מבעד לזגוגית המכונית - על צביקה פיק באייטיז

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

בהרצאה על צביקה פיק שאני מעביר, אני מספר על תהליך עלייתו המפואר של צביקה פיק, אמן פופ-רוק ישראלי, עד כיבוש הפסגה, עם להיטים בלתי נשכחים. עם זאת, יש גם את הצד השני - סיפור הירידה. עד שנת 1980 היה צביקה בפסגה שיצר לעצמו, אך משנת 1981 ועד 1984 קרה משהו. האם זה בגלל המוסיקה שלו? האם זה בגלל האופנה שהשתנתה? האם זה בגלל התנהלותו מול גופים שונים? בתחנות שאספתי ואני מביא כאן, אולי נמצא את התשובה. אולי...

בדצמבר 1980 נרצח ג'ון לנון והמם מיליונים רבים ברחבי העולם. צביקה פיק לא הזכיר רבות, בראיונותיו בסבנטיז, את הביטלס כמשפיעים על המוסיקה שלו. הוא הבליט בעניין את להקת הבי ג'יס. עדיין, הוא ניגש לכתוב, עם מירית שם אור, שיר לזכר ג'ון לנון. אה רגע, לפני כן שלח צביקה לוועדת קדם האירוויזיון שיר בשם "דאגה". כשראה שהלחן שלו לא התקבל על ידי אותה וועדה, הוא לקח אותו לשיר לזכר לנון.

בינואר 1981, בעוד צביקה היה עסוק בקבלת פרס כינור דוד כזמר השנה ובתביעה שהגישו נגדו חברי הגשש החיוור בגין הפרת חוזה, כבר הושמע שיר הזיכרון שלו לג'ון לנון - והאמת? זה נשמע יותר כגימיק פופ נוסחתי מאשר שיר עתיר רגש לאמן שנרצח. שיר זה עדיין מותיר גם היום תחושה חמצמצה שצביקה ביקש פה לרכב על גל מותו של לנון. בשיר הוא מציין שמות שירים, או רמזים להם, שכתב דווקא הביטל החי, פול מקרטני (מישל, השוטה על הגבעה, יסטרדיי, היי ג'וד)... ומיד הדהדו הביקורות נגד היצירה, כשהקול הבולט היה של איש גלי צה"ל, יואב קוטנר.

זה קרה בתוכנית "שעתיים משתיים" בגלי צה"ל, עם המנחה דני וסלי, ששילב בתוכניתו את קוטנר, שדיבר על צלילים עדכניים. המיקרופון נפתח וקוטנר שלח בקולו: "אני רוצה לומר הפעם כמה מילים חמות על תקליט חדש של צביקה פיק. זה שצביקה מלחין מוכשר - כולם יודעים. אנחנו גם יודעים שהוא זמר רגיש. אבל הפעם הוא הגדיל לעשות, ואני מרגיש צורך להעניק תשומת לב מיוחדת לשיר חדש שלו - שיר לג'ון לנון. כמובן שצביקה לא רצה לעשות מהשיר כסף, וגם לא להיט. הוא פשוט רצה לתרום את תרומתו הצנועה לטראומה של הרצח".

אז הקריא קוטנר את מילות השיר למאזינים והכל נשמע על מי מנוחות, כשלפתע הוטלה הפצצה: "אני מציע לסיום, שחברת סי.בי.אס תפיץ יחד עם התקליט הזה גם שקיות הקאה, ממש כמו במטוסים". בום!

זמן קצר לאחר מכן הסביר קוטנר את עמדתו: "מה זה 'וואן וויי טיקט טו רייד'? - אין שיר כזה של הביטלס! הוא חיבר פה משפט עם שיר הביטלס שהודבק לשיר של ניל סדקה. יתכן שמיהרתי להגיב אבל האמת היא שהעיתוי הכעיס אותי. זה נשמע כמו שהמת עדיין שוכב לרגלינו וכבר ממסחרים אותו. זה היה עבורי כאילו לנון נרצח בשנית. גם שלמה גרוניך כתב שיר לזכר לנון אך זה הושמע פעם-פעמיים ברדיו בשל הקלטתו המיוחדת וזהו. הוא, בניגוד לצביקה, לא הוציא 'אלבום זיכרון' למצעדי הפזמונים". קוטנר הושעה לזמן מה מהרדיו וצביקה הגיב: "כל האנשים שהיו מעורבים בשיר הזה, חשבו שהוא נהדר. אם יואב חושב אחרת, הוא פשוט לא יודע מהחיים שלו..."

חשוב לציין, למען הפרוטוקול, שהשניים חזרו לדבר ביניהם לאחר המקרה הזה. לא פעם נורו עקיצות לכאן ולכאן, אך לא היה נתק ביניהם.

והשיר הזה? כן, הוא הגיע גבוה במצעד של גלי צה"ל...

בערב יום העצמאות של אותה שנת 1981 כבר היה ידוע שאמנים דורשים (ומקבלים) סכומי כסף גבוהים מאד עבור הופעה. או בואו נקרא לזה בשם הברור יותר לערב מסוג זה - חלטורה. לפי הדיווחים מאז, צביקה פיק דרש 100,000 לירות להופעה.

במאי 1981 כבר פורסם מחיר כבד נוסף, שהפעם שילמה אשתו, מירית שם אור, שהגישה תביעת מזונות נגדו בסך 200,000 לירות בחודש. היא טענה שזמן קצר לאחר לידת בתם, חל שינוי קיצוני ביחסו אליה. לפי דבריה, הוא נהג להכות, להתאכזר, להקניט ולקלל - גם בנוכחות הילדים. "ההצלחה סחררה את הראש שלו", היא כתבה בתביעה. "כאשר הוא היה חוזר מבילויי הלילה שלו, הוא היה מעיר אותי ודורש ממני לשחק עם הבת הקטנה עד השעות הקטנות של הלילה. לפי הנחיותיו, כל תפקידי התבטא בגידול הילדים בלבד. הוא נוהג לצאת בחברת נשים זרות ולאחרונה בחברת נערה קבועה המתלווה אליו להופעות. הוא אפילו משתף אותי בחוויותיו עמה..."

בעיתון העולם הזה דיווחו אז שצביקה נמצא בקשר רומנטי רציני עם סטודנטית ואף גר עמה. פיק לעיתון העולם הזה: "אני אוהב אותה. אני ממש מטורף אחריה. אני לא אעזוב אותה אף פעם". יש לציין שאז דווח בעיתונים שבין צביקה ומירית היה הסכם לפיו כל אחד מהם יכל לצאת בחופשיות עם בן המין השני. אבל הרומן של צביקה עם אותה סטודנטית כבר היה יותר מדי עבור מירית.

חודש לאחר מכן נודע שהתביעה הזו בוטלה, כי צביקה רתח מזעם. לפי להיטון: "פיק החל במסע שכנוע כדי להביא את אשתו לביטול כתב התביעה נגדו. הפגיעה הישירה במקום המכאיב לו ביותר, בחשבון הבנק שלו, נראתה לו חמורה מדי".

בראיון בעיתון העולם הזה אמר צביקה: "מירית ביטלה את התביעה נגדי, משום שידעה שאם אני אגיש תביעה נגדה, יתגלו הרבה דברים שלא יהיו נעימים לה. האפשרות האחת הייתה להמשיך את מה שמירית התחילה אבל זה היה יוצא לה מאד לא נעים. בכל זאת יש לנו שני ילדים. היא הסכימה לאפשרות השנייה, בלי ללכלך אחד על השני".

בעולם הזה אף נכתב: "אם היו דבריה של מירית בכתב התביעה נכונים, קשה גם להבין מהשניים אם צביקה הבטיח שלא להכות אותה עוד, לא להעליב אותה, לא להעיר אותה באמצע הלילה ולא להתייחס אליה כמו אל שיפחה". מירית טענה, לאחר ביטול התביעה, שכתב התביעה ההוא היה פרי דמיונו של עורך הדין. עם זאת, העולם הזה פרסם מכתב של אמה לעורך הדין ובו היא אישרה שבתה קרה כל עמוד ועמוד בכתב התביעה לפני שחתמה.

בספטמבר 1981 נכנס לפינה לשיפוטכם, במצעד של גלי צה"ל, השיר "אני רוצה לשכפל אותך" שהציג צליל חדש-אלקטרוני מבית היוצר של פיק (או שמא העתק הפקתי מבית היוצר של גארי ניומן?).

זה הצליח לא רע בכלל במצעד של גלי צה"ל.

באוקטובר 1981 צעד השיר "נתק אהבה" במצעד של גלי צה"ל.

בתחילת 1982 נהנה צביקה מהצלחת שיר הילדים שלו לפסטיבל, "הסבון בכה מאד".

בתחילת אפריל 1982 נערכה תחרות קדם אירוויזיון וצביקה בא עם השיר "רומנטיקה". הוא סיים במקום השישי. את המקום הראשון קטף אבי טולדנו עם השיר "הורה".

מי שתלו תקוות רבות בזכיית השיר של צביקה היו בעלי מלון הילטון בירושלים. הם הימרו והפסידו. עדיין, צביקה השתמש באקסטרות של הסוויטה המלכותית והותיר את הבעלים עם חוב גדול, לטענתם. פיק, להגנתו, טען שהוא בכלל לא רצה להישאר בירושלים והוסיף, "מצד אחד נותנים לך סוויטה בהרבה כסף ומצד שני עושים רעש בגלל פרוטות? להבא, שלא יזמינו אותי. כשמזמינים בנאדם להתארח, צריך לקחת בחשבון שהוא גם אוכל, מתרחץ ומשתמש במים ובטלפון. אני יודע שהם קיוו שאפרסם אותם. באנו לשם והם כל הזמן צילמו אותנו ועוד ביקשו שנגיד בכל מקום שאנו מתארחים שם. אז במקום שהם ישלמו לנו על הפרסום - עוד יש להם טענות. אנחנו, האמנים, מקבלים מיליונים על פרסומים כאלו. מה פתאום אומרים עכשיו שעזבנו בחשאי? זה שטויות! כשהיינו במלון באילת, לא עשו לנו דבר שכזה. לא רק שלא אשלם להם, אני גם אתבע אותם".

מנהלי הילטון תבעו בסך 11,000 שקל.

באמצע 1982 יצא תקליט חדש לצביקה פיק ושמו "עכשיו".

בלהיטון כתב אז אהרון מורג בביקורת עליו: "תקליטו ה-14 של פיק כמעט מביא אותי לכך שאומר שהקול שלו מוצא חן באוזני. כמעט - כי פיק עושה כאן מאמץ כדי לשנות סגנון, אל הרוק החם, עם גרון ניחר ומאומץ, אך עדיין משאיר לעצמו כמה פתחי נסיגה, כמו 'רומנטיקה' או 'זוג עם סטייל'. התקליט הזה סובל מחוסר החלטיות בסגנון. פיק נשמע יופי ב'מישהו אחר' ו'מוקדם בבוקר'; אז למה לא ללכת על כל הקופה, על כל התקליט? קטע כמו 'דף מלא' נשמע שעטנז מוזר של ליווי כלי מצוין (סולו גיטרה של שמוליק בודגוב), הפקה טובה וקול שמעלה לזיכרון את 'אני אוהב אותך לאה'.

עכשיו קשה לדעת איך יישמע התקליט ה-15 שלו. אם יהיו בו עוד רומנטיקות למיניהן - אני מוותר מראש. אם יהיו שירים בסגנון 'מישהו אחר' - אני צופה לטוב. אם יימשך שיתוף הפעולה בין פיק לרוני בראון וירוסלב יעקובוביץ', זה יכול רק להועיל. אני מציע להתייחס לתקליט הזה כאל תחנת-מעבר להמשך הקריירה של פיק. צריך להמתין ולראות לאיזו רכבת הוא יעלה ולאיזה כיוון. דרך אגב, העטיפה נוראית".

אז נכנס למצעדים השיר "מבעד לזגוגית המכונית"

בנוגע לשיתוף הפעולה בין פיק ורוני בראון - חילוקי דעות בין השניים גרמו להפסקת שיתוף הפעולה לאחר מכן. שנה לאחר מכן הוציאה חברת סי.בי.אס את האוסף, "אוסף פרטי", וצביקה לא הוציא תקליט שלם חדש בשמו עד שנת 1986.

באוגוסט 1982 קרה פיצוץ בין צביקה פיק ואמרגנו מזה שנים, יצחק גיזרי. השניים פעלו יחד משנת 1975, חוץ מתקופות קצרות של הפסקה, אבל אז קרה הקרע ופיק הודיע שהוא עובר לאמרגן חדש - אברהם דשא פשנל. לדברי פיק, עם פשנל הוא יקבל הפקה גדולה עם תזמורת, יעשה סרט מושקע ויעסוק בעוד פרויקטים גדולים. "לא היה חוזה ביני לבין גיזרי, אז אני יכול לעבוד עם כל אמרגן אחר", הוא אמר. פשנל כבר הפיק בעבר מופע לפיק אך הוא לא הרוויח ממנו כסף כפי שציפה. עדיין, השניים החליטו לנסות שוב. גיזרי טען שהיה ביניהם חוזה בעל פה וזה כמו חוזה בכתב.

גיזרי: "הוא גם לקח ממני, בשיא חוצפתו, רבע מיליון לירות על חשבון הופעות שהוא יעשה. את כל ההופעות הללו הוא ביטל ואני הפסדתי המון כסף. הכנתי פלקטים לסיבוב ההופעות החדש, שמתי מודעות בעיתונים, החתמתי נגנים על חוזים עד ינואר 1983, עשינו חזרות, שילמתי עבור אולם, קניתי תלבושות. כל הדברים האלו לא נעשו על דעת עצמי בלבד. מה הוא חושב, שסתם השקעתי כסף? הוא חושב שהוא משחק פה עם ילד? אני אתבע אותו על מיליונים. שלא שילם לי שכר דירה עבור הבית שלי שהעמדתי לשימושו. שנה הוא הסתובב לי בבית, היה לו מפתח משלו. למה שאתן את זה בחינם? מה יהיה עמו בהמשך? אני לא יודע. הוא כבר לא מה שהיה". פיק הכחיש שהיה לו מפתח ואמר שגיזרי המשיך להתקשר אליו ולהתחנן שיחזרו. לדבריו: "הוא החתים נגנים על חוזה ולא סידר להם הופעות. השבוע נתתי להם כסף, כדי שיהיה להם מה לאכול".

גיזרי הגיש תביעה אך ביטל אותה, לפי הפרסומים, כדי לנסות ליישר את ההדורים עם פיק ולהחזיר את השותפות.

בספטמבר 1982 פורסם בלהיטון שאמנם תחרות הקדם אירוויזיון כבר נמוגה, אך נותר חוב גדול בעניין הביגוד של צביקה פיק ומלוויו בתחרות ההיא.

הפעם היה זה מעצב הבגדים, יובל כספין, שתפר ואמר כי בגדיהם של פיק ומלוויו סופקו להפקה, אך כסף הוא לא ראה מזה. לברי כספין, כשבא לפיק לבקש את הכסף, זה שלח אותו ליצחק גיזרי ששלח אותו בחזרה לפיק. מה הסכום, שאלתם? 100,000 לירות. מפיק נשלח הפעם כספין ליצרן האופנה, איב דה מרדיקס, שסירב לשלם בטענה שלא קיבל את הפרסום שהגיע לו מזה. גיזרי, שהסתכסך מאז עם פיק, טען שאין לו יד בזה ושהכל שייך לפיק ולכן הוא צריך לשלם.

פיק בתגובה: "אני לא חייב דבר לכספין. אני רק שרתי. גיזרי הזמין את הבגדים. הייתה חברה שנתנה חסות לעניין ואני לא יודע למה לא שילמה. אולי כי לא זכיתי בתחרות".

בדצמבר 1982 נכנס שיר חדש של צביקה פיק לשטח - "בובה'לה", שנכתב לפסטיגל.

באמצע 1983 יצא השיר "באמצע הדרך".

בסוף הקיץ של 1983 הגיח שיר חדש של צביקה - "אשליה"

באותה תקופה בקושי נכתב על צביקה בעיתונים מבחינה מוסיקלית, כשלקראת סוף 1983 נערך הסיבוב השני בבית המשפט - בקרב של פיק נגד גיזרי, שהגיע נגדו תביעה בסך שמונה וחצי מיליון שקל. גיזרי, כאמור, משך תביעה קודמת נגד פיק בסך 1,515,307 שקל, ניגש לעבוד שוב עבורו, כדי לשקם את תדמיתו בציבור - כפי שנטען אז, ומצא את עצמו מול פיצוץ נוסף.

זה היה כשהוא ניגש להפיק מופע גדול עבור פיק. שוב נקרעו היחסים והפעם בגלל שגיזרי לא הסכים להעסיק את אילן בן שחר, בשל עלויותיו הגבוהות. פיק ראה בכך השמת מקל בגלגליו ודרש מגיזרי לשחררו מהתחייבותו לו. באוגוסט 1983 הוא הופיע מספר הופעות שלא נוהלו על ידי גיזרי וכך שוב נגזר על השניים סכסוך. גיזרי טען שפיק עבד בלעדיו בהופעות ההן כדי לחסוך את הצורך לשלם לו עמלות.

בסוף 1983 השתתף צביקה בפסטיגל שהקונספט שלו היה חללי. השתתפו גם מוני ובראבא, ששי קשת ויונה אליאן, עוזי חיטמן, יזהר כהן, ישראל גוריון, מני בגר, הכל עובר חביבי ועוד.

במהלך שנת 1984 לא נשמע ממנו הרבה, כשבסוף אותה שנה הוא הגיח באופן מוסיקלי-קונספטואלי שונה. ללא גיזרי וללא נגנים, הוא קרא למופע החדש שלו, "קיץ אלקטרוני"(למרות שהמופע החל לרוץ בחודשי החורף) והמופע, עם תכנותי סינטיסייזרים של ננסי ברנדס ויזהר אשדות, עלה לבמות עם שלל מקלדות חדשניות, תספורת קצרה לפיק (כן! כן!) והרבה רצון להצליח כך.

פיק הביא, בעיבודים אלקטרוניים, גם קלאסיקות ישנות שלו (כולל "שמע ישראל" ושיר מהמחזמר שיער). המופע לא ממש הצליח. ולאחר מספר בודד של פעמים, הוא הורד מהבמה במתכונתו המושקעת מאד. מסך הווידאו הענק הורד וצביקה המשיך להופיע במתכונת מצומצמת יותר.

בין מופע למופע החליט צביקה שברצונו גם לטעום את הפוליטיקה מבפנים ולקח על עצמו את תפקיד יושב ראש אירגון בשם "תקווה", בתוך חטיבת האקדמאים של תנועת החירות. מטרת הארגון הייתה לאגד אמנים, יוצרים וספורטאים שהשקפתם היא בצד הימני של המפה. "אני רוצה שאמנים בצד הימני של המפה לא יהססו להיחשף", הוא אמר אז.

על "קיץ אלקטרוני" הוא אמר: "הוא ימשיך לרוץ עוד הרבה זמן. העניין שזה מופע יקר מאד והתפעול שלו בהשוואה לגודלו, הוא פשוט התאבדות. במציאות הכלכלית של היום קשה לעשות מופע בסדר גודל כזה ולא הרווחנו כסף מן המופעים שעשינו. החלטנו להוריד את מסך הווידאו שעלה המון כסף וגם לא התאים לנו. הוא הסיט את תשומת הלב מהמוסיקה. הוויתור עליו יחסוך לנו אלף דולר להופעה. אני מתכונן להופיע איתו אפילו שנה, שנתיים, בלי להתחייב לתדירות מסוימת".

כמו ששמתם לב במהלך המאמר, המוסיקה של צביקה פיק באותן שנים הלכה יד ביד עם אייטמים פחות נעימים. אלו היו שנים בעייתיות בהן צביקה, שטעם את הפיסגה והאייטיז הפילו אותו ממנה, עדיין ביקש להישאר רלוונטי - וייאמר לזכותו שחריצות זו לא הייתה מובנת מאליה. עם זאת, התנהלות מול גופים שונים נראתה, ועדיין נראית, בעייתית. חלפו כמה שנים מאז וצביקה הצליח למתג את שמו ואת מקומו כמלחין ישראלי חשוב מאד (אם כי התיוג, "מאסטרו", יצרום ללא מעט אנשים בתעשיית המוסיקה הישראלית איתם דיברתי). חשוב לי להדגיש, למרות כל הבלגאן - צביקה פיק יצר סגנון מוסיקלי ייחודי. עד כדי כך שמדובר ב"סגנון צביקה פיק" שאי אפשר לחקותו. אז כן, מי שיוצר סגנון מוסיקלי ייחודי - הוא, לדעתי, אמן אמיתי.

וכדי לסגור את המעגל - צביקה, כאמור, זכה באירוויזיון. הוא לא זכה להגשים את חלומו כזוכה אירוויזיון שגם ביצע את שירו אך הוא זכה כמלחין השיר "דיווה" (מילים: יואב גינאי, ביצוע: דנה אינטרנשיונל). אבל רגע... אם תקשיבו היטב לשיר הזה, ודאי תגלו שאת הלחן שלו (בעיקר במהלך האקורדים בבתים ומהלך האקורדים והמלודיה בפזמונים) הוא העתיק לשם, עם שינויים קלים פה ושם, מ... כן, הלחן לזכר ג'ון לנון. כי ככה זה היה עם צביקה - אם הוא נזרק בדלת הראשית, הוא חזר פנימה מהחלון.

הסיפור של צביקה פיק בסבנטיז - בהרצאה מיוחדת ביותר שלי, להזמנה לכל מקום בארץ: 050-5616459

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.