מקומיות בעיר הולדתו, סיאטל, ג'יימס מארשל הנדריקס - שלימים נודע בשם ג'ימי הנדריקס - התגייס לצבא ארה"ב בגיל שמונה עשרה.


שם, בשנת 1961, הוא הצטרף לחוליית צנחנים בעלת השם הנפלא, העייטים הצורחים, שבסיסה היה בפורט קמפבל, קנטקי. אבל בקפיצת הצניחה ה-26 שלו שבר הנדריקס את הקרסול. בגלל התאונה הוא שוחרר ולאחר ארבעה עשר חודשים בלבד מגיוסו לצבא הוא חזר לעולם המוזיקה ועשה היסטוריה כגיטריסט מהפכן - סופרסטאר.


טוב, זה הסיפור הרשמי. אבל ביוגרפים טענו שלמעשה הוא התחרט שהתגייס וחש את הדחף לחזור לעשות מוזיקה והעמיד פנים שהוא הומו כדי להיות משוחרר מהשירות. כותב ספרים בשם צ'ארלס קרוס טען שהוא חשף דוחות רפואיים צבאיים, התומכים בתפיסה שלמרות שהנדריקס אכן נפצע, הוא זייף את דרכו החוצה מהצבא כשהוא משתמש בתירוץ ההומוסקסואליות. עותקים של מסמכים אלו, לדבריו, הוגשו על ידי פסיכיאטרים שראו את הנדריקס בזמן שהיה מגויס, והמליצו ​​לשחרר אותו בגלל זה.


אם אכן השחרור שלו היה תוצאה של הונאה נועזת או סתם נחיתה גרועה בצניחה, ג'ימי הנדריקס עזב את הצבא כשהוא מהווה הפסד לכוח של הדוד סם אך מהווה את עתיד הרוק'נ'רול העולמי.


מדוע חבר להקה ידועה הוחלף בתמונה עם ראש של סוס?



כוכבי רוק, במיוחד אלו בלהקות ולא אמני סולו, ידועים לשמצה באשר למקום שבו הם משתלבים בוויכוח על סדר הדברים - אם זה סדר שמותיהם בקרדיטים וכן הלאה. אפילו מיקום התמונה שלהם בעטיפת תקליט יכול להיות סיבה לדאגה - אבל לא יותר מאשר עם להקת הבירדס בשנת 1967, כאשר דיוויד קרוסבי מצא שלמרות שצליליו הוקלטו בתקליטה החדש של הלהקה - תמונתו הושמטה מהעטיפה לחלוטין, כשבמקומה נמצאים שאר החברים ולצדם סוס!


הלהקה הפכה לענקית בארצות הברית וברחבי העולם, אך המתיחות בתוכה החלה לגבות מחיר. רוג'ר מגווין, כריס הילמן, מייקל קלארק ודיוויד קרוסבי התחילו לעבוד על התקליט בא שלהם שבסופו של דבר ייקרא THE NOTORIOUS BYRD BROTHERS, כשהוויכוחים התלהטו. דיוויד קרוסבי קיבל בהדרגה את השליטה הכללית על הדרך שבה הדברים התנהלו גם באולפן וגם על הבמה, כשהילמן ומגווין מתוסכלים יותר ויותר כתוצאה מכך. קרוסבי גרם לחיכוכים שלו איתם בפסטיבל הפופ של מונטריי, כשהתנדב להחליף את ניל יאנג הפורש מלהקת באפלו ספרינגפילד - מבלי לספר לשאר הבירדס שבכוונתו לעשות כך. ואם זה לא מספיק, באותו אירוע, הוא השתלט על ההופעה של הבירדס ושחרר מסר פוליטי נגד טיוח הממשלה בנוגע לרצח קנדי, דבר שהביך מאד את שאר הלהקה. קרוסבי גם דרש שיוקלט שיר שכתב על רומן בשלישייה. השאר לא הסכימו ורצו להקליט שיר מאת ג'רי גופין וקרול קינג. הם זרקו את דיוויד קרוסבי מהאולפן, ומאוחר יותר

הודיעו ​​לו שהוא מפוטר מהלהקה.


הם השלימו את האלבום באמצעות נגני סשן וכאשר זה שוחרר, תמונת העטיפה אמרה הכל. התמונה הייתה של מה שנראה כאורווה עם ארבעה חלונות, שהציצו מתוך שלושת הראשונים שבהם הילמן, מגווין וקלארק. ברביעי היה ראש של סוס. קרוסבי פשוט לא היה שם, למרות שהוא הופיע לפחות בחצי משירי התקליט. הוא כמובן לא היה מרוצה, והאשים את מגווין ברעיון הסוס, שמרמז על חיה שהחליפה אותו בלהקה. מגווין הכחיש זאת ואמר שהסוס, שהיה שייך לקלארק, במקרה הוציא את ראשו החוצה כשהתמונה צולמה והם אהבו את התוצאה. מגווין אמר מאוחר יותר שאם הם היו מתכננים זאת, הם היו מסובבים את הסוס כדי להביע את דעתם האמיתית...


מכל הסיפורים, הרכילות והמיתוסים האורבניים שצמחו מתוך הרוק'נ'רול בשנות השישים, אף אחד לא היה נפוץ יותר מזה של הפשיטה המשטרתית על הרולינג סטונס בפברואר 1967.



למרות שהעובדות מעולם לא תמכו בכך, וזה הוכחש בתוקף על ידי כל הנוגעים בדבר, את סיפורה של הזמרת

מריאן פיית'פול וחטיף המארס זוכרים היטב מזה שנים במיתולוגיה של עולם הרוק. העובדות המתועדות היטב היו פשוטות מספיק. בערב ה-12 בפברואר 1967, המשטרה פשטה על חוות רדלנד, ביתו של גיטריסט הסטונס, קית' ריצ'רדס. שם מיק ג'אגר וקית' ערכו מסיבה עם מספר חברים, כולל ג'ורג' האריסון, אשתו דאז פטי בויד, סוחר האמנות רוברט פרייזר ומספר אחרים - כולל אישה אחת שהייתה, לפי כתבות בעיתון, לבושה רק במעיל פרווה. המשטרה ערכה חיפוש במקום אחר חומרים בלתי חוקיים, מצאה מהם והחרימה כמות קטנה של מריחואנה פלוס כמה טבליות אמפטמין.


בעקבות הפשיטה, קית' ומיק נעצרו. על פי גרסת האירועים בשדה הרכילות, בזמן שבו המשטרה נכנסה לבית של ריצ'רדס, הבחורה הצעירה, שתמיד האצבע לזיהוי שלה הונפה כלפי פיית'פול, משכה את מעיל הפרווה והייתה עירומה לחלוטין כשקציני החוק הגיעו. לא רק זה, הסיפור הוסיף שג'אגר אכל מחטיף מארס שהוצב אסטרטגית באיבר הפרטי שלה. התיאור המרושע עוד יותר של האירועים טען שהחטיף היה ממש ספוגה באל.אס.די - רק כדי להראות עד כמה רחוק אפשר ללכת. כל הסטונס הכחישו מאוחר יותר את הסיפור אבל זה היה מיתוס שהסתובב זמן רב כדי לבסס את הדימוי של האופי של הסטונס.


אחד הסיפורים המוזרים יותר בכל הזמנים נוגע לג'רי לי לואיס, במסע הופעות אוסטרלי בסבנטיז.


נראה שאגדת הרוקנ'רול צעק לנהג שלו לעצור אחרי שהוא ראה קנגורו נשען על עץ בצד הדרך. כשהוא יצא לחקור, היה בטוח איש הרוק'נ'רול שהחיה, נשענה ללא רוח חיים על עץ. הוא קרא לנהג שלו, והבין שזו הזדמנות שאסור לפספס. שני הגברים ביקשו לצלם את החיה וניסו להלביש אותה בז'קט סיבוב ההופעות של הנהג. ג'רי לי לואיס ביקש להצטלם בגאווה עם החיה המתה בצורה זו. אולם הקנגורו לא מת, פלאש המצלמה העיר אותו מתוך שינה עמוקה והוא זינק לתוך שיח, כשהוא מפתיע את זוג המופרעים. אז אם להאמין לסיפור, הסתובב אז ביער קנגורו עם פרסומת נודדת לסיבוב ההופעות של ג'רי לי לואיס.


בהתחשב בכך שאלביס פרסלי, יחד עם הביטלס, היה כוכב הרוק'נ'רול הגדול בכל הזמנים ומכר תקליטים בכל מדינה בעולם (כולל ברית המועצות שבה הם נאסרו רשמית), זו עובדה מוזרה בהיסטוריה שהוא למעשה לא הופיע מחוץ לצפון אמריקה - מלבד הוואי, שבכל מקרה היא חלק מארצות הברית.



למעשה, הטיול היחיד של אלביס לאירופה היה בשנת 1958 כאשר הוצב בגרמניה במהלך השירות הצבאי שלו. במהלך הימים ההם הוא הגיע גם לפריס לחופשה קצרה, ולמעשה עצר בנמל התעופה פרסטוויק בסקוטלנד, עקב מזג אוויר גרוע במסע הביתה במרץ 1960. מבחינת סיבובי הופעות, הוא הגיע אל מעבר לגבול הקנדי ​​כמה פעמים - לקונצרטים שכללו את טורונטו, אוטווה וונקובר, אבל זה היה בערך הכל.


באותה תקופה, התירוץ שניתן לרוב היה שהכוכב לא אהב לטוס, למרות שהוצע לשלוח אותו להופיע באירופה

גם באונייה יוקרתית - רעיון שנדחה. אבל הרקע האמיתי לסירובו של המלך להגיע לחו"ל היה העובדה שהמנהל שלו, קולונל טום פארקר, פשוט לא רצה שיתרחק ממנו. ושורש התעלומה הזאת - למה המנהל של

הכוכב בעל הפרופיל הגבוה ביותר בעולם דחה כך מיליוני דולרים - טמון בעובדה של"קולונל" לא היה דרכון משלו. לפי פרקר עצמו, הוא נולד במערב וירג'יניה, 1910, משם, לאחר שהתייתם בילדותו, הוא ברח להצטרף לקרקס של דוד שלו. בהמשך הביא לו המזל את אלביס פרסלי. אבל הגרסה הנכונה של ההיסטוריה העכורה שלו נותנת את שמו האמיתי בתור אנדראס קוג'יק, אשר, כך נראה, נכנס לארצות הברית באופן בלתי חוקי ממולדתו הולנד, בשנות השלושים. לפי סיפור לא מבוסס, הוא למעשה ברח מהמשטרה ההולנדית בעקבות רצח לא מפוענח של אישה בעיר הולדתו. לא משנה מה הסיפור האמיתי, העקשנות של הקולונל היא שמנעה מאלביס להופיע הרחק ממנו.


חלוץ הנשמה והאגדה המוזיקלית ריי צ'ארלס נסע למקומות רבים בעולם בקריירה הארוכה שלו, ותקריות בסיבובי הופעותיו היו רבות ומגוונות.



בימים הראשונים, כאשר הוא והרבה מאוד מהלהקה שלו עסקו בסמים, הרבה פעמים הם נתקלו בבעיות עם החוק. אבל בשנים האחרונות שלו, לאחר שהזמר הפך מפורסם ונראה היה שנגמל מהתמכרות ההרואין שלו מאמצע שנות השישים, הרשויות בניו זילנד הפתיעו אפילו יותר בפברואר 1991, במיוחד כאשר כל מה שריי נשא עליו היה קצת בייקון!


צ'ארלס והלהקה הוזמנו לכמה הופעות בניו זילנד על ידי האמרגן האוסטרלי גלן ויטלי, אשר הלך לפגוש את ריי בשדה התעופה באוקלנד כדי לפקח על הדברים למקרה שיהיו בעיות כלשהן להעביר את המוזיקאים והפמליה דרך המכס. לצערו, אחד מחברי הלהקה נשא בידו כמות קטנה מאוד של מריחואנה בכיס המכנסיים, וניו זילנד, עם הכללים הנוקשים שלה לגבי יבוא מוצרי מזון, תמיד העסיקה כלבים מרחרחים בנקודות הכניסה. ויטלי: "הפעם זה היה יותר מחבילה של ביסקוויטים שהלהיבה אותם". ברגע שכלבי המשטרה הריחו את הסם, אחד מהם פשוט התנפל על מפשעתו של הבחור, מנסה להגיע אל מה שיש בכיס מכנסיים. המנהל של ריי, ג'ו אדמס, השתגע - "מי אחראי כאן?" - וויטלי הרים את ידו ואדמס דרש ממנו להוריד את הכלב, בזמן שהשוטר הסביר בסבלנות שהמוזיקאי חייב לעבור תהליך בדיקה.


פקיד מכס זומן, בדק ואישר אשר שאותו בחור נשא כמות קטנה מאוד של סמים, ברור רק לשימושו האישי. אבל המשטרה בניו זילנד הסתכלה בצורה מאוד נוקשה על דברים מהסוג הזה, והחלה לדבר על הצורך לגרש את המוזיקאי, אולי עם שאר הלהקה. כשהוא רואה משבר דיפלומטי שמתרחש מול עיניו, ויטלי עשה מאמץ מוצלח להרגיע את המצב וגרם למשטרה להרפות במקרה הזה. אולם בשלב זה, עוד צרות עמדו להתפרץ. לריי צ'ארלס היה הרגל לאכול קליפת חזיר מיובשת, והייתה לו כזו בכיס בשקית ניילון קטנה. לכלבים זה הריח

כמו בייקון, אז עכשיו הם זינקו על הזמר העיוור. הפעם המנהל אדמס השתולל, צועק לוויטלי, 'תוריד את הכלב הזה ממיסטר צ'ארלס, עכשיו!' ושוב, האמרגן נאלץ להרגיע קצת עצבים כשהפעם ריי איים על ביטול ההופעה. "הייתי צריך לשבת ולנהל משא ומתן על זה בזהירות רבה, תוך חתימה על הבטחה שהאנשים האלה לא יעשו סמים, ותהיה התנהגות טובה בזמן שהם בניו זילנד".


האם ג'ון לנון ומנהל הביטלס, בריאן אפשטיין, באמת הלכו על זה עד הסוף בחופשתם בברצלונה?



בריאן אפשטיין אהב את הביטלס, שאותם הוא ניהל משנת 1962 ועד מותו ממנת יתר של סמים בשנת 1967. ואפשטיין אהב גברים, כהומוסקסואל דיסקרטי אך פתוח למדי (במעגל הקרוב שלו). השאלה היא, האם הוא אהב את אחד מהביטלס, במיוחד את ג'ון לנון, בצורה כזו. ובכן, זה סיפור שהסתובב בתוך סיפורי הביטלס במשך עשרות שנים. הנטייה המינית של אפשטיין הייתה ידועה בהחלט בקרב מחנה הביטלס. נטען שאפשטיין היה מסונוור מג'ון, מהמראה שלו, מהשנינות שלו, אפילו מהאכזריות שלו וחי בתקווה נצחית שיום אחד תתממש מערכת היחסים ביניהם. אז האם אפשטיין עשה בדיוק את זה במהלך חופשה של ארבעה ימים שהוא ולנון עשו ברצלונה, ספרד, בסוף אפריל 1963? וזה שלושה שבועות בלבד לאחר לידתו של בנו הראשון של לנון, ג'וליאן. הדבר הפך לאחת השמועות המנקרות סביב הביטלס. הטיול הזה הוא שיצר רכילות כמו גם ויכוחים. זה גם הוביל לכמה רגעים מביכים ואפילו אלימים בביטלס.


ב-1980 אמר לנון למראיין דיוויד שף, למגזין פלייבוי, כי היחסים עם אפשטיין "היו כמעט רומן אהבה, אבל לא לגמרי. זה מעולם לא נצרך. אבל זו הייתה מערכת יחסים די אינטנסיבית. זה היה הניסיון הראשון שלי עם הומוסקסואל במודע". בספרד, אמר לנון, הוא ואפשטיין "נהגנו לשבת בבתי קפה ובריאן היה מסתכל על כל הבנים והייתי שואל, 'אתה אוהב את זה?' די נהניתי מהחוויה, חשבתי כמו כותב כל הזמן. זה היה הקרבה והטיול שהתחילו את השמועות". בראיון המפורסם עם הרולינג סטון, בשנת 1970, לנון כינה את עצמו "ממזר" על שעזב אשה ובן שזה עתה נולד כדי לנסוע לספרד והודה כי "הסתכלתי איך בריאן אוסף את הבנים. אני אוהב לשחק אותה קצת מטומטם, כל זה. זה היה מהנה, אבל היו שמועות גדולות בליברפול, זה היה נורא. מאד מביך". פיט שוטון, חבר של לנון מילדות בליברפול, סיפר תיאור גרפי של הטיול בספרד. שוטון טען בספרו שלנון אמר לו שבמהלך החופשה, "אפשטיין שיגע אותי כל הזמן עד שלילה אחד פשוט הורדתי את המכנסיים שלי ואמרתי לו: 'אוי, למען השם, בריאן, הנה, פשוט תדביק את זה לישבן שלי, אם כך' והוא אמר לי, 'בעצם, ג'ון, אני לא עושה דברים כאלה. זה לא מה שאני אוהב לעשות'. 'נו', אמרתי, 'מה אתה אוהב לעשות?' הוא אמר, 'ממש הייתי רוצה לגעת בך, ג'ון.' אז נתתי לו. כן, אז מה לעזאזל! הממזר המסכן. היי

בכל מקרה היה לו קשה מאוד. אז איזה נזק זה גרם, פיט? שום נזק'..."



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page