אז כיצד עיצב המאבק של קית' ריצ'רדס בהתמכרות את הצליל של הסטונס בסוף שנות ה-70? יצאתי לתהות בעניין...
קית' ריצ'רדס, הגיטריסט האייקוני של הרולינג סטונס, נקשר לא פעם עם רוח מרדנית ומחויבות בלתי מעורערת לרוק'נ'רול. עד סוף שנות ה-70, המאבקים שלו בהתמכרות להרואין הגיעו לנקודה קריטית, שלא רק איימה על בריאותו וחירותו אלא גם השפיעה עמוקות על הסאונד והדינמיקה של הלהקה. התקופה הזו, על אף שהיא רצופה במתח אישי ומקצועי, תרמה באופן פרדוקסלי לחלק מהמוזיקה היותר מכוננת בקריירה של הרולינג סטונס.
באמצע שנות ה-70, הרולינג סטונס כבר הוגדרו כאחת מלהקות הרוק הגדולות בהיסטוריה. עם זאת, המומנטום שלה היה פגום על ידי החמרה של התלות בסמים של ריצ'רדס. מעצרו בטורונטו בשנת 1977 באשמת עיסוק בהרואין והאפשרות של עונש מאסר ממושך, נראתה כאיום ענק על עתידה של הלהקה. זה היה ב-27 בפברואר 1977, כשהמשטרה פשטה על חדר המלון של ריצ'רדס בהרבור קאסל הילטון בטורונטו ומצאה כמות משמעותית של הרואין - 22 גרם, ליתר דיוק. ריצ'רדס הואשם בהחזקת הרואין בכוונה לסחור עמו, עבירה חמורה לפי החוק הקנדי. העונשים הפוטנציאליים כללו שנות מאסר, מה שיצר משבר משפטי ואישי גדול עבור ריצ'רדס. המעצר הגיע בתקופה סוערת עבור הרולינג סטונס. הלהקה כבר צברה מוניטין בזכות אורח החיים הנהנתני שלה והתחככות תכופה עם החוק, אבל האירוע הזה היה ללא ספק החמור ביותר. הכליאה האפשרית של ריצ'רדס איימה להרוס את הלהקה לחלוטין, מכיוון שלא ניתן היה להחליף בקלות את תפקידו בה.
בזמן שהמתין למשפט, ריצ'רדס נשאר בטורונטו עם בת הזוג דאז, אניטה פלנברג (שגם לא בחלה בחומר האסור), וקיבל תמיכה ציבורית ומשפטית משמעותית, כולל ממעריצים ומוזיקאים קנדיים. עם זאת, במקום לאותת על דעיכת הסטונס, עידן זה הפך לכור היתוך ליצירתיות. הרולינג סטונס התמודדו עם לחץ גובר להוכיח את הרלוונטיות שלהם בסצנת מוזיקה שנשלטת יותר ויותר על ידי פאנק ודיסקו.
ריצ'רדס עמד בפני בית המשפט באוקטובר 1978. בשלב זה, הוא כבר עשה מאמצים לטפל בשימוש בסמים שלו, והראה סימנים של שיקום, שאולי השפיעו על התוצאה המשפטית. בסופו של דבר הוא הורשע באשמה פחותה: החזקה פשוטה של הרואין. עונשו היה קל בהשוואה לאישומים המקוריים. הוא נצטווה לבצע קונצרט צדקה עבור המכון הלאומי הקנדי לעיוורים. עבורו זו הייתה מתנה.
לשימוש בהרואין של ריצ'רדס היו השפעות עמוקות על הנגינה שלו בגיטרה וכתיבת השירים. בעוד שהדיוק הטכני שלו אולי התערער מדי פעם בתקופה זו, הגישה האינסטינקטיבית והרגשית שלו למוזיקה התחזקה. הוא נשען ביתר שאת על הרגישויות הגולמיות, המופשטות, שתמיד היו בלב עבודת הגיטרה שלו. שירים BEAST OF BURDEN ו-BEFORE THEY MAKE ME RUN - בו הוא גם שר - מדגימים את האתוס הזה. השיר האחרון הוא כמו הרהור עצמי מתריס על אורח חייו וההשלכות שהוא הביא. השורה, "לא נראיתי טוב מדי אבל הרגשתי ממש טוב", תופסת את הפרדוקס של מצבו - חייו היו בכאוס מבולבל אבל הניצוץ היצירתי שלו היה חי.
המאבקים של ריצ'רדס אילצו גם את מיק ג'אגר לקחת תפקיד דומיננטי יותר בלהקה בתקופה זו. עם ריצ'רדס שהפך פחות אמין בגלל ההתמכרות שלו, ג'אגר עמד בראש חלק גדול מכתיבת השירים וההפקה. השינוי הזה יצר מתח בין השניים אבל גם הניע את הסטונס להתנסות בסגנונות עכשוויים. MISS YOU הושפע מהדיסקו, הפך ללהיט אדיר והציג את יכולת ההסתגלות של ג'אגר בעוד גיטרת הקצב הבלוזי של ריצ'רדס שמרה על השיר כמשהו שהסטונס נמצאים בו. אחרי הכל - הגיטרה של ריצ'רדס זה הסטונס!
המתח בין הדחיפה של ג'אגר למודרניזציה לבין ההתבססות של ריצ'רדס ברוק'נ'רול הגולמי הגדיר את הסאונד של סוף שנות ה-70 של הסטונס. הדינמיקה שלהם, הניזונה מחיכוך יצירתי וחברותי, הבטיחה שהמוזיקה שלהם תשמור על הקצה שלה למרות המהפך. מעצרו של ריצ'רדס בטורונטו הפך לנקודת מפנה. מול האפשרות למאסר, הוא החל לנקוט בצעדים לקראת שיקום. עד 1979, הוא התגבר במידה רבה על התמכרותו להרואין, והאנרגיה המתחדשת שלו תרמה לתחייתה של הלהקה בתחילת שנות ה-80 עם אלבומים כמו TATTOO YOU (שבא גם עם חומרים שהלהקה הקליטה).
המאבק של קית' ריצ'רדס בהתמכרות בסוף שנות ה-70 היה חרב פיפיות: למרות שזה איים על בריאותו ועל עתיד הרולינג סטונס, הוא גם החדיר מזרק של מרץ בווריד הלהקה. המשחק בין הפגיעות והחוסן של ריצ'רדס הפך לחלק בלתי נפרד מהסאונד של הסטונס בתקופה הסוערת הזו. אין על קית' ריצ'רדס!
