מה היו האתגרים שעמדה בפני קארן קארפנטר עם התדמית הציבורית שלה, וכיצד הם השפיעו על בריאותה ועל הקריירה שלה? יצאתי לתהות בעניין...
קארן קארפנטר, מחצית מהצמד האייקוני של שנות השבעים "הקארנפטרס", זכורה לא רק בזכות הקול היפהפה שלה, אלא גם בזכות המאבקים שלה עם דימוי עצמי ובריאות, שבסופו של דבר כנראה האפילו על הישגיה המוזיקליים המדהימים. האתגרים שלה עם תדמית ציבורית היו עמוקים ומורכבים, שמקורם בלחצים חברתיים, חוסר ביטחון אישי ודחף בלתי פוסק לשלמות. המאבקים הללו השפיעו עמוקות על בריאותה, תרמו להפרעת אכילה מתישה, וקיצצו באופן טרגי את חייה ואת הקריירה שלה. הסיפור שלה הוא סיפור של לחצים בתקופה בה לא טופלו אמנים (שגם הי בני אדם, כמובן) כראוי.
בשנות ה-70, תעשיית המוזיקה והתקשורת החזיקו בסטנדרטים מאוד ספציפיים ליופי והתנהגות נשיים. כוכבת הפופ ה"אידיאלית" הייתה אמורה להיות רזה, זוהרת ופוטוגנית, שתתאים לסטנדרטים הצרים של אטרקטיביות שרווחו באותה תקופה. קארן קארפנטר, למרות שהייתה מוכשרת מאוד, לא התאימה בתחילה לתדמית הזו. בתחילת הקריירה שלה, קארן הייתה ידועה יותר בכישרון שלה מאשר במראה החיצוני שלה, והיא התמודדה עם לחצים עדינים, ולעתים גלויים, לשנות זאת. התקשורת לפעמים התייחסה להופעתה באופן שהציע שהיא לא מגלמת את תדמית כוכבת הפופ ה"מושלמת", תוך התמקדות במשקלה ובתכונותיה הפיזיות ולא בכישרון הקולי וביכולות המוזיקליות שלה.
בנוסף, קארן ואחיה הקלידן-מעבד, ריצ'רד, טיפחו בקפידה תדמית עבור "הקארפנטרס" שמקרינה בריאות וטוהר. הפרסונה הנקייה והכל-אמריקאית הזו הפכה לברכה אך גם לקללה. מצד אחד, זה הפך אותם לפופולריים מאוד בקרב קהל מיינסטרים, אבל מצד שני, זה הגביל את קבלתם בחוגים אנרגטיים כמו הרוק, שירי המחאה והדיסקו. הדימוי המוגבל הזה הפעיל לחץ עצום על קארן לשמור על חזית מושלמת ומלוטשת - כזו שלעתים קרובות הייתה מנוגדת למאבקים הפרטיים שלה.
קארן קארפנטר הייתה ידועה בפרפקציוניזם שלה, הן במוזיקה והן בחייה. המסירות הזו לשלמות, על אף שהייתה סגולה במובנים רבים, הביאה אותה גם לביקורת יתר על עצמה. הביקורת העצמית הזו התרחבה למראה שלה, שם היא התחילה להרגיש שהיא צריכה להתאים את עצמה לסטנדרטים החברתיים כדי להתייחס אליה ברצינות כפרפורמרית. חברים ובני משפחה ציינו שקארן נאבקת בהערכה עצמית, ולעתים קרובות חשה שהיא לא "טובה מספיק" למרות הצלחתה העצומה. מספיק היה לה לראות תמונה איתה בעיתון ובה בטן טיפה נפוחה - ומצב רוחה היה צונח מיד.
השאיפה שלה לשלמות יצרה מעגל קסמים שבו היא בחנה כל היבט של עצמה, משירתה ועד למראה הפיזי שלה. הלחץ שהטילה על עצמה הוסיף לציפיות התובעניות גם כך של חברת התקליטים שלה, מעריציה ותעשיית המוזיקה בכללותה, שלעתים קרובות דרשו רמה בלתי ניתנת להשגה של "חוסר פגמים" פיזית ומקצועית. עבור קארן, שהייתה מטבעה דמות פרטית ומופנמת, ההתמקדות המתמדת במראה שלה והדרישה למעורבות ציבורית הפכה מכריעה, ודחפה אותה למצוא דרכים להפעיל שליטה על חייה.
המאבקים של קארן עם הדימוי העצמי והלחצים של האישיות הציבורית שלה תרמו להתפתחות אנורקסיה נרבוזה, הפרעת אכילה הרסנית שבסופו של דבר גמרה אותה. בתקופה שבה האנורקסיה לא הייתה מובנת כמחלה, המאמצים של קארן לרדת במשקל זכו לשבחים בתחילה כסימנים של משמעת ומחויבות. עם זאת, ככל שהירידה במשקל שלה הפכה יותר ויותר חמורה, החברים, המשפחה והקולגות הפכו להיות מודאגים. ובכל זאת, אותה תקופה הקשתה עליה לבקש עזרה או לזהות את חומרת מצבה.
האנורקסיה שלה הפכה לדרך להתמודד עם הלחצים העצומים שחשה בקריירה ובחייה. על ידי שליטה במשקל שלה, קארן כנראה מצאה תחושת שליטה בסביבה שבה כל כך הרבה מחייה הוכתבו על ידי כוחות חיצוניים. לרוע המזל, מחלתה לא טופלה במשך שנים, וניסיונותיה לפנות לעזרה נתקלו לעתים קרובות בחוסר הבנה או תמיכה מספקת. היא מצאה את עצמה מבודדת במאבקה עם מצב אומלל.
המראה השברירי שלה נעשה בולט יותר, והשמועות החלו להסתובב על בריאותה. ההופעות שלה הפכו לא יציבות ככל שרמות האנרגיה שלה ירדו, מה שהשפיע על יכולתה להופיע וליצור מוזיקה ברמה שהיא חפצה בה. גם חתונה עם בעל, שהראה בעיקר נכונות לקבל את עושרה של זוגתו - הוסיף שמן למדורה.
חוסר ההבנה והתמיכה של תעשיית המוזיקה בבריאות הנפש רק החמיר את המצב. במקום לטפל בשורש המאבקים שלה, היו ניסיונות להסוות את מחלתה של קארן ולהמשיך לקדם את הקריירה שלה, מה שלחץ עוד יותר על מצבה השברירי ממילא. גם אחיה, ריצ'רד, שנלחם בשדים משלו ונאלץ אף לסגור את עצמו בקליניקה לגמילה, עמד חסר אונים מולה. לוח הזמנים הבלתי פוסק של קארן, בשילוב עם העומס הרגשי של מחלתה, הקשו עליה יותר ויותר להופיע ולהקליט. הקול שלה, למרות שהיה עדיין מלאכי, הושפע באופן ניכר מבריאותה המידרדרת.
בשנת 1982, קארן פנתה לטיפול וניסתה להתאושש מהפרעת האכילה שלה, אך מצבה כבר גרם לנזק רב ללבה ולאיברים אחרים. למרבה הצער, בשנת 1983, בגיל 32 בלבד, קארן קארפנטר מתה עם משקל גוף מבהיל. מותה סימן רגע מרכזי במודעות הציבורית בנוגע להפרעות אכילה. המאבק שלה באנורקסיה היה אחד מהמקרים המתוקשרים הראשונים שהאירו אור על מחלה זו, עורר דיונים והוביל להגברת המודעות והתמיכה באנשים הסובלים ממצבים דומים. הסיפור שלה גם חשף את הלחצים הרעילים בתעשיית המוזיקה ואת תפקידה של התקשורת בעיצוב תקני יופי לא בריאים. בשנים שלאחר מותה, הקהילה הרפואית ותעשיית הבידור החלו להתייחס להפרעות אכילה ברצינות רבה יותר, כאשר ארגונים קמו לתמוך בנפגעים.
כיום, קארן קארפנטר זכורה לא רק בזכות כישרונה המוזיקלי יוצא הדופן אלא גם כדמות טראגית. קולה, המהדהד גם ביופי וגם בצער, ממשיך לרתק את המאזינים ברחבי העולם. סיפורה הטראגי אף משך יותר ויותר אנשים לחקור את תופעת הקארפנטרס ואז להישאב באהבה לצלילים. אם פעם נחשבו הקארפנטרס לצמד עם מוזיקה קלה כנוצה, הרי שמשקל הגוף של קארן, שהיה קל כנוצה, הפך למשקולת כבדה ביותר על כל סיפור ההצלחה.
