פינת הנוסטלגיה שלי - דפי זהב

אם יש לכם זיכרון כלשהו מישראל של הסבנטיז והאייטיז במאה ה-20, סביר להניח שאתם זוכרים כמוני את השילוש הקדוש של הסלון הישראלי: מאפרה גדולה עומדת - עם רגל גדולה ועם אפשרות לסובב את כל בדלי הסיגריות בעזרת מוט-ידית שלוחצים כלפי מטה. זה היה באמת אחד הצעצועים האהובים עליי - ילד שמחכה שהוריו יעשנו הרבה סיגריות, כדי שאוכל ללחוץ על המוט ולראות את כל הבדלים המסריחים גולשים מטה - למיכל איסוף. איזה כיף! האלמנט השני היה טלוויזיה עם מסך קעור ועם אנטנה שקלטה לא מעט שלג גם ביום קיץ לוהט. וליד מכשיר הטלפון היה מונח במלכותיות ובכבדות ספר דפי זהב. זה לא ספרון, זו לא חוברת. זה חתיכת ספר! מפלצת נייר צהובה ועבת כרס, במשקל של ילד קטן, שהכילה בתוכה את היקום הישראלי כולו, או לפחות את כל מי שהיה לו קו טלפון של בזק.

דפי זהב לא היה סתם ספר טלפונים. הוא היה עבורנו מנוע החיפוש האנלוגי, המושיע של אמא ואבא כשהברז במטבח החליט לנזול בשתיים לפנות בוקר, והחבר הכי טוב של כל ילד כמוני שחיפש מקור אמין למתיחות טלפוניות (כן, גם זו עם הקולה בברזים או סתם לצחקק למישהו שהוגרל עם הנחת אצבע שלנו על הדף וזכה לקבל התייחסות זדונית ממני ומחבריי...).

ופעם בשנה, ללא התראה מוקדמת, זה היה קורה. דפיקה בדלת. לא דפיקה רגילה, אלא דפיקה של מישהו שסוחב משא כבד. בצד השני של הדלת עמד שליח, לעיתים מתנשף קלות, אוחז בידיו את המהדורה החדשה, העדכנית והנוצצת של דפי זהב, עטופה בניילון מרשרש שהבטיח דפים נקיים וריח של דפוס טרי.

הגעתו של הספר החדש הייתה טקס של ממש. הספר הישן, שכבר היה בלוי ומקומט, היה מועבר בטקסיות לפח. הספר החדש היה נכנס לתפקידו בכבוד ובהדר. הנחיתה שלו על השידה ליד הטלפון הייתה מלווה ב"בום" עמום ומספק, שהכריז: "הסדר על כנו, המידע זמין, ישראל בכף ידכם".

הדבר הראשון שעשינו היה, כמובן, לחפש את עצמנו. לוודא שאנחנו שם, שקיומנו קיבל תוקף רשמי בדפוס. עם שמות ההורים, הרחוב והעיר. איזו גאווה הייתה למצוא את זה. חשתי כאילו כתבו עלינו כתבה במעריב או בידיעות. הנה אני, חלק מהיופי הספרותי הזה של דפי זהב.

הפרסומות שם היו עולם ומלואו. מעמודים שלמים בצבע, שצעקו "אנחנו הכי גדולים והכי טובים!" (תמורת לא מעט כסף שהעסקים שילמו לבעלי ההוצאה), ועד למודעות קטנטנות בנות שורה אחת, כמעט מתנצלות, של בעל מקצוע קטן מהשכונה. הגרפיקה הייתה לרוב פשוטה, לפעמים גמלונית, אבל תמיד ישירה: מספר טלפון גדול, סלוגן קליט ("אצלנו השירות מעל הכל!"), ולפעמים ציור של טכנאי מחייך עם ארגז כלים (ובלי חריץ בישבן).

כאופי התקופה, דפי זהב כיוון את עצמו לקהל הזכרי. אם זה בג'ינגל הקליט מאד עם הקול הנשי, "תן לאצבעות ללכת במקומך - דפי זהב". או אם זה בסלוגנים פרסומיים כמו, "בעל עסק - הזדרז. הירשם בדפי זהב".

השימוש העיקרי בספר היה, כמובן, מציאת מספרי טלפון. אבל כמו כל חפץ ישראלי שמכבד את עצמו, גם לדפי זהב היו שימושים משניים, יצירתיים לא פחות: בוסטר אוכל לילדים: הספר העבה היה הפתרון המושלם להגביה ילד נמוך אל שולחן האוכל. שני ספרי דפי זהב, אחד על השני, והילד הרגיש מלך העולם. יושב עם עכוזו על כל ישראל.

מעצור לדלת: אין צורך לקנות מעצור ייעודי כשאפשר פשוט להשעין את דפי זהב על הדלת כדי שלא תיטרק ברוח. או מכבש פרחים: דפיו הדקיקים והמשקל העצום שלו הפכו אותו למכבש אידיאלי לייבוש פרחים ועלים למזכרת. אלוהים, כמה שלא אהבתי את התחביב הזה - לייבש פרחים. או נשק להגנה עצמית: לא באמת, אבל הוא בהחלט היה יכול להכאיב אם נפל על הרגל, והיה יעיל במיוחד למעיכת ג'וקים עקשנים במיוחד - אלו שכפכף הגומי לא עשה איתם את עבודתו עד הסוף. וגם מקור השראה לאמנות: כמה שרבוטים וקשקושים עשינו על דפיו בזמן שיחות טלפון מייגעות.

ואז, לאט אבל בבטחה, הגיע האינטרנט. בהתחלה זה היה אתר "דפי זהב" עצמו, אחר כך הגיע 144 המקוון, ולבסוף, הטורף הגדול מכולם – גוגל. פתאום, כל המידע ששכן בכרך הכבד היה זמין במרחק הקלדה. החיפוש הפך מיידי, מדויק ואינסופי.

ספרי דפי זהב המשיכו להגיע עוד כמה שנים, מתוך הרגל, מתוך אינרציה. אבל הם כבר לא זכו לאותו טקס. הם היו נערמים ליד הדלת, לפעמים נשארים בניילון שלהם במשך שבועות, עד שבסוף מישהו היה זורק אותם באנחה קלה. הם הפכו מנכס למעמסה ברורה.

היום, למצוא ספר דפי זהב ישן בבוידעם מרגיש כמו למצוא מאובן. כשמדפדפים בו, עולה ריח מוכר של נייר ישן ונוסטלגיה. כל שם, כל מספר טלפון, כל מודעה מיושנת, הם הצצה לעולם איטי יותר, מוחשי יותר, עולם שבו כדי למצוא משהו, היינו צריכים לקום מהספה, להפעיל את הידיים, ולחפש.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.